http://live.shofar-tv.com/videos/2769
25-2-13
"ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי, לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואכל תאכלו ואל תבכו שלשת ימים לילה ויום, גם אני ונערותי אצום כן". יש להבין מאין היו לנערות כאלה שיצומו איתה שהשתתפו בצערן של ישראל, כי בודאי הנערות לא יהודיות היו, כי אם מאומה אחרת, כי לא לקחה אסתר נערות יהודיות כדי שלא ירגישו ולא ידעו שאסתר יהודית, מכאן משמע שאסתר בצניעותה ומידותיה המוסריות ובעמידתה התקיפה לעמוד על האמת, עשתה רושם חזק על כל אלה הנערות החוסות בצילה, עד שנתקשרו בה מתוך אהבה ואהדה, והפכו להיות מן המשתתפים בצערה ובצערם של ישראל, עד כדי כך נתרשמו ונתקרבו לאסתר ולעמה, עד שלא היססה אסתר לגלות מצפונה ואת כל המשא ומתן בינה לבין מרדכי. לכן אמרה אסתר, אני ונערותי אצום, אצום, ולא אמרה נצום לשון רבים, אני ונערותי צריך להגיד נצום, היא אמרה אצום, כי היא ונערותיה כאדם אחד, ובטוחה וסמכה דעתה עד הן שהן משתתפים עמה ברצינות בתפילה ובצום לה' יתברך.
אסתר אפילו שהיתה כלואה ושבויה בחצר המלך בסביבה נכרית, אבל במידותיה המוסריות וחן הצניעות שהקרין ממנה התרשמו ממנה גם הנערות הזרות מאומה אחרת, והתבשמו מרוחה ונדבקו בה ועמה ושיתפו פעולה, ואני ונערותי אצום כן.
מכאן יש ללמוד שהשפעת היחיד עשויה להיות רחבה ומקיפה, לא רק על סביבתו וחוגו, לא רק בקרב מקורביו ואלה הדומים לו בהשפעתו, אלא אפילו על הרחוקים הוא יכול להשפיע בכל מקום שהם ובכל מקום שהוא. בן תורה ירא ה' ואיש המוסר - השפעתו אפילו הבלתי רשמית מאד גדולה.
תנו רבנן, מעשה בשני בני אדם שנשבו בהר הכרמל, והיה שבאי מהלך אחריהם, אמר לו אחד מהם לחברו, גמל שמהלך לפנינו סומא באחת מעיניו, והוא טעון שתי נאדות, אחת של יין ואחת של שמן, ושני בני אדם המנהיגים אותם אחד נכרי ואחד ישראל, רדף אחריהם השבאי ומצא כדבריהם, בא ונשקן על ראשם והביאם לביתו ועשה להם סעודה גדולה והיה מרקד לפניהם ואמר, ברוך שבחר בזרעו של אברהם ונתן להם מחכמתו, ובכל מקום שהן הולכים נעשים סרים לאדוניהם, ופטרם והלכו לבתיהם בשלום.
הסיפור הזה מלמד אותנוש אין רפואה בדוקה יותר מלהחזיר רשעים מרשעתם ומשנאתם לבן ישראל מאשר הנהגה צנועה ומידות טובות ומוסרית. אין נשק מוצלח יותר ביד ישראל להכניע שונא ויריב, ולהעמיד אתם על ברכיהם בכריעה והשתחוויה לעמם המוסר, כמו מוסר הנפש שיכולים לגלות ולהוכיח. אין להפיג את כעס המתקוממים על בן תורה אלא בהנהגה מוסרית וצנועה של בן תורה, שמבייש בעצם מעשיו את המתכחשים לדבר ה'.
אתה החכמה שמצא השבאי בשני היהודים, והמידה הצנועה ביהודי המנהיג את הגמל, שזוהי מידתם של עם ישראל, הפך את שנאתו לאהבה רבה עד כדי נשיקה, עד שכרע פעמיים לכבודם, וכל כך התרגש עד שהביאם לביתו, וטרם שמע חכמתם היה מגרשם מביתו, לא היה מניחם אפילו להתקרב לפתח ביתו, שנאתו ליהודים היתה כה עזה עד שלקח בשבי לענותם ברעב, אולם עכשיו נכנע ומשמש, מנשק ומרקד לפניהם עד שהכריז ברוב רגש, ברוך שבחר בזרעו של אברהם, הם קידשו את שם ה' בעולם, השבאי הכיר בהם שהם סרים אפילו בגלותם, ופטר אותם לשלום לבתיהם.
מכל שכן שבן תורה צריך להסתגל במידות טובות וישרות, והנהגה מוסרית, עד שבמראהו ובצורתו בלבד יעורר אהבה והכרה בפניו, ויקדש שם שמים ע"י צניעותו, ענוותנותו וכח האמת הטמון בו, הלומד תורה לשמה יעשה רושם על הרחוקים מהאמת, לבל יגעו בו ובתורתו, אם בן תורה אינו חת מפני כל משום יראתו את ה' יתברך, אזי האמת שבו תכניע את כל המתנגדים אליו, וכמו שאמר הכתוב, ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו, ולענווים יתן חן.
אז רואים מפה שהשפעתה של אסתר אפילו על הנערות הגויות שהיו איתה היתה השפעה גדולה בגלל צניעותה ומידותיה המוסריות וזוהי השפעה הגדולה שאפשר להשפיע על האנשים גם הרחוקים גם הרשעים וגם השונאים, אבל האמת. היא הלכה באמת, היא שיתפה אותם, אמרה להם את הצרות האמיתיות שעומדות לישראל והם הסכימו להשתתף איתה. ככה מי שהולך בדרך אמת ויש לו מידות מוסריות וכו', יכול להשפיע על אנשים רחוקים בכל העולם כולו, זה הכח רבותי. ומפה צריך לעבוד על הדברים, ובעזרת ה' הקב"ה יסייענו על דבר כבוד שמו אמן.