אין דור יפה יותר מהדור הזה.

אני עכשיו נותן לכם דרוש שדרש רבי יונתן אייבשיץ, זכר צדיק וקדוש לברכה לפני 250 שנה לערך, ובו הוא מסביר מה זה השנאת חינם שבעבורה עד עכשיו אנחנו בגלות ולא נגאלנו. מה זה השנאת חינם? כתוב שחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם ולא נבנה עד עתה בגלל זה. מה הפירוש שנאת חינם? וכך הוא אומר, הביטו וראו כמה גדול עוון שנאת חינם וכמה טובה מעכבת על ידה. בעוונותינו הרבים פסתה נגע הצרעת בקרב ישראל, דהיינו, חס ושלום לומר שלא אוהבים איש את גופו של חברו, שהרי אם יקרה לו נזק או שיעלילו עליו עלילה, כל ישראל יהיו זריזים להצילו בהשתדלות בנפשם ובמאודם, גם בכסף וגם בכוח. ולא צריך לומר לעניין הצלת נפשות שה: לֹא "אָח פָדֹה יִפְדֶּה" (ע"פ תהילים מט, ח) ויתקעו עצמם ממש בנפשם ומאודם "יוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (בראשית ח, כב) בשביל להציל, וכי יחלה אחד, כולם מתפללים, כולם מבקרים, כל עזר אפשרי לא יאצל מהם, ואפילו ללכת פרסאות שלמות הולכים. וכאשר אשה תהיה מקשה ללדת, יבוא צירים לה, כל הנשים, אפילו השאננות והעשירות, יקומו באישון לילה וילכו להיות נעור לעזור. היש לך אהבה ואחווה ורעות גדולה מזו?! זכאי חלקם של העם הקדוש כלפי מלך הקדוש, וזוהי תפארתנו נגד הגויים, שהם מספרים מאהבת ישראל זה לזה. 

אבל כל זה באהבת הגוף. עם ישראל בגמ"חים, בגמילות חסדים, בעזרה לזולת. חבל על הזמן, אנחנו מקום ראשון בעולם. 

אבל באהבת הנפש, שהיא עיקר אהבה, שהיא אהבה נצחית ואהבה שסופה להתקיים, בעוונותינו הרבים אין בינינו אלא מעט שאוהבים זה את זה. הנה דוגמה. אם יראה אדם איש את רעהו הולך בדרך שובב, לא יייסר אותו ולא יאמר לו: 'אפל אחי, לא טוב המעשה ולא זו דרך החיים אשר דרך הקודש ייקרא לה. אף אחד לא מעיר לאף אחד, אף אחד לא מרגיש שהוא מחויב להעיר לאף אחד, ואדרבה, יש כאלה אפילו שייתנו שמחה בלבם ששמועתו של חברו שנואה ויש עליו איזה דופי. ואם יראה, לדוגמה, חברו מדבר בבית הכנסת במקום שאסור לדבר, לא מוחה בידו. ואם יראה אותו מתלוצץ ומרבה שיחה עם נשים או מדבר ניבול פה, לשון הרע וכדומה, לא ימחה בידו כלל. 

ואומר רבי יונתן אייבשיץ, זכר צדיק וקדוש לברכה, אוי ואבוי, היש לך שונא גדול מזה?! אדם שרואה את חברו טובע בנהר ואין מוחה. וזוהי שנאת חינם בלי מצוות שהיה בזמן בית שני. על מה חרב הבית השני? על זה. מה היה הסיפור? רואים איש טובע ולא מצילים. טובע בעבירות ולא מצילים אותו. כי רבו העוברים ולא מיחו, אף אחד לא מחה בחברו. 

ש. שלום, כבוד הרב.

הרב: שלום. 

ש. אמרת בשם הרב יונתן אייבשיץ, כאילו, נסתכל על זה במשפט "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא יט, יז) אבל אנחנו בדור שלא יודעים להוכיח ולא יודעים לקבל את התוכחות, אז מה באמת עושים?

הרב: קודם כול, זה לא נכון, משום שגדולי ישראל כבר לפני 15 שנה כתבו מכתב, ביניהם הרב חיים קנייבסקי ואחרים, שיש בדור הזה מצוות תוכחה, ומה שנאמר על-ידי רבי עקיבא ורבי טרפון לא מתקיים בדור הזה, שרואים שאנשים מקבלים תוכחת ויש מיליון (1,000,000) בעלי תשובה. אין ראיה יותר טובה שהדור מקבל תוכחת. אז זו חובה שלא נפסקה מעולם. רק אמרו, מי יודע ומי לא, וצריך ליטול קורה מבין עיניך בשביל להוכיח וקשוט עצמך, ואחר כך קשוט אחרים. זה תנאים, איך מוכיחים, אבל בדור הזה ודאי וודאי שהתוכחת היא על אוזניים שומעות, ואנשים מקבלים על עצמם. ואין דור יותר יפה מהדור הזה מכל הדורות שהיו עד עתה, וזה דור אחרון, דור התשובה. 

ש. בעזרת השם. אז משמע מכאן על החובה שלהוכיח כל מי שאתה יכול רק. 

הרב: בדיוק מהיום בערב אתה כבר מרים טלפונים. 

ש. בסדר. 

הרב: בהצלחה.