סעודת מלוה מלכה

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

יעל יפה בת חביבה,

תזכה עם בעלה לשלום בית אמיתי,

בית של שמחה, אחווה ורעות, קדושה וטהרה,

וירבו נחת מכל יוצאי חלציהם, אמן.

אמן.

רפואה שלמה מהרה לישראל בן אסתר,

בתוך שאר חולי עמו ישראל, אמן.

סעודת מלווה מלכה.

נושא זה עומד ברומו של עולם,

אך בני האדם מזלזלים בו,

ולכן נכביר במילים.

הגמרא בשבת כ י ט,

אמר רבי חנינה לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת,

אף על פי שאינו צריך אלא לך זית.

הדברים הללו מובאים להלכה

בהלקות הריף, הרמב״ם והראש,

וגם העתיקו אותה בפסקיהם,

וכן נפסק כהלכה פשוטה בטור ובשולחן ערוך.

אז סעודת מלווה מלכה היא מצווה גמורה,

ומדובר בהנהגה הנצרכת לכל אחד ואחת,

למרות שהיא אינה חובה כמו שאר סעודות השבת.

בספר נחלת אליהו,

שהגאון רבי מאיר בן הגאון רבי אליהו

שהיה בן של רבי אברהם,

זכר צדיקים לברכה,

אחיו של הגאון מבינה,

אמר,

סעודה רביעית במוצאי שבת קודש,

החיוב גדול מאוד, ודווקא בפת,

בנטילת ידיים, אוחדין כל הסעודות.

ומחמת שהעולם מקילין בזה,

לכן באתי להזהיר אתכם,

ומאוד אפלא בעיניי על מה שמקילין בה,

כי מלבד אשר מובא בספרים שהיא מצילה מדין חיבוט הקבר,

עוד היא כמצווה שאין לה דורשין.

ולכן צריך לרדוף אחריה ולהיזהר בה.

זה כמו דין מת מצווה.

על דרך זה כתב הפרי מגדים באש אל אברהם סימן שין,

ובעוונותינו הרבים,

בצוק העיתים

אין עושים כך,

וראוי למי שחננו השם לעשות סעודה במוצאי שבת קודש

ולאכול מעט ממנה.

ערוך השולחן

התייחס גם כן באותו סימן,

רבים אין נזרים בסעודה זו,

בעם קיימה שכרו מרובה,

וכל יראי אלוהים

מתאמצים לקיימה ואוכלים כזית,

ונכון לאכול בשר, מי שיכול לאכול,

ואם לאו, יאכל דגים,

שגם זה מאכל חשוב,

או פירות טובים כשיש לו,

ויאכל הם חמפת,

ומי שאינו יכול לאכול פת כלל,

יקיים אותה במזונות ובפירות.

בליקוטי רבנו בצלאל אשכנזי, זכר צדיק לברכה,

מובא, מי שאינו מקיים סעודה רביעית כדין,

מראהו בזה שסעודה שלישית

הייתה במקום סעודת הלילה,

ולא עשה לכבוד שבת.

וסיים ואמר, בטמא גדול,

איך רוב בני האדם אינם נזהרים בכך?

וכדומה לזה כתב כף החיים,

זכר צדיק לברכה, בשם הזוהר הקדוש,

מי שאינו מקיים סעודה רביעית,

נחשב לו כאילו לא קיים סעודה שלישית.

והוסיף שאם כן,

אפילו כשעושה פ״ד תעניות,

או הפסקה גדולה,

זאת אומרת שבוע, הוא צם, לא אוכל ולא שותה,

ממוצאי שבת עד אחרי הקידוש ביום שישי,

זה היה נקרא תענית הפסקה.

ייזהר שלא לבטל סעודה רביעית.

קודם מסעד רביעית, ואז יתחיל את התעניות.

כאמור, מצווה זו בגדר מה...

שאמרו חכמים,

אלו דברים שעומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלים בה.

הגאון רבי ישראל מרוז'ין,

זכר צדיק ברכה,

אמר על כך רמז נאם מהפסוק,

סולם מוצב ארצה

וראשו מגיע השמיימה.

סולם

סעודת לוויה מלכה.

זה מוצב ארצה,

לא מתייחסים לזה,

אבל ראשו מגיע השמיימה, בעלת המצווה הזו.

בידועה אמרתו של הגאון רבי ישראל אליהו וינטרופ, זכר צדיק ברכה,

כשנותנים לילד מרגלית,

הוא מתייחס אליה משחק.

אבל אם נותנים מרגלית לבן דעת,

יניח אותה באוצר.

שורש הזלזול בכל הדברים העיקריים,

מפני שאנשים לא יודעים חרכם.

וכשמכיר אדם חרכם הנשגב,

שהם לא דברים של מה בכך, היחס משתנה.

ואז יש תקווה שהוא יתעלה.

אחר הקדמה זו,

בואו נזכה להכיר את מצוות סעודת מלווה מלכה,

ומה חשיבותה

והסגולה הייחודית שיש בה,

ואיך הדרך הנכונה לקיים אותה.

בספר תוספת מעשה רב מסופר,

פעם הגאון מווילנה,

זכר צדיק וברכה,

אחרי שאכל סעודת מלווה מלכה,

לא הרגיש בטוב והכי,

חוץ מכבודכם.

הבריא קצת,

וציווה לעומדים לפניו,

שאם עדיין לא האיר השחר,

יאכיל אותו כזיפת בעל כורחו,

כדי שיקיים מצוות מלווה מלכה.

עוד מסופר שם,

אשתו של הגאון

קיבלה על עצמה לטענות בשבת

תענית הפסקה,

שבוע,

והפסיקה בסעודה שלישית.

ותכף, אחר ההבדלה, שכבה לישון.

נודע לו הדבר,

שלח לומר לה שבכל הפסקות שהיא תעשה,

עדיין לא יתוקן הפסד מלה ומלכה אחת.

כמה תכף, ואחלה.

סימוכין לדבריו,

מצינו דבר נפלא במדרש תנחומא,

עוסק בדין תענית אסתר,

ואם חל ארבעה עשר בשבת,

אסור להתענות בערב שבת מפני טורח שבת,

שעיקר תענית סליחות ורחמימו.

דעתלי מנוע מכבוד שבת.

וכבוד שבת עדיף מאלף תעניות.

דכבוד שבת דאורייתא ותענית רבנן,

ועתה כבוד שבת דאורייתא ודאחי

תענית רבנן.

אלא מקדימין ומתענין בחמישי בשבת,

שזה יוצא יו דלת באדר.

אם כן, לפי זה מובן,

מה ששלח הגאון, זכר צדיק וברכה, לומר לאשתו,

שכל ההפסקות לא יוכלו לתקן הפסד של סעודת מלווה מלכה אחת,

כי זה שייך לשבת.

כי כמו שמכבדים אותה בכניסתה,

מכבדים אותה ביציאתה, מלווים את המלך,

מלווים את המלכה.

אז לכן זה שייך לשבת, ושבת דוחה אלף תעניות.

כתוב בגמרא בשבת כ י ט,

ואמר רבי חנינא,

לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת,

לקיים סעודה רביעית,

אף על פי שאינו צריך אלא לכזית. זה לא סתם.

לסדר זה לסדר שולחן, נפה, נרות, הכול.

כתב רשי, כבוד שבת ללוות ביציאתו דרך כבוד,

כאדם המלווה את המלך בצאתו מן העיר.

רשי.

אז מלבד שיש מצוות כבוד שבת,

כמו שיש מצווה קודם כניסת השבת, ככה בצאתה עלינו לכבד אותה כמלווה את המלך.

בכבוד שבת תזכרו עדיף מאלף תעניות,

ואפילו ביום שישי, שזה כבוד שבת, הכנות לשבת.

משיח לא יבוא ביום שישי בגלל שאנחנו טורחים לכבוד שבת.

חוזה מלובלין, זכר צדיק וברכה,

אומר למה מרן המחבר,

השולחן ערוך,

הקדיש סימן שלם

לדיני סעודת בנא ומלכה,

למרות שזה מחיר רק סעיף אחד.

גם בדין סעודת ראש חודש, בסימן תב ניוד

טט.

גם כן,

הלכה אחת.

למה?

הוא אומר, כדי להחשיב את ערקן של סעודות אלה בעיני העולם הנוטה לזלזל בהן.

סימן שלם בשביל הלכה, סימן ש׳ ות״ו י׳ט.

וגם סימן ה׳,

זה ההלכה האחת, הכוונות בכל ברכה שאדם מברך.

וגם בזה מזלזלים.

בהקשר לכך,

ידוע בשם הגאון רבי ישראל מרוז'ין,

שאמר בדרך צחות,

אלה

שאינם נזהרים מסעודת בנא ומלכה

ונמנעים גם מלקיים

סעודת ראש חודש,

קורא אני עליהם את המקרא, עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?

סעיף 1 ש׳ וסעיף 1 ט׳.

עד מתי?

הגאון רבי ישראל אליהו וינטרופ,

זכר צדיק ברכה, באר בספרו רזה דשבת,

סעודת מלווה מלכה מגשרת בין שני העולמות.

מצד אחד היא ניתקנה ללוות את השבת,

מצד שני זמנה ביום חול אחר צאת השבת.

זה המהות של הסעודה הרביעית,

גשר בין עולם השבת שכולו אורח חיים ומקור.

ברכה

לעולם החולין,

שהוא ההפך הגמור.

כי אין הדברים,

בנוסח שונה מעט אפשר לבאר את היסוד

בספר אך פרי תבואה.

הפסוק בהיכה אומר, כל רודפיה השיגוה בין המצרים.

ומבאר שם, מי שרודף אחר הקדושה יכול להשיגה בין המצרים.

ידוע שבכל העניינים יש ממוצע שהוא מחבר בין הקצוות.

גם בימות השנה יש ימים ממוצעים, ימי בין המצרים.

ואם האדם מכניס אותם לקדושה,

אז כל ימות השנה נכללים בקדושה.

וכן להפך.

אז בין המצרים זה סעודת מלווה מלכה, שמחברת בין השבת לבין יום החול, והופכת את הכול לקדושה.

אחד מהקדמונים, הריץ גאות,

זכר צדיק ברכה, בעלקות הבדלה,

אמרו חכמים,

לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת,

כדי שתהיה סעודתו מתוקנת לכל השבוע.

בדרשות חתם סופר, כתב, טעם סעודת מלווה מלכה,

משום שמברכת השבת מתברך כל השבוע.

לכן יסדר שולחנו, כדי שיהיה מקום לברכה לחול.

ובשאר הכוונות, כתב, ויכוון להמשיך אור קדושת השבת לכל סעודות ימי החול.

עד כאן חשיבות הסעודה,

ועכשיו הסגולות.

מקובל מצדיקים שהזמן של סעודת מלווה מלכה הוא עת רצון

שניתן לפעול בו ישועות ללא גבול.

בספר אור אלימלך,

רבי משל מהגאון רבי אליעזר מליז'ינסק,

זכר צדיק וברוך הוא.

תושבי המדינה סבלו מאוד מהרבה מיסים בארנונות,

שהשיתו עליהם מן המלכות.

יום אחד הגיעה בשורה טובה, המלך עומד להתארח אצלם.

כולם לבשו בגדי יום טוב.

יצאו לקראת המלך בשמחה, עם משוררים ומנגנים.

במשך הימים ישב המלך ביניהם, וערכו לו סעודות גדולות,

נבל וכינור.

הגיע היום שהוא צריך לנסוע לביתו.

נפלו על רגליו ואמרו לו,

אדוננו המלך,

כל הימים שחנת בתוכנו, שמחנו.

לא דענו לך צרת נפשנו,

לא רצינו להכאיב לעוד מלכותך.

אבל כעת שאתה נוסע, מוכרחים לגלות לך כי כשל כוחנו מנשוא את רוב המיסים שהעמסת עלינו.

אנא,

הקל מעלינו.

מצאו דבריהם חן,

במילה את בקשתם.

ככה אנחנו, בני ישראל.

כל אחד יש לו דאגות, עול פרנסה ועול הגלות.

מגיע יום שבת קודש, לובש בגדי כבוד,

מכבד את השבת בשלוש סעודות, בשירות, בתשבחות.

לא מדבר מילה, אין שאלת צרכים, לא טחינה, לא בקשה.

אבל כשמגיעה סעודת בלעה ומלכה,

כשנפרדים מהקדוש ברוך הוא, מהשבת,

האיש המשכיל יבוא לפני המלך

וישפוך דברים לפניו,

ואז בטוח שהקדוש ברוך הוא ישמע עליו.

כמו המשל עם המלך.

זה הסגולה של בלעה ומלכה.

במובא בספרים,

על ידי קיום הסעודה הזאת, זוכים לכל הישועות.

ועל זה רמז דוד מלכנו בתהילים קי״ט, קי״ז.

סעודני ואיוושע.

כלומר, סעדני, תאכל את הסעודה שלי,

סעודה רביעית של דוד המלך,

ואיוושע, אני אהיה לך לישועה.

אני אושיע אותך.

רק תאכל את הסעודה שלי, סעודת דוד המלך,

אני מושיע אותך.

אההה, אההה, איזה יופי אבטחה מדוד המלך, לא סומכים עליו,

תנסו.

מובא בבית יוסף, סימן ש׳, בשם שיבולי הלקט.

יש עצם באדם הנקרא נסקוי,

או לוז,

שלא נרקב לעולם, ממנו עומדים לתחיית המתים.

במדרש נאמר, ויאמר אדוני, אמחה את האדם.

רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אומר,

אפילו לוז של שדרה שממנו הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא,

נמחה במבול.

בעצם הזו אינה ניזונה משום אכילה,

אלא מאכילת צעודת מלווה מלכה.

הפרי מגדים, זכר צדיק ברוך הוא מביא, למה אבר זה אינו נפסד לעולם?

עיין אליה רבה,

להכה אבר זה אינו נפסד וממנו ייברא לעתיד לבוא,

לאדם הראשון אכל מעץ הדעת ונהנו כל האברים,

לכן נגזר עליהם לעפר לשוב.

אבל האבר הזה,

אין לו הנאה, כי אם מסעודן מוצא היא שבת קודש.

ובערב שבת, כשאכל אדם הראשון, הוא לא נאנע.

לכן אין את הגזירה שהוא ישוב לעפר, ולכן הוא קיים.

ובייעבץ בסידורו בסדר מוצאי שבת, האריך בעניין עצם זו,

ובתוך דבריו ביאר,

כיוון שבמוצאי שבת מצוי שאדם אוכל

לא לשם תיאבון,

אלא לשם מצווה,

שהרי הוא שבע מסעודות השבת,

ולכן נהנה רק מאכילה זו.

העצם הזאת נהנית רק מאכילה זו.

בספר יסוד ושורש העבודה,

סוף שער חטא, מביא מהרמה מפן עוזר כמצדים ורחם,

המקפיד לאכול במוצאי שבת סעודה רביעית,

ניצול מחיבוט הקבר.

זה לא פשוט חיבוט הקבר,

רבותיי.

לא כל אחד משתחרר מהר מהגוף.

כמה שאדם היה מחובר לתאוות העולם הזה,

צריך

חבית-חבית

עד שהוא ישתחרר.

יש כאלה שזה לוקח ימים.

כן, זה כמו פולסא דנורא, זה משהו מפחיד.

הגאון כף החיים, רבי חיים פלאג'י,

אומר,

הנזהר בסעודה רביעית ינצל מעונש חיבוט הקבר,

הוא מביא את זה בסימן למד אלף, עוד נ'ז,

וכתב

בשם ספר דרך החיים, שדוד המלך עליו השלום.

עצמו מצילו מעונש זה

של חיבוט הקנטה.

לסיום נכתוב הערות

כיצד לקיים את הסעודה מלווה מלכה.

הבאנו למעלה במעשה של הגאון,

שסבר שעיקר חיוב הוא דווקא בפת,

וכן מפורש בבאורו בסימן ש',

אומנם יש חולקים על זה, ואין המקום כאן להאריך.

אבל נעורר נקודה אחרת.

הגמרא בשבת ק' יט,

ודברי הטור לשולחן ארוך,

הלשון הוא לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת,

וכן לשון הרמב״ם בעלקות שבת, פרק ל', הלכה ה',

וכן מסדר שולחנו במוצאי שבת,

ואף על פי שאינו צריך ללכת זית,

כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו.

כותב הראש באורחות חיים, עוד סמ״ט,

וכבדהו בכניסתו וביציאתו לערוך שולחן במוצאי שבת.

היעבץ,

זכר צדיק בסידורו,

פירט את אופן הסידור של השולחן.

אפילו אינו אוכל לחם,

רק טועם מאומה,

יושב אצל השולחן הפרוס במפה בנר דלוק,

וייהנה ממה שירצה.

וכן נביא החפץ חיים, זכר צדיק ברכה, במשנה ברורה, סימן ש', סעיף קטן א',

על לשון השולחן ערוך לעולם יסדר,

ראינו לפרוס מפה על שולחנו דרך כבוד,

וכן שאר דברים הנהוגים אצלו בעריכת השולחן.

ראינו לעורר בזה,

מצוי מאוד כאלה שדוחקים עצמם לקיים מצווה זו,

אפילו במוצאי שבתות של הקיץ,

לאכול כזית פת או מיני מזונות,

אבל הם אוכלים את זה בדרך ערעי בלי סידור השולחן כלל.

ומה שלמדנו, צריך לסדר שולחנו,

לפרוס עליו מפה נאה וכיוצא בזה,

כדרך שרגיל לשעוד צעודה חשובה,

וכלשון החפץ חיים ש...

עושה כפי שנהוג אצלו בעריכת השולחן.

נו, אחרי מה שלמדנו כאן,

יעזרנו השם, ובזכות קיום מצווה זו,

שהיא מגדר כבוד שבת,

שעדיף מאלף תעניות,

נזכה למעלות והסגולות ולכל הישועות

שדוד המלך מבטיחנו,

והפוסקים,

והגמרא, אמן.

ושמחת בימיך,

והיית אף שמח ושמחת

בחגך,

והיית אף שמח ושמחת בחגך,

והיית אף שמח דגאדום בא,

ושמחת ולחגך, והיית אך שמח דקדום בא, ושמחת לחגך,

והיית אך שמח ושמחת לחגך,

והיית אך שמח ושמחת,

והיית אך שמח דקדום בא, ושמחת לחגך, והיית אך שמח דקדום בא,

ישמחו במלאכותך,

שמרי שמרי שבת וקורא עונג שבת ישמחו במלאכותך,

שמרי שמרי שבת וקורא עונג שבת,

אה, מקדשם,

מקדשם,

מקדשם,

מקדשם,

מקדשם, מקדשם,

מקדשם, שבת, שיהיה לנו שבת שלום,

שבעי של פסח.

טובעים כל המצרים,

ככה יטבעו כל שונאי ואויבי ישראל ושונאי השם ואויביו,

כולם יפלו לעינינו במהרה, אמן.

אמן.

הריני מכוון, וקיים סנחכומים דאורי דאו, בשמחו דאורי דאו, ג'ומן נפשו איש חוסן דאורי דאו.

כבד אדוה ביכו ונימחו דאורי דאו, לעשון נחת רוח לגבור בשמחו.

ומלא עשון נחת רוח לתנות בעודו שיוסיף פרסום כדי לדבר בקצבאות.

רבי חנין יאמר השם, נוסעת לא מאמין.