הטוב והמטיב

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

לזכות קבוצת שערי תשובה, נציב יום 102 ורפואתו השלמה בגוף הנפש של יהודה בן שרה,

השם ישמרהו ויחייהו,

ינצל מזריקות ההרזיה ומדום הנשימה

ויעלם על המעלה בקדושה ובצניעות, אמן.

אמן.

אוריאן חיים בן אסתר,

ואילן בן רבקה,

יזכו לכל טובה וברכה, בריאות והצלחה, ויהיו תלמידי חכמים אמיתיים,

משפיעים בדור,

יצליחו במעשי ידיהם,

ויעלו במעלות התורה ללא הפסק,

ותשרה עליהם שכינה, אמן.

אמן.

הטוב והמתים,

נאמר בתורה, ואכלת ושבעת וברכת את אדוני אלוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך.

מכאן למדו חכמים בברכות מ״ח,

חיוב לברך ברכת המזון מן התורה.

לדעת הפוסקים,

זו הברכה היחידה מן התורה.

וכך פסק, שולחן ערוך כפד,

ומטעם זה,

אם אדם מסופק עם ברך ברכת המזון או לא, חוזר ומברך,

שכן כלל גדול בידינו ספקא דאורייתא לחומרא.

מוסיפים בגמרא,

מי תיקן את הברכות הללו?

ברכת הזן הראשונה, משה רבנו תיקן,

בשעה שהשם יתברך, הוריד את המן מן השמיים,

וכל הברכה היא הודאה לקדוש ברוך הוא על המזון המופלא והשמימי.

הברכה השנייה, נודה לך, יהושע תיקן,

בשעה שזכו להיכנס לארץ ישראל,

ולכן מודים על הארץ ועל המזון.

את הברכה השלישית, ברכת בוני ירושלים,

חציה הראשון חיבר דוד המלך

על ישראל ועל עמך ועל ירושלים חי רך,

ובשעה ששלמה המלך בנה את בית המקדש,

הוסיף את החצי השני ועל הבית הגדול והקדוש.

מבואר בגמרא שיש חיוב להזכיר את ארץ ישראל,

ובית המקדש

בברכת המזון.

מה הטעם?

שנאמר בפסוק, ואכלת ושבעת וברכת.

זה רמז לברכת הזן.

את אדוני אלוהיך על הארץ,

רמז לברכה השנייה על הארץ ועל המזון.

הטובה,

כנגד הברכה השלישית שנאמרת על ירושלים ובית המקדש.

מקשה הרשב״א,

מאחר ושלושת הברכות הללו מן התורה הן,

כיצד נבין שהברכה הזו השתנתה וגדלה במשך הדורות?

באר באמת גוף הברכה והנוסח שלו השתנו מזמן לזמן,

אולם עצם החיוב להודות על המזון

חובה מן התורה בכל נוסח שיהיה.

מעתה חכמים זיכרונם לברכה הוסיפו ברכה רביעית

שהיא מדרבנן.

ביבנה תקנו את ברכת הטוב והמתים.

הודאה לשם יתברך

על הרוגי ביתר שהובאו לקבורה.

מה עניין קבורת הרוגי ביתר לברכת המזון?

שלושת הברכות הראשונות בסדר,

הן על המזון,

על ארץ ישראל,

בית המקדש וירושלים.

מה הקשר להרוגים

של ביתר?

איך הם קשורים לברכת המזון?

במדרש רבה איכה בית ד'

ובמסכת גיטין נ' ז',

ריבותינו מספרים בכלל מה אירע באותה תקופה בעיר ביתר.

וכך אמרו חכמים,

זיכרונם לברכה,

על שקה דריספק,

כלומר על גלגל של עגלה חרבה בתר.

ומעשה שהיה ככה היה.

בת הקיסר נסעה במרכבתה סמוך לעיר ביתר.

היה זה 52 שנה לאחר חורבן בית המקדש השני.

לפתע פתאום באמצע הדרך נשבר הגלגל ועימו הדופן

של המרכבה.

חיפשו המשרתים חץ חזק לתקן במהירת התקלה ומצאו.

עץ חזק מאוד,

תמיר וחסון,

עץ ארז.

החלו לקצוץ בזריזות,

לא לעכב את הנסיכה הזועמת.

אולם תושבי ביתר

לא אהבו את ההתנהלות הזאת,

כי היה זה התגרות במנהג חשוב מאוד שנהגו בביתר.

מה הם נהגו?

בעת לידה של בן,

היו שותלים עץ ארז שהוא החזק שבעצים,

ובשעה שזכו ללדת תינוקת,

היו שותלים על שמה עץ שיטה.

וכשהיו באים בברית הנישואים,

היו בונים מהעצים הללו את החופה,

וראו בזאת סימן טוב ומזל טוב.

ועכשיו זעמו אנשי ביתר על הזלזול המחפיר במנהג המקודש,

והחלו להתנכל ליושבי המרכבה, והיכו אנשים רבים ששהו במסע המלכותי.

איך הם פוגעים בעצים שהם ניטעו

עד לחופה של הילדים?

כשחזרו נושאי המרכבה,

לארמון המלוכה,

סיפרו לקיסר מה עשו היהודים,

ואמרו לו, מרדו בך יהודים.

וכל זה היה על גלגל של עגלה.

על זה חרבה בטר.

על כך דרש רבי יוחנן את הפסוק במגילת איכה,

גדע בה חורי אף

כל קרן ישראל.

אלה שמונים אלף

קרני מלחמה,

הכוונה ראשי גייסות,

שבאו ולכדו את ביתר,

והרגו אנשים נשים בתעף,

עד שהלך דמם ונפל לים הגדול במרחק מיל.

ואדריאנוס המלך זעם על אנשי ביתר,

ולכן סירב גם לקבור את הגופות.

ליד ביתר יש מקום,

בקעת ידיים.

שני נחלי מים זורמים שם.

חכמים שערו שהנחלים באותו זמן.

היו שני שליש מים ושליש דם.

שני נהרות.

הם רצחו שם מיליונים.

הכל בגלל גלגל של עגלה.

במארשה הוסיף

זה שאמר דוד המלך בתהילים.

שפכו דמם כמים סביבות ירושלים, שזה בטר,

ואין קובר.

עד שאדריאנוס סרב לקוברם.

ממשיך דוד המלך ואומר, היינו חרפה לשכנינו,

לעג וקלס לסביבותינו.

מוסיפים חכמים במשך שבע שנים.

ביצרו הגויים הארורים את הכרמים שלהם

מהדשן שנוצר

מדמם של הרוגי בתר.

בצרו, לא בצרו.

זאת אומרת,

הוא עשה

שלוש אמות

גופות.

גופה על גופה על גופה, גובה שלוש אמות, מטר שמונים בערך.

שמונה עשרה מיל על שמונה עשרה מיל. שמונה עשרה קילומטר על שמונה עשרה קילומטר, בגובה

שלוש אמות היה גופות אחד על גבי השני.

ככה.

מדוע הועיל הדם של הרוגי ביתר דווקא לשבע שנים?

בירושלמי,

ד',

ה',

מדרש רבה, איכה, ב', ד', הוסיפו חכמים, במשך שבע שנים

לא קברו את אנשי ביתר.

אדריאנוס הקיסר ברשעתו היה חפץ לבזות את אנשי ביתר על שביזו את ביתו.

ולכן לא קבר את ההרוגים, אלא עשה מעשה אשר לא יעשה.

היה לו כרם עצום ממדים,

שמונה עשר מיל אורכו, שמונה עשר מיל רוחבו,

כמו המרחק מטבריה לציפורי, ושמונה עשרה קילומטר על שמונה עשרה.

והוא ציווה את עבדיו שיתלו את הגופות של אנשי ביתר ויציבו אותם זה לצד זה בצפיפות, כך שישמשו מעין גדר של גופות

סביב הכרם.

מזעזע.

רבבות של גופות

בפישוט ידיים סביב לכרם של אדריאנוס הרשע.

וזה למשך שבע.

עד שמת אדריאנוס והקיסר שנתמנה לאחריו החליט לבטל את רוע הגזירה וציווה לקבור את המתים,

שיאחדו אותו וזהו,

הכסף מתאר ממזרים.

והיה נס באותם אנשים, השנים.

כל הגופות

של ישראל לא הרכיבו

במשך שנים רבות.

זאת אומרת, שמש וגשם והכול,

אתם יודעים איזה צחנה יש מגופה?

לא הרכיבו.

הראו משמיים שלא הקיסר מעניש,

אלא גזירה מאת השם שהתבזו במשך שנים,

שבע שנים.

אבל מצד שני,

זכו לשמירה מיוחדת בקיץ ובחורם באופן פלאי.

כשהם ראו

את החורבן בירושלים,

יש אומרים שהם לגלגו,

יש אומרים שהם לא השתתפו, לא ניחמו, כל מיני,

אז הם נענשו.

כי הם נותרו, לא קרה להם כלום.

אבל חמישים ושתיים שנה אחרי,

השם פרע מהם.

ולכן נוספה ברכה רביעית,

ברכת המזון.

הנוסח, הטוב,

שהגופות לא הסריחו בנס ובפלא שבע שנים.

והמיטיב,

שבסוף הביאו אותם לקבורה,

כי זה היה גנאי גדול לעם ישראל במשך השנים הללו.

אז הטוב והמיטיב.

הטוב שלא הסריחו והמיטיב שנקברו לבסוף.

הצלח מוסיף בברכון מ״ח שיש עניין גדול בקבורה,

כי עד שהגוף לא מונח בעפר,

אין הרוח שבה למקומה.

כמו שאמר שלמה מלכנו בקהלת י״ב ז״

וישוב העפר על הארץ.

והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה.

מה הרמז שהגופות לא הרכיבו?

מבאר העין אליהו.

הגוף מרכיב בגלל סיבה אחת.

כתוב,

הורכב עצמות, קנאה.

בביתר הייתה אחדות מופלאה בלי שנאת חינם.

לכן לא שלטת ריקבון באנשיה.

כמו שמבואר במסכת שבת, קנב.

אמרו חכמים, כל מי שיש בו קנאה,

עצמותיו מרכיבים בקבר.

עוד הוסיפו חכמים בירושלמי,

תחנית כד.

המלחמה הייתה קשה עד מאוד.

אנשי ביתר יצאו למלחמה בראשות מלכם בר כוכבא.

הוסיף הרמב״ם

במלכים, יא ג',

שביתר

הייתה עיר ואם בישראל מפוארת ועצומה עד מאוד.

עשרות מיליונים

התגוררו בה.

וכל חכמי הדור היו משוכנעים שבר כוכבא הוא מלך המשיח.

וכך אמרו במדרש רבה, איכה ב' ד',

גם התנא האלוקי רבי עקיבא היה סמוך ובטוח שמלך המשיח הוא בר כוכבא,

כי היה גיבור עצום, לא טבעי,

ודרש עליו את הפסוק, דרך כוכב מיעקב.

ועל כן,

לאחר שהנחש המיט את בר כוכבא,

אמר רבי עקיבא שהמילה כוכב נשתנתה לכוזב,

ונקרא בר כוזיבא,

שהכזיב.

הוא הרג את רבי אלעזר המודעי,

שהתפלל כל הזמן שהעיר הזאת לא תחרב,

ובזכותה היא הייתה קיימת.

למרות מה שהם לגלגו וכולי,

והם עשו איזה תרגיל,

הכניסו בן אדם דרך הביוב,

הוא נכנס, הלך לרבי אלעזר המודעי גוי,

והוא עמד לידו כשהוא מתפלל בלחש,

וכאילו הוא לוחש לו באוזן.

ואנשים ראו וסיפרו לבר כוכבא,

תשמע,

אחד מהאנשים של הקיסר

נכנס ודיבר באוזן של זה.

כנראה שעושים פה איזה קומבינות, משהו,

כיוון שהם צרו בהתחלה על העיר, לא יכלו להיכנס,

אז כאילו הוא משתה פעולה.

עם האויב, כאילו,

אולי הוא רוצה לעשות תנאים של כניעה או משהו.

אז הוא אמר לו, מה הוא דיבר איתך?

אמר, לא דיברתי שום דבר.

מה אמרת לו?

לא אמרתי שום דבר.

בעט בו בעיטה של גיבור כזה, הרג אותו.

השם שלח נחש

והקיש אותו, את הבר כוכבא,

והוא מת.

ואז קרא לו,

רבי עקיבא בר קוזיבא.

מתי נפלה ביתר במלחמה?

בתשעה באב.

והייתה זאת צרה גדולה, כי אין חורבן בית המקדש.

והוסיפו חכמים לשאול ולחקור.

אז באיזה זכות ביתר המשיכה לשקוק חיים אחרי נפילתה של ירושלים 52 שנה?

למה ירושלים נחרבה וביתר לא, והמשיכה עוד 52 שנה?

ועל מה ולמה היא חרבה בסוף?

מבואר במדרש, אנשי ביתר חיו בטוב ובנעימים.

זה היה בזכות שלא הייתה בהם שנאת חינם. הרי הבית חרם על שנאת חינם.

ובעץ יוסף באר, שאנשי ביתר היו אוהבים זה את זה,

נקיים מעוון שנאת חינם.

ולכן,

אף על פי שירושלים חרבה, אחותה ביתר נותרה בתפארתה.

זה ראייה עוד יותר חזקה

להראות שבעוון שנאת חינם חרם בית המקדש בירושלים.

הנה מקום שלא היה בו את שנאת חינם, לא חרם.

למרות שהאויבים רצו להחריב את הכול.

אז למה היא חרבה בסוף?

במדרש רבה בירושלמי נאמר שביתר חרבה על ששמחו לעדה של ירושלים.

בזמן חורבן בית המקדש אף אחד לא הזיל דמעה.

מתו מיליונים, זה לא רק נחרבה.

אף אחד לא הזיל דמעה.

אנשי ירושלים היו חריפים וחכמים עד מאוד.

בשעה שאנשי ביתר היו עולים לרגל,

אנשי ירושלים הסבו להם הפסדים מרובים.

בתחכום רב הצליחו להרים עליהם.

לנשל אותם מהנכסים שהיו עומדים לרשותם בעיר ביתר.

בזיוף שטרות ותרגילים ערמומיים ומחוכמים.

ועל זה זעמו אנשי ביתר.

במקום להתאבן על חורבן ירושלים, הדליקו נרות.

על השמחה הזו נגזר עליהם החורבן הנורא.

מבואר באבו דרהם,

בהלקות ברכות,

בית דינו של רבן גמליאל הזקן שביבנה,

הם תיקנו לומר את ברכת הטוב המתים על העיר ביתר,

כיוון שהייתה עיר גדולה לאלוהים,

ונצבחו מיליונים,

וכאשר גברה רומי,

נשארה נבלתם מאכל לעוף השמיים,

והייתה חרפה גדולה לעם ישראל.

עד שבאו רבן גמליאל ובית דינו,

וישבו ימים רבים בתענית.

ולבסוף רבן גמליאל בזבז את אוצרות אבותיו,

על מנת שתינתן להם הרשות לקבור את המתים.

ומשעה שהרשות ניתנה, תיקנו ברכת הטוב המתים.

שילם.

בזבז, בז לכסף,

בשביל להביא אותם לקבורה.

רבן גמליאל בזבז את אוצרות אבותיו

כדי שתינתן רשות לקבור את המתים, שיחד את הבא בתור.

טוב,

זה הסיפור וזה המעשה.

הכל בגלל גלגל של עגלה.

לשמור על המנהג ולהתגרות בקיסר ובביתו,

לא הכי חכם.

תראה מה עלה.

בגלל גלגל של עגלה.

עדיין פלא,

מה קשור עניין הרוגי בתר לברכת המזון.

הראש בסימן כב',

מפרש.

חכמים,

חפצו להגדיל את ההודעה לשם יתברך בברכת המזון.

כי היא הברכה יחידה מהתורה.

אז לא די להודות

על הארץ ועל המזון.

יש להודות גם טובה, כפולה ומכופלת שהקב' ברוך הוא עושה עמנו ניסים גדולים גם בתוך הגלות הקשה והמרה.

ולכן יש תמיד להודות לו הטוב והמתי, הטוב והמתי, הטוב והמתי.

עוד מוסיף המשך חוכמה שברכת המזון

נתקן בסדר מיוחד במינו.

הוא בניין

האומה הישראלית.

ההתחלה זה בזמן ירידת המן,

שבזכותו קיבלו תורה מסיני ולמדו מפי אדון הנביא.

ההמשך כשנכנסו עם ישראל לארץ ישראל תחת ההנהגה של יהושע בן ינון.

ושיא התפארה

בשעה שמלך דוד בירושלים ואחר כך בניין בית המקדש בפארו

והדרו במשך שבע שנים בידי שלמה המלך.

עד כאן זה הברכה מהתורה.

מכאן והלאה ריבותינו הוסיפו את חלק החורבן.

זה החלק הסופי של החורבן.

כאשר קרן ישראל נגדעה לגמרי בחורבן בטרם,

ובפרט

כאשר משיח השם שקיוו וייחלו חכמי ישראל

מת בחטף מאת השם יתברך על ידי נחש.

אולם

על אף הכל,

באותו הזמן של הסתר פנים

נורא ואיום,

השם יתברך עשה נס גלוי ומפעים

לגופותיהם של אלפים ורבבות

שלא הרקימו,

ולבסוף הובאו לקבורה בנס ופלא.

זה הטוב והמתים המושלם

שמעיד שקיום האומה הישראלית בניסים מופלאים אפילו בחשכת הגלות המרה.

זאת אומרת, רואים

שיש פה חשבון מדוקדק.

ביזיתם, לגלגתם הכל, הנה, ביזו אתכם ככה.

לא ניתנו לקבורה, אבל לא מגיע להם שהם יסריחו,

אז הם לא מסריחים,

כי אין ביניהם קנאה,

הורכב עצמות קנאה, אז הם לא נרקבו.

אז רואים את הכל,

איך מת, מה קרה, הכל מסביר בדיוק את המציאות שלהם,

איך הקדוש ברוך הוא מדקדק

עם כל מה שצריך לפרוע מהאדם,

אבל מה שלא צריך, לא צריך.

יוסף צריך לרדת למצרים,

אבל הוא לא צריך להיות בשיירה של דלק וגז ובנזין ונפט.

הוא יורד להם בסמים, אורחת ישמעאל.

עם תנוחת מדיינים שהם, הם בסמים.

עכשיו מאירים דברי הראש.

חורבן בטר היה שיא החורבן של עם ישראל,

כמו שבוהר בירושלמי בסוכה כ״ג.

כי אז נגדעה קרן ישראל לחלוטין,

ואינה חוזרת עד ביאת המשיח שיבוא במהרה בימינו עומד.

לכן, יאיר האור,

הסמיכו חכמים זיכרונם לברכה מיד אחר ברכת בוני ירושלים

את חלק החורבן המגולם בנפילת בטר

בהוספת הציפייה לישועה ולגאולה.

הוא ייטיב לנו,

הוא מטיב, הוא ייטיב לנו,

הוא יגמלנו לעד.

הגאולה הזו בוא תבוא, איך?

באהבת חינם.

כמו שאנשי בטר זכו לחמישים ושתיים שנות חיים ושפע,

שלא היה בהם שנאת חינם,

ולכן לא הרכיבו

כרכב עצמות קנאה.

עכשיו נבין,

למה לא מזכירים את חורבן בית המקדש,

אלא דווקא את חורבן בטר?

למה?

אחרי ההודעה על המן,

הודעה על הארץ ועל בניין ירושלים.

באה ברכת הטובה מיטיב ללמד, איך הוא יגיע, המלך המשיח?

כשנסיר את שנאת החינם מלבנו.

והגאולה העתידה מחויבת לבוא עם הודעה גדולה להשם יתברך, שהציל ומציל ויציל אותנו בכל עת, בניסים גלויים ונסתרים,

בגלות אדום של טראמפ,

הארוכה והנוראה.

ולכן הברכה הזו מכונה בשם ברכת הטוב והמתים.

מתי פורצת הודעה מליבו של אדם?

אומר אבו דראם,

בעת שמחה.

כשהוא שבע,

כשהוא רגוע,

בתום סעודה דשנה,

זה הזמן הרצוי ביותר להודעה לשם יתברך.

ומוסיף הרמב״ן,

שברכת המזון מברכים על היין.

שזה מרמז על שמחה מתפרצת.

וזה רמז נוסף לכרם של אדריאנוס,

שהוקף בגופותיהם של הרוגי ביתר.

ונרמז בו נהרות הדם,

הדומים ליין,

כנגד הדם שזיבל את כרמי.

של אדריאנוס במשך שבע שנים.

עוד מוסיפים חכמים ושאלו באיזה תאריך הרוגי ביתר הובאו לקבורה.

מבואר שזה היה ביום ט׳ באב.

כך מובא בתענית ל״א.

במסכת בבא בתרא ריבותינו מנו שישה טעמים, מדוע ט׳ באב

נקבע לי יום טוב.

אמר רבן שמעון בן גמליאל

לא היו ימים טובים לישראל כי יום ט׳ ביעה ויום הכיפורים

שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן

ובנות ישראל היו יוצאות בט׳ ביעה וחולות בכרמים, חולות רוקדות.

כל זה למטרת שידוכים הגונים.

מבארת הגמרא שבהחלט

מובן מדוע יום הכיפורים הוא יום טוב מיוחד.

על כי נקבע בו עיקר העיקרים המחילה והסליחה והכפרה.

אבל ט׳ באב,

למה נקבע כיום טוב

שישה טעמים?

אחד,

ביום זה הובאו מאות אלפי

מיליונים הרוגי ביתר לקבורה.

ביום זה הוטל לשבט בנימין

לבוא בקהל,

כי על מעשי פילגש בגבעה

זעמו שאר שבטי ישראל

ונדרו לא להתחתן עם שבט בנימין.

ביום ט׳ באב

תם הדור ההוא

ובטל הנדר.

ג׳. ביום זה הוטרו השבטים לבוא זה בזה,

אחרי ארבעים שנה במדבר.

למה?

באותם ארבעים שנה אסרו לאנשים להתחתן עם אדם משבט אחר,

פן תמות האישה ובעלה יירש אותה,

ואז תיסוף הנחלה משבט לשבט.

ממילא,

מיום ט׳ באב ואילך

אפשרויות השידוכים נתרבו,

כי הותר לאנשים להינשא עם בחיר ליבן מכל שבטי ישראל.

דבר רביעי, ביום ט׳ באב כלו מתי מדבר

ונותרו ה-15,000 האחרונים בחיים, מאלה שהיו חופרים קברים כל תשעה באב,

והם נותרו בחיים מאותם שישים ריבות שנגזרה עליהם איתה בעוון חטא המרגלים.

ויתר על כן נאמר, ויהי כאשר תמו למות

מקרב העם, וידבר השם אליי לאמור,

חזר הדיבור למשה רבנו,

בנבואת השם שבה ונתגלתה כבראשונה.

והרימה רצפה והרשב״ם שהדיבור נגלה לפני משה רבנו רק משום חיבתן של ישראל.

למה הקדוש ברוך הוא מדבר איתו?

בגלל שהוא מחבב את ישראל.

ולכן באותן 38 שנים שהיו נזופים לפני השם ידבריו,

וזה היה מחטא המרגלים עד תום השנה ה-40 בטו באב,

לא יכל משה רבנו לדבר עם הקדוש ברוך הוא בכל חטא שרצה,

ועל כך הייתה שמחה גדולה,

שבטו באב חזרה לקדמותה נבואת משה רבנו בשיא תפארתה.

בטו באב זה חמישי הטעם החמישי,

היו פוסקים בכל שנה ושנה לכרות עצים למערכה,

כי זמן כריתת העצים עבור המזבח מחודש ניסן ועד טו באב.

זה הזמן שהשמש זורחת בשיא עוצמתה,

מייבשת את העצים לחלוטין,

ומיום טו באב ואילך

יש לחלוחית בעצים שגורמת להם להטליע,

ולכן חדלו בטו באב ממלאכת הכריתה,

כיוון שכך

מעטיו היו פנויים ללמוד תורה,

ועל כך הייתה שמחה גדולה.

בעטעם השישי, ביום טו באב נסתלקו השומרים

שהציב ירבעם מלך ישראל,

שמנעו מעם ישראל לעלות לבית המקדש.

מלך אשור סילק את שני עגלי הזהב

שהציב ירועם בדן ובבאר שבע,

ומאותו היום כלל ישראל הורשו לעלות לעתיר תחינה בבית המקדש

בלב הומה ונרגש.

זה היה בטו באב,

סילקו את העגלים.

עכשיו המתבונן יראה

שהמכנה המשותף לששת הסיבות

שמייחדות את יום טו באב,

שש הסיבות זה הודאה לשם,

ולכן טו באב בגימטריה הודה.

יום ההודאה העולמי

לקבוצות שלמות בעם ישראל

שראו ניסים מופלאים וטובות גדולות

מאת השם יתברך ביום הזה.

הרוגי בית הערבו לקבורה.

החמישה עשר אלף שנותרו מדור המדבר נשארו בחיים,

ובאותו יום חזר הדיבור למשה רבנו,

וגם נתרבה לימוד התורה.

עיקר העיקרים,

טו באב היה גם יום גדול בשידוכין,

כי התירו את השבטים לבוא זה בזה,

ושבט בנימין אותרו לבוא בקהל,

ומילא בנות ישראל השכילו להבין.

שכדאי לחולל בכרמים באותו יום שהוא מסוגל,

כי תשועת השם בו תבוא, וישלח להם זיווג הגון במהרה.

מי שמודה להשם יתברך בלב הומה ונרגש,

ישועתו קרובה לבוא,

והשם מוסיף לו בכפל כפליים, מידו הרחבה.

אומר הרמב״ן בסוף פרשת בו שאין חפץ לשם בברואם,

אלא שיודעו למי שברעם.

זה עיקר חובתנו,

כמו שאנחנו אומרים בתפילת נשמת קול חי,

שכן חובת כל היצורים להודות, להלל, לשבח, לפאר וכו'.

וכך אמר רבי שמעון בר יוחאי במסכת ברכות,

מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו,

לא היה אדם שהודה להשם יתברך על טובותיו,

עד שבאה אליה והודתה בלידת יהודה.

הפעם אודה את השם.

מוסיף רבי שמעון בר יוחאי,

שמטעם זה בחר הקדוש ברוך הוא לקרוא לעם ישראל בשם יהודים,

יהודי, על שם יהודה.

לא ראובני,

לא שמעוני,

אלא שם משותף לכולם, יהודי אני,

על שם ההודאה שפורצת מקרב להם.

מוסיף החכמים במדרש הבא,

לאה תפסה פלך הודאה,

ולכן זכתה ויצאו ממנה גדולי עולם שהמשיכו בדרכה.

יהודה,

שעליו נאמר יהודה, עתה יהודוך אחיך.

דוד, שאמר,

הודו לאדוניי כיתו, כי לעולם חסדו.

דניאל,

שנאמר לך, הלא אבו אהודים ואהודיה ומשבח ענו,

שיבח להשם יתברך,

שנתן לו חוכמה להשכיל ולגלות את חלום נבוכדנצר המלך ופתרונו.

מה היה מיוחד בהודעה שבקעה מפיה של לאה אמנו?

מה, האבות הקדושים לא הודו לקדוש ברוך הוא על הניסים והנפלאות?

אומר המהרם שיק

את הפרק המיוחד בהודעה של לאה אמנו.

היא אמרה, הפעם אודה את השם.

מה, רק הפעם אודה ותו לא?

הרי 12 שבטים יצאו מיעקב

וארבע נשים לא.

ונמצא שכל אחת צריכה ללדת שלושה בנים ממילא.

בלידה הרביעית

היא נטלה יותר מחלקה.

אז איך היא מסתפקת בהודעה חד פעמית?

לכן קראה את שמו יהודה.

ומעתה,

בכל רגע שתקרא לבנה, יהודה בוא.

יהודה שב לאכול,

יהודה קום.

היא כל הזמן מזכירה.

שם יהודה את אהבת השם בליבת תמיד, היא לא יכולה לשכוח את ההודאה.

כל הזמן, כיוון שלעולם ועד

שתעלה את שם בנה על פיה, יתעורר לפניה חסד השם.

ביסוד גדול עולה מדברי רשי,

כי רק הודאה שבאה מהכרה ברורה שהשם יתברך העניק לי יותר ממה שמגיע לי,

זו הודאה אמיתית.

הודאה שמתפרצת מקרב, נקרא יהודי אני.

על זה אנחנו נקראים יהודים, על ההודאה.

המילה הראשונה שאומרים כל בוקר,

מודה אני לפניך.

כי זוהי חובתנו בכל עת

להודות לשם יתברך

על חסדיו ונפלאותיו תמיד.

ולכן חכמים ביקשו לתקן פרק הודאה בברכת המזון,

כי זאת ברכה יחידה מן התורה,

ואחרי שאתה אכלת ושבעת וברכת,

אין יותר הגון מלסיים את הברכה בברכת

הטוב ומתיב לעולם ולעולמים, אמן.

אמן.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך

והכול, והכול, והכול יאמרו,

אין קדוש כשם ישמחו במלכותך.

שומרי שומרי שומרי.

קוראי עורך שבת ישמחו במלכותך.

שומרי שומרי שומרי שבת בתורכי עורך.

אה, מקדשי.

‫מקדשם, מקדשם שמי. ‫אני שמעת, מקדשם, מקדשם, מקדשם שמי. ‫היה לך קצת.

‫אראל אלמך וקיימצא חלומים דורים. ‫ג'ומן נפשו שלך זה דור, ‫לקבל עוד מעט לעשות נחתו.

‫וואלה עשוד נחתוואן תנוג בעודו ‫שאין שפתו את ההון דורות וגבר ביחדנו שאומר.

‫-וואלה עשו את ההון דורות וגבר ביחדנו.