סיפור מגילת אסתר לאור חז״ל: בין לכתחילה לדיעבד – הנהגת מרדכי והחכמים מול מציאות משתנה

 - - - לא מוגה! - - - 

"וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכׇל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ. חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת" (מגילת אסתר א, ה-ו)

הגמרא מפרשת מה זה מיתות זהב וכסף הן כסף ורגליהן זהב הרצפה לא הייתה בלטות כמו שיש לנו כאן אלא היו הכל מאבנים טובות ומרגליות על ריצפת בתשש בדרך כלל כשיש לאדם כסף עושר אין לו כל כך הרבה מרגליות כדי לרצף בהם את הקרקע אם יש לו איזה מרגלית הוא שם אותה למעלה בארון או כלי זהב ככל שיש לו דברים יקרים יותר כך גם מגבהים אותם יותר כדי שלא יתקלקלו את הדברים הפשוטים אנחנו מניחים סמוך לרצפה פה הוא עשה הפוך להראות את העושר העצום שלו אז המיתות למעלה היה כסף הרגליים קרוב יותר לרצפה זהב הקרקע כבר הייתה אבנים טובות ומרגליות כל כך הון עתק הון אדיר היה לו לאותו אחשוורוש פשוט כל הכסף והזהב והמרגליות שהיה בעולם הכל היה מרוכז אצלו כי הוא שלט כמעט בכל העולם והשקות בכלי זהב וחים מכלים שונים ואין מלכות רב כיד המלך כדי שאנשים יהיה להם תיאבון לאכול ולשתות וליהנות. לכן המקום היה מפואר כמו שקראנו מיטות זהב וחסף וגם הכלים ששותים בהם היו כלי זהב. המיתות היו כדי לאכול על המיטה. היום אנחנו יושבים על כיסא לאכול. אוכלים עריי ככה מהר והולכים. אבל אם רוצים לאכול ברצינות, להתנחל שם ולאכול טוב, אז היה להם מיטה, משתתחים על המיטה, יושבים בהסדה ואוכלים. זה היה הסדר האכילה שהיה נהוג ההב. ולכן הוא הכין להם את המקום בצורה נכונה עם קורסאות טובות, עמיתות, כדי שישתחו ואיכלו מהבוקר עד הערב. והשתייה הייתה כמו שאמרנו בכלי זהב. בדרך כלל כשאנחנו שותים פה תה אחרי שגומרים לשתות גם אם יביאו לך אחר שוטפים את הזה מביאים עוד הפעם בכוס הזה פעם נוספת כל וחומר אם זה יהיה מכסף או זהב אין לנו הרבה עוד הפעם משתמשים בו שימוש חוזר שמה לא שמה זה היה שימוש חד פעמי מביאים להם מזהב שתה לזה פעם סיבוב שני המלצר לא היה צריך לשטוף את הכוסות היה להם עוד כוסות מזהב להביא להם עוד יין בכוסות האחרים. ואל תחשוב ששמה הביאו רק סיבוב אחד או שניים. אז הביאו מעט יין לכן היה מספיק מעט כוסות של זהב. לא כך. הפסוק מדגיש ואומר וין מלכות רב כיד המלך. היו שותים שמה קמיות עצומות של יין. אז לא היה הגבלה אחד או שניים. ואפילו הכי והשקודות בכלי זהב בכלים מכלים שונים. תמיד היה להם כלים שונים ולא היו חוזרים לשתות בכוס הראשון. אבל והשתייה חדונס. כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש. בדרך כלל כשאדם אין לו הרבה מה לכבד את חברו מביא לפני האורח אם האורח לקח הנה מטום. לפעמים האורח לא לוקח אז הוא מפסיר בו. אין לו משהו אחר, אין לו תחליף אז הוא מפסיר בו שיקח וישתה. יש כאלה גם יודעים להשביע. משביע אותו ברבי שמעון בר יוחאי שישתה דברים בטילים השבועה לא תופסת הוא לא חייב לשתות אבל אתה רואה כשאדם אין לו אז הוא נאלץ קצת ללחוץ פה לא פה לא לחצו היה הכל בשפע אתה לא רוצה מזה תיקח מהדבר השני והשתייה חד כך המלך נתן את ההוראה כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות קרצון איש ואיש מה זה קרצון איש ואיש הגמרא במגילה יב מפרשת לנו את רוב הפסוקים של המגילה בפרק הזה ושם הגמרא אומרת כרצון איש ואיש כולל שניים המן ולהבדיל מרדכי איש הכינוי הוא להמן כמו שכתוב לקמן איש צר ואויב המן הרע הזה אז הכינוי איש הראשון כולל אותו האיש פעם שנייה ואיש כולל את מרדכי גם הוא מכונה בלשון איש כמו שכתוב איש יהודי היה בשושן הבירה שואלים כל המפרשים, הרי מרדכי הצדיק שידע שאותו אחשורוש הולך ועושה סעודה לכל העם הנמצאים בשושן, הודיע אמר הסעודה הזו אסור להשתתף בה. מי ילך לסעודה של גויים? בפרט כאן סעודה של אחשוורוש. אז אם כך, איך הוא בעצמו, בכבודו? הוא האחראי הם השרי המשקים, הם אחראיים על הכל. מי הביא את מרדכי לשם? מה? תראו צו אמת נכון הדבר שבדכי התנגד לאותה הסעודה והודיע לעם ישראל אבל לצערנו בכל הדורות היו אנשים חלשי אופי כמו שיש היום גם בדור שלנו לצערנו ולכן אותם האנשים שהיו חלשים באופיע מלכו קרוב ל-13,000 יהודים הלכו ונהנו מסעודתו של אותו רשע מרדכי היה גם מציאותי מאוד למרות שיש איסור ללכת אבל אם קיבל את ההזמנה מהחשוורוש ללכת שם ולפקד על כל המשתה, לפחות על המחלקה שלו, על היהודים, קיבל את זה מיד והלך. עשה חשבון, אם אני לא אלך יהיה להם הרבה עוונות, הרבה ייסורים, יוכלו נבלות ותרפות, יי נסך. ככה אם אני אלך אני אוכל לפחות למעט את האיסור הרבה. במקום שיביאו להם עוף בשר, במקום זה יביאו דגים. בדג אין לך נבלות וטרפות. במקום שיביאו להם יין, שיביאו להם ערק. ערק מותר. יביאו להם בירה, יביאו להם דברים אחרים. תמיד הוא חיפש את התחליף הקשר. ולכן מרדכי לא סרב. למרות שבלכתחילה הוא לא רצה את כל זה, אבל אנחנו מבדילים בין לכתחילה לבין דעבן. לפעמים אין מנוס, אין לאדם ברירה. וזה העילוץ שהחיים מאלצים אותנו בין היתר. כאל זה גם מסופר בספר ירמיהו. הספר כולו שם מסופר מה יהיה כשיחרב בית המקדש ועם ישראל יגלה מארצו בתקופת בית ראשון. זה היה לפני 2400 שנה. וכך היה כל מה שאמר הנביא ירמיה. הכל התקיים. לאחר שבית המקדש נשרף, נחרב בתשעה באב, מבוכנצר הרשע לא היה מעוניין להגלות את כל עם ישראל, אלא השאיר פה גרעין קטן מעט אנשים שהרי הפלידה. האינטרס שלו היה שהם ימשיכו לטפח את הקרמים, את הזתים, לקחת שיהיה לו שמן אפרסמון, יין. הרי ארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש. הוא רצה לנצל את המשאבים של ארץ ישראל ולכן השאיר פה בכוונה חלק מהעם עליהם מינה את גדליהו בן אחיקם וגם ירמיה היה נמצא שם בהמשך קרא אסון וביום ג' בתשרי רצחו את גדליה בן החיקם כמו שמסופר שם בספר ירמיהו מיד לאחר הרצח האנשים נכנסו לפחד לפניקה כי נבוכד נצר הוא שמינה את גדליה בן אחיקה. עכשיו אחרי שהוא נהרג הוא יבוא ויטבע את דמו מידם. הוא יגיד להם אתם הרגתם אותו אתם אשמים יבוא יהרוג אותם. ולכן הם התכוננו לברוח למצרים. בא הנביא מיד ואמר להם נבואה מאת השם שלא ילכו למצרים. אמר להם תישארו כאן אל תפחדו. נבוכה נצר לא יעשה לכם שום דבר. ואם אתם רוצים לברוח למצרים אתם חושבים שרק פה תשיג אותכם החרב ובמצרים לא. אדרבה, אחר תשיג אותכם שמה וכולי. אומר להם דברים קשים מאוד שם. לצערנו עם ישראל לא שמעו לו והלכו למצרים. מיד אתה רואה פרק שאחרי זה, ירמיה פרק מב, דבר השם אשר היה אל ירמיה הנביא בתחפן חס. לא פחות ולא יותר, ירמיה הנביא בכבדו בעצמו נמצא במצרים בתחנחס. מה אתה עושה שם? הרי אתה צעקת, אמרת נבואה מאת השם, לא ללכת למצרים. אם כך, מדוע ולמה הוא בכבודו ובעצמו הלך שם? את השאלה הזו שאל החפץ חיים כשלמד את הנביא יחד עם בנו. היה להם קבעות, היו לומדים תנ"ך וכשהגיעו לפרק הזה מיד שאל הרב את בנו. אמר לו תירוץ, אמר לו, אמנם בהתחלה, בלכתחילה היה אסור ללכת למצרים. ברור היה נבואה מאת השם. אבל לאחר שעם ישראל לא שמעו והלכו כבר למצרים, ירמיה הנביא לא יכול להזכיר את עם ישראל שישארו שם במצרים קצון אשר אין להם רועה. לכן אנחנו מבדילים בין לכתחילה לדעבד. נכון שלכתחילה לא היה מן הראוי, אבל בדיעבד מה שהיה היה. ולכן ירמיה נאלץ לרוץ אחריהם והלך לשם כדי לומר להם את דבר השם. בזמנו של החפץ חיים לפני 70 שנה התחילו חלק מיהדות רוסיה לנסוע לאמריקה אז בתקופה ההיא גילו את אמריקה מבחינת המשאבים העצומים אשר שמה זהב והתחילו לנהור אבל החכמים ידעו שאין שמה לא בתי כנסת לא מקבועות לא ישיבות לא תלמודי תורה ולכן החכמים פרסמו שאסור לנסוע לאמריקה כל החכמים באירופה כל הרבנים פה אחד אמרו שאסור אבל לאחר שהחפץ חיים אמר את הדברים האלה, הסביר את מעשי ירמיה הנביא, החפץ חיים למד מזה לקח גם לעצמו. מרבן שלו אמר, נכון הדבר שאמרנו שלא לנסוע לאמריקה, אבל כעת כבר נמצאים שמה מיליון יהודים. נזכיר אותם קצון אשרים רואה. אילו הייתי צעיר, הייתי כעת לוקח את המזוודה והייתי נוסע. הרב כבר היה אחרי גיל 90, לא היה לו כוח. אבל בעקבות זה הרב שראה את המדיניות וכל רב שהיה פונה אליו היה אומר לרגונים שכן יסאו לאמריקה כי זה כבר עובדה לצערנו יש שמה כבר אנשים אם הרבנים יבואו לשם לפחות ינחו אותם יקימו להם תלמודי תורה ישיבות וכולי ובאמת ברוך השם יש גם היום שם מעט ישיבות או תלמודי תורה בזכות החכמים שנמצאים שם אנחנו רואים בזה שגם החכם צריך להיות מציאות ולא להתחיל בצורה עיקשת שט איך אומרים ללכת ישר הוא הולך ישר ישר עד הקיר עם הראש בקיר צריך להבדיל בין לכתחילה לבין דעבד ואי אפשר תמיד להתיישר עם הקו שהוא אמר מההתחלה לפעמים אין ברירה הוא חייב להגמיש את העמדה שלו אנחנו תמיד צועקים נגד המכשיר הטלוויזיה אנחנו אומרים לא טוב שאדם יכניס לתוך ביתו את המכשיר הזה אז באים אנשים מקשים עלינו קושיות אתה אומר אסור להכניס את המכשיר לבית בסדר על העני ועל הרסיה אני מוכן, אני לא מכניס את זה. אבל תגיד לי, הרבה פעמים מראים שמה רבנים, איך זה הרבנים הולכים לשם? הפרה של הרבי מותרת? אבל שוב, אותו תירוץ, אנחנו בעצמנו בוודאי מתרחקים מזה בלכתחילה, אבל לא נתעלם בהווה כבר קיים המכשיר הזה. אז במקום שיראו לך השבע תועבות בליבם יראו דברים אחרים. אם באים לרעיין את הרב שיאמר את זה דברי תורה או דברים אחרים, אין עוון רב להתרעיין. זה לא קשור בין הפסק שהטלוויזיה אסורה לבין הפסק השני בדעבד מה שהרב הולך ועושה כדי להציל את צולי פורטה זה היצות שאנחנו רואים כאן מה שעשה מרדכי מה שעשה לפניו ירמיה הנביא וזה נר לרגני החכמים גם בזמן הזה נבוכד נצר לא היה מזרע שלמה מי אמר לך את הסיפור הזה גם ושתי המלכה עשתה משתי נשים בית המלכות אשר למלך אחרווש המדרש אומר שעם ישראל שהיו שם נשאלו שאלה. שאל אותם אחשוורוש, האם האלוה שלכם, הקדוש ברוך הוא, יכול לעשות לכם סעודה כזו מפוארת? אמרו לו את הפסוק שאומר הנביא ישעיה, עין לא ראתה זולתך, יעשה להם חכינו. מה התשובה? הם אומרים לו, אם יעשנו כמו הסעודה הזו, נגיד לו כבר אכלנועה בזמן אחשוורוש. המגיד מדובנה מביא בשם האחרונים משל למה הדבר דומה. היה איזה אדם שהיה מסוכסך עם אשתו. אשתו הייתה אישה משונה מאוד ותמיד הייתה אשת ריב ומדון. הייתה אמנם מבשלת א' א'. תמיד היה ארוחת הצהריים ותמיד הבישולים לעלה ולעלה. אבל עם האוכל הטעים והטוב היה אוכל את המרור עם זה תמיד תמיד צעקו תמיד מבו יום אחד היא אמרה לו אני צריכה לנסוע לאמא שלי לבקר את האמא אני נוסעת טוב לקחה את המזוודה והלכה הוא נתן הוראה למשרטת שהיא תבשל כרגיל טוב אשתו רצתה לדעת מה יקרה איך הוא יאכל בעלה ברוחת צהריים היא באה להפתיע אותו באמצע הרוחה רואה שהוא יושב שמח לטוב לב אוכל צהריים אז היא באה ושאלה אמרה לו מה הרוחה הזו יותר טובה יותר טעימה ממה שאני עושה זה לא יגיע למחצע לשלים של רביע מהמטעמים שאני עושה אז למה אתה כל כך עלז ושמח אומר לה השמחה לא בשביל המרק הטעין השמחה היא שאת לא נמצאת שאת לא היית ואין מי שכיל אותי עם זה את המרור להבדיל זו התשובה גם שענו לבחנצי הרשע לא העיקר האוכל איזה סוג אוכל הם אוכלים אם שותים בכלי זהב אם יושבים על מיטת זהב החסף אלא מה שיותר חשוב מה שקובע יותר הרקע של הסעודה וסעודת לבייתן מה שהקדוש ברוך הוא יאכיל את הצדיקים לעתיד לבוא בוודאי שייך לומר עין לא ראתה אלוהים זולתך יעשה למחקהלו זולתך ההדגשה שם אתה לא תהיה אחשוורוש לא יהיה הרשעים לא יהיו ולא יהיה מי שייכרי באותה הסעודה ברוך הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את דבשתי ואת אשר עצת ואת אשר נגזר עליה התחרט על כל מה שעשה אבל אי אפשר להחיות את המתים לכן באו הציעו לו ויאמרו נערי המלך משרתיו יבקשו למלך נערות בצולות טובות מראה ויפקד המלך תפקידים בכל מדינות מלכותו ויקבסו את כל מערה בתול טובת מראל ששם הבירה אל בית הנשים אליד הגה סריס המלך שומר הנשים ונתון תמרוקיהם והנערה אשריתה בעיני המלך תמלוך תחת ושתי ויתב הדבר בעיני המלך ויעסן כל זה כמו שאמרנו הקדוש ברוך הוא מקדים רפואה למכה ולכן הרגו את בשתי כדי שתבוא במקומה תמלוך אסתר איש יהודי היה בשנה בירו שמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש ימיני היה גם משבט יהודה ולכן הפסוק מתחיל איש יהודי, הכוונה היא משבט יהודה וגם משבט בנימין. האבא והאמא שלו לא היו משבט אחד, אלא זה מיהודה וזה מבנימין. והגמרא מביאה גם רמז על מה שעשה שאול המלך שהיה משבט בנימין, שזה גרם את כל מה שהיה עם המן. אילו היה הורג מיד את הגג, לא היה בכלל בעמלק, אלא השאיר אותו בינתיים בחיים שבוי. בינתיים הזדוג עם אשתו ויצא העגל הזה. בגלל זה בא המן. כל המרחים על הרשעים סופו להתאחזר על הצדיקים. זה אומר הפסוק כאן. תראה מה עשה לנו, מה הביא עלינו את כל הפורענות והאסנות הללו. אשר הוגלה מירושלים עם הגולה אשר הוגלתה עם יכוני מלך יהודה אשר הגלה נבוכד נסר מלך בבל והיא עומת הדסה היא אסתר בדודו כן להבהם נערה יפה תואר בטובת מראה ובמות ואמה לקחה מרדכי לא לבט אל תקרא לבט אלא לבית היינו שהייתה נשואה לו הייתה אשתו אבל לא יכלו להתנגד לא יכלו לומר לו כי הוא לקח לא רק בתולות אלא גם נשים גם נשים נשואות מי יכול לעמוד בפני המלך העריץ הזה כולם פחדו ממנו שיהיהרוג אותם והיא בבר המלך בדתו ויקבץ מערות רבות אל ששן הבירה ליד גיי ותלקח אסתר הלשון ותלקח בעל כורחה היא לא רצתה להיות מלכה שם אבל בעל כורחה לא היה לה ברירה תי לקח אסתר אל בית המלך ליד הגל שומר הנשים ותיתה ונערה בעיניו ותיסא חסד לפניו ויבהל את מרוקיה ואתמנותיה לתתלה ואת שבע הנערות הרויות לתת לה מבית המלך וישניה ואת נערותיה לטול בית הנשים בכל אופן היא רצתה שאולי יזרוק אותה ולא יקבלו אותה לשם לכן לא הגידה את היחוס הגדול שהיה לה שהיא באה מזה רע שאול המלך כי אולי זה הוריד מהמניות שלה ויזרוק אותה לנפשה כי המלך רוצה גם לא רק אישה יפה אלא אישה מכובדת שבאה מבית מלכים פת שהייתה לו הראשו שונה נינה שנמוכד נצר אבל כאן היא בכוונה הסתירה את זה לא הגידה הסתר את עמה ואת מולדתה כמודכי יציבה עליה אשר לא תגיד ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית אנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה למה היה צריך כל יום לעבור שם הגמרא אומרת שניים ניתן להם רמז וחשו בו שניים ניתן להם רמז ולא חשו בו הקדוש ברוך הוא הבטיח ליעקב אבינו ונה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך אפילו אחי היה חושש וירא יעקב ויצר לו פחד ניתן לו רמז אפילו אחי פחד כך גם משה רבנו ניתן לו רמז כתוב זאת זיכרון בספר וסין באוזני יהושע היינו לא אתה תכניס את עם ישראל יהושע יכניס אותם אתה תראה אשר העשה לפרעו עכשיו אתה רואה ואתה לא תראה במלחמת 31 מלכים אף על פי כן למרות הכל ויתחנן אל השם מתעלם מהרמז הזה רבה הרבה בתפילות אבל לעומתם שניים נתן להם רמז והבינו את הרמז והלכו לפי הרמז הזה הראשון היה דוד והשני היה מרדכי דוד המלך היה לו נס גדול גם את הארי גם דוכה עבדך בא אליו האריה ולא היה אריה לבדו אריה ושני גורים גם את גם בא לרבות אחד את עוד אחד היה אריה בשני גורים אפילו אחי, למרות שהיו שמה שלושה, לא פחד מהם דוד המלך. החזקתי בזקנו, תפס אותו והיכה אותו והוציא את השא ממנו ונשע זה ש מהעדר. יש שמה קראו כתיב ש זה כמו שאומר הגרא. לקח דוד המלך את אותו הכבש, שחט אותו ומהעור שלו עשה מעיל כדי לזכור את נפלאות הקדוש ברוך הוא, את הניסים שעשה לו, שהצליח להוציא מבן שיניו. כשאריה מצטער לטרוף, קשה מאוד להציל ממנו. זה כמעט אבוד. אפילו אחי, דוד המלך ניסא והצליח. ככה היה גם עם הדוב, גם הדוב קעבדך. לא היה דוב לבדו, גם כן היה עם הגור שלו. ואפילו הכי הצליח להציל. דוד המלך חשב, אם הקדוש ברוך הוא רוצה שישאר בחיים, מעיקרה למה שלח את האריות האלה? לא היה שלח אותם כלל. אם כן, למה באו והרגתי אותם, ניצחתי אותם, אלא הבין כל זה רמז שאני אדע שיש בי כוח, יש בי גבורה ואצטרך להשתמש בגבורה הזאת. ולכן כשהגיע אותו גוליית הפלישתי הלך לפני שאול אמר אני מתנדב ללכת להקות אותו להרוג אותו וכשאול המלך היה פסימי ולא רצה להאמין אתה יכול ללכת להתגבר עליו הוא היה גוליד גבוה רחב ואתה נער קטן אתה לא למוד מלחמה ואז הוא סיפר לו את הדברים האלה אמר לו זה הרמז שניתן לי וחש בו הוא באמת הלך והציל את עם ישראל כמו שמסופר בספר שמואל א' השני שניתן לו רמז וחשבו זה היה מרדכי הצדיק בשביל מה הצדקת הזו נפלה בידיים של הערל הזה כנראה צריך להיות משהו עתיד להיות איזה דבר ולכן חשש אולי יכעסף עליה יהרוג אותה יעשה לה כמו שעשה לבשתי לכן לא היה מחסיר אפילו יום אחד כל יום ויום היה מתהלך שם לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה מיד אחרי שמצא חן בעיניו ותילקח אסתר אל המלך החשברו של בית מלכותו בחודש העשירי חודש תבת משמלכותו ויהב המלך את אסתר מכל הנשים ותיסא חן וחסד לפניו מכל הבתולות וישם כתר מלכות בראש וימליכיה תחת ושתי ויעס המלך משתה גדול לכל שרה ועבדיו את משתה אסתר והנחה למדינת עשה הוריד להם מהמיסים ויתן עשית כיד המלך אבל הוא רוצה לדעת מאיזה איזה משפחה היא כמו שאמרנו קודם לא אמרה לו אין אסתר מגדת מולדתה הוא ידע אותו אחשו שמרדכי אמת את אסתר ולכן קרא לו אמר לו אני לא יודע מאיזה משפחה היא אבל אני אגיד לך עצה טובה שזה יאלץ אותה שהיא תגלה לך מאיזה משפחה היא באה אין אישה מתקנה אלא ברך חברתה תנסה עוד הפעם להודיע שאתה מחפש כלה שאתה מחפש מלכה היא תשמע שאתה רוצה לקחת מישהי אחת מיד היא תגלה לך מאיזה משפחה היא זה היה התחסיל של מרדכי כדי שבאמת אולי ימצא איזה אישה אחרת ויזוב אותה יעזוב את אסתר וביקבץ בתולות שנית ומרדכי יושב בשער המלך אף על פי כן אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר ציוה עליה מרדכי ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר הייתה באומנה איתו המשך הדבר שהקדוש ברוך הוא הקדים רפואה למכה היה על ידי הריגת בקטן בתרשכתב כל זה בשם מרדכי כדי שבבוא היום יקבל על זה שכר ומזה יתחיל הגלגל להתהפך ויהיה הנס בימים ההם מרדכי יושב בשער המלך כתף בגתן ותרש שנסר יצי המלך משומרי האסף ויבקשו לשלוח יד במלך אחשוורוש הם חשבו שמרדכי אינו יודע את השפה שלהם שפה טרסית אבל האמת שמרדכי יודע 70 לשון מרדכי היה ראש הסנהדרין ולא מושיבים בסנהדרין אדם שאינו יודע 70 לשון אז הוא מיד הבין את זה ויבודע דבר למרדכי ויגד לאסתר מלכיו ותומר אסתר למלך בשם מרדכי מי אומר שזה באמת היה כך חקרו ודרשו וראו שהאחד שמר כפול שמר במקום חברו כדי שחברו ילך ויקנה את הסמוות ויבוקש הדבר ויצא ויטלו שניהם על עת ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך אחר הדברים האלה גדל המלך אחשוורוש את המן בן המדת האגבי וינסאהו וישם את כיסאו מעל כל הסרים אשר איתו המלך אחשוורוש גידל את המן עשה אותו יותר מכולם קודם הוא היה שביעי כמו שקראנו קודם עכשיו עשה אותו ראשון זה היה כדאי לו זרקו את דבשתי ובמקומה הביאו יותר טובה מצאחם בעיניו אסתר יותר טובה ממנה ולכן נתנו רעה בכל עדיין המלך אשר בשער המלך קורעים ומשתחבים להמן כן ציווה לו המלך ומרדכי לא יכא ולא ישתחווה ויאמרו עובדי המלך אשר בשער המלך מרדכי מדוע אתה עובר את מצוות המלך ויהי כאומרם אליו יום ויום ולא שמע עליהם אמר להם שיש לו סלם יש לו עבודה זרה ולכן אינני קורע ומשתחה לו דבר שני שני הוא היה עבד שלי איך אני אשתחווה לעבד בתרגום מסופר ששניהם המן ולהבדיל מרדכי היו שרי צבעות היו הגנרלים של אחשווראוש במלחמה והמן לא היה יודע לתכנן את ההספקה שהיה מקבל גמרו את האוכל והחיילים שלו רצו להרוג אותו אם אין אוכל ימותו ברעב היום אפשר להצנייח מהאוויר יש כל מיני שיטות אז היה הלך לבקש ממרדכי אמרנו מרדכי אתה רוצה שאני אתן לך את שלי אז אנחנו נישאר בלי אוכל ואצלנו יהיה רעב עד שהתחנן לו המן אמר אני מוכן להיות לך עבד לכל החיים רק תעשה טובה תיתן לי אוכל וככה היה כתבו שטר שטר הוא חתם וגם החתים את זה על הירך שלו את הנוסח של השער כתוב בספר מנות הלוי לרבי שלמה אלקבץ מי שסכלן לדעת את הנוסח אם יש לו עוד איזה מישהו כזה לקנות שיעסיק משם מומלץ מאוד ואז כשאמר להם את הסיבה הזו, הם חשבו שרק בגלל הצלם, רק בגלל זה הוא לא מוכן להשתחוות לו. אז הלכו ואמרו למרדכי לאמן אמרו לו כך וכך הסיבה. אז הוא הסכים להביא לי את הצלם לראות אולי שתחווה לו לפחות שיהיה בלי הצלם. ויקי אומרם אליו יום ויום ולא שמע עליהם. יגידו להמה לראות עמדו דברי בותך כי יגיד להם אשר הוא יהודי. הוא יהודי ולא משתחווה לצלם אבל וירמן כאן מרדכי קורא ע משתחווה לו למרות שמוריד את הצלם לא קורע משתחווה לו היינו גם בגלל שהוא העבד שלו ולכן וימלא המן חמה ויבז בעיניו לשוח יד במרדכי לבדו שיגידו לו אתם מרדכי ובקשמה להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי מתי הוא תכנן את כל זה היה בחודש ניסן ביום יג בו בחודש הראשון הוא חודש ניסן בשנת 12 המלך החשבר לפיל פור הגורה לפני המן מיום ליום מחודש לחודש שלם עשר או חודש אדר יצא לו בגורל שעם ישראל חלילה יהרוג אותם בחודש אדר ביג בו והוא שמח שמחה גדולה כי ביום יג באדר זה חודש שהוא לא לטובתנו זה לא לטובת עם ישראל כי בחודש אדר נפטר ר משה רבנו הוא לא זכר שגם נולד בחודש אדר אבל בינתיים הוא שמח ולכן הלך מיד לפני אחשוורוש להיע לו את הדבר הזה היינו להשמיד את עם ישראל הוא אומר המן המלך החשווש שישנו עם אחד מפוזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותיך אם אתה פוחד שם הם יתארגנו למרד ולא תאכל עליהם אין לך מה לחשוש הם כולם מפוזרים כשהם במקום אחד זה בעיה כולם מפוזרים יותר קל להשתל לט עליהם הפרד ומשון ודתיהם שונות מכל עם תומר הם משלמים לנו הרבה מס אז לא כדאי לי להפסיד את המיסים שלהם אם אני אהרוג אותם ודתי המלך אינם עושים הם מעלימים אצלהם הכל שחור בין המלך אין שובה להניחם ולכן הציע לו על המלך טוב היא כתב לאבדם ועשרת א000 כג כסף שקול על ידי עושה המלאכה להביא אל גנזי המלך הוא עשה חשבון כמה כל עם ישראל משלמים לך נניח אם כל אחד יתן מחסית השקל הכל ביחד יהיה 10,000 כיכר כסף כל כיכר זה 43 קילו כסף טהור תן לך את כל זה ותמורת זה תיתן לי אותם נהרוג את כולם לכן הגמרא אומרת שבאחד באדם משמיעים על השקלים גלוי ודוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול כך וכך לאחשוורוש לכן אמר הקדוש ברוך הוא הקדימו שקלכם לשקליו ובניו כל חודש אדר כשר למתינת מחצית השקל כמו שהמשנה אמרה במסכת שקלים אבל משתדלים לתת את זה עוד לפני קריאת המגילה לרמוז את העניין הזה הגזירה הייתה גם על אנשים אם הוא נתן על הדברים 10,000 היה צריך לתת עוד 10,000 כיכר כסף בשביל אנשים אבל הוא לא לא רצה לתת כנראה היה טמע קמצן ולכן אנשים היו בספק להרוג להשמיד ולאבד אין להם ספק כי אם הוא היה תופס את העונטה הזו, הרמאות הזו שהוא עושה, יכול להיות שהיה אומר לו טוב הגברים כן נשים לו. אבל הגמרא אומרת שהחשברו שהיה סונא יהודים לא פחות מהמן ויסר המלך את הבעתו מעל ידו ויתנה להמן בן המילת ההגי היהודים. הגמרא מביאה משל למה הדבר דומה אדם שיש לו בגינה האחרית תן לעמוק והשני יש לו איזה גבעה האדם אומר שיש לו גבעה כל פעם שמגיע לשם צריך לענות ונרדת ומפריע לו בא חברו ביקש ממנו תמכור לי את זה כדי שאני אמלא את הבור שלי אמר לו אפילו תיקח את זה בחינם העיקר שיקח את זה יום אחד קודם הוא יפנה את העשר ככה היה גם אחשוורוש שונאי יהודים לכן לא עשה לו דקדוקי עניות אלא אמר לו ויאמר המלך לימן הכסף נתון לך מהעם לעשות בו כתוב בעיניך ואז מיד שלחו את החוקה הזו ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון ב-13 יום בו ויכתב ככל אשר ציווה המן אלא חשדרפני המלך ואל הפחות אשר בכל מדינה ומדינה ‏Ja.