פניני בטחון מהגאון רבי יוסף דוב סולובייצ'יק זצ"ל בעל "בית הלוי"

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לרפואת דבורה בתמר,

שהתוצאות של הבדיקות יהיו תקינות,

ללא טיפולי כימו, ללא פולשנות לגוף,

החלמה מהירה מהירה,

והגושים השליליים לא יתפתחו ויעלמו כלא היו,

תחזור לאיתנה לבריאותה ותהיה חזקה, אמן.

אמן.

פניני ביטחון מהגאון בעל בית הלוי, רבי יוסף דב סולובייצ'יק,

זכר צדיק וברכה.

אז אנחנו מדברים על פניני ביטחון, שימו לב.

חובת הביטחון

באה בפסוקים הרבה,

רבו מספור,

ביטחוני ביצורי, הוצאנו חוברת,

שיש בה הרבה מאוד מאוד פסוקים

של ביטחון,

וראוי לשנן אותם.

ופסוקי הביטחון הללו

הם נוטעים באדם ביטחון, ומי שמחסר בביטחון,

עבירה גדולה היא.

בעבירה הזו עצמה,

שהוא חסר ביטחון,

גורמת לו ליפול.

ככתוב, חרדת אדם ייתן מוקש.

עצם זה שאתה חרד,

חרדות,

זה עצמו נותן מוקש לאדם.

ובוטח באדוני יסוגיו,

הוא יהיה לו למשגיו.

על ידי זה שאדם חרד

ומפחד

ולא בוטח בשם,

זה נותן לפניו מוקש

שלא היה לו מקודם.

ובוטח בשם יסוגיו,

שגם מהצרה שהיה,

יינצל.

אדם בתוך צרה, אם הוא נוטע בעצמו ביטחון, זו סיבה להינצל.

מגדר הבוטח המעולה,

מי שהוא בוטח והוא מעולה בביטחון,

אז שיהיה לו הביטחון לא רק בידיים,

במיעוט המלאכה,

וליבו מלא רצונות.

וזה אינו בוטח.

בלב

והרי עיקר הביטחון תלוי בלב

כמאמר הכתוב בו בטח ליבי

בתהילים כח זן

ועל כן צריך שגם ליבו ורצונו יהיו שקטים ושלמים

ולא יהיה לו שום רצון מליבו

זאת אומרת לעשות רצונך חפצתי

מה שהרצון של השם ממני

מתאים לי

זאת אומרת שאדם לא יחפש רצונות ודמיונות כתינוק

זהו אין לתינוק רצונות

יש לו רק דרישות הכרחיות

לאכול לשתות

ולא יהיה לו שום רצון מליבו

וכל כך יתחזק בביטחון

שבוודאי יעשה לו

הקדוש ברוך הוא

כל מה שנצרך לטובתו, הוא לא צריך שתייעץ לו

מה אתה רוצה, מה אתה צריך, הוא יודע יותר טוב ממך

איך הוא ברא אותך, איך נהיית כזה מושלם בכל האיברים והכול, הוא לא יודע מה זה

עד שאדם מבטל את רצון עצמו

ולא יהיה לו שום רצון

רק אשר יעשה השם, בטל רצונך מפני רצונו

כדי שיווטל רצון אחרים מפני רצונך

כי אין מי שיודע מהו הטוב לפני האדם כמו הבורא יתברך

מה אתה יודע מה טוב בשבילך

הוא יודע יותר טוב ממך מה טוב בשבילך

מה שאתה חושב טוב יכול להיות רע

ומה שאתה חושב רע

יכול להיות טוב

וגם אין יכולת

בשום בריאה להיטיב

לאדם רק הבורא

וגם אין יכולת, אין יכולת

בשום בריאה להיטיב לאדם רק הבורא

ולכן ראוי לאדם השלם

למסור את רצונו ביד היודע והיכול.

וכל מה שיעשה האדם יקבל,

כל מה שיעשה הקדוש ברוך הוא איתו יקבל האדם בשמחה ויבטח,

כי בוודאי השם עשה זאת לטובתו.

וזה היה מדרגת התנאים.

אמרו

כל מדע עביד רחמנא לתו עביד.

זאת אומרת, כל טיל שמגיע מאיראן ומתימן

זה לתו עביד.

לעורר אותנו לשוב בתשובה, להתאחד,

להיות ביחד,

להתפלל,

להגיד מזמורי תהילים,

לקבל תשובה,

זהו,

זו המטרה.

הביטחון הוא השקטת הרוח.

זהו כלל האיש הישראלי,

שיהיה ליבו שוקט ובוטח בשם.

בזה שהתורה התירה השתדלות?

למה?

אם ביטחון שלם זה הדבר הכי טוב, אז למה צריך השתדלות?

משום שלא כל אדם יכול להגיע למדרגת הביטחון הגמור.

ולכן הותר לו השתדלות,

כדי שיהיה לו סיוע שיגיע למדרגת הבוטח.

ולכן צריך כל אדם לחדש לו מלאכה ועסק,

כדי שיהיה נקל לו לבטוח בשם.

כמו שמצינו בכל התורה שתירה לפעמים,

כדי שיהיה לו סיוע לבוא

למדרגה המעוקשת.

כמו שאמרו, לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא נשמע.

שמתוך שלא נשמע, באה נשמע.

זאת אומרת, הלא נשמע יהיה סיוע להגיע ללשמה.

אם כן,

מה שיעור ההשתדלות אצל כל אדם? זה שונה לפי ערכו.

מי שיכול להגיע לפתוח עם מעט מלאכה, שימו לב,

אז מה שהוא ירבה להשתדל יותר ממה שצריך לו,

ייחשב לו לחטא נגד מידת הביטחון.

כמו אור החיים הקדוש,

שהוא היה עוסק במלאכה רק כדי שיהיה לו מזונות,

וכל זמן שיהיו לו מזונות,

הוא לא עבד.

הוא שלח לו סולטן שהוא רוצה שיעשה לו

בגד או תכשיט, לא משנה לפי מה,

והוא לא הסכים.

הוא לא הסכים.

הוא אמר, כל זמן שיש לי מעות,

אני לא עובד.

אז הוא הכניס אותו לאצטדיון, הרעיב אריה.

שלושה ימים, שיאכל אותו על המרותו את פיו.

נו,

באריה שולח אליו,

ועמד לפניו כמו חתול,

ולא עשה לו מאומה.

אז הוא עבד במלאכה

קצת

לאותו יום כמו הלל הזקן.

היה חוטב

חצי, רק בשביל שיהיה לו

חצי

לבני הבית

וחצי

לבית המדרש לשלם לשומר בשביל להיכנס,

ויותר הוא לא עובד.

וכך

אדם צריך לדעת שאם הוא מוסיף

על מה שצריך,

זה כבר נחשב לו לחטא נגד מידת הביטחון.

כי הרבה להלך אחרי ההשתדלות ולא בטח.

ומי שביטחונו עדיין קטן משל חברו,

יכול לעסוק במלאכתו יותר מחברו,

עד שהוא יוכל להשקיט את רוחו ולבו לפתוח בשם.

כי עיקר בחינת הביטחון

זה להשקיט את הרוח

ואת הלב

ולהשליך על השם יהוו.

מי שמרבה בהשתדלות,

מוסיפים על הצטרפותו להשתדלות

ולא יזומן לו הפרנסה אלא דרך הגיעת בשר כפי שבחר.

אז אם אתה לא בוטח ייתנו לך עבודות קשות לפי מה שאתה.

מה הסיבה באופן ההשתדלות?

לא ראוי לאדם שלם להשתדל בשום סיבה מהסיבות, מבום.

בכל ההצטרפות

היו מזדמנים לו בלא שום יגיעה.

וכמו שהיה באדם הראשון קודם החטא,

שהיו המלאכים צולים לו בשר ומסננים לו יין.

אז אדם לא צריך להשתדל בסיבה מן הסיבות לחפש לו סיבות.

כי באמת

מן השמיים יכולים להביא לו את כל ההצטרפויות

עד אליו.

כמו שהיה אדם הראשון.

מלאכי השרת, סלו לו בשר וסיננו לו יין.

רק אחר כך נגזרה עליו גזירה בזיעת אפיך תאכל אל לחם,

שנעשה יגע על ה...

השיג צרכים, וזה היה בגדר עונש.

וגם אחרי שאכל מעץ הדעת,

היא תוספה לו נטייה אל הרע ואל התאווה.

ואם היה כמקדם,

לפני האכילה,

אז הוא היה פנוי רק לחטא, להישמר מן החטא.

כמו שאמרו, שהבטלה מביאה לידי זימה,

ועל כן נגזרה עליו היגיעה

על דרך מה שאמרו, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ,

שהיגיעת שניהם משכחת עוון.

אז איך משכיחים מאדם עוון?

שהוא יהיה כל הזמן טרוד

בלימוד התורה וביגיעת בשר, בעבודה.

למה?

אם הוא פנוי, הבטלה מביאה לידי זימה.

על כן מוכרח האדם לאיזה אומנות בעסק,

ואם כל זה יבין שכל ההשתדלות

לא מועילה לו מאומה,

ובכל העסקים שלו

הוא רק מקיים גזירת מלך,

שהשם גזר ככה.

כי כן גזר עליו

שלא ישלח לו את המזון רק אחרי הגיעה.

כמו שאמרו, אדם לעמל יולד.

דאם לא לעה

לא אכיל.

אם הוא לא יעסוק במלאכה, הוא לא יאכל.

אבל זה גזירה.

ולמי שאינו בוטח.

ואחרי שהאדם עשה, מוטל עליו,

ופרע את החוב שהתעסק באיזה העסק.

שוב יבטח בשם,

שיזמין לו פרנסתו.

ככתוב, גול על אדוני דרכך, ובטח עליו,

והוא יעשה.

זהו.

עכשיו צריך לדעת שההשתדלות לא מועילה מאומה.

היראה מבשר ודם

מבואר בפסוק שזה בא מצד שהאדם שוכח את הקדוש ברוך הוא.

איך אתה ירא מבשר ודם?

בגלל שאתה שוכח את הקדוש ברוך הוא.

אומר הפסוק, מי את

ותראי מאנוש ימות

ומבן אדם

חציר יינתן.

מה זה בן אדם? זה כמו חציר. בהתחלה גודל, גודל.

גודל איום וטוב, אחר כך הוא קמל.

פה, פה, פה, זהו.

מי זה בן אדם?

מי את?

ותראי,

מאנוש ימות,

ומבן אדם

חציר יינתן,

ותשכח

אדוני עושה לך.

זה בגלל שפחה.

בגלל שאתה שוכח את השם,

אז אתה לא בוטח.

ותפחד תמיד.

זה יגרום לך לפחד תמיד.

מי ששוכח את השם ולא זוכר,

שיש מנהיג לבריאה,

יש מי ששומר עליו,

יש מי שהשגיח, משגיח וישגיח,

הוא פוחד.

ואם אתה פוחד, סימן ששכחת את השם.

זה ישעיה נא.

אם אדם

היה מעלה בליבו שכל הנמצא בעולם, הכול,

זה מעת השם יתברך.

ואין

לשום בריאה יכולת לשנות את הגזרה של הקדוש ברוך הוא.

לא להעדיף ולא להחסיר.

אפילו כוחות של מחט.

לא להקדים ולא לאחר, אפילו רגע אחד.

צחקתי על טראמפ, אתם רואים איך הוא.

חשבתי שרק שפניהו

עכשיו יש טראמפ א-ניהו.

גם כן, הם הולכים ביחד.

האיראנים מסתלבטים עליו.

השם מקשה את עורפם.

הם זה, וזה ככה.

וממשיכים לשחק,

והקדוש ברוך הוא משתעשע בכולם.

המטרה אבל יחד, שנתעורר.

זה לא ייגמר.

לא ייגמר.

רק אם נעשה תשובה,

ונתחבר.

לא.

זה יימשך.

וגם בעת אשר שלט האדם באדם לרע, חלילה,

יבין שהכל מעיתו יתברך.

והאדם ההוא הוא רק שבט

שמעניש לחייבים.

כן, יש אנשים רעים,

ומגלגלים חובה על ידי חייו,

והם נשלחים

בשביל להציג לך, לעשות לך והכל.

זה מעת השם יתברך.

ואם בן אדם

מבקש תחבולות

ומתחנן לרודף,

ואינו נותן לליבו לבקש מעת השם,

אתם יודעים למה זה דומה?

זה אדם שמוכה על ידי מקל,

והוא מבקש מהמקל, תעשה טובה, אל תיתן לי מקור.

מבקש מהמקל?

מהמקל,

הוא רק

נשלח לחבוט בך.

תראה מי החובט.

למה הוא חובט?

זה לא המקל, זה לא הבן אדם.

ואין לך פתי יותר גדול מזה שחושב

שהבן אדם הזה הוא-הוא המקל.

וכל בקשה מהמקל לא יועיל.

וכן,

בעניין המזונות של האדם,

כל היגיעה וההשתדלות

לא יועילו לו.

מאומה להעדיף על מה שנגזר לו.

ונגזר לאדם לדורות,

אם יהיה לו ואם יוריש ואם יהיה להם ואם יורישו,

הכל נגזר.

ההשתדלות לא תועיל להרבות לו.

אומרים שאתמול מישהו הרוויח בלוטו 40 מיליון.

פתאום.

פתאום.

נו.

עכשיו זה מצחיק.

תסתכל כמה הוא עבד לפני כן.

וה' הביא לו ברגע אחד מה שהוא לא עשה כל החיים.

נו.

אבל זה על חשבון כל המזונות לעתיד.

סטייפלר אמר, מי שמרוויח בלוטו,

הוא מקבל את כל המזונות עד סוף החיים בבת אחת.

ואם הוא מבזבז אותם, ביי.

והרבה הם מתאבדים גם אחרי זה.

כי הם הרגישו שאין להם זה, ופתאום זה נגמר, נגמר, נגמר, ואין להם יותר.

וכשאדם נופל מאיגר רמא לבין רעמיקתא,

הוא לא יכול לשאת את זה.

וכל אדם רואה בחוש שכמה פעמים

לא רק שההשתדלות שלו לא הוכילה,

עוד הרעה לו.

כן, יש אנשים הולכים, סוגרים עבודה. הנה, סיפר לנו אתמול רחמים שהיו עבודות שהוא

עשה באופן עצמאי וזה,

ובסוף

זה היית אתה.

לא, למה לא סיפרת אתה?

כל פעם קיבלת כסף על כל העבודה?

או שהיו כמה שלא שילמו.

היו, והיה צריך לרדוף אחריהם, וזה, וכוחים, וזה.

ככה זה עובד.

לא הכול נכון, אילן. לא כל אחד שילם לך בסוף, נכון?

זאת אומרת,

לא ההשתדלות גורמת לשכר.

עכשיו, מה מפסיד

של מי שבוטח באדם?

חסם ביטחונו בבשר ודם,

מלבד שהוא אינו מועיל,

ככתוב אל תבטחו בנדיבים. בנדיבים אל תבטחו, לא בסתם אדם.

אל תבטחו בנדיבים.

בבן אדם

שאין לו תשועה.

וזה בתהילים.

ישעיה הנביא אומר, חדלו לכם מן האדם אשר נשמה ואפו,

כי במה נחשבו.

זאת אומרת, הזר הקדוש אומר,

לא כי במה נחשבו,

כי במה נחשבו.

אתה מאמין באדם, אז זה כאילו אתה עובד עבודה זרה, כאילו אתה,

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

אני זן אותך, אני מחיה אותך.

אתה בוטח באדם,

וזה במה,

כמו אדם שעושה במה להקריב קורבנות, שזה אסור.

ועוד,

יש עליו ארור,

מי שבוטח באדם,

ארור הגמר אשר יבטח באדם, אומר ירמיה הנביא.

אז כמה שכלות.

איך אדם מסכים לקבל ערור מפי נביא בזה שהוא בוטח באדם?

בזה היזק ודאי ברור, כי הנביא אומר את זה שהוא ארור.

וכל זה בגלל שהוא בוטח בבשר ודם שהוא חבל.

הוא בוודאי לא יועיל לו מאומה.

ונמצא שהוא מפסיד בשתיים.

בעולם הזה לא ישיג מבוקשו.

ככתוב, ועיני רשעים תכלנה.

ומנוס אבד מנהם,

בתקוותם מפח נפש.

ככה אומר איוב.

וגם יענש בעולם הבא על העבירה שעשה,

ונמצא שהרע לנפשו בשני העולמות

בשביל

דבר רווח ובלתי מועיל.

השם נותן.

אל תפתח.

ריבוי ההשתדלות

גורם שאדם יתייגע בעבודה יותר.

אדם יבין כי אם ימעט בעסקיו

ויתחזק בביטחונו,

תתמעט יגיעתו,

והשם יזמין לו את צרכיו באומנות קלה ונקייה.

וכל מה שהאדם מרבה בהשתדלות

ומעמיק בהם,

ועושה אותו במחשבתו לעיקר,

כן, אין מזמין לו פרנסתו רק אחרי הגיעה רבה,

כדרך שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

כדרך שאתה הווה עימי, אני הווה עימך,

אהיה אשר יהיה.

הבחירה ניתנה לאדם לבחור בטוב,

או להפך,

איך שאתה הווה איתי, אומר השם אני איתך, אני אצלך.

אתה בוטח בי, אני מפרנס.

אתה לא בוטח בי, תתפרנס.

ביבי.

הוא בוטח בטראמפ.

כי זה ברית וזה ביחד, זה יותר טוב שניים, בדיוק הפוך.

חכמים אומרים,

כשאתה אין לך על מי לסמוך, אז אתה נתלה בקדוש ברוך הוא.

אבל אם אתה סומך על טראמפ, אין התוצאות.

שנתיים וחצי,

מלחמות מסביב,

ולא נגמר.

וחמאס לא חוסל,

וחיזבאללה לא חוסל,

והחות'ים לא חוסלו,

והאיראנים לא התחסלו.

וזה תמשיך, יאללה.

זה לא ייגמר.

רק עם לבדד ישכון ובגויין לא יתחשב,

רק בטח באחד, ואל תפחד.

זהו.

אבל הוא לא רוצה, הוא רוצה לבטוח בטראמפ.

כל מה שתוסיף לטהר את המעשים

ותוסיף ביטחון,

תתמחד ממך הגאה

להשיג את הצרכים

באופן כשר וישר.

התימנים בחרו מלאכות קלות, כמו שאומרת הגמרא,

או תפירה, חייטות,

או חייטות,

או צורפות.

זה מלאכות, מה צריך בשביל חייטות?

חוט ומחט.

איזה השקעה, זה לא כלים של חשמלאי ולא ב...

עיניי,

איכות ומחט.

ועם זה אתה מין רקמה, רוקמים רקמה זה.

והם התפרנסו

במרוקו.

רוב היהודים היו

עושים מלאכות למלך.

גם כן, בדברים כאלה.

כשאין לאדם שום סיבה להשתדל בו להשיג צרכיו,

זאת אומרת, הוא מחפש עבודה, מחפש זה,

אפילו מודעות לוקח לו שבוע, שיענו לו ויעשו לו וזה,

כשאין לאדם שום סיבה, הוא לא מוצא סיבה להשתדל להשיג צרכיו.

אל יפול ליבו מזה.

כי אחרי שכבר ננעלו לו שערי השתדלות המוטל עליו,

אז הוא פטור מהחיוב הזה.

ויש לו לבטוח בשם.

זהו.

כי אפילו אם חלילה הצהרה קרובה,

והאדם לא יודע שום עצה איך להנצל מכל מקום דרכי השם נעלמים המה מעיני אדם ותשועת השם כהרף עין.

ואם קמים עליו ושונאים להזיק אותו,

כתוב ברצות השם דרכי איש גם אויבם ישלים איתו.

וכן, בעניין מזונות.

כתוב, השם מוריש ומעשיר.

וכתוב, אשלך על אדוני יהבך והוא יכלכלך.

וכתוב אדוני רועי,

לא אחסר.

אם השם הוא הרועה שלי, הוא זן אותי,

אני לא אחסר.

עכשיו, כל הדברים שהתחדשו לו לאדם,

וגם אם הוא מצליח בעסקים,

הוא צריך להאמין כי לא הסיבה גרמה לו את הרווח,

ההפך.

הרווח נגזר עליו,

והוא גרם שתבוא לו הסיבה שממנה יצא מסובב,

שנרצה להשם יתברך.

לא, איזה מזל מצאתי עבודה וזה, וזה מביא לי עכשיו.

לא, גזרו שאתה תרוויח.

ואיך תרוויח?

לא יעשו לך נס.

אתה לא כזה בעל ביטחון,

כי אתה הולך לעבוד.

אז מסדרים לך שאתה תקבל את זה בדרך כזאת.

לא הסיבה הביאה לך את הרווח.

הרווח שנגזר בשמיים הביא לך את הסיבת העבודה הזאת.

בענייני רפואה

רואים ממש הרבה פעמים שהרופאים טועים בטיב המחלה.

הרי איך הם עובדים?

יכול להיות שמה שיש לך רעידות בגוף זה מסיבה א', ב', ג', ד',

אז מה הם עושים?

הם הולכים על הכי חמור

ונותנים לך תרופות לכי החמור,

אבל אם זה לא זה, אז הם נותנים לך משהו פחות.

ואם לא זה, זה ככה, והם לא,

הם אומרים לך,

לך תנוח,

ביי.

זאת אומרת,

הם לא מכוונים תמיד, הרבה מתים תחת ידם.

אז בענייני רפואה תדיר רואים שרופאים טועים בטיב המחלה.

ולא די שהם לא מתקנים, אלא מקלקלים.

ואם כן, איך אתה סומך בהשתדלות?

אחרי שאתה לא יודע מאומה אם זה לטובתך או לרעתך.

לדוגמה, בעניין הסרטן. הרי מצאו כבר כמה פתרונות וחיסלו את האנשים האלה.

וגם, אם יש תרופות שמצילות חיים,

הן יקרות מאוד, ולא נותנים לבן אדם,

לקופת חולים ובתי חולים.

ומה הם כן משתמשים?

וכי אמו, ומקצרים את חייו של הבן אדם.

לא לעשות, כן לעשות, זו החלטה של כל אדם וביטחונו.

כן?

אבל אני מכיר אישה אחת צדקת,

שהיא קמה מוקדם מאוד בנץ,

והיא מתפללת, והיא לומדת כל היום,

ולא רוצה לרמוז מזאת.

ואמרו לה שיש לה את המחלה וזה, והם רוצים לטפל בה,

והיא לא מסכימה.

היא אומרת, אני ביד של הקדוש ברוך הוא.

ובינתיים, למרות שקצבו לה מעט לחיות,

היא ממשיכה לחיות. אולי עוד תראה שהם מתו.

כן, אבל תלוי כל אחד לפי ביטחונו.

עכשיו, זה תורת האדם הישר.

כשמגיע לו איזה צער, חלילה,

או חיסרון במזונות,

אם אתה אדם ישר,

אל תרבה בהשתדלות,

אלא תפשפש במעשים שלך שלא טובים,

שהם סיבבו לך את זה,

ותתחזק בביטחון, ותקווה אל השם יתברך,

ותקבע בלב שלך שבלעדי השם יתברך אין ממי לבקש עזרה.

כמו שמבואר בספר נפש החיים, אם רואה אדם את עצמו בצער חלילה,

יתבונן באחדות הבורא,

שאין עוד מלבדו,

וממילא יסתלקו ממנו כל הדינים וכל הקטרוגים.

כמו שכתוב, אני עשיתי,

ואני אסבול באמלט.

הקב'ה, ומה אתה דואג הכל עלי?

תפתח בי.

מה זה אחדות השם את בראנו?

כל מה שיש בעולם,

הכל, כולל האנשים,

כולל הברואים כולם, כולל כל מה שיש,

מאכלים, פירות, ירקות,

הכל הכל זה אחדות אחת מאת השם את בראנו.

הוא יכול להמציא לך את הכול.

הוא שולח מחלות והוא משחרר אותן. אני מחצתי ואני ארפה, ואין מיידי מציל.

אף אחד לא יכול להציל אותך. אם אני שלחתי,

אם אני מחצתי, רק אני ארפה.

אז לכן אנחנו אומרים, רפאני אדוני וארפה.

אם אתה תרפה אותי, אני ארפה.

אבל אם אתה לא תרפה, מה יועיל? הרופא לא יכול לרפא בלי גזירה שהשם נותן,

שהרפואה תבוא על ידי פלוני,

על ידי תרופה או בלי, על ידי תפילה.

תלוי בך.

אבל זה תחפש מה גרם,

כי כל חוליים באים לעורר את הבן אדם, ולמדנו

שבאותם איברים שזה בא לאדם,

יחפש מה חטא באיברים האלה, ואם יתקן, יתוקן.

כמו שלמדנו בספר חרדים,

שהוא מחלק את גוף האדם

והמצוות התלויות בכל איבר ואיבר,

ובספר הזה תוכל למצוא מה שייך לאוזן, מה שייך לפה, מה שייך ליד, מה שייך...

ואז אתה יכול למצוא כיוונים.

ואם אתה לא יודע ולא מצאת,

תעסוק בתורה, ויהי הרפאות.

יהי הרפאות לשוריך,

לגרגרותיך,

לכל הדברים.

העניין

שהמזונות

באים

לאדם בעוונות הרבים בגיעה רבה,

כי הקדוש ברוך הוא שולח לנו את המזונות.

לוטים ומכוסים בכסות של מלאכה, כאילו מפה זה בא.

שלא יהיה ניכר לעין כל שהבורא יתברך, הוא זן ומפרנס את הכל, כי זה היה ניסיון.

שאדם יודע שאין הפרנסה מן המלאכה,

אלא מגזרה בראש השנה, מה איום זו נותר.

הוא יכול לקבל אותם

כמו במדבר, בפתח הדלת,

או באמצע המחנה, או מחוץ למחנה.

תלוי אם אתה צדיק, בינוני או רשע.

אבל באמת היגיעה והמלאכה זה רק כסות עיניים.

שלא יראו את גאות השם,

איך הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס.

וכמו שאמרו, הרעותי את מעשיי וקיפחתי את פרנסתי.

אבל באמת המלאכה לא מעילה כלום.

יש לי בריכה קטנה בגינה, יש בה דגים.

וואו, סכנה שישה קטנים כאלה, נהיו כבר כאלה.

באו החתולים, אכלו שניים.

המזונות קצובים.

זה מזוין קצובים.

כן.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, לא עניות

מן האומנות

ולא עשירות

מן האומנות.

רק ברכת השם היא תחשיב.

אל תחשבו שלא צריך למלאכה.

אדרבה, רצון הבורא ורצון התורה שכל אדם יהיה נהנה מיגיעה כפיו,

כמו שאמרו בברכות.

אבל הכוונה היא שיבין האדם שהמלאכה עצמה לא מועילה אלא ברכת השם.

זאת אומרת, זה הניסיון.

מי שלא בוטח מאה אחוז, ויש כאלה בודדים אולי בעולם,

במאה אחוז.

אז כל השאר צריכים.

אבל זה בשביל ניסיון

שלמרות המלאכה,

הוא ידע שהשם גזר עליו שיתפרנס כך וכך, ולכן הביא לו את זאת המלאכה,

שיהיה לו כיסוי,

כאילו מפה זה בא.

אבל אסור לו להאמין

שמפה בא הכסף, הכסף בא מגזרה.

הוא יכול להגיע גם בלי זה.

40 מיליון,

צ'ק צ'ק.

זאת אומרת,

אדם צריך לשקול

כמה ביטחון יש לו, ואם הוא לא יגיע על הריק.

ואם הוא מוסיף על מה שיותר,

גם תהיה לו...

הגיעה וגם לא יהיה לו ביטחון וגם ימעט

הזכויות שלו וגם

אם יפתח בה אדם הוא יהיה גם ארור וכו' וכו' וכו'.

בקיצור, לסיום,

החסיד הגמור

שדבק באלוהיו תמיד

ולא מפריד את המחשבה שלו מהשם

והוא לא מדביק את המחשבה בענייני העולם,

אדם כזה נשמר תמיד מכל מקרה הזמן.

אפילו מקרים בטבע.

והשם שומר עליו בנס ועושה לו ניסים תמיד.

והוא יחשב מכת העליונים

שאינם בני הוויה והפסד למקרה העתים כמו מלאכים.

וכפי קרבתו

להידבק באלוקיו,

השם ישמור עליו שמירה מעולה.

אבל מי שרחוק

מן הקדוש ברוך הוא במחשבה ובמעשים,

ואפילו אם הוא לא יתחייב מיתה בחטאים אשר הוא חטא,

יהיה משולח ונחזב למקרים.

כביכול השם מפקיר אותו למקרים.

ומה שהמזל, כמו שאומרים,

קובע,

זה מה שיקרה לו. זה אומר הרמב״ן

בספר איוב יא' ז'.

הכל ידועך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל ידועך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל ידעוך והכל נשבחוך והכל והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידעוך והכל נשבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם

הרי אני מכוון כי היום צהר, אדוני הייתם עושים עד או ראיתו גומל למשל שעשתו, אני מקבל את הרעיון, לעשות נא התרועה לקדוש ברוך הוא, לעשות נא התרועה לתנא הקדוש,

שיהיו שפתות הלאות בקבר.