פניני בטחון מהגרי"ז סולובייצ'יק זצ"ל אב"ד בריסק - חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לרפואת שושנה בת סלימה.

תחזור לאיתנה, יסורו ממנה דינים,

שיקום מלא,

חזרה הביתה, בריאה ושלמה

ברגליה

ללא צורך בעוזרת,

באופן עצמאי,

אריכות ימים עם בעלה, תרווה נחת מהילדים והנכדים,

תרקוד בחתונות של הצאצאים ותזכה להקביל פני מי שיצדקנו במהרה בימינו, אמן.

אמן.

פניני ביטחון

מהגריז סולובייצ'יק,

זכר צדיק וברכה,

אב בית דין בריסק,

חלק ב'.

בחודש שבט שנת תש״ו

ביקר החזון איש,

זכר צדיק וברכה,

בביתו

של הגריז מבריסק,

זכר צדיק וברכה,

בתוך

הדברים.

שאל החזון איש את הגריז ברמז קל ובמילים אחדות בנוגע לאיזה עניין משפחתי.

השיב לו הגריז בקיצור נמרץ,

במתיקות

יש לי ביטחון.

ומיד עברו לעניין אחר.

ואחרי זה, חזון איש סיפר על הדבר הזה,

שזה לא שכיח כלל וכלל

שתהיה לבן אדם בעיה כזו שעליה הוא שאל את הרם מבריסק,

ואף פעם לא ידאג מזה.

ואף פעם לא תחלוף מחשבה של הרהור או דאגה

מה יהיה,

איך זה יסתדר.

והוא מסביר.

והנה, אם אפילו פעם אחת ויחידה

היה חולף במחשבה של הרב מבריסק הרהור קל

בנוסח

מה יהיה,

לא היה הרב מבריסק אומר על העניין שהוא שאל אותו,

יש לי ביטחון.

כי אפילו הרהור קל

היה פוגם כבר בביטחון.

והיות הרב מבריסק כולו אמת,

ואצל הרב מבריסק זה לא אמת אם הוא יגיד יש לי ביטחון

כשעבר פעם אחת

הרהור

מוכח מזה שמה שאמר הרב מבריסק יש לי ביטחון

שהוא אף פעם לא דאג מה העניין

ולא הרהר איך זה יסתדר ומה יהיה.

זה היה ביטחון

של הרב מבריסק

וזה מעיד עליו

החזון איש

וזכרונם לחייעון המומה.

הגאון רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק וברכה, היה לו איזה ויכוח עם אדם גדול,

תלמיד חכם.

מה היה הוויכוח?

הגאון

השני אמר

שמי שיש לו ביטחון

אז זה יכול להועיל רק לדברים הנצרכים,

אבל לא למותרות.

אם אדם בוטח במותרות,

זה לא אומר שהביטחון יביא לו את מה שהוא רוצה.

הגאון רבי ישראל

אמר לו שגם על מותרות.

והוא אמר לו, אתה יודע מה?

יש לי ביטחון

שהיום אני אקבל שעון זהב.

זה לא דבר נצרך.

לא חייבים זהב, גם לא חייבים שעון בכלל.

והוא אמר, אני, יש לי ביטחון שיגיע לי היום

שעון זהב.

לא עבר זמן.

בא אחד לבית המדרש בווילנה, שהם ישבו שם,

ואמר שעכשיו הייתה חלוקת ירושה,

והיה שם שעון זהב,

והיורשים התווכחו,

מי מכל האחים יקבל את זה?

ובסוף ראו ש...

לא כדאי, אמרו שהם ייתנו את זה לבטלן הראשון שהם ימצאו.

בטלן זה אחד שלומד תורה, כי צריך בחיר עשרה בטלנים,

זה שבטלים מהעבודה ויושבים לעסוק בתורה.

אז הראשון שהוא מצא זה רבי ישראל סלנטר, כשהוא נכנס לבית המדרש ונתן לו את השעון,

אז זה תלוי איזה ביטחון יש לבן אדם.

אם יש לבן אדם ביטחון שהוא אומר, אני בטוח,

תבינו, אם הוא אומר שהוא בטוח שיגיע לו שעון היום,

שעון זהב,

הוא מסכן את כל הדרך שלו,

כי אם לא יהיה, כולם יצחקו ויגידו, זה רצע.

זאת אומרת, זה ביטחון

עם אחריות,

שזה אכן יגיע, יגיע.

בליל ערב יום הכיפורים,

החליט מרן הגריז,

מכיוון שהוא מצווה לאכול למחרת, בתשיעי בתשרי,

אין לסמוך על ביטחון בנוגע למצווה.

ולכן צמצם באכילה, הוא היה אוכל רק יושון

ולא קמח חודש,

ולכן השאיר כזית לחם

בשביל מחר.

הוא לא סומך על ביטחון בעניין מצווה.

למחרת בבוקר,

דפיקות בדלת,

מגיע בן אדם שיש לו מאפייה בוורשה,

בוורשה הוא שמע שהגריז נמצא בוורשה,

ושם לא אוכלים יושון,

אז הוא חשש

שלגאון לא יהיה מה לאכול.

אז הוא עפה חלות בתנור

בשביל מרן הגריז,

וגם על הדרך בישל לו סיר של דגים.

בסיר עם קומפות.

קומפות

זה פירות מבושלים עם סוכר,

פעם היו עושים את זה, זה היה מעדן.

וכשהלך בדרך בשביל להביא לו,

מרוב בהלך

לבהילות, מהירות, שהוא נחפז להביא לו,

נפל כל מה שהוא הכין על הרצפה

והתלכלך לא ראוי להאכיל.

אמר הגריז לבן שלו, הגריד,

עכשיו התברר לי שטעיתי שהשארתי כזית לחם

מאתמול בשביל היום,

אפילו שזה היה לצורך מצווה.

אם לא הייתי משאיר את הלחם מאמש,

לא היה נופל לו כל המאכלים שהוא הכין וכל מה שהוא עפה לי.

והייתי סועד ברווח הבוקר.

אבל אני לא שמחתי, לא בטחתי,

כי למצווה לא רציתי למתוח,

שלא יהיו בעיות.

הכנתי,

הכנת, אז למה אתה צריך את מה שהוא הכין?

אז לא צריך.

אז ההוא נפל לו הכול. כמובן שהוא יקבל שכר על מה שהוא הכין.

אבל זו ההתבוננות.

בשעה שהוא היה צריך לברוח מווילנה,

בנדד, בכפרים של רוסיה,

הייתה לו כמות קטנה מאוד של קמח ישן.

ואכל מעט בכל יום כדי שיישאר לו לימים הבאים.

ביום אחד החליט שהוא אוכל לשובע.

ושאל אותו הבן, מניין יהיה לנו קמח למחר?

אמר לו, כעת צריך לאכול שיהיה לנו כוח להליכה.

והשם יתברך יעזור לעתיד.

איך שהם גמרו לאכול.

הגיע עיקר,

עם שק קמח ישן נמכירה.

ויהי הדבר לנס.

מדהים.

וסיפר

החתן שלו,

הגרירים פיינשטיין, זכר צדיק ברכה,

כשהוא הקים כולל בתל אביב,

נתקע

בתקופה קשה והחליט לנסוע למדינת הים לגייס כספים.

ולפני כן הגיע אל הגריז,

שהיה חמיד,

לקבל ברכה.

אמר לו, ישיבה לא בונים עם כסף,

אלא עם סיעתא דשמיא,

מהשם יתברך יעזור.

זאת אומרת, הוא בעצם אמר לו, אל תסע בשביל מה אתה נוסע?

‫איך שהוא יצא משם,

הוא לא הרגיש טוב.

‫היה לו קשה עם הדבר הזה ‫שהוא אמר לו לא לנסוע. ‫הוא רוצה

לסיים הקמת כולל.

‫הוא אומר לו לא לנסוע.

‫אבל לא עברו ימים סורים.

‫ניגש אליו אדם ואמר לו ‫שיש לו עבורו סכום גדול ‫להחזקת הכולל.

‫לא נסע.

‫לקדוש ברוך הוא יש כסף גם בארץ, ‫גם בחוץ לארץ.

‫פעם אמרתי למישהו, הוא אמר, ‫אני אסע לחוץ לארץ, ‫אני שם אעבוד ואני אעשה כסף ואני אעזור. ‫אמרתי לו, ועיני כסי כסהו אורס.

‫העיניים של הכסי,

‫שהוא חושב כסף, ‫יש רק בכסהו אורס, ‫ללכת עד שמה, עד אמריקה.

‫מה הקדוש ברוך הוא עושה לו פה?

‫מה?

‫אני נסעתי בהתחלה בהוראת הרב שפירא ‫לחוץ לארץ וגייס... לא הצלחתי.

‫אף פעם לא הצלחתי במלאכת. ‫בקושי הייתי חוזר עם כרטיס.

‫ובסוף החלטתי שאני לא יוצא יותר. ‫שלום, לא מבקש ולא כלום.

‫ואז עלה לי הרעיון דרך מישהו

‫לעשות את התוכנית

‫כוח כפליים, חי כפליים וכל זה, ‫בסופי שבוע.

‫ומזה חביבי נפתח

‫הוראות קבע והכול.

‫יהודי מהמקורבים

‫נכנס בערב ראש חודש ניסן

‫לרב הגריז

‫ונתן לו כסף עבור הישיבה.

‫ואמר לו הרב שזה הכסף הראשון ‫שנכנס לו עבור החלוקה, ‫לחלק לאברכים.

‫כעבור כמה ימים, שוב נכנס

לרב ואמר לו שהוא סבור

‫שלא הצליח

לחלק את הכסף בזמן.

‫הוא סבור כך.

‫אז הוא אמר לו, ‫כולם קיבלו את הכסף בזמן.

‫ואמר לו, יש בן אדם

‫שבאופן קבוע מכניס כסף.

‫וחשבתי,

‫בית ההון מעד הוא יבוא וייתן כסף,

‫אבל מיד תפסתי את עצמי.

עצמי

שזה חוסר ביטחון.

בעלה לא יבוא, ובאמת הוא לא בא.

מה אתה, כאילו, מכניס אותו בחשבון, וזה, כאילו, אתה עושה קלקולציה,

איך אני אשלם, איך פה, מאיפה יהיה כסף וזה.

הוא אומר, ברגע שחשבתי שהוא יבוא, הוא לא בא.

לא צריך לחשוב, לחשוב, תן לקדוש ברוך הוא,

שולח הכל, הכל בסדר.

ראיתם, אתמול הגיע ארגז מלפפונים,

אף אחד לא חשב,

מי חשב שביעו לו חבילה מלפפונים.

אחד הקשה לפני הגריז,

תקשיבו טוב,

ביש, למה אני, יש לו כדי לחיות?

למה?

כיוון שהוא בוטח בקדוש ברוך הוא.

אבל עשיר, מאין יש לו לחיות?

הוא לא סומך על הקדוש ברוך הוא, אלא על ממונו.

אמר לו הגריז,

הקושייה הזאת הייתה לי מזמן,

ואני לא יודע לתרץ את זה.

איך העשירים באמת אוכלים?

הם סומכים על הממון שלהם ולא על הקדוש ברוך הוא,

אז איך הם סומכים על דבר כזה?

יש אנשים שסומכים שהם ישנו ולא יראו אותם.

בקיצור,

הוא אומר לו, זו קושייה שהיא לא מטורצת אצלו.

שעני, יהיה לו מה לאכול, זה בטוח. למה?

תפילה לעניך יעטוף ולפני השם ישפוך שיחו,

תפילה שלו נכנסת ראשונה,

תמיד יהיה לו מה לאכול.

אבל עשיר, איך הוא אוכל?

הרי הוא בוטח בממון שלו, לא בוטח בקדוש ברוך הוא.

פעם בא אליו

חנווני אחד ואמר לו, תשמע,

כבוד הרב,

עכשיו מתחילים חיפושים בכל החנויות מטעם הממשלה.

ואם יגיעו אליי,

ימצאו עילה להרשיע אותי.

אמר לו, שב.

והתחיל להשפיע עליו להאמין שהכל זה בגזירת שמיים וצריך לפתוח בשם שהכל יסתדר.

ההוא שמע את הדברים

ובטח בשם

ודילגו על החנות שלו,

לא נכנסו.

שאלו את הגאון, הרב,

רבי חיים מבריסק,

כבודו נהיה אדמוֹר ועלמו־אִשִׁי?

מה זה, מופתים?

אז הוא אמר להם, לא, פשוט מאוד. שיהודי מאמין ובוטח בשם בעניין מסוים,

לא יאונה לו רע באותו עניין.

אם אתה מחזיק ביד של הקדוש ברוך הוא, מי יכול להזיק לך?

אבל אתה צריך ביטחון שאתה ממש מרגיש שאתה אוחז בידו.

והוא אוחז בידך.

מישהו יכול להעסק איתך אם אתה מחזיק בקדוש ברוך הוא?

אף אחד.

הבן שלו, רבי רפואל,

סיפר שפעם בסוף חודש

לא היה לאבא כסף לחלק לאברכים.

והוא סיפר את זה בבית,

שאין לו כסף לחלק לאברכים.

נכנס הבן לחדר ושאל מה, מה, מה דיברו, מה דיברו?

אז סיפרו לו.

שאמר שבדיוק

בא אדם שמכיר מישהו מחברי הכולל ואמר שרוצה לתת כסף לישיבה שבה הוא לומד.

והסכום היה בדיוק מה שחסר לרב, לתת לחלוקה.

ועוד סיפר,

כשהיה לאביו יותר כסף ממה שהוא צריך לחלק,

אמר שהוא לא צריך.

בחודש הבא, השם יתברכי על זה,

ואמר ישועה תבוא בשעתה.

למה צריכים להחזיק כסף סתם עד

התחלת החודש?

אין צורך.

הישועה תבוא בשעתה.

נו, גם אתם הייתם עושים ככה.

הגאון הצדיק רבי מרדכי צוקרמן סיפר

שבזמנים הקשים בירושלים נפלו פגזים

פחד פחדים.

אמר הגריז יש להרגיש ביטחון בקדוש ברוך הוא כקטן.

יום עירה אני אליך אבטח.

זאת אומרת ביום עירה

יש לדעת להעריך את המצב לאשורו,

צריך לדעת שבאמת יש ממה לראות,

פגזים.

אז הוא אומר אז אני אליך אבטח.

מתי יועיל הביטחון?

כשאתה יודע ממה צריך לפחד.

אבל מי שפוטח ולא יודע כמה מסוכן המצב זה לא נקרא בעל ביטחון.

בעל ביטחון אמיתי זה שעושה הערכת מצב,

יודע דברים לאשוריו ועומד איתן כחלמיש

באמונה צרופה ואמיתית בבורא עולם עליו נאמר יום עירה

אני אליך אבטח.

מתי אני בוטח בך? ביום שאני אראה.

אז אני בוטח.

אז הביטחון

זה כשאדם יודע ומכיר את המצב האמיתי שהוא נמצא בו ורואה שאין לו מפלט.

ואז הוא בוטח בשם שיציל אותו מהצרה.

אבל אם הוא לא יודע את הצרה

והוא סומך שהשם יציל אותו זה לא נקרא ביטחון.

וכפי השיעור שחסרה לאדם הכרה בגודל הצרה ככה חסר לו במידת הביטחון.

כי ביטחון זה כשאתה יודע ממש שאי אפשר לצאת מהמצב בלי

הקדוש ברוך הוא זה ביטחון.

כמה מקרים הם היו בסכנה

והיה מעורר

אצל השומעים פחד

ולא נתן להם לשכוח כמה הסכנה קרובה

ואמר שבדיוק זה צריך לדעת

שהפעד הוא היסוד להצלה.

כיוון שאדם מכיר את הצרה ומפחד

ולמרות זאת הוא בוטח

זה נקרא שהוא בוטח בשם, זה עצמה הצלה.

אבל מי שלא שם לגודל הסכנה

הוא בכלל לא יודע שיש סכנה.

הישועה רחוקה מלמו.

ושוב חוזר לפסוק

יום עירה,

אני אליך אבטח.

בעניין הביטחון שייך רק אצל מי שמרגיש

שהוא בצרה גדולה,

אבל הוא סומך, הוא פותח בשם את ברח, זה נקרא בעל ביטחון.

וזה הכוונה בפיוט

של רבי שלמה אבן גבירול.

אבל

ככה הוא אומר, ואם תבקש לעווני

אברח ממך אליך

ואתכסה מחמתך בצנך.

מה הכוונה אברח ממך אליך?

אלא שהוא כל כך חרד

ורוצה לברוח מהדין,

אז מידת הביטחון יוצרת מצב שהוא בורח מהקדוש ברוך הוא, ממידת דינו אליו.

אבל אם אדם אינו מרגיש כלל בצרה והוא שלו והוא בטוח,

זה לא ביטחון.

מה יכול להיות?

הוא לא מודע בכלל לסכנה, זה לא ביטחון.

ועכשיו אני רוצה

לעודד את כל אלה שהם מעוכבי שידוכים.

ככה קוראים להם,

מעוכב שידוכים.

זה מושג חרטטי.

גם חרדתי וגם חרטטי.

הוא אומר ככה, הגריז, ההשתדלות

אינה מועילה כל כך לשידוך.

והיא לא באה אלא כדי להרגיע את הנפש.

ואז זיווג ממציאים לאדם כמציאה בבוא הזמן.

כמו שאדם מוצא מציאה.

אין לזה זמן שאתה יכול להגיד,

נו, מתי אני אמצא את המציאה?

מתי כשמוצאים מציאה, מוצאים מציאה. זה מציאה נקרא.

אז אותו דבר.

האישה זה מציאה, אתה מוצא את מעט הצלע.

כן, לקחו לך צלע,

וזה שלך,

וימציאו לך את זה, אל תדאג, המציאה תגיע.

זה אומר, צריך להיות

עם ביטחון ולדעת שההשתדלות לא עוזרת. זה רק מרגיע אולי את הבן אדם, אבל זה לא ממציא לו את המציאה.

צריך לבקש את ישועת השם,

אבל לא לתת לקדוש ברוך הוא עצות.

בלי עצות.

אל תגיד לו איך יעשה ואיך אתה רוצה ואיך זה, בלי עצות.

אבל יש בחינה שהשם יתברך עושה,

שגם העצות שמבקשים ממנו,

אפילו אם הן לא טובות,

יתהפכו לטובות.

וזה באור הכתוב,

ייתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא.

אז הקדוש ברוך הוא משנה את הדברים לפי העצות שאתה חשבת.

לפעמים, לא תמיד.

לא תמיד.

יש לפעמים מי ששואל דבר וזה לא הגון, ומסדרים לו שיהיה הגון.

לי יפתח לא סדרו.

הוא אמר,

מי שיצא לקראתו הראשון ויקריב אותו, יצאה הבת שלו.

יש

מי ש...

דמשק אליעזר אמר כך ויצא טוב.

זה כל אחד.

‫חכמים אומרים, ארבעה מלאכים היו,

מי שטבע זה לא אמר זה.

מי הם? דוד,

עשה,

ירושפט וחזקיהו.

דוד אמר, ארדוף אויבי ואשיגם.

אמר לו הקב' אני עושה.

עמד, עשה ואמר, אני... אין בי כוח להרוג בהם.

אני ארדוף, ואתה עושה.

אמר לו הקב' ברוך הוא, אני עושה.

עמד חזקיה ואמר,

אני, אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה,

אלא אני יושב על מיטתי ואתה עושה.

נשאלת השאלה,

למה היה צריך דוד המלך ללחום ממש?

אני לא יכול היה לרדוף רק כמו עשה, ובלי לפגוע באף אחד ולא להרוג. והקב' ברוך הוא יעשה, שהם יהרגו אחד את השני.

אלא מבואר כאן שדוד המלך היה גיבור מלומד מלחמה.

ואם הוא לא היה עושה,

אם הוא לא היה פועל ומנצל את כל אשר בכוחותיו,

לא היה מצליח.

אבל עשה לא היה גיבור מלחמה כמו דוד.

אבל היה לו צבא כדי לרדוף, אבל לא ללחום.

לכן הוא צריך לעשות מה שביכולתו לרדוף.

יהושפט,

לא היה לו כוח גם לרדוף.

לכן היה מספיק לו לומר שירה.

וחזקיהו, גם אפשרות כזאת לא הייתה לו,

כי הדור שלו היו עסוקים בלימוד התורה.

לכן הוא הסתפק

במה שיש בידו. אני במיטה ואתה עושה.

רואים מפה

אם אדם רוצה להצליח,

עליו קודם כל לנצל את כל הכוחות שיש ברשותו,

ולא לסמוך על ניסים.

ואז יבוא הקדוש ברוך הוא לעזרתו.

כל אשר בכוחך לעשות, עשה.

ואז תבוא ישועה.

עכשיו,

לגבי סוסים.

כתוב

לגבי תשועת הסוס,

אומר דוד המלך,

שקר הסוס לתשועה.

ולגבי תשועת אדם,

הוא אומר, ושב

תשועת אדם.

על הסוס הוא אמר שקר.

שזה אינו אמת.

מה שאתה חושב שהסוס יביא לך תשועה, הטנק, המטוס הזה,

שקר.

לא זה מביא את התשועה.

נכון, זה יכול לעזור במלחמה, דגדן דגדן,

אבל זה לא מביא את התשועה.

מה שנגזר זה מה שאין.

אבל תשועה על ידי האדם

אין בכלל.

זה שב.

שב תשועת אדם.

שב.

שב.

אל תפתחו בין די ובין אדם שאין לו תשועה.

אין לו תשועה.

שב. אין לו תשועה.

רק השם מחליט.

אם הוא ימנה אחד שיבוא, יעזור לך, ייתן לך, ייעץ לך, יעשה לך,

זה כן, אבל זה השם שולח.

ולא כמו האנשים הטיפשים,

שהם מחליטים איך זה יבוא ואיך זה לא יבוא.

היה אחד שנקלע לסערה ביער,

התפלל, צועק, בראשון, תציל אותי, תציל אותי, רק אתה יכול, רק אתה יכול, אני סומך עליך, אני בוטע ממך, תציל אותי, תציל אותי.

‫פתאום סירה, פססססס כתקרבת,

‫ולה,

‫משיטים לו את היד.

‫לא, לא, לא, לא.

‫אמר לו, בוא תעלה. ‫אמר לו, לא, לא. ‫‫אמר לו, למה לא? ‫הוא אומר, לא רוצה, ‫אני מדבר איתו שהוא ישלח.

‫הוא אומר, אני בעד, ‫לא, לא, לא, הוא רוצה רק ‫שעד שהקבל ברוך הוא בעצמו, ‫יש איתו יד, ויפתח אותו.

הכתוב מעיד שעל ידי מידת הביטחון יכולים להשיג כל דבר

שנאמר, ויתענג על אדוני ויתן לך משאלות ליבך.

אם הביטחון שלך בשם כל כך חזק,

עד שאתה כבר עכשיו כבר מתענג,

כאילו כבר השגת את מה שצריך ונחלצת מן הצרות והכל בסדר,

אז הוא ייתן לך משאלות ליבך.

תראה לי שאתה בוטח בי עד כדי כך שאתה ממש כבר כאילו מעונג.

אין דאגה, אין חיסרון, הכל בסדר.

אם אתה כבר במצב כזה,

אני אתן לך משאלות ליבך, מה שאתה רוצה, מה הבעיה?

אתה סומך עלי ככה, אני רואה,

בטוח כל כך,

איך אני לא אתן לך?

אני אכזב אותך, חלילה.

דרגת הביטחון

ויתענג על אדוני ויתן לך משאלות ליבך, זו הדרגה הגבוהה הנדרשת בביטחון.

שהשמחה והעושר, כאילו כבר השיג את הדבר שהוא חפץ.

זה ייתן לך את משאלות ליבך.

ואלה סיום.

דום להשם

ויתחולל לו.

חכמים זכרונם לברכה אומרים,

עניין הכתוב,

יש לאנשים שונאים שמבקשים את רעתו.

מה העצה?

אומר דוד המלך, דום.

דום. דום להשם.

דום.

ואז השם יפילם לפניך חללים, חללים.

כמובן לפי ערך שלמות הביטחון שלך.

ככה השם ישלם לך לפי אותה מידה.

ותוכל להשיג משאלות עליהם בהרחבה.

דום

לשם מתחוללו.

אתמול הרבנית ירימי

דיברה עם איזו אישה, והיא קיללה אותה וזה ופה ושם,

והיא שתקה.

והיא בירכה מישהו, אמרתי לה, מה הייתי?

היא אמרה, אני מברכת אותך עכשיו, התחילה לברך אותי.

הם יודעים שמי שסותם את הפה

ומקללים אותו, וואי, וואי, וואי, איזה דברים.

מה שהרב קניבסקי לא יכול היה,

אדם כזה יכול.

אז זה נקרא דום לשם והתחולל לו, תייחל אל הקדוש ברוך הוא.

ואם הוא ימלא משנות לבך, אל תפחד.

תן לו, הוא יודע לטפל, אתה לא צריך.

כל דבר שאתה תסגור ואתה תסדר,

הוא רואה מה עשו לך,

איזה עוולות, הכול.

הוא מטפל, הכול בסדר.

כתוב,

בשם הגאון החסיד המהרן מפראג,

שכל אדם יאמר פסוקי ביטחון.

להרגיל את עצמו בביטחון ואמונה.

הוא אומר, זה עיקר הדת הישראלי,

להתחזק בזה מאוד מאוד.

ואחרי שאתה אומר

פסוקים אלה של ביטחון, תבקש מהקדוש ברוך הוא

לקחת עסקי חזק באמונה וביטחון,

כרצון השם יתברך, והוא ימלא משארות לבך לטובה.

אמן.

אמן.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונק שבת.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונק שבת.

‫אה, מקדשא, מקדשא, מקדשא, ‫לקדשא, שמי שמה.

‫אה, מקדשא, מקדשא, מקדשא, מקדשא, ‫לקדשא, שמי שמה.

‫אתה רואה, אני מכוון קיימת שם.

‫צמחה דאורי תאוווי, תאמין לו שעה עם שחונסה.

‫לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, ‫לעשות נחת רוח לתנא, ‫קדשא, שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי.