עובדות והנהגות מדהימות מהגאון רבי שלמה ברוודה זצ"ל - חלק א'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לזכות קבוצת שערי תשובה נציב יום מספר 97 עבור התינוקת רחל רחלי בת דבורה השיקום שלה מהניתוח לב פתוח יהיה בקלות במהירות

בצורה תקינה תשתחרר לביתה לחיים טובים שלום בריאים וארוכים

ובלי אשפוזים וניתוחים חוזרים אמן

כן

עובדות והנהגות

מהגאון רבי שלמה ברבדה, זכר צדיק לברכה,

מגיד מישרים בארצות הברית ובישראל,

מפרש

על דברי הגאון מווילנה בכמה עניינים

ובואו נשמע קצת מדרכה.

אחת התכונות הבולטות באישיותו

זה שהצליח לרתק קהל שומחים

גם בדור שהכול בקיצור ובתמצית

ויכול היה לדבר שעתיים ויותר והציבור ישב מרותק למקומו ושתה בצמא את דבריו.

מקובל לחשוב שזה כישרון מיוחד לרתק קהל

על ידי הידע למסור דברים בצורה טובה

וגם בתוכן עשיר בדברים

ולמרות זאת

אמר אחד מתלמידי הרב

לדעתו זה נבע מדרגת אמונתו הבהירה והמוצקה

הוא ראה את דברי החכמים זיכרונם לברכה בבהירות וברהיטות

וחי את הדברים במוחש.

זה מה שגרם

כשדיבר על קריעת ים סוף

הרגישו שהים נקרע לפניהם לשני עבריו.

כשהגיעו איתו להר סיני

הרגישו שהר עשן וכל ישראל עומדים למרגלותיו.

פעם הוא ביאר את דברי הנביא וצדיק באמונתו יחיה.

הצדיק אינו מדבר דברים שהוא לא אוחז בהם

אלא הוא באמונתו יחיה.

ממנו רואים זאת

גם בחוש שהוא חי את זה.

דבר זה היה תיאור עליו שבדרשותיו דיבר וגם טבע בדרגות שהוא חי בהן.

מזה עצמו למדו למאייסע.

ובפרט בשנים המאוחרות,

כששאת ייסוריו גברה,

ראו מה הדרגות הגבוהות שהוא חי בהן.

דרגתו באמונה וביטחון הייתה גבוהה מאוד,

שלא ניתן ללמוד מהם למי שאין לו דרגת אמונה וביטחון גבוהה ומוצקת.

למשל,

הוא לא עשה ביטוחים רפואיים,

לא ביטוח לאומי,

לא קופת חולים,

וזה שרבות בשנים

לא הייתה לו משכורת קבועה ומסודרת כל חודש.

אבל מאמונתו הצרופה וראיית הקדוש ברוך הוא והשגחתו הפרטית בכל עת ועונה,

ממנה ניתן וחייבים ללמוד.

בהזדמנות הוא סיפר,

נכנסתי בבחרותי לחזון איש זכר צדיק ברכה,

ואמר לי שלדעתו הגיע הזמן לשידוכים.

זו הייתה הפגישה האחרונה שלי איתו ימים לפני פטירתו.

שאלתי אותו אם אתחתן,

איפה יש כולל?

מה זאת אומרת איפה יש כולל?

איפה אין כולל?

למרות

שהיה אוהב את הבריות הכי גדול שאפשר לראות בעולם,

הקפיד עליי

שיש בשאלתי חוסר אמונה.

והמשיך, מה זאת אומרת איפה תלמד?

תלמד תחת השמש.

לא בכל מקום אפשר ללמוד.

קח ספר ותלמד.

המשיך,

ועוד אמר,

האם ספרת פעם כמה מקומות תורה יש לקדוש ברוך הוא תחת השמש?

לא ספרת.

אני מבטיח לך.

אם תסכים רק ללמד,

וכך הצד השני

גם יסכים רק ללמוד,

תמיד יהיה לך מקום תורה תחת השמש.

הוא נהיה מגיד מישורים.

כשהוא התארס,

ניגש לכלה ואמר,

יש לנו ברכה מהחזון איש לכל חיינו.

אם נרצה רק תורה,

לא יחסר לנו כלום.

והוא סיפר שאכן לא נחסר לו.

הוא גר בכמה ארצות,

בכמה עיירות,

כמה מדינות,

עם בני הבית והילדים,

ואף פעם לא חסר לו מאומה.

אי אפשר לתאר.

הייתה פעם שהגענו למצב שכביכול

ממש אין.

אשתי אמרה, נו,

מה הנס החדש שיעשה לנו הקדוש ברוך הוא?

ופתאום

דפיקה בדלת.

השם שלך ברבדה?

כן.

אני פעם למדתי באיזה חיידר עם אבא שלך.

אני מאוד אסיר תודה לו

כי לא הצלחתי בשום כיתה רק אצלו.

וברוך השם, נשארתי יהודי שומר מצוות,

ויש לי בנים בישיבות כיום.

עשה לי טובה.

קח ממני חמשת אלפים דולר.

קצת הכרת הטוב לאבא.

כמה וכמה פעמים בחיינו ראינו ניסים מעל הטבע שהזכירו לנו את דברי החזון אי שאמר,

אם רק תרצה ללמוד,

יהיה לכם מקום.

אני יכול לכתוב ספר על כל מה שעבר איתי כשהייתי בוטח בשם התברך, בלי כלום. לא היה לי כלום.

כלום. בשבע השנים הראשונות היה לי כלום.

ספר.

ככה זה עובד.

אתה לא יודע מה המומי.

בשיחה האחרונה שמסר רבנו בציבור,

עורר נקודה יסודית,

לחנך להתבוננות בענייני אמונה

כל מי שעיני בשר לו ושכל בקודקודו

רואה שאנחנו מוקפים באויבים

רוחניים וגשמיים מכל הכיוונים.

כל המנעמים של העולם הזה והפינוקים הולכים וגוברים.

והרי החובת לבבות ייסד,

ככל שתוסיף

בגוף בניין,

יוסיף השכל חורבן.

ונוסף על זה יצרת הכלים האלקטרוניים שמכלים מנפש ועד בשר,

וכן סכנות גשמיות של מחלות.

כדי שאדם בר דעת ינצל מטירוף הדעת יש שני אופנים

או לעשות מה שהגויים עושים,

להשתכר, להתבשם בתענוגי העולם הזה,

וככה להרדים את השכל לחלוטין,

שלא יוכל לחשוב אפילו על מצבו,

או להתחזק מאוד מאוד באמונה וביטחון בשם.

ובני תורה ויהודים אמיתיים צריכים לשנן

ולהתעסק

ולהתחזק באמונה,

לחיות

את יסודות האמונה ולדעת

שהזמנים היום לא כזמנים קדמונים.

אז האמונה הגיעה באופן טבעי,

גם אצל יהודי פשוט.

אבל בימינו,

מי שלא מחזק עצמו באמונה בקביעות, הוא במצב סכנה.

וזה מה שקוראים להם היום נושרים.

יש נושרים בחורים, ויש נושרים משפחות.

מספר אחד ששמע מפיו

שהוא מספר

שאצל המשגיח הרגישו בחוש שהוא לא מושפע, ואז סובב אותו,

והוא חי בעולם אחר.

וככה הרגישו גם אצלו.

הוא חי תמיד, תשיביתי השם לנגדי תמיד.

ולכן לא זזתי מעצתו תמיד.

מאז ששמעתי אותו.

הוא מדבר על תפילה, החיים שלי השתנו לגמרי.

הוא החדיר לנו בעצמות

שהשעות של תפילה הן השעות של חיינו.

ואז ההבנה נעשתה חושית

שאנחנו תמיד נמצאים ביד השם.

וסיפרו כמה וכמה,

ביניהם מקרי אסונות לא עלינו,

שכשישבו שבעה והוא נכנס לנחם

ודיבר יסודות של אמונה וביטחון,

הדברים כה היו חיים ומוחשיים

שהיושבים נתנחמו.

כששר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זכר צדיק ברוך הוא ישב שבעה על הרבנית,

אמר שמי שהצליח לנחם אותו זה היה הרב ברבדה.

ביטוי נוסף היה בהנהגה הכללית שלו,

גם בזמנים קשים,

שבדרך כלל אדם מאבד את מנוחת נפשו,

אפילו במידת מה,

הוא היה במנוחת הנפש מוחלטת.

כמו שהזכיר אתמול עורך דין טורגל,

שרבנו בחייא אומר,

מי שיש לו ביטחון יש לו מנוחת הנפש,

לא משפיע עליו שום מצב כי הוא בוטח בשם, שהכל בידו, הוא מסור בידו והוא לא חושש.

והוא היה לו מנוחת הנפש מוחלטת.

אחד התלמידים

בא לקחת אותו לשיחה

ומצא אותו במצב של טרדה לא פשוטה.

והיה מסופק,

האם הוא יוכל בעוד דקה למסור שיחה לאור הטרדה שהוא ראה אותו?

בפועל

הגיע הרב לשיחה

ומסר אותה כדרכו ממש,

במנוחת הנפש הקבועה שלו, עם חיוכי,

במצב רוח מרומא.

וברך את הנוכחים בברכות ארוכות וסבלניות.

ולמדתי מזה להשליט את השכל על הרגש.

והיה מי שאמר עליו

שהוא היה יחיד בדור

נוחת נפשו.

פעם הוא עורר,

יש סבורים שאחרי שהתפללו בכל ליבם,

צריך לחכות לישועת השם.

והוא עורר,

אדרבה, עבודת האמונה שאחרי שהתפלל השם יתברך וביקש סיעתה דשמיא,

והקדוש ברוך הוא בא לעוזרו,

לפעמים צריך לעשות השתדלות בעצמו ולחזק את ליבו כארי כדי להשיג את ישועת השם.

לא לחשוב שזה בא מאליו.

ובזה פירש את הפסוק,

אחת שאלתי מאת אדוניי אותה אבקש,

שבתי בבית אדוניי כל ימי חיי.

שואלים המפרשים מה כפל הלשון,

אחת שאלתי מאת השם, אותה אבקש.

אותה, זה האחת שביקשתי.

אלא הוא אמר ככה,

כוונת הפסוק,

גם אחרי שאחת שאלתי מאת השם,

והתפללתי כבר לשם על זה,

אותה אבקש אני בעצמי בהשתדלות להשיג את העניין,

ולא לסמוך רק על התפילה.

אז בואו נחזור לפסוק.

אחת שאלתי מאת השם, אותה אבקש.

מה אני מבקש?

שבתי בבית השם כל ימי חיי.

ואחר כך, איפה אתה יושב?

אז תשב בבית השם.

שב בבית השם, ואז השם ימלא משאלתך,

שתוכל לשבת תמיד כל ימי חייך.

אבל אם אתה לא עושה השתדלות במה שאתה מתפלל ומבקש,

אז מאיפה יהיה לך מה שאתה מבקש?

פעם הוא הציע לאדם שהיה זקוק לישועה.

אמר לו,

תבטיח בתפילה,

ככה תבטיח, תבקש מה שאתה רוצה מהשם, ותבטיח בתפילה,

שכשאתה תוושע,

אתה תרשום את סדר הישועה על כתב.

ותדע לך שזה מאוד קשה,

כן? כי היצר מפריע מאוד לכתוב חסדי השם יתברך.

תשאלו את גלעד.

אמרתי לו שירשום, מאז שהוא החליט שהוא עוזב את העבודה ומתחיל את זה, תרשום את כל החסדים שעשה איתך השם, הוא לא רושם.

כי יצר הרע מפריע מאוד לכתוב חסדי השם יתברך

וצריך הרבה מאבק איתו

כדי שייתן לך לכתוב

אפילו דברים פשוטים.

למה שתזכור את חסדי השם? הוא לא רוצה, הוא רוצה שתהיה מנותק כמה שיותר, שזה כאילו הוא בא ככה וזה ככה.

היה מרבה לדבר שמידה של אמונה היא מאוד שבירה.

מרוב מקרים שיש בחיים,

אם אדם לא מחזק את עצמו בתמידות,

האמונה מקבלת סדקים ונזקים.

ונתן דוגמאות

ממאורעות,

ממקרים,

שגם אנשים מרעים משלמים.

וגם מאמינים גמורים,

מתרגזים על דברים שקורים להם

ולא רואים שזה בכלל ניסיון לנסות אותה.

אז מה אתה מתרגז?

אם אתה מאמין בשם שהכל מעט השם,

אז אתה צריך לחייך?

הנה הקב'ה מדבר איתי.

כל ניסיון,

אתה תקוע בפקק ואתה רוטן.

אתה רוטן. למה אתה רוטן?

מי תקע אותך פה?

לא הוא בהתחלה אתה זה.

הקב'ה הוא הכול, זה הקב'ה הוא.

אז תחייך, תחייך, תחייך.

אבל אם אתה מתרגז,

זה אומר שאתה לא בוטח.

אתה לא חי שהקב'ה משגיחה לך על כל דבר.

היות שהמידה של אמונה היא כל כך שבירה,

ציווה הקב'ה הוא עלינו פעמיים ביום לומר פרשת קריאת שמע וברכותיה.

והוסיפו לנו עוד פעם שלישית חכמים לפני השינה לקרוא קריאת שמע,

להזכיר לנו שהשם הוא אלוקנו,

והוא השם אחד.

ואם כן, מה יש לכעוס?

מה יש לפחד?

מה יש להתאכזר?

חוץ מזה,

צוותה עלינו תורה פעמיים בכל יום להזכיר גם את יציאת מצרים,

שהקב'ה שולט בצורה מוחלטת בכל העולם כולו,

וכל המצוות זכר ליציאת מצרים,

כי צריך לשנות.

אין.

איך הקדוש ברוך הוא, כשרוצה,

יכול לקחת את האומה הכי גדולה

ולפרק אותה בלי F-35,

בלי טראמפ, בלי ביבי, בלי צהר,

בלי כלום.

שולח להם חיות, ערוב, מטפלים בהם,

רעידות אדמה אם צריך.

מה הבעיה? הקדוש ברוך הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

הנה, אין להם מים בקושי באיראן,

ואין להם זה, ויש עליהם סנקציות וכל מיני דברים.

והקדוש ברוך הוא מצער אותם ככה, יפה יפה.

זה לא בני אדם מה שהם עושים.

מה שהאנשים עושים זה מה שהם הסכים שיעשו.

כרגע הוא לא מסכים שטראמפ יעשה כלום.

במשך חודשים הוא נראה טמבל,

כן? מבטיח, אומר, גיהנום, גיהנום, וזה וזה וזה.

תאכלס,

חרית ברית, אתה לא יכול לסיים.

ביבי, סיים בלבנון? לא. סיים בעזה? לא. סיים באיראן? לא.

מי מסיים? רק הקדוש ברוך הוא, איש מלחמה,

הקדוש ברוך הוא. מלחמות אני עשיתי.

אני משתמש בפיונים שקוראים להם זלנסקי,

פוטין,

טראמפ, ביבי, כל מיני שמות כאלה.

זה פיונים שאני מזיז אותם לחשבונות, שאני מחליט מה לעשות.

אבל מי שמתבונן, מה שקורה, רואה יד השם בכל דבר.

יד השם בכל דבר.

אם היינו רוצים בלי לעבוד, בלי לנצח, בלי כלום,

היינו נכנסים לבתי מדרש ולומדים,

הקדוש ברוך הוא אומר, אני מטפל.

השם יילחם לכם ואתם תחרישון. זה בתנאי שאתם תחרישון.

אם אתם תחרישון, אני אעשה את העבודה. אם אתם חושבים שאתם יכולים.

כל התולה בזולתו, אמר רבנו, בחיה,

מניחו מיד מי שבטח עליו.

תבוטח על ביבי, תסתדר איתו.

והרבה לדבר על יציאת מצרים והלימודים המרובים.

ואמר שמכל הספרים שלו על המועדים,

הספר שכתיבתו והלימוד בו הכי משפיע עליו

הוא ספר ליל שימורים,

שמדבר על לימודי אמונה של ליל הסדר.

תנסו להשיג.

וסיפר

רבי מתתיהו זרגרי,

משגיא הישיבת נר שמואל,

שכאשר הוציא את ספרו המדרש ליל שימורים,

שזה לקט מובחר של מדרשים על סיפור יציאת מצרים,

והביאו לפניו,

נקשרו עיניו של רבנו דמעות,

ונקרא התרגשות גדולה,

וישב עד שלוש בלילה

וכתב מכתב ברכה,

שסיים לכתוב והביאו אליו,

והביע תקוותו שיוציא עוד ספרים על יציאת מצרים.

זה ספר שהוא לא כתב, שהוא כתב

הרב מתתיהו.

מספר החתן שלו, הרב הגאון רבי יוסף יוסלבסקי,

פעם התארח אצלו בסעודה שלישית בשבת קודש יהודי שהכיר

את השיחות שלו בחוץ לארץ.

וסיפר היהודי

על עצמו ועל החוויות שלו מהלימוד באוניברסיטה בחוץ לארץ,

וסיפר שהרצתה אצלם אישה העוסקת בכישוף

ובכוחות טומאה.

והשתדלה בהרצאה לא להסתכל לכיוון שלו.

וכשהצביעה לשאול,

ממש הזיזה את הראש לא לראותו.

וכשהצביעה שוב, היא קיבלה חולשה,

נאלצה להפסיק ולהתיישב באמצע ההרצאה מרוב חולשה.

והיא הסבירה שהיא מרגישה שהוא יהודי.

והוא מתפלל לכוח גדול ממנה.

ולכן כשהוא מצביע,

זה מפריע לה.

וניסתה להתעלם ממנו.

אבל ככל שנתקלה בו זה הפריע לה מאוד עד שנחלשה לגמרי.

הרב רבדה שמע והתפעל.

הזדרז לסיים את הסעודה לפני הרגלו,

והלך איתו עם היהודי הזה,

שיספר את הדברים בעצמו לגאון הרב שך.

מרוב התפעלות חייב גדול הדור לשמוע את זה הרב שך.

אז הוא לקח את היהודי שיספר עד כמה...

נשמתו של היהודי הזו הפריעה למכשפת הזו.

פעם עשו מגבית דחופה לצדקה נחוצה.

ביקש מהתלמידים, מי שיכול, יירתם וייתן מעשרות

למקרה הדחוף.

אחד התלמידים

הרהר והחליט להתאמץ

ולתת מעבר ליכולתו

לגודל הנחיצות של הצדקה.

באותו לילה

חשה רעייתו כאבים עזים,

הבהילו אותה לבית החולים

כעבור שעות,

וחסדי שמיים הכל חלף.

רבנו אמר לו,

תדע לך,

אני משוכנע שזכות הצדקה שנתת באותו יום עמדה לה להינצל,

וצדקה תציל למוות.

והיה מעורר על טעות מצויה כאשר אדם מפריש מכספו לצדקה,

בפרט אם הוא מתאמץ ונותן מעבר לכוחותיו,

הוא סבור שראה נדיבות לב כזו ועשה טובה גדולה,

וחסרה אצלו הרגשה והכרה הברורה שבפעולה של נתינת צדקה

הוא בסך הכל העביר את הכסף

לכספת הנצחית שלו,

לזכויותיו בעולם הבא.

אתה לא עשית טובה,

אתה פשוט חסקת לך.

כל מה שנשאר פה ייקחו אחרים.

כל מה שעברת,

שלך.

אז מה אתה מתפעל שנתת מעבר לזה? אז אתה שמת לך בקרן שקיימת לעולם הבא.

ועוד סיפר שאחד מתלמידיו באנגליה

הוא צריך להפסיק

לעבוד למחייתו.

זאת אומרת, הוא הפסיק ללמוד בשביל לעבוד.

ברעייתו באה לשאול

האם במצב זה הם חייבים לתת מעשרות כהרגלם גם מהמעט שיש להם.

והטענה הייתה, היות שההכנסה ירדה מאוד וכמעט שאין להם עכשיו מה לאכול,

אולי לא צריכים לתת.

אז הוא ענה לה, אם באמת אתם מרגישים שאין שום ברירה, אז תיתנו פחות.

כעבור שבוע התקשרה וסיפרה

שהייתה גניבה בבית,

וכמה גנבו בדיוק את ההפרש מהמעשרות.

המעשר זה לא שלך,

זה של הקדוש ברוך הוא.

פעם הגיע אחד מתלמידיו ושאל,

האם חייב לתת מעשרות?

שכן הוא דחוק מאוד בכל ההוצאות המרובות והוא זקוק לכל פרוטה.

אמר לו,

זכיתי שאני מתגורר

מול הסטייפלר הקדוש.

בואו ניכנס, נשאל אותו.

נכנסו וכתבו את השאלה, כי הוא לא היה שומע כבר,

והוא אמר לאותו אדם כך,

מעשרות אינך יכול,

נייחא.

אבל האם מצוות צדקה מממונך אתה מקיים כהילכתה?

הוא נבהל כל כך לשמוע דברים נוקבים כאלה מפה קדוש?

מאז הוא נתן בקביעות מעשרות בלי שאלות.

מה ההבדל בין יהודי לגוי?

הוא היה רגיל לומר שאומות העולם אין להן מושגים בנתינה.

אפילו העשירים המופלגים שלהם שכן נותנים,

זה מתאוות הכבוד שיש להם.

ופעם אמר בפשטות,

הלוא אתם יודעים היטב מה ההבדל בין שני עובדים שמקבלים כסף מהמעסיק בסוף החודש.

אחד יהודי ואחד גוי.

הגוי ממהר לקרוע את המעטפה לראות כמה קיבל.

אולי יש תוספת, אולי משהו, אולי דיבידנד, אולי...

והיהודי ממהר לפתוח,

לדעת כמה מעשרות הוא צריך לתת.

טוב,

נכנס חתן וכלה.

לפתע הפתיע אותם כששאל את החתן,

יש לך מושג מי היה ממציא הקפה למס?

דממה.

והוא המשיך ואמר

שזה שהמציא זאת

ייתבע על כך.

הוא הרגיל את העולם

שהכל צריך ללכת בשנייה אחת.

נס קפה.

זה נס,

שזה נמס, מהר.

פעם ידעו שכדי להכין קפה צריך לבשל את המים עם פולים של קפה,

ואחר כך לסנן.

היום עושים את זה תכף ומייד.

והנמשל הוא

טעות לחשוב שהחיים הם קלים בלי שום התמודדויות.

אבל כשנכונים להתמודד כראוי,

ויודעים שכך בונים בניין מפואר עם עמל ויזע בדרך,

אז הכל קל יותר.

זאת אומרת, זאת העצה לחיים הוא נתן להם.

אמר להם, אל תחשוב שזה אינסטנט, צ'יק צ'אק.

אתה חיים, אתה רוצה שהכל יסתדר מיד, וזה אתה מתחתן, אתה כבר רוצה שהכל...

הלו, זה ייקח לאט,

בעמל, ביזע.

וכשאתה יודע שאתה הולך לקראת זה, זה יהיה יותר קל.

אבל

שכח מנס קפה.

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה.

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

עם מקדשא מקדשא מקדשא שמי.

שבת, אה מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שבי

שבת הרי אני מכוון להגיד לצדך הרבה דברים האלה.

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש

שיהיו שפתותיו