הלכות ימי האבלות, צום תשעה באב ומנהגי יום עשירי באב לפי השולחן ערוך והרמ"א

 - - - לא מוגה! - - - 

אלא מעיקר הדין, אנחנו מסיימים בזה את כל דיני אבלות. כל מה שאנחנו אסורים ברגע הזה או ביום תשעדיו, איסור רחיצה, נעילת הסנדל, לרחוץ ממים חמים או לכבס, כל הדינים האלה נגמרים ברגע שיצאו הכוכבים, סיימנו את הכל במוצאי תשעדיו. ואף על פי כן, דבר אחד נשאר, והוא אנחנו לא אוכלים בשר ביום עשירי באב, ביום רביעי. נתן לדובה, כמו שהגמרא מתארת לנו, אחרי שנפרצו החומות ביום שבע עשר בתמוז, המשיכה הלחימה בתוך ירושלים והתבצרים בעיקר מסביב להר הבית, עד שביום ז' באב האויב הצליח לכבוש את הר הבית, ואז הם אכלו ושתו שם וקלקלו עד יום תשעי. תשעי לעת ערב הציתו אש בהיכל, זה המשיך לבעור גם ובעיקר ביום העשירי. כיוון שעיקר השרפה הייתה ביום העשירי, לכן לא מתאים לנו לאכול בשר ביום העשירי, ביום רביעי, זו החומרה שיש לנו. הרמייקל ביום רביעי אחר הצהריים, זאת אומרת ביום העשירי אחר הצהריים הרמייקל, אבל על איבא דמרן כל היום כולו ראוי לכתחילה שלא לאכול בשר אבל דגים מותר, דגים אשר נעשה רק בסעודה האחרונה, סעודה מפסקת, אבל חוץ מסעודה מפסקת כל הימים האלה, כולל גם ביום עשירי באב, יום רביעי, גם כן מותר לאכול דגים, אין בזה שום בעיה. נחלקו האחרונים מה הדין לגבי שאר הדברים ביום עשה, כגון האם מותר לחדש או שנחמיר גם בכניסה כמו לגבי אכילת בשר. האשכנזים מחמירים בדבר. תראו את אביב ההלכה בדיבור המתחיל עד חצות היום, שם אביב ההלכה מביא את דברי האחרונים שהחמירו בדבר, ולכן האשכנזים מחמירים בזה. אבל אנחנו לא נהגנו חומרה בדבר, יש כאן מחלוקת, מחלוקת בנושא של אבלות ישנה וספק דה רבנן לכולה, ולכן מיד עם צאת הצום, צאת הכוכבים בשמונה, אתה יכול ללחוץ על הכפתורים של המכונת כביסה, להתחיל לכבס, אפשר, מי שצריך להסתפר יכול להסתפר כבר ביום עשירי, ואין חובה להמתין ליום האחד עשר, אלא שאני רק דבר אחד ויחיד, תודה, דבר אחד ויחיד היינו אכילת בשר. דבר נוסף, שגם הוא קשור עם אכילת הבשר, לא שומעים מוזיקה. כמו שבכל שלושה השבועות האלה לא שמענו מוזיקה, גם קלטות לא. אותו דבר, גם ביום העשירי נראו לא משמוע מוזיקה, זה הדבר היחיד שאנחנו כן מחמירים. אבל בשאר הדברים אנחנו יכולים לשמוך, להקל בדבר. שוב, כל זה אליבא למרן, כל היום כולו, ולא רק עד חצות. מרן ממשיך לגבי אמירת הווידוי ביום תשע באב, שביום תשעה באב לא אומרים וידוי. וכשתשעה באב חל במוצאי שבת, בערב תשעה באב, ביום שבת, לא אומרים במנחה צדקתך. הסיבה לדבר, בפסוק נאמר שם, קרה עליי מועד. לא נאמר בפסוק קרה עליי זמן, אלא מועד, לרמוז שלעתיד לבוא יום תשעה באב יהיה מועד. אנחנו רמזים את הדבר כבר בהווה, במה שלא אומרים וידוי, באותו יום. התימנים כן אומרים וידוי. התימנים לא נהגו בדרך הזו, אלא הם כן אומרים וידוי. אדם שמזדמן, מתפלל בית כנסת של תימנים, הם אומרים, אל תעיר להם, אל תגיד להם, לא צריך. הם, יש להם מנהל קדמון שכן אומרים וידוי. אבל אנחנו נערים, כדברי מרן, על שולחן ארוך, אנחנו לא אומרים וידוי ביום תשע באב, כך גם מחר. גם מחר, ערב תשעה באב, גם כן אנחנו לא אומרים את הוודוי, וכמו ערב יום טוב, כך גם לגבי זה. אדם שאמר, אדם שאמר, יש לו על מה לסמוך. יש לך תרגילה עם מה לא אומרים. לא אומרים בשערית וידוי כל השנה? לא שכבית ולא ממך. אני מתפלא את ה... כשאני נוסע בתל אביב, אני מתפלא את המצביעית בשנתי כבר, אין אצלם וידוי. תבואו את העמידה, אין, אבינו שם. כנראה שאותה קהילה, כנראה אין להם עוונות. זכית להגיע לקהילה שברוך השם... לא, אבל בדרך כלל לא. בדרך כלל הם אומרים. אומרים, כולל גם, כמו שאמרתי, גם ביום תשעה באב, גם כן אומרים. מעיקר הדין מותר היין? מעיקר הדין מותר. המנהג הוא רק לגבי הבשר. לגבי היין אין לנו מנהג. מעיקר הדין אין מקום לאסור. אומר הרמי המתפללים בתשעה באב, בלילה ובבוקר, בנחת ודרך בכי כאבלים, וכן עושים בקריאת איכן. למסיים החזן בפסוק השירינו, וחוזר הקהל ואומר השירינו בקול רם, וכן החזן. לילה תשעה באב מתפללים מערבית ואומרים איכה וקינות, ואומרים אחר הקינות, סדר קדושה, הוא מתחיל ואתה קדוש, וימחל במוצאי שבת, אין אומרים ויהי נועם. סדר התפילה מחר, מתחילים אנחנו, האזינה השמים ואדברה על נהרות בבל, ואחרי זה ממשיכים בתפילה, ממשיכים ואומרים את תפילת הערבית הרגילה, אומרים גם בתוך התפילה, בברכת ישכון נחם, באמצע ברכת שמע כולנו אומרים את ענינו. נסיים, אומר החזן חצי קדיש, ואחרי זה חוזרים, יושבים על הרצפה ואומרים את איכה וקינות. האשכנזים, חלק מהם קוראים את מגילת איכה בתוך מגילה כשרה. כמו שאנחנו לוקחים מגילת אסתר כשרה ומברכים לציוון העם מקרא מגילה, כך עושים אחינו האשכנזים, כך בכל חמישה מגילות. בחג הפסח יש להם מגילת שיר השירים, מברכים לציוון העם מקרא מגילה ושעשר ושאחייאני. בחג השבועות, מגילת רות. ביום תשעה באב איכה ובשבת חול המועד בסוכות מגילת קהלת. אצלנו יש ברכה על כל חמשת המגילות. בכל חמישה המגילות הם מברכים לא רק על מקרא מגילה אלא גם שהחייאנו. חוץ מתשעה באב שמברכים רק ברכה אחת וציוונו על מקרא מגילה. אנחנו לא נוהגים לברך אבל כולם יודעים שיש חובה בקריאת מגילת איכה ולכן כל אחד ואחד. יקרא יחד עם החזן בלחש מתחילת איכה ועד הסוף. אחרי איכה אנחנו קוראים את הקינות המקוננים, היו בני הראשונים או בדורות שאחריהם, ומתארים את מה שקרה בחורבן, חורבן בית ראשון, בית שני, יש שם המילים בעברית עמוקה, כדי שאדם ישים לב ויתבונן מה שהוא אומר, כדי שיבין את התוכן של אותם הקינות. מסיימים את הקינות, אנחנו אומרים, ואתה קדוש, יושב תהילות ישראל. למרות שיום ליל תשעה באב זה שני בלילה, זה לא מוצאי שבת. מה פתאום נאמר סדר קדושה? הטעם לדבר כדי לשבור את הקליפה של העצבות. הסבירו ואמרו לנו המקובלים, ארבעה אבות נסיקים, יש ארבעה דברים שמדרדרים את האדם, האדם יובל לשאול תחתית אם הוא נכשל באותם הדברים. ראשי תיבות שלהם, ותגעש ותרעש הארץ. תגעש ראשי תיבות, תאווה, גאווה, עצבות, שיחה. נכון הדבר שאיננו דבר רע, צריכים אנחנו להיות עצובים, אנחנו מקוננים ומתאבלים על חורבן בית קודשנו ותפארתנו, אבל צריך לעשות לזה הפסקה, אם האדם חלילה ישקע בדיכאון, ישקע בעצבות, זה יכול להפיל את האדם ברוחניות, יכול ליפול לגמרי. וכדי לשבור את הקליפה של העצבות, לכן אנחנו אומרים מיד, אחרי זה, ואתה קדוש ישב תהילות ישראל, אומרים סדר הקדושה. נסיים בסוף, חזקו ואמץ לבבכם כל המיוחדים להשם, אומר קדיש. יש שני מנהגים באמירת הקדיש. יש חלק מהמקובלים שאומרים קדיש תתקבל. אבל אנחנו לא רגילים לומר קדיש תתקבל, אלא אחרי שמסרו מובא לציון, אומר באמירן באנמא ומרמל, ממשיך תתקלה חרבה וכפנה ומותנה ומראים בשין יעדו ממנה ומנכון ומעל עמו ישראל ומרמל, ואחרי זה הוא רואה של אמה לא אומרים תתקבל. והסיבה לדבר נאמר שם, קראנו בפסוק, גם כי אזעק ואשבח סתם תפילתי. בגלל זה אנחנו נמנעים ולא אומרים בלילה קדיש תתקבל. כמו שאמרתי, יש חלק מהמקובלים שסוברים אחרת, תראו בספר דברי שלום, שם הם מביאים את המחלוקות בין דברי המקובלים, אבל אנחנו בלילה רגילים שלא נאמר קדיש תתקבל, אלא במקום זה אומרים את אותו הקדיש שאמרתי, אחרי זה אומר שיר למעלות, אחרי זה קדיש יהיה של אבא, עלינו משבח ובזה אנחנו מסיימים את התפילה. כדאי, מן הראוי, שהגבאי אחרי עלינו משבח שיודיע, יאמר בקול רן לכל הציבור שלמחרת אנחנו פה מניחים תפילין פה בשחרית. רוב העם ישראל, הרוב הגדול, לא מניחים בשחרית אלא רק במנחה. פה ירושלים היא יוצאת מן הכלל, כדי שלא תהיה אי-הבנה וחלק יבוא ונניחו תפילין, חלק לא, ויהיה כאן כאל, לא תתבודדו, לא תעשו אגודות-אגודות. זה לא טוב, ולכן מילא ראוי מלכתחילה שיודיע מראש שכאן מניחים תפילין בבוקר בשחרית, שכל אחד ואחד יבוא עם התפילין בידו, זה מה שרצוי לנרוג ולעשות. על ידי האמירה הזו יאחד את כולם, שכולם יעשו מנהג אחד ואחיד. אנחנו יושבים על הקרקע, הן בליל תשעה באב והן ביום תשעה באב בבוקר, למרות שמעיקר רבים לא הייתה חובה, אין חובה לשבת. היסוד לדבר, כתב לנו עטור, מה שאסור לאבל אסור גם לנו ביום תשעה באב, אבל דברים שאינם בגדר לאו אלא הם בגדר עשה לאבלים, אין לנו בליל או ביום תשעה באב. כגון, האבל צריך לברך דיון האמת ולקרוע, הוא קרע את הבגד. אנחנו לא מברכים דיון האמת ולא קרעים את הבגד בתשעה באב. דבר שני, האבל חייב בכפיית המיטה, כתוצאה מזה הוא גם צריך לשבת על הקרקע. לנו אין דין כפיית המיטה בתשעה באב, ולכן, מעיקר הדין היה צריך להיות שיהיה מותר לשבת על הכיסא והספסל ביום תשעה באב. ואף על פי כן, למרות שמעיקר הדין לא היה צריך להיות שמותר, כותב הרב האהר שהארנן נהגו לשבת על הקרקע. בדברי הרב האה, כל הראשונים והאחרונים העתיקו להלכה, וזה מה שמרן גם כותב לנו, שאנחנו יושבים בליל תשעה באב, ובבוקר יושבים, במקום על הכיסאות והספסלים, יושבים על גבי קרקע. כיוון שאין זה דין, אלא סך הכל מנהג, אתה לוקח את המנהג לכולה, מעיקרה קיבלה עליהם רק לשבת בבוקר, ביום תשעה באב עצמו בבוקר, על חצות. אחרי הצהריים, בהם נתפלל מנחה, מנחה אנחנו כבר יושבים על גבי הכיסאות. בדבר שהוא דין, האם יעלה על הדעת שאחרי הצהריים אדם יאכל? האם יעלה על הדעת שאדם ילך ויתרחץ אחרי הצהריים? בוודאי שלא. בדבר שהוא דין, גם אחרי הצהריים אסור, אין שום הבדל בין בוקר לערב. אבל כאן כל זה רק בגדר מנהג. כשאתה מקבל עליך מנהג, איך שאתה רוצה אתה יכול לעשות. וכאן אנחנו רוצים, יש לנו את הרצון רק עד חצות ולא יותר. ולכן אחר הצהריים אנחנו באים לתפילת מנחה, אנחנו יושבים על גבי הכיסאות, אין לנו שום בעיה, זו הכולה המיוחדת שיש. אנשים המי הרצות לא יודעים, לא מבינים את הדבר. כמו שיושבים אחרי הצהריים על הכיסא, הם חושבים שכבר הצהריים נחלש. נולד הנשיח, זה כולם יודעים את ההגדה הזאת, שהנשיח נולד בתשעה באב אחרי חצות, כמו שהמדרש מספר, ולכן יש נשים מאמות הארץ שנכנסות למקלחת, מתרחצות ביום תשעה באב אחרי הצהריים, מנקות את הבית, עושות ספונג'ה, והיו אפילו נשים שלקחו את פח הצבע והתחילו לצבוע את הדירה גם. חסר רק היה שיקחו תזרורת ויתחילו לנגן. בוודאי שכל זה מנהג של אמות הארץ, אין שום צד היתר בדבר לנהוג ולעשות כן. כמו שאסור להתרחץ, המקלחת אסורה לפני הצהריים. גם אחר הצהריים בוודאי שהיא אסורה, אין שום צד כולה ינהבה אמנה להתיר בדבק. כמו שאמרנו, זה דבר שהוא בגדר מנהג, בו בלבד אנחנו יכולים לסמוך להקל. אדם שחולה בין אפשר לשלוט את הכדורים, למשל מחר בערב, עם אחד ומחרת ארוך עם פעם אחד. כן. עכשיו, אתה יכול לשלוט את הכדורים ולהמשיך לעשות? כן. אם הרופא אומר שרק הכדורים בלבד, חוץ מזה, הרופא אומר שהאדם הזה נחשב כאדם בריא, אז שיבלע את הכדורים האלה עם מעט מים. אם אפשר, שלא ישתה הרבה מים בבת אחת, אלא ישתה עד פחות מ-40 גרם, ואחר כך עוד עשר דקות עוד כמות כזו, בדרך הזו, ולא מפקיע מעליו את הצום. אף אם הוא ירצה לעלות לספר תורה או לברך ברכת כהנים במנחם, הכל בסדר. אבל צריך לשאול את הרופא. יש חלק מהכדורים שאסור לבלוע אותם על בטן ריקה, אלא רק אחרי האוכל. ולכן, בדברים האלה, האדם, כדאי שיהיה זהיל, לא מיותר להרים טלפון כעת לרופא ולשאול אותו, האם אני יכול לצום? רק את הכדורים אני לוקח? או נוסף לכדורים, צריך גם אכילה ושתייה, את השאלה הזו, כמו שאמרתי, ישאל את הרופא. אדם שרגיל לקחת כדורים רק פעם אחת ב-24 שעות. חוץ מזה, הרופא אומר, אתה בסדר, אתה בריא, הכל בסדר, אתה יכול לצום. זאת אומרת, יש לו דרך פשוטה מאוד, אחרי שיגמור מחר בערב את צעודה המפסקת, בשעה וחצי, ייקח את הכדורים, יבלע אותם. אחרי 24 שעות וחצי, בשעה שמונה ביום שלישי בלילה, מוצאי הצום, צאת הכוכבים בשעה שמונה, עוד הפעם נבנה את הכדורים. הוא יכול לסדר את זה בצורה כזו שלא יפריע לצום, שלא יצטרך לבנות את הכדורים באמצע הצום. אם זה רק פעם אחת ביום, זה קל מאוד. אבל כשהאדם הזה זקוק לבנות את הכדורים פעמיים ביום תשעה ביום, אין לו ברירה, כמו שאמרת, שיבנה את זה עם מעט מים, אבל לא יעשה דברים על דעת עצמו, אלא מן הראוי, קודם כול, לשאול שאלת רופא. שאלה רבינו, הוא לא הזכיר ביום רגעי, לדבר על סעודה נפסקת. אדם שאוכל בשעה שלוש, בשעה ארבע, ואחר כך אוכל עם ביצה, עכשיו איזה אפר, לא טוב, עדיף יותר להקדים. השאלה היא אם הוא אוכל בשעה שלוש, אחר כך בשעה שבע הוא אוכל עם מפת, נכון. זה גם בסדר, בדיעבד זה בסדר. גם זה נחשב לסעודה נפסקת, מה שהוא אוכל בשעה שבע. אבל בלכתחילה יותר טוב להקדים. יותר טוב שיקדים את ארוחת הצהריים, שאוכל אותה בשעה שתים עשרה אחת, זה עדיף יותר. כמה שירחיק בין ארוחת הצהריים לבין סעודה נפסקת, כך טוב יותר. אבל אם האדם הזה בא בשעה חמש, חמש וחצי, ואוכל סעודה, ואחר כך הוא בא ואוכל את הביצה בשעה שבע וכולי, הטור כתב על זה דברים קשים, קרא עליהם בטנם בטן רשעים. הפסוק שם אומר, צדיק אוכל לשבע על נפשו, בטן רשעים תחסר, והטור מכנה את אותו האדם שעושה את ההצגה הזו, מכנה אותו בטנם בטן רשעים. בוודאי שהדבר לא טוב, אסור לו לעשות כדבר הזה. ולכן אמרנו שיקדים, יאמר לאשתו, מחר את מבשלת מוקדם, כדי שיוכל לאכול ארוחת צהריים מוקדם, ואז אם הוא בא בשעה שתים עשרה אחת לאכול ארוחת צהריים, אליבדי כול עלמא, יכול לאכול דגים, יכול לאכול שני תבשילים, הכול מותר, אין לו שום הגבלה, יהיה הדבר מותר לכתחילה. כמה שהוא מתאחר יותר, כך הוא יכול, עלול, להסתבך יותר. אומר מרן, ליל תשעה באב ויומו יושבים בבית הכנסת לארץ, עד תפילת המנחה. הרמר הוקד יותר בדבר שברגע שסיימו את התפילה, נניח אלה שמתפללים בנץ החמה, גומרים את התפילה ב-830-9, כבר ב-830-9 יכולים לשבת על הכיסאות, אבל המרן החמיר בדבר יותר. נכון, נסיים. והם מדליקים נרות בלילה, כי אם נר אחד לא נר לאורו כי נוט ואיכה. היסוד לזה מדברי המדרש. המדרש מספר שהקדוש ברוך הוא שאל את מלאכי השרת, מלך שמת בנו מה עושה? אמרו למלאכי השרת, מרבה פנסים שלו. כמו שכתוב, כמו שהפסוק רומז, שמש וירח על ספרו נוגרם. ולכן גם אנחנו עושים זכר לדבר, לא משאירים את כל התאורה, את כל המנורות חשמל דולקים, אלא מכבים חלק מהפנסים, אבל משאירים חלק כדי שנוכל לקרוא לאורם את כינות ואיכה. אורן ממשיך. סדר קריאת התורה, מיד אחרי שאנחנו גומרים את תפילת החזרה, עוררים את שתי הכינות, הלך אני אבקה יומם ולילה וכו', ואחרי זה מוציאים ספר תורה בחומש דברים, פרשת ואתחנן, כי תוליד בנים. שלושה עונים לתורה, כהן נביא ישראל. השלישי הישראלי גם צריך לברך על ההפטרה. אשר בחר בנביאים טובים מפטיר בספר רמיהו אסוף אסיפן, ובסוף אומר ברכה אחרונה. הברכות האחרונות הוא מסיים ברוך אתה השם מגן דוד. אין את הברכה על התורה ועל העבודה לרמוז שיום תשעה באב אסור בלימוד התורה, כמו שהאבולים אסורים בלימוד התורה, הן לגבי שחרית והן בברכות ההפטרה שאחר הצהריים במנחה. מחלוקת גדולה יש בראשונים. מתי השלישי, העונה לתורה השלישי, מתי אומר את הקדיש? האם יאמר את הקדיש מיד, אחרי שגומר ברוך אתה השם מתן התורה, או שימתין באמירת הקדיש עד אחרי שיגמור את ברכות ההפטרה. לא, מסקנה, יותר טוב לכתחילה להמתין. עד שיגמור את ברכות ההפטרה, יאמר שם את הקדיש. אבל אם הקדים, אם אמר לפני כן, בליעבד יצא ידי חובה. הרבה פעמים אותו אדם שקנה את העליית שלישי לא ידע את ההלכה, והתחיל ואמר, התגדל והתקדש שמרבה. וכל הציבור ענו לו אמן. ברגע שהציבור ענה אמן, כבר הקדיש תפס. אסור לך להפסיק אותו באמצע. תן לו, שיגמור בדיעבד. אם אמר שם, בוודאי יש לו על מי לסמוך. המחלוקת כאן בראשונים היא כמעט מחלוקת שקולה. נכון שלכתחילה אנחנו עושים כמו חכמי ירושלים, כמו שכתב הרב שדה הארץ ואז דחמד, שמאחרים את הקדיש, אבל כל זה בלכתחילה.