תמלול
פרשת לך לך תשפ"ז ריב או מריבה
- - - לא מוגה! - - -
נציבי יום,
זוהר בן דוד ונעמי זבו גגון מהרה,
אמן.
אמן.
יפה בת סולטנה, בריאות ואריכות ימים מהרה,
אמן.
אמן.
גיא בן רחל ואנה בת צוות לאנה
יזכו בקרוב לזרע קודש בר קיימא בנים צדיקים,
שיעירו את העולם בתורה ובמעשים טובים,
ויהיו מזכי הרבים בנחת דקדושה מכל יוצאי חלציהם במהרה, אמן.
אמן.
פרשת לך לך שנת תשפז,
ריב אומר ריבה.
ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם לבין רועי מקנה לוט,
על מה רבו?
רשי, על פי המדרש, ויכוח חלקתי בין הרועים.
רועי לוט שילחו את בהמותיהם לשדות זרים,
ברועי אברהם טענו להם שזה גזל.
אמרו להם, רועי לוט,
הקדוש ברוך הוא נתן את הארץ לאברהם.
וכיוון שאין לו בן,
אז לוט הוא היורש, ממילא הארץ שלו.
לכן משלנו אנחנו אוכלים.
אבל הפסוק אומר, והקנה עני והפרזי אז בארץ.
כלומר, עדיין לא זכה אברהם בארץ,
וזה גזל לאכול משדות זרים.
אחר כך נאמר,
ויאמר אברהם אל לוט,
אל נא תהיי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך,
כי הנשים אחים אנחנו.
מה הקשר בין המריבה של הרועים לאברהם ולוט?
הם יכולים לריב,
ואברהם ולוט יישארו ביחד.
דבר שני,
למה אצל הרועים כתוב ריב ואצל אברהם ולוט כתוב מריבה?
אברהם גילה ללוד סוד.
ריב זה לשון זכר,
זכר לא מוליד.
בהתחלה נדמה,
אם הרועים יריבו ביניהם, זה ייגמר בסוף.
ולא יגיע לכדי מריבה עם אברהם ולוט.
אבל אברהם אומר לו, לא,
תדע, ריב יהפוך מריבה.
מריבה זה נקבה והיא מולידה עוד ועוד.
כך דרכה של מריבה,
כמו אש בשדה קוצים,
מתחיל בגפרור ושריפה גדולה.
בתחילת כל ריב,
עם הצדדים,
טועים.
פעמים, אחד צודק לגמרי,
אבל בסוף מריבה שניהם טועים
ושניהם חוטאים.
ראיה לכך מתוספות בפסחים קי״ג, על הגמרא שהביאה את הפסוק, כי תראה חמור שונאהך רובץ תחת מסעו.
עזוב תעזוב עמו, מקשים בגמרא.
איך יכול להיות שיש יהודי ששונא יהודי,
מותר?
כתוב, לא תשנא את אחיך בלבביך.
אלא מדובר שראה את חברו עושה עבירה, והרואה את חברו עושה עבירה,
מותר לו לשנוא אותו על כך.
זאת אומרת, הוא שונא ברשות של התורה.
מקשים התוספות,
אבל במסכת בבא מציע כתוב, שאם נזדמנו לאדם שתי מצוות בו זמנית,
אחת לעזור לאוהב,
יש לו אוהב,
לפרוק את החמור שלו,
ויש לו מצווה לעזור לשונא,
לטעון
את החמור, להעמיס עליו מסע.
הדין הוא שאף על פי שתמיד עדיף לפרוק,
כי יש צער בעלי חיים כל זמן שהמסע על הבהמה,
וגם זה אוהב שלך,
אז ודאי צריך לעשות את זה בזריזות ובשמחה.
כאן אומרת התורה, תבחר הפוך.
תעזור לטעון
על החמור של השונא.
זאת אומרת,
גם אתה מטעין שיש בזה צער בעלי חיים,
וגם הוא שונא שלך, ולמרות זאת
אתה תטען.
למה כתוב? כדי לאכוף את יצרו.
מה פירוש? מקשים התוספות, למה צריך לכפות את יצרו?
הוא לא שונא אותו סתם.
התורה אמרה, לא תשנא אותו על העבירה.
אומרים התוספות נכון.
בהתחלה השנאה היא בצדק, עם אישור של התורה.
אבל מהריב יהפך מריבה,
כי חברו שעבר את העבירה,
גם הוא נהיה שונא אותו בחזרה, לא בצדק.
כי שלמה המלך אמר,
כמיים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.
הוא מרגיש שהוא שונא אותו, אמנם בצדק,
אבל הוא מחזיר לו שנאה גם כן,
שלא בצדק.
ואז הריב יהפך למריבה,
והשנאה תהיה דו-צדדית.
אה, אתה גם שונא אותי על מה שאני בצדק שונא אותך?
אז הוא ישנא אותי.
אותו עוד יותר על זה,
והוא עוד יותר יחזור, וכן הלאה.
בסוף שניהם טועים, והמריבה בסוף
קוצרת הצלחה,
שניהם טועים, שניהם אשמים בסוף.
מעשים בכל יום.
מתחיל ריב קטן, וצד אחד באמת צודק,
לכל הדעות,
אבל בסוף זה יתלקח למריבה,
וזה כמו ירי שדוץ,
דו-צדדי.
מתחילים טח-טח-טח,
וזהו.
את היסוד הזה לימד אברהם אבינו ללוט,
אפילו שהרועים ביניהם
רבים וזה לא נוגע כביכול
לאברהם ולוט,
אבל הוא ידע שצריך לברוח ממחלוקת כמו מאש, כי אף אחד בסוף לא יהיה צודק.
אבל יש שתי אפשרויות, או להיפרד,
ובזה להרחיק את המחלוקת,
או לוותר.
למה קשה לוותר?
רבי שלמה קלוגר, זכר צדיק וברכה, במסכת סנהדרין, יש פרק יוד, אומר,
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
ואחר כך מוסיף אתנא, ואלו שאין להם חלק.
למה לא כתוב, כל ישראל יש להם חלק,
חוץ מאלו ואלו.
אומר עם שלמה קלוגר,
הקדוש ברוך הוא ברא את האדם באופן כזה שהוא לא מוכן בשום אופן לוותר על שלו.
ככה האדם נברא.
יאמרו לאדם, דוד שלך נפטר מחוץ לארץ,
צוריש את כל ממונו לך.
אבל אתה חייב לטוס מהר,
בטרם יגזלו עם עורכי דין את כל הירושה.
ברור שהוא יצא בטיסה מוקדמת ביותר.
אם יאמרו לו אותו אדם, יש עכשיו הזדמנות עסקית נדירה בחוץ לארץ ואפשר להרוויח באמצעותה הון עתק.
אה,
בדרך כלל הוא יכול להתעצל,
שם ואל תעשה עדיף.
אה,
העצלות גוברת לפעמים גם על רווחים דמיוניים בינתיים, זה לא אומר שזה נכון, כן?
מה השוני
בין שני המקרים?
בשניהם כביכול הוא יכול להרוויח.
הבדל עצום!
הירושה זה שלו!
לכן הוא לא יוותר.
הרווח זה עוד לא שלו.
לא,
אז הוא יכול לוותר על מה שלא שלו,
אבל מה ששלו, הוא לא יוותר.
לכן אומר התנדה,
יש לך חלק בעולם הבא,
החלק הזה הוא שלך,
ואז מטבעו של אדם יילחם על מה שמגיע לו,
הוא לא ירצה להפסיד ממה ששייך לו.
בית היסוד הזה ידע שלמה המלך במשפט שלמה הידוע,
שתי נשים באו עם תינוק אחד,
כל אחת אומרת את התינוק שלי בתינוק המת של השנייה.
אמר שלמה, נחצה אותו לשניים, וואי, וואי, וואי.
האימא האמיתית אמרה,
תנו אותו לאישה השנייה ואל תחצו.
השנייה אמרה, לא, תחצו.
וואי, וואי, וואי.
איך לא חשה שלמה,
שמא תגיד האישה השנייה,
כן,
הוא שלי, תנו לי אותו.
כן, זה שלי.
האימא האמיתית
לא רוצה שיחצו, תן לה,
תן לה.
אז אולי היא תגיד, כן, זה שלי, ותלך הביתה עם התינוק שלי.
איך הוא לא פחד שהיא תעשה ככה?
הביאור פשוט, האישה השנייה לא רצתה ילד שלא שלה.
אדם לא רוצה את מה שלא שלו, הוא יוותר, יכול לוותר על מה שלא שלו.
אבל כשהבן שלה מת היא קנאה, למה זוד נשאר הבן שלה חי?
והיא רוצה שגם לה לא יהיה.
ככה זה עובד.
כמו העין תוציני עין, תוציני שתיים,
ככה זה עובד.
ומעשה שהיה עם הבית הלוי,
שני אנשים הגיעו אליו לדין, דין תורה,
ריב ממוני,
והוא פסק,
והחייב קם ופער את פיו נגד הרב.
אחרי שהלכו, הבן שלו שואל אותו,
אבא,
למה לפני שבוע שהוא בא אליך, הייתי פה,
שאלה על כשרות של פרה, והטרפת לו?
הוא לא כעס עליך, וההפסד היה גדול.
ועכשיו הוא לא הפסיד ממון רב כל כך.
רגז וכעס ופער את פיו כנגדך.
מה זה?
אמר לו אביו,
פשוט מאוד,
כשהוא שאל על הפרה,
הפסיד,
אבל אף אחד אחר לא הרוויח.
עכשיו, כשהוא מפסיד, יש מי שמרוויח.
ולוותר על משהו שלו למישהו אחר, קשה מאוד.
אבל יש דרך לוותר.
לפעמים רבות לאדם יש מחלוקת עם בני המשפחה או עם השכנים עניינים כספיים
בא יצר רע ואומר מה פתאום שתוותר זה שלך
ובאמת
לוותר על היש
הממון הנתון במחלוקת
ולהפסיד אותו
כמעט בלתי אפשרי למה שאדם יסכים שהשני ירוויח את מה ששייך לו
אבל אם יתבונן
יראה שבעצם הבחירה היא לא בין אם יש לאין
בין להרוויח ממון או להפסיד
אלא בין יש
ליש
על כף המאזניים מונח עוד דבר חוץ מממון שלום
זה ערך עצוב מצווה גדולה
שיכולה לשמח את הקדוש ברוך הוא הרבה יותר מכל מצווה אחרת
והיא גם תביא לאחדות במשפחה ובשכונה
ותישאר שלמה
ובין יש ליש
הרבה יותר קל לבחור
לא בין יש לעין
יש ויש
יש שלום
אם תילחם אולי תרוויח ממון
אבל לא יהיה כבר אחדות במשפחה או עם החברים או עם השכנים
ודאי הכל יתפורר
בצד השני ישנא וינקום יעקוץ ויכאיב
וכך יוצא שעלול להפסיד פעמיים גם את הכסף
וגם את הכבוד
אם לא יצליח במלחמה
מצד שני מיוותר
נכון שהוא יפסיד ממון
אבל מצד שני ירוויח יש אחר
שלום ושקט
בתא המשפחתי או עם השכנים ולבחור בין יש ליש
זה כבר יותר קל להצליח
ככה פעלתי בגינה שלי ולא אוסיף
אבל אברהם אבינו לא יכל לוותר
למה אברהם לא ויתר? למה הוא נפרד?
למה הוא לא ויתר לו?
היה שותק
והיה ממשיך למלות
למה נפרד? היפרד מעליי למה?
כיוון שלוט גזל
עדיין קשה
תניח לרשע הזה, הלעיתהו לרשע בימות
מה אכפת לך?
הוא רוצה להיות גזלן, נתגובה בגלגולים כמה שהוא רוצה, שלום ביי
למה צריך להיפרד?
מסביר החתם סופר
זכר צדיק וברכה
הביאור שסיים הפסוק אל נא תהיי מריבה
מה כתוב שם בסוף הפסוק?
כי אנשים אחים אנחנו.
מה זה קשור? ואם אתם לא אנשים אחים,
אז מה?
אז מה?
תהיה מריבה.
בין אם אנחנו אחים, בין אם אנחנו לא אחים, מה זה קשור?
המריבה תהיה בגלל שאנחנו אחים?
למה?
מה קשור?
נכון,
מריבה בין אחים זה עוד יותר קשה ממריבות סתם.
אבל רשי מוסיף עוד פרט.
אחים אנחנו ודומים בקלסתר הפנים.
וואי וואי וואי,
מה קשור שהם נראים אותו דבר?
אומר החתם סופר,
אחרי שלוט גזל,
באו בעלי השדות לאברהם, למה גזלת?
על זה הוא כבר לא יכול לשתוק, כי הוא דומה לו, שניהם דומים.
ויצא מזה חילול השם נורא,
שכביכול אברהם אבינו גוזל,
לא הייתה ברירה פה.
לברוח כמו אש מילות, היפרד נא מעליי.
הדרך הזו מבאר בה על הטורים.
זו הדרך המצוינת.
במקום כזה, מצוינת.
איפה הוא מצא שהיא מצוינת?
כתוב ויפרדו איש מעל אחיו.
סופי תיבות אברהם.
סופי תיבות שלום.
לא אברהם, סליחה.
ויפרדו איש מעל אחיו.
אברהם, סופי תיבות שלום, ההמשך של הפסוק.
כי הייתה זו פרידה לברוח ממחלוקת ולהביא שלום.
הבריחה פה עשתה את השלום, שקט.
זהו, נגמר. הפרשה לא ממשיכה, אין מריבה, אין התפתחויות,
ואין כלום.
אז אפשר להגיד שבת שלום.
ישמחו במהלכותך שומרי,
שומרי, שומרי, שומרי שבת, בית ביקור אה. עונג שבת, ישמחו במהלכותך.
שומרי, שומרי, שומרי, שבת, בית ביקור אה. עונג שבת.
עם מקדשי, מקדשי.
מקדשי שביעי שבת.
מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי שביעי, שבת,
הרי אני מכוון לקיים את צוותיו דאורייתא, בשמחה דאורייתא, גומל,
שיש עשו דאורייתא כבדת ויהודים, לעשו נחת רוע לקדוש ברוך הוא, לעשו נחת רוע לתנא הקדוש,
שיהיו שפתותיו דובבות בקבר.

