עישון בהלכה – סכנת נפשות, ברכה לבטלה ופסלות לעדות: מבט הלכתי־רפואי על חובת “וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם”

 

- - - לא מוגה! - - - 

ואיש לא רואה איך עוד עושים,

הגמרא במסכת ברכות י״ד, הגמרא אומרת שמתעמת אינה צריכה ברכה.

זאת אומרת, אדם שבא לטעום מהמאכל אין כוונתו לשם אכילה ולכן אינו צריך לברך.

המגן אברהם, כנסת הגדולה ושאר האחרונים דנו

לגבי הנעת העישון,

האם צריך לברך על זה או לא.

אף אחד מהראשונים לא מדבר על זה.

גם מרן לא דיבר בהלכות האלה בשום מקום.

האחרונים דיברו בכמה וכמה מקומות.

למעלה בסימן פתה דנו אם מותר לעשן לפני התפילה.

אסור לאכול ולשתות, השאלה אם לעשן מותר.

בהמשך, סימן קנא דנו הפוסקים אם מותר לעשן בבית כנסת.

גם שם, זה רק אחרונים, מרן לא דיבר בזה.

אצלנו כאן, בסימן רי' י',

פוסקים דנו אם מברכים על הנעת הסיגריה כמו שמברכים על ברכת הריח או לא.

בהמשך, תקנד הלכות תשעה באב.

גם שם דנו הפוסקים אם מותר לעשן בתשעה באב. אסור בכמה וכמה מקומות האחרונים דנו בכל הנושאים האלה.

לא תמצא לכל הנושא הזה לא בהרמב״ם ולא בשאר הראשונים. והסיבה היא,

בזמנם אף אחד לא היה מעשן.

כל העישון התחיל כשגילו את אמריקה,

ראו את האינדיאנים שותים קפה ומעשנים נרגילה,

ומשם מפיצם השם, משם למדו את הדברים האלה.

ולכן הפוסקים התחילו לדון בזה לפני 400 שנה,

רק אז דנו בשאלות האלה.

בערך.

לפני כן, כמו שאמרתי,

בזמן שעדיין לא ידעו מאמריקה,

עדיין אף אחד בעולם לא עישן.

גם אחרי שגילו את אמריקה, לא ביום אחד העניין התפשט.

לקח זמן עד שהעניין הגיע לרובד של רוב האנשים.

והשאלה היא, האם צריך ישרה ואמנה לברך או לא?

והפוסקים נתנו לנו שני טעמים למה לא לברך.

טעם הראשון,

כמו אדם שטועם את התבשיל,

לוקח מהמרק,

ניגש לכיור, טועם לדעת אם חסר מלח או לא,

ואחר כך הוא פולט את זה.

גם פה, גם בא עישון, כבולעו כך פולטו.

כיוון שהוא פולט, כמו שמטעמת אינה צריכה ברכה,

גם זה לא צריך. זה הטעם הראשון שכתבו המגן אברהם, כנסת הגדולה ועום.

יש חולקים.

הרי אלה שמעשנים, הרבה מעשנים סיגריות נובלס וכיוצא בזה, יש שם הרבה ניקוטין,

הם לא מוציאים את כל העשן.

מוציא חלק מהעשן, חלק נשאר אצלו.

תגיד, האדם הזה שלא הוציא את הכול, מה דינו?

ולכן רבנו יוסף חיים,

ברף פעלים חלק א', נזקק

כדי להשיב.

הוא אומר,

כיוון שהסיגריות מזיקות, על דבר שמזיק אין ברכה.

הוא מציין לנו את דברי הגמרא בברכות ל.ה', והשולחן ערוך לסימן רב.

אסור לברך על שמן זית, כיוון שהשמן זית מזיק,

זה גורם אולקוס, ולכן אין ברכה. אותו דבר גם כאן.

זו הטענה של הרב.

כך כותב גם בספר עמודי אור.

עמודי אור לא מדבר על הנושא שלנו, אלא

האם מותר להעשן ביום טוב או לא.

ושוב, גם שם הרב אומר כמה שזה מזיק,

ולכן הרב הלר בעמודי אור אומר את אותה הסברה שאומר רבנו יוסף חיים כמה שזה מזיק,

ולכן הרב אוסר בצורה נחרצת שלא להעשן ביום טוב.

הרב שכתב את הדברים האלה היה לפני כ-130 שנה.

אז עדיין לא היה המכשור הרפואי.

הטכנולוגיה הרפואית שקיימת היום אז לא הייתה.

ואפילו אחי תראה את גדלותו העצומה של הרב,

שידע שהסיגריות האלה הן מזיקות.

היום, בהווה, בזמן הזה.

תודה.

הרופאים אומרים לך את הדברים בצורה הברורה ביותר.

לפני 50 שנה היה ויכוח גם בין הרופאים. אחד אומר כך, אחד אומר כך.

היום לא.

היום אתה רואה את הכול במכשיר.

היום אין על מה להתווכח.

אולי הוויכוח יהיה,

אחד יגיד לך, זה מקצר את החיים ב-40 שנה,

השני יגיד לך, זה מקצר את החיים ב-50 שנה.

אבל כולם יודעים שזה מזיק מאוד,

זה מקצר את החיים.

יש לרופא מכונת שיקוף.

הוא לא צריך לשאול את האנשים אם אתה מעשן או לא.

הוא יכניס עשרה אנשים, הוא יכול להגיד לכולם מה הם עושים.

מכניס אותו למכונת השיקוף,

האדם הראשון לא מעשן.

הריאות שלו הכול נקי.

הסימפונות, החדרים, הכול בסדר.

הוא יוצא, אומר לו אתה לא מעשן.

אחריו נכנס מעשן כבד,

שם הסימפונות, הכול מלא פיח, הכול סתום, וכן הלאה.

הוא אומר לו, אתה מעשן כבד.

לפי מה שהוא רואה במכונה, מיד הוא רואה ואומר לו את הדברים.

והיום משרד הבריאות, הרופאים, מפרסמים מדי שנה בשנה את הנתונים שיש בידם,

מה קורה בארץ ישראל.

מדי שנה בארץ מתים 40,000 בני אדם.

מתוכם,

בגלל הסיגריות מתים עשרת אלפים כל שנה.

מספר מדהים.

אנחנו שומעים חלילה על איזה פיגוע,

עם איזה אדם נפגע.

כולנו חרדים, כולנו כואבים.

ובצדק,

נפש אחת מישראל זה עולם מלא.

וכאן אתה שומע מדי שנה,

לא נפש של אחד, עשרת אלפים בני אדם,

הולכים לאיבוד בגלל הסיגריה המסריחה,

בגלל הדבר הנורא הזה.

לא שמעתי כמה מתו בגלל ששתו שמן זית.

אנחנו נזהרים, אנחנו לא שותים, אנחנו יודעים את ההלכה.

החילונים לא יודעים הרבה הלכות.

לא יודע כמה מהם נפגעו.

בוודאי לא עשרת אלפים.

ואפילו אחי אנחנו נזהרים.

הגמרא אומרה לשולחן ערוך ביורד הער סימן קטז, כתבו לנו,

אסור לאכול ביחד דגים ובשר.

זה מביא צרעת.

כולנו נזהרים בזה.

כל אדם יראה שמיים.

לא מבשל בבית דגים ובשר ביחד,

כך גם באולמות וכיוצא בהם.

לא יודע כמה מתו השנה.

האם החילונים שלא נזהרים בזה,

כמה מתו כתוצאה מזה, אינני יודע.

אבל בוודאי שלא עשרת אלפים.

ואפילו אחי, כולנו נזהרים.

כי התורה הזהירה אותנו,

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

הגמרא במסכת שבועות בדף ל״ו, הגמרא אומרת,

הפסוק

שאמר רק יישמר לך ושמור על נפשך מאוד,

זה לאו גמור, ומי שעובר על זה חייב מלקות.

אדם שטלטל ומוקצה, עשה עוון דרבנן,

לא נותנים לו מלקות.

אבל כאן זה לא אסמכתה, זו דרשה גמורה מדאורייתא.

הרי במנחות צ״ט כתוב,

כל מקום שנאמר יישמר פן ועל,

אינו אלא לא תעשה.

וכאן הפסוק אומר רק יישמר לך ושמור נפשך מאוד.

ולכן, אדם שעושה דבר כזה,

הרי הוא חייב מלקות.

היום אין לנו סנהדרין כדי שנרביץ מכות,

כדי שניתן מלקות בפועל.

אבל יש לנו הלכה שנלמדת מכל זה.

מרן בחושן משפט, סימן עמי ד',

כתב לנו מי כשר לעדות ומי פסול.

מי פסול מדאורייתא ומי פסול מדרבנן.

אדם שהוא גנב פסול מדאורייתא.

למרות שהגנב הזה לא לוקה.

שם הוא יכול להחזיר את הכסף.

לאו שניתן להישבון והשיב את הגזלה אשר גזל.

ולכן אין מלקות. אפילו אחי הוא פסול לעדות.

קל וחומר כאן. כאן, את הבריאות שהוא שרף

אי אפשר להחזיר.

וכאן אתה אומר, לוקה.

אז אם בזה פסול העדות,

קל וחומר שם,

שבוודאי מה שנאמר בגמרא בשבועות ל״ו שלוקה,

ממילא יש לזה השלכה לנושא הזה.

הרבה פעמים בחתונה הרב שמסדר קידושין לא מכיר את האנשים שם.

הוא רואה איזה אדם, זקנו עטבורו,

יש לו הדרת פנים,

בשביל התמונות זה מצוין, זה על הכיפאק.

אז הוא לפעמים מזמין אותו שיבוא ויהיה עד.

אתה מכיר אותו, אתה יודע, זה מעשן כבד.

תגיד לו לרב, שיחליף אותו מיד.

שלא ייקח את האדם הזה כעד,

האדם הזה פסול לעדות.

אם הוא משחק עם החיים שלו,

אם הוא מעשן כבד,

אין הווה מנח לעשות

את הקידושין עם עדים מסוג זה.

אלא צריך לקחת אדם שיודע גם לשמור על החיים שלו,

אדם כזה בשום אופן לא ניתן להכשיר אותו שיהיה עד,

לא בחופה וקידושין,

לא בעדות אחרת בדיני ממונות,

קל וחומר שלא יכול לחתום כעד על עשיית הגט וכיוצא בהם.

בכל הדברים האלה בוודאי שיש מקום לדון אפילו בדיעבד.

לפעמים האדם הזה בא לשאול אותך,

הוא ראה עכשיו בווידאו,

יסתכל איך הייתה החתונה שלו.

הוא ראה את שני העדים והוא מכיר אותם, יודע, הם מעשנים כבד.

מה יעשה? תגיד לו, שיביא את אשתו,

תחזיר לו את הטבעת.

מה שהוא נתן לה זה מיקח טעות.

עוד פעם יביא שני עדים חדשים.

הרי את מקודשת לי,

יפתח דף חדש, לפחות מכאן ולבא שתהיה מקודשת.

מה שעשו אותם שני העדים,

יש כאן חיסרון מהותי.

תראו את הגמרא במסכת ברכות בדף ל״ב.

אמר לו אותו השר לחסיד שהיה עומד בתפילה.

אמר לו שלום, לא אחזיר לו.

הוא חיכה עד שגמר.

אמר לו, ריקה?

לא כתוב בתורה שלכם,

רק אישה מאליך ושמור נפשך מאוד?

הוא אמר לו, חכה עד שיפעס אותך. הביא לו משל,

אם היית מדבר עם המלך,

לא היית אומר לי שלום.

גם אני הייתי מדבר עם הקדוש ברוך הוא.

מה זה הביטוי ריקה?

למה הוא פתח בהשמצה,

בסגנון חריף כזה, כלפי אותו חסיד?

הסבירו המפרשים.

הגמרא אומרת לנו בשבת למגבית

אסור לאדם להביא את עצמו לסכנה, שמא חלילה,

ואם לא יקרה לו שום דבר, אם נעשה לו נס,

מנקין לו מזכיותיו, שנאמר,

קטונתי מכל החסדים ומכל האמת.

אז הוא רומז לו כאן, אותו השר, הוא לא היה עם הארץ,

הוא אמר לו ריקה, עכשיו הוא נהיה ריק.

קודם הוא היה מלא, עכשיו נהיה ריק.

עד כדי כך.

הם אותם הצדיקים,

יעקב אבינו,

היה בו הרבה מלא וגדוש תורה, יראת שמיים, מצוות, מעשים טובים.

עם נבן גרתי ותרייג מצוות שמרתי.

אצלנו,

לנו יש מעט מאוד.

אם חלילה יעשו לו נס,

אז הוא יישאר בלי כלום, אולי גם יישאר באובר, במינוס.

למה לשחק עם החיים? למה לעשות דבר כזה?

שלמה המלך אמר בקהלת, פרק ז', למה תמות בלא עיתך?

יש אנשים אהבלים שאומרים,

תראה אם כתוב לי בשמיים לחיות עד מאה ועשרים,

אני יכול לעשן ואני אחיה עד מאה ועשרים.

טוב, תראה, לחלק מהאהבלים יש לי תשובה מדויקת.

לשלוח אותו ישר למשרד הביטחון.

אבל הרמב״ם, הרמב״ם הוא שעונה לנו תשובה בנושא הזה.

אדם שכתוב לו בשמים שחיה עד מאה ועשרים.

בגיל עשרים הוא קפץ מהגג ונהרג.

יגידו לך, כתוב לו בשמים מאה ועשרים.

נכון, כתוב לו, והוא חתך את החיים שלו.

הוא אשם.

בשביל זה ייתן את הדין.

בגלל זה דינו כמאבד עצמו לדעת.

אין לו חלק לעולם הבא ולא יושבים עליו שבעה.

יש לו עודף מאה שנה של החיים. מה עושים עם זה?

הקדוש ברוך הוא מחלק את העודף הזה לטובת הצדיקים והחסידים, למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה.

אבל, כמו ששם,

אדם שהתאבד, אתה לא יכול להגיד אם כתוב שהוא יחיה עד מאה ועשרים,

אז אני יכול לקפוץ מהקומה המאה ואני אשאר בחיים. אם כתוב שהוא יחיה עד מאה ועשרים, הוא יישאר חי.

זה שטויות.

הוא הורג את עצמו, הוא קופץ מהגג.

גם פה, גם בעישון,

שייך אותו כלל ואותו דין, אין הבדל בדברים הללו.

האנשים ברובם הגדול לא יודעים,

לא מודעים למספר שאמרתי.

אפילו רבנים,

ואתה תראה גם רבנים שגם הם לא יודעים את המספר, ואולי גם רבנים מעשנים.

תבוא, תספר לו.

תגיד לו, משרד הבריאות, הרופאים,

מביאים לך את הנתונים האלה.

אם לא היו מעשנים,

היו חברה קדישה יכולים לעבוד הרבה פחות.

היה אפשר לסגור הרבה מחלקות בבתי חולים,

היה אפשר לסגור את מכון שרת, הרבה דברים היה אפשר לסגור,

ולא היה צריך להשקיע את כל אותם המיליארדים בשביל אותם האנשים שעושים מעשי שטות ומעשנים.

ולכן,

אם זה מזיק,

בוודאי שדברי רבנו יוסף חיים,

משה אמת ותורתו אמת, מה שאמר לנו.

כיוון שזה מזיק, אין על זה ברכה,

בוודאי שזו ההלכה,

אין הווה אמנה לדבר הזה. ולכן, החובה שלנו היא,

התורה מצווה אותנו,

הוכיח תוכיח את עמיתיך.

כשאני רואה אדם שנכשל,

אוכל מאכל שאינו כשר,

או הוא גונב מחברו עשרה אגורות, מוכר דבר ביוקר,

אתה מוכיח אותו, אתה אומר לו, תראה,

זה עונה,

התורה אסרה לנו דבר כזה.

וכאן, דבר שהוא פי כמה וכמה חמור,

אסור לנו להחריש.

אתה יכול לשמור על זכות השתיקה במשטרה, במקומות אחרים,

אבל לא בזה.

בזה יש עלינו את החובה לבוא ולומר את האמת,

להוכיח כדי שאותו האדם ידע את האמת ויחדל מהמעשה המטופש הזה.

כאן, במקום הקדוש הזה,

עד לפני 30 שנה היו אנשים מעשנים גם בשעת השיעור.

עשינו תקנון,

בשעת השיעור אין סיגריות.

חלק מהאנשים, אלה שהיו מעשנים,

באו אליי בטענות.

עם הסיגריה הייתי שומע את השיעור מצוין.

בלי סיגריה אני נרדם.

טוב, מה עושים עם האנשים האלה?

הסברנו.

היה אחד שהיה לומד איתנו, שמו היה דוקטור נסים כהן.

היום הוא גר בבני ברק.

אמרתי לו, תשמע, מחר אני רוצה לדבר על הנושא הזה, תכין שיעורי בית, גם אתה תדבר.

אז הוא אומר לי, אני צריך לוח.

אמרתי לו, יש לנו לוח.

אני התחלתי, אני דיברתי,

ולאחר מכן הוא לקח את הלוח והסביר.

אנחנו אומרים מספר, עשרת אלפים. איך זה קורה?

קודם כול, הסרטן לסוגיו.

כל מחלות הסרטן שבאות מזה.

דבר שני,

התקפי לב באים בדרך כלל כתוצאה מהעישון.

אגיד לך, אדם, אני מכניס את העשן לריאות.

מה אתה מקשקש?

מה אתה אומר לי, התקף לב?

מה הקשר בין הלב לריאות?

כך ישאל אותו האחבן.

יש לנו תשובה.

הריאות מלאים יעורקים של דם,

דם בנוזלים.

הדם הזה מחלחל ומגיע ללב.

כשהאדם הזה ממלא את הריאות שלו פיח,

הפיח הזה לאט לאט סותם את הוורדים והעורקים.

תראה את הערובה, תכניס את היד שלך לערובה.

כל הפיח הזה אתה מוציא ביד פיח כבד.

הפיח הזה שנכנס

לתוך הריאות,

מחלחל, מגיע גם לעורקים ולוורידים.

לאט לאט זה נסתם.

כשזה נסתם, אז קורה ההתקף לב.

לפעמים האדם הזה מקבל דום לב ומת.

לפעמים היה לו נס,

אנשי הצלה היו שם, עשו לו החייאה,

לקחו אותו ישר לבית חולים,

והיה שם אינסטילטור עם החלוק הלבן,

עשה לו צנתור.

לפעמים הצנתור מצליח.

היה לו נס.

טוב, היה לו נס,

אמרנו, מנקים זכיותיו,

אבל לא תמיד קורה הנס הזה.

אתה רואה את הדבר הנורא הזה,

מה גורמת הסיגריה.

יש אנשים שלא יכולים ללכת על הרגליים. אתה שואל את הרופא, מה קרה?

הוא אומר לך, הוורידים שלו, הכול סתום עם הפיח.

כשיש לנו זרימה של דם, הכול בסדר,

הוא עדיין יכול לרוץ, יכול ללכת,

אבל אם הכול סתום, אי אפשר ללכת.

יש לנו בדרך כלל זרימה של דם וחמצן ישר למוח.

אם כמה שניות לא תהיה זרימה של חמצן או דם או שניהם למוח,

אדם יכול למות, קוראים לזה שבץ מוחי.

איך הוורידים האלה נסתמים?

פתאום מישהו עשה סתימה?

זה לא מישהו זרק נייר טואלט ונהיה סתימה.

הפיח הזה, שאותו אדם מעשן,

מחלחל באותם הוורידים והעורקים,

ופתאום האדם הזה מקבל שבץ מוחי ומת.

לפעמים היו שם אנשי הצלה, מיד עשו לו החייאה,

והאדם הזה נשאר חי,

אבל נשאר משותק,

או כל הגוף, או חצי גוף.

הוא רוצה לבוא ללמוד תורה, רוצה לבוא לשיעור.

הוא לא יכול ללכת, הוא משותק,

אז הוא מבקש מאיתנו, תרימו אותי על כפיי מסונכה.

בגלל הסיגריה המסריחה צריך להטריח את המשפחה שלו, להוציא להם את הנשמה.

כל זה נזקים כתוצאה מהעישון.

כשאנחנו אומרים עשרת אלפים,

זה לא דבר של גוזמה.

אנחנו מדברים מספרים שהרופאים ומשרד הבריאות נותנים לך מדי שנה בשנה עם אותם האנשים שחולים במחלת העישון.

ולכן, אדם חכם ונבון,

מה שהיה היה,

מהיום והלאה תפתח דף חדש,

שיגמל, יפסיק מהשטויות האלה,

יתחיל עם דבר חדש,

יחדש את החיים שלו, מכאן ולבא לחושבנה טבע. אין הווה מנה שאותו האדם, אם הוא אדם חכם ונבון,

אם הוא לא אהבל,

אין הווה מנה שהוא ימשיך עם הדברים האלה אחרי שהוא שומע את דברי הרופאים,

שומע את המספרים המדהימים האלה,

בוודאי שכל אדם חכם ונבון לא ימשיך בשטויות הללו.

ואם בכל זאת הוא ממשיך,

אז כמו שאמרתי,

אם הוא לא רוצה לשמוע שטוף במ״ט שערי תאווה,

אז אותו אדם נפסל לעדות, אין הווה מנה

לצרף אותו לעד.

לפני שלושה חודשים הרב שקדמני דיבר על הנושא הזה,

הוא לא ידע את כל זה.

עכשיו מישהו שאל אותו, אמר כן, למה לא כאשר לעדות?

אמרתי לו, עשרת אלפים אנשים מתים,

יש בזה לאו גמור בתאורייתא.

הגמרא בשבועות ל״ו אומרת שלוקה.

לא כל הרבנים מודעים לזה, ולכן חלק מהם שלא יודעים את המציאות, לא יודעים את המספרים האלה,

חלק מהם עלולים לטעות ולומר דברים לא מדויקים.

אדם שהוא יודע,

בוודאי שצריך לשמור וצריך להיזהר בדבר.

הרבה פעמים אבא שלו מעשן.

אבא שלו אומר לו,

תיקח 100 שקל, תקנה לי סיגריות.

לפעמים הבן צריך לנסוע לחוץ לארץ.

בשביל עסקים, בשביל הפרנסה הוא נוסע.

אז אבא שלו נותן לו 500 שקל.

כשתחזור, יש שם חנות שמוכרת בלי מכס.

תקנה לי משם סיגריות.

אין אבא ממנה לשמוע על אבא שלו.

הגמרא אומרת לנו בקידושין ל״א איש אמו ואביו תיראו בעת שבתיותיי תשמרו אני השם.

אם אמר לאבא לחלל שבת,

לא ישמע לו אני השם, כולכם חייבים בכבודי.

מרן פסק את זה להלכה ביורא דעה על סימן ר״מ סעיף ט״ו.

ולכן יסביר לאבא שלו, יגיד לו אני לא יכול, כאן זה עבירה.

אם הבן יקנה לאבא שלו,

הרי הוא עובר בלאו ולפני עיוור לא תיתן מכשול.

אלא אם כן, אם הבן הזה יש לו ניצוץ מלבן הארמי, הסבא קדישא, אל תשכחו את הסבא שלנו.

אז יש לו ניצוץ, הוא אוהב הרבה ממון.

הוא רוצה שאבא שלו ימות כדי שייקח ירושה.

טוב, על אחד כזה אין לי תשובה,

אין לי מה לעשות, השם ירחם.

אבל אם הבן הזה אוהב באמת את האבא,

יש לו אהבה ויש לו רצון שאבא שלו ימשיך לחיות,

אין שום הבה אמנה שישמע לאבא שלו,

אלא יסביר בנחת.

יאמר את כל הדברים שאמרנו,

יסביר בנחת כדי שלא יבוא חלילה, האבא הזה בחצי ימיו יעזבנו ואחריתו יהיה נבל.

אלא יסביר לו, יאמר לו את כל הדברים שאמרנו כדי שגם האבא יחדל.

אם הוא לא חדל אבל לפחות אני לא מסייע על ידי עוברי עבירה,

לפחות הבן לא עובר ולפני עיוור לא תיתן מכשול.

יש את הבעיה הזו גם לגבאים.

יש הרבה גבאים בכל מוצאי שבת

מחלקים סיגריות לאנשים כדי שלא ייקשנו חלילה,

יביאו את הסיגריות ביום שבת,

אז הם מחלקים להם על הכיסח בו, על חשבון בית הכנסת,

מחלקים להם סיגריות.

אין להם יותר.

גם הם מכשילים את האנשים,

גם כאן הוא מסייע על-ידי עוברי עבירה.

יש להם אולי כוונה טובה, הם לא מודעים לחומרת הבעיה.

תסביר לו, תאמר לו לגבאי,

מה שעשית הוא רחום יכפר עוון.

מכאן ולהבא,

תפסיק מהדבר הזה,

אל תעשה יותר כך.

יש כאן, כמו שאמרנו, איסור חמור,

ולכן אדם חכם ונבון לא יעשה כדברים האלה.

אם אבו מאזל רוצה,

אני אתן לו סיגריות בחינם, אין בעיה.

מה הוא רוצה, סיגר, סיגריה, אני אתן לו מה שהוא רוצה.

אבל אדם ירא שמיים, אדם שעובד את השם,

אם יחיה יום אחד פחות,

יום אחד לא יאמר קריאת שמע.

יום אחד הוא לא יניח תפילין ולא ילמד תורה.

זה שווה?

זה היה כדאי?

על יום אחד אנחנו דואגים.

קל וחומר, אם הוא מקצר את החיים בכמה שנים.

לפי דברי הרופאים,

כל סיגריה מקצרת את החיים בעשר דקות.

לך ותראה מה עושים חברות הביטוח.

ביטוח חיים, אדם שרוצה,

נרשם שם,

אומרים לו, התעריף כל חודש תשלם אלף שקל.

במה דברים אמורים אם האדם הזה לא מעשן?

אם הוא מעשן,

אומר לו הסוכן ביטוח, אתה צריך לשלם שלושת אלפים שקל.

מה אכפת לך אם אני מעשן או לא?

עונה לו סוכן הביטוח, אומר לו את האמת.

הרופאים אומרים, מי שמעשן, בחצי ימיו יעזבנו.

אז מה, אנחנו ניתן לך את הכסף בחינם?

הם לא מחלקים כסף.

אתה רואה, שם יש להם צוות של רופאים,

הם מתייעצים, ולפי זה הם נוהגים ועושים.

אדם שהוא לא מעשן, מספיק אלף שקל.

אדם שהוא מעשן, אתה רואה, לוקחים ממנו הרבה יותר.

ולמה?

הם מגיעים שעוד מעט והוא לקברות יובל,

ואז הם יצטרכו לשלם.

אתה רואה את הדברים בצורה הכי ברורה,

הכי מוחשית,

ויש אנשים שטופים במ״ט שערי תאווה,

ממשיכים בדברים האלה כאילו זה לא נוגע לו.

איך הוא אומר לך? לי זה לא יקרה, אני אדם בריא.

הוא אדם בריא עד שחלילה וחס פתאום יקרוס

וילך לעולמו.

מה האדם הזה, מה הוא עשוי? מפלדה?

כולנו בשר ודם.

גם הערובה שהיא מפלדה מתמלאת לאט לאט פיח, וגם היא נסתמת בצורה הרמטית.

אז כך גם לגבי הגוף שלנו,

ולכן אם אתה רואה אדם שהוא ירא שמיים,

שעליו יש עלינו את החובה להוכיח,

בוודאי שאסור לנו לשתוק.

צריך להסביר את הדברים השכם והערב כדי שאותו אדם יחדל מהמנהג המשונה הזה.

קל וחומר, אם הוא מעשן במקום ציבורי,

בית כנסת וכיוצא בזה.

יש אנשים חצופים.

אתה אומר לו, למה אתה מעשן בבית כנסת?

הוא עונה לך, לפני שנולדת אני מעשן פה, יש לי חזקה.

תגיד לו, בגמרא, בבב אצרא, הגמרא פוסקת, כותרא הוא בית הכיסא, כותרא זה עשן,

אין על זה חזקה,

ככה מרן פסק בחושן משפט.

אין הווה מנה שאין לו חזקה בזה.

מתוך העשרת אלפים שאמרתי,

יש 1,800 שלא מעשנים והולכים לעולמם.

הוא לא עישן.

למה התינוק הזה הלך לעולמו?

אומר לך הרופא, אבל אבא שלו עישן.

בחורף החלונות סגורים.

גם בקיץ, כשהמזגן עובד, החלון סגור,

והעשן שהאבא שלו הוציא נשאר בחדר.

התינוק נשם את העשן הזה, ולכן התינוק, גם הוא קיבל בר מינן את המחלה,

וגם התינוק הזה הלך.

כמה אנחנו אוהבים את הילדים שלנו.

האבא הולך כפרה על הבן שלו,

וכאן הוא מביא אותו לידי מחלות,

אם זה מחלת קצרת, אם זה סרטן, אם זה לב, כל מיני דברים בר מינן שמסתעפים מהדברים האלה.

איך אדם יעשה את הפשע הזה?

ולכן, אם אותו אדם לא מבין,

כמו שאמרתי, הוא אהבל,

תשלח אותו למשרד הביטחון, לא בבית-כנסת. פה אסור לעשן, עינה ואמנה.

ואם הוא לא רוצה לשמוע,

הגבאי יכול להביא לו משטרה,

יוציא נגדו צו הרחקה בלי כפפות משי.

בדבר שהוא חומרה,

אתה לוקח את הדבר בסבלנות, ערך אפיים.

כאן זה לא חומרה.

כאן הוא מזיק את האנשים האחרים בלי כל ספק.

ולכן, התפקיד של הגבאי לא רק לספור כסף,

אלא בראש ובראשונה לדאוג גם על הבריאות של המתפללים.

ואם אותו אדם, החצוף ההוא, מעירים לו והוא לא שומע,

כמו שאמרתי, יפעילו נגדו את הכוח,

את המשטרה וכיוצא בזה,

כדי שלא יזיק לאחרים.

בנושא הזה אי-אפשר להתפשר.

צריך לומר את הדברים האלה גם ובעיקר לצעירים.

הצעירים רוצים להיראות, אני כבר גדול.

איך הוא מראה את עצמו גדול?

שופוני א-עלם, שופוני א-נס.

אתה תראה את כל הילדים ביום פורים,

תופסים סיגריה ביד, הנה אני גדול.

צריך להסביר גם לילדים שהדבר הזה מסוכן.

יש בזה איסור גמור, אין הווה אמנה,

שאדם יעשה את השטויות האלה.

לפני כמה שנים יש פה אחד שיושב,

שמע את השיעור הזה והרב, יצא מכפור,

עלה לשמור על סיגריות והפסיק לעשן.

כן.

בערב כיפור הוא בא אליי, אותו אדם.

הוא בא אליי בערב כיפור,

שם לי על השולחן 4,000 שקל.

הוא אומר, הייתי שורף כל שנה בסיגריות 4,000. נתן לי, אומר לי, תחלק את זה לעניים.

הוא אומר לי, ברוך השם,

הוא אומר, אני מרגיש היום הרבה יותר טוב.

הוא אומר, אז לא יכולתי לרוץ אפילו 2 מטר.

הוא אומר, היום אני מרגיש כאילו נהייתי אדם צעיר.

הוא אומר, הייתי קם בבוקר, משתעל, הייתי סובל.

הוא אומר, היום אני מרגיש,

נהייתי אדם בריא בזכות הדבר הזה.

לכן, אדם חכם ונבון שומע את הדברים ועושה להלכה ולמעשה.

יש אנשים קשה להם לבד, אז יש מכון גמילה.

מכון גמילה, יכולים לעזור להם לסייע בעדם.

אבל המסקנה,

התוצאה צריכה להיות חד וחלק.

אין על מה לדבר,

אינה ואומנה להמשיך בפשע הזה, במעשה הזה. לגבי עדות אי אפשר ללוות זכות כמו להגיד לשון הרע? כולנו מדברים לשון הרע, אבל אנחנו כשירים לעדות, כי אנחנו לא מספיק ממוגעים לחומרה.

לפחות להקל עליהם שיהיו כשירים בעדות. עכשיו, אמרת על כולם לשון הרע.

אמרת שכולם מדברים.

תדייק, לא, לא, תדייק. הגמרא אמרה לכולם באבק לשון הרע. זה הלשון של הגמרא,

ולכן,

או, אני מסכים איתך, אדם שלא יודע.

אם האדם הזה אהבל, כמו שתיארתי קודם, אני מסכים איתך.

תגיד, הוא מסכן, לא ידע וכו'.

אבל אדם שכן יודע,

אדם ששמע כעת את כל הדברים, שמע את המספרים, עשרת אלפים, שמע את הכול,

ולמרות הכול הוא ממשיך בשירות ליבו הולך,

וממשיך,

כאן כבר אתה לא יכול לדון אותו לכף זכות,

וממילא, אם הוא מזיד,

ממילא נעשה פסול העדות.

אני לא מגלה כאן את אמריקה, אני אומר רק

את כל הנתונים שהרופאים אומרים לנו מדי שנה בשנה,

מביאים לנו, לצערנו, את כל הנתונים הקשים הללו.

יש הרבה אנשים שיודעים את זה.

אני לא האדם הראשון שיודע את הדברים האלה.

אז אדם שיודע, הוא במזיד, הוא ממשיך לעשן,

אז יש מקום לפסול אותו.

אה, אבל לעשות קידושין, זה עוד פעם מותר לעשות את המספרים, בנס.

נו, אתה רוצה שימשיכו לחיות בלי קידושין?

על זה אתה לא דואג.