סיפורו של המבריח את הגבול - והמי שבירך שנתן החפץ חיים לחייל הגוי

- לא מוגה! - 

החופץ חיים, כשהיה כבר זקן, מופלג, והיה הולך לישיבה בראדין רק במוצאי שבת. ‫הגיע אליו בסוכות יהודי, בן 65, ‫אומר לו, כבוד הרב, אתה זוכר אותי? ‫לא. ‫אני זלמן קובנר. ‫או, זה היה תלמיד אצל החופץ חיים בישיבה? ‫מה שלומך, השם? ‫מה אתה עושה? ‫מה אתה מתפרנס? ‫שואל אותו. ‫זומנו, ברוך השם, ‫הלוואי על כל ישראל, אני מרוויח טוב. ‫כמה אתה מרוויח? ‫2,000 רובל. ‫וואו, זה מזמן היה המון כסף. ‫המון כסף. ‫אתה עובד. ‫הוא אומר, אני מוכר עטים. ‫ברוסיה מוכרים עט בעשר, ‫ואני מעביר לפולניה, שם אין. ‫ומוכר ב-200. ‫וואו, ‫אדבר השם נתן לי עצה ‫לפני 40 שנה, ‫איך להרוויח את הכסף. ‫כידוע, ‫הגבול בין רוסיה לפולניה, ‫יש שומרי מכס, ‫ואם מישהו נתפס שמעביר שלא כדין, ‫יש רובה לשומרים, ‫והוא מקבל כדור בראש. ‫בלי שאלות, בלי משפט, בלי כלום. ‫מה אני אעשה? ‫החלטתי להתחבר לאחד השומרים שם, ‫גרמושקה. ‫לא, גרמושקה. ‫יום אחד אני מדבר איתו, ‫ומדבר ומדבר ומדבר, והם מתחבבים, ‫ובסוף אני שולף לו חפיסה סיגריות ‫ונותן לו מתנה. ‫איך הוא מבסוט. יופי. עוברים ימים, אני שוב פעם יוצר איתו קשר, ‫יום אחד אני מחליט שהוא מבושל טוב. ואז אני אומר לו, כמה אתה מרוויח? פר 40 רובל לחודש. הוא אומר, מה אתה אומר אם יהיה לך עוד 200? וואו, דבר גדול מאוד. איך אני יכול לקבל עוד 200? אז הוא אומר לו, תשים את הנשק פה בצד, ובוא איתי לשם, אני רוצה לדבר איתך. מפחד שייתן לו כדור בראש. הולך ואומר לו, תשמע, אני אביא לך 200 רובל ביום פלוני. יום אחרי זה אני עובר עם עגלה, ובשעה שאני עובר אתה מסתובב ומתעטש. מתעטש, ואני עובר בשלום, והכול בסדר. וכל חודש אתה תקבל 200, יום אחרי זה אני עם עגלה, אתה מתעטש בנאום. כבוד הרב, אני כבר 40 שנה עושה את זה איתו. עכשיו הוא יתבגר. ושם עושים בדיקות. ואם בן אדם כבר הוא לא בקו הבריאות, מחליפים אותו. אם מחליפים אותו, אין לי פרנסה. כבוד הרב, אני באתי במיוחד שתברך את גרמושקה. החופץ חיים שומע את זה, ואומר לו, ספר לי עוד פעם את הסיפור. מתחיל לספר לו מחדש את כל הסיפור. החופץ חיים שומע, ‫לוקח הפסקה עשר דקות, ‫מספר לי עוד פעם. מתחיל מחדש לספר לו את הסיפור. טוב, מישהו בירך אבותינו יברך את גרמושקה ואת משפחתו, ‫נותן דרכה, חפץ חיים לגוי. ואחרי זה אומר לו, אתה בא איתי לישיבה. יום שלישי זה היה. ‫לוקח אותו לישיבה, כל התלמידים מאתיים לא מאמינים, החופץ חיים מגיע, ‫במשלישי, איזה אירוע, מי יודע מה קרה. ‫הוא אומר לכולם לשבת, והוא רוצה לדבר. ‫לוקח לידו את זלמן ומעמיד אותו לידו, ‫ואומר להם, רב בויסאי, ‫זה זלמן קובנר. נכון? הוא אומר נכון. הוא מרוויח אלפיים רובל בחודש, נכון? נכון. איך הוא מרוויח את זה? הוא נותן, כבוד הרב, אל תדבר את זה, הוא אומר לו, אל תדאג, אין משטרה והכל בסדר. הוא נותן שוחד ועובר עם עטים, השומר מתעטש ונכנס לפולניה. ומספר להם את כל זה. הוא אומר להם, מה שמועיל פה, מועיל גם שמה. יושב שמה עכשיו, הוא אומר לו, שב. בשורה ראשונה יושב זלמן. הוא אומר, אחרי 120 שנה, זלמן עולה לשמיים. והם בודקים את המצוות שלו. רואים שזה לא... הוא התעסק כל הזמן בכסף, עטים, ושוחד. הם מנפחים לו את התפילות, בודקים כמה נפח יש בהם, כמה בסדר, כמה לא, ו... טוב, בקיצור, המצב לא טוב. המצב לא טוב. אבל מנסים לבדוק אם יש לו משהו שאפשר להעביר אותו את הגבול, לעבור מגיהינום לגן עדן, צריך איזה משהו. ושואלים אותו, תגיד לי, אתה ריחמת על הבריות? כי מי שמרחם על הבריות, מרחמים עליו למעלה. זה השוחד. גם בשמיים, אם אתה בא עם דבר כזה, שאתה מרחם על הבריות, אתה אוהב את הערבות, אתה משפיע על הערבות, נותן בהן חיות, אתה מוכן להתאגד איתן, אתה משתמש בכסף ב-2,000 רובל, ואתה נותן לבריות ומרחם עליהן. אפשר להעביר אותך את הגבול. מתעטשים ומעבירים אותך. יש כמה דברים שמצליחים להציל את הבן אדם, כמו ייסורים, כמו זה, כמו ויתורים, כמו... גם שם יש התעטשויות. כאילו של להעביר את הבן אדם. זה סיפר רחבי צחיר לקח אותו במיוחד. ביום שלישי עצר את הכל בישיבה ונתן להם הוא תחזור עוד פעם על הסיפור, תחזור עוד פעם על הסיפור. ככה ארבעים שנה אתה עובר ולוקח, איזה דבר זה.