מנוחת שבת מנוחת הנפש

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

שרה בצול,

שהניתוח יעבור מהר ובקלות,

החלמה מהירה וקלה,

בריאות הנפש והגוף עד מאה ועשרים בטוב,

תהיה תמיד שמחה,

ושתרבה נחת מהכל לפרנסה בשפע,

ורק טוב, בעזרת השם לבורך.

אמן.

מנוחת שבת, מנוחת הנפש.

יום שבת נקרא יום מנוחה.

כמו שאנחנו אומרים בתפילה, יום מנוחה וקדושה לעמך נתת.

גם מי ששכח בברכת המזון לומר, רצבע חליצנו,

אז אומר,

ברוך שנתן שבתות למנוחה, לעמו ישראל באבא.

העולם רגילים לחשוב שהמושג מנוחה זה לא לעשות מלאכה.

הרי נצטווינו לשבות ממלאכה ביום שבת.

הקדוש ברוך הוא פסק ממלאכת בריאת העולם ביום שבת,

ולכן אנו שובתים ממלאכה.

מי שהתאמץ במלאכה בששת ימי העבודה,

טבעי שהוא מתעייף וזקוק לנוח,

לקחת פסק זמן.

ככה אנשים חושבים,

שהשבת היא בשביל שננוח ממלאכת ששת הימים.

זו טעות,

וזה שיגיון,

כי ביום המנוחה הוא חושב

שאפשר להתבטל מכל חובה מעשית,

בלבלות היום בדברים בטלים, בטיולים.

למה? הוא לא עושה מלאכה.

האמת,

תורה דרכה,

שאם

מנוחה זה היעדר פעולה מעשית,

אז יצוצו לנו קושיות רבות.

דבר ראשון,

מדוע זכה יום שבת דווקא על כינוי יום מנוחה?

כל יום יש לנו מנוחה בלילה.

אז כל יום יש יום מנוחה.

מה השבת זכתה?

ובמסכת ערובין ס'ה כתוב,

לא איברי לילה אלא לשינת.

הלילה נברא לשמש אדם למנוחה.

אז מה מנוחת השבת עדיפה על זה?

דבר שני,

כתוב בפרשת יתרו.

ששת ימים תעבוד, ועשית כל מלאכתך.

ביום השביעי, שבת לאדוני אלוהיך.

לא תעשה כל מלאכה.

אתה ובנך וביתך,

עבדך ואמתך,

ובהמתך,

בגריך אשר בשעריך.

אז רואים שאיסור עשיית מלאכה

זה דין כללי על האדם וגם על הנכסים שלו וגם על כל אשר לו.

ואם העניין של מנוחה הוא מיסוד

שיש לשבות ממלאכה,

איך ייתכן שאדון ועבד ובהמה,

כולם זוכים לאותו יום מנוחה?

כשהאדון זקוק למנוחה,

אז העבדים והשפחות והבהמות צריכים לעבוד במלוא המרץ,

כדי לשרת אותו בשעה זו שתהיה מנוחתו שלמה,

שכל שאר הדברים נעשים כרצונו.

משל, למה הדבר דומה?

אדם עובד במשך שנה

והזמין חופשה בבית מלון,

לפוש.

הגיע לבית מלון,

הפתעה גדולה,

אמרו לו, אתה צריך להכין לעצמך את האוכל,

אתה צריך לסדר את החדר,

ואם המזגן יתקלקל, אתה מתקן.

שאל, מה קרה פה?

אמרו לו, כל העובדים בחופש.

רק אתה צריך חופש?

גם העובדים צריכים חופש.

אז הוא התרעם.

כולם צריכים חופש, נכון,

אבל לא בימים שאני בו.

הרי לכך נועדו העובדים, לשרת אותי. בשביל מה אני בא לבית מלון?

כך גם לענייננו.

המנוחה נדרשת

אם אם המנוחה נדרשת, זה לחדול מעבודה.

מה ההיגיון שתורה קובעת יום מנוחה? גם לאדון, גם לעבדים, גם לשפחות וגם לבהמות, לכולם ביחד.

כל המלון בחופש.

אז איך תהיה מנוחה?

אדם הראשון נברא ביום שישי,

בשעה החמישית הוא עמד על רגליו,

ומיד באותו יום

פעם בערב באה שבת מנוחה.

אז רואים ששבת היא לא כדי לנוח ממלאכה,

כי הוא לא צריך לנוח מכלום, הוא רק נברא.

הוא לא עשה שום מלאכה.

אז למה ניתנה לו שבת מנוחה?

אז זה לא מנוחה מעבודה.

עוד דבר.

דברי המדרש.

על הפסוק, והיכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה.

והיכל ביום השביעי מלאכתו אשר עשה.

אז שאלו, מה נברא?

מה נברא בו

אחרי שהוא שבת?

מה נברא ביום השביעי שהקדוש ברוך הוא חילה את אשר עשה?

אומר המדרש, מה נברא?

שאנן ונחת, שלווה ואשקט.

כל מיני,

כל מיני מנוחות.

אז ביום שבת נבראה בריאה,

שהיא מנוחה,

על כל האופנים והצורות.

רואים שמנוחה זה לא היעדר מלאכה,

אלא זו מציאות חיובית

כשלעצמה.

וזה מדויק.

בייכל אלוהים. מתי? ביום השביעי.

מלאכתו אשר עשה. מה הוא עשה ביום השביעי?

הוא ברא את המנוחה.

בספר הארת התפילה עומד על נוסח התפילה במנחה של שבת.

כתוב,

יום מנוחה וקדושה לעמך נתת.

עם ישראל קיבלו מתנה,

יום מנוחה.

לא שייך לתת,

אלא רק דבר שהוא חיובי.

אי אפשר לתת היעדר מלאכה.

או על שביתה מפעולה.

אז נשאלת השאלה, כשנותנים, נותנים משהו ממשי, משהו מציאותי.

אז מה התוכן של הבריאה הזאת שהיא נקראת מנוחה?

לפי האשכנזים,

בנוסח התפילה שלהם יש תשעה תארים לאותה מנוחה.

הספרדים הסתפקו בשם.

כתוב בברכה ככה,

יעקב ובניו ינוח ובו

מנוחת אהבה ונדבה,

מנוחת אמת ואמונה,

מנוחת שלום ושלווה ואשקט ובטח,

מנוחה שלמה שאתה רוצה בה.

העיר הגאון רבי אייזק שער, זכר צדיק וברכה.

כל בר דעת מבין

שלא מדובר במנוחה מעמל ויזע כמו מנוחה של הברואים,

אלא זה מנוחה שטומנת משמעות פנימית.

ואז מגיעים למסקנה מתבקשת.

מנוחת השבת שניתנה לעם ישראל,

זה לא המנוחה שהיא מוזכרת אצל הגויים,

שהם מבלים את הימים בבטלה, בשתייה חריפה, בחוסר עשייה,

אלא מדובר במנוחה במדרגה אחרת לחלוטין, עם מטרה נשגבה,

באי יסוד ושורש בעבודת הבורא,

ובעזרתה אנחנו יכולים לעלות יותר ויותר במעלות התורה הקדושה ויראה.

יום שבת

הוא יום שמצד עצמו הוא מלא בהשפעה רוחנית.

היום הזה מגיע אלינו מדי שבוע באופן קבוע.

אם לא נשכיל לדעת מהות היום

ומה דרכי העבודה הייחודים שלו,

לא נזכה לשפע הטמון ביום זה.

ויש לדעת שבשבת

זה עבודת היום,

זה מנוחה.

לא לשכב על המיטה.

עבודת היום זה מנוחה.

אז מה זה מנוחה?

ואיך נקנה מעלות בנפשנו?

ומה ההפסד למי שלא מבין זאת?

יצר הרע,

מכשיל את האנשים

על ידי טרדות ועיסוקים בלי סוף,

עד שלא נשאר לאדם זמן להתבונן

ולהעמיק במעשים ובדרכים.

ואומר הרמחל הקדוש במסילת ישרים, פרק ב'

ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע ועורמתו,

להכביד עבודתו בתמידות על ליבות בני האדם.

עד שלא יישאר להם רווח

להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים.

כי ידעו שאילולא היו שמים ליבם כמעט קט על דרכיהם,

ודאי

שמיד היו מתחילים להנחם, להתחרד ממעשיהם.

והייתה החרטה הולכת ומתגברת בהם

עד שהיו עוזבים החטא לגמרי.

והרי זה מעין עצת פרעה הרשע.

תכבד העבודה על האנשים שהיה מתכוון לא להניח להם רווח כלל,

אבל יתנו לב או ישימו עצה נגדו,

אלא היה משתדל להפריע ליבם מכל התבוננות

בכוח התמדת העבודה הבלתי מופסקת.

כן עצת היצר הרע ממש על בני אדם,

כי איש מלחמה הוא מלומד בערמימות

ואי אפשר להימלט ממנו,

אלא בחוכמה רבה והשקפה גדולה.

מה לומדים מדבריו?

שהתחבולה של יצר רע להעסיק את האדם

בלבו ומוחו,

שלא תיוותר לו שעה פנויה מכל תרדה,

כי אז יוכל לחשוב על מה הוא בא לעולם ומה תפקידו.

ושם כך בא יום שבת, יום המנוחה,

שער ידי המנוחה והשקט מכל מעשה,

מכל דיבור ומכל מחשבה של ימות החול,

נוכל להיות פנויים לחשוב חשבונו של עולם,

וכך נזכה לקרבת אלוקים.

לא הילוך

כמו בימות החול, לא דיבור כמו בימות החול,

לא מחשבות כמו בימות החול.

מנוחה גמורה מכל ענייני החול.

חכמים אומרים,

אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן,

כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה,

ציפור לא צבח,

עוף לא פרח,

שור לא געה,

אופנים לא עפו,

שרפים

לא אמרו קדוש-קדוש.

הים לא נזדעזע,

הבריות לא דיברו,

אלא העולם שותק ומחריש,

ויצא הקול אנוכי אדוני אלוהיך.

אם היה משהו זז, מצייץ או משהו, היו יכולים להגיד הכופרים,

אה, הנה יש עוד אחד.

בפשטות מה אנחנו מבינים?

שכל הבריאה שקטה,

וממילא הקדוש ברוך הוא יכול היה לומר, אנוכי אדוני אלוהיך.

בשביל לשמוע את כל השם צריך שיהיה דממה, כך היינו מבינים.

אבל האמת היא ההפך.

בעצם קולו של הקדוש ברוך הוא תופס הכל,

ולית אתר פנוי ממנה, אין מקום פנוי ממנה.

אלא שאנחנו מצידנו עסוקים מדי בעניינים מסביב,

ולא מתבוננים בנקודה,

ולכן לא רואים את הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא סביבנו, בכל אתר ואתר, ולית אתר פנוי ממנה.

מלך גדול הזמין אדם לפגישה אישית לארמון.

בארמון נמצאים גם אנשים נוספים שמשרתים את המלך, מנגנים, חכמים, מיועצים, משרתים.

האורח הגיע להיכלי המלך,

ועם הכניסה שמע מוזיקה נפלאה,

עצר לענוד מצלילים,

בקושי הצליח להתנתק.

מצד שני,

ישב חכם גדול ומשמיע דברי חוכמה משמחים לב שומחים.

הסכית האורח

לשמוע אמרות ביו.

פתאום הוא קולט יצירות אומנות נפלאות,

תלויות על הקירות.

עיניו לא שבעו

מראי יתן.

כל כך היה עסוק במה שקרה סביב,

ששכח את המטרה,

למה הוא בא?

וכך היה מסוגל לבלות שעות על גבי שעות,

בחמשת החושים לקלוט היופי, ההדר והחוכמה שפזורים בארמון.

ולעולם הוא לא יראה את המלך בסוף.

המלך הזמין אותו לפגישה,

חיבב אותו,

רצה לשוחח עמו.

מה עשה המלך?

הכריז.

כל הנוכחים להיות בשקט גמור.

הוציאו כל איש מעליי.

ברגע זה,

שכל התפאורה שקטה,

מיד התמלא בהודו בהדרו של המלך.

העולם שלנו מלא באלוקות,

מלא כל הארץ כבר...

יופיו והדרו של הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולם.

אבל האדם בא לעולם,

במקום להתבונן בגדלות הקדוש ברוך הוא,

הוא מתלהם מהיופי של העולם,

הנעות גשמיות,

אכילה,

שתייה, טיולים במרחבי הבריאה.

ולכן כאשר בא הקדוש ברוך הוא לתת את התורה,

הוא השבית את כל העולם.

הכל דמם,

שקט מוחלט,

ואז יצא הכל.

אנוכי אדוני הלך.

כי אנשים,

כל דבר מסיט את המחשבה

ואת המבט.

כשיש שיעור ומישהו נכנס, כולם מפנים את העיניים לראות מי נכנס, ומלווים אותו עד איפה שהוא יושב.

לא הבנתי, אתה באת לראות מי נכנס ומי יוצא,

אתה כמו הזקנים כשיושבים על הספסל וסופרים את האוטובוסים, כמה עברו וכמה עזרו וזה.

אם אתה באת, עיניך רואות את מוריך.

מה אכפת לך מי נכנס, מי יצא, את מי זה מעניין בכלל?

אבל זה טבעו של האדם.

סקרנות,

שלא במקום.

במקום סקרנות, מה שאומרים לך דברי אלוהים חיים,

יש לו סקרנות כמו ילדים.

אה, אה, כל דבר הוא מסתכל.

למה הוא קם? למה הוא הלך? לאן הוא הלך?

הלו,

מה אתה שוטר? מה אתה?

מה התפקיד שלך?

אז לכן הקב' ברוך הוא הדימים את העולם, שלא תהיה תשומת לב לדברים אחרים,

ואמר את מה שאמר,

ועם ישראל שמע.

אותו דבר,

זה התוכן של המנוחה של יום שבת קודש.

שבת זה יום של שביתה מוחלטת,

מנוחה ורוגע למרוץ החיים של ששת ימי המעשה.

כשאדם פוסק

ממהלך ששת הימים,

עכשיו הוא נחשף לקדושה העצומה שהטביע הקב' ברוך הוא ביום השבת.

והוא

נעשה כלי מוכן לקלוט ולקבל את השפע האלוקי של היום הזה.

זו המטרה של המנוחה ביום שבת.

אמרו חכמים במחילתא,

כשתבוא שבת,

יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה.

המנוחה מדוברת,

היא לא רק לשבות ממלאכה או מדיבור,

אלא היא צריכה להיות מנוחה מכל טרדות העולם.

נכנסת שבת,

אדם מסיר מקרבו כל דאגה,

כאילו הכל הסתדר כבר על הצד הטוב ביותר.

אז המנוחה של השבת

נועדה לסייע לנו להשלים בנפשנו את מידת הביטחון,

שהרי על המנוחה להיות מוחלטת,

מתוך ביטחון גמור על הקדוש ברוך הוא,

שהוא נותן וממלא את צרכינו.

מה צריך לדאוג?

ויברך השם את יום השביעי ויקדש אותו,

כי בו שבד מכל מלאכתו.

היום הזה מקדש את כל ששת הימים הבאים.

לא חסר כלום.

שבת,

אפילו להתפלל

על רפואה.

שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא מעצמה.

זה יום מיוחד, שיש השפעות עליונות.

אבל אתה צריך להיות כלי שמכיל את זה. אבל אם אתה מודאג וחושב כל מיני מחשבות

שהן חוץ לשבת,

אתה מפסיד את מה שהשבת מסוגלת לתת לך.

חכמים אומרים, ארבעה מלכים היו,

מה שטבע זה, לא טבע זה.

ואלו הן דוד ועשה ויהושפט וחזקיה.

דוד אמר, ארדוף אויביי ואשיגם.

אמר לו הקב' אני עושה כן.

עמד עשה ואמר, אין בי כוח להרוג,

אלא אני רודף ואתה עושה.

אמר לו הקב' אני עושה כן.

עמד יהושפט ואמר, אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף.

אלא הריני אומר שירה ואתה עושה.

אמר לו הקב'

אני עושה כן.

עמד חזקיה ואמר, אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה.

אלא הריני ישן במיתתי ואתה עושה.

אמר לו הקב' ברוך אני עושה כן.

הקב' שמע לאנשים האלה, הצדיקים,

מה עשה?

דרכו של חזקיה המלך

הייתה שונה משלושת המלכים.

אלו השלושה מלכים

ביקשו מהקדוש ברוך הוא,

לאחר שהם יעשו פעולה מצידם,

שהוא יגמור את המלאכה ויסייע לנצח את האויב.

עזקיה אומר לו,

אני לא עושה כלום,

אני ישן על המיטה,

אתה הקדוש ברוך הוא הטוב, יודע את העבודה, תעשה את הכול.

מה ההבנה בדרכים השונות

במידת הביטחון של כל אחד מהם?

אומר הגאון רבי איזיק שר,

יסוד גדול למדנו מחזקיה המלך בתורת הביטחון.

דוד המלך עשה ויהושפט

הגיעו למדרגה גדולה בביטחון,

שלא חששו לנפשם,

שבפעולות שהם יעשו להכות את האויב,

זה יפעיל בקרבם מחשבת פסול של כוחי ועוצם ידי,

עשוי להתאחל על זה.

הם היו בטוחים שזה לא ישפיע עליהם לחשוב שהנה מה שרדפתי,

מה שאני הרגתי, מה שאני שרתי, זה גרם.

הם היו בטוחים

במעלת הביטחון שלהם שהם לא ייפלו

בבור הזה של כוחי ועוצם ידי.

אבל חזקיה אמר, אני ירא שמא אם רק אני אעשה איזה פעולה כלשהי,

אפילו רק שירה בפה,

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה,

אני עלול להכניס לעצמי סכנה שאולי כוחי ועוצם ידי עשה לי את זה.

לכן אני הולך לישון,

והקדוש ברוך הוא יעשה.

והקדוש ברוך הוא עשה, הרג 370 מיליון

צבאות סטנחריב,

והוא ישן על מיטתו.

זאת הדרך

שאנחנו צריכים לנקוט במנוחת שבת,

לחיות בהרגשה שכל מלאכתך עשויה.

אין צורך בשום פעולה.

שום פעולה.

ביטחון כזה משיגים רק עם מנוחה של יום שבת,

כי ביום הזה יש לנו יכולת להתענג על השם ולהתעדן באהבתו ויראתו.

ביום הזה מסוגלים להתעלות מכל החשבונות והטרדות של ימי המעשה,

ואז מרגישים שכל מלאכתו עשויה.

נקודה יסודית

יש בה מנוחה.

היכולת להתעלות ולהתנתק

מהסערות של יצר הרע,

מקנאה, מתאווה, מכבוד, שמוציאים את האדם מן העולם.

וכל מיני נגיעות שיש לאדם,

כל מיני טרדות ומצבים שפוקדים את האדם וטורדים את רוחו.

שבת מלאכתו פורסת את הכנפיים על היקום,

והקדוש ברוך הוא נתן לנו,

לכל היהודים,

כוח רוחני שעל ידו אנחנו מסוגלים להתעלות

מכל ענייני העולם הזה,

שמפריעים לשלוות העדה.

הפסוק בישעיה נזכ,

בהרשעים קיים נגרש,

כי השקט לא יוכל

ויגרשו ממאו רפש שבטית.

רבי אברהם,

הבן של הגאון,

זכר צדיקים לברכה,

כותב

בביאור אבני אליהו לברכת ולמלשינים.

הרשעים אינם רעים מעצם טבעם,

רק שיש בהם תכונה של השקט לא יוכל,

השקט לא יוכל,

ולכן אם כים נגרש,

כמו שהים נעשה סוער מכל רוח מצויה,

כך הם סוערים מקנאה, מתאווה.

ולכן יגרשו ממאו רפש שבטית.

זו הדרך של הרשעים, מפני שאינם יציבים בדרכם.

אם לא מזדמנים להם

כל רצונותיהם בהיתר,

הם יעשו זאת באיסור.

יגרשו ממאו רפש שבטית.

כל המציאות של הרשע זה ים סוער,

כי השקט לא יוכל.

ולכן

הוא לא יכול להיות מעל המים והשקט ובטחה,

אלא הוא מושלך אל קרקעית הים תמין,

אל הרפש והטית.

מי שאינו נמצא במצב של מנוחת נפש עם עצמו,

כל המידות הרעות מתעוררות.

שיוצאות לפועל.

רק הנמצא במנוחה,

אפילו שיש בו מידות רעות,

אינו סוער ונרגש,

ולא בא למעשים רעים.

רבנו בכי אומר, השם מצילנו מפיזור הנפש.

ההפך מפיזור הנפש זה מנוחת הנפש.

כשאדם חי במצב של מנוחה,

שום דאגה,

שום לחץ, שום דבר לא מזיז אותו ממצבו,

ואפילו אם יש לו מידות לא כל כך,

הם לא יתפרצו.

אבל כשאדם לא במצב מנוחה והוא סוער כמו הים,

אז הים פולט את כל הג'יפה שיש לו בפנינו.

הגאון רבי נחום זאב מקלם, זכר צדיק ברכה, אומר,

כוס יין,

בתחתיתה יש שמרים.

כשהכוס במנוחה,

היין צלול.

כשמזיזים,

השמרים מתערבבים ועוכרים את היין.

ככה נפש האדם.

גם אם המידות לא מתוקנות עדיין,

אבל כל זמן שיש מנוחת הנפש, לא מטלטלים אותה,

אז המידות הרעות לא מתגלות במלוא כיעורן,

כי בשעה של שלווה יכול לשלוט על מידותיו.

ועכשיו אנחנו נבין סוף סוף

מה זה כל התשעה מנוחות שכתוב בתפילה.

מנוחת אהבה.

על ידי שאדם נמצא במנוחה,

צומחת האהבה לשם.

אדם במנוחת הנפש

הוא מעל לאגו, מעל לאנוכיות שלו.

אז ממילא שרות כל המחיצות

ופורצת אהבה לשם.

מנוחת נדבה.

מזה שאתה נמצא במנוחה,

אז יש לך נדיבות לב.

כשאין לך מנוחת הנפש,

אז כל הנגיעות והתאוות שלך מסעירות אותך.

אבל אם אתה במנוחה,

אתה נדיב כלפי הזולה.

מנוחת אמת.

כשאדם שרוי במנוחת הנפש,

הוא לא נצטרך לשקר.

ולכן הוא אומר רק אמת.

כי הוא במנוחה.

אין לו לחץ.

מנוחת אמונה.

מהמנוחה נובעת

אמונה חזקה.

אמת ואמונה.

כי מי שנמצא במנוחה

לא משקר,

אלא חי באמונה תמידית.

מנוחת שלום ושלווה, בהשקט ובטח.

השלוש מידות של מנוחה אלה נאמרו על אדם ביחסו לזולת ולעצמו.

כשאדם חי במנוחה, הוא בשלום עם כולם.

הוא לא מקנא באף אחד, לכן הוא בשלום, מנוחת שלום.

הוא גם בהשקט.

אין לו צרות עין בהצלחה של הזולת.

והוא חי

בבטח

עם עצמו,

בגלל שהוא במנוחה.

מי שמשלים את עצמו בכל המעלות האלה,

זוכה למנוחה שלמה שאתה רוצה בה.

זה מה שמבקש מאיתנו הקדוש ברוך הוא,

שנשיג על ידי המתנה הנפלאה

שנתן לנו, מנוחת השבת.

ולא זו בלבד,

מי שהגיע למדרגה זו מקדש במעשיו בהליכותיו שם שמיים,

כמו שאנחנו מסיימים ואומרים,

ועל מנוחתם יקדישו את שמך.

וניתן טעם מהמשגיח הגאון רבי מתתיהו סולומון,

בשם היערות דבש,

נוסח תפילת שחרית בשבת.

ולא נתתו אדוני אלוהינו לגויי הארצות.

הגויים בתקופת בית שני רצו לקבוע להם יום אחד בשבוע,

כמו היהודים,

שיהיה להם יום שביתה,

ויום של דבקות בדת שלהם.

כן?

הולכים שמה לשמוע איזה ניגון של פסנתר ואיזה דברי הבל של מישהו שעומד שם.

בוודאי טעם רב יש בכך שבחרו כולם ימים אחרים.

פה את יום שבת קודש.

המוסלמים לקחו את יום שישי,

והנוצרים לקחו את יום ראשון.

פלא.

למה אף דת לא לקחה את השבת,

יום של היהודים?

מתרץ רבי יהונתן אייבשיץ, זכר צדיק ברכה.

ברור שחכמי אומות העולם קבעו את היום שלהם על פי סימני המזלות.

במסכת שבת אמרו חכמים בדף קנ״ו,

היה מאן דשבתאי

יהא כבר מחשבתי בית אליל.

אדם שמזלו מזל הכוכב שבתאי,

אנחנו קוראים לו שבתאי,

יהיה אדם שלא יצליח במעשיו,

יהיה כבר מחשבתי בטלים. יהיה אדם שכל המחשבות שלו והזה בטלים.

כמו שמורה השם שבתאי, אי שבת.

לא יצליח במעשה.

נמצא שעל פי המזלות,

מי שעושה דברים ביום שבת לא מצליח בהם,

ולכן הגויים קבעו להם מנוחה ביום שישי, ביום ראשון, ולא ביום שבת.

אומר הגאון רבי יונתן אייבשיץ,

הקדוש ברוך הוא קבע כך את המזלות,

כדי שלא יהיה לאומות העולם חלק בשבת קודש.

ולא נתתו לגויי הארצות.

להראות לנו שישראל הם מעל המזל.

מאחר שיש להם מנוחת שבת,

אפשר להגיע למעלות עצומות.

לכן הוא עשה שהגויים לא ירצו לשבות ולנוח בו.

זה מה שאנחנו אומרים, ולא נתתו לגויי הארצות.

כי השפע והברכה

ביום השבת הנחיל הקדוש ברוך הוא רק לעם ישראל,

ולא להם.

באמת, המזל הזה גורם לאי-הצלחות.

אבל ישראל הם מעל המזל,

והשם נתן להם מתנה את המנוחה.

אז ממילא,

המזל לא משפיע עליהם בכלל.

הם כאילו הכול נעשה, הכול מסודר, אין להם דאגה,

אין להם כלום, ביטחון.

מנוחת השבת זו יצירה עצומה.

זה לא שביתה ממלאכה.

זו בריאה מיוחדת

שמי שיודע לנצל אותה יכול להגיע באמצעותה לכל המעלות הנשגבות,

אמונה,

ביטחון,

מידות טובות, אהבת השם, אהבת הבריות,

קידוש השם,

יקדישו את שמך,

והכל עם המנוחה הזאת של שבת.

שאל אותי מישהו, תגיד לי,

איזה מלאכה

מותרת בשבת

ואסורה ביום טוב?

אני לא אגיד לכם תשובה.

לכם כבר אמרתי,

אבל אלה ששומעים אותי, אני לא אגיד לכם תשובה.

תשלחו לי בהודעה,

אם אתם יודעים.

איזה מלאכה מותרת בשבת

ואסורה ביום טוב.

בלי נדר, מחר אני אגלה.

בלי נדר, תזכירו לי.

אבל תחשבו, מותר לחשוב.

בחול המועד מותר לחשוב בדברי תורה.

אין שום בעיה.

ושמחת בחגיך,

והיית,

אך שמח ושמח,

בחגיך,

והיית,

אך שמח ושמחת.

ואין שום בעיה.

ואין שום בעיה. ושמחת בחגיך, והיית, אך שמח ושמחת.

ואין שום בעיה. ואין שום בעיה. ושמחת בחגיך. ואין שום בעיה. ושמחת בחגיך, והיית, אך שמח ושמחת בחגיך.

שיהיה לכם מועדים בשמחה.

תזכו לעשות דברים טובים

בימים האלה לעלות ולהתעלות,

ולהעלות אחרים, אמן. אמן.

הרי אני מכבד לקיים צוות חכמים, דאורייתא בשמחה, דאורייתא, גומה נפשו יש חסד, דאורייתא,

תאבד את אמירות ימיך, דאורייתא,

לעשות נחת רוח על הקדוש ברוך הוא, ולעשות נחת רוח על התנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו דובבות בקבר.

ביחנניון בין הראשי עומר,