העסקה שהצילה חיים: הבקשה הבלתי יאומנת ממיטת חוליה של האם הגוססת (סיפור מהרב חזקיהו מישקובסקי)

- לא מוגה! - 

תשמעו עכשיו משהו מזעזע ומפליא. הרב מישקובסקי סיפר על אישה צעירה, בת 35, אימא לתשעה ילדים, שוכבת על ערש דווי בבית חולים הדסה עין כרם. כל הטיפולים הכימותרפיים לא עזרו. הרופאים התייאשו. המצב הידרדר. כולם ידעו ימים ספורים. דבורלה, הבת הגדולה, בת 15, עמדה ליד המיטה עם פקחת העיניים וביקשה ממנה אימא פקחה את העיניים וביקשה בחולשה נוראה מדבורלה תצאי מהחדר. הבת הבינה את המשמעות. האימא לא רוצה שהיא תהיה נוכחת בעת יציאת הנשמה, שלא תהיה לה טראומה לכל החיים. הוציאו אותה כמו כהן שיוצא לפני יציאת נשמה, שלא יטמא באוהל המת. דבורה'לה יצאה מן החדר כנראה זו הבקשה האחרונה של אימא הכינו אותה כבר למצב הזה ניגשה לדלפק של האחיות להזעיק את אבא היא בוכה לו בטלפון אבא תבוא מיד ואל תשכח להביא נרות זיכרון שביקשת ממני להזכיר לך חזרה לחדר, עמדה על מפתן הדלת, לא נכנסה דרך חריץ ראתה את אימא שלה מושכת בכוחות אחרונים את השמיכה מכסה את הפה, מרימה עוד קצת מכסה את האף ועוד קצת מכסה את העיניים. לפתע היא שומעת את אימא שלה בוכה ואומרת ריבונו של עולם אני לא טיפשה אני יודעת היטב את המצב שלי אני יודעת שנשארה לי אולי שעה אולי שעתיים אבל אבא בשמיים רצוני לשאול שאלה איזה תועלת תהיה לך מעוד מצבה בהר המנוחות? מה יהיה לך מעוד פרקי תהילים ביורצייט שלי? בוא נעשה עסקה אתה כל יכול מלך ממית ומחיה כי הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה ברגע אחד אתה יכול לרפא אותי ואני מבטיחה לך אם אצא מכאן בריאה תהיה לך תועלת גדולה ממני אני אהפוך שפחה נאמנה לתורה הקדושה אני פטורה מתלמוד תורה אבל אקדיש את כל הבקרים שלי משום שמונה בבוקר, עד שתיים בצהריים, להיות טבחית, לבשל לבני תורה אוכל, חינם אין כסף. תן לי את האפשרות והיכולת. אנא, ברחמך רבים נשא אותי. היא סיימה ונרדמה מתחת לשמיכה שמכסה את פניה. רבע שעה עברה, דבורה לביא לי בבקשה כוס מים, אני צמאה. חודשים היא לא יכלה לשתות, לא הכניסה דבר לפה, אין לה ושת, אין לה מעיים, הכל אכול. פתאום היא מבקשת לשתות, הילדה התחילה לרעוד, אוי ואבוי. היא הספיקה לשמוע שכתוב בספרים הקדושים, לפני שהצדיקים מסתלקים מן העולם, מבקשים כוס מים, לברך שהכול, ובסוף בורא נפשות, כדי להגיד לה, חיות בהם נפש כל חי, שיקומו בתחיית המתים. דבורה לרצה להביא כוס מים, ואחות צעקה עליה, מה את עושה? את רוצה שהיא תיחנק? מה איתך? אמא ביקשה ממני, אמא שלך עולה סופנית, היא לא מבינה מה שהיא מדברת. היא כן נכנסה לחדר עם כוס המים. האמא פקחה את העיניים, אמרה את הברכה, ובעזרת הבת שטטה את כל הכוס, וביקשה עוד אחת. ממש תחיית המתים. האחות הייתה בהלם. היא זעיקה את הרופאים, וגם הם בהלם. עשו בדיקת דם, סבירת דם, ביקשה לו, תעזבו אותי. זה כבר לא שייך אליכם. לפי כללי הרפואה, אני כבר צריכה להיות בר המנוחות. אבל פתחתי ערוץ ישיר לבורא עולם, זה כבר לא שייך להדסה עין כרם. נרדמה לרבע שעה, התעוררה דבורלה, תביא לי משהו. לאכול רסק אני מאוד רעבה הרופא ארבעים שנה לא ראה מעולם דבר כזה אחרי מספר ימים שוחררה לביתה הודתה לכל הצוות ועזבה את הבית חולים בדרך במונית היא פונה לבעלה ואומרת אני לא חוזרת הביתה עד שאני יודעת באיזו ישיבה אני מתחילה לבשל מחר בבוקר. בעלה ביקש מנהג לנסוע לאחת הישיבות, היא נשארה ברכב, עלה לדבר עם ראש הישיבה וסיפר לו דברים כהווייתם. ראש הישיבה שמח מאוד, הגעת ממש משמיים. מספר הבחורים בישיבה גדל מאוד, כיום לומדים 350 בחורים, והממשלת אמרה כמה פעמים שהיא זקוקה לכוח עזר, מה יש להאריך בדיבורים. כבר 37 שנים היא מבשלת מגיל 35. עוד 37 שנה היא מבשלת מ-8 בבוקר עד 2 בצהריים. היא כבר סבתא בת 72. היא כבר חיתנה את כל הילדים. אבל היא כמו חייל ממלאת את התפקיד, ורק בבין הזמן היא בלחץ. לא לומדים. אין למי לבשל. ב-א' בניסן הישיבות נסגרות, אין בחורים ואין מטבח. אבל גם לזה היא מצאה פתרון. היא הבטיחה שכל יום, בישיבת מיר, 3,000 בחורים ואברכים יוצאים לחופש. אבל 500 בחורים תושבי חוץ נשארים והיא מבשלת להם. היא יודעת היטב, יש לה הסכם עבודה עם בורא עולם. היא עשתה איתו עסקה, השם נתן לה חיים, והיא מקדישה אותם למענך אלוהים חיים. זה למענך. לא חרטוטים.