להתרגל ללמד זכות

ר' שמואל שטראשון זצ"ל מגדולי התורה המפורסמים בווילנא שידוע בחיבוריו "הגהות הרש"ש" על המשניות ועל כל הש"ס וחיבר עוד ספרים, היה גאון עצום, בקיא בכל חדרי תורה, וידוע גם כעסקן גדול בצורכי ציבור, והיה מנהל קופת גמ"ח לנזקקים, והגמ"ח היה מנוהל בקפדנות מתוך חשש: שאם לא יטפל בזה עלול כל הקרן להתפורר במשך הזמן. 

וקרה פעם אחת, יהודי לקח אצלו מאה (100) רובל הלוואה מקופת הגמ"ח ושיפרע תוך ארבעה (4) חודשים, הגיע היום של הפרעון, הלווה בא לביתו של הרש"ש, לא פגש אותו שם הלך לבית המדרש, הרש"ש ישב שם ועסק בתורה. והוא נכנס ראה אותו שקוע ראשו ברובו בגמרא לפניו, והוא לא מרגיש מי נכנס מי יוצא, ניגש אליו הניח לפניו על הגמרא שטר בן מאה רובל 

ואמר לו: 'שזה עבור פרעון החוב!' 

הרש"ש שהיה שקוע בלימודו נענע בראשו (ככה) והלווה הבין: שהכל בסדר, יצא והלך. אבל האמת היתה: שהרש"ש בכלל לא שם לב! כי כולו היה שקוע בלימוד. נגמר הלימוד סגר את הגמרא עם השטר בן מאה רובל והכניס לארון והלך הביתה. 

מנהגו היה לבדוק כל יום מי היה צריך לפרוע את ההלוואות והגיע לשם של היהודי הזה, ראה: שהוא עוד לא פרע את החוב, אז המתין לו עוד כמה שבועות לא לדחוק אותו, ואחרי מספר שבועות שלח להגיד לו: 'נו, מה עם ההלוואה? מה עם החזר החוב', 

הלווה אומר לו: 'כבודו! אני החזרתי לך את זה ביום פלוני בבית המדרש', 

הרש"ש חשב: שהוא משקר ובגלל שהוא חשש שיש פה גזילה של כפי ציבור הוא הזמין אותו לדין תורה. 

כל העיר דיברו מהמעשה הזה: 'איך יתכן?! יהודי פשוט לא מתבייש לשקר לגאון כזה ומשלם 'רעה תחת טובה!', והיהודי הזה מסכן נחשד לשווא והוא סבל עוגמת נפש ובושה, כל מקום שהוא הגיע - ביזו אותו, הדבר הגיע עד כדי כך שהבן שלו ברח מן העיר ועקר לעיר אחרת מהעלבונות שהוא ספג על "הפשיעה" של אביו במרכאות כמובן. 

יום אחד, הרש"ש היה צריך לעיין בגמרא הזו שוב ופתאום הוא מוצא בפנים את המאה רובל שפרע לו היהודי כמו שהוא סיפר לו, והוא חש אשם מאד על הצער ועוגמת הנפש שגרם ליהודי הזה! מיד שלח להזמינו אליו 

ואמר לו: 'תאמר לי! מה אני יכול לפייס אותך? על מה שגרמתי לך, ואני אבקש: 'מחילה!' בפני עם ועדה שידעו את האמת לאמיתה', 

אמר לו היהודי: 'מה תועיל לי המחילה?! הקהל לא יאמין הם יחשבו שאתה מפייס אותי בשביל להציל אותי מהבושה - ואני אשאר בעיניהם שקרן! וגם מה אני אעשה עם בני הבחור שעזב את העיר מרוב בושה, מה תועיל בקשת המחילה?' 

אז הגאון הרש"ש שקע בהרהורים ופנה אליו לפתע ואמר לו: 'שלח, תביא את בנך שעזב את העיר אלי ואני אקח אותו חתן לבתי! ובזה אני מקווה שהעיר תדע: שאתה נקי וישר!! ולא שאני מכסה עליך ואני כאילו אומר את הדברים בשביל לסלק מעליך את הבושה...' 

האב המופתע עשה כמצוות הרב ואחר מספר ימים התקיימה מסיבת אירוסין ונכתבו תנאים בין שני המחותנים, הגאון הרש"ש ואותו יהודי הלווה. 

רואים: מן השמים גלגלו שיהיה שידוך באופן כזה! וגם רווח גדול לדורות לראות: עד כמה יש לדון לכף זכות!! 

הוא אומר לך: 'שהוא שַׁם, אתה לא זוכר!' אתה בטוח: 'שהוא לא שַׁם!' נו, אם היית מלמד זכות: 'אולי אני שכחתי? אולי לא שמתי לב, אולי הייתי שקוע בלימוד, אולי...' 

אבל אתם יודעים, צדיקים בדרך כלל בטוחים בדבריהם, במעשיהם, אתה מבין, אז אפילו צדיקים גדולים וגאונים! - צריכים לתרגל ולהתרגל גם כן: ללמד זכות.