מעלת לימוד תורה בשבת

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, איריס בת עלייה,

תזכה לזיווג הגון, עשירות ברוחניות ובגשמיות במהרה,

לא תזדקק לידי מתנת בשר ודם,

ולא לידי הלוואתם בתוך כלל ישראל.

אמן.

מעלת לימוד התורה בשבת.

ירושלמי,

שבת, פרק ט״ו, הלכה ג׳.

לא ניתנו שבתות בימים טובים,

אלא לעסוק בהן בדברי תורה.

לומדים מכאן שלא נתן הקדוש ברוך הוא מאוצרו הטוב את שבת קודשו לעם ישראל,

אלא בשביל שייאגו בה בתורתו.

הבת זוג של השבת זה ישראל, ולומדים תורה, ואז

קודשא בריך וגאורייתא וישראל חד ומתאחדים ומתייחדים יחדות.

במדרש תנחומא

מובא ויקהל משה,

אמר הקדוש ברוך הוא למשה,

עשה קהילה גדולה לדרוש להם ברבים הלקות שבת,

שילמדו ממך דורות הבאים,

להקהיל קהילות בכל שבת ושבת,

לדרוש לישראל איסור והיתר.

אז הקדוש ברוך הוא אומר שצריכים בכל מקום ומקום להקהיל קהילות בשבת,

וללמוד תורה,

ובפרט ללקות שבת.

כותב מרן הבית יוסף,

זכר צדיק וברכה,

באור החיים, סימן רצדיק,

ומכאן שמחו בכל תפוצות הגולה להתקבץ בבתי כנסיות לקרוא מקרא ולדרוש ברבים אגדה אחר סעודת שחרית.

ובשולחן ערוך

כתב בסימן ב'

אחר סעודת שחרית קובעים מדרש לקרות נביאים

ולדרוש בדברי אגדה,

ואסור לקבוע סעודה באותה שעה.

זאת אומרת, אתה הולך הביתה, אוכל סעודת שחרית,

ואחר כך חוזר לבית הכנסת, ושם לומדים,

ואסור באותה שעה לקבוע סעודה. זאת אומרת,

אתה לא...

להמשיך את הסעודה הלאה הלאה, צריך לחזור לבית הכנסת וכו'.

ככה נפטרו שני הבנים של רבי מאיר בעל הנס,

שהם בשעה שאביהם נתן שיעור,

הם הלכו הביתה לאכול.

זו הייתה הסיבה.

שני בנים בשבת אחת.

רבי עזר אומר, ויקהל משה,

אמר לו הקדוש ברוך הוא לישראל,

אם אתם נקהלים בכל שבת ושבת לבתי כנסיות ולבתי מדרשות,

וקוראים בתורה ובנביאים,

מעלה אני עליכם,

כאילו המלכתם אותי בעולמי.

שכן ישעיה הנביא אומר,

ואתם עדיי נאום ה' ואני אל,

אתם מעידים עליי שאני אלוהים בעולם.

אם אתם הולכים לעסוק בתורה, אתם מעידים

שאני אלוקים.

יש לכל בן אדם הזדמנות להיות עד.

בשליל הקדוש כתב,

מכל הלין למדנו

שלא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל,

אלא לשמוע בהם שמחת תורה.

כל אחד לפי מה שהוא.

אם בעלי מקרא, מקרא, אם בעלי משנה, משנה.

או ישמעו הדרשה מפי חכם הדורש להם מעניינו של יום דברי פסח ופסח וכו'.

בצירוף,

אזכרת הניסים שעשה לנו ה' יתברך בימים ההם.

צריך לרגש את הציבור,

לחבר אותם,

לראות את המעלות של עם ישראל.

בתנא דווה אליהו,

אליהו רבה, פרשה א', כך מובא.

כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בניי,

לא כתבתי לכם בתורתי,

לא ימוס ספר התורה הזה מפיך,

אף על פי שאתם עושים מלאכה כל שישה ימים.

יום השבת יעשה כולו תורה.

וכאן אמרו, לעולם ישכים אדם וישנה בשבת.

וילך לבית הכנסת

ולבית המדרש,

יקרא בתורה וישנה בנביאים,

אחר כך ילך לביתו ויוכל וישתה.

נקיים מה שנאמר, לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יניך,

לפי שאין לו מנוחה.

על הקדוש ברוך הוא,

אלא אם עושה תורה בלבד,

שנאמר, ואת כל אלה ידי עשת.

הבן ישחי, פרשת שמות שנה שנייה,

אומר בשם המקובלי,

גדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום השבת,

אין פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החור.

ובלב אליהו מביא שהגאון

הרב לופיאן סיפר,

כשביקר אצל חפץ חיים זכר צדיק ברכה בשבת קודש,

פרס בפניו את החשבון הבא.

בירושלמי, ברכות,

פרק א' הלכה ה', כתוב,

מצוות שבת שקולה כנגד כל מצוות התורה.

ונמצא, אם כן, שכל מצווה שמקיימים בשבת

היא שווה לערך תרייג מצוות.

והרי ידוע שהגאון

כותב בספרו שנות אליהו שכל תיבה ותיבה בלימוד התורה נחשבת למצווה בפני עצמה.

נמצא,

כשלומדים תורה בשבת,

מכפילים כל מילה ב-613 פעמים.

ואם אדם לומד כ-200 מילים בדקה,

נמצא שכל דקה בשבת

מקיימים 122,600 מצוות.

ובלימוד של שעה אחת,

לפי החשבון הזה,

יש בידו 7,356,000 מלאכים

מליצי יושר שנבראים מכל מצווה ומצווה.

בקיצור, אתה בורא מיליארדים לביליונים של מלאכים.

אנחנו בהקדמה, לפני כל קדיש,

מייצרים 216,000

פלוס מלאכים

כל פעם. יש כאלה שמעבירים אותה כאילו עוסקים במשהו אחר.

ההפסד שלהם

עכשיו, אם נוסיף לכל זה את החשבון של הבן איש חי,

שכל מילה היא פי אלף

ממה שיש ביום חול,

אז החשבון הוא, כמו שעשינו פעם בהרחבה,

ביליונים.

לכן צריך להשתדל להוסיף עוז ותעצומות בלימוד ביום שבת ולנצל כל דקה פנויה, ובפרט אנחנו מתקרבים בשלוש בלילה.

אז אנחנו נוטלים שכר גם כנגד כולם.

כל אלה שעדיין ישנים ודשימים על מצאם,

אנחנו מקבלים כנגד כולם.

שאלו את הרב ישראל אליהו וינטרופ, זכר צדיק ברוך, שאלה,

האם כדאי לישון פחות בשבת

כדי ללמוד יותר,

על חשבון הלימוד של לימוד החול?

שהרי לימוד בשבת שווה יותר מלימוד בחול.

וכך הוא ענה.

איני רואה שום צד סופק כאן.

בוודאי כדאי להידחק קצת כדי לקבל מתנת שבת,

בין בכמות הידועה שמנינו עכשיו

ובין באיכות,

כי בשבת

מהיותה מעין עולם הבא,

אז ימצא בה יחיד חלקו המיוחד לו בתורה,

כמו סחרוש הוא חלקו המיוחד לו לעולם הבא.

וכותב הגאון רבי צדוק הכהן מלובלין, זכר צדיק לברכה,

בשבת הזמן נזכות

לתורה שבעל פה.

טוב,

שפת אמת

מביא דברים נפלאים.

בתנחום הכתוב אמר רבי אבהו,

כל ארבעים יום

שעשה משה מלמעלן,

היה לומד תורה ושוכח.

לסוף אמר לי, ריבונו של עולם,

הרי באו ארבעים יום, ואיני יודע דבר.

מה עשה הקב' ברוך הוא?

מי שהשלים ארבעים יום,

נתן לו את התורה במתנה,

שנאמר, וייתן אל משה ככלותו.

שפת אמת מבאר.

ארבעים היום זה הכנה אל התורה.

כמו ששת ימים.

מהמעשה, הכנה אל השבת,

שהשבת היא תכלית מעשה בראשית.

כמו כן, ארבעים יום,

למה ארבעים יום צריך להיות למעלה? זה נגד ציור הוולד.

הוולד

מושלב בארבעים יום.

אז נגד ציור הוולד,

דהיינו ההתפשטות של התורה ברמח ושסה בציור האדם.

כמו שהעובר

בארבעים יום מצטיירים בו, כל רמח ושסה גידים,

ככה ארבעים יום,

ובזה יש עוד התחברות אל הגוף והטבע,

ויש בו שכחה,

כי הטבע משכח,

אבל אחר כך ניתן את התורה במתנה.

התורה העליונה,

כלל התורה.

ככתוב, ככלותו.

מה זה ככלותו?

כללים ניתנו לו.

וכמו כן, שבת

היא כלל ימי המעשה.

והשבת היא יום דנשמטה ויום דזכירה דלית בשיחה.

כל השכחה היא מצד הגוף.

בשבת מתגלה שורש התורה למשה רבנו, עליו השלום,

כמו שכתוב, מזמור שיר ליום השבת,

ראשי תיבות למשה.

והתורה שלומדים בשבת, אין בה שכחה.

עד כאן לשון השפת אמת.

יש להוסיף.

לא זו בלבד שהתורה שלומדים בשבת לא שולטת בה שכחה.

זה מי שמתכוון באמת ללמוד, לא שהוא סתם ככה נמצא ומקשיב לילד הזה, וככה והראש לא מרחף בעולמות אחרת.

לא זו בלבד שהתורה נלמדת בשבת לא שולטת בשכחה, אלא שבת משפיעה על האדם רוח,

חוכמה ובינה להבין טוב יותר ולחדש חידושים לאמיתה של תורה,

ואף להשיג את רזיה וסודותיה.

הגמרא בגיטין ס',

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש,

מעייני בספרה דאגתה ושבתה.

מה הם היו לומדים?

רבי יוחנן

ורשלקיש,

היו לומדים אגדה בשבת.

כותב על זה בחידושי עבץ,

והיו מכיינים בשבת בדברי אגדה שמושך את הלב מפני עונג שבץ.

וקדושת היום מסייעת להשכיל ולהבין בחוכמה נעלמה קודש קודשת.

מה השלך הקדוש אומר?

מאדרבא, חייב אדם לראות בכל שבת ושבת לחדש חידושי תורה.

כמו שכתב בזוהר הקדוש,

שבמוצאי שבת,

בחזרת נשמה יתרה למקומה,

שואל אותה הקדוש ברוך הוא,

מה חידוש חידשת בתורה?

אז צריך לחדש חידושים. מי מחדש? מי שמעיין.

מי שמעיין יכול לחדש, אבל מי שלא, לא יכול לחדש.

המקובל רבי משה ורבי יהודה אבן מחיר,

בספרו סדר היום, כותב דברים נשגבים.

וכל המחדש דבר חוכמה ביום השבת,

אותה הנשמה מתעטרת מלמעלה בכמה עטרות.

והקדוש ברוך הוא כביכול משתעשע בבין, נושק אותה

ומברכה ברכה שלמה

על חידוש שחידש בתורה.

חידוש ברוך הוא, שאתה מרחיב את התורה עוד.

וכן אמר בזוהר הקדוש

על הפסוק בישעיה סמכה יוזן,

בורא שמיים חדשים בארץ חדשה.

כל המחדש דבר ביום השבת,

אותו דבר מעלין אותו לפני הקדוש ברוך הוא.

ובאותם הדברים נבראים שמיים חדשים בארץ חדשה.

איך הקדוש ברוך הוא בראת העולם? באותיות.

אתה בא עם אותיות חדשות, חידושים.

אז אתה בורא גם כן, עולמות.

הוא מבאר בזה,

והעניין הוא על פי הפשט.

דכיוון שאין העולם מתקיים,

אלא מצד עסק התורה,

ככתוב, אם לא בריתי יומם ולילה,

חוקות שמיים בארץ לא שמתי.

כשם שכל מי שאינו עוסק בתורה מחריב העולם?

כך כל העוסק במחדש אותה

ובעבורו מתקיים העולם.

המחדש חידושים ביום השבת מוסיף על זה.

לא רק שהוא מקיים אותה,

אלא שמחדש ומייפה אותה בעבורו הקדוש ברוך הוא.

ונעשה כביכול שותף לקדוש ברוך הוא

במעשה בראשית, באשריו,

באשרי חיפו.

סיפר אחד מקרובי משפחתו של החזון היש,

בליל שבת

הייתי במחיצתו.

פנה אליי והרצה בפניי סברה עמוקה שחידש בסוגיה מיוחדת,

וכשסיים את הדברים אמר לי סברה כזו,

אי אפשר לעמוד על המתיקות והערבות שבה,

כי אם בליל שבת קודש,

בעת שאדם זוכה לנשמה יתרה.

כי אין זה מופיע בילקוט מעם לועז.

המטרה שיורדת הנשמה יתרה לגוף האדם בשבת קודש,

לפתוח ולהרחיב את הלב לדברי תורה.

שיוכל להבין דברים עמוקים שלא יוכל להשיג אותם ביום חוד.

פעם הגאון הרב פיינגנבוים

אמר חידוש בהלכה לריבו האבנינזר,

זכר צדיקים וברכה.

ואז אמר לו האבנינזר,

חידוש זה ודאי יתחדש לך בשאבס.

יש חידושי תורה שאין מציאות שהתחדשו כי אם בשבת קודש.

החתם סופר,

מעיד עליו בנו הגאון הכתב סופר,

שבליל שבת קודש היה משכים ללמוד

בערך שלוש שעות לאחר חצות הלילה.

פונה לחדרו המיוחד,

נר דלוק מערב שבת,

תכף מברך ברכות השער בהתלהבות גדולה,

עד שירדו דמעות מעיניו מתוך שמחה וחדווה.

בני הבית,

שישנו בחדר השלישי מחדרו,

התעוררו מהשינה לשמע קולו הנלהב,

וגם הם בכו בחיות מרוב התעוררות

ששמעו אותו.

אחר כך הוא קרא לשני בחורים מהישיבה וגם אחד מבניו ולמד עימם ברוב חדווה ושמחה משניות וגמרא שבת ועירובין על הסדר.

מורגל בפיו של הכתב סופר,

יהודי הרוצה להרגיש טעם גן עדן בעולם הזה,

וירגיל עצמו לקום בשבת בבוקר בהשכמה,

והיה מתפלא איך אנשים לא מודעים לתענוג הזה שקמים בשלוש בבוקר.

אני לא יודע אם אנשים שנמצאים פה בשבת בבוקר מרגישים גן עדן,

אבל יהי רצון.

יש לציין שהכתב סופר נהג ללמוד בשבת,

בהשכמה מבעוד לילה,

בצוותא עם שלושה מחשש שמא יטה את הנב.

בהתבוננות בפרקי ההיסטוריה של בני התורה בכל הדורות,

רואים ששבת קודש הייתה מוקדשת לעסק התורה.

המשגיח רבי זיידל אפשטיין, זכר צדיק ברוך הוא סיפר,

על התקופה שהוא למד בישיבתו של רבי שמעון שקופ,

זכר צדיק ברוך הוא שבגרודנה.

כשהגיעו שבתות החורף הבחורים היו מזדרזים מייד אחרי סעודת שבת

לתפוס את מקומותיהם ליד הסטנדר והגמרה,

כי ידעו כי מי שיהיה אחר לבוא יאבד את מקומו.

ועד חצות לילה בית המדרש היה מלא מפה לפה,

כי בעלי בתים רבים מהעיר גרודנה היו מגיעים ומתאספים ללמוד בהכרן הישיבה.

וכך העיד הגאון רבי שמואל רוזובסקי, זכר צדיק ברוך הוא

שהוא זוכר איך זקני גרודנה היו מקפצים על השלג בליל שבת של החורף,

מפלסים דרכם אל בית המדרש,

ועד לשעה שתיים אחר חצות,

כותלי בית המדרש נעו ונדו מכל התורה אשר היה שם.

איזה אהבת התורה, איזה דבר.

הרב שך, זכר צדיק ברכה,

נכנס אליו תלמיד

בליל שבת אחרי הסעודה,

ורצה לדבר עמו בלימוד.

אמר לו הרב שך,

בלב שבש, זה לא זמן נדבר בלימוד,

אלא נחזור גמורס.

בלב שבש, צריך ללמוד עשור דפים בגמורס.

הוא לא הסכים.

לסיום, הגאון רבי חנוכה נפטובולסקי, זכר צדיק ברכה,

היה מקורב מאוד לחפץ חיים הקדוש,

והוא סיפר שפעם הוא בא להיפרד ממנו בשבת.

אמר לו, אני רוצה לתת לך מתנה טובה

בטרם אנו נפרדי.

כך אומר לו חופץ חיים, מותר לתת מתנות בשבת.

איך הוא נותן לו מתנה?

תשמעו מה הוא אמר לו.

חס כתושמע.

במסכת שבס יש 24 פרקים.

בכל שבת שלוש סעודות.

אני נותן לך עצה,

שבכל סעודה תלמד שמונה פרקים מהמסכת,

וככה תסיים את כל מסכת שבת בכל שבת.

נמצאת מסיים בכל שנה?

לפחות

חמישים ושתיים פעם את המסכת.

זו המתנה הטובה שאני רוצה להעניק לך.

נו, וגם במועדים צריך ללמוד, נכון?

אנחנו במועדים, לא?

ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בחגיך והיית אך שמח.

ושמחת בחגיך ושמח בדומה ושמחת בחגיך והיית אך שמח.

ושמחו

דג אדום בא ושמחת בעגיך ואיתך שמחו ישמחו אנחנו רק בשלישי

הכל יודוך

והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כאשר.

הכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כאשר.

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל הכל יאמרו,

אין קדוש כאשר.

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כאשר.

אתמול שאלתי שאלה,

איזה מלאכה מותרת בשבת ואסורה ביום טוב?

ואמרתי, מי שרוצה לענות יענה. ושלחו לי כמה כל מיני חשבונות וכל מיני דיבורים, ולא קלוק.

אפילו אישה אחת כתבה הרבה תשובות מכל מיני סוגים וכולי וכולי.

לא יודע אם זה יהיו שכתבו בטלפון שלה, ולא יודע מה, אבל מעניין.

טוב, התשובה היא ככה.

המלאכה המותרת בשבת, אנחנו יודעים שיש ל״ט מלאכות אסורות,

אבל מלאכה מותרת בשבת,

ומה שלמדנו אתמול? מלאכת המנוחה.

בהיכל, ביום השביעי מלאכתו אשר עשה.

ביום שביעי הוא סיים עם מלאכה.

את מלאכתו אשר עשה,

איזה מלאכה הוא עשה בשבת?

מלאכת היתר, הוא עשה בשבת, הוא עשה בשבת מלאכה.

כתוב שביום השביעי

הקדוש ברוך הוא כלה מלאכתו אשר עשה. איזה מלאכה הוא עשה?

מנוחה.

מנוחה, זו המלאכה המותרת בשבת.

וביום טוב היא אסורה,

כי לצורך אוכל נפש מותר לבשל, מותר.

זה היום טוב, היום טוב, זה צריך לעשות מלאכות

שתוכל לאכול טרי וטעים וכולי.

אם כן, זאת התשובה.

אם יש ערות, אשמח לקבל.

הרי אני מכוון.

הרי הם צריכים לחמין דאורייתא, בשמחה דאורייתא, ובנפשו יש עשידות.

כבד את אביך ואת אימך דאורייתא,

לעשות נחת רוח הקדוש ברוך הוא, לעשות נחת רוח הקדוש,

שיהיו שפתותיו דמות בכדי רביעי חמימה גם של המלאכות.