עובדות והנהגות מדהימות מהגאון רבי שלמה ברוודה זצ"ל - חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לעילוי נשמת יקוד ג'קלין למשפחת טובי,

מנוחתה עידן,

שכל יוצאי החלצי יחזרו בתשובה שלמה.

והשם יזכה אותה שיתחילו ללמוד תורה בבית הכנסת שנבנה על שמה מהרה, אמן.

דן בן ציון וספיר בת רחמים,

בהצלחה בכל העניינים

למשפחת שרעבי וגאולה שלמה לכל עם ישראל.

ארגיטו

בת כסטץ'

תזכה לבריאות ותקום עם מיטת חוליון לחיים טובים ולשלום, אמן.

אנחנו ממשיכים בעובדות בהנהגות מהרב הגאון הרב

שלמה ברבדה,

זכר צדיק וברכה, חלק ב'

כשהוא הגיע לאמריקה לא הבינו אותו כל כך,

כי הם גדלו במושגים אחרים, מרחק 500 פרסה,

מאורחותיו ודרכיו.

אבל לאט

התקרבו בחיי וחיי הישיבה והבינו את הכול.

סיפר אחד מחבריו

שהחל להיעדר במשך תקופה מהישיבה,

שהוא בירר אצלו מה קורה איתו, למה הוא לא מגיע.

והוא סיפר שקרה אסון, אחותו נפטרה.

אמר שהתפלל הרבה עבורה,

עשה מעשים טובים,

הרבה בהשתדלויות,

והתפילות לא התקבלו,

והוא נשבר מזה.

והזכיר לו הרב רב, דעתה זוכר?

בתחילה, כשלא הבנו את המשגיח,

עד שנכנסנו למושגים, הבנו.

אז כל שכן הדרכים של הקדוש ברוך הוא בהנהגת העולם,

בוודאי שלא ניתן להבין.

ותפקידנו לעשות השתדלות,

מי יבוא היום ונבין הכול.

וסיפר שדבר זה הועיל לחברו וחזר לחבוש את ספסלי הישיבה.

תודה רבה.

אז זאת אומרת,

יש לאנשים כל מיני קושיות,

כאילו הכל צריך להתנהל כמו שהם רוצים.

מה אתה מבין בחשבונות של הקדוש ברוך הוא, את מי הוא הביא לעולם,

לכמה זמן הביא אותו, מה הוא צריך לעבור, איזה גלגול הוא?

מה אתה מבין בשביל שאתה תכריע שככה צריך להיות או לא או לא?

אפילו דוד המלך אמר, עד הגיעה מקדשי אל אבינה לאחריתם.

יש דברים שרק אחרי שמגיעים למעלה,

אז מבינים הכל לאחור.

ויש פה אנשים קטני אמונה,

קטני ביטחון,

שהם חושבים שהם מאמינים גדולים,

אבל כשהם מגיעים לניסיון הם לא עומדים פה, הם לא יודעים מה אתה מבין, מה, למה, מה זה,

תגיד תודה שאתה יכול לשאול בכלל את השאלה.

זה שאתה יכול בכלל לשאול את השאלה,

מישהו חייב לך משהו?

פעם בעל תשובה בתחילת דרכו הגיע עם המון שאלות,

ועם המון קושיות,

והרב רבדה התחיל לענות לו על כמה שאלות,

אבל הבן אדם לא גומר.

וענה לו רבנו,

תשמע, במקום שאני

אענה עוד ועוד,

אני מציע לך, בוא תלמד כמה חודשים בישיבה,

ואז תראה שהשאלות יובנו מעצמן.

והסביר,

יש לך שאיפות גדולות,

בשאלות אני רואה, והתורה לא ירחבה מניים.

ואתה מעוניין לעלות לפסגת ההר.

אם תשב ותלמד,

אתה תעלה.

ואז הכל יהיה יותר בהיר. כשעולים יותר למעלה, רואים למטה, אז הכל יותר בהיר.

וסיפר לו על עצמו שכשהוא נכנס ללמוד בישיבת מיר,

שהגיעה משנגחאי לארצות הברית,

היו בני ישיבת מיר ברמה גבוהה עשרת מונים.

ובין הסדרים הוא היה יושב עם המבוגרים ושואל שאלות.

והם האירו לו פנים,

אבל היו שאלות שהם אמרו לו שהם לא יכולים לענות,

ורק אם יעברו כמה חודשים הוא יבין הכול.

כי לפעמים אתה שואל שאלה,

ואם יענו לך תשובה, יכול להיות שלא תהיה מרוצה. למה? כי לשאלה שאתה שואל צריך להקדים.

כמה הקדמות

בשביל שתבין אחר כך את התשובה.

כי כל תשובה יש לה בסיס, והבסיס הזה זה ההקדמות שצריך להגיד.

אז אם לא אומרים לך את הבסיס,

אתה תשמע את התשובה, יכול להיות שלא תמצא חן בעיניך, אתה חושב שלא ענו לך.

אבל צריך ללמוד.

כשלומדים מתמטיקה, אז מתחילים בחיבור, בחיסור, ואחר כך כפל, וחילוק, ואחר כך, ולאט לאט.

אבל אם את הבסיס הזה אתה לא יודע, אתה רוצה שורשים ולוגריתמים וזה, איפה אתה מגיע ואיך יענו לך?

קודם תבין את הבסיס.

פעם הוא סיפר שיחה בעיר

שראש העיר שלה גזר גזרות על הדת,

כמו היום.

והוא הגיע למסור שיחה

וראה את המודעות בגנותו של הרשע על ראש העיר.

שינה את נושא השיחה

ודיבר על העניין הזה.

מה אמר?

יש כאלה שהם רואים גזרות,

אז הם סבורים

שבתור יהודי,

חרדי,

צריך להפגין,

לצעוק,

להדביק מודעות בגנות הרשע והרשע.

ובזה חושבים שיצאו ידי חובתם.

אבל עיקר העיקרי

זה לחזור בתשובה

ולפשפש במעשים.

הרי אם יש גזרה,

אז היא על הציבור.

ולמה הציבור זוכה לגזרה?

אלא צריכים לומר,

אשמנו, בגדנו וכו'.

את זה לא עושים.

כי הם חושבים, מחיתי ברשע וזהו, זה מספיק.

אבל למה הוא התנכל לכם?

ואז הוא אומר,

אם היו מחנכים את הדור הצעיר

שאין ייסורים בלא חטא

ואין גזרה בלא עוון.

אז נתאר לעצמנו דור

שבה הצהרה על הציבור,

ילד קטן ניגש לאבא ושואל, אבא,

איזה חטא חטאנו שיש לנו את הצהרה הזו?

אם היה דור כזה,

אתם יודעים איך הייתה נגדלת

נגדלת האמונה בישראל?

ילדים שמתחנכים באמונה פשוטה.

יבינו שעל כל דבר יש חשבון, וצריך לבדוק מה המידה כנגד מידה,

ולא להתחנך רק להפגנות ולמחאות.

כל גזירה

באה לעורר את הציבור לעשות חשבון נפש.

זה הדבר העיקרי, קודם כל.

כשאתה מזהה את זה,

אתה יכול לצאת נגד הרשע והרשע,

כי יש מצוות מחייה, הוכיח תוכיח וכולי.

אבל זה,

אם לא טיפלת בשורש, למה זה בא,

אז כנראה שתבוא עוד גזירה, ועוד גזירה, ועוד גזירה,

וככה זה ממשיך, וזה לא מבינים גם בדורנו.

והוא סיפר שהייתה תקופה

שנפטרו בארצות הברית, בזה אחר זה,

כמה מהמצוינים של ישיבת מיר שהגיעו משנגאי,

ראשי ישיבות

ומרביצי תורה,

השבר היה נורא.

באותם ימים קיבל הגאון רבי אפרים מרדכי גינזבורג, זכר צדיק לברכה,

מכתב מחותנו המשגיח, רבי יחזקאל,

זכר צדיק לברכה,

שהתגורר בארץ ישראל אז,

וסיפר הרב רבדה

שהוא קיבל את המכתב הזה במתנה

מרבי אפרים מרדכי

ועד היום, הוא אומר,

הוא מעיין בו ומתחזק ממנו.

מה היה במכתב?

בסוף הדברים רבי יחזקאל כותב,

אולי צריך כל אחד לבדוק במידת שמירת שבת שלו,

וסיפר שאחד מזקני תלמידי ישיבת מיר,

שהיה רב וראש ישיבה,

אמר בבהלה,

במה חושד אותנו המשגיח,

שאנחנו לקויים משמירת שבת, אוי ואבוי.

המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין הוא לא חשש מלעורר על היסודות הכי פשוטים.

אל תחפש, יש רבנים ויש מצוינים ויש הכל, כן,

אבל יכול להיות שמשהו בשמירת שבת השתנה.

כשאתה נמצא בבריחה מהשואה,

מגיע לשנגהאי, ושם במסירות נפש לומדים, בכל

מקפידים על כל דבר, כי יודעים שזה חיותנו.

בזה אנחנו נאחזים, וזכות זה ניצלים.

כשהגיעו לאמריקה, שם זה ארץ חופשית.

מרחבים אין סופיים,

הפקרות כמו שצריך.

ברחובות,

שבת שמה זה לא כמו במקום שאתה מסוגר ושומר על עצמך מפני סכנה.

אז יכול להיות שיש איזה משהו, אולי איזה רפיון, או משהו זה.

תבדקו את זה, הוא אומר,

בשביל לעצור את המגפה שאנשים מתים מהמצוינים.

אחד מהתלמידים שלו

התחזק ונעשה לבן ישיבה,

אבל לפני כן הוא היה עיתונאי לענייני חלל באחד מכלי התקשורת בארצות הברית.

והוא סיפר לרב ברבדה

לפני אחד משיגורי החללית על ידי הצבא

נתנו לנו העיתונאים לפני השיגור להיות

בקרבת החללית

וביום

השיגור

שהינו כמה קילומטרים משם

שנוכל לראות.

והוא סיפר שהוא ראה מחזה שלא ראה מעולם

שהייתה קשת בשמיים בעננים

והיה גם מראה קשת על המים.

ולא הבין את פשר הדבר.

אז הרב רבדה הסביר לו,

הקדוש ברוך הוא רמז שהוא לא אוהב שמנסים להתערב במעשה בראשית.

חלליות, שמיים, לבדוק מה יש במאדים,

מה יש שם, מה יש פה, הלו, תירגעו.

אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קיניך משם מורידך נאום השם.

אמר הבן שלי, ישי,

אם תגביה כנשר,

זה הסמל של United States of America,

ואם בין כוכבים שים קיניך, זה הדגל שלהם עם הכוכבים.

משם מורידך נאום השם.

וואי וואי וואי, עכשיו עלתה, רצו לשלוח חללית, היא התפוצצה, וזה עכשיו, עכשיו, אתמול.

אולי אמרנו את זה אתמול, אז...

בכל אופן,

צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא לא אוהב.

יש לכם מספיק מה לדעת פה וזה.

עוד לא מצאתם כל מה שיש פה, אתם כבר מחפשים שמה.

אצל הרב ברבדה הרגישו אמונה חושית.

תלמיד של הרב,

הרב הגאון רבי אלחנן פישמן, משגיא הישיבת תורת משה, עמד בהספדו

על האמונה בחוש שראו אצל רבנו.

שהוא הרבה ללמד אמונה בשם יתברך, אבל לעשות אותה ממש חושית, שאנשים הרגישו את האמונה.

היה לו כוח מיוחד לספר את סיפורי התורה.

וכשהוא מספר אתה מרגיש המעשה לפני עיניך.

כשהוא מתאר את המכות במצרים,

אתה רואה אותן מול העיניים.

כשהוא מספר על המעבר בים סוף,

אתה מרגיש שאתה עובר איתו בים סוף.

כשהוא מתאר לך את מעמד הר סיני,

אתה מרגיש את הקולות ואת ה...

וכמה פעמים הוא תיאר שיחה שהייתה בין הקדוש ברוך הוא ובין יצר הרעה של האדם הראשון,

ואתה הרגשת כאילו אתה שומע את כל השם מדבר.

מי שזכה לראות ברכת המזון שלו,

או את התפילות שלו,

אז הוא ראה איך מדברים עם הקדוש ברוך הוא.

לא קוראים טקסט, מדברים איתו.

מי שראה אותו בהלל,

ראה איך הוא שמח, משכינה ממש.

פעם, הוא היה באיזה שמחה,

אחד הדוברים דיבר על הפלאים של הבריאה שרואים במדינת שווייץ,

והנופים המרהיבים.

הוא גם ציין

שהגאון הרש״ר הירש, זכר צדיק וברכה,

לעת זקנתו,

היה בהרי שוויץ,

ואמר בשמחה,

אתה תהיה בפי תשובה אם ישאלוני בעלמא דקשות בעולם האמת,

האם ראית את שוויץ שלי?

טוב, זה סיפר אחד הדוברים,

והרב רבדא דיבר אחריו

והגיב לדברים.

אומר, פגשתי אנשים רבים

שחזרו מהנופים של שווייץ,

ופגשתי גם כאלה שהתגוררו בה,

ולא ראיתי אותם יותר מרוממים במדרגת האמונה מזולתם.

כי בלי עבודה מעשית,

גם אם תראה את שבעת פלאי הבריאה המיוחדים ביותר, לא תתרומם.

התלהבות לרגע, וזה וואו, וואו, וואו, זה לא עושה עדך בעל מאמונה.

אחר כך אתה חוזר לחיים,

מה יהיה, מה זה, זה, מתחיל השאלות האלה, איפה האמונה? ראית,

נפלאות, וזה, בירכת,

עושה מעשה בראשית, איזה התלהבות.

ומה בסוף?

חזרת כרגיל, כמו שהיית.

בלי עבודה מעשית על אמונה בחוש, להרגיש איך כל רגע השם מחיה אותנו,

איך כל רגע השם מטיב לנו,

איך הוא כל רגע

מנשים אותנו,

מפרנס אותנו.

אתה עוד לא בעל אמונה.

אמונה זה צריך, כמו שאנחנו אומרים בתפילה,

אמת ויציב ונכון וקיים.

זה בערב, אמת ואמונה, כל זאת וקיים עלינו.

כל הזמן, אמונה, אמונה, אמונה, אמונה, אמונה.

כל הזמן,

כל הזמן, כל הזמן.

אחד התלמידים אמר,

פעם ראשונה שפגשתי את הרב ושאלתי אותו,

מה עלינו להתחזק?

אמר לי במילים אלו,

ראנה,

אנחנו בשלב האחרון של ההיסטוריה.

אנחנו בשלהי סוף הגלות.

האחריות שלנו לחזק את הדור בדברים של מייסה ממש.

על סיפורים, דמיונות, ודרשות.

למייסה!

לגרום לציבור

לזוז, לעשות מעשים, לשפר דרכים,

ללמוד את המצוות, לכוון בהם, לעשות כל דבר. למייסה!

זה מה שצריך לעשות.

ואה שגורים היו בפיו,

דברי הרמב״ם,

חייב אדם לברך על הרעה,

כשם שמברך על...

הטובה.

מה שאמר,

כשם שמברך על הטובה,

רוצה לומר לקבל

אותו בשמחה ולב טוב.

על הרעה אתה צריך לקבל אותה בשמחה ובלב טוב,

ולכבוש את הכעס.

ויטיב נפשו,

שיברך דיין האמת.

כמו שיעשה כשהוא מברך הטוב והאמיתיב.

כשאדם נולד לו בן,

הוא מברך ברכת הטוב והאמיתיב.

וכשהוא נפטר, הוא מברך דיין האמת.

כמו שברכת בשמחה שהודיעו לך שנולד לך בן,

אתה צריך לברך בשמחה שהוא לקח אותו בחזרה.

פיקדון, הפיקדון היה צריך כמה שהיה.

וכמו שאמרו חכמים, כל מדע עביד רחמנא לתו עביד.

וזה דבר שכלי

אצל בעלי השכל.

לפי שיש דברים רבים,

נראים בתחילתם טובים,

ויש באחריתם רעה רבה שאינו יודע מקרה זה.

על כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו רעה גדולה,

מפני שאינו יודע סופה.

אדם קנה מכונית והוא מאושר וזה, ובסוף הוא נהרג בתאונת דרכים.

איך הוא שמח כשהוא קיבל את המכונית? ובסוף מה קרה?

אתה לא יודע.

אבל מה שהשם עושה, הוא עושה לטובה, עם חשבון לטובתך. אתה לא מבין את זה.

אתה לא מבין את זה.

לדוגמה, מה שדיברנו בדרשות,

יוסף הצדיק,

היה בבית פוטיפר,

ואשתו ידוע מה רצתה

ומה עשתה,

וצדיק כזה שנמנע מעבירה,

שולחים אותו לעשר שנים לכלא.

איפה הגאון? איפה הצדק? איפה, איפה, איפה, איפה?

נו, ולמה שלחו אותו לכלא?

אם הוא היה נשאר שם עוד רגע,

הוא היה חוטא ונכשל, ולא היה לנו את יוסף הצדיק.

שלחו אותו לכלא,

שם היא לא יכולה לבוא.

וזו ההצלה שלה.

ולמה עשר שנים? כי יש חשבון קודם,

על מה שהוא דיבר,

על האחים שלו עשרה.

אבל כל אחד הוא קיבל שנה.

במה שהיה לו חוסר ביטחון,

הוא אמר,

זכרתני והזכרתני, מטלה ביטחונו

עוד שנתיים.

אז מי שרואה את זה רואה שחורות,

שחורות, כל הזמן שחורות מגזרה לגזרה,

מגזרה לגזרה?

מה עשיתי? מה עשיתי?

אני הבר חכים של יעקב, אני הצדיק, אני ה...

מה עשיתי?

כן, תמתין סבלנות,

ובסוף 80 שנה הוא מלך על כל העולם.

בלי השתדלות.

ויריצוהו, ויחלב, ויגלח, ובאם, דגדום, דגדק, דגדם,

צ'אנק.

אפילו שהוא אומר,

אני לא יודע כלום, בלעדיי האלוהים יענה את שלום פרעה, מה אני יודע? לפתור חלומות, מאיפה אני יודע?

אז תלך בחזרה לכלא, מה יביא אותך לפה?

לא, דווקא מזה פרעה מבין. בוא הנה, זה,

תראה.

הכל לטובה בסוף.

כשנגיע למעלה, נראה שהכל היה לטובה.

למה עברנו את המסלול?

ככה,

ולא ככה, כמו שרצינו. בגללנו, אם היינו

כמו שהשם רוצה, ככה וככה,

ולא היה לנו שום זה, אז היינו עוברים הכל חלק.

עשינו כל מיני ככה, אז הוא עשה לנו גם כן ככה.

וכן עשו חכמים עליהם השלום להרבות בשמחה ובשחוק,

אבל תהיה השמחה במעשים עליונים.

רוצה לומר, לעשות את הצדק

ולרדוף אותו,

ויחשוב שהצליח ושיהיה הצלחה אמיתית.

בעיה הכבוד ההוא, סיבה לטורדו מחיי העולם הבא.

לפיכך, כל דבר שיקרה בעולם הזה,

יכוון את המחשבה ויתפלל להשם,

להיות כל מה שיבוא עליו בעולם הזה מרע ומטוב,

שיש סיבה להשיג אליו את ההצלחה האמיתית.

ככה אומר הרמב״ם בפירוש המשנה.

אז זאת אומרת,

אדם צריך לדעת, מטוב ורע יצא הצלחה אמיתית.

להתפלל על זה.

אתה תזכה להבין את זה, להשכיל, לעכל ולא להתקומם.

מה היה אומר?

דברי הרמב״ם צריכים להיות שגורים בפינו שהוא מלמד אותנו אמונה בפועל.

כששומעים שמועה

שהיא משפיעה עלינו או שמחה או עצבות,

לדעת איך להסתכל עליה,

ותמיד

תהא שגורה בפינו תפילה,

היא רצון מלפני אבינו שבשמיים,

שדבר זה שאני עושה יביאני להצלחתי האמיתית.

כי אתה לא יודע מכל דבר מה יכול להיות.

אתה לא יודע.

והיה מספר הרב ברבדה שהוא זכה להכיר גדולי עולם.

והיה נוכח.

כשהביאו לפניהם ידיעות

שהיו אמורות לשמח או להעציב אותם,

ראה עליהם

שההתייחסות הייתה באופן זה,

כמו שהוא אומר עכשיו.

גם כששמעו דבר טוב ושמחו התפללו מזה שיצא רק טוב.

היה ניח עברותא שלמדנו ביחד.

וכשהייתי אומר לו דברים משמחים וכולי,

היה אומר לי לו יהי.

לא הבנתי. אני אומר לך, המציאות.

הוא אומר לי, לו יהי.

לפי מה שלמדנו עכשיו, זה ברור למה הוא אמר לו יהי. הוא גם כנראה שמע את הרב ברבדה.

אתה לא יודע מה יצא מזה. עכשיו זה טוב ואתה שמח,

וההודעה היא הודעה משמחת והכול,

אבל לך תדע מה יהיה בהמשך.

לכן לו יהי שזה יישאר ככה.

שלא ישתנב, שלא ייגרם את זה.

אתה שומע מה זה? אתה אומר לו דברים ברורים, זה קרה וזה וזה וזה וזה וזה.

אומר לו, לא יהי.

והוא סיפר ששמע סיפור נאמן על ריבו המשגיח רבי יחזקאל.

סיפור שבמושכל ראשון קשה להבין.

אך כשלומדים את דברי הרמב״ם מבינים היטב את הנהגתו.

כאשר ישיבת מיר

גלתה לשנגחאי שבסין,

המשיכו גם שם ללמוד מהתמדה ושקידה,

כמו בשנות התפארת

של הישיבה בפולין.

ויש אומרים שלמדו שם יותר טוב אפילו ממה שלמדו בפולין.

יום אחד

אחד מבני הישיבה חלה,

מצבו הידרדר, איבד משקל,

ולא דיבר.

בסוף איבד את ההכרה ולא ידע מה קורה איתו.

הרופאים

התייאשו ממנו.

אחיו למד גם בישיבה,

שהה לצידו רוב הזמן,

ובשאר הזמן עמדו לצידו בחורים אחרים מבני הישיבה,

וכשמצבו הלך והחמיר,

האח

הרעיש את בני הישיבה להתפלל על אחיו.

שלוש פעמים ביום אחרי התפילות אמרו פרקי תהילים ברגש רב.

ולפעמים כשבא האח ואמר שמצבו של אחיו קשה,

הפסיקו באמצע הסדורים

לומר תהילים.

והמשגיח

התנגד מעט לזה שכן התלבט אם מותר לעשות ביטול תורה של מאות בחורים באמצע הסדרים כל כך הרבה פעמים,

ואמר

שאינו יודע להכריע בכזו שאלה של ביטול תורה דרבים.

יום אחד

הידרדר מאוד המצב.

הרופאים אמרו שנותרו שעות בודדות.

האח רץ לישיבה באמצע הסדר,

הסיט את הפרוכת,

פתח את ארון הקודש

וזעק פרקי תהילים,

והישיבה הצטרפה בזעקות ותפילות לרפואותו.

תעבור שעות,

חל שיפור במצבו.

כעבור ימים,

התעורר,

ולאט לאט החלים לתדהמת הרופאים,

עד שכעבור שבועות בא ההרוג ברגליו,

חזר לישיבה.

חשבו שהוא הרוג, שהוא מת,

הוא לא יחיה.

ניגשו כל בני הישיבה, לחצו את ידו,

לראות כזה נס גלוי, נשקו, חיבקו ובתרגשו.

תחיית המתים בזכות התפילות.

שאלו את המשגיעה,

מה התגובה על הנס?

הוא אמר, מי יודע אם כל העניין הוא לטובתו?

איני יודע.

יהי רצון שזה יהיה לטובו.

לו יהי.

ראו איך הוא חי.

ראו, ראו.

למרות השמחה הטבעית

על ההצלה של התלמיד שלו, החביב,

בכל זאת הוא אמר שהוא לא יודע אם כל הביטול תורה שנעשה כאן עבור העניין,

זה יהיה לטובתו.

בואו נחשוב רגע.

מי גרם לו להיות חולה? הוא.

מעשיו של האדם, יקרבו אותו, ירחיקו אותו.

אז אם הוא הגיע למצב סכנה, זה בגללו.

עכשיו בגללו,

בגלל שהוא חטא,

צריכים כל כך הרבה אנשים לבטל תורה כל כך הרבה פעמים, והכול.

אז עכשיו הוא הולך על המשכן.

מצד אחד

הוא ניצן, מצד שני הוא גרם.

ומי גרם לגרם?

משהו חטא קודם.

אז לך תדע עכשיו את המשכן. הוא אמר, אני לא יודע להגיד לכם את החשבון הזה.

לא פשוט.

לא פשוט.

לא פשוט.

אבל שלא ילמדו מפה שלא להתפלל, שלא יהיה בטול צורה, כן?

ויגידו לאנשים אם הוא צריך למות, יאללה.

בני הבית מעידים על הרב בררדה שבכל דבר ודבר שקרה בבית

ראו בחוש איך הוא חי

עם הריבונו של עילון.

כששמע הדבר שצריך ישועה,

נפנה על המקום לתפילה.

כששמע הדבר טוב,

נפנה מיד להודאה.

מספרת אחת מבנותיו,

כשנכנס לביתו ביום שהתברר

שהשידוק שלה עם תלמיד חכם עומד לצאת לפועל,

כששמע זאת,

עודנו עם הכובע.

בחליפה, והתיק בידו,

פנה אל הקיר

ואמר בדבקות, מילה-מילה בכוונה,

הועידו לה' כי טועים, כי לעולום חסדו.

כמו הרב בירנבוים, זכר צדק וברכה, שאמר לך ברכת אשר יצר.

היוצא, חוץ מכבודכם, עומד מול הקיר ואומר, בורי,

אוהו,

יוצא,

עשו, עודו,

יאו,

בואו, בואו.

כן,

זה לחיות את הקדוש ברוך הוא בכל רגע.

שומע ככה,

רואה ככה, מבין ככה,

על הכול הוא מתייחס ישר לקדוש ברוך הוא, קודם כל הקדוש ברוך הוא.

גם בזמני שמחה,

גם בזמני סבל ומכאוב.

הרב רבדה מצעירותו היה חלש,

והוא סבל מליקויי בריאות שונים.

והיה לו ניתוחים,

והיה לו נידודים,

וראו איך הפליא לקבל עליו ייסורים,

מתבונן לראות בכל דבר ודבר

גילויים מופלאים של השגחה פרטית מדוקדקת.

למשל,

כשנסע לאנגליה,

אחרי שעבר כמה חודשים של סבל רב בכליות,

ושם גילה רופא

מה שלא מצאו בארץ,

שיש לו עשרות אבנים בכליות,

שמעתם? בארץ לא מצאו.

והיה מספר

את שרשרת גילויי ההשגחה

שאותו פרופסור גדול שפגש בלונדון

חזר רק יום קודם מנופש.

ובדרך כלל,

כשציפה לו תור ארוך,

לא הסכים לקבל חדשים בשום אופן.

וכאן הוא התבקש,

והסכים לקבל אותו, ביום שהוא חזר, עוד לא נחת, כמו שאומרים,

נכנס לניתוח.

וגילה אצלו אבן גדולה בכליה.

וציפתה בעיה נוספת.

כי לטענתו הוא צריך לראות צילומים בתוך יום.

ואם לא, לא יוכל כבר לקבוע זמן לניתוח בימים הקרובים.

כל ימי הניתוחים מלאים,

ורק אם יהיה היום צילומים,

אז הוא יוכל.

אה, וזה לא שייך במציאות.

למחרת, באורח פלא,

התבטל תור בבית החולים,

ונעשה לו תור פנוי מיד.

וגם ההסכמה של הרופא הייתה לנתח בשבת

שזה יום שהוא לא עובד.

הרופא הזה לא עובד בשבת.

ואף פעם הוא גם לא הסכים לצאת מגדרו, הרופא הזה.

ולהגיע לבית החולים ביום שבת.

וכך הלך ומנע את כל שרשרת גילויי השגחה בעניין זה. הוא לא ראה את הניתוח, ולא ראה את הכליות,

הוא ראה איך השם מגלה לו את ההשגחה ומסדר לו.

מנתח שהגיע מנופש שלא עובד בזה, ואי אפשר לעשות, ויש לו תור, והוא כזה, והוא פדנט,

ואתה פעם,

זה מה שהוא ראה. לא ראה את הניתוח, למה ניתוח, למה זה מדהים, אה?

הוא חי במוחשת האמונה, ותמיד החדיר בפני הבית

אמונה וביטחון.

והיה רגיל לומר,

בניגוד למה שאדם בטבעו סבור,

שהקדוש ברוך הוא חייב לו,

כי הוא עובד אותו,

הוא משתדל בכל כוחו לעשות רצונו,

הוא גם לא עובר על דבריו.

בכל זאת הוא אמר,

הקדוש ברוך הוא לא חייב לנו שום דבר.

אלא להפך,

כל מה שהוא נותן לנו,

בלי גבול ומידה.

הכל חסדים על-טבעיים.

וכמה שנעבוד אותו, נשאר חייבים לו בלי שיעור והגבלה.

רמבינו בחיה

אומר שאם אדם יקיים את כל התרי״ג מצוות,

ויהיה צדיק גמור, ולא יעבור שום עבירה,

הוא לא מחזיר בזה לקדוש ברוך הוא אפילו אחת מאלף אלפי אלפים ברבבות פעמים הטובות שעשה עימנו

כל מה שאנחנו אומרים בנחמת כל חי.

אפילו אם אתה, כל החיים שלך מקיימים את כל התרי״ג מצוות,

אתה לא יכול לשלם לו בזה על אחת מאלף אלפים וקומות.

‫פעם אחד הילדים שאל,

למה יימח שמו היטלר יימח שמו נעלם

אחרי המלחמה?

‫למה אחרי שכל ישראל סבלו ממנו בשואה,

‫לא נתנו ליהודים את האפשרות ‫להרוג אותו?

‫כמו אייכמן, למשל,

‫ורק נודע אחר כך שהוא התאבד.

‫רבנו שמע את השאלה,

‫ונתן בשואל מבט חזק, ‫ואמר לו בפליאה,

‫יש לנו בכלל זכויות לבקש זאת.

‫אם נפלה גזירה כזאת על עם ישראל,

‫זה לא בחינם.

‫איפה יש לנו זכויות לשאול דבר כזה?

‫סיפר הרב רבדה, כשלמד בלכווד,

‫בחור ששרד את המלחמה ומחנות ההשמדה,

‫סיפר שכאשר נכנסו לגטו בראשית המלחמה,

‫כינסו הגרמנים הרשעים את היהודים ‫והקיפו אותם בחומה.

‫ויום אחד הוא פגש את הגאון הצדיק, רבי מרדכי פגרמנסקי,

זכר צדיק ברכה.

‫-מאחז בו רבי מרדכי, ‫הכניס אותו לפתח ביתו ושאל.

‫כמה חזקה צריכה להיות האמונה ‫בקדוש ברוך הוא.

‫כששתק הבחור,

‫הוסיף רבי מרדכי.

‫מה היית עושה אם אדם היה פוגש אותך ושואל,

‫האם אתה אוכל בכל יום?

‫באמת, אני מייעץ לך שלא צריך לאכול.

‫כל האכילה היא שטוט.

‫אני אומר לך,

‫תפסיק לאכול כמה חודשים ‫ותראה שאתה חי, קיים ובריא.

‫היית שומע לו?

‫כל אחד יודע שאם ירעיב את עצמו, ימות.

ברור לך שבלי אכילה

לא מתקיימים,

ואין לאף אחד ספק בזה,

כך צריך להיות ברור אצלך שהקדוש ברוך הוא בורא העולם הוא המנהיג היחידי של העולם כולו,

ואף אחד לא יכול לערער

על אמונה ברורה כזו.

אם לא נשנן את יסודות האמונה, לא יישאר כלום.

הוא היה אומר,

ניתן לסבור שאדם שראה גילויי השגחה וניסים נפלאות,

וסבור שלאחר מעשה זה הוא ישנן לגמרי את אורחות חייו,

כי הוא ראה שיד השם הייתה איתו,

צריך לדעת.

אם הוא לא ישנן את עיקרי האמונה ואת חסדי השם איתנו בכל יום,

נרשום, נרשום, נרשום.

להודות אשר, על אשר גמלנו,

יצר הרע ישכיח ממנו את הכול.

מי הזכיר את העובדה שניצולי השואה היו בטוחים שהעולם ישתנה לחלוטין

אחרי מידת הדין הנוראה שהם ראו בשואה,

ומצד שני הניסים הנפלאים שחוו,

ולמעשה זה לא היה כפי שציפו.

הוא סיפר שנסע פעם עם נהג באנגליה,

ולפתע החל ספר לו סיפור,

אך לצורך הסיפור

הוא החנה את הרכב

בעצר בצד, כדי שההתרגשות לא תפריע לו בדרך.

וסיפר כמה שנים אחרי השואה

אסף הגאון רבי אברהם משה בעבד,

זכר צדיקו לברכה,

שהיה הגייבד של סונדלנד.

הוא אסף קבוצה נכבדה של ניצולי שואה באספה,

ואמר להם, כשהיינו במחנות

ושתינו את כוס התרעילה,

ואחרי שניצלנו,

חשבנו שאחרי כל הניסים הגלויים שניצלנו,

נקדיש את כל חיינו לרוחניות,

הנה עברו כמה שנים,

וחזרנו להיות שקועים בעולם החולף

ברדיפה אחרי כסף ותענוגים.

וסיים במילים נוקבות.

אם לא נודה לשם יתברך

ונכיר בכל מה שגמלנו,

במה אנו יותר חשובים

מקרובינו שנרצחו ואנחנו ניצלנו.

הלוא חיינו ניתנו לנו לשלל.

כן,

אני הכרתי אחד שנכנס לכלא לשבוע בסך הכל

ואמר לי שזהו משתנה לחלוטין,

והוא מתפלל מאלוקינו ואלוקי אבותינו מההתחלה,

ומתפלל לאט,

והופך להיות בן אדם חדש.

זה איזה קצת.

הוא חזר להיות חרטה בארטה.

ככה אנשים.

אם אתה לא משנן אמונה

בהודאה כל הזמן לקדוש ברוך הוא,

אתה לא יכול להחזיק מעמד.

החכמים ידעו זאת ואמרו לנו, ולכן צריך לשנן.

ואמרנו שאת 13 העיקרים צריך להגיד לתינוקות,

כשכבר יודעים להבין, אבא, אימא,

כבר לשנן את 13 העיקרים כל פעם קצת, ולספר להם ומה זה השם, ואיך הוא אחד, ואיך הוא יחיד,

ואיך הוא מנהיג,

ואיך הוא פה,

ומה זה תורה, וזה, ויש שכר ועונש, וכו'.

הכול.

בלי אמונה כל יום.

באמונתך בלילות.

בזמן הגלות זה נקרא לילה, צריך באמונתך בלילות.

בבוקר חסדך, באמונתך בלילות. בלילות.

כל הזמן.

אמונה.

אמונה.

על כל צעד ושער.

היה מישהו שהכניס פה סירים, וזה,

איך הצלחת להרים, לא נפלו, לפעמים זה נופל, וזה, ומתקלקל, ומתלכלך, וזה נכנס, והכל, והגיע בדיוק לפני השיעור,

ולא נרדם, הכול.

יפה.

ישמחו במלאכותך שומרי, שומרי, שומרי, שומרי, עונש שבת ישמחו במלאכותך

שומרי, שומרי, שומרי, שומרי, שבת וקורא, עונג שבת.

אב מקדשא, מקדשא, מקדשא, מקדשא שמי היא שבת.