אל תנהל לקב"ה את העולם!

ש. אני יכול עוד שאלה קצרה? 

הרב: בטח. יש איזה מאמר בשם האור החיים, שהקדוש ברוך הוא היה שווה לו לברוא את כל העולם, כל הששת אלפים (6,000) שנה, כדי שבסוף יבוא יהודי אחד (1) ויגיד פעם אחת ברוך הוא ברוך שמו. וזה ממשיך. ואם היה יותר מזה שהיה יהודי שבסוף כל העולם בא ויגיד אמן, אז זה כמו אלף (1,000) פעם ברוך הוא ברוך שמו. ואם היה אפשרות, ואם נצייר שהיה יהודי, 

הרב: 'יהא שמיה רבא', אז זה עוד יותר פי אלף פעם.

ש. ללימוד תורה זה אז. 

הרב: ואם הוא יחזיר בתשובה, אז זה עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר. 

ש. זאת אומרת, מה אני ממשיל את זה? המשל זה כמו בן אדם שאתה רוצה, עכשיו אתה בא לאמן אותו. אתה בא לאמן אותו, הוא צריך לעבור איזשהו מקצה מסוים. אם הוא יתחיל מההתחלה בספרינט, הוא לא עשה כלום, הוא יתחיל מההתחלה בספרינט, הוא לא יעבור את זה, חבל על הזמן, הוא לא יצליח. 

הרב: עזוב, עזוב. 

ש. בטוח שהוא לא יתקדם. 

הרב: אל תנהל לקדוש ברוך הוא את העולם, עשה טובה. 

ש. אני לא מנהל. 

הרב: בוא, בוא, תקשיב, תקשיב. 

ש. אני אומר... 

הרב: תקשיב, תקשיב. בוא, אני אתן לך את המשל שלך עכשיו, ואני אסביר לך אותו ככה. אתה ילד צעיר, ואני אבא שלך, ואני שולח אותך, ואני אומר לך, לך ותביא איזה סכום שאתה יכול להשיג. ואתה הלכת וחזרת עם עשרה (10) שקלים. ואני מתפעל, וואי, הבן שלי יצא בלי כלום, חזר עם עשרה שקלים. אבל אני יודע שאם היית הולך בדרך הנכונה, שאני קיוויתי שאתה תלך, היית חוזר עם מיליון דולר (1,000,000$), כי לא רחוק מהמקום שמצאת את ה-10 שקלים, היה שם ארגז מלא מיליון דולר. אז עכשיו אני צריך לשמוח או להתעצב על מה שהיו האפשרויות שלך ולא ניצלת. יש שמחה, בטח, מ-0 ל-10 שקלים זה טוב מאוד. לא חזרת אותו דבר, חזרת עם אמן. 

ש. אם הוא יחזור עם עשרה שקלים כל פעם, אז אתה צודק. אבל אם מ-10 שקלים הוא ילמד להתקדם, אז זה מה שאני מחכה. אני מחכה להתקדמות שתהיה קבועה, לא חזרת. 

הרב: אני אשאל אותך שאלה. אתה אמרת פעם אמן? 

ש. אני לא ספרתי כבר ככה. 

הרב: אז אתה יכול להיות רגוע לחיי העולם הבא? 

ש. בוודאי. 

הרב: זאת אומרת, אתה יכול לחלל שבת, לאכול נבלות וטרפות הכול? 

ש. לא, לא, לא אמרתי את זה. 

הרב: כן, כי אמרת אמן. לא, לא, אמרת אמן. אני יכול להיות רגוע לחיי העולם הבא, 

ש. אבל למה שאני אפסיד? אני כל רגע יכול להרוויח עוד. 

הרב: אה, זה קודם אמרתי. עכשיו אני שואל אותך שאלה. אבל עם אמן אתה מסתדר לחיי העולם הבא, כי אמן, אתה יודע מה זה אמן? 

ש. אמרתי את הדרך שבה... 

הרב: שמעתי, אני מבין. 

ש. למה אני אשפיע על בן אדם? 

הרב: אני לא... תשמע, תשמע. כמה בעלי תשובה עשית? בוא נעשה סיכום. 

ש. זה קשה לי לענות על השאלה הזאת. 

הרב: לא משנה. מאתיים? 5,000. 

ש. אם אני שותף לצדיקים בכל מה שאמרת בהתחלה, אז אני גם אין-ספור. 

הרב: אז אני אסביר לך. אני נחשב אחד מהמפחידים. הנה, אתה עומד רועד כבר ממה שאני אמרתי, ואומר שזה... 

ש. לא, אני לא, אני פשוט מתרגש. 

הרב: לא משנה. 

ש. אני יכול לדבר איתך גם עוד שעה, זה לא... 

הרב: נכון, אני גם. אבל בסך הכללית, צריך להבין, עשיתי מספיק בעלי תשובה בכל שיטות שהשתמשתי בשביל להסביר לאנשים, בין ברכה, בין בקשה. לפי העת, הזמן והאנשים. אז זאת אומרת, לך יש הבנה שדרך מסוימת היא תנחל הצלחות. טוב, עשה בשלך. אבל זה לא אומר שהדרך שלך היא דרך יחידה, כי היא לא הביאה את התוצאות שאני הצלחתי להביא. מה לעשות? 

ש. אני לא ניסיתי. יכול להיות שזה לא התפקיד שלי, אבל גם... 

הרב: אבל זה מה שאתה עושה כל הערב עכשיו. התפקיד שלך להגיד לנו איך צריך להגיד ומה להגיד. לא לי אמרת הפעם. 

ש. אם זה לא הגיוני. לא, 

הרב: אבל במקרה... 

ש. זה לא הגיוני. 

הרב: אבל במקרה הפעם לא אמרת לי. אתה הערת למכתב מאליהו. 

ש. אני ניסיתי להבין אם ככה זה נראה לי הגיוני. אם תגיד לי שזה לא הגיוני... 

הרב: שמעתי, שמעתי. 

ש. אני יושב. 

הרב: שמעתי. אתה יכול לעמוד, אתה לא צריך לשבת. אבל אתה טענת את הטענות לא עליי, אלא על המכתב מאליהו. אותו מכתב אליהו שהבנת אותו אחרת ממקום אחר. 

ש. לא, אמרתי שפשוט במצבים מסוימים, אפילו אחרי או אחרי שנים, זאת אומרת, המכתב מאליהו, אז עוברים שנים, או גם מה שהיה באמוראים, כל פעם יש דרך מסוימת כדי שאני אקרב את הבן אדם, ברור שהמטרה תהיה שהוא יתקדם, בלי סוף. השאלה היא איך אני אקרב אותו. 

הרב: אתה תעשה בשלך, ואחרים יעשו בשלהם, וזהו. למה אתה רוצה להנחיל את השיטה שלך? אני לא הנחלתי את השיטה שלי אליך. 

ש. לא, אני פשוט... 

הרב: אתה תאמץ את שלך, ואחרים את שלהם. ואדרבא, נגדיל תורה ונאדיר ביחד. 

ש. אני רק קמתי כדי לדעת אם אני לא טועה. 

הרב: אתה אף פעם לא טועה. 

ש. עד פעם לא שכנעת אותי. 

הרב: ברור, הנה, אתה רואה? ידעתי, אתה אף פעם לא טועה. 

ש. עוד משהו קטן. 

הרב: למה לא? תעזבי אותי. זה היה הדבר אבל הכי חשוב שאמרת בסוף. שלא שכנעת אותי עוד לפני שהתחלתי לענות.