אברכים בכולל.

לא מוגה!

צאו בתקומה, משכורתו של פרופסור באוניברסיטה, של דוקטור, של מרצה ושל הדיקן, עשרות-אלפי שקלים, בשעה שראש הכולל מקבל אולי 1,500, אולי 2,000 שקל, אולי, ראש הכולל. איפה היחס בכלל? ואצל האברכים זו הקצבה היחידה, כי אסור להם לעבוד. סטודנטים יכולים לעבוד. ומי שומר על עם ישראל יותר, הסטודנטים שלומדים שמוצא אדם מן הקופים או האברכים שלומדים תורה ומקיימים את העולם כולו, לא רק את ישראל. כי אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. אם הגויים היו יודעים את חרכם של היהודים שלומדים תורה, כתוב בגמרא, היו שמים שני שומרים על כל אברך שילמד, ולא נותנים לו לזוז, כי הוא מחזיק את כל העולם כולו. אבל מה? תמיד מתנפלים על כבשת הרש, תמיד על לוט, תמיד על אברהם. ככה זה. המלחמה היא לא עניינית. היא עקרונית. איפה שאפשר לקצץ את כנפי הרוח, כיוון שאלה עוסקים ברוחניות, ורוחניות היא מושכת. אפילו הם הולכים לחפש כביכול רוחניות אצל הגויים, עובדי עבודה זרה במזרח הרחוק, מוכנים להשתחוות לגורו שמשתחווה ליהודי. במערכת היהודי ואת תורת היהודי, ורובם שם נסמכים על תורת היהודים, אבל רוחניות של היהודים עצמם, בזים לה. למה? ככה. למה ככה? כי מקימי המדינה באו מרוסיה, באו מאירופה. שם זה תרבות של מרקס, שם זה סטלין, שם זה תרבות רוסית, והכול מושתת על כפירה. אין אלוקים. ממילא לא רוצים שהדבר הזה יתקיים, ואם כן, רק תזכורת. אבל לא יותר מזה. לכן כל מה שאפשר להקטין, כל מה שאפשר להילחם, משתדלים. דומה שאין צורך להכביר במלים, כאשר ההיסטוריה חוזרת על עצמה ובמדויק. הכול מטווח כלפינו, ואותנו מחפשים. אם מנועים מלהתנכל לאברהם אבינו, שבדור מתנכלים הם למשתייכים למחנהו, ובאיזה קול תרועה הם מודיעים על קול חריגה, באיזו שמחה בלתי מוסתרת מנפנפים הם בקול בדל ממצא. חרדי זרק אבן, חרדי אשם. נמצאו אי-סדרים. אפילו לוקחים כביכול חרדי שנמצא באיזו ישיבה ואומר שכל האברכים רמאים, והם משנים לו את הכול ולא מראים את תמונתו. גם אני יכול לעשות ככה, לקחת חילוני ושיגיד, בלי לראות אותו ועם עיוות קולו, שכל החילונים רמאים וגנבים. מה הבעיה? זהו. זה נקרא כתבה עיתונאית. זה נקרא הוכחות. אבל מה לעשות? זו השיטה. יש להם הכלים שלהם. יש להם טמבלוויזיה. אתה יכול להתמודד עם טמבלוויזיה? אתה לא יכול להתמודד עם טמבלוויזיה. איך תתמודד? איזה כלים יש לאזרח הפשוט? איזה כלים יש לדתי? איזה כלים יש לדתיים אפילו? איזה כלים? יש להם עיתון יום-יום על 4,000 איש. מה יש להם? מה הם יגידו? יתד ומודיע שזה לאותה קבוצה של אנשים? מה הם יכולים לעשות? אז הם אומרים, אחר כך כועסים קצת, ובינתיים הרושם נשאר. בינתיים הם עושים עוד סיפור, והרושם נשאר. וככה זה ממשיך כל הזמן וכו' וכו'. גם לי עשו את זה במשך עשרות שנים. השתדלו לטפל אלי בכל מיני עניינים, העיקר להקטין את עבודתי. אבל השם עזר שלמדתי אותם מהר מאוד והתחלתי לרכוש את הכלים שלהם וללמוד מהאפשרויות העומדות לפניהם. נכון שעדיין אני קטן ביחס ליכולות שלהם, אבל דברי אמת ניכרים זה מעלה. ואני גם יודע לתפוס את השקרנים, זה עוד מעלה. אז ממילא זה כבר יותר קל. אבל, מכל מקום, זו המגמה תמיד. ומי שלא יכול לענות, אומלל.