סדר קדימת הברכות על שבעת המינים – יין, פת ופירות: הלכה למעשה בין מרן לרבנו פרץ

 

- - - לא מוגה! - - - 

היינו בסימן ריש יא סוף סעיף ג' כשיש לאדם פרי עץ או פרי אדמה.

מרן מביא לנו מחלוקת בראשונים האם חייב להקדים את פרי העץ

או כיוון שאין ברכותיהם שוות

יכול להקדים בורא פרי האדמה.

תעש מרן איזה מהם שירצה יקדים.

אבל אנחנו חוששים לדעת בעל הלכות גדולות והראש ולכן יותר טוב להקדים קודם כל בורא פרי העץ ואחר כך

בורא פרי האדמה.

מחלוקת שנייה

אם בורא פרי האדמה חביב עליו יותר.

יש לו קלמנטינה ובוטנים.

נכון שזה העץ,

הקלמנטינה העץ

והבוטנים אדמה, אבל הוא אוהב יותר את הבוטנים.

האם יקדים בגלל המעלה שזה יותר חביב?

יקדים קודם כל אדמה או לא?

גם בזה יש לנו מחלוקת בפוסקים.

ורבנו יעקב חיים סופר בעל כף החיים אומר שיותר טוב שאקדים, יברך בורא פרי העץ על הקלמנטינה,

יטעם, ואחר כך יברך בורא פרי האדמה על הבוטנים,

למרות שהבוטנים חביבים עליו.

והסיבה היא,

כך הוא אומר, על פי הקבלה.

יש לנו מחלוקת בפוסקים,

אבל מי שמטה לנו את הכף, דברי המקובלים, ולפי דברי המקובלים,

לעולם.

קודם כל בורא פרי העץ,

ואחר כך, אחרי זה בורא פרי האדמה,

וכך ראוי לנהוג ולעשות, ולכתחילה אמרנו את הסדר בקצרה, מגע אש המוציא או על עוגה בורא מיני מזונות,

אחרי זה בורא פרי הגפן,

אחרי זה עץ,

אדמה, שהכול מגע אש.

זה הסדר, וכך ראוי לעשות

בלכתחילה.

קודם כל, לברך על האורז

בורא מיני מזונות, ואחר כך, לברך בורא פרי העץ.

הגמרא מספרת לנו בברכות מ״א,

רב המנונה ורב חסדה הביאו לפניהם תמרים ורימונים.

רב חסדה עדיין לא לקח לברך.

נסתכל מה עושה חברו, רב המנונה.

רב המנונה לקח מייד את התמרים,

בירך על התמרים בורא פרי העץ,

אכל, ופטר בזה את הרימונים, שגם הם בורא פרי העץ.

הגשנו לו רב חסדה.

לא רק אם יש לפנינו שני סוגים.

האחד איננו מדין מפירות שבעת המינים,

והשני משבעת המינים,

לא רק בזה אנחנו מעדיפים לברך על פירות משבעת המינים, על התמרים,

אלא

גם בתוך שבעת המינים יש לך חמישה סוגים של בורא פרי העץ,

זי תמרה, גפן תאנה ורימון.

גם בהם, בתוכם, אם יש לך את הסוגים האלה,

על מה נברך קודם?

אנחנו הולכים לפי הסדר של הפסוק.

הסדר של הפסוק הוא

ארץ כיתה וסערה, גפן תאנה ורמון,

זית, ארץ את שמן,

דבש, הכוונה, דבש תמרים.

אם כן,

הרימון הוא מספר חמש,

ואילו התמרים הם מספר שבע בפסוק.

אז למה ברכת קודם בורא פרי העץ על התמרים,

תברך קודם על הרימון העץ,

ובזה היית פוטר את התמרים,

זה יותר טוב, יותר מהודר.

ענה לו רב אמנונה,

אם הפסוק לא היה חוזר על המילה ארץ,

אלא היה כותב,

גפן תאנה ורימון, זית שמן ודבש,

כך היינו אומרים, כמו ששאלת.

אבל,

כשהפסוק חזר עוד הפעם על המילה ארץ,

בזה שינה לנו את הסדר.

זאת אומרת,

מה שקרוב יותר למילת ארץ, הוא יותר חשוב.

ארץ זה שמן ודבש.

אמרנו, הכוונה דבש, דבש תמרים.

אז התמרים, מה הם?

מספר שתיים.

שמן זית אחד זה שמן,

ואילו אחריו, הבא בתור,

תמרים זה מספר שתיים למילת ארץ.

ואילו הרימון, ארץ כיתה ושבע גפן תאנה ורימון,

זה מספר חמש,

למילת ארץ.

ולכן העדפתי לברך על התמרים בורא פרי העץ, ובזה הוא פטר את הרימון.

ענה לו רב חסדה,

מי ייתן לנו רגליים של ברזל שנרוץ אחריך ונשמע ממך את דברי ההלכה.

הוא כל כך נהנה מהתשובה הזו,

וכך כתבו לנו כל הפוסקים להלכה,

אלה דברי מרן בסעיף ד',

וכך ההלכה.

נמצא שהסדר צריך להיות ארץ חיטה, קודם כל אמרנו לחם או עוגה שעשויים מחיטה,

זה קודם כל, זה הראשון במעלה,

אחריו, הזית.

זה ראשון לארץ קמה, וזה ראשון לארץ ותרה.

אחריהם התמרים,

אחריהם הענבים,

אחריהם תאנה ורימון,

זה הסדר שיהיה לפי הסדר של הפסוק,

כמו שהסביר לנו רב אמנונה, וכך ההלכה.

כותב רבנו פרץ,

אם האדם הזה יש לו תמרים ויין,

אומר רבנו פרץ, יקדים.

קודם כל יברך על היין ורוא פרי הגפן ויתאב,

ואחר כך יברך על התמרים.

השאלה היא למה?

אמרנו קודם, מה שסמוך, מה שקרוב למילת ארץ,

התמרים הם מספר 2. ואילו ארץ חיטה ושעורה, גפן, גפן זה 3. אז למה אתה אומר שיברך קודם כל בורא פרי הגפן?

מסביר ואומר לנו רבנו פרץ,

הענבים, בהם אתה צודק, בענבים,

קודם יברך בורא פרי העץ על התמרים, ויפטור את הענבים.

אבל אם זה יין,

עשה מהענבים יין,

הרי הוא לא מברך על היין בורא פרי העץ,

אלא זה השתבח על הדרגה ונעשה במקום בורא פרי העץ,

מברכים עליו בורא פרי הגפן.

בורא פרי הגפן הוא יותר טוב מכל פירות העץ.

הברכה הזו יותר מפורטת,

פרי הגפן אתה מברך רק על היין,

ולכן צריך להקדים אותה.

לפני הזית וההתמרה היא קודמת לכל הפירות שיש בפסוק,

היין הוא הכי טוב.

זאת אומרת, לפי דבריו,

לפי דברי רבנו פרץ, הסדר יהיה

המוציאו מזונות

על ארץ חיטה וזרה,

אחריהם מיד בא בורא פרי הגפן.

אחריהם בורא פרי הגפן, העץ

על הזית, תמר, ענבים, תאנה ורימון.

כך יצא לפי רבנו פרץ.

דברי רבנו פרץ

הובאו בדברי הסמ״ק,

סמ״ק ראשי תיבות, ספר מצוות קטן.

מעתיק את הדברים, אבל הוא ממשיך.

הוא אומר, בדברי הפוסקים לא נראה כן,

והמנהג לא כמו רבנו פרץ.

מרן מעתיק את כל הדברים האלה בבית יוסף.

מרן לא מגיב.

מרן מעתיק ולא כתב על זה כלום.

בדרך כלל,

דין שהובא בבית יוסף.

אחר כך מרן מביא בשולחן ערוך,

אתה יודע מה הדעה של מרן לכאן או לכאן.

פה מרן בשולחן ערוך לא הביא.

לא את דברי רבנו פרץ,

ולא מה שהגיב על זה הסמ״ק,

לא הביא מרן כלום.

מי שכן כתב לנו את ההלכה,

הרמ״ה.

הרמ״ה כותב,

ודווקא שאוכל ענבים כמות שהן.

בזה אתה אומר שיקדים את התמרים.

אבל אם עשה מהם יין שקובע ברכה לעצמו,

בורא פרי הגפן חשובה,

והיא קודמת, נברך עליו תחילה.

הרמה הוא שמביא לנו את דברי רבנו פרץ.

השאלה היא,

מרן סובר כך ההלכה כרבנו פרץ?

היין קודם או לא?

מחלוקת גדולה בין האחרונים,

מחלוקת גם בין חכמי דורנו.

גם בחכמי הדור הזה,

גם כן נחלקו בהבנת דברי מרן.

הפוסקים שאומרים שמרן סובר כרבנו פרץ,

שצריך להקדים בורא פרי הגפן,

הם קוראים את הבית יוסף, אבל הם אומרים לך,

מרן לא חולק על רבנו פרץ. מרן העתיק את הסמ״ק

מה שכתוב שהמנהג לא ככה, זה לא דברי מרן, זה דברי הסמ״ק.

מה שכתוב שדברי שאר הפוסקים לא משמע כן, זה דברי הסמ״ק.

מרן לא סובר כרבנו פרץ,

מרן סובר כדברי רבנו פרץ.

נכון הדבר שכאן אצלנו,

בסעיף שלנו, מרן לא הזכיר כלום,

אבל למעלה בסימן רש ח',

סעיף יב',

משם אנחנו יכולים ללמוד שדעת מרן כדעת רבנו פרץ.

שם הדוגמה היא לגבי ברכה אחרונה,

וכתב הטור.

בדיוק כמו שאמרנו את סדר העדיפות,

איך אתה מברך קודם,

כמו הברכות הראשונות,

אומר הטור גם בברכות האחרונות,

גם שם אנחנו הולכים לפי הסדר.

ולכן,

אם האדם הזה אכל כזית עוגה,

שתה רביעית יין, ואכל גם כזית תמרים,

לא צריך לברך שלושה פעמים ברכת מעין שלוש.

לא.

פעם אחת אתה אומר את הכל, אתה כולל את הכל.

איך?

מרן כותב לנו, יתחיל ויאמר כך

על המחיה ועל הכלכלה,

על הגפן ועל פרי הגפן,

על העץ ועל פרי העץ ועל תינובת השדה.

גם בחתימה אותו דבר.

גם כן, צריך ללכת לפי הסדר.

קודם כול, אתה מתחיל על המחיה ועל הכלכלה.

הכזית עוגה זה הראשון במעלה, ארץ חיטה.

העוגה עשויה מהחיטה.

אז גם בסוף אתה מסיים, אתה חותם כך.

ונודה לך על הארץ,

על המחיה, על פרי גפנה ועל פירותיה.

ברוך אתה השם.

על הארץ, על המחיה ועל הכלכלה,

על פרי גפנה ועל פירותיה.

אם מרן חולק

על רבנו פרץ,

אם מרן סובר, כדברי הסמ״ק,

שמנהג העולם נגד רבנו פרץ,

אם כך, מרן היה צריך להגיד, לכתוב,

על הארץ, על המחיה,

על פירותיה ובסוף על פרי גפנה.

רק הזית שהוא אכל מהתמרים,

התמרים, יותר חשוב,

מהגפן, מהענבים, הענבים זה שלישי לארץ.

אם מרן אמר שיקדים קודם כול

על הארץ ועל פרי גפנה,

לפנה על הארץ ועל פירותיה,

זאת אומרת שמרן סובר כרבנו פרץ.

מרן לא הבדיל אם האדם הזה אכל זיתים או ענבים ואחר כך שתה יין או להפך.

בכל מקרה צריך להקדים את הגפן.

אתה רואה שמרן סובר שההלכה כדעת רבנו פרץ.

הדברים האלה נכתבו בהרחבה בספר ברכת השם של הגאון רבי משה הלוי.

שם הוא מביא גם את הפרשנות של ראש ישיבת כיסא רחמים, הרב מזוז,

שהוא מבאר כך גם את דברי מרן הבית יוסף.

החולקים מה סוברים?

החולקים אומרים

מה שירצה יעשה.

ירצה יקדים בורא פרי העץ על התמרים,

ירצה יגיד בורא פרי הגפן על היין.

הם לא אומרים שחייב להיות קודם כל על התמרים,

אלא הם אומרים מה שירצה.

ולמה?

קראנו בסעיף א',

זית וצנון,

אין ברכותיהם שוות מה שירצה יעשה, גם פה מה שירצה יעשה.

החולקים שאומרים לא, ההלכה כדעת רבנו פרץ,

מחייבים לברך קודם כל על היין.

זו המחלוקת, זה הוויכוח שיש בעניין זה.

גם אבא דן בנושא הזה בכמה מקומות.

לפני 46 שנים היה יוצא ירחון קול סיני,

שם אבא היה נותן לו מאמרים בהלכה.

בחודש שבט תשכד היה מאמר הלכות ובשבט,

ושם היה גם הדין הזה.

שנה אחרי זה,

שבט תשכה, עוד פעם מאמר הלכות טו בשבט ועוד פעם ההלכה הזו.

פעם אחת אבא אמר יקדים את היין, פעם שנייה אמר לו מה שירצה יעשה.

גם בחזון עבליה טו בשבט הוא אמר מה שירצה יעשה.

מה שירצה, אנחנו רוצים יין.

ולכן,

אם אתה מברך על היין באופן פרי הגפן, זה יותר טוב.

יותר טוב, אין לך בזה מחלוקת.

אני רוצה את היין,

אני שותה, אני מברך הגפן.

האם הסמך שחלק הוא יגיד שעשיתי לא בסדר?

הוא אמר, תעשה מה שאתה רוצה. אני רציתי לקחת את היין.

ולכן,

עדיף יותר לחשוש לדברי רבינו פרץ,

ולכן הסדר הוא קודם כול גורא פרי הגפן,

ישתה, יטעם,

ואחרי זה יברך גורא פרי העץ על הדברים.

כך יעשה גם אם שתה רביעית יין, ואכל כזית מהתמרים.

בברכת מעין שלוש יאמר קודם על הגפן ועל פרי הגפן,

ואחר כך יאמר על העץ ועל פרי העץ,

גם בחתימה וגם בהתחלה, בשניהם אותו דבר.

כל זה בלכתחילה.

אדם בשביל לא ידע, לא עשה כן,

בדיעבד יצא.

הן לגבי הברכה הראשונה והן לגבי הברכה האחרונה.

יותר מזה, אם אותו אדם היה מבולבל,

בהתחלה התחיל על המחייה ועל הכלכלה, על הגפן ועל פרי הגפן. בהתחלה הקדים את היין.

אחר כך הגיע לסוף,

אמר לא, ההלכה לא כמו רבנו פרץ, אז הוא הפך.

הגיע לסוף על המחייה, ברוך אתה השם, על ארץ, על המחייה, על פירותיה ועל פרי גפנה.

התחיל כך, גמרת.

לידי עבד יצא.

אמרת את הכל.

אמרת גם על הגפן, גם על פירותיה.

נכון שאדם מתורבת,

אדם רציני,

לוקח את הסידור, בסידור כתוב לך את הסדר הנכון,

יתחיל בצורה נכונה, יגמור בצורה נכונה.

כאן, ודאי שהוא לא עשה בסדר כשפתח פקד וסיים בחבית. התחיל כך וסיים אחרת.

אבל כמו שאמרנו, כל זה סדר עדיפות.

מה יותר מהודר,

איך אתה מברך את השם בצורה יותר מושלמת.

כל הדברים האלה שווים, אנשים, נשים. אמרנו שכאן זה לא משרה שהזמן גרמה שנשים פטורות.

ולכן,

כל סדר הקדימה, מגע אש, כל הדילים האלה, כל הפרטי-פרטים האלה,

גם לנו, גם לנשים, הכל אותו דבר.

ולכן, בלכתחילה,

יותר טוב לברך בורא פרי הגפן.

כל זה בתנאי שזה באמת בורא פרי הגפן,

אם זה יין.

אבל אם זה ספק יין, ספק מים, ספק פטל,

אז מי ספק מה עושים? שהכול.

שהכול, תוריד אותו אחרון אחרון חביב.

ודאי שהתמרים קודמים.

אבל, שזה יין ודאי.

יין ביתי הוא יין ודאי שעליו אפשר לברך קודם כל הגפן,

ואחרי ברכת הגפן, אחרי זה שייך לברך בורא פרי העץ על הזית או על התברים.

אבל הדגשנו,

בראש ובראשונה, ואל תענית על כולנה,

ארץ חיטה,

הלחם או העוגה.

ולכן,

בליל שבת או ביום שבת,

כשאדם בא לקדש בקידוש,

יש לנו על השולחן גם יין וגם לחם.

אז היה צריך לחרואה קודם כל לקדש על הלחם, ארץ חיטה.

למה אתה עוזב את הלחם? למה אתה הולך ליין?

מה אנחנו עושים?

מכסים את הלחם.

כשאתה מכסה אותו כאילו הלחם לא נמצא.

יש לי כעת רק את היין.

יש לנו את האסמכתה,

נזכירה דודיך מיין, זכרו כעין לבנון.

אצלנו כאן כתוב, זכרות יום השבת לקדשו.

ולכן אנחנו מתחילים,

סבי מרנן מתחילים קודם כל על היין.

אבל אדם שאין לו יין נמצא באיזה מקום נידח בבסיס בצבא, מקום נידח שאין יין,

אין יין, יעשה קידוש על הלחם. ברור שגם על הלחם יוצא ידי חובה.

אחרי שגומר אשת חייל, גמר את הכל לפני סבי מרנן,

ילך, יטול ידיים ויעשה את הקידוש על הפת.

איך עושים על הפת?

במקום הברכה הראשונה, הגפן,

יאמר המוציא נחם מן הארץ

ולא יבצע את הלחם, יחכה.

יאמר את הברכה השנייה,

סיים, ברוך אתה ה' מקדש שבת,

ואז יבצע ויאכל את הלחם.

כך יעשה האדם אם אין לו יין. נמצא במקומות שאין מה לעשות, זהו זה, זה מה יש.

אבל ברוך השם, לנו כאן במקומות האלה יש יין,

ואנחנו מכסים את הפת כדי שלא יראה הפת בושתו,

או ביום שבת אותו דבר, גם שם יש את אותו כלל.

הרבה פעמים יש קידושה רבה בבית הכנסת,

וכבר הגישו לפניהם,

יש שם את העוגות,

יש שם את הקוגל.

שוב, שלא יראה הפת או הקוגל, לא יראה בושתו.

לכן,

תיקח או את המפיות נייר או דבר אחר,

תחסל לרגע את העוגות, תחסל לרגע את הקוגל,

ותתחיל קודם כל, בראש ובראשונה,

בברכת בורא פרי הגפן על היין, תקדש על היין,

ולאחר מכן ימשיך עליו.

בקידוש על הפער, במה קבע את ההתאם לפני?

בקידוש על הפער צריך להגביה, כן. שם לא צריך לכסות, אלא צריך להגביה. כן.

תמר וענבים,

והענבים יותר חביבים עליו,

ואוהב אותם יותר,

אפילו אחי.

גם בזה יקדים לברך בורא פרי העץ

על התמרים.

למעלה בסעיף א', למדנו את המחלוקת,

מחלוקת תנאים, מחלוקת בראשונים,

האם חביב עדיף או מין שבעה?

ולהלכה, מרן פסק, הלכה כרבי יהודה, מין שבעה.

אתה רואה שגדלו האמוראים,

רב חסדה, רב אמנונה ושאר האמוראים,

פסקו הלכה, הלכו בשיטת

רבי יהודה, ולכן ההלכה כרבי יהודה, מין שבעה.

לא רק אם האחד הוא מין שבעה והשני איננו מין שבעה,

אלא גם בתוך שבעת המילים עצמם,

גם כאן תהיה הבעיה והמחלוקת,

והלבד רבי יהודה,

הסדר של הפסוק

הוא קיים גם אם יש לך דבר אחר שהוא חביב עליו יותר,

אפילו אחי.

תברך על התמרים בהורא פרי העץ, ותפתור את הענבים או הרימון,

למרות שזה חביב עליך יותר, אפילו אחרי התמרים קודמים.

רוב הפוסקים הלכו נגד הרמב״ם,

ומרן הביא לך סתם ויש שומרים.

מרן בסתם סעיף א', אחרי זה מרן בסעיף ב', מביא את הרמב״ם בשמו,

ולכן לא רק אנחנו הספרדים והאשכנזים,

אפילו התימנים גם הם הולכים בדבר הזה נגד הרמב״ם.

תראה בספר שולחן ערוך המקוצר של הרב רצבי,

שם הוא תמיד מזכיר את מנהגי התימנים.

אפילו הם בדבר הזה לא עושים כהרמב״ם.

ולכן אנחנו תמיד מעדיפים מין שבעה,

לא רק אם האחד שבעה והשני לא, אלא גם אם כולם הם מין שבעה.

אלא שאמרנו סדר, איך הסדר בתוך מיני שבעה?

אמרנו בורא פרי הגפן,

בורא פרי העץ על הזית, מרה, ענבים,

גפן, תאנה ורימון. זה הסדר.

אפילו אם הרימון הוא החביב עליו יותר,

לפי לאחי הלכה כרבי יהודה.

ולפי רבי יהודה צריך ללכת דווקא לפי הסדר הזה,

ולא לפי מה שחביב עליו.

אם אין לו שבעת המינים,

יש לו רק תפוז,

קלמנטינה, תפוח רץ,

בזה, כשאין שבעת המינים,

שם אתה הולך מה שחביב עליו. אמרנו, יש ארבעה דברים.

הארבעה הם החשוב יותר מכולם,

שבעת המינים.

השני, דבר שלם.

השלישי, חביב.

האחרון, דבר שהוא גדול. אלה הם ארבעה דברים לפי הסדר. כשיש לך שבעת המינים, זה מה שאמרנו קודם,

זה מה שעדיף.

אין לך שבעת המינים,

ואז המעלות האחרות שבהן אנחנו הולכים.

יקדים קודם כל על העץ ועל פרי העץ.

והסיבה היא,

על העץ ועל פרי העץ.

מה שהוא אכל מהתמרים כזית, זה ודאי.

ואילו מה שהוא אכל מהעוגה אולי היה כזית בנפח. אולי. אולי ההלכה כהרמב״ם,

שגם שליש ביצה,

19 גרם, אפשר לברך על המחייה.

ולכן, מספק הוא רוצה לומר, הוא יכול.

אבל כדי שהברכה תהיה מסודרת,

מלך העולם, מיד הוא אומר דבר שהוא בוודאי טוב.

על העץ ועל פרי העץ, זה מצוין, זה מאה אחוז.

אם הוא יכניס בין מלך העולם על העץ ועל פרי העץ,

אם יכניס באמצע את על המחייה,

אולי זה לא מדויק.

זה לא מאה אחוז שהיה שם כזית.

ולכן, במקרה הזה, עדיף שיקדים קודם כל על העץ,

ואחר כך ועל המחייה.

אבל כשהוא אכל בוודאי כזית,

בוודאי קודם כל על המחייה, ואחר כך על העץ.

כמו שאמרנו, ארץ חיטה, קודם כל החיטה,

זה הראשון במעלה,

ועל זה הדגיש לנו הטור.

כמו שלגבי הברכה הראשונה,

אמרנו את סדר הקדימה בברכות,

כך גם לגבי הברכה האחרונה, כך גם לגבי ברכת מעין שלוש,

גם שם יחול אותו סדר.

פרחיות אורז לכל אברך ענה מזולות. ממשיך הרמה ואומר, אבל מעשה קדירה

מחמשת בני דגן היא חשובה יותר מברכת היין.

זאת אומרת,

יש לפניו

או דייסה, או אטריות, או קוגל,

ויש לפניו גם יין.

על מה יברך קודם?

כאן לא מדובר ביום שבא שצריך לקדש,

אלא כעת,

ברגע הזה יש לו גם עוגות וגם יין.

על מה יקדים קודם?

קודם כל,

בורא מיני מזונות על העוגה או על הקוגל.

לא רק את הלחם אתה מקדים, לא רק המוציא קודם,

אלא גם ברכת בורא מיני מזונות.

גם זה קודם לברכת הגפן.

מה שאמרנו, שהגפן חשוב,

קובע ברכה לעצמו,

הכוונה היא, ולכן צריך להקדים אותו לפני בורא פרי העץ,

אבל לא מקדימים אותו לברכת בורא מיני מזונות על העוגה.

העוגה זה ארץ חיטה, זה הראשון,

הראשון במעלה,

ולכן או המוציא או מזונות הם קודם כל לברך עליהם.

אין לו לא לחם ולא עוגה, אלא יש לו תמרים ויין,

שם אמרנו יותר מהודר לברך הגפן על היין ואחר כך על התמרים העץ.

אבל כשיש לפניו את העוגות האלה,

מן הראוי שקודם כל יקדים,

יברך על העוגה בורא מיני מזונות ואחר כך יברך

בורא פרי הגפן על היין, זה הסדר שראוי לעשות בלכתחילה.

שוב, לא כל אדם זוכר את כל ההלכות,

התבלבל, ועשה כך.

הקדים, אמר בורא פרי הגפן קודם,

וזה עבד יצא, טעם מהיין,

אחר כך תאמר לו, תברך עוד פעם בורא מיני מזונות על העוגה.

לא נורא, כל הדברים האלה, מה שאנחנו אומרים,

הסדר הזה הוא טוב בלכתחילה,

אבל אין זה לעיכובה.

אני עובר לסעיף ה'.

אמרתי,

מבקשים לו מה שמגישים מהראשון,

לגנוב את נובר עליו.

נכון.

פעמים רבות אחרי תפילת ערבית

יש לאנשים אזכרה, מחלקים לאנשים זוהר.

אחרי שגמרו את ההדרה, גמרו את הזוהר,

מחלקים להם, לעילוי נשמת,

מזונות עץ אדמה שהכול.

יש כאלה, מראש מכינים את זה על השולחן,

שמים על כל שולחן, הכול מונח לפניך,

הכול מונח לפניך, תלך לפי הסדר, אמרנו,

מזונות עץ אדמה שהכול.

אבל יש מקומות שאין שולחנות, כמו המקום שלנו כאן,

הספסלים הם מלאים בין תורת יוסף, ואין לך שולחנות,

ולכן האנשים הולכים למגשים.

אז הוא יודע שיש שם מגש שמחלקים עוגות,

אבל לצבי המגש שהגיע, בננה, בורא פרי האדמה.

אני לא חייב לחכות עד שהמגש של המזונות יגיע,

אלא

הגיעה אליי הבננה, תקלף, תברך אדמה,

וכשיגיע המזונות,

אם יגיע, תברך אחר כך בורא מיני מזונות.

אם יש שם איזה מארב של ילדים,

ספק גדול אם יגיע לך מהמזונות. אפילו אם אתה בטוח שיגיע,

בינתיים אין לך את זה. בינתיים תברך את מה שיש לפניך, אתה לא חייב להמתין.

גם בבית זה כזה השקעה, ואתם צריכים לעבוד עם 90 מזונות יותר טובים. עדיף, עדיף. בבית, אתה בעל הבית, אתה מוציא, תוציא את הכול, תוציא ותלך לפי הסדר יותר טוב.

אתה בעצמך מוציא, אז למה לך לברך מיד?

תוציא את הכול, תסדר את הכול על השולחן,

לא רק אתה מברך, לא רק אתה הולך לפי הסדר,

בזה אתה מחנך גם את הילדים.

החינוך של הילדים תרגיל באש חיה.

לא רק בתיאוריה אתה מלמד אותם, אתה מראה להם כיצד מברכים, איך הסדר הטוב ביותר. זה מה שכדאי שכל אדם יקפיד לעשות בביתו, כדי שגם הם ילמדו ויעשו את הכול בצורה מסודרת, הכול יהיה כהוגן.

אם נקפו ספסומים מהמקר, תבלך על הספסומים. לא, זה טפל. נראה לקמן, בק. יב. ר. יב. נראה לקמן שטפל ועיקר. נראה לקמן שלא יברך. כן. יש שם ברכים שהכל לפני הנקודות.

חושבים שזה מזמן במילים רטל.

טוב, גם זה נראה לקמן, ר. יב.

בעזרת השם נסביר שם את הכול בשיעור הבא.

אני עובר לסעיף ה. עד החיטה ושעורה הקודמים,

דווקא כשעשה מהם תבשיל או פת,

אבל הכוסס את החיטה שברכתה בורא פרי האדמה אינה קודמת לברכת בורא פרי העץ.

מסביר ואומר בעל הלכות גדולות.

מה שהפסוק אמר, ארץ חיטה,

אין הכוונה שאני לוקח את החיטה כמו שהיא ואוכל,

אלא

כוונת הפסוק שאני עושה מהחיטה או לחם או עוגות או קוגל.

מי אומר?

אולי הכוונה שאדם כוסס את החיטה?

על זה עונה בעל הלכות גדולות. תראה את ההמשך של הפסוק.

ארץ אשר לו במסכנות תאכל בה לחם.

סוף הפסוק מגלה לך על תחילת הפסוק

מה שאמר ארץ חיטה.

הכוונה היא שעושה מהחיטה הזו את התכלית שלשמה אנחנו זרעים את החיטה.

היינו או לחם או עוגה או דייסה וכיוצא בזה.

ולכן יש לפניך חיטים ממש, חיטים שלא טחן אותם.

הוא בא לקסוס את החיטה.

מה הברכה?

בורא פרי האדמה.

על זה אין חובה להקדים את

בורא פרי האדמה על החיטה לפני הדברים האחרים.

אל תאמר לי זה לפני כולם ארץ חיטה ואחרי זה היין והדברים האחרים. לא.

הפסוק שדיבר ארץ חיטה הכוונה היא על לחם או עוגה,

על הדייסה או על הקוגל.

על זה הפסוק התכוון.

ואללה כוסס את החיטה.

זה יורד דרגה, זה לא המוציא, זה לא מזונות אלא בורא פרי האדמה ולכן בכוסס את החיטה אין צורך להקדים.

הסימנים בראש שנה אמרנו קודם כל לפני נטילת ידיים תברך

בורא פרי העץ על הצמרים.

שתי הלילות?

אחרי זה, כן, בשתי הלילות. קודם כל על הצמרים בורא פרי העץ,

אחרי זה נטילת ידיים ואחר כך תמשיך עם הרימונים וכל מה שאתה רוצה.