מיקס 50 שאלות ותשובות חלק 33

 

- - - לא מוגה! - - - 

תן לבחור פה, צעיר, כן, עם חולצה שחורה באמצע, תקום, תקום.

תן לו שמה מיקרופון, כן.

אחותי עוד חודש הולדת, ואם אתה יכול לתת לי בבקשה ברכה לילדה קלה.

ציצית אתה מתכוון.

נו ציצית, יאללה. יאללה, בוא, בוא, בוא.

חבר הכנסת מיקי לוי,

חבר הכנסת מיקי לוי,

אלין בתמרה תלית בשעה טובה ומוצלחת בקלות.

אמן.

אמן.

זכית.

סיכמתי את מה שרציתי לומר,

ועכשיו אני שואל אתכם.

לאור מה שלמדנו,

ולאור המצב המחפיר באילת,

תנו לי הצעות מה עליכם לעשות כדי שחס ושלום לא תגיעו לעולם האמת לפי המעשה של הפסוליה.

הצעות הגיוניות טובות.

בבקשה.

תן לו בבקשה מיקרופון. רגע, רגע, לא, לא, לא.

אתה לא יודע מה יש לך, אבל קח מיקרופון, שיהיה בטוח.

אתה מוקלט ומצולם,

ונראה מה יהיה אתך.

תן לו בבקשה.

תעמוד בבקשה.

כן,

תעמוד.

תודה.

תעמוד. תודה.

כן.

כשהגעת לאילת, נכנסת מהתיירות שם,

ואמרת שראית בחורות שלא לבושות ולא כאלה,

אבל פה למעלה, בעיר אילת, יש התחזקות עצומה. יש המון בתי-כנסת,

יש התחזקות, כל הצעירים מתחזקים שם.

אני מסכים.

פה זה לא אילתים. פה אנשים שבאים לבלות באילת, באים ללפוש באילת. אנחנו משרתים אותם כי זו העבודה שלנו.

אבל כעיקרון, הרבה אילתים מתחזקים, ובאמת

בבתי-כנסת אתה רואה בימי שבת התעוררות,

ואתה רואה את בתי-הכנסת מלאים במנחה ערבית.

אני מסכים.

אני בא לפה בשביל לחזק. רק רגע.

אני בא לפה בשביל לחזק.

אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד.

אני יודע מה השבח של מי שזכה לחזור פה בתשובה,

אבל אני מסתכל עכשיו על עוד משהו.

תגיד לי, מה אתה אומר על אברהם אבינו שהיה לו בן ארץ?

שקראו לו לוט.

ולוט הזה הלך כברת דרך ארוכה עם אברהם אבינו.

והם עזבו ביחד את אור כשדים והלכו לחרן,

ואחר כך הגיעו לארץ, פה, לארץ הקודש,

והיו ביחד.

ולוט נדבק

באברהם אבינו ולמד ממעשיו והיה מכניס אורחים והכול. ויום אחד פתאום

היה ריב בין רועה מקנה לוט לבין

רועה מקנה אברהם.

ובעקבות זה החליט לוט

לעזוב

את אברהם אבינו.

אברהם אבינו היה צדיק יסוד עולם,

הכי אהוב אצל הקדוש ברוך הוא.

אין בעולם יותר אהוב מאברהם אבינו אצל הקדוש ברוך הוא,

רגל במרכבה.

עכשיו,

בוא נגיד שאתה,

לצורך הדוגמה, כרגע אתה לוט.

והיית דבוק לאברהם, ואתה יודע מי זה אברהם, ואתה יודע איזה ניסיונות הוא עבר, ואתה יודע כמה השם אוהב אותו, ואתה יודע שהשם מדבר איתו,

ואתה יודע שמלאכים נכנסים אצלו ויוצאים. אתה יודע הכול, ואתה רואה את חסדיו הבלתי-מופלגים,

מופלגים, וכן הלאה.

עכשיו אני אשאל אותך שאלה.

יום אחד אומר לך אברהם,

עם הסמול ואימינה, ועם הימין והסמאילה.

תבחר לך לאן אתה רוצה ללכת.

איפה שאתה הולך,

אני צד שני. מה שאתה קובע, אני עושה הפוך, אין שום בעיה. מה שאתה רוצה,

תעשה.

לאן אתה רוצה ללכת?

מה אתה אומר לאברהם?

אתה עוזב אותו? אתה נשאר איתו?

תקרב את המיקרופון. נשאר איתו.

נשאר איתו.

זה מסתבר שלא עוזבים אחד כזה, נכון?

כתוב שלוט

הלך לסדום.

זה לא רחוק מפה.

לסדום הוא הלך.

לסדום בעמורה. למה?

הוא ראה את ערי הכיכר.

הוא ראה שכולם משקה.

ומה זה?

אילת. ממש אילת. הוא ראה אילת.

הוא ראה אילת.

והוא הרגע,

והוא החליט ללכת לשם.

והוא הלך לשם,

והוא היה צדיק בין כל הרשעים האלה.

צדיק. מה זה צדיק?

הוא במסירות נפש קיבל את המלאכים שבאו אליו,

כשדופקים לו בדלת ורוצים לרצוח אותו נפש.

והוא מכניס אורחים נגד

התרבות של סדום.

והבת שלו,

הבת שלו,

שעשתה פעם חסד כי הם גדלו בבית של חסדים של אברהם,

והיה חוק בסדום שאסור,

אסור בסדום, אסור לעשות חסד, מי שעושה חסד הורגים אותו, לקחו,

לקחו,

לקחו אותה,

מרחו עליה דבש,

קשרו אותה,

ונתנו לדבורים לבוא ולמצוץ אותה עד מיתה.

והוא נשאר שם,

הוא נשאר.

ובאו המלאכים.

מה זה הם אמרו לו? תשמע, אנחנו הופכים.

יש לך דקות ספורות

לקחת ולעוף מפה, כי אנחנו מכלים את המקום.

אתה שומע?

ואמרו להם, אל תביטו אחורה,

רק קדימה, לרוץ, לרוץ.

אשתו, קשה לה להיפרד מהמקום.

הסתובבה עוד מבט אחד אחורה,

והיא נהייתה נציב מלח.

והוא הצליח לברוח.

אני שואל אותך שאלה,

מה אתה אומר על זה שהוא בחר ללכת לסדום?

נגיד, אתה עוזב את אברהם אבינו,

איך הגעת לסדום?

הרי זה מקום של עריות, רק עריות.

וחכמים אמרו ולימדו שהיה לו את הבחינה הזאת של עריות, ולומדים את זה מהפסוקים.

איך הגעת לעיר כזאת?

הקדוש-ברוך-הוא שלח אותנו.

מתי היה לך טלפון אחרון ממנו?

תקשיב,

כשאני הייתי גר בדימונה, הייתי גר במשפחה דתית,

אחרי הקידוש של ערב שישי הייתי יוצא החוצה מעשן סיגריה.

כשהגעתי לפה, לעיר החטאים, שפה הכול מותר, אף אחד לא מסתכל עליך, פה הפסקתי.

פה חזרתי לניח תפילין, ופה הפסקתי לישון בשבת,

ופה התחזקתי, שפה הכול מותר.

כל הכבוד, אני אגיד לך, זה מדהים.

אני ראיתי אחד בשפת הים,

בשפת הים,

קורא תהילים, נשים, ערומות עוברות לידו, קורא תהילים, התיקון הכללי,

התיקון הכללי.

מה זה?

הוא אומר לי, אני עושה תיקון לכל אלה שעוברים פה.

אתה שומע?

ואתה רוצה שאני אאמין לו.

אתה רוצה שאני אאמין לו.

אני, נראה לי, לא היית למעלה, היית רק פה.

אני לא יודע איפה הייתי, שם אותי באיזה בית-מלון,

הייתי צריך לרדת לחנייה. לא, לא. אתה לא צריך בית-מלון,

תעלה למעלה,

לעיר.

שם איזה שכונה, זה פשוט. מתוק.

אני שואל שאלה.

אני באתי יום אחד,

נפגעתי. עכשיו אני שואל שאלה,

מה אתם עושים פה? עובדים. אל תספרו לי סיפורים.

תגידו לי עכשיו, נגיד אתה עכשיו, אחרי 120 שנה,

עולה למעלה, שואל אותך הקדוש-ברוך-הוא,

מה עשית באילת?

אל תאשים אותו, תקבל עונש על זה לבד.

אל תאשים אותו, הוא לא שולח אף אחד לשום מקום.

כל בן-אדם בוחר לאן שהוא רוצה ללכת.

הגעתי לפה,

אני אתן לכם לדבר הערב הזה, אני רוצה לגמור את הסיפור הזה. כבוד הרב,

אני גר בדימונה,

בחיים שלי לא עברתי את תל-אביב,

לא קשור לחלק השני של הארץ.

איך דימונה? שמורה? שנייה. יותר צניעה עוד מפה?

שנייה. כן, אנשים פשוטים. הגעתי לפה, הכרתי את אשתי, מושב נטוע אחרי נהרייה.

בחיים לא הייתי בחלק הזה של הארץ.

כן.

סתם הגעתי לפה, סתם הכרתי אותה, סתם התחתתי, סתם הקמתי משפחה, סתם באילת. אין סתם. אין סתם. אין סתם. יש את שר הרעש, קוראים לו אין סתם.

ואם כולנו נלך מפה, למי נשאיר את אילת?

אה, זו הדאגה שלך. נהיית עכשיו חלוקת הארץ, יהושע בן נון. אתה עכשיו מחלק את הארץ.

למי נשאיר, למי ניקח, למי זה?

לא מבין מה החשבון הזה.

אמרתי עדיין, מה לעשות?

אני שואל מכם עצות ודבר נוסף.

אני רוצה לדעת מה תגידו אחרי 120 שנה, זה הכול.

אם התשובה שלכם טובה,

אין שום בעיה,

נאמץ אותה,

נקרא לעוד אנשים לרדת לאילת,

אין שום בעיה, אתם צודקים, אסור להיות בירושלים,

אסור להיות בבני-ברק,

רק באילת, אין שום בעיה, נמכור את זה בכל מקום.

תגידו לי רק

מה הסיבה והטעם ומה תעשו עם מה שיש פה מסביב.

הכול איך לתקן, מה לעשות, מה נכון, מה זה, מה?

הרי אתם לא יכולים לספר לי שאדם יכול לחיות פה בלי להיכשל מאה פעם ביום,

אלא אם כן הוא לא זז.

אני לא יודע, אני שואל, אני לא יודע.

התמים אני, שואל. רוצה להבין? תסבירו לי.

תן לו לזה עם הסערות.

כן, יש לו הסבר.

אתה דיברת על אילת, נכון?

נכון. אתה יודע שאילת זה עיר שאין יום ללא תורה?

כן, נו, זה יפה, בשביל הגימטריה. בגלל זה צריך להישאר פה.

מתוק. שואל אותך מה אתה תעשה עם כל מה שאתה רואה, עם הסערות.

מה תסביר לקדוש-ברוך-הוא שאמר, לא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

מה תגיד לו?

אפילו אם תלך עם ש״ס,

לא גמרא אחת, עם כל הכרכים, תלך ככה כל היום באילת,

כל היום,

ותשנן משניות בדרך,

ותראה מה שאתה רואה.

מה תגיד לקדוש-ברוך-הוא על זה?

מה הקשר? בן-אדם רואה מה שאסור לראות.

אני לומד תורה וגונב עכשיו כסף.

גונב. שואל, מותר לגנוב?

מותר לגנוב?

אסור. אבל אני לומד תורה.

באילת זה אין יום ללא תורה, אבל אני גונב כל יום באילת.

מותר? אסור.

אסור.

אבל עריות זה יהרג ולא יעבור.

זה לא איסור של גניבה, שזה קל בהרבה.

זה האיסור הכי חמור. זה כמו שפיכות דמים ועבודה זרה.

תסבירו לי רק איך אתם מסתדרים עם זה, ואני אלמד.

אני רוצה ללמוד. זה לא נורא שאני עושה בכוונה.

לא בכוונה?

מה הפירוש לא בכוונה?

אתה יודע, כתוב בגמרא שאם אדם עובר בדרך,

והוא עובר במקום,

שיש נשים שהן מכבסות על הנהר,

וכשהן מכבסות על הנהר הן מבשילות את השמלות שלהן קצת יותר גבוה בשביל לשבת על ברכיהן,

ומבשילות את השרוולים מעל זרועותיהן בשביל לכבס על הנהר כמו שהיה פעם,

והוא עובר והוא עוצם את עיניו,

עוצם את עיניו והולך בדרך לשם.

כן, מה הדין שלו?

רשע.

אם יש לו דרך אחרת, ואפילו היא ארוכה יותר,

והוא יעבור ויעצום את עיניו,

הוא נקרא רשע.

עכשיו, מה אתה אומר, שאתה הולך עם כל השס ככה?

אני אעשה עיקוף.

עיקוף? או, מאיפה לאיפה?

מאילת לאילת?

אתה חוזר לאותו מקום. אני לא אעבור במקום הזה. אז לאן תלך? ממדבר למדבר?

לאן תלך?

אני אמרתי עכשיו, אני שואל שאלה,

כמו שהולכים פה,

אין רק בחופים הכי טמאים.

אבל זה הולכים ברחוב.

ברחוב.

יא חביבי.

יא חביבי.

יא חביבי.

אתה יודע. מה עושים?

עושים חוף נפרד.

חוף זה חוף. אין לי בעיה עם החוף נפרד. מה עם הרחוב הלא-נפרד?

מה עם זה? נעשה חוק.

שיעשו.

מה אתם מציעים? אני רוצה לשמוע הצעה.

הנה יש פה כבוד הרב. בואו נראה מה אומר פה הרב.

ברשות הרב היקר,

הרב יציג את עצמו, רק שנדע.

הנה עבדכם, הרב מוזגלו שמעון.

מה עושים היהודים האלה מול המראות כשהם הולכים ממקום למקום?

נכון, שאלה גדולה מאוד. אז לפי מה שהרב מגדיר, וזו אמת להלכה,

אסור להתקרב אפילו ל-400 של ההתחלה מהקניון.

נכון שיש דברים יפים,

נכון שאילת של היום זה לא אילת של פעם.

נכון ונכון ונכון, והכול טוב.

אבל לא יעזור, זה סדום ועמורה.

סדום ועמורה, לגור בסדום ועמורה זה בעיה.

אני רוצה להגיד לכם מעשה,

מעשה מהגמרא.

תקשיבי, מי אמר תל אביב? אני אמרתי לך ללכת לתל אביב?

אני אמרתי לך ללכת לתל אביב?

אני מדבר עכשיו על אילת ובעיותיה ואני לא מדבר על מקומות דומים.

מי שדומה, זה מדובר עליו גם,

איפה שתגידו.

אבל אני רוצה להסביר לכם דבר אחד, רק שתדעו שנייה.

שנייה, תקשיבו טוב-טוב. תקשיבו טוב-טוב.

יש מעשה שמביא הבן איש חי, זכר צדיק וקדוש וברכה,

מאדם יקר מאוד,

תנא קדוש,

שקראו לו רבי מטייע בן חרש.

התנא הקדוש הזה

היה יושב בבית המדרש,

ואש הייתה מלחכת מסביבותיו כמו במעמד הר סיני.

כשהתורה ניתנה באש,

ככה, כשהוא היה לומד תורה, הייתה אש מקיפה אותו.

כתוב שפעם אחת

עבר יצר הרע על יד בית המדרש, ורעהו אמר אפשר,

שזה לא יחטא,

המתין עד שהוא יצא מבית המדרש,

ונתדמה לו כי אישה יפהפייה שבאה לקראתו,

לא כמו באילת,

אישה יפהפייה לבושה,

לבושה, אבל יפהפייה, באה לקראתו,

והוא הסיט את מבטו.

בא לו יצר הרע מפה,

הסיט לכאן,

ראה שלא יכול לו,

אמר לנערו,

חמם את המסמרות.

היה לו מסמרון של ברזל,

החמם אותו, הלבין אותו עד שהיה מלובן,

נתן אותו על שתי עיניו,

בסימה את עיניו.

הקדוש ברוך הוא התפעל מהמעשה הזה,

אמר למלאך רפאל,

רד למטה ותרפא אותו.

ירד המלאך רפאל ואמר לו,

באתי לרפא את עיניך. אמר לו, מי אתה?

אמר לו, רפאל המלאך שלחני הקדוש ברוך הוא.

אמר לו, תחזור לקדוש ברוך הוא ותגיד לו שאני לא רוצה רפואה.

חזר לקדוש ברוך הוא, אמר לו, הוא לא רוצה רפואה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

חזור אליו ותאמר לו אני מרפא את עיניו ולא ייכשל לעולם בעיניו.

ורק אז הוא הסכים.

זה המעשה בגמרא.

מספר

הבן אשחי זכר צדיק וקדוש לברכה.

מי זה היה ריבי מטייע בן חרש?

הוא אומר זה היה גלגול של פלטי בן ליש.

פלטי בן ליש לקח את אשת דוד המיועדת שהבטיח אותה

שאול המלך למי שיהרוג את גוליית.

כשחזר בו שאול המלך ולא רצה לתנא לדוד המלך,

אז נתן אותה לפלטי בן ליש.

פלטי בן ליש,

כיוון שידע שהיא שייכת ומיועדת לדוד המלך,

הייתה אצלו כביתו נעץ חרב במיתתו בינו לבינה,

שאם חלילה

ייגש אליה יידקר בחרב.

אומרים חכמים,

זיכרונם לברכה,

שהיו שלושה צדיקים גדולים בעולם שהיו נשמרים בעיניהם.

אחד זה יוסף הצדיק.

יוסף הצדיק.

גדול ממנו זה היה בועז,

וגדול ממנו זה היה פלטי בן ליש.

יוסף הצדיק היה נער יפה תואר ויפה מראה,

בן 17. יפה תואר ויפה מראה,

ללא הורים,

ללא אחים, ללא משפחה,

ללא רועה.

אף אחד לא רואה במעשיו.

שמו אותו בארמון

אצל פוטיפר.

יש לו אישה יפהפייה שמפתה אותו, את הבחור,

מהבוקר עד הערב,

מתבשמת שלוש פעמים בבשמים שונים,

מחליפה בגדים כל יום, שחרין מנחווה ערבית,

ומנסה בלית ברירה גם באיומים.

שנה תמימה,

והוא לא מתפתה.

עד שהיא תופסת אותו בבגדו, והוא נס,

והוא הולך לבית הסוהר על לא עוול בכפו, כי מאשימה אותו שהוא ניסה.

לעשות דברים אסורים.

צדיק או לא צדיק, למה קוראים לו יוסף הצדיק?

מי יכול לעמוד

בניסיון כזה?

יוסף הצדיק.

גדול ממנו בועז.

בועז

באה אליו רות המואביה

ושכבה איתו ביחד למרגלותיו,

והוא יודע שהוא צריך לייבם אותה,

והוא לא נוגע בה כהוא זה, כי הוא אומר, יש עוד מישהו קודם לי לייבם,

ובמצב שאיתו ביחד לא נוגע בה.

גדול.

גדול.

פלטיבן ליש,

זאת לכאורה מותרת לו.

שנים

היא איתו ביחד וחרב ביניהם.

זה מעלה או לא מעלה?

אבל, אומר רבי ישחי, כשהוא הגיע לעולם האמת,

בעולם האמת

יש דרגות.

אתה בא,

בודקים מי אתה, מה מעשיך,

ואז מחליטים שאתה נמצא במדור פלוני-אלמוני.

מעלים אותך לשם,

שם כבר מתחילים לבדוק

מה הדרגה, מתחילים למשמש את הדרגה,

מתחילים לברור דבר-דבר.

אז בואו נסביר את זה במשל ודוגמה.

יש הסתכלות ראשונית, הנה אני רואה אנשים לפניי, אז אני רואה אותם באור של האולם.

אבל אם אני אקח אחד מכם ואני אשים אותו מול האור הגדול הזה,

אז כבר אני אבחין אם יש לו כתמים,

אפילו כתנים בחולצה.

אם אני אקח את החולצה ואני אסיר ממנו ואני אשים אותה פה על האור,

אני ודאי שיראה כתם קטן ביותר.

ואם אני אקח רנטגן,

אני יכול לראות יותר ויותר. ואם אני אקח MRI, אני יכול לראות יותר.

בקיצור, בעולם העליון יש דרגות.

אם אתה רוצה לעלות יותר ויותר,

אתה צריך להיבחן יותר דק ויותר זך ויותר ויותר בשביל שתוכל לעלות.

עכשיו,

כל אדם יש לו שורש נשמה,

ופה יש לו את הנשמה למטה.

שורש הנשמה זה המקום שממנו הוא בא,

ויש חיבור בין שורש הנשמה למעלה לנשמה שלנו כאן.

ואנחנו משדרים למעלה ולמטה כל הזמן.

מעשים שאנחנו עושים עולים למעלה,

יכולים לפגום עד השורש או להיטיב למעלה,

וזה גם יורד בחזרה אלינו, או שפע או פשע, לפי מה שאנחנו עושים.

ובדרך גם אנחנו פוגעים במחנות של מלאכים שנתחייב עליהם, או שהיטבנו להם או שלא.

בקיצור, כל הזמן יש זרימה כזאת

שעולה ויורדת.

עכשיו, מה השכר שיש?

כשאנחנו אומרים בהבדלה,

אז אנחנו אומרים הבדלה בסימן ייבנה.

מה זה ייבנה?

יין,

בשמים,

נר והבדלה.

נכון? מה הברכות שאומרים קודם?

גפן,

נכון?

יין,

בשמים,

ואחר כך נר,

ואחר כך המבדיל.

הבדלה, נכון?

שימו לב, זה מלמדת למעלה.

בעולם הזה ההנאה,

ההנאה היא במאכל, בפה.

ממה נהנים?

אוכלים, שותים,

תאבים,

אוכל טוב,

שתייה טובה.

זו ההנאה שיש לנו, הנאה גופנית יש לנו.

אחרי העולם הזה יש גן עדן תחתון.

בגן עדן תחתון,

שמה זה הולך עם ריחות.

ריח בסמים, גן עדן, זה בגן עדן תחתון שהיה בו אדם הראשון,

שיש בו נחלים, מפקים, ויש בו עצים ופרחים וריחות

וכל מיני דברים טובים ויפים,

אבל זה עדיין בחינה של העולם הזה.

אז זה ריח, ריח.

בעולם הזה זה פה,

ואחר כך ריח, ואחר כך יש ראייה.

ראייה זה גן עדן עליון.

בגן עדן עליון כתוב שצדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה.

יושבים ונהנים מזיו השכינה. נהנים מזיו השכינה.

אז זה שמה תלוי בראייה.

כשאדם צריך להגיע לעולם העליון, בודקים אותו בראייה.

מה מצב הראייה שלך?

ואז רואים אם הוא ראוי להיכנס וליהנות בעיניים מזיו השכינה.

עיניים שפגמו לא יכולות להיענות מזיו השכינה.

כשהגיע פלטי בן לאיש לעולם העליון, הגיע עד למעלה.

בדקו אותו שמה,

ב-MRI שלמעלה,

וראו לו שיש לו פגם בראייה.

נכון שהוא צדיק גדול,

והניסיון שלו יותר מיוסף הצדיק ומבועז,

פלטי בלאי, שפלטו אל, הקדוש ברוך הוא שמר אותו.

אבל נהנית מהאישה שהייתה

איתך ביחד,

בראייה.

זה כן?

פגמת בעיניים.

לכן אתה צריך לרדת עוד פעם לעולם הזה בגלגול

של מטיה בן חרש,

ואסור לך לחטוא אפילו פעם אחת.

לכן היה מתכנס בבית המדרש,

והיה לומד תורה,

הוא היה קדוש,

קדוש עליון,

ואש הייתה מלחכת אותו מהתורה הקדושה שלו.

ויצר הרע פעם אחת עבר ליד בית המדרש והבחין בו. מה אמר אומרת הגמרא?

אפשר

שזה לא יחטא?

היי, היי, זה ההוא שהיה עם אשת דוד,

שהוא נהנה בראייה, איך יכול להיות שהוא לא יחטא?

זה אצלו כבר מונח בפנים.

אני אחטיא אותו עוד פעם, שלא יתקן את נשמתו.

ואז הוא יוצא מבית המדרש,

וכשהוא יוצא מבית המדרש,

אז הוא מזדמן לפניו כאישה יפהפייה,

בשביל לחטיא אותו בעיניו עוד פעם, שלא ייתקן.

מה עושה רבים תיאם בן חראז'?

מה הבעיה? תכסה את הראש בסדין.

תלך עם גלימה של הבבא סאלי. מה הבעיה?

אותך ביד.

לא,

הוא יודע שהוא בא לעולם בשביל לתקן את העיניים.

הוא ידע שהוא צריך לתקן את העיניים.

לכן הוא יודע, אם לא היום יתפוס אותו יצר הרע, אם הוא כבר יתלבש עליו.

אז מחר, מחרתיים, עוד שבוע, עוד שבועיים,

הוא כבר לא רוצה להסתכן. מה הוא עושה?

חמם את המסמרון

מי צריך עיניים?

והוא מסמא את עיניו. בא רפאל המלאך!

רוצה להחזיר לו, אבל אני לא רוצה לעמוד בניסיון.

לא רוצה לעמוד בניסיון.

אני רוצה להגיע למעלה למקום הראוי לי,

ולא לעמוד בניסיון.

עד שיורד הקדוש ברוך הוא, דהיינו, הקדוש ברוך הוא שולח את רפאל, ואומר לו,

השם מבטיח שעיניך יחזרו ולא תחטא.

רק אז הוא מסכים.

אומר הבן ישחי,

זה מה שאנחנו מוצאים הרבה פעמים בגמרא,

שאחד שואל את חברו,

אומר לו, אביך, במה היה זהיר הרבה?

אז הוא אומר לו, היה זהיר בזה, היה זהיר בזה.

מה זה השאלה במה היה זהיר? צריך להיות זהיר בכל המצוות. כל המצוות צריך לקיים. מה זה במה היה זהיר?

אלא הם היו יודעים את סוד הגלגולים שלהם,

ובדבר שהם יודעים שהם לקו בעבר,

היו מקפידים לתקן שלא לשוב עליו שוב.

לכן הוא שהיה יודע רבים את היה בן חרש,

לכן לא הסכים להישאר עם עיניים בעולם.

עכשיו, עוד יותר קשה לאילתים ולתל אביבים ולמי שתגידו,

יא חביבי, איזה בלאגן, בלאגן, בלאגן.

מה יהיה?

תתבללו עלינו. בטח, תתבללו עלינו. קודם כל, אתם אנשים, השם ירחם על נשמותיכם,

מה שעשו לכם בעולם העליון.

בגלל שיש נשים שהן לא הולכות בצניעות והן מחטיאות את הגברים,

זה עוון שאין כדוגמתו,

כי אישה אחת יוצאת פעם אחת לא צנועה,

משכה את עיניהם של האנשים,

ראו אותה אלף,

היא החטיאה אלף

עד המכולת.

אתם מבינים?

אנשים לא מבינים מה הם עושים.

תלכי בצניעות,

תלכי כמו מלכה,

שבת מלך,

תלכי כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה,

ובעזרת השם יתברך תקבלי שכר לאין שיעור שאין כדוגמתו.

קמחית

הייתה מכסה את שערות ראשה, וכותלי ביתה לא ראו את שערות ראשה מעולם,

וזכתה לשבעה בנים כהנים גדולים בבית המקדש,

כי על צניעות הקדוש ברוך הוא משלם חבל על הזמן.

נשים שלא נפקדו היו עקרות. אמרתי להן, נשים כיסוי ראש? נפקדו.

אחרי עשר,

תשע עשרה, עשרים וארבע,

נפקדו, נפקדו.

רק

חתיכת בגד,

כיסוי ראש, עשרים שקל.

זו המלחמה של כל הנשים,

זו המלחמה של יצררה.

יש לו חיילות,

יש לו חיילות,

היו לו בנות מדין,

עכשיו יש לו בנות אילת,

בנות תל אביב, בנות, בנות, בנות.

אבל הוא מוציא אותן.

לרחוב, ומחטיא את הרבים.

יהודים יקרים, אי אפשר להביא גאולה למצב כזה.

מתו 24 אלף איש מישראל ביום אחד בגלל זה.

חסד השם שהוא עוד מרחם עלינו.

אני אומר לכם, היום המבט שלי היה כמה הקדוש ברוך הוא מתבזה רחמנא ליצלן

מזה שאנחנו נראים ככה.

הבנים שלו, העם סגולה, אלה שהוא אומר עליהם ישראל אשר לא מתבזה,

כמה הקדוש ברוך הוא מתבזה בזה שהולכים הבנים והבנות שלו ככה.

אתם מבינים איזה בושות,

איזה בושות יש לקדוש ברוך הוא.

אז קצת רחמנות, רחמנות על הקדוש ברוך הוא, קצת רחמנות על אבא שנותן לנו לחיות, נותן לנו עיניים לראות, נותן לנו אוזניים לשמוע, נותן לכול,

מבקש שתשתמשו בכלים המפוארים שנתתי לכם, למטרות שהבאתי לכם,

לוקחים את הכלים שלו,

גונבים אותם לדברים שהוא לא רוצה.

והוא עדיין מחזיק אותנו.

איך זה?

לא מגיע לקדוש ברוך הוא קצת נחת מאיתנו אחרי כל כך הרבה שנים?

תשמעו, אני נותן לכם עצה אחת מהירה

מה ניתן לעשות ואין עוד הרבה זמן.

אין עוד הרבה זמן, כי מלחמה בצפון צריכה להיפתח,

ולאחריה, אני אומר לכם, אנחנו לא ניראה כבר אותו דבר.

ומידת הדין

תפשוט בעולם,

כמו שכתוב בספרים הקדושים,

ואז לא יהיה רחמים, רחמנא רצלן.

לא יהיה.

זה שעדיין אנחנו במצב הזה זה חסד שאין כדוגמתו,

אבל ברגע שזה יתפתח,

אם האיראנים, סורים,

חיזבאללה,

חמאס,

כל החבר'ה, צפון-קוריאה וכו',

חבל על הזמן מה יהיה בעולם. העולם כבר לא יתנהג אותו דבר.

ואתם רואים שהיום מאיימים עלינו, חבל על הזמן.

היום חאויר סולאנה אמר שהאו״ם יקבע,

זהו, מדינה פלסטינית,

האו״ם יחליט,

לא צריך משא-ומתן ישראלי-פלסטיני,

אנחנו נקבע להם, וזהו.

ישראל תחזור ל-67 בלי שום מילים,

תיתן את הכול,

תחזיר את הפליטים,

תחלוק את ירושלים,

ביי ביי,

זהו.

זה לא הוא רק אומר,

זה כל אומות העולם אומרות,

זה המדינות המתועשות, זה ארצות הברית,

זה כולם אומרים.

אין, לא משאירים לנו יותר זמן לשחק.

אין.

אנחנו הגענו למצב שזהו, העולם נגדנו.

העולם נגדנו.

אז אנחנו צריכים להיות חכמים,

כי אנחנו צריכים להצליח ולנצח.

אנחנו, אסור לנו להפסיד,

אנחנו מובטחים שננצח,

אבל בכלים שעומדים איתנו כרגע אנחנו לא יכולים לנצח.

רק אם נחזור בתשובה,

רק אם נחליט להחזיר בתשובה, לא נחזור,

לא נחזור,

נחזור לא מספיק,

נחזיר, נחזיר.

למה?

כי יש עוד הרבה, הרבה עבודה לפנינו.

אני לא בחינם לקחתי על עצמי בלי נדר לפני יותר מחצי שנה,

שתוך שנה אני מחזיר בעזרת השם מיליון יהודים בתשובה בשנה.

בשנה.

למה?

אין זמן, אין זמן. אני נוסע בחוץ לארץ,

אני מסתובב בעולם,

אין לכם מושג איך העם היהודי מוכן ומשתוקק.

העם רוצה,

אבל אין מספיק אנשים שיהיו דוגמה אישית

ויעשו בשביל שאחרים יחזרו בתשובה.

אין מספיק.

ועל זה, אני אומר לכם, יש לי פתרון

שעבדתי עליו הרבה שנים.

והבאתי לפה במיוחד,

ואני רוצה שתשתמשו בו.

ואתם, אתם הנציגים מבחינתי שיכולים להפוך את אילת.

אתם יכולים לשגע את אילת.

כל יהודי שעזב את כל ההוללות שבחוץ והגיע לערב הזה,

יש לו זכות מן השמיים שנתנו לו להגיע לכאן.

תשמעו מה שאני אגיד לכם,

ואני אומר לכם שאפשר להפוך את העולם.

האנציקלופדיה, תדעו לכם, תהפוך את אילת.

אבל אתם צריכים לדאוג שאנשים יראו אתכם ביחד.

מי שיכול לקחת יותר מאחת ומחר למכור לחברים,

הוא עושה חסד גדול והצלה גדולה.

וזה מכספי מעשר.

נכון.

צריך אבל לממן משהו מתוך מה שעשינו.

זה עולה הון עתק.

שלום, כבוד הרב.

שלום, שלום.

יש לי שאלה.

מכל מה שאמרת הערב,

אז האם המסקנה המתבקשת זה לעזוב את אילת?

אני אגיד לך, אני לא רוצה להגיד בדיוק, אבל מי שמבין מבין, ומי שלא מבין לא מבין. אני בכל אופן עוזבת את אילת מחר בטיסה הראשונה וחוזר בחזרה לבני ברק.

ומה לגבי פרנסה?

פרנסה, בכל מקום יש לקדוש ברוך הוא. תאמיני לי, נמלים באילת ונמלים בבני ברק,

ונמלים בכל מקום אוכלות בלי שום דאגה.

אם להם יש אוכל בכל מקום,

לבנים והבנות של הקדוש ברוך הוא יש בכל מקום ומקום.

אז אתה יכול בבקשה לברך אותי, שתזכי לעלות לארץ.

כן. מה השם שלך? יפעת בת מאירא. יפעת בת מאירא תזכי לעלות לארצנו הקדושה למקום שמור וצנוע ועם הרבה יראת שמיים.

אמן.

בהצלחה.

ואני, דוב בן-מרים,

חזרתי בתשובה לפני ארבע שנים על סיפור ארוך,

שלא היה לי תפילין בכלל ועליתי לתורה עם תפילין של אחי,

וביקשתי, וכל השם יתברך. שלח לי בן-אדם מחו״ל שקנה לי תפילין פה באילת,

והתחזקתי, ברוך השם,

וגם דרך ההרצאות שלך, של נסים התותח, ואחיין הלאה.

ויש לי אחות נכה, בת 13,

שנולדה ככה בלידה.

ואני כל הזמן מנסה לשכנע את אמא ולהסביר לה, וגם בהרצאה הקודמת שראיתי אותך, ובאתי אליך כמעט עד החדר במלון קלאב הוטל, והסברתי לך

שברצוני לחזק אותם, כי אני יודע שאם התשובה שלהם ככה אני מרגיש בכל אופן,

תתבצע,

אני מאמין שהילדה הזאת כן תלך ואו תדבר, אחד מן השתיים, בכל מקרה.

זה סוג של אמונה אצלי.

ואני שואל את השאלות, מבחינת שכלית היא מאוד חכמה,

ויש לה נשמה מאוד גבוהה, לפי דעתי ככה אני רואה את זה, שאני שואל אותה בשביל מה באת לעולם אם זה לתקן, והיא אומרת לי כן.

אז זה דבר מאוד מחזק אותי, ורציתי לשאול את הרב, כמו פעם שעברה,

איך אני יכול לחזק את ההורים?

כדי שהיא כן תזכה או ללכת או לדבר בעזרת השם.

אנציקלופדיה זה אחד

וללמוד שעתיים בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף.

בלי נדר, וכמו שאמרת בהתחלה מתחילת השיעור, יש אחד שמנסה ללמוד ולא מבין?

אולי זה גם יכול להיות גם אני. לא אולי, זה בטוח שהוא לא אני. לא, אתה לא יכול להיות עם האנציקלופדיה.

עם האנציקלופדיה אני מוכן לקחת עליי שלושת,

אין לי בעיה לראות את זה כל יום ואת כל השאלות ואין לי בעיה עם זה.

הבעיה שלי לשבת וללמוד. ללמוד לא בעיה.

הרצון, זה אהבת השם, ולקבל הכול מאת השם. לא בעיה.

כמו שאמרת, אני מקבל את הכול, שהכול מאת השם. לא בעיה ללמוד עוד פעם, לא בעיה.

צריך ללמוד,

ואפילו אם אתה לא מבין, צריך ללמוד,

ובסוף מבינים כולם, כי השם פותח

גם למי שסתום את הראש.

שלושה חודשים, לשבת ללמוד שעתיים כל יום בתענית דיבור? בתענית דיבור, כן. היא ואחותי תלך ותדבר אחד מן השתיים. אני מתפלל עליה עכשיו, והציבור יענה אמן.

חיה בת מרים.

חיה בת מרים, השם ירפא, חיה רון בת מרים. חיה רון בת מרים, השם ירפא אותה ברפואה שלמה, בכל איבריה וגידיה, ותלך על רגליה בזכות

לימוד התורה שלך ובזכות האנציקלופדיה שתעשה את המהפכה עם עוד יהודים נוספים שיחזרו בתשובה. אמן. אמן.

תהיה בריא.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

כבוד הרב,

ברשותך, אני רוצה לחזור גם למה ששאלת מקודם, להציע כמה דברים, או, עניינים לענייני אילת.

כן, עניינים לענייני אילת.

אז, כבוד הרב, אם אפשר,

מה שלדעתי צריך לעשות כדי לחזק את העיר אילת, יש פה הרבה אילתים שקמו וקצת,

איך אומרים, חרה להם אולי ששמעו שאילת

זה עיר של תועבה.

אין ספק שיש תועבה בעיר אילת, אבל יש גם באמת באמת המון תורה,

ומה שצריך לעשות זה לחזק את תלמודי התורה.

כשהרב מגיע לעיר, כמו שמגיע די-ג'יי לעיר, וכל העיר יודעת, אז גם כשהרב מגיע לעיר, כולם צריכים לדעת שהרב מגיע לעיר.

יש המון המון חבר'ה צעירים שמגיעים פה לעיר, כבוד הרב.

בוא נעצור רגע פה.

יהודי בשם לורנס ארגן את הערב.

למה לא כל אחד שבא לפה הביא אתו עשר, אז היה פה פיצוץ.

למה?

למה?

כמו שאתה אומר, כמו שאתה אומר,

יש הזדמנות לחזק את העיר,

אז אחד כבר לקח על שכמו את הכול?

מה הבעיה שכל אחד לא יבוא לבד אלא ידאג להביא עוד עשרה?

מה הבעיה?

הרי אם היו מחלקים פה לחמניות חמות,

חמות בחינם,

שהשווי חמש שקלים,

היו רצים לפה שרשראות של אנשים, נכון?

אז אם מביאים פה חיים, חיים, לא לחמניות, עולם הבא, גן-עדן,

למה לא באים עם שרשרת של אנשים,

תבואו אתי לשמוע דברי אלוקים חיים.

כבוד הרב, המלחמה של אנשים עם היתר שלהם, כי יש קרירות, זו הבעיה. עיר מקררת.

עד שאדם בכלל הוא בעצמו בא,

זה גם כן מאמץ נשגב.

אחד שאל אותי היום בבית-כנסת, התפללתי מנחה בבית-הכנסת, שאל אותי אחד,

שאני אבוא גם? אני הייתי בשנה שעברה, לבוא גם?

אתה שומע? לבוא גם?

אמרתי לו, קודם כל, כל הרצאה היא אחרת.

דבר שני, ודאי יש כינוס של צדיקים,

למה לא לבוא? אז לאן ללכת?

כבוד הרב צריך לחזק את התלמודי תורה, יצא.

זה לי פה ושם ללכת לשיעור ולראות באמת תלמידי חכמים שיש בור חשב בעיר הזו. תראה, זה מנגנון, זה מנגנון. וכל לראות שלוש-ארבע תלמידים בשיעור של גאונים שיש פה בעיר. נכון. זה מנגנון שצריך תלמיד רשת שלמה שתעבוד יומם בלילה. אבל תקשיב,

כשיש תמיכה ואהדה, אבל לא רק יישר כוח, יישר כוח, והם ממשיכים לעבודה,

והוא נשאר לבד, המסכן. מאוד מסכן, מאוד מסכן, שמחליטים כאילו לעשות ולקחת עצמם.

כולם צריכים להתחבר ביחד. למה חס ושלום,

כשמישהו נפטר אז כולם באים בסוכת אבלים וכולם משתתפים וכולם עוזרים, ואם צריך לבשל ואם צריך להכין ואם צריך לתרוע ואם צריך להביא ספסלים?

למה כשהוא נפטר כולם עוזרים? למה כשהוא חי לא דואגים לו?

שלא ייפטר,

שלא ילך גיהנום, שילך גן-עדן. למה לא?

אתה מבין, הראייה העקומה, יש קרירות.

יש כאילו כשאדם הלך, אם זהו, הוא אבוד. אם לא עושים, אז נגמר.

הפוך, כשהוא חי, זו הזדמנות לעשות.

אני מבין את כבוד הרב, כן. תהיה בריא.

כבוד הרב, ברכה לאשתי רבקה שרה בת מרסיה, שתחזור בתשובה שלמה. רבקה שרה בת מרסיה תזכה לשוב בתשובה שלמה אמיתית מהרה.

ערב טוב. ערב טוב.

נו, נו, תחליטו.

נו, נטלי.

ערב טוב,

כבוד הרב.

זאת אחות שלי. היא רוצה לשאול,

היא גם כן רוצה להתחזק,

והיא פוחדת מההורים,

כי יש לנו הורים שמתנגדים לזה.

לא מתנגדים, אולי קשה להם.

הם לא יודעים איך לקבל את זה ואיך לחזור בתשובה.

אינציקלופדיה בבית, קטעים מצחיקים בהתחלה. לא, הם דוברי רוסית, הרוב.

דווקא ראיתי אצלך. יש לי באתר ברוסית.

שני סרטים זה הרבה מאוד, הם רואים אותם.

ראו, לא.

ראו את בראשית? לא, אבל השאלה, מה היא יכולה לעשות? אני כבר די בחרתי. מה הבעיה? אם היא תלך בצניעות, מישהו יגיד לה לא?

ההורים לא מוכנים.

ההורים היא גרה איתם. מה פירוש אם היא רוצה ללכת עם חולצה עם שרוולים, זה בעיה? מה האיסור?

אם היא רוצה ללכת עם חצאית, זה איסור?

זה איסור?

מה, היא עוברת במרד ובמעל? על מה?

מה היא עושה? הם בוחרים בית-ספר, הם בוחרים את הדרך.

מה היא תעשה?

היא לא יכולה להחליט לבד בבית לעשות. בת כמה היא?

14. היא יודעת לבכות?

אם היא יודעת לבכות, אז היא יכולה להכניע את ההורים עם בכי.

אז אפשר לברך את ההורים שלנו ככה שהם יבכו? בהחלט, מה שם.

רחל בת פאני פייגה.

רחל בת פאני פייגה.

ואדוארד בן אמיליה.

ואדוארד בן אמיליה יזכו שיהפך לבבם לשוב בתשובה ולעזור ולתמוך לכולם.

אמן.

שלום, כבוד הרב. שלום, שלום.

שאלה ראשונה, יכול לשאול כמה שאלות, הרב. מה, הכנת שאלות מראש? כן, כן. הבנתי. חידון התנ״ך או מה?

אני משתדב, משתדב. נו.

אני שאלתי כמה מקובלים.

אני הייתי אצל הרב בבית.

אצלי? כן.

כן.

אני אשאל שאלה, שאלה, כן?

שאל, נו.

הייתי אצלנו מקובלים. אני, שם שלי זה מיכאל.

מה קוראים? מיכאל.

מקובלים לא בשביל כסף, מקובלים אמיתיים.

הם אומרים שמיכאל זה לא הולך לזה שום דבר, אין הצלחה בחיים.

מאה ואחת. בסדר, לא בשביל אירוחים, ובאמת, כבוד הרב, זה באמת קשה.

האם הרב אוחז ממנו להוסיף שם?

הכוונה, הרב ידע שהוא הוסיף שם זה רק לחולים, כן?

לחולים מוסיפים להם שם, שבן אדם בסכנת חיים.

יש לך שם של מלאך,

אבל אתה צריך מלאכית.

בסדר, אבל הרב אוחז בלהוסיף שם. אתה לא צריך להחליף שום שם.

לא להחליף, להוסיף.

להוסיף?

אני לא שייך למקום הזה.

טוב. מיכאל זה מספיק.

בסדר.

מה עוד?

כן, עוד שאלה.

אתה רואה מה עם דיבור.

אני קיבבתי על עצמי שעתיים לימוד תורה. אשריך על חיי העולם הבא. אני לומד בכל הילד, אבל מחילה מבחינת הרב.

הרב אמר ללמוד שעתיים, כן? אני לא מדבר... בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף. כן, כן.

אז, כבוד הרב, אני שאלתי את הבן של הרב.

הרב אמר ללמוד.

שאלתי אותו, אמרתי לו, אני לומד גם חוק לישראל.

אז אמרתי לו, חוק לישראל.

שניים מקרא ואחד תרגום, זה נקרא לימוד אצל הרב?

שניים מקרא ואחד תרגום זה חובה.

אני עושה את זה.

לא, זה לא חלק מהשעתיים.

זה לא... אה, מחילה.

אבל הוא אמר ללמוד תורה עם רשי.

אתה יכול ללמוד תורה עם רשי, כן. אבל הרב אף פעם לא אמר את זה.

מה לא אמר?

אמרתי משהו. הרב אמר ללמוד תורה, לא עם רשי.

תלמד עם רשי זה בסדר.

אם זה שתיים מקרא ואחד תרגום בלבד, זו חובה שלך.

בסדר, אז זה לא כלול בשעתיים.

לא.

בסדר.

אפשר עוד,

עוד שאלה, רב. עוד שאלה, בבקשה.

אני לומד בכולל,

והרב אמר לי שהוא ראש כולל.

הוא נכנס, הרב קלייבסקי, הוא אמר להחזיק אברך.

אם אני מחזיק אברך, הוא גירח אותי.

אז רציתי לשאול את הרב אם אפשר להמר את זה בזה?

אם אפשר, מה? להמר, להמר.

מה יש להמר? אם הרב קלייבסקי אמר, נגמר.

בסדר, אבל כאילו, להמיר?

כאילו אם אני לא יכול ללמוד שעתיים.

יש יום של סידורים, הרב יודע.

מה שהרב אמר קודם, סידורים. מה שהרב קנייבסקי אמר זה מה שהוא אמר, ותעשה.

בסדר, אני תומך באברך.

די.

אבל מה שאני אומר זה לא קשור לזה.

בסדר, אז אי-אפשר לקזז.

לא מקזזים, לא מוטה.

תהיה בריא.

בוודאי, תזכה לזיווג הגון מהרה. מיכאל בן נעמי סרה.

בעזרת השם, זיווג הגון מהרה. אמן. אמן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב וממורך.

רציתי לשאול שאלה בנושא השיעור של הרב נתן לגבי אלישע בן אבויה,

שהרב אמר שהוא פספס כמו שהה בשיעורו של רבי עקיבא, וכך הוא הבין את הדברים לא נכון.

לגבי יהושע בן נון,

הרי הוא הלך לשליחות של המרגלים,

אז זה לא איזה פספוס כאילו של לימוד תורה גם?

תראה, כשאתה הולך להתפלל, אתה מפספס תלמוד תורה גם כן.

וכשאתה הולך לשילוח הקן, אתה גם מפספס תורה.

וכשכל מצווה שאתה מקיים, אתה מפספס תורה.

התורה ניתנה בשביל לקיים את זה.

מצוותיה.

ואחת מהמצוות זה לשמוע בקול הרב.

ואם הרב שולח אותך להיות מרגל

בארץ ישראל, אז אתה מקיים מצווה, זה קיום התורה, אז אתה לא הפסקת מהתורה רגע.

אפשר ברכה? בטח, איזה עקיפה עשית.

כן, מה השם בשם האמא?

יצחק בן חנה, רפואה שלמה. יצחק בן חנה, רפואה שלמה, מהרה.

ישראל בן חנה לזרע בר קאנה.

ישראל בן חנה, זרע בר קיימא. מהרה.

תודה רבה. ערב טוב.

שלום, כבוד הרב.

שלום וברכה.

אני חזרתי בתשובה בזכותך, תדעתי. חזרתי בשאלה, לא מצאתי יותר מדי שמה.

חזרתי למקורות, בזכותך.

אחריי חסרו גם שני האחים שלי.

קודם כול רציתי להגיד לך תודה.

ברוך תהיה.

יש לי פה חבר שרוצה המלצה פשוט.

מה רוצה? המלצה.

משתדל, מנסה, הולך להילולות ורבנים,

אבל עדיין קשה לו. הוא לא מצליח לתפוס את עצמו כמו שצריך.

הוא רוצה להתקדם, רוצה להתחזק, הוא צריך איזו המלצה.

מה כבוד הרב ממליץ לו?

איפה הוא? אני יכול לדבר אתו?

קצת מתבייש.

קום חמוד, קום.

מה זה משנה? העיקר חיים לאחר המוות. כן.

כן.

דבר.

דבר מה הבעיה?

יש לי חברה מאוד טובה,

שאני יוצא אתה כבר שנה,

ודברים, לא יודע, אנחנו נפרדים וחוזרים, נפרדים וחוזרים.

איש אומר את שבת, אני עדיין לא.

אבל תודה, הייתי אצל רבנו באומן,

בעזרת השם, בראש השנה, עוד פעם,

והולך להילולות, שיעורי תורה, מתחזק, מקווה, טבילות, תיקון הכללי,

אבל לא מצליח לתפוס את השבת.

מגיע יום שישי אחרי הקידוש, טלוויזיה, ים,

חייב לתת למועדונים.

מי צריך? מי חייב אותך?

אף אחד לא חייב אותי, אבל זה מה שאני עושה.

אתה רוצה עולם הזה ועולם הבא, או אתה רוצה מועדונים?

ואללה, הוא רוצה...

אתה רוצה לעשות רצון הבורא,

או אתה רוצה לעשות את הרצון של יצרך הרע?

אתה רוצה לקבל שכר, או אתה רוצה לקבל עונש?

אתה רוצה לחיות חיים ארוכים או קצרים?

אתה רוצה לבנות בית נאמן בישראל בהצלחה או אתה רוצה עם בעיות?

וואלה, אני גרוש בעוד תשע שנים.

אין ילדים.

אתה רואה? אני מת להתחתן. אתה רואה? מה אמרתי? איך ידעתי? כל הזמן בלבלות. רק צרות יהיו לך ובלבלות, כי יצרנה. מה עלי לעשות בשביל להביא את הילד הראשון?

עזוב ילד עכשיו, קודם נעשה אותך ילד טוב.

אני ילד טוב.

עכשיו תקשיב. אני ברור שאומר לך אני ילד טוב.

אתה צריך להחליט.

אני חוזר בתשובה אמיתית.

אם תחזור בתשובה אמיתית הכול ייפתח לך.

הכול ייפתח לך.

אתה סומך על מה שאני אומר?

סומך, בטח סומך. סומך? בוא לפה, מותק. בוא.

בוא.

מחוזר בתשובה אמיתיתית הכולה.

עכשיו אנחנו יוצאים לדרך ואתה מקבל ברכה שמעכשיו ייפתח מזלך לטובה.

אפשר לענות לי שאלה? כן. זאת של י״ט עכשיו, זאת היא האישה שלי?

מאיפה אני יודע?

קודם בוא נברך אותך ואחר כך.

כן, תברך שהחיינו על זה קודם.

ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם. שהחיינו וקיימנו. שהחיינו וקיימנו. והגיענו. והגיענו. והגיענו. לזמן הזה. אמן.

עכשיו רגע, הבחורה הזאת שאתה מכיר,

המידות שלה טובות היא אישה, יותר מדי טובות.

אז מה הבעיה? מה השאלה?

למה אני לא מצליח לתפוס את עצמי כאילו,

להגיד זאת האישה שלי, אתה רוצה להיות איתה. מה אתה מחפש? אחת פחות טובה?

כל הזמן הלכתי עם פחות טובות, כן. נו, אז מה אתה רוצה? אתה רוצה להחליף אותה? אין בעיה. לא רוצה להחליף אותה. אז זה להתחתן.

אבל לך, זה לא פשוט לבוא אלא בוא נתחתן. אז מה להגיד לה?

בואי לא נתחתן.

ברור שאתחתן.

תגיד לה, בואי נתחתן בעוד שלושה חודשים.

אמן.

אמן.

מה השם שלך? ארז.

ארז בן? בן חנה. חנה. מי היא?

אביבה בת אסתר. אדיבה? אביבה בת אסתר. בת אסתר. תזכו לבנות בית נאמן בישראל. בהצלחה מרובה.

תודה.

תרצה לשאול?

אני אתן לך מיקרופון, שנייה.

הלו, הלו.

רציתי לשאול, עם הפרשה עם הרב קסוטו?

כן? היה איזה רב אחד שקראתי בעיתון שאמרת עליו שהוא כומר נוצרי,

ובסוף התגלה שהוא רב יהודי, וזהו. רציתי לשאול את זה נכון.

קסוטו היה בוותיקן במשך שש שנים,

כותב בשביל הוותיקן פירושים על התורה,

והוא התנהג ממש כמו נוצרי,

וכתב ברוח הנצרות את פירושו.

הבנת, בבי?

הבנתי, אבל,

בסדר, רק אתה יודעת אם זה נכון.

בטח זה נכון.

בשביל זה באתי לפה בתפקיד. אשריך.

ואסור לקרוא בספריו, שתדע.

מה לעשות?

גם אני למדתי את זה בבית ספר חילוני בתל נורדוי.

אבל ביערתי את הספרים מן הבית.

אתה יודע שאפיקורוס

שכותב ספר תורה,

מה הדין של הספר תורה?

שרפה שורפים את הספר תורה עם שמות השם שכתובים שם.

כי אפיקורוס שכתב ספר תורה,

יישרף.

אדם שכופר, מי שכותב מה שהוא כתב,

זה דברי כפירה על פי הנצרות.

מה לעשות?

כן, שאלה נוספת.

שורה ראשונה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

אשריך שבאת ואתה מזכה אותנו, ובאמת, הדברים שאמרת,

כאילו, היה לי שאלות, והרגשתי שעלית לי כך קודם.

והרגשת שמה? שענית לי תוך כדי ההדרשה, כאילו כל שאלה שהיתה לי בראש פתאום ענית,

עוד שאלה וענית.

ככה זה יצא.

ברור. עכשיו, אני שייכת לציבור החרדי,

וחרדי, ידוע שזה חרד בדבר השם.

כן.

עכשיו, היום קראתי תהילים,

את יכולה להעביר לי את זה תהילים?

זה מזמור ט״ו,

ויש לי כמה שאלות על זה.

כן.

אני חושבת שכל מי שחרדי, זאת אומרת, חרד לדבר השם,

צריך, פשוט היום קראתי את המזמור הזה וניסיתי להסתכל במראה ולהגיד, האם אני חרדית לדבר השם?

וכתב את זה דוד המלך.

מזמור לדוד השם,

מי יגור באוהלך, מי ישכון בהר קדשך, הולך תמים ופועל צדק,

ודובר אמת בלבבו.

לא רגל על לשונו, לא עשה לראהו רעה, וחרפה לא נשא על קרבו.

נבזה בעיניו נמאס, ותראה השם ייכבד. ייכבד. נשבע להרע ולא ימיר, כספו לא נתן בנשך, ושוחד על נקי לא לקח.

עושה אלה לא ימות לעולם.

אני פשוט ישבתי היום, קראתי את המזמור הזה, ואני חושבת שבציבור שלנו,

בין החרדי,

החרד לדבר השם, לבין המציאות,

נוצר מין מציאות של תרדמה.

לפעמים בן-אדם הולך להתפלל, ופשוט הוא מסתכל בשעון, עוד מעט אני צריכה ללכת לנסוע,

יש לי בילויים,

יש לי פה,

אנחנו לא נכנסים לתוך המלים שאנחנו אומרים.

ובאמת, דוד המלך עבר המון המון המון ניסיונות בחיים,

והוא פשוט חי את הקדוש-ברוך-הוא.

וכשקוראים, יש הרבה שמחלקים תהילים, וזה לא רק לקרוא את התהילים, צריך להיכנס לתוך המלים.

מה שאני אומרת, שנוצר לדוגמה מה שהיה בירושלים,

זה היה ממש חילול השם, כל העניין הזה בירושלים.

הבנתי שזה נערי שוליים שזרקו אבנים, אבל לא משנה. אני, יש לי אחיות שהן חילוניות,

והם אמרו לי, באתי לה, תשמעי, זה לא נראה טוב

שרואים אנשים, ציבור שנקרא אליטה,

כאילו,

והם באים וזורקים אבנים, משליכים פחים, שורפים.

אני אמרתי לה, תשמעי, אני לא באה עכשיו לקטרג או לסנגר, אני לא יודעת מה עבר עליהם.

מה שהם עשו זה באמת לא בסדר.

ואנחנו מאוד מאוד צריכים להיזהר מחילול השם. כאילו, אם אנחנו קוראים לעצמנו חרדים,

שזה חרד לדבר השם,

צריכים להיזהר לא לעשות חילול השם. וגם בתפילות, להתכוון למה שאנחנו אומרים, לא לבוא, לזרוק תפילה וללכת.

כי הקדוש-ברוך-הוא, הוא רואה אותנו, הוא רואה מה שיש לנו בתוך הלב,

הוא הראה בן-אדם,

הם שואלים מה השאלה.

השאלה שלי זה האם החרדים של ימינו זה חרד לדבר השם.

לא השחור-לבן,

ולא המקבט, ולא הקיטל, ולא זה.

אי-אפשר להכליל. כל אחד. אני לא מכלילה,

אבל אני אגיד לך את האמת. בעלי, הוא חוזר בתשובה,

עמד בישיבה באורח חיים של הרב אלבז,

והוא היה עם מגבעת וחליפה, הכל טוב ויפה.

גרנו שנה בירושלים, באנו לנתיבות,

וראיתי המון המון דברים בציבור שלנו שזה באמת הגעיל אותי.

התנהגויות נורא, לא יודעת, כמו שהרב אמר, אין נראה. היה לי חנות. לסוף, מה השאלה? השאלה שלי כזאת. היה לי חנות,

אוקיי?

ואנשים היו באים ונכנסים ויוצאים.

ברוך השם, זה הלך יפה. יום אחד בא אלי בן-אדם ואומר לי, שלום,

אני ממס הכנסה. דרך אגב, דיווחו עלי מישהו מהחבורה שלך. אמרתי לו, אני לא מתפלאת שזה מהציבור שלי. הראיתי לו את הניירת, כשפתחתי תיק,

אבל מאוד מאוד כאב לי שיש כזה עין נראה בציבור שלנו.

בציבור שלנו, שאנחנו צריכים לדעת שכל מה שהקדוש-ברוך-הוא עושה, זה הכול משם העין. מי אמר לך שהוא צודק? מי אמר? אני חיה את זה.

אני גרתי בשכונה, לא, מי אמר לך שהוא צודק כשהוא אמר שמישהו שלח אותך? כי הוא נקט בשם של אותה אחת, שכל פעם שהיתה באה, הייתי רואה בעיניים שלה, הייתי פשוט רואה בעיניים שלה את צרות העין.

אני לא מאמין לסיפור בכלל. אתה יכול לבוא לגור שבוע בנתיבות ולהרגיש את האווירה, וזה גם בבני-ברק. מי שמוסר אפילו הודעה

שבמקום פלוני לא מנהלים את החשבונות כראוי,

לא משאיר שם ולא חייבים להשאיר שם,

והם באים בלי זה. ומי שנותן את ההוראה

לצאת לבדיקה,

זה שיוצא לבדיקה, לא מעדכנים אותו מי אמר ולמה אמר ומי הוא.

אלא אם בא בין הטעמים על הכנסה,

לא יכול לבוא בן-אדם ולומר,

שרה שלחה אותי ואמרה שאת לא מנהלת את התיק נכון. לא, היתה לי חנות שזה היה מחסן מאחורי הבית.

הבנתי. הבנתי. אז אני, בהתחלה, כשבעלי אמר לי, בוא נפתח חנות, אמרתי לו, דבר ראשון, אני פותחת תיק במס הכנסה. טוב, אין בעיה. למרות שיש הרבה מכירות קבועות, אבל, אבל אי-אפשר קודם כול,

אפילו אם זה היה נכון,

אפילו אם זה היה נכון,

ושרה זה אחותו, בסדר?

אפילו אם זה היה נכון,

אז מה, שרה מלמדת על הכלל בגלל שיש לה עין בעולם? לא, אבל יש הרבה בציבור שלנו כאלה. וכי חשבת

שיש הרבה אנשים שיש להם עין טובה?

וכי חשבת?

הפוך.

אם הייתה לך, לדוגמה, עכשיו עין טובה,

היית אומרת, אף-על-פי שיש לאחרים כנגדי עין רעה,

אני יש לי עין טובה עליהם. זה מה שאני עושה.

איך את עושה אם את מפרסמת את קלונם ברבים?

זה לא קלונם.

זה לא קלונם.

דוד המלך אמר, הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו.

תבואי, תגידי לי שלום, ואחרי זה תלכי לדווח במס הכנסה. זה תחנכי אותה בנפרד?

לא. אז בוא ניתן לך. בפרט שאת יודעת את שמה, לטענתך.

אבל אנחנו בנתיבות לא צריכים לשמוע על האי מירושלים,

אפילו שלא נקטתי שמה. זה מציאות, לצערי, שחרפים בכל הארץ ובעולם? אבל אני אראה לך דוגמה על משה רבנו לדוגמה. יש להם צרות עין. יש צרות עין. זה נכון, זה נשמע לא טוב.

זה לא נשמע טוב. לדוגמה,

לדוגמה,

משה רבנו

שמעתם על משה רבנו?

משה רבנו

וזה משה רבנו.

משה רבנו, לפני שנפטר,

הקדוש-ברוך-הוא אומר לו שהוא לא ייכנס לארץ,

והוא אומר לו, עלה ראש הפסגה,

ומשם אתה תראה את הארץ, אבל אתה לא נכנס.

כמה צעדים, הוא עובר את הירדן ובפנים.

הוא אומר לו, לא,

אתה לא נכנס.

מה צריך להרגיש משה רבנו שהוא לא נכנס עכשיו לארץ שהוא כל כך מייחד והתחנן לשם?

515 פעם תפילות

של תחינה לשם, והשם לא מקבל.

לא מקבל את התפילות.

רב לך, אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה.

כשהוא עולה על ההר ורואה את הארץ,

ארץ חמדה הנחשקת בעיניו יותר מכול,

באותו רגע מה היה צריך להיות לו?

כעס ועצבים, על מי? על עם ישראל שגרמו לו לא להיכנס,

שהכשילו אותו במי מריבה,

שהוא התבלבל מרוב כעס,

ובמקום לדבר אל הסלע הוא היכה,

והשם אמר לו, לא תבואו אל הארץ.

מי גרם לו?

עם ישראל, שאמר להם, שמעו נא המורים,

המן הסלע הזה נוציא לכם מים.

כעס

וגרם לעצמו טעות.

מה היה צריך עכשיו?

לכעוס עליהם,

וכשאדם כועס ורואה שהאוצר הגדול מול העיניים הוא לא יכול לגעת בגלל מישהו,

אז מה הוא מרגיש? כעס נורא. מה הוא עושה באותה שעה?

וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלוהים

את בני ישראל לפני מותו.

בדיוק הפוך.

במקום לכעוס ולקלל,

בירך אותם ברכה,

והתורה קוראה לו איש האלוקים.

זה לא איש,

זה איש האלוקים.

אדם שיכול לכבוש

את כעסו זה אלוקי.

רוב בני האדם לא יכולים.

לכן הם מתלוננים ומתלוננים ומתלוננים.

אבל אם אדם היה טוב עין,

היה מחפש

לראות בעין טובה

מה אפשר לתקן.

מילא, אם טענה באה

למי שצריך בשביל לתקן,

נו, אז יש בזה ברכה.

צריך להוכיח לפעמים.

אבל אם סתם לטעון, האם יש חרדים, האם אין חרדים,

להכליל את כולם. היא לא מכלילה, ראינו את הבושה שעשו חרדים בירושלים.

אני לא יודעת.

אני למדתי, אני למדתי בחיים שלי כמה דברים חוץ מהמזמור שהבאת מדוד המלך.

אני יכולה להביא הרבה דוגמאות, אבל לא, לא... אז בואי תשמעי.

כתוב שלא דנים אדם בשעת כעסו ולא מנחמים את האדם לפני מתו.

יש כל מיני מצבים שמניחים לבן אדם.

יש עכשיו עוד אימא אחת שמצאו עכשיו חרדית, קוראים לה אימא טליבאן,

שהיא במשך 25 שנה הכתה את הילדים.

הילדים אומרים לבית-משפט, אל תיגעו בה.

הסנגור אומר, אל תיגעו בה,

יש לה בעיה פסיכיאטרית.

הקטגור אומר לבית-משפט,

תשלחו אותה רק

לבית-חולים, היא לא בסדר.

ובית-משפט דווקא מרשיע אותה ורוצה דווקא, איך קוראים לו?

נו,

נו,

אף אחד לא מאשים אותה חוץ מבית-משפט.

לא הקטגור ולא הסנגור ולא הילדים המוכים ולא כלום, ומנשקים אותה ומחמקים ובוכים איתה.

ובית-משפט מחליט,

ייקוב הדין את ההר.

יס.

אז צריך לדעת,

הקדוש-ברוך-הוא רוצה צדקה ומשפט.

עכשיו לוקחים אמא,

תקשיבו טוב,

לוקחים אמא, אני לא יודע את הסיפור,

אני לא מכיר את הסיפור,

אני לא עד לסיפור,

אבל מכמה דברים שהתבוננתי על שני הצדדים,

ראיתי שזה שהוא מאחסן אותה בביתו עכשיו הוא חבר של ראש העיר ברקת.

הוא צלצל אליו,

אתמול או שלשום בלילה,

ואמר לו שאפשר לראות

את הסרט שהיא מנתקת לילד את האוכל.

אז הוא חיכה וחיכה וחיכה,

והסרט לא הגיע.

הוא אומר, אין סרט,

זה בלוף.

עכשיו, יש סיפור הפוך,

שהרב אייכלר אומר שהוא תחקר שניים במחלקה

שלה שאמרו שהיא במשך שנתיים לא זזה מהבית-חולים ומטפלת בילד עם הפחד, והפוך,

בגלל

שבית-החולים חשב

שהילדה הזאת יש לה איזה וירוס או משהו,

ולא לתת לה אוכל כדי שזה לא ימנע את האפשרות הטיפולית התרופתית,

אז מעטו לה את האוכל לצורך זה. הפוך,

האמא הייתה באה ודוחפת מתוך רחמים לילדה אוכל.

איך ראו שהיא מוציאה או לא מוציאה? עוד לא הראו לה אף אחד. אתם יודעים, כשיש איזה סרט, ישר הוא בטלוויזיה באחד הערוצים המפורסמים.

איך עוד לא הראו עדיין את הסרט, אם יש סרט?

אה?

על דודו טופז?

טוז.

ישר סרטים. עוד לא החליטו במשטרה מה כבר בחוץ ראו מה הוא עשה.

איך זה?

זאת אומרת,

יש פה משהו לא מריח טוב.

עכשיו,

אולי,

זה לא במקרה ששני סיפורים כאלה פתאום יוצאים לתשקורת

על שתי אימהות כזאת, האם המרעיבה ו...

עם הטליבאן,

שניים ביחד, אה?

בגלל שכבר היה הפגנות על השבת בירושלים,

אז אנחנו נראה להם, יכול להיות,

יכול להיות,

נראה לי הצפיפות של המקרים לא מקרית,

לא מקרית.

אבל אנחנו מכירים סיפורים מהעבר,

שהעלילו על הדתיים,

ובסוף התברר שהסיפור מצוץ מן האצבע.

כבוד הרב, מה תגיד על הסיפור שהיה בבית-שמש?

מה היה בבית-שמש? מה היה בבית-שמש? מה היה בבית-שמש עם ליאור חן, שהאמא, אני לא יודע אם זה נכון. אני הלכתי, אני הלכתי, היה משפט?

רגע, אני, היה משפט? אני הלכתי ל... לא, היה משפט. שנייה, אני רוצה להגיד.

מה יש להגיד? היה משפט? אני הייתי, שואל, היה משפט.

לא, למה אנחנו מכסים את פשעים של הפגנים? ברגע שיש משפט, ברגע שיש משפט,

ונותנים לצדדים להגיד מה שיש להם להגיד.

אני שמעתי, אתם שומעים?

אתם אולי גם שמעתם.

יש ילדה שנרצחה בצפון, נכון? קוראים לה תאיר?

כן?

נכון?

ומצאו איזה אחד רוסי שאמרו שהוא עשה את זה, איך קוראים לו?

רומן מה?

זובורוב.

עכשיו מה אומרים?

השופט צועק שאין ראיות בכלל שהוא עשה את זה.

מכריחים אדם להוציא ממנו ראיות בכוח.

לא כל בן-אדם יכול לעמוד בלחצים.

לא כל בן-אדם יכול לעמוד בלחצים.

אני ראיתי חקירה, יש לי סרט שעומד לצאת, חקירה,

איך חוקרים,

איך חוקרים צועקים,

איך הם משפילים.

אני לא רוצה אפילו לחזור על המלים.

יא ככה, יא ככה, אתה כזה רע, ואבא שלך כזה,

ואתה ככה,

ואתה עושה ביזיונות ואתה ככה.

פשוט בן-אדם שומע ככה, וזה כמה חוקרים יושבים ביחד, וזה שולט, וזה שולט, והוא מבזה,

והוא משפיל.

תעמוד ישר, אל תזוז.

תגיד ככה, תודה, תגמור.

לא, אנשים לא יכולים לעמוד בזה.

לא כל אחד יכול לעמוד בזה.

אז מה הבעיה להוציא בן-אדם

שהוא יגיד, טוב, די, די, די. עכשיו, זה לא חמש דקות,

זה לא שעה,

זה לא שעתיים.

יש אנשים בחקירות שעות,

ולא נותנים להם לאכול, ולא לשתות,

ולא לצאת לעשות צרכים אפילו.

לא מאמינים להם, כאילו.

ואחר כך, מחר,

ואנחנו נמשיך מחר, ואתה תרכב פה, ואתה לא תצא,

ואתה תקבל ככה וככה,

ועוד, ומחר, ונראה.

והוא כבר אמר עליך,

תדע לך שהוא תפר עליך את התיק,

וככה,

ועוד פעם, כמה בן-אדם יכול?

די.

מודה, שחטתי, רצחתי, אכלתי אותו גם,

תעזוב אותי.

אז זה לא כל כך חוכמה לדון,

בפרט שהתשקורת דנה הראשונה.

דנה ישר,

מראים את הכול כמו שהם רוצים.

אתם יודעים, היום ראיתי משהו מדהים.

מישהו הסריט איפה שהחרדים עושים הפגנות?

הסריט איך רכב ערבי

בא והעיף.

חרדי בתאונה, פגע וברח, הרים אותו כמו טיל,

ההוא למזלו רק נפצע קל בינוני, לך תדע, עם רגל, בלי רגל,

וההוא ברח.

עכשיו אפשר לעצור את התמונה לאט לאט,

לראות את המספר,

עוד לא שמעתי שתפסו אותו,

עוד לא שמעתי שמשהו נעשה,

אבל אם זה פגע וברח כלפי אחד מהאנשים החשובים,

בפרט אם יש גיבוי

תקשורתי.

וואו, אם המשטרה מקבלת גיבוי?

מי ראה פעם כזה משפט כמו שעשו לדודו טופז?

מי ראה?

כל כתבה,

מה כתוב?

תודתנו למשטרה שחקרה במהירות ועשתה ככה וככה.

תודתנו למש... אין כתבה?

אין אתר?

תודתנו למשטרה, תודתנו למשטרה, יעני עובדים.

אתם תתפסו את מי שפגע בעיתונאים

או באנשי הציבור של התשקורת,

ואנחנו ניתן לכם את הגיבוי מעל הדפים ומעל האתרים.

המשטרה משתלם לה לעבוד.

כל יום פרגונים, פרגונים, פרגונים, פרגונים.

בטח שהם יעבדו.

מה זה, הם ימצאו אפילו בגן הילדים?

מה הוא אמר כשיהיה בתור ילד קטן בחול?

לא שאני מצדיק אותו, הוא לא מעניין אותי בכלל,

אבל ככה זה עובד.

אבל אם בא בן-אדם,

בא בן-אדם, שדדו אותו, לקחו לו, גנבו לו, הכול,

בתוך שבוע-שבועיים אין עניין לציבור.

שמעתם?

יש סעיף כזה, אין עניין לציבור.

מה זה אין עניין לציבור?

ברוב המקרים אין עניין למשטרה בציבור.

זה לא יתפוס כותרות. גנבו, אז מה אם גנבו?

אז החזירו לו, אז מה?

יש כותרת מזה?

אבל אם זה דברים פיקנטיים,

כמו עכשיו משפחות הפשע, וואי, וואי, וואי, איזה סקירות.

בטח, זה כדאי לעבוד.

אז יש תיקים שנזנחים, אזרחים פשוטים,

לא מקבלים את התשומת לב.

מסכנים.

הגנבים חוגגים, כולם חוגגים.

אלה שבפשע יודעים בדיוק במה המשטרה מטפלת, במה לא,

במה כדאי להתעסק,

וככה זה ממשיך.

יש דברים טובים שעושה המשטרה,

אבל יש גם לא,

ויש גם מושחתים שם.

הרי רק לפני כמה ימים

האשימו בבית משפט ארבעה שוטרים בכירים,

שהם בעצמם שמו לבנת חבלה לעבריין.

אז מי העבריין?

אז זאת אומרת,

זה לא כל כך שחור לבן,

אז לא נמהר לשפוט.

אנחנו לא היינו זורקים אבנים, זה נכון,

אבל מה לעשות?

מה לעשות?

לקבל שפריץ בעין מהמשאיות של המשטרה או שפריצים של מים עם צבע זה פשוט?

יש גם ילדים זה פשוט לדרוס אותם.

גם עם הסוסים זה בסדר?

זה בסדר?

להכות אותם באלות ולשבור קודקודים זה בסדר?

הרי ראינו איך החיילים והמשטרה פעלו בעצמונה,

איך פיצצו גולגולות.

על מה?

על מה? יושבים אנשים ברצפה.

תרים אותם, אפילו אם זה מרגיז אותך,

תעשה את התפקיד איזי-איזי ותיקח אותם.

כבוד הרב, אפשר להער משהו אחרון ואני אעביר את המיקרופון? בבקשה, בבקשה. מה שרציתי להגיד, פה מאחורי אני שומעת לחשושים, היא עושה חילול השם, זה חילול השם,

אבל בוא אני אגיד לך, אני טיפוס אמיתי,

וכשאני רואה משהו לא בסדר, אם זה חילוני,

אם זה דתי-לאומי ואם זה חרדי,

כשהוא עושה משהו לא בסדר צריך להגיד שזה לא בסדר.

לא בגלל שהוא חרדי, אלא להגיד,

לא, עזבי, אל תספרי, זה חילול השם. מי אמר לך? הנה, עכשיו, תפסיקי, תביאי את המלצות של חילול השם. מי אמר לך? את יכולה ל... רגע, דקה. ודבר אחד אחרון,

הסיפור הזה בבית-שמש, יש לי חברה שעובדת בארגון עלה.

הילד הזה היה ילד נורמלי.

ריבונו של עולם, האמא הזאת קיבלה ילד נורמלי והפכה אותו לצמח.

וזה לא שטויות וזה לא שקרים.

הילד הזה, עכשיו, האמא הזאת,

האמא הזאת, זה לא בגלל שהיא חרדית.

גם אם היא היתה חילוניה, הייתי אומרת שהיא טיפשה ומפגרת. זה לא משנה.

אבל למה כשמדובר אצלנו כולם מטאטאים את זה?

מי מטאטא? לא שמעתי שמישהו מטאטא. מי מטאטא? מעניין ש... אני יודעת שמטאטאים את זה. לא שמעתי שמטאטאים. לא שמעת על זה. מה יש לטאטא? הם רואים את זה בטלוויזיה?

עיני עינך, מה יש לטאטא?

איך אפשר לטאטא? לא, אם האשה הזאת, איך אפשר?

אם זה סיפור שאף אחד לא יודע,

אפשר לטאטא, אבל הסיפור הזה,

מה זה? זה הכותרות. לא, רגע. הסיפור הזה בבית-שמש זה סיפור שהיה.

הילד הזה היה נורמלי. עכשיו הוא כמה, את אומרת, בסדר, מותר לך להגיד, אבל זה לא הפרהסיה שצריך להגיד, וממנה לא הרווחת. הרי אני יכול מהבוקר עד הערב לשבת ולספר על

העבריינים החילונים והנרקומנים החילונים ואני יכול לדבר מהבוקר עד הערב.

מה זה ייתן?

צריך לנסות לתקן.

לא צריך לפרסם רק מה שיש רע,

סתם לפרסם רע. בשביל מה?

אם אין מזה לימוד, אם אין מזה מסקנה,

מה התועלת? צריך גם לחשוב מה התועלת.

שזה בן-אדם חרדי זה עושה חילול השם. הבנו, בסדר גמור. תודה רבה.

כן, הנה הבחור בכחול, קסוטו, תן לו בבקשה לשאול.

יש לי כמה דברים. לגבי מה שהאישה אמרה בהתחלה, אחרי ההתחלה איבדתי אותה, כבר סתם לקרוא לגרד את הדברים.

מה שהיא אמרה על הקנאות בנתיבות, זה נכון.

בנתיבות? בנתיבות?

כן, בנתיבות.

רגע, תסביר לי לאט לאט. כל דבר, סובב את המיקרופון שאני אבין.

אני, לי ולאבא שלי היה פה עסק בנתיבות,

ואני שמעתי, אני עבדתי איתו בזה, וכל פעם שמעתי, והייתי יושב עם אבא שלי וחברים ששומעים את כל הדברים האלה,

והייתי שומע שיחות ודברים כאלה, וכל הזמן אנשים...

מאיימים אחד על השני שיסגור את העסק ואומרים לו או שתסגור את העסק או שאני הולך לתבוע ואנשים כמובן מנסים להתחרות אחד בשני כי האנשים פה קנאים, לא יכולים לראות שהשני מצליח.

רגע, אני לא מבין מה אתה אומר. רגע, תסתכל עליו, עזוב אותם, מה אכפת לך?

מה הטענה שלך? רגע, מה הטענה? לא, זה היה רק הערה.

מה? זה היה רק הערה. עכשיו יש לי שאלה.

אה, הערה, אוקיי.

נולדתי בבית דתי, כאילו, סרוג, אתה יודע. תסובב את המיקרופון כך-כך, ישר. כבר 360. לא, לא הבנת. הלו? ככה?

כן, ככה. ככה? כן.

אני נולדתי בבית, סרוג, מרזל וזה.

סרוג.

עם כיפה סרוגה אתה מתאר. כן, כן, גוש-קטיף, נו.

כן. גוש-קטיף, ממש.

כן.

ו... שלא יאכלו אותך.

מי? לא, גוש-קטיף, אוכלים.

לא.

כן.

אל תפחד, אל תפחד. אני לא מפחד, אני חזק.

ויש את ה...

הרי כל הזמן חינכו אותי, מאז שאני ילד קטן,

חינכו אותי להאמין בהשם ולהאמין שכל הדברים קרו, כל מה שרשום בתנ״ך וכל זה,

ולהאמין לכל מה שאמרו על יציאת מצרים ובני ישראל שהיו בפירמידות וכל זה.

ותכל'ס, אני לא יכול לדעת אם זה אמיתי,

כי לא ראיתי שום הוכחות. אני רוצה לראות בעיניים. אנשים אומרים, זה אמונה, זה אמונה, זה אמונה.

אני לא יכול להאמין במשהו אם לא ראיתי אותו.

וכאילו, כשהייתי ילד קטן הייתי אומר, סבבה, וזה לא, לא חשבתי על זה. אבל כאילו,

השנה התחלתי לחשוב על זה כל הזמן.

וזה לא נראה לי הגיוני שיש איזה משהו למעלה שלא נולד משום דבר סתם. כאילו, משועמם הוא ישב 60,

הרבה זמן עד שהוא החליט לבנות איזה ארץ שלא היה לו משעמם.

כאילו, כל הזמן הוא היה שם.

הבנתי. זה נראה לי שטותי לגמרי, כאילו אין לו מה, אין לו חיים.

הבנתי.

אני לא חושב שיש משהו, אתה מבין? הבנתי, הבנתי. תגיד לי, בן כמה אתה?

17. 17. ההורים שלך בני כמה?

37 ו-38.

הבנתי.

זאת אומרת, הם התחתנו, אתה הבכור?

כן.

אתה הבכור.

הבנתי.

יש לך סבא וסבתא?

ברוך השם. ברוך השם.

בני כמה הם?

סבא וסבתא רב או סבא וסבתא הרגילים?

הרגילים, הרגילים.

אה,

אני לא יודע.

לא יודע.

כמה זמן אחרי שהסבא והסבתא שלך התחתנו,

הם הולידו את ההורים שלך?

לא יודע.

אני לא מתעניין בזה, מה אכפת לי. אה, אתה לא מתעניין.

הבנתי.

אתה שמעת על אנשים שהתחתנו ורק אחרי חמש שנים, עשר שנים, הביאו ילדים לעולם?

כן.

יש דבר כזה? כן.

מה הם עשו עד אז?

ניסו להביא ילד.

אה,

אבל יש כאלה שלא רוצים להביא. כי יש להם בעיה בגוף.

לא, יש כאלה שאומרים, תשמע, אני צעיר עכשיו, אני לא רוצה לגוף. אה, אלה שלא רוצים? זו בעיה שלהם? מה השאלה פה? לא הבנתי.

מה, לא, אבל מותר להם?

מה, לא להביא ילד? לא, בינתיים, הם רוצים לא לעשות ילדים. אה, אתה רוצה להשוות את הבני האדם לאשר?

לא, זה לא...

מה, אתה קובע לו?

מתי, מתי להביא ילדים?

הוא מחליט מתי שמתאים לו. אבל אתה לא ענית לי על השאלה, אני לא מאמין שיש, אבל יש מישהו שמחליט. הבנתי, אתה לא מאמין שיש. כי הרי הוא צריך, לא. הבנתי, לא, אני שואל אותך שאלה, יש פה אוויר?

כן. אתה מאמין שיש אוויר?

אני מרגיש אותו. אתה מרגיש אותו. אני לא מרגיש את אלוהים.

אתה מרגיש אותו.

אתה חי?

אני חי.

בזכות מה?

הטבע.

מי זה?

הגוף שלי מתפקד גם בבוקר. הבנתי.

הגוף שלך חי?

כן. מה זה מת?

מת זה שהגוף שלי מתבלה.

מה, מתבלה? עוד לא התבלה. לא, הגוף שלי, מתי שהוא יתבלה, הוא פשוט אוכל. לא, לא רק שהוא יתבלה. כשאדם בריא, פתאום מת. מה קרה?

נפטר.

מה זה אומר?

שמישהו פגע בו במשהו גופלי. לא, לא, בלי פגיעה. בן-אדם, היה לו דום לב.

דום לב. הלב שלו הפסיק לפעול. אז מה קרה?

פתאום היתה לו בעיה בלב.

נו, אז מה קרה? היה לו לחץ רגשי.

אז מה חסר לו עכשיו?

מה חסר לו עכשיו? כן.

הוא מת, לא חסר לו כלום. הבנתי, כלום.

אני שואל אותך שאלה.

אתה עכשיו,

אתה רואה אותי?

כן. אתה רואה אותי במה?

בעיניים. בעיניים, כן? אם אתה תמות, יהיו לך עיניים?

יהיה לי בכאב. הבנתי. אם אני אפתח אותם, תראה אותי? לא. מה חסר לך?

חיים.

מה זה אומר? אני לא אגיד נשמה.

אל תגיד מה שאתה רוצה, אל תגיד.

אז מה חסר לך? חיים. מה זה חיים? מה זה חיים? אני לא יודע מה יש בטוח. אתה לא יודע!

אה, ברוך השם, אתה לא יודע.

חיים זה משהו שהוא לא גוף,

כי הוא חסר לך.

לא, לא, לא התכוונתי לזה. הגוף נמצא? העיניים נמצאות?

נו.

מה לא? אדם מת, יש לו עיניים. לא מתאים נו, נו.

העיניים נמצאות, נכון?

והוא לא רואה. למה?

כי הוא מת.

מה זה אומר? עיניים יש, אבל.

אבל אין, אין את הבטרייה.

איזה בטרייה? אני לא יודע. איזה, איזה, רק תגיד לי, יפי. הלב הפסיק לפעול. הלב, מה קשור אליו? הלב מזרים דם למוח, והמוח מת. מזרים דם, נזרים, נזרים.

נכניס לו עכשיו זרם. אז הוא יראה.

לא, אם בבית-החולים מחברים בן-אדם למכונה,

בבית-החולים מחברים בן-אדם למכונה,

למרות שהוא כבר לא אתנו והוא שומע, נגיד.

שומע. אדם מת, שומע?

לא. מה חסר לו?

לא יודע. בטרייה.

זאת אומרת, לא, התכוונתי לדבר שמפעיל את הבן-אדם. מה שמפעיל זה מה שקורה. אבל אין משהו שמפעיל. אתה אומר כל הזמן שיש נשמה ויש משהו בתוכו.

כן.

אז תיתן לי הוכחה לזה שיש משהו. בוא, אני אגיד לך מה ההבדל בין גוף מת לנשמה.

נשמה זה חי,

מרגיש,

יודע.

גוף

הוא לא חי,

והוא לא מרגיש,

והוא לא יודע.

גוף זה בשר כמו השניצל שאכלת היום. לא. בשר,

בשר זה מת,

לא מרגיש ולא יודע.

כשיש נפש חיים,

אז מרגישים,

אז יודעים, ואז נקרא חיים.

כשזה יוצא,

אז הגוף מת,

לא מרגיש ולא יודע.

זה ההבדל בין חי למת

ובין נשמה לגוף.

הבנת את ההבדל?

איבדתי אותך בהתחלה, אבל... אז אני אחזור עוד פעם. לא, לא, לא, הבנתי את הקטע, הבנתי. הבנת. אני פשוט לא, זה לא הוכחה בשביל זה. אתה הסברת לי מה הדעה שלך.

דעה?

כן. זו מציאות, אתה מרגיש?

מרגיש איש במוח, המוח מרגיש.

המוח מרגיש? אדם שמת יש לו מוח?

כן. מרגיש?

לא. מה חסר לו? אני לא יודע. אני יודע. אתה אמרת. אז מישהו צריך לדעת.

אני שואל אותך, כואב לך פה? אתה אומר כן. מה כואב לך? הוא אומר, מה, אני רופא? אני לא רופא. אז הנה, אז הנה. שאלת רופא. יש נשמה. אז הוא אומר, מאיפה אתה יודע? מה זה, מאיפה זה? הוא רופא, הוא יודע. יש נשמה.

או, תודה. יש נשמה. בואו נתקדם. תודה, תודה. רגע, רגע. יש נשמה.

הנשמה נוצרה במפץ הגדול עם כל הטבע, כל מה שקרה.

לא, אתה לא אמרת לי. רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע.

נשמה זה דבר רוחני,

ומפיצוצים לא נוצר דבר רוחני.

פיצוצים זה רק של דברים גשמיים. דבר גשמי מתפוצץ,

דבר שהוא גשם, שהוא חומר,

דבר כזה מתפוצץ,

דבר שהוא לא גשמי לא מתפוצץ.

אז רוחני לא מתפוצץ, אז לא יכול להיווצר נשמה.

חוץ מזה אני שואל אותך שאלה,

לחומר יש שכל?

למה? לא חיבו לך, אתה מתעסק.

אה, הנה.

חיבו לי מתי שדיברת. תגיד לי, לחומר יש שכל?

לשולחן יש שכל?

לא.

לפלסטיק יש שכל?

לא. לזהב יש שכל?

לא.

למימן יש שכל? האמת היא שאני לא יודע.

אתה לא יודע.

המדענים אומרים שאין שכל. אז הוא... יופי, עכשיו.

אז זאת אומרת, אתה כולך, הגוף שלך עשוי חומרים.

אם הגוף שלך עשוי חומרים,

מאיפה הגיע השכל אם אין בחומר שכל?

לא הבנתי.

אם חומר אין בו שכל ואתה מורכב בגוף רק מחומרים,

מאיפה הגיע למוח שהוא חומר מה שקרוי שכל?

מהפיצוץ?

בטח שלא. אתה מדבר את זה,

אתה משווה את העץ. הבן-אדם זה איזה מכונה מדהימה שנוצרה עם הטבע. זה לא העץ. עץ זה משהו שסתם.

לעץ יש נשמה, לא שכל. בוא, בוא. בוא, אני אשאל אותך שאלה.

תקשיב טוב, מתוק,

כמה דברים שאתה אומר הם לא הגיוניים.

עכשיו תראה.

אני אנצל את השכל שיש לך בשביל שתבין מה זה שכל.

תקשיב טוב.

אם אני אקח עכשיו כוס

של דיו

ואני אזרוק אותה עכשיו

על סדין לבן,

כמה פעמים אני אצטרך לזרוק

בשביל שיוצא לי האות א'

בכתב אריאל

לא מטושטשת, חדה?

אתה לא יכול לעשות את זה.

לא יכול.

לזרוק את הכוס?

לזרוק את הכוס, יישפך לך דיו מבפנים

ושתיכתב לי במכה ראשונה או פעמי, אבל אל תשווה כוס שזורקים אותה עם דיו לאיזה פיצוץ של איזה חומר מיוחד,

שאני לא יודע.

אני לא יודע, אני אומר מה ששמעתי,

אני לא יודע דיו, אולי יש עוד דעות לגבי מדינת העולם. שואל אותה שאלה, יכול להיות שתצא אות א'? יכול, יכול להיות.

אחרי כמה פעמים.

תלוי במזל שלך, כאילו. בערך?

לא יודע, אתה שואל שאלות מכשילות.

מכשילות? כן. יש יותר ברור ממה שאני שואל?

אחרי הרבה פעמים. הרבה כמה?

יותר מטריליארדן הוא, אני לא יודע, המספר הכי גדול שאני מכיר.

בסדר, שואלת אותך שאלה.

עכשיו, האם ייתכן שאני אזרוק עכשיו עוד פעם את הכוס,

ואחרי שיצא לי האות

לא מטושטשת בכתב אריאל,

ליד הא'

יצא לי האות מ',

באותו כתב אריאל לא מטושטשת,

בלי למחוק את הא'.

אם יצא א' זה כוס מיוחדת, אני לא יודע.

אני לא יודע מה הפואנטה, לא הבנתי למה אתה מתכוון. לא צריך להבין את הפואנטה, צריך לענות לשאלות. אוקיי, אז אין סיכוי.

אין סיכוי.

זאת אומרת,

לא יכול להיות שאחרי הא', בפעם ראשונה נוציא מ',

כי אם זו תהיה פעם שנייה נמחק את הא', ואז נתחיל אין-סוף עוד פעם פעם, אם לא נגמור.

אז צריך לצאת המ' מייד אחרי הא', פעם ראשונה, וזה לא יכול להיות, כי א' לא יכלה להיות פעם ראשונה.

ואם נגיד

שאנחנו מבקשים גם שיהיה נ' אחרי המ', חייב להיות פעם ראשונה, כי אם לא זה ימחק את הא' והמ'.

ואחר כך כל שנות דור

נזרוק רק את הכוס ולא נגיע לשלוש אותיות.

מה, זה כאילו אמן יצא?

אמנון, אמנון, אמנון, אמנון, אמנון, אמנון, אמנון, אם חמש אותיות א', מ', נ', ו', נ' לא יכולות להיות ממקרה ומפיצוצים אפילו אין-ספור פעמים,

איך יכול להיות אמנון עם טריליונים של תאים תואמים אחד עם השני,

והוא מתהלך וחושב ומדבר והכול.

איך?

זה לא התקדם לשום מקום, כי אני נעול במוח, ואני חושב שזה נוצר איכשהו, ואני לא יודע אם הם משולמים. זה לא התקדם.

זה לא יכול להתקדם. ודאי שזה לא יכול להתקדם. רק אם יש מתכנן

שתכנן וברא את זה בצורה מסודרת. לא, לא, לא, לא התקדמה שיחה בינינו.

מה? לא התקדמה שיחה, כי אני לא... לא הבנת מה אני אומר?

הבנתי מה אתה אומר. אני שואל אותך סצנה. אני לא מדען, אני לא מדען. רק רגע, יש לי סצנה.

תגיד לי,

אם אני אשפוך עכשיו טיפה של קולה, טיפה,

טיפה. אל תשפוך.

אני אשפוך.

אני שואל אותך שאלה.

האם ייתכן שבעוד תשעה חודשים יהיה לי בקבוק קולה?

מהטיפה?

כן. אה, לא.

אז איך אדם בא מטיפה סרוחה ועומד ושואל שאלות על הבריאה?

אני לא יודע, הטבע בעולם.

אתה שומע?

איך יכול להיות, הלו, בתוך טיפה נוזלית, טבע הדברים.

טבע. יש גיליון כזה.

טבע.

שואל מפיצוצים יכול להיות מחשב?

לא, זה הבני אדם יצרו.

למה?

כי הם חכמים.

מי יותר חכם, גוף האדם או המחשב?

גוף האדם.

מי יצר אותו, הפיצוצים?

מה?

כן, הפיצוצים. איך כן? אמרת, זה לא יכול להיות. כי זה משהו חדש שהפיצוצים לא חשבו.

אה, פיצוצים לעזור, וואלה, אתה וואחד פיצוץ אתה, אני אומר לך,

איי איי איי, חבל שאתה לא ממשיך להתפוצץ,

כי היית מתפתח עוד יותר,

אבל בכל מקרה מתוק יש לי בשבילך פתרון,

תשמע מתוק.

היות ובשנה האחרונה אתה התעוררת לשאול שאלות,

אז אני עשיתי משהו במשך השמונה שנים האחרונות,

ופיתחתי למפוצצים אנציקלופדיה אינטראקטיבית,

שהאנציקלופדיה הזאת עונה על כל השאלות שלך,

1,727 תשובות

בכל הנושאים שאתה רוצה לשאול,

ואתה הופך להיות בן אדם אינטליגנט, לא מפוצץ.

עכשיו, זה עלה הרבה כסף,

למעלה מחצי מיליון לפתח רק את המנוע חיפוש,

82 קלטות טובות מאוד, שיש בהן את כל החומר שצריך,

בתוך שני DVD,

ואז בן אדם

שואל אותי שאלה ואני עונה לו תשובה.

עכשיו, אני אראה לך שלוש תשובות, לדוגמה,

ואתה תראה

איזה פוטנציאל יש לזה.

כל שאלה שאתה רוצה,

כולל אלה,

לוחצים,

טז, מקבלים תשובה.

אין אנציקלופדיה כזאת בעולם, רק לנו.

1. אומר, תשמע, תוכיח לי

שאני לא באתי מהקופים,

אני חוזר בתשובה.

מה אתה עושה איתו?

מה אתה עונה לו?

לא יודע. בוא תראה מה אני עונה לו באנציקלופדיה.

אחת מהתשובות מתוך רבות.

שב ותצפה על המסך.

שב.

כן, רבותי, אלה דוגמאות

1,727 תשובות כאלה בסרטונים. שואלים שאלה,

מקבלים תשובה בכל הנושאים בתורה.

אתה רוצה לדעת?

כל דבר, הוכחות,

לוגיות, עובדתיות, סיאנסים, חיים לאחר המוות, גלגול הנשמות.

כל מה שאתה רוצה אתה מקבל, כולל הפיצוץ.

אוקיי, אוקיי.

יש לי עוד שאלה ואני אצליח ללכת.

לפני כמה זמן הייתי כולי, אתה יודע,

בתקופה המפגרת הזאת, היה לי איזה 13 גילים על הפנים ושיער כזה, וכל שטויות, אתה יודע.

כן. ואחד הייתי, חשבתי לעצמי, ישבתי עם עצמם אחד ואמרתי,

הרי אתה מאמין, בגן-עדן גיהנום, נכון?

כן. סבבה, אני לא יודע מה המקשר לזה.

יש באנציקלופדיה תשובות גם. אוקיי, שנייה, רגע.

אז גן-עדן,

הרי אומרים שבגן-עדן,

אם היה את הסיפור הזה על רבי עקיבא, אני חושב, שהוא קרא לאלוהי הנביא והראה את שני אלה שמשמחים אנשים בשוק, נכון?

הוא אמר, ואלוהי הנביא אמר לו שהם יקבלו גן-עדן,

שהם יהיו בגן-עדן כי הם משמחים אנשים,

ומי שמשמח אנשים הוא בגן-עדן.

יש סיפור כזה. יש מדרש. אתה מאמין במדרש.

נכון? צריך להבין את הסיפור, אבל מה הסיפור אומר.

אז רגע, אז אני חשבתי לעצמי, אני לא צריך לקיים תורה ומצוות.

אני נהייתי בן אדם, הורדתי הכל, מתלבש נורמלי, ואני משמח אנשים, אני אוהב לספר בדיחות, אני אוהב להצחיק אנשים, אני אוהב.

אני מספר לך סיפור. הלכתי בבאר שבע פה בקניון, בקניון הנגב.

כן. וישבה שם אחת על איזה מדרגה ובכתה.

אז מגילית ישבתי לידה ושאלתי אותה מה קו, התחלתי לדבר אתה. אפילו יצאתי להביא לה כסף, כי היא אמרה שלחתונה שלי לא יודעת מה לעשות, כי אין לה כסף, איזה אחת קווקזי.

והנה, שימחתי בן-אדם.

היא יצאה עם חיוך מהשיחה שלי.

היא יצאה עם חיוך, אמרה לי תודה רבה והמשיכה לכיוון הבית.

אז אם אתה, עם חיוך של קווקזי, אז אני אקבל גן-עדן. אני מסתכל על גן-עדן, אני, אין מקום בגן-עדן בשבילי. תראה כמה צחקו פה, כמה חייכו, כמה זה. אז אתה תהיה בגן-עדן. בוא, אתה לא מבין דבר אחד, מתוק.

יכול להיות שזה מצחיק אותך,

אבל אתה צריך להבין דבר אחד.

סטס, אני מרצה, לא אתה.

אז עכשיו צריך להבין דבר אחד,

זה שכתוב משמח אנשים, אלה שנמצאו שם משמחים את האנשים.

זה מראה שהמידות שלהם הן טובות, כמו שדיברתי קודם,

שיש להם עין טובה לאנשים,

שמוותרים על הזמן שלהם בשביל לדאוג לאנשים אחרים שישמחו ולא יצטערו.

מידה זו היא התשתית שעליה נבנים התורה והמצוות שהם מקיימים.

אבל אם היה כל מה שצריך רק לשמח,

היה אומר הקדוש-ברוך-הוא מצווה,

שמח תשמח רעים אהובים ונתראות.

לא צריך תפילין, לא שבת, לא כשר, כלום לא צריך, כלום. רק שמחה, רק שמחה, רק שמחה, רק שמחה.

מה היתה הבעיה?

כולם היו שמחים, מצחיקים,

כולם מספרים בדיחות, היו הולכים לקרע עדן.

אבל לא כל בן-אדם מדויין. מה?

לא, לא משנה.

חייבים לקיים תורה ומצוות,

ומי שמשמח את הבריות,

באמת עם כוונה לשמח את הבריות,

זה לא במקום המצוות.

אתה מבין?

נגיד שאתה חייב עכשיו למישהו כסף,

והוא בא ותובע ממך, תן לי את הכסף שאתה חייב. אתה אומר, מה קרה לך?

אני משמח את האנשים, כולם צוחקים.

מה אתה רוצה ממני?

היה פעם בן-אדם אחד, עורך-דין,

שאמר לאחד,

שמע, אתה רוצה לצאת מהתיק הזה? זה תיק מסובך, אתה לא תוכל לצאת ממנו.

אבל יש לי עצה.

אתה תעשה קולות של שמחה.

אתה תבוא לשופט,

כל מה שהוא ישאל אותך, תגיד, תעמודי באשמה,

תגיד לו,

אהההההה, ככה תעשה לו.

הוא אומר, אתה היית,

אהההההה, תעשה ככה, וזהו.

הוא הולך במשפט, השופט שואל אותו משהו,

אמר, רבותיי, ותן לי משוגע, זה לא שפיט בכלל, הבחור הזה.

תשלחו אותו מפה.

מפחרר אותו.

ההוא הלך מבסוט, צוחק באמת.

הגיע לעורך דין,

העורך דין אומר לו, נו, זה עבד או לא עבד?

לא בטח עבד.

אמר לו, יאללה, עכשיו תשלם 2,000 דולר. אמר לו,

אתה מבין?

שלא יעשו לך למעלה, אתה תגיד, אני שימחתי אנשים, יעשו לך,

לך לגיהנום.

האמנת?

אבל לא נורא, זה יעמור לך.

עוד פיצוץ אחד ותהיה בסדר.

רק רגע.

הנה עכשיו אני אראה לך קטע על פיצוץ ואחרי זה אתה תתיישב מסודר.

שים לב, שים לב.

היה פיצוץ,

נוסע שערה,

אחר כך עוד אחד, עוד שערה.

עוד שני נוצרה אוזן,

שני חורים של אף.

וככה זה ערבה, ערבה, ערבה עין.

עכשיו טוב העין, חכה, מה הלאה?

בסוף היא רואה עוד עין שם במרחק הולמות אור, אומר לה בואי, בואי, א' כבורה לג'ימין וג' כבורה לד'

בואי, בואי, בואי, בואי, כבורה לד'ים וג' כבורה לאט.

אהבתי, אהבתי את כל הזה. כן, אהבת, אה?

זה מפיצוצים הכול. מה זה בית ברבור?

זה שם המקום שבו נתתי את ההרצאה על זה, וזה נמצא באנציקלופדיה.

יש שם הרבה דוגמאות, משהו.

אתה רוצה שאני אביא לך אנציקלופדיה כזאת?

כן.

כן?

ואתה רוצה שאני אתן לך גם ציצית אולי? שיהיה פיצוץ ככה, כמו שצריך, עד הסוף.

בבקשה, אנציקלופדיה, כיפה, עציצית, כמה דברים, איזה פיצוץ היה פה.

וואי וואי וואי.

עשה ברכה, שהחיינו סוף סוף,

עד שהתפוצצת.

ברוך.

ברוך.

אתה ה' אלוהים ומלך העולם. שהחיינו, קיימנו, יענו,

הזמן הזה.

אפשרייחס.

יהיה ברור.

יש פה אשה,

יש פה אשה, למסור את המיקרופון לאשה שם בסוף, שרוצה להכיר תודה.

לגבי הכרת הטוב הרב,

הרב היה פה לפני כמעט כשמונה שנים עם השחקן יהודה ברקן.

ועליתי לבמה לבקש ברכה

להמשך זרע הקודש.

והרב פשוט אמר לי,

יש אדם יותר מיוחד.

אחד ממני.

אמרתי לו מי, אומר לי השחקן יהודה ברקן,

מקום שחוזרים בתשובה,

עומדים,

כמובן שיש להם זכות מאוד גדולה.

ואז כבוד הרב ביקש

לענות אמן.

אחרי שהרב בירך

ונתן ליהודה ברקן

לברך כל הקהל ענה אמן,

באותו חודש

נתבשרתי שאני, ברוך השם, ערה.

זו הכרת הטוב, ואחרי כמה חודשים, ברוך השם,

נתבשרנו בשלישייה.

כנראה שצעקו אמן חזק.

אמן רציני, כן.

ברוך השם, אשרי. שכל בת ישראל, בעזרת השם,

תזכה לזה רק קודש בר-קיימא.

אמן.

תודה רבה.

אני רציתי קודם כול להתמקד על משהו שהרב אמר קודם,

ואחר כך לשאול.

אני מבין שיש חומר ויש המושג רוחני.

אתה אומר שחומר תמיד חייב להיות.

זאת אומרת, הוא תמיד חייב לבוא מאיפשהו.

ורוחני חייב תמיד להיות.

מי קבע שרוחני,

המיקרופון.

שרוחני תמיד,

מי אמר את זה? אתה שמעת ממני הערב משהו כזה?

אמרת את זה בהרצאות קודמות, לא פה.

שמה?

אבל בואו אני אקדים שאלה, אני אקדים שאלה. שמה?

אני אקדים שאלה, ואז אנחנו נגיע לזה.

איך אתה מסביר שבורא עולם קיים,

שיש בורא עולם בכלל?

מעצם זה שאני רואה מה שיש בבריאה, זו עדות שיש בורא לעולם. זה לא מוכיח.

לא?

לא.

אם זורקים עליך אבן מאיזשהו מקום,

אז יש מי שזרק או אין מי שזרק?

זה לא מוכיח.

אני שואל.

האבן קמה לבד ופגעה לך בראש? האבן חייבת להגיע מאיפשהו.

אנחנו ממשיכים אחורה. אני שואל אותך שאלה, והיא לא תענה לשאלה, מישהו זרק?

מישהו זרק.

מישהו זרק.

אני שואל אותך שאלה. אתה נכנס למקום הזה ואתה רואה שיש פה אולח.

אמרתי בהתחלה, הוא חייב להגיע מאיפשהו החומר. אתה מוכן לענות?

הנה, נכנסנו לפה. תסתכל כמה סוגי מנורות יש פה, תראה איזה תקרה,

תראה את כל הדברים. תגיד לי עכשיו,

האם זה מעיד שיש מישהו שעשה את זה או לא? כן.

אז העולם מעיד שיש מי שברא או לא? לא.

לא, אה? לא. אז מה זה כן מעיד?

אני בא להגיד ואתה עוצר אותי. אז תגיד, בבקשה.

אתה אומר שחומר חייב, אני לא אומר כלום, תגיד רק אתה. אוקיי.

עכשיו שאלת אותי שאלה,

אמרת לי מאיפה כל הדבר הזה נמצא,

הוא חייב להגיע מאיפשהו.

אני אמרתי? לא, אמרתי שיש מי שברא.

יפה, מישהו שעשה את זה. זה הכול. עכשיו, אני שואל אותך מי שברא, מי עשה את זה? לא, תענה, לא מעניין אותי, תענה לי אתה.

כן. זה מעיד או לא?

זה מעיד שמישהו עשה את החומר שנמצא פה. תודה.

אז ענית.

עכשיו, מי עשה את המישהו שעשה?

מי אמר שצריך להיות מישהו שעשה את המישהו שעשה? יפה, אז אנחנו הגענו למשהו שהוא תמיד היה...

נכון.

ואיך אתה אומר שמשהו תמיד היה?

בגלל שהוא לא חומר.

לא. אז?

אני אומר שזה אחד מהדברים שברור שהוא לא חומר, אבל זה לא בגלל זה.

זה בגלל... ברור שהוא לא חומר.

זה ברור שהוא לא חומר, כי חומר זה מוגבל,

והוא לא מוגבל.

הוא לא מוגבל.

אבל זה לא בגלל זה. מי אמר שאין חומר שאנחנו לא מכירים שהוא לא מוגבל?

אם הוא חומר אז הוא ודאי מוגבל.

למה?

למה משהו הזה לא מוגבל? אחרת הוא לא תפיס.

כן, אבל אתה אומר שהוא היה תמיד חומר.

אחרת הוא לא תפיס.

אתה קובע שחומר, הלואו,

כל חומר מורכב מאטומים, נכון? ממולקולות. זה מה שאתה יודע היום.

מה אתה יודע?

אז אני אגיד לך, אנחנו לפני כמה שנים לא ידענו בכלל שיש אטומים,

נכון? אתה לא ידעת, אני ידעתי. אתה ידעת, אבל לפניך, לפניך קצת אחורה, לא ידעו. גם ידעו. מי ידע? רבי שמעון בר יוחאי וזוהר הקדוש עובד. לפני רגע שמעון בר יוחאי, לא ידעו, או לא כולם ידעו. למה לא ידעו? הפוך, דווקא עוד יותר ידעו, כי האדם הראשון היה הכי חכם. נו, והוא ידע? הוא ידע הכול, כל סודות הבריאה. אתה אומר דבר שהוא לא מוכח.

מה זה לא מוכח?

היום מגלים, האדם הראשון היה החכם מכל הברואים. בסדר, אבל כשאני אומר לך, אם יש בורא עולם או אין בורא עולם, אל תיכנס לאדם הראשון. למה לא? כי אתה נכנס לדבר שאם אין בורא עולם אז האדם הראשון הוא בכלל לא נכון.

מה לא נכון? זאת אומרת, אתה קובע שהאדם הראשון הוא ידע טוב. כשאמרת שאין אנשים חכמים יותר קודם,

הוכחתי שהאדם הראשון היה הכי חכם.

אתה לא יכול להיכנס לאדם הראשון, אתה לא יכול להיכנס לתנ״ך,

כשאני אומר לך שיש לי בעיה עם בורא עולם. קודם כול, התחלתי עם א' ותגיע איתי לב'. מה הקשר? כי אתה ישר קופץ לתנ״ך, האדם הראשון.

תנ״ך זה דבר שנמצא אצלנו, בינינו,

בלתי פוסק.

זה ראיות חותכות.

הבנת? לא, זה לא נכון מה שאתה אומר. דמיונות. זה לא נכון, אני אגיד לך גם למה. בבקשה. אני אעצור אתך שנייה על התנ״ך, אבל אני רוצה לחזור אחורה וחזרה לקורונה. בבקשה.

אתה אומר שהתנ״ך הוא עבר, בוא נגיד איך אתה קובע שהתנ״ך, זאת אומרת, הוא נכון.

הוא עבר, הוא הגיע דרך

כמות אנשים שראו

שירד בהר-סיני, נכון?

ולפי זה זה עבר מדור לדור. לא. אז?

גם מתוך הכתוב בו, שהוא אמר מראש מה יהיה עד סוף הדורות, והכול מתקיים,

נבואות שהתגשמו גם מהעברה המדוקדקת שלו במשך כל הדורות,

גם מהעדים שקיבלו אותו מיליונים בבת-אחת,

זה מספיק עדות שאין כדוגמתה בכל העולם לשום אומה ולשון.

למה אתה קובע 20 מיליונים, קיבלו אותו בבת-אחת?

כי זה מה שהיה במעמד הר-סיני.

לא. לא. היו שתי אנשים,

אתה אומר, מאיפה אתה אומר?

מאיפה אתה אומר? אני אגיד לך מה אני חושב. לא חושב? לא מוכן לשמוע חושב.

לא חושב. יש לך הרווחה מוכחת? יש לי מוכח. מה מוכח? בוודאי. שכולם ראו מה שאתה אומר? לא. אני אגיד לך, אני אגיד לך.

כל דור אנחנו עושים כל שנה זכר למה שהיה, נכון?

נכון.

נכון.

אז זה סימן שאם אנחנו עושים זכר ליציאת מצרים, היה יציאת מצרים?

זכר למתן תורה. אז היה מתן תורה.

זכר לסוכות,

שהלכו במדבר והיו להם סוכות,

הכול זכר עושים כל שנה,

אז זה בלתי פוסק.

אז העדות נמשכת. לא נכון. היא לא רק הייתה. לא נכון. מה לא נכון? זה לא נכון.

היו שתי... מה לא נכון? דבר רציני, דבר רציני, אל דבר איתי שטויות. תקשיב, תקשיב. תקשיב, שטויות זה...

בלאגן מתאים, דבר רציני. אתה אומר לא נכון ואומר היו שניים.

מאיפה היו שניים? ככה אני חושב. לא, אתה קובע שהיו הרבה אנשים שראו שירדה תורה מהר סיני. עדות. אתה יודע מה זה עדות? שנייה, אתה יודע מה זה עדות? זה לא עדות, אבל אני אגיד לך גם למה לא. למה לא? יש שתי אנשים שחשבו על עצמם, יכול להיות שהיה לפני כן עוד אנשים, שהם ראו שהיה הרבה בלאגן בין אנשים, מלחמות, והחליטו להוציא תורה. שמעתי, שמעתי. זה תיאוריה של מפגרים.

בוא תקשיב, מה טוב. למה שני אנשים? חצי בן-אדם, תגיד. למה שניים? למה מבזבז שניים על תיאוריה דבילית? חצי בן-אדם החליט שהחצי השני שחסר, לא מבין בכלל על מה הוא מתכנן, לכן הוא אמר ככה וככה. איזה שטויות אתה. תן לי להגיד. דבר לעניין.

תנצל את ההזדמנות שיש פה קהל שועד אותך. אתה מנצל את ההזדמנות שיש פה קהל. כמו שראית, ניסית לראות קצת על הבחור מסוג של עקיצות. כן. אתה תיתן לי לדבר דקה.

אני אתן לך, אבל רק בהיגיון. כן, אני מדבר בהיגיון שלי. בשבילך זה לא היגיון שלי. נתחיל, נתחיל. לא.

כמו שאמרת לי שמה שאמרתי זה לא הוכחה,

תסתור אותה.

אז אני אומר לך, לא, תסתור אותה. אל תביא אחרת. אני סותר לך אותה. תסתור. העדות שאתה אומר,

שהיא עדות שמיליונים,

לא, לא אמרתי ככה. סליחה, לא אמרתי ככה. שהרבה אנשים, לא אמרתי ככה.

שעבר מדור לדור. לא אמרתי ככה. אז מה אמרת?

תלמד להקשיב. אוקיי, אני אקשיב עוד פעם. תשחרר את הכובע קצת, שלא הלחץ. בסדר, לא, הוא נח לי יותר טוב. עכשיו שים לב, שים לב,

שנה שעברה, שאלתי, היו החגים האלה או לא היו החגים?

אמרת לי כן.

כן או לא?

החגים שעושים אותם. היה או כן או לא? חגים של שנה שעברה? כן. היה. זכר למה?

זכר למה שכתוב בתנ״ך. תודה.

אז היה.

כל שנה עושים?

מי שמאמין.

ממתי זה התחיל?

מאז שזה היה.

לא.

לא? לא. אז מתי זה התחיל? לא. אתה אמרת קודם זמן הטענה. אל תגיד א', אל תגיד א', תגיד ב'. מאיפה זה התחיל?

א', יכול להיות שזה התחיל ממשהו, אירוע שהיה. שואל היה. אתה עוצר אותי אבל. לא הבנתי, אבל הם אומרים שהיה.

מי אומר? הם עושים זכר למה שהיה. לא, לא. הרבה דברים שהיו בהיסטוריה השתנו.

שואל שאלה. אם תיקח עכשיו חיפוש, תחבר אותו עכשיו. שואל שאלה. זה שטויות. שואל שאלה.

יושב עם שלם בכל התפוצות אלפי שנים ועושים אותו חג,

אותו מנהג,

אוכלים מצות שבעה ימים באותו תאריך.

היה שאכלו מצות או לא, כמה זמן זה אלפי שנים? עם שלם מחליט לאכול פול שבוע ימים סתם.

כמה זמן זה אלפי שנים? פסוליה סתם.

כמה זמן זה אלפי שנים?

מה? כמה זמן זה אלפי שנים?

3,300 שנה. לפני כמה זמן הנצרות קמה?

2,000 שנה. יפה.

אתה אומר, לפני 3,000 שנה, דורי-דורות,

3,000 שנה, כולם שומרים את החגים. נכון. עכשיו אני אומר לך, הנוצרים, 2,000 שנה, אתה אומר, גם הנוצרים 2,000 שנה, עוד 1,000 שנה,

עוד 1,000 שנה זה יהיה כמונו. 3,000. מה אתה אומר בכלל? תקשיב מה אתה אומר. אתה אומר שזה נשמע ונשמע, ונשמע, ולכן,

אני אומר, אני אומר, אתה מסלף דברים, אני אלך איתך הפוך, אני אלך איתך הפוך, בוא תקשיב, צריך גם קצת אינטליגנציה לוויכוח, אני אקשיב, כשתגיד לי לדבר עכשיו אני אדבר, תקשיב,

אני אלך איתך הפוך.

מעמד הר סיני, מיליונים היו נוכחים. שמעתי.

היה מעמד הר סיני, מיליונים היו נוכחים.

הבנת?

זה עובדה. איך אני יודע שזו עובדה?

משום שהאנשים האלה שהיו נוכחים,

הם היו אבות,

בנים,

נכדים,

סבא וסבא רבה.

לפחות חמש דורות, קיבלו את התורה מיליונים.

הם ראו והם

קיבלו תורה, ובתורה שהם קיבלו באותו מעמד כתוב שצריכים לחוק את החגים האלה קבוע כל שנה בחודש האביב, בחודש זה, בחודש זה.

קיבלו את המסמך ההיסטורי באותו מעמד,

ושנה מייד אחרי זה עשו את החגים. מי עשו?

אותם חמש דורות שהיו ביחד,

ואחר כך המשיכו.

בינתיים נולד דור חדש אחרי 20 שנה,

תינוקות.

מה הם רואים?

שאבא שלהם,

וסבא שלהם,

וסבא-רבא שלהם,

מה עושים?

עושים את החגים האלה כל שנה,

והם אומרים, אנחנו היינו במעמד הר-סיני,

ואנחנו עושים זכר. ובמה זה מעוגן?

בספר התורה שהם קיבלו כולם.

ומאז עד היום,

כל שנה ממשיכים לעשות את מה שהם חוו ועברו,

עם מסמך היסטורי שעליו אין חולק גם אומות העולם,

כולל הנוצרים,

כולל המוסלמים.

זאת אומרת, זה כל שנה.

אז אני יודע שהעדות ממשיכה,

מה שאין כזה דבר לשום אומה ולשון.

והראיה,

שאומות העולם מסתמכות על המסמך שלנו שהוא התורה.

זו עדות שאין לאף אחד. וזה לא נכון.

בטח. למה? כי היו שניים שהם עברו. אתה יודע מה? למה שיהיו מלחמות?

אז בואו נאכל מצות.

אם נאכל מצות ונשאר בסוכות, לא יהיו מלחמות. לא. אז לא יהיה חזבאללה ולא יהיה חמאס ולא יהיה בן-נאדן ולא יהיה חמדינג'אד.

מה הראייה? שני אנשים היו במדבר,

אחד דפק לשני את הראש, והחליטו, בואו נעשה תורה.

ומה כתבו?

שצריך להגעיל כלים?

וצריך לשמור שבת? ולמ' תת-מלאכות?

בשביל מה צריך את כל זה? תגיד, בואו נעשה שלום, ונצחק,

ונצחיק, הא-ה-ה-ה-ה-ה, וגמרנו.

תנ״ך מלא תרי״ג מצוות ועשרות אלפי הלכות ועוד אלפי הלכות.

מי יכול לתכנן תורה כזאת מעכשיו עד סוף הדורות ולכתוב מה יהיה בכל הדורות,

ולשלוח שליחים ונביאים,

ושיגידו את הכול מראש והכול מתקיים?

וזה שני אנשים טמבלים שנפגשו במדבר,

וזה משעמם להם, והם כבר דאגו לגלובוס.

מה יהיה עם הגלובוס?

אנחנו נעמוד במדבר, אבל איך נדאג לדור העתיד?

אז נמציא להם תורה כזאת מסובכת,

שאף אחד לא יכול לקיים אותה בכלל,

וניתן להם ספר, ונגיד להם שחייבים לעשות את זה.

אז אני שואל,

אם אני אחלק פה ספר ואני אגיד לכם,

אני אגיד לכם בספר,

יהיה כתוב ככה,

אני השם אלוקיכם אשר מצווה אתכם לעשות כל מצוותיי,

אם תעשו איתם תסכול גן עדם אם לא לגיהינום,

אתם חייבים לאכול.

שעועית כל יום חמישי במשך שעתיים וביום שלישי אתם צריכים לאכול צנון וביום רביעי אתם צריכים לרקוד סמבה

ואם לא תעשו ככה אני השם אלוקיכם שרוציתי אתכם מסעודיה והבאתי אתכם לנתיבות אתם תלכו לגהנגנום

אז אתה חושב שיש מישהו פה שיקיים את מה שאמרתי?

אתה טועה לא יקיימו, למה לא יקיימו?

אלף כול אתה מדבר, אתה לא נותן לי לדבר. אתה לא נותן לי לדבר, אתה מפחד. קודם כול, מה אתה מחליט בשבילי מה אני אוכל?

מי אתה בכלל שתחליט?

שנית, אתה הוצאת אותי מסעודיה? איך הוצאת אותי מסעודיה אם אני נולדתי בנתיבות?

ופה כתוב בתורה, שניים האלה שהביאו את התורה, החבר'ה שלו,

הביאו את התורה, כתבו,

אני השם אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים.

אני קורא בספר שיצאתי ממצרים ולא יצאתי ממצרים בכלל.

אז אני אקיים מה שכתוב?

וכתוב שהיו עשר מכות במצרים.

אז אני ראיתי עשר מכות?

אם לא ראיתי עשר מכות זה בלוף, אני אקיים מה שכתוב פה?

אלא ודאי שראיתי.

אם לא ראיתי הייתי זורק את זה מזמן.

ואם אומרים לי, תשמע,

בגלל שראית ובגלל שפרעה קיבל מכות ובגלל שהורדנו לך את המן ובגלל שהיה לך בארה של מרים ובגלל ובגלל ובגלל,

לכן אתה חייב בכל התרי״ג מקצוע,

ואפילו מוקצה אתה לא יכול לקחת בשבת. שמעת?

עכשיו תיתן לי לדבר. אתה לא נותן לי לדבר. שני אנשים כתבו את זה. שמעתם?

אתה לא נותן לי לדבר. אתה מפחד. אלף שנה אם ישבו אנשים לכתוב ספר כזה. אלף שנה. אתה יודע שאמא קריש מה פה. אם כל מדעני העולם ישבו לכתוב ספר כזה,

כל המדענים בעולם ישבו, כל המחוקקים,

לעשות ספר יצירה כזאת,

לא יצליחו לעשות אפילו פרשת בראשית.

צריך להיות מפגר אינטליגנטי בשביל להגיד טיעון כזה.

כן, עכשיו תגיד מה שאתה רוצה. או, אמרתי כבר הרבה זמן. קשה לי. יאללה.

עכשיו, אתה אמרת שזה עבר מדור לדור.

ספר לי, ספר לי על השניים. איך קוראים להם?

אתה אומר שקיבלו אלפי אנשים, זאת אומרת, ראו בהר-סיני, מיליונים,

מיליארדים, טריליונים, לא משנה. רק מיליונים. מיליונים, בסדר.

מיליונים ראו,

ולא יכול להיות, זאת אומרת שאם מיליונים ראו, אז זה לא עבר הלאה. זאת אומרת, זה עבר הלאה בגלל שמיליונים ראו. אז אני אומר לך שזה עבר הלאה, והאמינו הלאה

לא בגלל שמיליונים ראו,

בגלל ששתי הורים,

שתי אנשים, אנשים זה, איך קוראים להם הכול? שנייה, שתי אנשים. אתה רואה, אתה נכנס לבדיחות. אני בא לשאול אותך בתור שאלות. זו בדיחה.

בסדר, אתה תגדיר פתיחה. מאיפה אתה מביא את זה? אתה רוצה שאני אעבור לשאלה הבאה? אתה לא מבין שאני מביא לך עם חי ונושם. עם חי ונושם פה, שהם צמצאים של אלה,

ואתה מספר לי סיפור על שני הורים. בוא אני אגיד לך, תשמע אותי. אתה לא שומע אותי? אתה עוצר אותי כל שניה?

אני התחלתי אתך בשאלה על בורא עולם, ואתה עברת ל... אני עברתי? אתה הכנסת אותי למדבר. אין בעיה, אנחנו נחזור אחורה גם לשם.

אבל אני אומר שאיש ואישה, זאת אומרת, שנשארו,

נשארו מאבו. נשארו ממלחמה, מבלאגן שהיה, מחברה רעה. אה, אתה לא יודע בכלל מה היה? שנייה, שנייה. אה, אתה ממציא סיפור? לא, תקשיב לי. חשבתי שאתה מכיר אותם. גם אתה ממציא, גם שלך זה המצאה, אבל תקשיב לי. הבנתי, כן. תתן לי לדבר.

הם ראו ששווה לעשות סדר מסוים.

שווה לעשות סדר מסוים, הם החליטו לתת חוקים כמו,

כמו שיש חוקים במדינה,

כמו שיש חוקים בכל מקום בעולם, הם החליטו לתת חוקים.

ואז הם התחילו לכתוב ספר,

ספר מסוים, שבמשך השני, כמו שאתה היום רואה מפרשים, רשב״א, ריטווה וכל מיני מפרשים שמוסיפים דברים, ואתה לא חולק על זה, בוא, בוא, תסביר לי, אני חושב שאני אבין.

מה החוק הראשון, לדעתך, שהם כתבו?

אתה נכנס לבטיחות עכשיו. אותי לא מעניין מה החוק הראשון שהם כתבו. אותי לא מעניין מה החוק הראשון. מה החוק הראשון שהם כתבו? כמה חוקים הם כתבו? זה לא מעניין אותי מה החוקים. כמה הם כתבו? אני בא לערער את מה שאתה אומר. אני חייב לברר את האמת.

כמה חוקים הם כתבו? 1,000, 210, 200,000, כמה הם כתבו? אני לא נכנס לכמה חוקים, זה לא מעניין אותי ואני לא יודע. אתה מתייחס לזה? לא. לתנ״ך? אז אני מתייחס עכשיו לתנ״ך. אז אתה יודע כמה חוקים יש פה? כמה שיש שם, זה לא משנה.

והם ופיתחו את זה הלאה בהמשך. כמה ניירות היו להם במדבר?

מי אמר שצריך ניירות,

ממיוח שלא היה נייר עוד פעם. ממיוח שלא כתבו על חרטים. ממיוח שלא כתבו על חרטים. ממיוח שלא כתבו על חרטים. ממיוח שלא כתבו על חרטים. מאיפה אתה יודע מה היה פעם? אני רוצה לדעת מה הם כתבו. אני רוצה לדעת מה הם כתבו. אז גם להם היה דרך לכתוב. עם IBM, מה הם כתבו? זה לא מעניין אותי מה הם כתבו. תסביר לי, אני רוצה להבין. הם עברו מדור לדור, כמו שבהתחלה התורה עברה מדור לדור, בלי כתב. אני שואל שאלה, מה הם כתבו? והגמרא, גם שנשמרה מדור לד

שואל, מה הם כתבו?

הם כתבו את התנ״ך, אם זה נוח לך לשמוע. הבנתי. מה הם כתבו?

היה להם עט? היה להם נייר? מה היה להם?

מה זה משנה מה היה להם? אני רוצה לברר. איך שהם כתבו פעם? אני לא יודע מה היה פעם. מה הם כתבו?

איך שהם כתבו? איך שהם שמעו? איך שהם העבירו, בדרכים שלהם. מה הם כתבו? היו דרכים אחרים לצוד, היו דרכים אחרים לעבוד, היו דרכים אחרים לשתול ולחזור. אני שואל אותך שאלה.

בתנ״ך כתוב שיש ל״ט מלאכות אסורות בשבת. תסביר לי למה שני אנשים שהכירו אחת את השני במדבר החליטו לכתוב ל״ט מלאכות אסורות בשבת. למה? קודם כול, זה לא מחייב שזה. הם יכולים להיות שבמשך הזמן, אני שואל, לא בזמן. כמו שהיום הברית החדשה מוסיפים לה דברים, זה נוצרי שנולד. שואל שאלה.

הם כתבו שצריך לשמור שבת?

יכול להיות שהם יכולות שבהמשך זה נכתב. זה לא השניים ההם.

אני אומר שהשניים האלה נתנו חוקים בסדר מסוים. אתה אומר, איזה? תגיד איזה חוקים.

אני לא צריך להגיד לכם מה החוקים. אני לא קובע בוודאות שזה. אני אומר לך,

אתה אומר, מיליונים ראו, ולכן זה עבר. הבנתי. אני עכשיו מציע את ההצעה שלך להצבעה.

כמה אנשים מכל הקהל היושב פה מצדדים בטענה החכמה שלו, אתה לא יכול להביא את זה להצבעה פה. להרים את היד כל מי שחושב שהיו שני אנשים שהמציאו את התורה.

אף אחד לא הוקם. אף אחד גם לא יקום.

אם היה פה עכשיו ציבור חילוני, אם היה פה ציבור שמאלני, כולם מיוקמים. כמה חושבים שמה שאני אומר זה נכון, שירימו את היד,

תסתכל, תסתכל,

טענתך נתחתה.

תודה רבה על התזה שלך.

אני מקווה שנמצא את צאצאיהם. אני מקווה שאתה מהם, כן?

אתה מהם, לא?

אני לא מקבל את מה שאתה אומר. אני אחזור אתך אחורה, כי אתה גם ככה לא עונה תשובה.

אני מודה לך.

אני מודה לך על השאלה.

אתה ממש הפלת את התורה שלנו לרצפה,

כי יש עוד מישהו.

אתה הפלת לנו את התורה לרצפה ממש. אני אומר לך,

אם הטיעונים של כל האנשים שדומים לך הם כאלה,

אז כולם צריכים להיות דתיים. רק כשרואים אותך ככה,

צריך להבין למה אסור להיות חילוני רק דתי.

כן.

אדוני היושב-ראש,