עקידת יצחק - נסיון עצום!

ש. ערב טוב

הרב: ערב טוב

ש. אני רוצה לדבר על העקידה, דיברת על העקידה, לפני העקידה אמרת "שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (בראשית כב, ה) "וְנָשׁוּבָה" זה שתיים (2), אז איפה פה הסתירה?

הרב: אין סתירה, יש פעמים שאדם מתנבא ואינו יודע מה מתנבא ונזרקת נבואה בפיו. בלי שהוא יהיה בהכרה על הדבר שהוא אמר.

ש. למה ליצחק התורה לא מדברת על הגבורה שלו, בחור בן שלושים ושבע 37 אומר לו: 'קשור אותי!', אומר לו תעשה תעשה... למה התורה לא מדברת על הגבורה שלו, על ההתקרבות שלו, על מה שהוא עשה?!

הרב: תראה, יש מערכות גדולות להסביר את הדבר הזה וזה יקח שעות, אני אמרתי כמה דרשות, בקצרה אני אומר לך, הנסיון לעקוד את הבן הוא יותר קשה ממה שלהעקד, כי להעקד ראית שבעם ישראל במשך דורות הרבה אנשים עלו על המוקד, עלו לבד, עלו מסרו וכו', אתה מכיר את הסיפור גם של חנה ושבעת (7) בניה וכו' וכו', 

אבל שאבא יקח את הבן ויעקוד, לא סתם אבא, אבא שיודע שהבן הזה הוא היורש היחידי בשביל להקים את בית ישראל אם לא אין כלום, שכל העבודה שלו שהוא עבד והכשיר את העולם להבין שיש אלקים בשביל שיהיה הכל והכל הוא הולך להפסיד ברגע אחד (1), 

ומה עוד שהוא חינך את העולם שהקב"ה לא רוצה זבחי אדם, והוא בעצמו עכשיו נגד מה שהוא אמר בגיל מאה שלושים ושבע (137) הולך לעקוד את הבן האהוב הכי משובח שיכול להיות, מה יגיד העולם עליו, מה יהיה כתוב בכותרות מחר, מי עשה את זה?! 

זאת אומרת זה נסיון, לא רק מצד לעקוד, מה אתה הולך להפסיד, הכל הכל בטל ומבוטל. זאת אומרת מה שעשה אברהם אבינו זה הרבה יותר קשה מאשר יצחק. 

יצחק סומך על מה שאבא שלו אומר לו לעשות, כי אבא שלו נביא, וכשהוא שומע מפי הנביא שצריך לעשות ככה אז צריך לעשות ככה. אברהם שומע מפיו של הקדוש ברוך הוא (הקב"ה) שצריך לעשות אבל הוא צריך להחליט אם זה נסיון לא לעשות או כן לעשות. למה? יותר מסתבר שהכוונה לא לעשות, כי איך יכול להיות שהקב"ה יסתור את עצמו?! הרי הוא אמר "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" אז חייב שיישאר יצחק, אז איך הוא אומר לי: "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה"? (בראשית כב, ב)

ש. אז בגלל זה אמר לו "וְנָשׁוּבָה".

הרב: רגע, 

ודבר שני (2), אם ככה, אם הקב"ה מצוה על הדבר הזה, מה יהיה עם כל העולם?! כל העולם יחרב, כל העבודה תלך. 

אז אפשר להסביר שלא הכוונה, הכוונה שתלך, תגיע עד לשם, תראה את הכל ואחר כך תראה שאתה הבנת שהכוונה זרק נסיון ולא על מנת, 

או שהכוונה באמת לעקוד. איפה נטיית הלב של בן אדם? לא לעקוד, ולהגיד: 'לא יתכן, מה פתאום?! הקב"ה לא התכוון...' ואז מה? - לא לעקוד. והנסיון היה האם כן תעקוד. 

לכן נאמר לו "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" (בראשית כב, יב) אני אמרתי לך: 'שאתה "וְהַעֲלֵהוּ" ועכשיו אני אומר לך הורידהו, לא אמרתי לך 'שוחטהו' רק "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה", העלית? – מותק! מותק!! תוריד עכשיו' ומה אתה? – "וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ" אתה שלחת את המאכלת לשחוט אפילו שאני כבר אמרתי: 'לא!', סימן: שלא קפצת על המציאה, הנה, זה נסיון חבל על הזמן...!!' 

יש עוד כל מיני נקודות בתוך זה, אבל הנסיון של יצחק אבינו הוא גדול ועצום אבל קטן ליד הנסיון של אברהם.

ש. חזק וברוך

הרב: תהיה בריא.

ש. השם ישמור אותך.

הרב: אמן.