http://live.shofar-tv.com/videos/2818
28-3-13
מיסודות אמונתנו שה' יתברך מתנהג איתנו כפי מעשינו, מטיב לטובים או להיפך חס ושלום. זה מהיסודות של האמונה, שה' מתנהג איתנו לפי המעשים שלנו, מי שטוב מיטיב לו, מי שלא - כפי מה שהוא. ועוד לימדונו רבותינו, שכאשר אין אנו זוכים בדין אנו מתפללים אל ה' יתברך שיפתח לנו שערי רחמים כי זה רצון ה' שנתקרב אליו ע"י תפילתנו. אז אם אנחנו לא זוכים בדין, לא זכאים, מה לעשות, מה לעשות אם לא זוכים בדין, מתפללים לה' שיפתח שערי רחמים, כי רצון ה' שנתקרב אליו ע"י התפילות. שכל הווייתנו ומילוי צרכנו הם בידיו יתברך, אין שום אדם בהשגת ידו או כוחו של האדם, לכן אדם צריך להתפלל בשביל להזכיר לעצמו שהוא תלוי רק בחסדי ה'. ובזה אנו זוכים שה' יתברך מנהיג אותנו במידת הרחמים. אם אתה מראה שאתה תלוי אכן רק בה' יתברך ואתה על כל דבר מתפלל ומבקש אז ה' מתנהג אליך במידת הרחמים. אם אתה חושב שאתה יכול להסתדר לבד, גם אם תזדקק לו אז תקבל סרוב בפנים.
אולם מצאנו שבקריעת ים סוף הקב"ה התנהג עם ישראל בהנהגה אחרת, שלא רצה שיתפללו אליו בים סוף. על הפסוק "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" ביארו חכמים ז"ל בזוהר בשלח מ"ז, כדי דתקריב פרעה להגחא קרבא בהוא בישראל, כשהתקרב פרעה להלחם בישראל, בההוא זימנא לא באי קודשא בריך הוא דיטהרון ישראל התערותא לתת אכלל, באותו זמן לא רצה הקב"ה שיעוררו ישראל התעוררות מלמטה בכלל, דהא הוואה נקדים הוא ואתרו אתערותא לעילא וזכותא דילהון קאם קמי, כי כבר האבות הקדושים הקדימו והם עוררו התעוררות למעלה והזכות שלהם קיימת לפניו. ולא בעי קודשא בריך הוא דישראל איתערון לתתא כלל, והקב"ה לא רצה שישראל יעוררו מלמטה כלום. הדא הוא דכתיב, "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", תחרישון ודאי, ולא תתערון מילא דלא יצטרך להו, ולא תתפללו ולא תגידו שום דבר שלא צריך להם למילים שלכם ולא כלום.
נמצא שהציווי של ה' לבני ישראל שלא להתפלל באמרו "ואתם תחרישון", אבל משה רבינו הוסיף להתפלל, ושוב אמר לו ה' יתברך, "מה תצעק אלי" ביאר רש"י, למדנו שהיה יושב עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה עלי הדבר תלוי ולא עליך, ז"א אין צורך בתפילתך. מה קרה פה? מה נשתנה פה שבד"כ הקב"ה מצפה לתפילותינו, ופה הקב"ה אומר תחרישון, ופה אומר מה תצעק אלי, זה תלוי בי ולא בך, עלי הדבר תלוי ולא עליך, אין צורך בתפילתך.

ש. מה יותר טוב מהאבות שמבקשים עלינו

הרב: ותמיד האבות נגיד אם זכות אבות לא תמה אז בכל אופן מתפללים ואנחנו מחויבים. אנחנו לא יכולים לסמוך על זה שהאבות שמה התפללו, אנחנו גם לא יודעים אם הם התפללו התעוררו, היו מקרים שהקב"ה ביקש מהם להתפלל על ישראל וזה והם אמרו ימחו על שם כבודך, ז"א זה לא כל כך פשוט, אין לנו ידיעה מה קורה למעלה. אבל פה נגיד ידוע.
עכשיו, נשאלת השאלה, עלינו לבאר את ההנהגה הזו של ה' יתברך, שהיא באה רק מהתערותא דלעילא, ולא רצה בתפילתם של ישראל. למה הקב"ה פה רק רצה התעוררות מלמעלה ולא רצה מלמטה? מה יש? מה יש? שיהיה גם על הדרך, מה יש, מה זה מזיק?
מבואר בחכמים ז"ל בזוהר בשלח מ"ח על הפסוק "דבר אל בני ישראל ויסעו" מה זה ויסעו? אומר הזוהר, ויסעו מלאסגאה מילין לאו עידנא דצלותא השתא, אלא בעתיקא תליא מילתא דבר אל בני ישראל ויסעו ממה? ויסעו מלהרבות בתפילות במילים בדברים, זה לא זמן של התפילה עכשיו, אלא זה תלוי הדבר בעתיקא, בעתיקא בקודשא בריך הוא. כלומר, אין הכוונה "דבר אל בני ישראל ויסעו" לנסיעה במובן גשמי, אלא ליסעו במובן רוחני, שיש שינוי בהנהגה, נוסעים מהנהגה זו להנהגה אחרת, זה ענין רוחני. שה' יתברך אינו מתנהג עמהם פה בהנהגה התלויה במעשיהם ובתפילתם, עכשיו הקב"ה מנהיג אותם בהנהגה שהיא לא תלויה במעשים שלהם בתפילות שלהם, אלא עליהם לנסוע מהנהגה זו, פה ה' יתברך מנהיג אותם בהנהגת עתיקא שאינה תלויה במעשיהם כלל, אלא למען תכלית הבריאה שהיא גילוי כבודו ויחודו יתברך. מה התכלית של הבריאה? שיתגלה כבודו ויחודו יתברך, שה' הוא אחד ויחיד בעולמו ואין בלתו ואין זולתו. אז למען התכלית של הבריאה שהיא גילוי כבודו ויחודו יתברך, ובתכלית הזו תופס עם ישראל את המקום המרכזי. מי תופס בתכלית הזאת של גילוי כבודו יתברך בעולם? מי תופס את המקום המרכזי? זה עם ישראל, הן בעבודת ה' שלהם, שכל המטרה של עבודת ה' שלהם זה כבודו יתברך, והן בקבלת השכר, כי גילוי היחוד מלבד היותו מטרת הבריאה הוא גם השכר הנצחי לעתיד לבוא, ז"א כשיתגלה כבוד ה' בכל העולם "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו" וכו' וכו', זה יהיה השכר הנצחי לעתיד לבוא, זה התכלית גם, חוץ מגילוי כבודו גם השכר הנצחי היוצא מזה לעם ישראל.
נחזור, כלומר, אין הכוונה לנסיעה במובן הגשמי, אלא במובן רוחני של שינוי בהנהגה, שה' יתברך אינו מתנהג עמהם פה, מתי - בים סוף, בהנהגה התלויה במעשיהם ובתפילתם, כמו שתמיד בד"כ, אלא עליהם לנסוע מהנהגה זו, פה עכשיו ה' יתברך מנהיג אותם בהנהגת עתיקא שנבין תיכף מה זה, שהיא אינה תלויה במעשיהם כלל, אלא למען תכלית הבריאה שהיא גילוי כבודו ויחודו יתברך, ובתכלית הזו תופס עם ישראל את המקום המרכזי, הן בעבודת ה' שלהם שכל מטרתה כבודו יתברך והן קבלת השכר, כי גילוי היחוד מלבד היותו מטרת הבריאה הוא גם השכר הנצחי לעתיד לבוא. זוהי גם המשמעות של המילה עתיקא, מה זה עתיקא? מלשון העברה ושינוי. כלומר העתקת ושינוי ההנהגה מהנהגת המשפט של שכר ועונש כגמול על מעשינו להנהגת היחוד שאינה תלויה במעשינו.
יש שתי הנהגות, זה מבאר דעת תבונות הרמח"ל הקדוש שתי הנהגות, יש הנהגת האדם באופן פרטי, על פי המעשים שלו, שכר ועונש, עשית - תקבל, כמו שאמרנו בהתחלה, תשלם טוב לטובים ולרעים כפי מידתם, זה הנהגה אחת, שכר ועונש מידה כנגד מידה. ויש הנהגה שהיא נקראת הנהגת התכלית, הנהגת היחוד, מה זה יחוד? שה' אחד, עוד לפני שנברא העולם והכל הוא אחד, אין בלתו, והוא ברא מהאין את היש, והוא נשאר אחד, וכל השאר אינו נפרד ממנו ואינו עומד בזכות עצמו ולא כלום, ואין שום כח בעולם שהוא לא תלוי בו, ז"א הוא אחד יחיד ומיוחד, זה נקרא סוד היחוד, שאדם ידע שאין שום דבר בעולם שיכול לזוז בלעדי ה' יתברך בהסכמתו ובידיעתו וברצונו וכו'. זה נקרא הנהגת התכלית, פירושו של דבר שהעולם חייב להגיע לתכלית שהקב"ה קבע. ז"א כל העולם יגיע לתכליתו. מה התכלית? התכלית זה גילוי כבודו בעולם, שכולם ידעו שיש בורא לעולם מנהיג לכל הברואים, וזה יהיה גם השכר הנצחי שכולם יודעים את זה וזה הדבר הכי הכי הכי הכי הכי רם וגדול ונשגב שיכול להיות שאדם רואה איך הכל הכל הכל זה פאזל אחד, כשאתה רואה זה אומר ככה וההוא ככה ונראה הכל סותר את כולם, הכל מכוון בשביל שהכל יסתדר בדיוק ל"והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים" וכו' אז המשמעות של המילה עתיקא זה לשון העברה ושינוי, להעתיק מקום כמו שאומרים, כלומר העתקת ושינוי הנהגה מהנהגת המשפט של שכר ועונש כגמול על מעשינו שזה בד"כ, להנהגת היחוד שאינה תלויה במעשינו, גם אם אתה זכאי או לא זכאי, רשע או לא רשע, כשיש הנהגת התכלית אז מתעלמים ממעשיהם של האנשים ומקפיצים אותנו, כמו שאומרים, בהנהגת התכלית להגיע לאן שצריך.
נמצא שאת ניסי קריעת ים סוף הרבים עשה ה' יתברך בהנהגת התכלית למען שמו, זה נקרא למען שמו, זה לא בגללנו, וכך אמרו חכמים ז"ל במכילתא, וחכמים אומרים למען שמו עשה עמהם, אפילו על עצם היציאה ממצרים אמרו חכמים ז"ל, "וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים" ידע הקב"ה שעליו לגאלם למען שמו. וכך הוא אומר ע"י יחזקאל, "ואעש למען שמי".
רבינו הרמח"ל זצ"ל האריך לבאר את שתי ההנהגות בספרו דעת תבונות במקומות רבים, וזה לשונו, תקשיבו טוב כי זה היסוד. שתי מידות שם הקב"ה לנהג בם את עולמו, אחת - מידת המשפט, שזה שכר ועונש, כל אחד לפי מה שהוא, ואחת - מידת השליטה והממשלה היחידית. ז"א זה שליטתו וממשלתו היחידית של הקב"ה על כל העולם ועל כל הברואים, שזה לא תלוי בשכר ובעונש. מידת המשפט היא מידה הטוב והרע שבה תלויים כל עניני הטובות והרעות בכל תולדותיהם, מידת הממשלה היחידית היא מידת תיקון כל הנבראים בכוחו יתברך אע"פ שמצד עצמם לא היו ראויים לזה, זה להביא את האנשים ואת העולם לתיקונו הראוי אע"פ שהנבראים אינם ראויים מצד עצמם. והיא הסובבת והולכת בהעלם בכל דרכי המשפט עצמו, ז"א גם שהקב"ה נותן על פי המשפט עונש או שכר לאנשים, עדיין מרחפת מלמעלה כל הזמן הנהגת התכלית, הנהגת היחוד, לסבב כל דבר אל השלמות לבד, ז"א זה לא נותן לדברים לצאת מהכיוון שצריכים להגיע אליו, מידת המשפט היא המתגלית ונראית, מה שאנחנו רואים תמיד זה מידת המשפט, מידת הממשלה - שה' מושל על הכל מלמעלה, היא המתעלמת ומסתתרת לפנים, דהיינו אנחנו לא רואים אותה, אנחנו צריכים לדעת שיש הנהגה, אל תדאג, הקב"ה רואה במעשינו, הוא מכוון ומגיעים כולם, זורמים בנחל, ומגיעים ביובליו לאן שצריך להגיע.
ההנהגה הנסתרת הזו היא נקראת הנהגת עתיקא, שבה הקב"ה מסבב הכל אל התכלית של גילוי היחוד, כי מעומק עצתו יתברך הוא לגלגל מסיבותיו בעומק חכמה כל כך, עד שמתוך הטוב ורע עצמו נגיע סוף סוף לדבר זה שיהיה הכל נשלם, ויהיה הוא יתברך שמו מגלה יחודו. שיתגלה שכל מה שנעשה בבריאה הוביל ה' יתברך יתברך כרצונו ויראו שהוא היה והינו השליט היחיד. כמו לדוגמא, שפרעה חשב שהוא מטכס עצה והוא יטביע את מושיען של ישראל במים, וה' דאג שהוא יגדל אותו אצלו בבית לידו. כמו שהמן חשב שהוא מכין את העץ למרדכי ותלו אותו ואת כל בניו, ז"א זה התאים בדיוק לפי מה שצריך.
ז"א ככה אנחנו רואים במשך כל ההיסטוריה, שיש תכניות וכוונות והכל, בסוף הקב"ה מלפלף את כולם ומביא אותם לאן שהוא רוצה בדיוק.

ש. איך....

הרב: הרב לדוגמא הוא עושה רע, הצדיק מתגבר על הרע, או הצדיק לומד מן הרע, או הצדיק מתפלל על הרע, או הצדיק מחזיר בתשובה את הרע, כל אלה דברים שהם משלימים, כי צריך להיות בחירה, שאנשים יעשו כך וההיפך ושיהיה מרידה ושיהיה, אז כל הדברים האלה בסך הכל מובילים לככה וככה וככה. אני לא רוצה לתת דוגמאות מסוימות אבל אח"כ.
בכל אופן,

ש. הרב, אם יש את ההנהגה של היחוד למה צריך "וירא הים וינוס" ראה ארונו של משה, כל המדרשים שיש על זה, למה צריך את כל הפירושים האלה? יש הנהגת היחוד....

הרב: תיכף תראה עכשיו מה קורה.

ש. שיעשו מסירות נפש שיקפצו לים ומזה התחיל הכל, הכל תלוי במעשיהם.

הרב: דבר אל בני ישראל ויסעו, ז"א לפי מה שאתה אומר ויסעו, פירושו לא צריך להתפלל, תסע זה בסדר הכל יבקע, דבר ויסעו, נו, נו, נו, כנס, נו מה אתה פוחד? לא צריך להתפלל סע, הכל זה ביחוד, סע סע סע הכל בסדר, תכלית מכוונת.

ש. זה דבר שלא ידענו

הרב: נו בטח נו, בגלל זה אמר הקב"ה, דבר אל בני ישראל ויסעו, מה תצעק אלי, נו מספיק די, אני אמרתי לך, עכשיו אני מנהל את הכל, סע אחרי, לאן? אל תשאל, אחרי אמרתי לך, סע יאלה.
אפילו מעשה הרשע העושה במזיד כנגד רצון ה', ובודאי יענישהו ה' על בחירתו הרעה, אבל בפועל אין הרשע יכול לעכב את רצון ה' מלהתבצע, כי אם ה' מניחו לרשע, אז זה רצונו של הקב"ה. הוא בחר ברע - ישלם על זה, אבל ה' לא מנע כי זה מתאים עם רצונו יתברך, הוא לא יקבל על זה שכר, עונש, כי הבחירה היתה רעה, רק הקב"ה יודע לנצל גם את המעשים כמו שאומרים של הרשעים להוביל לאותו כיוון שהוא רוצה. אדרבא ה' יתברך משתמש במעשה הרשע כמסייע למילוי רצונו בצורה מושלמת יותר, ופרעה יוכיח, שרצה למנוע מה' יתברך לגאול את ישראל, ובכך סיבב שמשה רבינו הגואל יגדל על ברכיו. והיה בזה טובה גדולה למשה, למה? כי הוא למד אצל פרעה גינוני ונימוסי מלכות, איך הוא יהיה מושל על כל ישראל - צריך ללמוד את זה. כדי לדעת איך להיות מלך ומנהיג ישראל בעתיד, ודומה לזה כתב האבן עזרא בשמות ב' ג', אולי סיבב ה' שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים, כי מי שגדל בבית עבדים הוא לא יכול להנהיג אח"כ.
לעתיד לבוא יתברר שה' יתברך השתמש בכל מעשי הרשעים במשך הדורות לקירוב הגאולה והשלמת הבריאה ותיקונה. כל דבר שנראה לנו קטסטרופה ושאוי ואבוי ומה יהיה עכשיו, כל זה מכוון עוד יותר להקפיץ אותנו לתכלית.

ש. ויהיו מלחמות

הרב: מלחמות, בחירות, אופוזיצה, ש"ס, כל הדברים הכל זה מתוכנן. לעתיד לבוא יתברר שה' יתברך השתמש בכל מעשה הרשעים במשך הדורות לקירוב הגאולה והשלמת הבריאה ותיקונה. לפעמים ה' יתברך אינו רוצה שנתפלל לפניו ונהיה שותפים בהנהגתו, ולכן לא רצה בעת קריעת ים סוף בתפילתם של ישראל, לא רצה, ואפילו לא בתפילת משה, למה? למה אתה לא רוצה? כדי לגלות לנו שהישועה לא נתרחשה בזכות תפילתם אלא מכח הנהגת עתיקא למען שמו, שידעו שיש הנהגה שנקראת עתיקא למען שמו. ומכך נלמד שיש וה' יתברך מנהיג את הבריאה שלא לפי הנהגת שכר ועונש, אלא רק מכח הנהגת היחוד להביא את הבריאה לתכליתה.
על פי היסוד שאת ניסי קריעת ים סוף עשה ה' יתברך בהתערותא דלעילא עתיקא, ולא בגלל זכויותיהם של ישראל, על פי היסוד הזה שאת הניסים של קריעת ים סוף עשה ה' יתברך לא בזכות ישראל אלא בהתערותא דלעילא בעתיקא, בהעתקה מהנהגה של שכר ועונש להעתקת היחוד, לא בגלל זכויותיהם של ישראל, נבין למה ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעיה, מה היה לה זכות? זה שכר? לא, זה היה בהנהגת עתיקא, אז לכן לא כפי הראוי להם הם קיבלו, לפי הנהגת העתיקא הם קיבלו. אז יכולים לקבל מה שלא ראויים לקבל. אפילו שפחה כנענית זכתה על הים לראייה נבואית בהירה יותר ממה שהשיג יחזקאל במעשה מרכבה. הביאור הוא מפני שנביא משיג בנבואתו כפי הכנתו בתורה ובתיקון נפשו מפגמי המידות, כמו שביאר הרמב"ם בשמונה פרקים, שרק משה נסתכל באספקלריה מאירה, מפני שהוא תיקן את נפשו בשלמות, ולכן הוא הגיע לרום ההשגה. ז"א לא היה לו שום פגם במידות, לכן הוא ראה באספקלריה מאירה כמו במראה נקיה לחלוטין, שאר הנביאים ראו באספקלריה שאינה מאירה, ז"א היא לא היתה שקופה לחלוטין בגלל פגמים קלים במידות, כאילו יש אבק על הזכוכית אז לא רואים כל כך ברור, אז מה קורה? כשזכוכית נקיה לחלוטין אתה רואה מעבר לעבר, פנים אל פנים אדבר בו, אבל אם יש טיפה אבק אז זה כבר השתקפות של עצמך במראה, אתה לא רואה מעבר, אתה רואה את עצמך, אז ההשגה היא פחות.
אז ז"א, אבל שאר הנביאים הסתכלו באספקלריה שאינה מאירה כי מפני שלא תיקנו את כל פגמי המידות כמשה היו הפגמים הללו למחיצה הממעטת את ההשגה, אבל יורדי הים שזכו לניסים במתנה, למען שמו, שלא לפי מעשיהם, והניסים כללו גם השגות נבואיות, קיבלו במתנה גם את העיניים הרוחניות ברום המדרגה כדי לקלוט את ההשפעה הנבואית בשיאה, עד שאפילו עוללים ויונקי שדיים היו רואים כבוד יוצרם ומראים אותו באצבע - זה אלי ואנווהו, ואילו יחזקאל עם כל מעלתו היה מוגבל בראייתו כפי מדרגת הכנתו.
נוסיף ביאור מדוע היה צריך בהנהגת עתיקא כדי להציל את ישראל בקריעת הים? למה? תשמעו דבר מדהים מדהים איך התורה כפתור ופרח. מפני שהשר של מצרים טען בבית דין של מעלה שבני ישראל הם רשעים, כי חטאו בעבירות חמורות, עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים כמו המצרים, מדוע מגיע להם להנצל ולמצרים להאבד? ככה מובא בזוהר בתרומה ק"ע. וכיון שהוא צדק בטענתו, לכן היה בלתי אפשרי להצילם בהנהגת המשפט הרגילה, כי אם בהנהגת המשפט הרגילה הם לא ראויים להנצל הם היו צריכים למות כמו המצרים, אלא היה הכרח להצילם מכח התכלית למען עם ישראל, שאם לא יהיה ישראל לא יהיה עולם, ולא תהיה תכלית. אז כדי להביא לתכלית שעיקרה ישראל שהיא מביאה לתכלית חייבים להשאיר את ישראל, אבל אם ילכו לפי המשפט לא ישאר ישראל, אז צריך לעבור למסלול חדש שנקרא עתיקא. אלא היה הכרח להצילה מכח הנהגת היחוד למען התכלית, וכן אמרו חכמים ז"ל, שימו לב מה כתוב, ההוא ליליא כנס קודשא בריך לפסלא דינא ודיין דיניהו לישראל, ואלמלא דאקדימו אבהן עליהו דישראל לא אשתזיבון מן דינא, הקב"ה אותו לילה אסף את כל המלאכים ואת כל הדיינים ודן את הדין של ישראל, ואם לא הקדימו האבות הקדושים עליהם על ישראל לא היו ניצלים מן הדין. הרי שמצד הדין והנהגת המשפט לא היו ראויים להנצל, אלא מכח הנהגת עתיקא.
אבל קשה, מי שלמד רש"י קשה לו, קשה שהרי כתב רש"י בשמות י"ד, כדאי זכות אבותיהם, והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם הים, אז מה רואים שתיים, גם זכות אבות והאמונה שהאמינו בי אז בזכות האמונה ראוי לקרוע להם את הים, אז הנה בזכות עצמם והאמונה שלהם, כלומר בזכות אמונתם נקרע להם הים ונעשו להם כל הניסים, אם כן לכאורה הדברים סותרים זה לזה, כי אמרנו שהם לא היו ראויים, הם היו ראויים הפוך כמו המצרים.

ש. אפשר לחזק את זה יותר, הרי הקב"ה אמר להם תצאו ואל תעבדו לקבל את התורה בחמישים יום, אז הם יצאו בשביל לקבל את התורה, ואם אדם מקבל עליו דבר כבר יש שינוי, כך למדנו עם הרב.

הרב: מאה אחוז, אבל כשבא המקטרג ואומר רק רגע, רק רגע, סליחה סליחה, אתה הולך להטביע את המצרים, אז הם אותו דין, הם עשו אותם מעשה כמוהם.

ש. אבל הם קיבלו קבלה

הרב: אם לא היה בשביל לעבור את הים, אם לא היה המצרים שמה אז מה שאתה אומר זה מספיק טוב, אבל אם רוצים לעבור בשביל לעבור צריך זכויות, למצרים אין זכות לעבור, אז גם להם אין כי הם אותו דבר.

ש. חוץ משבט לוי שלמד תורה כל הזמן

הרב: מה זה משנה, זה לא יועיל לעם ישראל, ועם ישראל אם יאבדו מה הועלנו? מה הועלנו?
אלא ודאי שהנהגת היחוד המסבבת הכל למען התכלית, אינה תלויה במעשינו, זה ודאי, רק במטרה שה' יתברך קבע לבריאה מראש, גילוי יחודו יתברך לכל, אבל כדי שהנהגה זאת תצא לפועל צריך שנכיר ונאמין בהנהגה הזו, אבל צריך גם להאמין בזה, אם אתה לא מאמין בזה מה זה מועיל? כי כל הנהגה של ה' יתברך עם בריותיו היא כדי ללמד אותנו, ללמדנו אותה, וכדי שנרגיש שאנחנו זקוקים לה, כמו שאומרים לנו תתפלל בשביל לקבל, אז מלמדים אותנו איך לפעול, וכן נתחזק באמונתנו בה' יתברך שהוא השליט ובעל היכולת, אבל אם לא נדע שהוא פעל מה זה יועיל? ובזכות האמונה ה' יתברך מפעיל את ההנהגה מידה כנגד מידה. אז עלינו להאמין שיש לה' יתברך הנהגה להיטיב ולתקן, והוא מפעיל אותה אפילו כאשר אנו איננו ראויים, וכאשר נאמין בה יפעיל אותה ה' יתברך.
לכן צריך גם אמונת חכמים, אם אדם לא מאמין ממילא הוא לא יכול להיוושע. ואם יש לו ספיקות אז הוא לא מקבל את הישועה. והוא לא מבין למה זה לא עובד.
את ההנהגה הזו גילה להם ה' יתברך בקריעת ים סוף, כאשר ציוה להם ולמשה לא להתפלל, ואמר "ואתם תחרישון" ללמד אותם שיאמינו שיש מצבים שהקב"ה גואלם אך ורק למען שמו וגילוי יחודו, ולא כגמול על מעשיהם, אלא שמהם נדרש רק דבר פעוט יחסית, להאמין בהנהגה הזו שה' יתברך הוא השליט היחיד, אינו כפוף לשום הגבלה, יכול הוא לגאלם ולהושיעם בלי זכות כלל.
זהו מעומק הבנת התורה בפסוקים "ויאמן העם" "ויאמינו בה'", כי לא רק שהאמינו ביכולת ה' יתברך להוציא אותם מעבדות פרעה ממצרים, אלא שהגיעו למדרגה של אמונה שה' יתברך יגאל אותם למען שמו כמו שנשבע לאבות. אפילו בלי התערותא דלתתא כלל, בלי התעוררות מלמטה בכלל, וע"י שהאמינו בכך אכן הפעיל ה' יתברך את הנהגת היחוד והושיע אותם.
אז האמונה בזכות שהאמינו, לא בזכות שהם האמינו סתם האמונה, אלא האמינו שיש הנהגה כזו שהקב"ה יכול להושיע אותם בזכות אבותיהם מה שהבטיח להם.

ש. אחרי עשר מכות הם לא האמינו?

הרב: כן, אבל אתה יכול להאמין שמגיע לך או לא מגיע לך, ואם יפסק הכל אז מה, למה אומרים לנו אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, הרי הוא הולך למות, די, הוא ראה שכל הזכויות עד עכשיו לא הועילו, אז מאיפה אתה שואב עכשיו כח להאמין? כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, כי יש חשבון עוד חוץ מהשכר והעונש של הבן אדם, שזה הנהגת עתיקא - הנהגת היחוד, שיכול להיות שיעשה נס לא בשביל שאדם ראוי, בשביל הכלל שיבינו ויראו מזה וכו' וכו', יש כל מיני חשבונות נוספים.

ש. אם יש את ההנהגה של היחוד, מדוע משה רבינו כמעט את המלאך הרג כאשר הוא לא עשה את המילה של הבן שלו, הרי כתוב שמה שהוא רצה להרוג אותו, ואפילו אם הוא היה מנהיג ולא היה מנהיג זולתו, זו האמת, אז איפה ההנהגה של היחוד?

הרב: אתה יכול להגיד שני תירוצים, אחד קודם לא היה עוד עם ישראל ולא היה התכלית,

ש. למה, הוא בא בשביל התכלית

הרב: אבל עוד לא היה עם ישראל. עם ישראל נעשו רק במתן תורה. היו בני ישראל אבל לא היה עם ישראל.

ש. אבל זה היחוד, מבני ישראל לעם ישראל שולחים מנהיג כדי להכניס אותם

הרב: קודם כל אמרנו שהתכלית קשורה לעם ישראל כעם ישראל, דבר שני, אתה רואה שבסוף זה לא קרה.

ש. כי ציפורה ה צילה אותו

הרב: נו, אז אם הקב"ה לא היה ממציא לה עכשיו נגיד צור שהיא תוכל לכרות, נגיד היה רק חול ולא היה לה שום אפשרות לעשות,

ש. אז זה כבר במידה פרטית ניתן

הרב: אתה אומר מידה פרטית, אתה אומר, אתה אומר, איפה היה שכר ועונש פה? הפוך היה צריך להיות עונש.

ש. למה הצילו אותו

הרב: אבל אם בא הנחש אז איפה שכר ועונש? סימן שלא היה ראוי, אז מה היה כן? הנהגת היחוד שנמצא צור ונתעוררה לעשות וכן הלאה.

ש. אבל כתוב שמה שהיא הבינה בהתחלה כי חתן דמים למולות, בהתחלה הבינה שזה שכר ועונש

הרב: מה השכר ועונש?

ש. העונש שהוא נתעסק במלון ולא התעסק בברית וכאן היא הצילה אותו, היא עשתה מעשה של הצלה.

הרב: נו מאה אחוז, נו. נו, אז מה? אז השכר שלו להנצל היה מגיע לו עונש אתה אומר, אז למה הוא ניצל?

ש. כי אשתו הצילה אותו

הרב: אז למה הוא ניצל? מגיע לו עונש, אז למה הוא ניצל?

ש. כי היא תיקנה את זה.

הרב: אבל למה? הרי מגיע עונש? אחד שמו אותו בגרדום פתאום בא מישהו משך אותו הוציא אותו משמה, למה הוא בא פתאום? אז למה העלו אותו לגרדום?
בכל אופן, היסוד הנלמד מקריעת ים סוף, מה למדנו מקריעת ים סוף - הנהגת עתיקא למען שמו אינו נוגע רק לכלל ישראל, אלא גם לכל יחיד ויחיד. עלינו להאמין שהקב"ה מיטיב עמנו בחסד חינם ולא בגלל מעשינו, ואפילו לא בזכות תפילותינו, כמו שכתוב בגמרא בברכות י', חזקיהו תלה בזכות עצמו, דכתיב "זכור נא את אשר התהלכתי לפניך" ווי ווי, תלו לו בזכות אחרים שנאמר "וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי" לא בזכותך, אני מושיע את העיר ירושלים למעני ולמען דוד עבדי, לא בגללך שאתה אומר, זכור נא את אשר התהלכתי לפניך, לא לא מותק, לא, תלית בזכות עצמך - תלו לו בזכות אחרים, כלומר הישועה לא באה בזכות מעשיו הטובים של חזקיהו ותפילתו, שהוא היה צדיק גדול ראוי להיות משיח, אלא למעני זה היה, הנהגת היחוד, ולמען דוד עבדי, שהרגיש עצמו כעבד שאין לו מעצמו כלומר, וכל מה שיש לו הוא מתנה מה' יתברך. דוד המלך היה שלם עם הנהגת היחוד, הוא ידע שהוא לא פועל שום דבר, לכן הוא נקרא עבדי - כמי שאין לו כלום, אז למעני ולמען דוד עבדי זה לא מפריע, דוד עבדי לא מפריע, הוא גם כן הולך בהנהגת היחוד, הוא יודע שהוא לא פועל מאומה.

ש. מה פירוש שהוא ידע שהוא לא פועל מאומה?

הרב: הוא לא תולה בעצמו שום דבר, אתה תעשה את החובות שלך אבל זה לא אומר שאתה זכאי, גם אם תעשה כל מה שאתה עושה, מי אמר שאתה זכאי? ואם תתלה בעצמך יתלו באחרים ויראו לך שזה לא בגללך, כמו חזקיה המלך.

ש. אז הכל מתנת חינם

הרב: נכון, נכון, אבל אתה מחוייב לעשות כל מה שאתה צריך

ש. זה קצת מייאש

הרב: לא, לא, הפוך, אם לא תעשה מה שצריך תקבל עונש.

ש. לא בגלל העונש

הרב: אז מה? אז מה? הפוך, אתה צריך להיות שמח, שגם אם אתה מזייף השגחת התכלית היא תציל אותך, אחרת לא תתקיים. אם ילכו איתך בדיוק לפי מה שמגיע לך - להתראות, לא תוכל להתלונן עוד פעם. אתה רוצה שכוחי ועוצם ידי יעבוד אצלך, כן, כי אני פועל,

ש. לא

הרב: אתה רוצה אני פועל

ש. לא, נגיד אנחנו עושים מעשים טובים, לא בגלל כוחי

הרב: אין, זה כוחי, אפילו אם תגיד לא בגלל זה בגלל, כי כשאתה מדבר על עצמך ואני אני אני, אז אני אני זה כוחי.

ש. כמו שאתה אומר לי תקבל על עצמך משהו, וזה פועל, נכון? אז אתה אם אתה עוד תקבל על עצמך ואתה רואה שזה לא רק בזכות עם ישראל

הרב: אתה משחרר שסתומים עכשיו, יש שסתום שמונע מאדם דברים ואומרים לך תשחרר את השסתום. מחד גיסא אסור לנו לסמוך על זכות תפילותינו, מצד אחד לא לסמוך על התפילות, כמו שאמרו חכמים ז"ל, עיון תפילה, מה זה עיון תפילה, אדם מעיין בתפילה ואומר, אני ראוי שתתקבל תפילתי, עיון תפילה - מי שסומך על תפילתו ובטוח שהיא תהיה נשמעת זה מזכיר את עוונותיו, כי בודקים בדין שמים אם הוא באמת ראוי כמו שהוא חושב שמה למטה לפי מעשיו שתיעשה בקשתו, אם כן בתפילה כזו אדם מעורר קטרוגים על עצמו, אבל מאידך גיסא, עלינו להתפלל ולבקש את כל צרכינו מה' יתברך, למה? כדי שנחזק בליבנו את ההכרה שאין לנו כלום, לא בגשמיות ואפילו לא זכות רוחנית שבגללה מגיע לנו דבר, ונחזק את האמונה שהכל בידי ה' יתברך והוא שליט יחיד כל יכול ויכול לתת לנו כנגד חוקי המשפט בחסד חינם.
כתוב ברבינו בחיי בחובת הלבבות למדנו, שאפילו אדם יעשה כל המצוות כל התרי"ג תמיד כל ימי חייו בשלמות גמורה, אינו יכול להחזיר לקב"ה אפילו על טובה אחת שנתן לו כל ימי חייו, עם כל מה שהוא קיים את כל התורה והמצוות הכל, לא יכול להחזיר, על אחת מאלף אלפי אלפים וריבי רבבות פעמים הטובות שעשית עמנו ועם אבותינו, לא יכול לשלם אפילו על אחת. דוגמא, נשימה אחת, כמה נשימות אתה נושם? הרבה, כל רגע אתה נושם, יסתום לך רק אחד, עכשיו תשלם לו נו, תשלם, מה אתה משלם? כל מה שתעשה כל ימי חייך לא יכול להחזיר על נשימה אחת שקיבלת.

ש. אבל למה ה' נותן לנו את הנשימה - כדי לקיים מצוות.

הרב: תודה רבה.

ש. והמצוות זה שכר בשביל

הרב: תודה רבה, אבל הוא חייב לך את זה? הוא לא חייב לך את זה.

ש. אבל הוא רוצה להביא לי שכר

הרב: נכון, אז לכן הוא אומר, לכן הוא אומר "כל הנשמה תהלל יה הללויה" על כל נשימה ונשימה הוי מודה לו. הרי אם אדם חוטא, באותו רגע היה צריך להפסיק לו את הנשימה, אם אני מתנה איתך - אני נותן לך שכר בתנאי שאתה עובד, פתאום אני רואה שאתה יוצא לעשן, אתה עושה זה אתה עושה זה, אני אשלם לך שכר? על המקום אני מפסיק את השכר. אם ככה היה מתנהג הקב"ה עם בריותיו, על המקום מפסיק לבן אדם את הנשימה להתראות, עושה טוז - להתראות. אז זה חסד, אז זה חסד.
אמנם ההתייחסות היא עבודה קשה, ההתייחסות היא עבודה קשה, למה זה כמו שאומרים, שבור חבית ושמור את יינה, אפשר לשבור חבית והיא שבורה עכשיו, כל היין רוצה להתפרץ, ושמור יינה שלא ישפך, איך עושים כזה דבר? גם שוברים חבית וגם שומרים את היין? איך אפשר לסגור, לנעול את המגירה ולהספיק להכניס את המפתח לפני? איך אפשר? אז ז"א אבל זוהי חובתנו, זוהי חובתנו ההתייחסות הזו, והסיבה להצלחותינו להתפלל ולבקש את צרכינו ולהשריש בנפשנו שמילוי בקשתנו זה לא בזכות תפילתנו וכגמול עליה, זה לא בשביל זה, ועל ידי ההתחזקות שלנו באמונת היחוד ע"י התפילה, אז הקב"ה יפעיל את הנהגת "למען שמו", ויפתח לנו את אוצרו הטוב בחסד חינם. ז"א אנחנו נתפלל ונאמין שאנחנו צריכים להתפלל, אבל לא התפילה, ולא הזכות שלנו היא גורמת שניוושע ותתקבל תפילתנו, אלא אנחנו נאמין שזה רק הנהגת למען שמו, וממילא כשמאמינים שזה למען שמו פותחים את האוצר הטוב של החסדים חינם שמקבלים.

ש. עכשיו הבנתי למה קוראים שמע ישראל לפני שמישהו קורה לו משהו והוא עומד למות אומר שמע ישראל,

הרב: היחוד

ש. היחוד ואז זה מציל אותו

הרב: אייווה, ככה היו אומרים התימנים, היו הולכים בדרך והיו אומרים טריק שמע ישראל, טריק שמע ישראל, טריק שמע ישראל, מה זה טריק - טריק זה דרך, הדרך של שמע ישראל, היחוד, זה הקב"ה פה. אין אף אחד בעולם, ז"א כשנבהל מישהו ממשהו היה אומר טריק שמע ישראל, ז"א רק הקב"ה בהנהגת היחוד יכול פה להציל, לפי המסתבר, לפי התהלוכות פה יש בלגן.
אם כן למדנו פה יסודות גדולים למה הקב"ה אמר למשה, מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו, ויסעו מלהסגאה מילין, עכשיו זה לא העת, עכשיו תעברו, תכנסו בלי שום חשש, אני מנהיג אתכם עכשיו בהנהגת היחוד לא לפי מעשיכם, כי לפי מעשיכם אתם ראויים לטבוע כמו המצרים, לכן שקט, לא לדבר כלום, שלא ירגישו דזזזז תעברו, אני מסדר את הכל, כנס כנס כנס.

ש. הרב, לא כל אדם ראוי להנהגת היחוד

הרב: כל אדם, כל אדם שמאמין, כל מי שמאמין בהנהגת היחוד

ש. אדם פשוט שאין לו

הרב: רשע אפילו, כל מי שמאמין ביחודו יתברך ובהנהגתו שהיא בלתי תלויה במעשיו של האדם יכול לזכות להנהגת היחוד, וראינו, הנה, ישראל היו רשעים נקראים, כמו המצרים, ובכל אופן.

ש. הרב, אבל עצם העובדה שישראל היו רשעים אז אבל יש הנהגת היחוד להגיע לתכלית של העולם, להגיע לימות המשיח, יש תורה, יהיה להם ילדים צדיקים, אבל כתוב "ויפן כה וכה" ולא ראה אף אחד - הרג אותו, את המצרי, ז"א אדם שאין לו משהו בעולם שיצא ממנו משהו אז הוא לא ראוי להנהגת היחוד.

הרב: מה פירוש? מה פירוש?

ש. אם הוא לא יכול

הרב: הפוך, הפוך, מה שהוא הרג אותו זה מתאים ליחוד, למה? מזה אנחנו לומדים עד היום על המצרי ההוא, איפה ראית כמה מצרים אנחנו למדנו עליהם? זה המצרי המפורסם, ממנו אנחנו לומדים שכשאין תכלית אז אין טעם להשאיר. אבל זה גם התכלית, שלומדים שאין תכלית זה התכלית.

ש. אבל למה לכתחילה משה רבינו הרג אותו

הרב: מה זה לכתחילה? על פי הסוד הוא היה גלגול של קין, זהו.

ש. שמענו את זה מכבוד הרב

הרב: נו מה אתה רוצה עוד

ש. אבל מפה אני רוצה לעשות השלכה, אדם ריק מתוכן ולא תהיה לו השפעה ז"א לא יהיה לו איזה בן שהוא יצא איזה משהו, הוא לא יכול להשפיע על בן אדם להחזיר אותו בתשובה

הרב: זה לא אומר שצריכים להרגו, הוא היה ראוי לעונש הריגה, אז כיון שהוא היה ראוי לעונש הריגה עכשיו בודקים, יש טעם להרוג אותו או אין טעם להרוג אותו, יש סיבה להרוג אותו או אין סיבה להרוג אותו, כיון שחל עליו דין בודקים, אז בדק וראה שלא יצא ממנו שום דבר. אבל אחד שסתם חי ואין סיבה כרגע להרוג אותו, אז לא הורגים כל רגע שרואים שאין לא יצא ממנו כלום, כי יכול להיות שבינתיים הוא יפרנס מישהו או יפתח מכולת או יעשה לאנשים משהו, לא יודע מה, כל מיני, יש הרבה דברים שהעולם יכול להיות נהנה ממנו, לא שהוא מתכוון ליהנות את העולם, הוא מתכוון ליהנות את עצמו, אבל הוא משמש, אתה מבין, אחד מהנדבכים לקיום העולם. הבנת? לא כל לבנה היא חשובה, סתם קח בלוקים שקונים אותם בגרושים, מה זה בלוק, כלום, אתה אומר בלוק, זה בלוק, בלוק, אבל אחד ועוד אחד עושים בנין, תוציא מבנין בלוק אחד - יכול להחרב הכל, תלוי איפה הוא עומד. אז ז"א לא כל מה שאנחנו רואים שכאילו יש תועלת אין תועלת, יש תועלת, אין דבר כזה שאין, שהרי חרק אחד אם יחסר בעולם, חרק אחד אם יחסר שלא בזמנו העולם מתפרק. העולם מושלם בשלמות בכל רגע ורגע בדיוק מה שצריך.

ש. אז אם הרגת אחד

הרב: הגיע הזמן שלו.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...