מעלת לימוד התורה בשבת

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

אמיר יצחק בן אליאן עיישה,

חזרה בתשובה שלמה מהרה,

יזכה לבריאות שלמה ואיתנה בכל האיברים בגידים, בפרט בראש,

נהיה תלמיד חכם,

והוא משפחתו יזכו לתשובה שלמה באהבה, בשמחה, במהרה,

אמן.

יחזקאל חיים בן יוכבד,

רפואה שלמה בעיניים,

בעיקר בעין ימין,

שהזריקות יועילו לרשתית,

ותשוב להיות תקינה לחלוטין, ללא נזקים,

ויראה בשלמות.

אמן.

רונן בן נוגה, וציפורה בצרה, וילדיהם הקדושים,

וכן ההורים של רונן יזכו לבריאות שלמה בנפש ובגוף,

בכל רמח איברים ושסה גידים, במהרה בימינו,

אמן.

אינדיס בת אסיה,

תזכה לרפואה שלמה בכל האיברים והגידים,

בפרט באיברי הנשימה,

ותזכה עם כל משפחתה לתשובה שלמה,

גיור לחומרה בהצלחה,

לכל מילי דמיטיו, אמן.

נירית בת בתיה,

תזכה ללידה קלה, כתורנגולת,

עובר בריא ושלם,

בריאות שלמה ואיתנה,

שפע בכל מכל כל, מאיתו יתברך,

לה ולכל משפחתה,

מתוך שמחת הקדושה,

אמן.

מעלת לימוד תורה בשבת.

לא ניתנו שבתות וימים טובים, אלא לעסוק בהן בתורה.

ירושלמי, מסכת שבת, פרק ט״ו, הלכה ג׳.

לא ניתנו שבתות וימים טובים, אלא לעסוק בהן בדברי תורה.

זאת אומרת, אנחנו הבן זוג של השבת,

ולא נתן לנו הקדוש ברוך הוא מאוצרו הטוב את השבת,

אלא בשביל שנהגה בה בתורה.

תנחומה,

ביקהל משה.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה,

עשה קהילה גדולה לדרוש להם ברבים מלכות שבת,

שילמדו ממך דורות ה...

באים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת,

לדרוש לישראל איסור והיתר.

וכתב

מרן הבית יוסף

באורח חיים סימן רצ׳,

וזה לשונו, ומכאן

שמחו בכל תפוצות הגולה להתקבץ בבתי כנסיות,

לקרות מקרא ולדרוש ברבים אגדה

אחר סעודת שחרית.

ועוד כתב, אחר סעודת שחרית

קובעים מדרש לקרות בנביאים

ולדרוש בדברי אגדה,

ואסור לקבוע סעודה באותה שעה.

בניו של רבי מאיר בעל הנס נפטרו בגלל שברחו מהדרשה והלכו לאכול.

שניהם מתו באותה שבת.

רבי אליעזר אומר,

ויקל משה,

אמר לו הקדוש ברוך הוא לישראל, אם אתם נקהלים בכל שבת ושבת

לבתי כנסיות ולבתי מדרשות בקורין, בתורה ובנביאים,

מעלה אני עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי.

וכן ישעיה הנביא מפרש, ואתם עדי נאום אדוני ואני אל.

אתם מעידים עליי

שאני אלוהים בעולם,

על ידי זה שמתכנסים בשבתות

ללמוד תורה בבתי כנסיות ובתי מדרשות.

באשלה הקדוש,

מסכת סוכן ער מצווה מ'ט, כתב

מכל זה למדנו

שלא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל,

אלא לשמוע בהם שמחת תורה.

כל אחד, לפי מה שהוא,

אם בעלי מקרא, מקרא,

אם בעלי משנה, משנה וכו'.

ואם ישמעו

או ישמעו את הדרשה מפי חכם הדורש להם מעניינו של יום,

דברי פסח ופסח וכו',

בצירוף

אזכרת הניסים שעשה לנו השם יתברך

בימים ההם.

בתנא דבי אליהו,

פרשה א' מובאה,

כך אמר הנה הקדוש ברוך הוא לישראל,

ודאי,

לא כך כתבתי לכם בתורתי?

לא ימוהו ספר התורה זה מפיך,

אף על פי שאתם עושים מלאכה כל שישה.

שהימים

יום השבת יעשה כולו תורה.

מכאן אמרו

לעולם ישכים אדם

וישנה בשבת

וילך לבית הכנסת ולבית המדרש,

יקרא בתורה וישנה בנביאים

ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה לקיים מה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יניך.

לפי שאין לו מנוחה לקדוש ברוך הוא,

אלא אם עושה תורה בלבד,

שנאמר

ואת כל אלה ידי עשת.

מה הערך של שעה לימוד בשבת?

בן ישחי, פרשת שמות, שנה שנייה,

בשם המקובלים.

גדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום השבת אלף פעמים יותר

מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול.

ובספר לב אליהו

מובש הגאון.

רבי אליהו לופיאן

סיפר שכאשר ביקר אצל החפץ חיים שבת אחת,

פרס בפניו את החשבון הבא.

בירושלמי, ברכות, פרק א', הלכה ה',

כתוב שמצוות שבת שקולה כנגד כל מצוות התורה.

ונמצא, אם כן,

שכל מצווה שמקיימים בשבת

הרי שווה לערך תרי״ג מצוות.

והרי ידוע שהגאון כותב בספרו, שנות אליהו,

בריש מסכת פאה,

שכל תיבה ותיבה בלימוד התורה נחשבת למצווה בפני עצמה.

ונמצא, כאשר לומדים תורה בשבת,

יש להכפיל כל מילה בשש מאות ושלוש עשרה פעמים,

ובבדיקה פשוטה ניתן לראות שאדם לומד כמאתיים מילים בדקה,

אז כל דקת לימוד בשבת מקיימים

מאה עשרים ושתיים אלף שש מאות מצוות.

ובלימוד שעה אחת

שבע מיליון ושלוש מאות וחמישים ושש

אלף מלאכים מליצי יושר שנבראים

עם כל מצווה ומצווה.

מיליארדי, מיליארדים של

מלאכים שנבראים.

והבן איש חי שאמר ש...

כל מילה של תורה ושבת פועל אלף מונים יותר ממה שפועל בימות החול. וואי, וואי, וואי. ביליונים, ביליון.

לכן עלינו להשתדל להוסיף עוז ותעצומות בלימוד יום השבת,

לנצל כל דקה פנויה לצורך מטרה נשגבה זו.

גם אם בן אדם לא נמצא ליד ספר, יכול להגיד פסוקים.

הכל מילה מהפסוק.

תריה כפול אלף, כפול, כפול, כפול, כפול, בלי הפסקה.

הגאון רבי ישראל ליהו וינטרופ,

זכר צדיק וברכה.

שאלו אותו האם כדאי לישון פחות בשבת

כדי ללמוד יותר,

על חשבון הלימוד של לימוד החול.

כיוון שאמרו שהלימוד בשבת שווה יותר מהלימוד בחול.

וכך הוא ענה.

איני רואה שום צד סופק כאן.

בוודאי כדאי להידחק קצת כדי לקבל מתנת שבת,

בין בכמות הידועה

ובין באיכות.

כי בשבת,

בהיותה מעין עולם הבא,

אז נמצא ביחיד חלקו המיוחד לו בתורה,

כמו שכרו,

שהוא חלקו המיוחד לו, לעולם הבא.

וכותב הגאון רבי צדוק הכהן מלובלין, זכר צדיק וברכה,

בשבת הזמן נזכות לתורה שבעל פה.

השפת אמת, פרשת כי תישא.

מביא את המדרש תנחומה,

אמר רבי אבהו,

כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן,

היה לומד תורה ושוכח.

לסוף אמר לריבונו של עולם,

באו ארבעים יום ואיני יודע דבר.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

מי שהשלים ארבעים יום, נתן לו את התורה במתנה,

שנאמר, וייתן

אל משה ככלותו, וייתן לשון מתנה.

מבהר השפת אמת,

ארבעים יום זה הכנה אל התורה,

כמו שששת ימי המעשה הם הכנה לשבת,

כי השבת היא תכלית מעשה בראשית.

כמו כן, ארבעים יום זה כנגד ציור אבלי.

שהעובר בארבעים יום הוא שלם בכל איבריו.

דהיינו, התפשטות התורה ברמח ושסה בציור האדם,

כי בארבעים יום לוולד הוא נשלם בכל רמח איברים ושסה גידים,

וככה ארבעים יום נצרך משה רבנו להיות למעלה.

ובזה יש עוד התחברות אל הגוף והטבע.

ויש בו שכחה,

כי הטבע משכח.

אבל אחר כך ניתנה תורה במתנה,

היא תורה עליונה, כלל התורה.

כתוב ככלותו.

כללים ניתנו לו.

כמו כן בשבת.

כלל ימי המעשה.

שבת היא כוללת את כל ימי המעשה.

והוא יומא דנשמטא ויומא דזכירא,

דלית בשכחה.

זאת אומרת, יום שבת אין בו שכחה, זה יום של הנשמה.

כי אנחנו לא מתעסקים בענייני הגוף.

וכל השכחה היא מצד הגוף.

ובשבת נתגלה זה שורש התורה.

ומשה רבנו עליו השלום,

כמו שכתוב, מזמור שיר ליום השבת.

פרשי תיבות למשה.

והתורה שלומדים בשבת אין בה שכחה.

זה לשון שפת אמת.

ויש להוסיף.

לא זו בלבד שהתורה שלומדים בשבת

לא שולטת בה שכחה,

אלא שהשבת משפיעה על האדם רוח,

חוכמה ובינה,

להבין טוב יותר ולחדש עידושים לאמיתה של תורה ואף להשיג רזים וסודות.

הגמרא בגיטין ס'

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקי, שהם היו חברותא,

מעייני בספרא דאגתא בשבתא.

זאת אומרת, הם היו לומדים תמיד דברי אגדה שמשמחים את הלב בשבת.

כך אומר בחידושי יעבץ,

למה היו מעיינים שבת בדברי אגדה?

כיוון שהיא מושכת את הלב מפני עונג שבת,

וקדושת היום מסייעת.

להשכיל

ולהבין בחוכמה הנעלמה, קודש קודשים.

דברי אגדה הם דברים שהם

משמחים אבל הם גם דברים עמוקים מאוד וסתומים.

השליל הקדוש

במסכת שבת נר מצוות נג אומר ואדרבה,

חייב אדם לראות בכל שבת

בשבת

לחדש

חידושי התורה,

מה שכתוב בזוהר הקדוש,

במוצאי שבת

עוזרת הנשמה יתרה למקומה,

שואל אותה הקדוש ברוך הוא,

מה חידוש חידש הספר?

הוא צריך להגיד מה החידוש.

המקובל,

רבי משה ורבי יהודה אבן מחיר

בספרו בסדר-היום,

כתב דברים נשגבים.

וכל המחדש דבר חוכמה ביום השבת,

אותה הנשמה מתעטרת מלמעלה בכמה עטרות,

כתרים,

והקדוש ברוך הוא כביכול משתעשע בה ונושק אותה ומברכה ברכה שלמה.

זה מי שמחדש דבר חוכמה ביום שבת.

הקדוש ברוך הוא נושק אותה, מברכה ברכה שלמה.

אומר הזוהר הקדוש על הפסוק בישעיה סמכי היות זן,

בורא שמיים חדשים בארץ חדשה.

כל המחדש דבר ביום השבת,

אותו דבר מעלין אותו לפני הקדוש ברוך הוא,

ואותם הדברים נבראים שמיים חדשים בארץ חדשה.

איך הקדוש ברוך הוא ברא

את העולמות?

באותיות.

אתה אומר דבר תורה חדש.

אתה אומר דבר תורה חדש, אתה בורא עולמות.

בורא שמיים בעולמות.

בעל סדר היום

מבאר והעניין הוא על פי הפשט.

כיוון שאין העולם מתקיים, אלא מצד עסק התורה,

ככתוב, אם לא בריתי יומם בלילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

כשם שכל מי שאינו עוסק בתורה מחריב העולם,

כך כל העוסק בא,

מחדש אותה בעבורו שמתקיים יותר.

זאת אומרת, מתחדש העולם.

הוא מתקיים יותר.

והוא מחדש חידושים ביום השבת,

מוסף על זה,

לא רק שמקיים מה שהם קיימים, אלא שמחדשין אותה, את הבריאה מחדש, ומיפין אותה בעבורו,

וכביכול נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית,

ואשריו ואשרי חלקו,

עוסק בתורה ומחדש חידושים.

אחד ממקורבי משפחתו של החזון איש סיפר,

ליל שבת אחד הייתי במחיצתו,

פנה אליי

והרצה בפניי סברה עמוקה שחידש בסוגיה.

כשסיים את הדברים אמר לי, סברה כזו,

אי אפשר לעמוד על המתיקות והערבות שבה

רק בליל שבת קודש.

בעת שאדם זוכה לנשמה יתרה.

במעם לועז,

שמות ל״א י״ח,

מטרת ירידת הנשמה יתרה בשבת קודש לגופו של אדם,

זה כדי לפתוח ולהרחיב את הלב לדברי תורה.

כך יוכל להבין דברים עמוקים

שאין בכוחו להשיג בדעתו בימות החול.

אגריף אייגנבוים, זכר צדיק וברכה,

אמר פעם חידוש בהלכה לרב שלו, האבננזר,

זכר צדיק וברכה.

מה אמר לו כששמע את החידוש הזה, האבננזר?

אמר לו, זה יתחדש לך בשבת.

חידושי תורה,

כאלה אין מציאות שיתחדשו אלא בשבת קודש.

על דרך הלימוד של החתם סופר מעיד הבן שלו,

הכתב סופר,

בליל שבת קודש היה משכים ללמוד

בערך שלוש שעות לאחר חצות הלילה.

גם אנחנו ככה.

פונה לחדרו המיוחד,

נר דלוק, נר דלוק בערב שבת,

מברך תכף ברכות השער בהתלהבות גדולה מאוד,

עד שירדו דמעות מעיניו מתוך שמחה וחדווה.

בני הבית ישנו בחדר השלישי מחדרו.

היו מתעוררים לשם עקולון אליו.

וכשהקשיבו לברכותיו,

בכו בחיות מרוב התעוררות.

ואחר כך היה קורא

לשני בחורים מהישיבה

ואחד מבניו,

ולומד עמם ברוב חטווה ושמחה, משניות וגמרה, שבת ועירובין על סדר.

הכתב סופר,

זכר צדיק וברכה,

היה רגיל לומר בפיו,

יהודי שרוצה להרגיש טעם גן עדן בעולם הזה,

ירגיל עצמו לקום בשבת בבוקר בהשכמה.

והיה מתפלא איך אנשים לא מודעים לתענוג כזה גדול.

והוא היה לומד עם שלושה בחורים מוקדם.

למה? בשביל שישמרו עליו שלא יטה את הנר.

המשגיח רבי זיידל אפשטיין סיפר על תקופת לימודו בישיבת הגאון רבי שמעון שקופ,

זכר צדיק לברכה, שבגרודן

הגיעו שבתות חורף.

הבחורים מזדרזים

מיד אחרי סעודת שבת

לתפוס את המקומות ליד הסטנדר והגמרא,

כי ידעו,

מי שמאחר לבוא, מאבד מקומו.

עד חצות לילה בית המדרש היה מלא מפה לפה,

ובעלי בתים רבים מהעיר גרודנה היו מגיעים ומתאספים ללמוד בהכלה ישיבה.

והעיד הגאון רבי שמואל רוזובסקי, זכר צדיק לברכה,

הוא זוכר איך זקני גרודנה

היו מקפצים על השלג בלילות שבת של החורף,

מפלסים במגפיהם דרך

אל בית המדרש.

ועד לשעה שתיים אחר חצות

כותלי בית המדרש היו נעים ונדים מכל התורה אשר היה שם.

הרב שך, זכר צדיק לברכה,

נכנס אליו תלמיד ישיבה בליל שבת

אחרי הסעודה ורצה לדבר עם הרב בלימוד.

אמר לו,

בליל שבס זה לא זמן לדבר בלימוד,

אלא לחזור על הגמורס,

בליל שבס.

צריך ללמוד עשור עוד דפים, לגמור.

לסיום העניין,

הגאון רבי חנוך הנכתובולסקי, זכר צדיק ברכה, שהיה מקורב מאוד,

אלא חופץ חיים, סיפר

שהוא בא להיפרד ממנו.

אמר לו, אני רוצה לתת לך מתנה טובה בטרם ניפרד.

כך אומר החופץ חיים.

הסכה תשמע.

במסכת שבת ישנם 24 פרקים.

בכל שבת שלוש סעודות.

עצה לי אליך.

כל סעודה תלמד שמונה פרקים מהמסכת,

וכך תסיים את כל מסכת שבת,

בכל שבת.

ונמצא שבכל שנה אתה מסיים 52 פעמים לפחות את המסכת.

זו המתנה הטובה שאני רוצה להעניק לך.

קודשאבה.

ישמחו במלאכותך,

שמרי,

שמרי,

שמרי שבת וקורא את עונג שבת,

תשנאו למלאכותך.

שמרי, שמרי, שמרי שבת וקורא עונג שבת חם. מקדשי, מקדשי, מקדשי שמי שבת חם.

מקדשי, מקדשי, מקדשי שמי שמה.

כולם עצים רצים

לצרוף את החמץ.

ובעזרת השם יתברך, בניסן נגאלו, בניסן עתידים לגאל.

תשובה, תפילה, צדקה.

ולך תדע,

אולי סוף סוף אנחנו נהיה חכמים מספיק בשביל לעשות מה שצריך

כדי לגאל.

ואתם אומרים,

אמן ואמן.

הרי אני מכוון.

קיימים עצמת החכמים, דאורייתא בשמחה, דאורייתא גובל נפשי שחס ודאורייתא כבד את אביך ואת אימך, דאורייתא לעצום מאדורייתא.

בלעסוד נעת רוע לתנא הקדוש יהיו שפתותיו דובבות בקבר רבי חנן ימונש יסמל.

עושה הקודש והרחוץ בקודש ישראל.