הרגיל בנר - חלק א'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום.

אבשלום בן מרגלית

יזכה לשלום בית אמיתי,

הוא ואשתו יזכו לחיות באחווה, שלום ורעות ושמחה.

אמן. אמן.

כל פעם אנשים שומעים

נציב יום, נציבי יום,

ולא יודעים מה זה עושה.

אז נשלח לי אתמול,

נשלחה הודעה

על נציב יום.

רבנו היקר, בשורות טובות.

אני רוצה להודות לכבוד הרב שעשה נציב יום בשושן פורים לרפואת מלאכי חיים,

בדגש שיתחיל לאכול אוכל רגיל ויתחיל לדבר.

היום הגננת שלחה לי סרטון קצר

שהוא טועם לראשונה קלמנטינה.

הוא מנסה לומר את המילה תפוז.

ניסי ניסים, כבוד הרב!

חמישה סימני קריאה.

מלאכי חיים, כבר בן שש וחצי.

והיום זכינו לראות אותו ממש טועם מהקלמנטינה.

בחסד השם,

בזכות ברכת הרעב

לכל הקהילה הקדושה שמתפללים ולומדים עבורו,

ברוכים תהיו.

ואם תחליט לפרסם את הנס,

אני רוצה להעביר מסר לכולם.

כמה שזה לא מובן,

מובן מאליו,

הזכות שניתנה לנו לאכול ולשתות בנקל,

וכמה חשוב לכוון בברכות,

כמו שרבנו מלמד.

כמה צריך להודות בלי סוף

שלושה סימני קריאה.

שבת, שלום ומבורכת.

אז הנה, אני משמיע לכם את הנציב יום שהיה.

נציב יום שמונים,

בזכות קבוצת שערי תשובה,

רפואה שלמה ובריאות איתנה בגוף ובנפש,

למען אחי חיים בן חדל,

יחל לאכול אוכל רגיל

מכל שגיע מאכלים,

יחל לדבר

התגמל מטיטולים, מתגבר על כל הקשיים במילה.

כן,

והנה הילד החמוד,

אוכל קלמטין.

שבוש,

שבוש.

שבוש.

מתחיל לדבר שש וחצי ומתחיל לאכול,

ומאוד נציב יום.

זכות התורה עומדת לאנשים שתורמים בעבורך.

טוב, אנחנו היום לומדים רגיל בנר,

אביאן לבנים תלמידי חכמים.

הגמרא בשבת כג אמר רב הונא,

רגיל בנר,

אביאן לו בנים תלמידי חכמים.

ורשי מפרש,

רגיל בנר, נר של שבת ונר של חנוכה.

וזה לשונו דכתיב, כי נר מצווה ותורה אור.

על ידי נר מצווה דה שבת וחנוכה באור התורה.

ואכן,

בדברי הראשונים מצינו שדברי רב הונא נסובים על הדלקת נרות שבת.

וזה לשון הטור.

אור החיים סימן רסג,

ויהא זהי לעשות נר יפה.

ואמר רב הונא, רגיל בנר שבת,

להשתדל בו לעשותו יפה,

אביאן לבנים תלמידי חכמים.

וכן כתב הרן,

זכר צדיק לברכה שם,

שהרגיל בנר של שבת

זוכה על ידי זה לבנים תלמידי חכמים.

וכן פירש גם רבנו בחייה, זכר צדיק לברכה,

בפירושו על התורה.

ונשאלת השאלה,

מדוע ולמה

נקיים מצווה של הדלקת נר שבת,

זוכר הדבר שכולם שואפים,

מתפללים אליו,

בנים תלמידי החכמים.

וכי מה מיוחד

במצווה זו?

הרי יסוד המצווה הוא מדברי קבלה.

במה היא יותר משאר

מצוות עשה שחיובן מן התורה?

ועוד יש להעיר.

כשבעל השבות יעקב, זכר צדיק וברכה,

על דברי הגמרא,

לכאורה עכשיו בזמן הזה,

שכולם רגילים בנר של שבת וחנוכה,

אז היה צריך שלכולם יהיו בנים תלמידי חכמים,

ואנחנו לא רואים זאת.

ולכן,

נראה לומר בכוונת מימרא דרב הונא,

אין סגולה זו מתקיימת במי שמדליק נרות שבת בסתם,

כמצוות אנשים מלומדה.

אלא דווקא באדם המבין ומתבונן מה טמון במצוות ההדלקה של נרות שבת,

ויקיים את הלימוד המעשי מכך.

ואם ידע ויבין וישלים זאת בנפשו,

אז יזכה בלי ספק,

בעזרת השם יתברך לבנים ובני בנים, תלמידי החכמים.

טוב,

עכשיו אנחנו נעמיד שלושה מהלכים

בביאור דברי הגמרא,

ומכל אחד יש לנו לימוד גדול.

אנחנו פותחים עם הביאור של בעל העיון יעקב, זכר צדיק וברכה,

וספר עין יעקב בשבת שב.

ועוד מפרשים כתבו כפירושו,

והוא אומר כך,

ואילו דמיסטפנה,

הייתי אומר,

דכאי הרגיל בנר,

כדי שבני ביתו יהיו יכולים ללמוד בלילה אצל הנר,

הביא לבנים, תלמידי החכמים.

אם לא הייתי חושש, הייתי אומר,

שזה שרגיל בנר,

כדי שהבנים במשפחה שלו יכולים ללמוד בלילה אצל הנר,

אז יהיה לו תלמידי החכמים.

ראינו שהרגיל בנרות,

זאת אומרת, תמיד יש נרות דלוקים בביתו, פעם לא היה חשמל,

אז היו נרות דלוקים בביתו.

יכולים בני הבית לזכות ללמוד בלילה,

ורק הלומדים בלילות

זוכים לקטרה של התורה ולבנים תלמידי החכמים.

אז נבהר את זה.

רמב״ם, זכר צדיק וברכה,

חלקות תלמוד תורה, פרק ג' על החיות ג'.

אף על פי שמצווה ללמוד ביום ובלילה,

אין אדם לומד רוב חוכמתו אלא בלילה.

לפיכך,

מי שרצה לזכות בכתר תורה,

ייזהר בכל לילותיו,

ולא יאבד אפילו אחד מהם בשינה ואכילה ושתייה ושיחה וכיוצא בהן,

אלא בתלמוד תורה ודברי חוכמה.

ובהלכה יב',

כותב הרמב״ם,

אין דברי תורה מתקיימים במי שמרפא עצמו עליהן,

ולא באלו שלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתייה,

אלא במי שממית עצמו עליהן

ומצער גופו תמיד,

ולא ייתן שנת לעיניו,

לעפעפיו תנומא.

אז מבואר מדברם, מי שרוצה לגדול בתורה ולזכות לכתרה של תורה,

צריך ליתן

דעתו ללמוד בלילות,

ולא ייתן שינה לעיניו.

ככה היה בתאמון, היו יושבים עד חצות, קמים,

תיקון חצות, ולומדים עד הבוקר.

כבר הוכיח מספר טיב ההתחזקות,

עמוד תפד,

עיקר זכיית האדם לאור התורה באמצעות הקדשת הלילות ללימוד התורה.

ורמז לכך הפסוק,

ואתה תצפה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך,

כתית

למאור להעלות נר תמיד.

הכוונה, מי שרוצה להיות בחינה של כתית למאור,

לזכות להעיר באור התורה,

צריך להעלות נר תמיד,

לעסוק בתורה בלילות

עם נר תמיד, נרות דלוקים תמיד,

ויעשה זאת

על דרך רשי שאומר, תמיד זה בכל לילה ולילה.

חכמים במקומות רבים

עמדו על החשיבות העצומה של לימוד התורה בלילות,

ונציין חלק.

גברה במנחות קופיות,

שיר המעלות,

הנה ברכו את אדוני כל עבוד.

תלמידי אדוני עומדים בבית אדוני בלילות.

מהי בלילות?

אמר רבי יוחנן,

אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה.

מעלה עליהן כתוב כאילו עוסקים בעבודת הקודש בבית המקדש.

ובמסכת תמיד,

דף לב,

תנא רביחיה,

כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו.

שנאמר, קור מרוני בלילה

לראש השמורות,

שפכי כמים לבך,

נוכח פני אדוני.

זאת אומרת, אם אתה קם בלילה

ואתה לומד,

אז אתה נוכח פני ה' שכינה כנגדו.

בספר חסידים, סימן שט,

מבאר את הפסוק במשנה,

ממרחק תביא לחמה בתקום בעוד לילה.

מה זה ממרחק תביא לחמה?

זה היודע להעביר רעיה ממסכתא למסכתא, ממרחק

תביא לחמה.

ומי גרם לו שהוא יודע להעביר ממסכת למסכת?

ותקום בעוד לילה.

אם קמים בלילות ולומדים תורה כמו שצריך,

אז בקיאים ויודעים.

לא יכבה בלילה נראה.

כל הלילה יושב ועוסק בתורה,

כאוניות סוחר.

ככה הקדוש ברוך הוא מזמין לאלה שעוסקים יומם ולילה בתורה את כל צורכיהם.

כשם שהסוחר,

שהשעה משחקת לו,

מזמין לו הקדוש ברוך הוא מלאכים ממונים עליו,

והם נכנסים בלב אחרים

להביא לאותו מקום שזה הסוחר שם.

ואז

מכוון את לב הסוחר לקנות,

ואחר כך מכוון את לב אחרים לבוא שם אצל הסוחר,

או הסוחר אצלם לקנות.

כל העוסק בתורה תדיר,

הקדוש ברוך הוא שולח לו מלאכים מרחוק להביא לו כל צרכיו.

לכן נקראת התורה לחם.

סיפרתי בעבר, לא נחזור, רק אני אגיד את הכלל.

כשהיינו בכרם התימנים,

אז החבר'ה שחזרו בתשובה, היה להם בסטות,

והיו מוכרים כל מיני דברים.

מ-6 בבוקר,

אחד מהם היה מרשרש מים על החסות,

שיראו טריות ולחות,

עד הלילה.

הוא עומד שם שעות על גבי שעות

ומכריז על הסחורה.

אז כשהתקדמתי איתם, אמרתי להם, חייבים ללמוד תורה? אמרו, אנחנו עובדים, משעה עד שעה, אמרתי, אין דבר כזה.

צריך גם להתפלל.

ולאט לאט אמרתי להם, תשמעו,

אתה לא חייב לפתוח ב-6 ותסיים ב-8, אתה יכול לצמצם.

הקדוש ברוך הוא גוזר מי יבוא לקנות אצלך כל יום.

ולכן,

אם אתה פתוח משש עד שמונה,

אז הוא יוכל לבוא מתי שהוא רוצה.

אם אתה צמצם,

לא תהיה לו ברירה, גזרו עליו לקנות אצלך, אז הוא חייב לבוא רק בזמן שאתה תזה, אחרת איך הוא יקנה.

ואז ה' נותן בליבו, המלאכים, כמו שאמרנו, נותנים בליבו. עכשיו תלך.

כי אם הוא ילך בשעה אחרת, אז הוא לא יקנה,

ונגזר שהוא כן יקנה.

אז הוא חייב לבוא באותה שעה.

וככה הם צמצמו עד שעבדו שעות בודדות, ולא ירד הפריון.

הכל היה בסדר.

והזכרתי

שיש שען אחד ברחוב קיינמן בבני ברק,

שהוא פותח רק שעתיים אחרי הצהריים, מ-4 עד 6 הוא אברך.

הוא אדם מבוגר כבר היום.

וחנות קטנה, ויש חנויות פאר של שעונים בבני ברק, מה זה?

לובי וכו'.

והוא משהו קטן, והוא לא מוכר שעונים כאילו, אולי יש לו כמה בודדים סתם ככה, אם מישהו רוצה לדעת מה שעה.

הוא בעיקר עושה תיקונים,

תיקונים, הוא אלוף בתיקונים.

שעתיים עומדים תור ברחוב בחוץ עד שהוא יגיע.

ואז הוא מספיק, הוא עושה את זה במהירות הכול.

תיק, תיק, תיק, פותח, זה, זה, זה, הוא מסדר את הכול.

ושעתיים הוא מתפרנס, הוא מפרנס משפחה גדולה.

למה? זה קצוב.

השם נותן בלבו מה לקנות,

שבדיוק יבוא אחד, יש לך במקרה כזה? בטח יש לי במקרה.

ואז הוא נותן לו, וכן הלאה.

כתוב במפורש,

מפורש.

הקדוש ברוך הוא דואג, מי שלומד בלילה,

הקדוש ברוך הוא דואג לו שהכול יימצא לו ולא תהיה לו שום מה. לא צריך יותר מדי.

תקשיבו טוב.

גדולי תורה זכו למה שזכו תמיד מכוח לימוד התורה בלילות הארוכים.

הלימוד התמידי בשעות לא שעות

והדרת השינה מעיניהם,

גידלו אותם להיות ענקים בתורה.

תשמעו דוגמה שאתם לא ידעתם,

מדהימה.

פעם גדול אחד בא למרן,

אדם סופר, זכר צדיק וברכה,

והכין שלושה חידושים

מובחרים שבחידושה,

עידית שבעידית,

כדי להרצותם לפני אחת אדם סופר.

כשרק הציע את החידוש הראשון,

הראה לו חתם סופר שהוא כבר כתב ככה במילים ספורות בגיליון השץ שלו בצד.

כשאמר לו את החידוש השני,

שוב הצביע לו חתם סופר על פנקס החידושים,

שהדברים כבר נרשמו אצלו.

כשאמר את השלישי,

קרא חתם סופר לאחד מהתלמידים בביתו ואמר לו,

תגיד,

איך הצעתי והסברתי לפניכם בלימוד השיעור עניין פלוני?

וישיב התלמיד, כדברים האלה דיבר אדוני רבנו,

והדברים היו ממש כמו החידוש השלישי של הגאון הזה.

אותו גדול לא יכול היה להתאפק,

וקרא בהתרגשות,

הרב מפרשבורג,

אני רואה שהתורה פורחת לתוך המוח שלך.

ענה לו החתם סופר,

הס ושולי,

התורה אינה פורחת לראש.

רק ארבע עשרה שנה לא ישנתי במיתה.

שבע שנים בפרשבורג,

ושבע שנים במטרסדורף.

כמו יעקב אבינו הוא!

הוא לא ישן בלילות,

ארבע עשרה שנה.

ידעתם את זה?

וואי, וואי, וואי.

טוב,

מה הקשר בין לימוד תורה בלילה לבנים תלמידי חכמים?

נכון הדבר, אדם לומד בלילה תורה,

חוט של חסד משוך עליו, וזוכה לגדול בתורה.

והוא נהפך לחכם

ותלמיד חכם.

אבל בגמרא כתוב הרגיל בנר,

אביאנה בנים,

תלמידי חכמים.

אז למה זה שלומד בלילה,

הוא זוכה לצאצא עם תלמידי החכמים?

מלשון העיון יעקב שהבאנו קודם,

נראה שטעם הדברים הוא פשוט.

מפני שיש להם לבנים אפשרות ללמוד בלילה אצל הנר, שהוא מדליק.

ולכן הם יכולים לגדול, תלמידי חכמים.

כשיש נר אפשר ללמוד, כשאין נר.

אם מתקמצנים על החשמל, כמו שאומרים,

זה בעיה.

אבל יש טעם נוסף להוסיף.

מובא משמו שלוחתם סופר.

אנחנו אומרים בכל יום בקריאת שמע,

ולימדתם אותם את בניכם לדבר פעם בשבטך,

בביתך, ובלכתך בדרך, ובשוכבך ובמקומיך.

יש לדקדק בפסוק.

נראה שהוא לא מדוקדק.

למה?

פותח בלשון רבים,

ונימדתם אותם,

את בניכם לדבר פעם.

זה לשון רבים.

מסיים ביחיד, בשבטך בביתך,

ובלכתך בדרך.

מה זה?

ככה מדברים?

בעוד יש לשאול,

הפסוק בהתחלה מדבר על לימוד הבנים,

ולימדתם

אותם את בניכם.

ובסוף הוא מתייחס בלשון יחיד

לאבא

ולא לבנים.

אומר החתם סופר,

יש פה רמז נפלא.

אם אתה חפץ בכל ליבך שהבן שלך ילמד תורה,

אתה גם צריך ללמוד תורה,

כי הדוגמה האישית

היא הערובה הגדולה ביותר לחינוך מוצלח של הבנים.

לכן, אם אתה רוצה שיגדלו בניך לתלמידי חכמים,

סוד ה...

בהצלחה שיראו אותך לומד.

מתי?

בשבטך, בביתך, ובלכתך,

בדרך,

ובשוכבך,

ובקומך זה ביום ובלילה, בכל מצב.

אז תזכה לבנים, תלמידי חכמים.

פעם בא אדם לרבי מקוץ,

זכר צדיק וברכה, אמר לו,

אוי, איך אני רוצה שיהיה לי בן תלמיד חכם.

ענה לו, רבי, אם אתה עצמך לא תלמד תורה,

אז אתה תשיג שיהיה לך בן

שגם הוא ירצה שיהיה לו בן תלמיד חכם.

אז יסוד היסודות זה דוגמה אישית של ההורים.

וכאן המקום לעורר דבר חשוב.

הגאון רבי מיכאל יהודה לבקוביץ, זכר צדיק וברכה,

עמד פעם על התופעה.

פעמים רבות רואים

שדווקא בעלי בתים

זוכים לבנים תלמידי החכמים,

ואילו תלמידי החכמים

אינם זוכים לבנים כמותם.

מה זה?

הסביר.

בעל הבית,

הוא עושה כל היום לפרנסתו.

מגיע בלילה,

והוא עדיין לא למד כלום.

לכן מיד הוא פותח ספר, מתיישב ללמוד.

אפילו שהוא נרדם לפעמים על הספר,

וגם לא רואה ברכה בלימודו,

אבל מה הבנים שלו רואים?

מה הכי חשוב לאבא?

איך שהוא בא מהעבודה, מה הכי חשוב?

לתפוס ספר וללמוד. ואפילו שהוא עייף, עייף, עייף, ורואים שהוא עייף,

הוא כל פעם בא ולוקח ספר ומתחיל ללמוד.

החשיבות הזאת,

משרישה אהבת התורה וחשק גדול.

ואז

הגדיים יעשו תיישים,

יהפכו הבנים שלו ליותר מידי חכמים.

אבל בבתים של אברכים,

הוא שב ולמד כל היום.

חזר הביתה אחרי לימוד עייף ומייגע.

ואז, להתאוורר,

הוא לוקח עיתון,

והוא מתעסק בכל מיני נושאים שלא היה פנוי במשך היום.

ולמרות שהילדים יודעים שאבא לומד כל היום בכולל,

אבל בעיניים מה הם רואים?

שמלבד תורה יש לו חפץ לדברים אחרים,

ולכן חסרה להם דוגמה מוחשית

של אבא לומד.

ולכן אין פלא שהם לא יוצאים תלמידי חכמים.

לכן ראוי מאוד להשתדל להקפיד ללמוד גם בבית,

כדי שהבנים יראו במו עיניהם שהאבא לומד תורה,

ויפנימו את המסר,

וישאפו ללמוד ולגדול להיות תלמידי חכמים.

נאה לצטט את תשובתו של הגאון רבי יעקב קמינצקי,

זכר צדיק וברכה,

שנשאל איך הוא חינך את הילדים שלו לברך.

מעולם לא לימדנו אותה.

הם הבחינו איך ההורים מברכים לפני אכילה ואחריה.

ובאופן טבעי, ילדים מחקים את ההורים בהליכותיהם,

וגם הם החלו לברר.

זה התוכן שאמרנו, הרגיל בנר,

אביין לו בנים תלמידי חכמים.

על ידי שהבנים רואים אבא שוקד בתלמוד בשעות הלילה לאור הנר,

מדיר שינה מעיניו,

הם יגדלו גם עם רצון ושאיפה ללמוד ולגדול להיות תלמידי חכמים.

זה חלק.

החלק הבא אני אגיד לכם אחר הצהריים, בלי נדל.

ואני רוצה לציין

שכרגע יצאה סוף סוף

אגדת פאר

של פסע של כפז על ידי ארגון בצדקת תיכונני.

יפיפייה,

מלאה כל טוב,

בנייר משובע,

כל ברכה עם כוונות

וטעמים והסברים, משהו,

חוויה בפסע.

אז כל קהילת כפז

מקבלת בחינם

שתי אגדות.

מי שלא קשור יכול לרכוש במחיר מסובסד 40 שקלים.

ובירושלים ניתן להשיג ברחוב גדעון האוזנר אחד אצל

יונה כהן,

בעזרת השם יתברך.

אז מי שרוצה

כמובן, בחפס כבר אתמול לקחו כמויות, מאות.

עטו על השלל.

וזה יהיה פסח מכובד מאוד.

לשבת עם אגדה כזאת, זה מרחיב את הלב ממש.

ממש יפיפייה.

הושקעה פה עבודה שנה שלמה.

תצא גם מהדורה שלישית.

תמיד משתבחים.

אבל אנחנו מודים ומשבחים להשם שיש לנו אנשים טובים שדואגים לקהילה,

דואגים לעם ישראל, אכפת להם,

רוצים שכולם יצאו ידי חובה.

כוונת המצוות בכל דבר,

כן? צריך לכוון על כל מצווה ומצווה שיש בלילה,

הכל נמצא בפנים.

מדהים.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו בירננא, בואו לפניו בירננא בואו לפניו.

בירננא בואו נפנה.

בירננא ישמחו במהלכותך שומרי,

שומרי,

שומרי שם במקורת עונג,

שבת ישנעו במלאכותך שומרי שבת וקוראים עונג שבת

על מקנדשי מקנדשי מקנדשי שביעי שבת על מקנדשי מקנדשי מקנדשי

שבת, שבת הגדול.

למדנו על זה.

שבת הגדול, ניסים בנפלאות, בעזרת השם,

שהשבת הזאת נופתע בדברים גדולים,

בהתרחשויות עולמיות.

אמן.

הכל לטובת ישראל.

זה הזמן.

הריני מכוון לקיים את צוות החכמים דאורייתא ושמחת דאורייתא,

גומן נפשי שש עשית דאורייתא,

כבד את אביך ותימכת דאורייתא,

לעשות נחת רועה לקדוש ברוך הוא,

ולעשות נחת רועה לתנא הקדוש שיהיו שבתותיו דובבות בקימה.

רבי יחנניהו ראשי אומר,