פניני אמונה מהגאון הרב גרשון אדלשטיין זצ''ל ראש ישיבת פוניבז'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

לזכות

רבי אמנון יצחק

ואשתו,

שיחיו,

לכל משפחת יצחק,

הם ובני ובנותיהם ונכדיהם וכל הצעים, שיזכו לכל הברכות הכתובות בספר התורה, אמן ואמן.

אמן.

ויעיר שלמה אלכבץ שתרם את הנציב יום,

נזכה לכל מילה דמיטב יותר ממה שמאחל לי.

אמן.

פניני אמונה מהגאון רבי גרשון אידלשטיין, זכר צדיק וברכה, ראש ישיבת פונוויץ'.

לימוד התורה משפיע לחזק את האמונה.

על ידי קדושת התורה זוכים לאמונה.

והוא אומר שהוא שמע.

אחד למד מסכת בבא קמא,

וזה השפיע עליו חיזוק באמונה.

והביאו מה שכתוב בתיקוני זוהר,

בראשית ברא אלוהים

ראשי תיבות בבא.

רמז לשלוש בבות

שבסדר נזיקין,

וזה בתיקוני זוהר קמאז,

שלימוד התורה משפיע חיזוק האמונה לדעת שבראשית ברא אלוהים.

כי התורה מקדשת את האדם.

ככל שהוא עוסק בלימוד התורה ובדברים המקדשים אותו,

משפיע עליו חיזוק

באמונה ובעכרת האמת.

ומי שמתבונן בבריאה,

הוא רואה השגחה.

רואים שיש מנהיג לבריאה. איך?

אתה מסתכל על מערכת השמש,

והירח והכוכבים,

שאו מרום עיניכם וראו. מי ברא אלה?

יש כוכבי לכת,

יש כוכבי שבט,

אלפי כוכבים מסתובבים כל הזמן בלי תקלות, בלי היתקלויות.

אף אחד לא פוגע בחברו

מוכרע

שיש כוח עליון שמפעיל ומסובב אותם.

גרעין

באדמה

נרקבת, ויוצאים המון חיטים.

זה דבר מופלא,

זה לא מובן בדרך הטבע.

ביצה

בוקעה מנה אפרוח.

מה ההסבר הזה?

איך יכול להיות שדבר דומם

הופך להיות להיות בעל חי?

מי מכניס את המזון

מבחוץ לבפנים?

יצירת האדם?

דבר מופלא.

אחד שאל את הרב שך, זכר צדיק ברכה,

על אמונה.

אז הוא אמר לו, כל יצירת האדם בעל לידה זה פלא שאינו מובן.

ורואים שיש כוח עליון נסתר ונעלם למעלה מהשגתנו.

הבת שלה, סבא מקלם, אמרה בשם אביה,

איך אתה רואה השגחה?

פעמים שיורדים גשמים ימים רצופים.

בפרט בחוץ לארץ.

ימים.

בלי הפסקה.

ושלג לא יורד ימים רצופים.

אין סיבה טבעית למה שלא ירד שלג ימים רצופים.

אבל אם ירד שלג ימים רצופים, הוא יקבור את כולם.

כולם יכוסו בשלג בגובה, נגיד, עשר מטר, סלמת.

זהו.

היינו בשוויץ,

הגיע שלג גובה שתי מטר, אתם יודעים מה זה?

וואי, וואי, וואי.

אבל לא יותר.

אז רואים שיש השגחה.

גם

בלי אוויר אדם לא יכול לחיות, אז בכל מקום יש אוויר.

אבל לא בכל מקום יש מזון.

כי אפשר ללכת אפילו כמה ימים בלי לאכול.

וגם רואים שאוצרות המים לא נמצאים בכל מקום, כי אפשר לחיות בלי לשתות קצת.

יום, יומיים, שלושה.

אז לכן יש נחלים פה, שם, נהרות פה, שם, מאגרים מים כאן, שם. לא, לא.

לא כמו מים, לא כמו אוויר.

כי אוויר אוי ואבוי, אם יהיה כיס אוויר ולא יהיה לך פסוק.

בן אדם הלך.

‫החזון איש

אמר פעם לרבי יעקב אידלשטיין, ‫אח שלו, של הרב גרשון,

‫זכר צדיק וברכה.

‫אמר לו הרב, החזון איש אמר לו, ‫רואים במציאות

כמה גדול המרחק בין

מורה שמים למורה בשר ודם.

‫הוא אומר, כשמתקינים עמודי חשמל,

‫נזהרים שיהיו חזקים, יציבים, ברזל, בטון.

‫לא שמענו שנופלים עמודי חשמל.

‫אוי ואבוי אם יקרה החוט ויפול לארץ.

‫פששש, אסון.

אבל כשמתקינים עמודים של עירוב,

‫עושים אותם מעמודי עץ פשוטים,

‫ולא מפחדים שיפלו החוטים, ‫ייפסל נערעור.

‫וזה ההבדל בין מורה שמים ‫למורה בשר ודם.

‫זה אמר החזון איש.

‫איי, איי, איי, איזה דוגמה.

מדהים.

‫בכל יום שישי צריכים לעבור, כן?

‫לבדוק שלא נקרעו החוטים.

‫עשו פעם אחת כמו שצריך,

‫כמו עמוד החשמל, וזהו.

‫לא, אין מורה שמים.

‫כמו שעבודה זה רע, זה ההפך מאמונה,

‫גם הכועס זה חוסר אמונה.

למה אדם כועס? ‫מצערים אותו,

פגעו בכבודו,

‫אבל מישהו בעל אמונה,

‫הוא יודע את האמת, שהכול משמיים.

‫בבית דין פסקוש מגיע לו צער,

‫ואין אדם נוקף אצבע למטה, ‫אלא אם כן מכריזים מלמעלה.

‫ממילא אין מקום לכעוס על אדם ‫שציער אותו.

‫הוא רק שליח.

‫מגלגלין חווה על ידי חייו.

‫אתה יכול רק לרחם עליו

‫שבחרו בו בשביל לצער אותך ‫מה שמגיע לך,

‫אבל שלחו אותו דווקא.

‫צריך לרחם עליו.

‫אבל הצער יבוא גם בלעדיו.

הוא הצער יבוא מכיוון אחר.

אם נגזר צער, אז צריך להיות הצער, אין מה לעשות.

למה אדם כופר?

כי יש לו נגיעות.

האמונה זה דבר טבעי.

מצד הטבע ישר רואים אמונה.

אז איך אדם כופר?

יש לו נגיעות.

הוא חושב לא כדאי להאמין.

אם אני אאמין, אהיה מוגבל.

לא אוכל לעשות מה שאני רוצה.

אבל יש גיהינום.

ויש עולם הבא.

הוא לא חושב על זה.

ומעדיף לחיות כמו בעל חי.

אכול ושותו כי מחר נמות.

וככה מפתה אותו היוצר. גם אומר, יש לו עוד זמן. מה אתה דואג? אתה רוצה תענת את זה, זה, זה, זה.

ותקשיבו, מעשה מזעזע.

בשואה,

יימח שמם וזכרם, הנאצים,

יימח שמם וזכרם,

היו לוקחים להריגה מכסה קבועה של ילדים,

להריגה.

והיה אדם אחד, בעל ממון,

שהייתה לו אפשרות לשחד אותם להציל את בנו.

אבל הוא ידע,

היות והמכסה זה 500 ילדים,

אם הוא יוריד אחד, יכניסו מישהו במקומו.

אז הוא הלך לשאול את הרב אם מותר להציל את בנו על חשבון אחרים.

הרב לא ענה לו.

הוא הבין שעל פי ההלכה אסור לעשות דבר כזה.

והתגבר על עצמו ולא הציל את בנו.

זו דוגמה של אדם בעל מדרגה גבוהה באמונה,

שהתגבר על הנגיעה החזקה של הצלת הבן ולא עבר על ההלכה.

שמעתם?

אברהם אבינו.

סיפר אדם שהיה בחוץ לארץ בתחילת השואה

וראה אנשים פשוטים

שלפני השואה לא היו מדברים.

תקדיקים במצוות כל כך.

החלה השואה, התחזקו באמונה.

ופרסמו את האמונה בקור רעש גדול,

ממש כמו בנובה.

ולעומת זה היו אנשים בעלי מעמד חשוב שפרקו עול תורה ומצוות.

וזה תלוי כיצד הייתה דרגת האמונה בפנימיות של הלב.

מי שהוא בעל אמונה חזקה, התחזק יותר.

מי שחלש באמונה, נחלש יותר.

יש גם חילונים שיש להם אמונה,

אבל היצר שולט עליהם.

התאוות שולטות עליהם, אבל ברגע שכבר אין מקום לתאוות כמו שואה,

אז חוזרת ומתעוררת האמונה הפנימית, והיא יותר חזקה מאלה ששמרו קודם,

אבל לא היה להם אמונה פנימית.

כמו שאומרים, מצוות אנשים מלומדם.

כשאומרים מודה אני לפניך בבוקר יש דרגות בזה.

מישהו בעל אמונה חזקה

אומר מודה אני מתוך אמונה.

הוא מרגיש

שזו המציאות האמיתית שהקדוש ברוך הוא עשה איתו חסד וחמלה,

והחזיל לו את נשמתו.

אם אדם היה טובע בים

ואין לו אוויר, אין,

ובא מישהו וחילץ אותו,

והוא נושם.

הוא היה מודה כמו בבוקר,

והוא היה מרים ידם, עושה סעודה, היה עושה זה, וואי וואי וואי,

לא היה לו אוויר, הוא היה הולך למות וזה,

אה?

מי שדרגות באמונה כמה אתה מאמין במה שאתה אומר.

אז מישהו בעל אמונה חלשה, אז הוא אומר את זה.

כמעט נתקל פה, נתקל שם.

האם אפשר לברוח מצרות או אי אפשר?

כשאדם חי עם אמונה הוא יודע שכל המאורעות בהשגחה,

וכל הדברים

שבאים עליו, טובים או קשים,

הכל בידי שמיים.

היה אחד שסבל צרות מהשכנים,

ורצה לעבור דירה,

שלא היה לו צרות.

שאל אדם גדול,

אמר לו, מה יעזור שתעבור דירה, צרות יעברו איתך,

כי אם יש מנה של צרות שאתה צריך לסבול,

כבר תישאר פה.

אם תעבור, וגם שם יהיו לך צרות,

זה כבר יהיה לך כבר יותר מדי, כאילו אתה נרדף.

אז הוא אמר לו, אל תעבור, תישאר בקום.

כמובן, אפשר להתפלל, אפשר לעשות כל מיני, אבל

זה שאתה חושב שאתה בורח מהצרה,

זה לא אומר שאתה מצליח לברוח.

יש.

מה התועלת שיש לאדם חלילה מחלה?

המטרה הוא שהוא יתעורר ויתחזק, ויזכה לחיי העולם הבא.

ופעמים זוכים גם לעולם הזה, וגם לעולם הבא.

למשל,

הגאון מצ'יבין

זכה לאריכות ימים בעולם הזה,

בזכות חיזוק התורה שהיה לו מתוך המחלה.

הוא היה חולה מסוכן, הלו, לא שידוכים עכשיו, עכשיו.

הוא היה חולה מסוכן,

וקיבל על עצמו

שאם הוא יעבור עם המחלה, יוסיף חיזוק בלימוד התורה.

לפי הסיפור שאני מכיר מקודם,

הוא ביקש שייתנו לו עוד 15 שנה שהוא יחזור על כל התורה,

שהוא יבוא לפני הקדוש ברוך הוא מוכן.

והוסיפו לו בדיוק 15 שנה, מה שהוא ביקש.

זאת אומרת, אין לשער גודל הזכות של דבקות בתורה, ומי עורר אותו?

המחלה.

ואז הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא, התחייב וקיים.

אז כתוב שפעם אחת באו אליו

אחרי 13 שנה

שהאריכו את ימיו,

והיה מועצת גדולי התורה, והיו צריכים את עצתו, הוא היה גדול בדור.

הוא אמר שהוא לא יכול,

כי הוא התחייב לקדוש ברוך הוא לסיים את כל מה שהוא התחייב,

ואין לו זמן בשביל זה.

הוא אמר ש-15 שנה, ואז היה 13 שנה,

‫למד נשאר עוד שנתיים, בואו נפטר.

‫אנחנו לא נסיים.

‫אה?

‫זה כמו הסיפור שסיפרתי, ‫מהו שהדף היומי

שהוא למד,

‫המתאגרף שלמד,

‫שלוש שנים.

‫כן, ואיכשהו גמר את הדף, ‫עשה את המסיבה,

‫ובאותו לילה מת. ‫האריכו את הימים שלו

עד שהוא יגמור את הדף ‫שהוא רצה ללמוד.

‫כשהחפץ חיים אמר, ‫איך יבוא אדם ולא יודע, ‫אפילו דף אחד גמרא.

‫הוא היה עם הארץ, והחליט.

‫לקח לו עוד שלוש שנים.

‫האריכו זאת הימים.

‫להתחזק באמונה זה לא דבר פשוט,

‫כי האמונה נחלשת כל הזמן,

‫והעולם חי בלי אמונה, ‫ונתנו דוגמאות בשיעורים האחרונים.

‫כי האדם מושפע מהעולם. ‫תפסיק, נו.

‫כל אחד מושפע ממה שהוא רואה ‫וממה שהוא שומע,

‫ולכן האמונה נחלשת.

‫אמרנו חדשות וזה, ורואים, ופה.

‫העצה היחידה זה להתחזק בספרי מוסר.

‫ועל זה היה מעורר הרב גרשון,

‫מפני שזו עצה יחידה ואין בלתה.

‫הוא אומר, שמעתי שבקלם אמרו,

‫למה בדורות הראשונים

‫לא מצינו שהייתה להם קביעות ‫לעסוק בספרי מוסר?

‫אומנם בדברי הראשונים מוזכר חיוב ‫לעסוק בחשבון הנפש,

‫ולא ספירת שמיים בכל יום,

‫אבל לא מצינו שהיה סדר יומי ‫קבוע ללימוד מוסר.

‫אז בכלם אמרו שבגלל שהתפילה ‫אצלם הייתה מוסר.

‫אתה יודע מה זה להתפלל תפילה

שהיא בעצמה מוסר?

‫וידוע שבאר הכוזרי, ‫כי התפילה היא מזון הנפש.

‫כשם שהגוף זקוק למזון גשמי,

‫גם הנשמה זקוקה למזון רוחני, ‫וזו התפילה.

‫יש שלוש שרודות שאתה אוכל, ‫יש שלוש תפילות שאתה מתפלל.

שולחן ערוך באור החיים צדיק ח' כתב שחסידים ראשונים היו מגיעים בתפילתם

להתפשטות הגשמיות.

וידוע שהחזון איש זכר צדיק וברכה ישקוע ומרוכז עם כל החושים בתפילתו

באופן שהוא לא שמע ולא הרגיש כלום חוץ מהתפילה.

כשמתפללים באופן כזה זה לימוד המוסר הטוב

ביותר וזה החיזוק לאמונה.

זה כמו סדר מוסר שלוש פעמים ביום.

מספרים על בישראל, אבו חסרה,

שפעמה מישהו ירה

בזמן שהוא עמד בתפילה הוא לא זע ולא נע.

לאנשים נופל משהו, כולם עושים ככה.

משהו קטן, אפילו כוס חד פעמי.

מישהו נכנס, מסתובבים, מסתכל תוך כדי תפילה.

פעה!

לא זז.

וכל צער ואיסורים שבאים על אדם צריך לפשפש במעשיו,

לחפש מה הסיבה,

מה רוצים ממנו בשמיים.

הצער והקשיים זה משמיים.

וזה לא נקמה על העבר,

אלא לתקן את המעשים.

האיסורים גם מכפרים וממרקים,

ומעוררים לפשפש במעשים,

לתקן ולחזור בתשובה מכאן מלאבה.

זה מה שאומרים,

כל דעביד רחמנא לטבעביד.

כל הקשיים הם לטובתו של האדם.

על ידי זה הוא מתעורר לתקן מעשיו, זוכה לחיי נצח.

וזה נקרא אמונה.

לחשוב על כל דבר,

מה הסיבה של הקשיים,

מה השם דורש מאיתנו, זה אמונה.

כי אתה יודע שהכול לא בא סתם, אין דבר כזה סתם.

אחד חלה ונטה למות.

בניו ובנותיו גרו בחוץ לארץ.

רצה לעלות לארץ ישראל,

כי הרגיש שהסוף קרב.

רצה להיקבר בארץ ישראל.

אמר לו המשגיח,

האור יחזקאל,

זכר צדיק וברכה.

כי עדיף בתקופה הזאת שישאר בחוץ לארץ סמוך לבני המשפחה

ולא יעלה לארץ ישראל.

כי אם יהיה רחוק מבני המשפחה יהיה לו קשה יותר.

יש חשש שהוא יבעט בייסורים ולא יקבל באהבה.

אבל ליד בני המשפחה יהיה רגוע ושמח יותר.

יהיה לו קל לקבל את הייסורים באהבה.

מטעם זה אמר בחייה לא הן

ולא שכרן.

שהוא לא רוצה ייסורים, לא הן

וגם לא את השכר מהן.

עדיף לוותר על השכר של הייסורים

אם יש חשש

שלא יעמוד בניסיון ויבעט בייסורים.

ובייסורים יש עוד עניין.

מלבד השכר הגדול שזוכים,

גם הם מרקים ומכפרים עוונות.

ואם יש לאדם עבירות שלא מתכפרות אלא בייסורים,

ודאי שעדיף לו לסבול אותם בעולם הזה,

במקום גיהינום עם ייסורים קשים לאין שיעור.

ולכן צריך לקבל ייסורים באהבה ולא לבעוט בהם.

בספר תולדות אליהו מובא מהגאון רבי אליהו ריגולר,

זכר צדיק וברכה.

אם ידקדק אדם ממצא

שעל פי הרוב

לא ישלם חפצו על פי הסיבות שהציב הוא למטרתו ושם את ביטחונו עליהן,

ורצונו מאווייו

יבואו לו על הרוב על ידי סיבה חדשה שלא שחרר אותה מראש.

למה? לדע ולהיבדע

שמחשבות אדם

תוהו

ורק מהשם מצעדי גבר קוננו ולא נתקנו עלילות.

בתעש אדם כדגי הים.

מה, דג גדול אוכל קטן?

ככה אדם.

דג גדול אוכל דג קטן.

אתה פותח את הדג הגדול,

אתה מוצא שהדג בפנים.

הפוך.

ואיך הוא התהפך?

הוא לא התהפך.

הוא רדף אחרי זה,

ובסוף הוא בלע את זה שבא ממול.

לקח הבן אדם.

הוא חושב שיעשה ככה ויהיה לו ככה,

ובסוף זה בא לו מככה וככה,

ולא כמו שהוא חשב.

זה כמו דגאיה.

וזה מה שהוא אומר פה.

כל מעשיו, הסיבות שהוא מתכנן והכול, בסוף יוצא אחרת.

תראו אנשים שמארגנים חתונות, עם סיבות, מעניינים, הכול,

תוכניות, וזה, בסוף זה לא עוזב, זה התבטל, וההוא לא בא, וזה, ובסוף ההוא הביא, וההוא,

ככה זה כל הזמן.

אם יש פורענות בעולם,

כתוב שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל.

זאת אומרת, אם יש

בלאגן באיראן ויש בלאגן באוקראינה ויש בלאגן ברוסיה

וזה בגלל ישראל,

שנאמר, החרדתי גויים,

נשמו פינותם,

החרבתי חוצותם,

אמרתי,

אך תראי אותי, תקחי מוסר.

כל הפורענות והצרות שיש בעולם אצל הגויים נועדו בשביל ישראל שיראו

שיש השגחה ויתחזקו באמונה.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא מזהיר אותנו שזה הולך להיות אצלנו גם.

מה התחיל קודם? אוקראינה, פוטין, נכון?

אנחנו היינו פה בשקט,

ופתאום נהיה שבעי באוקטובר,

ופתאום אנחנו באותו מצב כמו האוקראינים ופוטין עם איראן.

אז זאת אומרת, אמרתי,

תראי מוסר,

תקחי מוסר,

אך תראי, תפחדי,

תפחדי ותקחי מוסר.

לא לוקחים, אז זה בא.

למה זה דומה?

לאבא שהוא בעצם לא רוצה להכות את הבן שלו,

אבל הבן לא נרתע.

אז הוא לוקח אגורה ומכה על השולחן לידו, פאק!

וואו!

עם כזה דבר על הגוף, אוי ואבוי.

אז למה הוא עשה את זה?

כי הוא לא רוצה להכות אותו,

אבל הוא רוצה ש...

‫שהוא ירתע.

‫ואם הוא לא ירתע וזה לא עין, ‫אז הוא יקבל את המכה הזאת.

‫אז כל מה שהשם מביא על הגויים,

‫בשביל ישראל.

‫שילמדו מוסר ושינעו,

‫שלא לעולם חוסן.

‫אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

‫בסנהדרין כו,

‫מחשבה מועלת.

‫דהיינו, מועילה.

‫רש״י אומר,

‫מחשבה שהאדם מחשב כך וכך יחסה,

‫כך וכך תעלה בידי,

‫מועלת להשבית הדבר ‫שאין מחשבתו מתקיימת.

‫היינו, אם אתה עושה תוכנית ‫כיצד, באיזה דרך תצליח,

‫כגון במילי דה-עלמא,

‫ואתה עושה תוכנית ‫איך תרוויח פרנסה או עשירות,

‫יסבבו מן השמיים שלא תצליח ‫בדרך שחשבת,

‫כדי ללמד אותך שיש השגחה.

‫אתה לא קובע.

‫אתה לא קובע.

‫ואמרו שם שאפילו לדברי תורה,

‫בפרש רש״י,

‫כגון האומר, עד יום פלוני אסיים ‫כך וכך מסכתות בגרסה,

‫שגם אם התוכנית היא בדברי תורה, ‫ורוצה להצליח בתורה, ‫שזה דבר טוב מאוד,

‫הוא עושה תוכנית כמה יספיק ‫וכיצד יצליח,

‫וסומך על כוחו ועוצם ידו ‫שיצליח בתוכניתו,

‫מסבבים שלא יצליח,

‫בדיוק באותה התוכנית, כפי שחשב,

‫כדי ללמדו שיש השגחה ‫ואין לסמוך על כוחו ועוצם ידו.

‫אז איך זה נאמר?

מחשבה מועלת.

‫אולי זה מלשון מחילה.

‫מה זה מחשבה מועלת?

‫מועילה בשביל שלא יתקיים המחשבה.

‫איך זה מסתדר? זה נקרא תועלת.

‫אבל אם זה יגרום שאתה תבין ‫שיש השגחה...

אז זה מועיל מאוד.

מועיל מאוד.

בהיותו צעיר, ביקר החפץ חיים את רבי ישראל בסלט,

ורבי ישראל כיבד אותו מאוד, הוא היה אברך צעיר.

כשהגיע אליו החפץ חיים הוא היה אברך צעיר, ורבי ישראל היה בזקנותו.

לאחר שנפרד ממנו ליווה אותו עד פתח ביתו.

והדבר היה תמוה בעיני התלמידים שלו, של רבי ישראל.

שאלו אותו מה פשר הדבר,

אז הוא אמר להם, האברך הזה מצטיין מאוד באמונתו,

והוא אינו בעל אמונה בלבד,

אלא הוא חש ממש את האמונה.

אז הוא קם,

מלווה אותו. הוא היה זקן, נפלג.

הוא היה אברך צעיר, שהוא בא להראות לו את הספר,

שהוא הולך להוציא, ושאל אותו אם להוציא את הספר.

אז אמר לו, כן,

מלווה אותו בסוף. כולם תמהו, מה זה אברך צעיר,

גדול הדור קם

ומלווה אותו, וזה?

חש את האמונה.

זאת אומרת, רק מהשיחה ביניהם, ככה, כשדיברו, וזה, ופה ושם,

הוא כבר ראה מי עומד לפניו.

זאת אומרת, ניתן היה לחוש את החש באמונה.

אבל זה צריך להיות רבי ישראל בשביל לחוש דבר כזה.

כן.

מדהים.

ישמחו במלאכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכות איכיכיכ

איש הבא מי קנדשם קנדשם קנדשם קנדשם