9/24/2003 עטרת הצניעות

- - - לא מוגה! - - - 

עטרת הצניעות

הרי שמנינו כאן הרבה מעלות יתרות באישה שהיא נאה במעשיה.

שמא יאמר אדם

למה יגבה לב האיש על האישה?

למה מצוות האיש מרובות ממצוות האישה?

למה מברך האיש

שלא עשני אישה?

תשובה לשלוש השאלות האלה הן אחת

אתה מוצא בה עוד מעלה יתרה שיש באישה יותר מבאיש,

ואותה מעלה היא שעולה על שאר כל מעלותיה.

שניים שהושבו במעלותיהם

זה לזה

אומרים לשניהם,

עלו לגדולה.

אחד מהם עולה

ואחד אינו עולה.

זה שאינו עולה

למה אינו עולה?

מתוך צניעות יתרה שיש בו, אינו עולה.

טוב לו במקומו,

ואינו עולה למקום גבוה.

צנוע זה,

אף על-פי שאינו עולה,

התעלותו יתרה משל זה שהוא עולה,

שהרי הוא מתעלה במידת הצניעות,

ואין לך יפה מן הצניעות.

כל המתעלה במידה זו

התעלותו התעלות של אמת.

אף האישה,

כשהיא מפנה מקום לבעלה, לשב בראש,

היא-היא מעלתה עליו,

והיא עטרת שלה,

שבה היא יתרה עליו.

רבות מעלותיה ועטרותיה,

ועטרת הצניעות עולה על כולנה.

אמר רב יהודה, אמר רב,

וכן תנא דברי בישמעאל.

אמר קרא,

הפסוק בספר במדבר ה' אומר,

איש או אישה,

כי יעשו מכל חטות האדם.

ישווה כתוב אישה לאיש לכל עונשין שבתורה.

דברי בי אלעזר תנא,

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

ישווה כתוב אישה לאיש

לכל דינין שבתורה.

כל דין וכל משפט,

כל אזהרה וכל עונש,

לכל המצוות שציווה בורא לברואיו,

זכויות הן לכולן ולטובתם ניתנו,

אשר יעשה אותם האדם

וחי בהם.

תאמר,

מי שברא את עולמו באהבה, בחסד וברחמים,

יהא מפלה בין ברייה לבריה?

שמא יהיה מרבה בזכויותיה של ברייה אחת

וממעט בשל חברתה?

והלוא גם האיש וגם האישה, שניהם מין אחד הם.

דעתו ושכלו של זה

כדעתה ושכלה של זו.

אפשר שלא תהא תורה אחת לאישה ולאיש?

לא.

הלכה פסוקה היא זו.

ישווה כתוב אישה לאיש.

אף על-פי כן

יש מצוות בתורה שהאישה פטורה מהן.

אלו רוב מצוות עשה שהזמן גרמן,

ואם עבר זמנן,

בטלה מצוותן,

כגון ציצית,

שמצוותה ביום

ולא בבגד לילה,

תפילין,

זמנה בחול ולא בשבת ומועד,

שופר,

סוכה

ולא להם ודומיהן, שמצוותן במועדן בלבד.

באלה בלבד נשים פטורות.

כלומר,

פטור זה חיסרון הוא אצל הנשים?

והלוא אין זה אלא תוספת מעלה.

הכיצד?

וכי נשים בלבד נפטרות ממקצת של מצוות?

והרי אתה מוצא גם אנשים שנפטרים ממצוות שאר בני האדם.

כגון

מי שהיה עסוק קודם במצווה אחת

שנזדמנה לו,

ונזדמנה לו לאחר מכן מצווה שנייה,

פטור מלעשותה.

כשהעוסק במצווה פטור ממצווה.

ויש מצוות אחרות שאם הן באות לידו של אדם,

חייב ולקיימן,

אפילו צריך לבטל בגללן כמה גופי מצווה אחרים.

אחרי שהיה נזיר,

ונזיר אסור לו להיטמא למת,

וכהן גדול

מאיסור טומאה שלו חמור בכפליים,

והולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו,

שתי המצוות עשה הן

בחיוב כרת חמורות ביותר,

ושמע שמת לא מת,

למשל אביו או אמו וכדומה,

אינו מטמא להם.

זאת אומרת, אינו מטפל בקבורתם.

אבל,

מטמא למת מצווה.

מה זה מת מצווה?

מת שנמצא בדרך,

ואין לו קוברים ומטפלים,

אלא הוא,

הכהן גדול או הנזיר.

מחלל את נזירותו ואת כהונתו,

מבטל קורבן פסחו ואינו מל את בנו,

מניח כל מצוותיו ומטפל במת הזה.

תאמר,

פטור זה שהוא פטור באותה שעה משאר מצוותיו,

חסרון מעלה הוא לגביו.

בהלוא אין הוא פטור מהן,

אלא מפני המצווה החמורה יותר שרובצת עליו באותה שעה,

והיא שדוחה את שאר מצוותיו

משום חומרתה של זו.

ועוד אמרו בתלמיד חכם

שתורתו אומנותו,

ולומד תורה לשמה,

שהוא פטור מכמה מן המצוות

בגלל תורתו שהוא עוסק בה בכל כוחו.

בעלו מעלתו של זה ודאי שהיא גדולה ממעלת שאר כל אדם.

ומהיכן למדת?

מן הפטור הזה למדת.

אם ראית בתלמיד חכם שפוטרים אותו ממצוות הכתובות בתורה,

תדע שחובתו שלו ומצוותו ותפקידו נעלים הם ומרוממים יותר משאר החובות.

הלאה, מטה,

שניים שהושבו לחובה

ואחר כך יצא אחד מהם לפטור,

לא יצא אלא מפני חובה אחרת המוטלת עליו

ואינה מוטלת על האחר.

פטור זה רוממות היא לו,

שמעיד עליו שעסקיו בתפקידים מרוממים ונעלים יותר ואינם יכולים להיעשות אלא בו.

אף האישה,

כיוון שהושבתה לאיש,

לכל המצוות שבתורה,

ואחר כך יצאה להיפטר מחלק אחד של המצוות שהזמן גרמן,

פטור זה מעלה הוא אצלה,

שהוא בא להעיד כמה חשובים הם התפקידים המיוחדים שהיא עמוסה בהם,

עד שדוחים הרבה גופי מצווה הכתובים בתורה.