"אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים".

הנה כל ענין וכל דבר יש לו תוכן פנימי, והמסתכל על פי המבט הפנימי הוא רואה בכל בעיקר את התוכן הרוחני של הדברים. כל דבר יש לו תוכן פנימי ומי שמסתכל על פי המבט הפנימי הוא רואה בכל דבר את התוכן הרוחני של הדברים. הענין של גלות נראה לאדם החיצוני בעיקר כגלות הגוף, תשאל אדם  מה זה גלות, כמו צרפת, עכשיו הודיעו לי שבצרפת חוקי המס אוסרים על יהודים לעלות לארץ ישראל. זוכרים שאמרתי שיכול להגיע רגע שלא יתנו להם לצאת? הנה, עכשיו חוקקו חוק בצרפת, לא עיינתי בזה אבל שלחו לי כבר, שלא יכולים לעלות לישראל. אז אדם חיצוני רואה בעיקר בגלות את הגלות של הגוף שהוא מוגבל עם הגוף להתנועע ממקום למקום, אבל האדם הרוחני הפנימי רואה שהגלות הגופנית היא רק המסובב, הסיבה האמיתית זה גלות הנפש, שהפירוש הוא שהוא תחת ממשלת יצר הרע.

על הדרך הזה דיברו חכמים ז"ל בענין הגלות כשאמרו לנו את ברכת אשר גאלנו בהגדה של פסח אנו אומרים על גאולתנו ועל פדות נפשנו, אז העיקר העיקרים זה פדות הנפש ולא הגוף. גלות מצרים הינה בחינה מיוחדת בגלות הנפש, כשליטת היצר. וכבר אמרו ז"ל, רבי מאיר דיק בשמא, רבי מאיר היה מדייק בשמות, כל שם ושם זה מביע את האופי של הבן אדם, והענין הוא שמן השמים מסבבים שיקרא אדם בשם שהוא על פי תוכן מידותיו ואופיו. כך בלי ספק גם בשמות שנמסרו לנו בתורה ובשאר כתבי הקודש, לדוגמא השם מצרים הוא נגזר מהשורש מצר, והמובן שלו דוחק, מיצר לו, דוחק אותו. כמו מן המיצר קראתי יה, וגם מיצר זה לשון גבול, דוחק וגבול, ידענו שמעולם לא ניתן היה לברוח ממצרים, היא היתה כולה מלאה כשפים שאף אחד לא יכול לצאת ממנה בלי רשות, וזה הסימן על גודל הדוחק וחוזק הגבול שלהם של מצרים, כמו שאמרו חכמים, מצרים מתחילה במ' פתוחה ומסתיימת במ' סתומה, להכנס למצרים אפשר, כמו מ' הפתוחה שאפשר להכנס, לצאת ממצרים אי אפשר כי זה מ' סתומה בסוף.

הרי שבמצרים הוא המקום לגלות בדרגה היותר כבדה, וכן הוא בגלות הנפש, כי טומאת מצרים חזקה עד מאד, כמו שאמרו ז"ל, ששרו של מצרים, השר לכל אומה יש שר בעולם העליון, השר של מצרים הוא שר גיהינום, השר של גיהינום זה השר של מצרים עוזה. וידוע ששר של אומה זה התוכן הפנימי של האומה, מצרים זה גיהינום עלי אדמות.

מבואר במהר"ל, מה זה גיהינום? המהר"ל מפראג מסביר מה זה גיהינום? גיהינום זה ההעדר הגמור מן הרוחניות, היעדר גמור מרוחניות זה גיהינום. וידוע שהמצרים כפו שלטונם גם על הנפש של ישראל, לא רק על הגוף, לא רק שעבדו אותם בגוף, אלא גם כפו אותם בנפשם. כמו שאמרו ז"ל, שהגיעו למ"ט שערי טומאה, זה לא קשור לגוף, זה בנפש שלהם. ולו שהו עוד מעט ישראל במצרים לא היה להם תיקון חס ושלום עולמית.

המלך של מצרים פרעה, הוא בחינה מיוחדת בפחיתותה, הענין מרומז במעשה העגל. ענין של מצרים מרומז בעגל. גם זה נמשך מעוצם טומאת מצרים, כמו שנקראת מצרים עגלה יפהפיה מצרים, ככה הפסוק קורא לה. וכמו כן, כתוב "וירא משה את העם כי פרוע הוא", כי פרעו אהרן לשמצה בקמיהם. רש"י מפרש ז"ל, כי פרוע הוא - מגולה, נתגלה שמצו וקלונו. אז העם זה הערב רב שעלו ממצרים, הם היו פרועים מגולים. הרי שהבחינה של הנהגת הטומאה שבמצרים היא היתה פתיחת הגבול ליצר הרע. ז"א היה סגירה ליציאת הגוף ופתיחה בשביל היצר הרע. שיוכל יצר הרע להכנס ולהתפשט כאוות רצונו, וזהו הטעם הפנימי למה קראו לכל ה מלכים שלהם בשם פרעה. כי פרוע הוא, כי הם נתנו שחרור מבחינה רוחנית לכל המידות והתאוות הרעות והנמבזות.

והנה שבעים פנים לתורה, התורה מתפרשת לכל אחד ואחד על פי השורש הפנימי שלו, לפי החלק שלו במידות של הקדושה, ושבעים פנים הם שבעים בחינות במידות הקדושה, וכל זה על פי שרשי הנפשות של בית ישראל. אבל כנגד שבעים פנים, שבעים מידות של קדושה שיש בצד של הקדושה, כנגד יש גם שבעים בחינות במידות הטומאה, והם בחינות של שבעים האומות ושריהן למעלה. בין אלה מצרים היא מהיותר גרועות בשבעים מידות של פחיתות שיש, כי כל ענין הנהגתה זה לפרוץ פרצות בנפש שישלוט בה היצר לחלוטין, ללא כל אפשרות גאולה ויציאה משעבודו.

ובמדרגה האחרונה, במ"ט שערי טומאה, אשר עוד מעט והיתה הרוחניות נפסדת לגמרי, ברגע הזה הוציא הקב"ה אותנו מתחת שליטת הטומאה בחפזון, בבהילות יצאנו ממצרים, במהירות, בחיפזון, וזה המאמר אילו הוציאנו הקב"ה ממצרים הרי אנו משועבדים, ובנינו ובני בנינו לפרעה, כי לצאת משעבוד של טומאה שהיא בחינה של פרעה ומצרים, לא היה אפשר בלי חסדו הבלתי בעל תכלית של הקב"ה. גם פרעה שהם פרועים לשמצה לעשות כל מה שהם רוצים מבחינת היצר הרע, וגם כלואים במצרים שלא יכולים לצאת מהמיצר וכו'.

גדר קביעת זמן מיוחד מן השמים לכל ענין, כל ענין שיהיה יש בו דברים עמוקים. לכל זמן יש לכל זמן, לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, הכל זה הולך עם נקודות זמן כל הזמן. יש שעה טובה, יש שעה רעה, יש זמן, לכל זמן 22 זמנים עת, עיתים, קובע שלמה המלך ע"ה. אבל גדר הקביעה של זמן הוא מיוחד מן השמים לכל ענין שיהיה ויש בו דברים עמוקים.

המהר"ל מפראג בתפארת ישראל כ"ה אומר, מה שאמרו חכמים ז"ל, לכל זמן, זמן היה לאדם הראשון שיכנס לגן עדן, וזמן היה לו שיצא ממנו, ז"א הכל זמן, ז"א פוטנציאל הזמן הוא או לכניסה או ליציאה וכן הלאה, אתה יכול לעבור בנקודות זמן ולפספס את התוכן של הזמן. אתה יכול לפספס, ז"א אבל יש תחנות של זמן, אם אתה יודע לנצל את הזמן לפי העת, אתה תופס מה שאתה לא יכול לתפוס כל החיים, כי זה הזמן, אם לא תפסת את הזמן איבדת. ואיבדת לתמיד. לכל זמן, זמן היה לאדם הראשון שיכנס לגן עדן וזמן היה לו שיצא ממנו, ולפי זה ענין זמן חירותנו, כשאומרים זמן חירותנו זו השפעה מיוחדת של חירות שניתנת לכל נפש מישראל בזמן ההוא, ז"א בזמן חירותנו כשמגיע הזמן הזה כל שנה, כל שנה, אדם יכול לצאת לחירות ממש, ברוחניות וגם בגשמיות. אבל בפשטות נבין שכאשר יגיע היום שבו  יצאנו לחירות, ניתנה לנו ההזדמנות לצייר היטב בלב איך יצאנו לחירות מממשלת טומאה יתרה כזאת, כמו בבחירות האחרונות שיצאנו מטומאת הבחירות והצלחנו להתעלות ולצאת לחירות, והרי זה מחזק אותנו לעמוד נגד יצרנו ולהשתחרר מתחת עולו של יצר הרע בערב רב בסיעתא דשמיא.

נמצא כי הזמן הזה אינו תאריך היסטורי גרידא לחגוג בו את זמן שמחה שעברה, אלא שמידי שנה בשנה זה זמן שבו מסוגלים ללחום למען חירות נפשנו. ז"א, הזמן זמן חירותנו פסח זה לא שאנחנו חוגגים זכר ליציאת מצרים, אלא עכשיו זה הזמן שאנחנו יכולים להשתחרר מעול היצר הרע ולהתעלות למדרגות שבקדושה.

כיצד היא היציאה לחירות? הדבר הזה מפורש בדברי חכמים ז"ל, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, שנאמר "חרוט על הלוחות", על תקרי חרוט אלא חירות על הלוחות. וכבר ידוע שבחינת הלוחות היא גדר ליבם של ישראל, שאל הלב צריך להחדיר את התורה, ככתוב "כותבם על לוח ליבך", כל דברי התורה צריכים להיות אצלך בלב. מה פירוש בלב? לא בשכל שאני אדע? לא, בלב, כי ממנו תוצאות חיים מהלב, אם זה והשבות אל לבבך וזה חקוק לך בלב אז זה הופך להיות אתה, כל מה שבראש זה לא אתה. כל מה שהפנמת ונמצא אצלך בלב, זה כתוב על לוח ליבך, אי אפשר לך לעשות אחרת ממה שכתוב על לוח ליבך, זה אומר שאתה יצאת לחירות.

הבחינה של העסק בתורה היא שכל השאיפה של האדם בכל המשא ומתן ובכל עניניו צריכה להיות שאיפה לתורה, לקיים את התורה, את רצון התורה, את רצון ה', כל המשא ומתן איך אני עושה שאני  מתחבר לתורה, למה שהיא אומרת. ובזה הוא נעשה בן חורין, ממה? מכל השאיפות הגשמיות שהן העבדות ליצר, העבדות ליצר. הנה אנשים שלא הלכו לבחור, שמעו למה שאמרתי, השתחררו מהיצר, כי היצר נותן לך הרגשה של כוחי ועוצם ידי, אני הולך לבחור, אני מכריע, אני עושה, וככה האדם משתחרר מזה שהוא תולה הכל בכוחו.

מי חלם שביבי יגיע לשלשים מנדטים? עוד בחצות חשבו שזה רק הפרש של מנדט אחד, אמרתי זה גזור מראש השנה, אין טעם להשתדל, מה שנגזר נגזר, אם אנחנו לא בוחרים מישהו אחר יעשה ככה והקב"ה נותן בליבו את האנשים מה שצריכים לעשות ושלום על ישראל. אבל מי שהתגבר, התגבר על יצרו ושמע ועשה, אשריו, זה יזכה לקבל פני משיח, למה הוא משוחרר מיצר הרע. היו עליו לחצים מכל הזה ותבוא וכו' וכו' וכו', ועמד בלחצים, עמד, לעמוד בלחצים זה לחצים של יצר הרע, תנו כח לאדם, מה שרו אתמול? שרו אתמול לדורעי, אריה, איפה מרן? נעלם מרן? אה זה לא מרן ניצח, זה דורעי, ומה היה הנצחון? שהוא מהיום ייקרא מינוס ארבע, כי היו 11 והוא קלקל להם, הוריד להם ארבע, אז אין לו שבע שלו, אלא אם כן הוא יגיד שכל השבע זה רק שלו ולמרן אין שום דבר, ומה עם אבא בוכה מהשמים ומסתכל עלינו? אז הוא הסתכל ואמר תרדו לשבע. אז מה הוא אמר עכשיו? הוא אמר שעכשיו הם נשארו סולת נקיה, אחרי שהתפרדו מהם הרב מזוז ואלי ישי וכל הרבנים שיצאו נגדי ואמרו לי את כל מה שאמרו והיום הם מקבלים שכר על הפרישה כמו על הדרישה, הפרישו אותם מכלל עדת החרדים והיום הם שום דבר, גורנישט מיט גורנישט, אז הוא אומר שהם נשארו סולת. אז אריה, אפשר לעשות ממך קוסקוס. סולת עם שבע גרגרים, אתם בדרך להתפורר לגמרי, תמשיך להנהיג אותם וככה זה יהיה הסוף שלכם.

מכל מקום, הבחינה של העסק בתורה היא שכל שאיפת האדם בכל משאו ומתנו וכל עניניו אינה אלא השאיפה לתורה, ובזה נעשה בן חורין מכל השאיפות הגשמיות שהן עבדות ליצר.

אמרו ז"ל, כל מי שאינו עוסק תדיר בתורה הרי זה נזוף לקב"ה. פירש הרש"ז שזה בחינת הנזוף זה מאוס מתועב משוקץ, עד שיקוץ האדם מלישא וליתן עמו, זה נקרא נזוף. אז מה נורא להתבונן שמי שאינו עוסק בתורה תדיר הוא משוקץ בעיני ה', והנה אין אדם נקרא בן חורין עד שתתבטל ממנו העבדות לגמרי בלי שום שיור, אם אתה עדיין קשור למישהו בצורה שלע בדות כל שהיא קטנה אפילו, אתה לא נקרא בן חורין. רק אם אתה יכול לעשות ככל אוות נפשך, אז אתה נקרא בן חורין, אבל אם אתה עדיין קשור במשה, אז אתה עדיין עבד. אם אתה קשור ליצרך עוד במשהו, אתה עבד שלו זה לא, אתה לא יצאת לחירות. בן חורין זה שאין לו שום עבדות, לגמרי, בלי שום שיור, הוא יכול לשלוט ביצרו ולעשות ככל העולה על רוחו בקיום התורה והמצוות, ויש לנו על זה רמז מאיסור חמץ, הרי החמץ זה הרמז ליצר הרע, שאור שבעיסה, ומה הדין שלו? שהוא אסור במשהו, משהו חמץ - זהו נגמר הסיפור, לא צריך שיעור כזה וזה כמו כל השיעורים שיש לנו בכל השנה, אלא במשהו, אפילו גרגר קטן של חמץ נגמר הכל חמץ. אז כיון שהרמז של החמץ זה ליצר הרע, וכיון שהיה אסור ובמשהו אז אסור שיישאר לנו משהו מיצר הרע. זה נקרא חירות, זה לצאת ממצרים, מהמיצר, מהפרעה, מכל הדברים האלה ולשלוט על חיינו. מי יתן, מי יתן וה' יזכנו שנצא סוף סוף לחירות אמיתית בכח התורה הקדושה.

ואני אומר לכם שעכשיו זה הזמן שקהילות פז יתאחדו באחדות אמיתית כמו שנתגלתה בימים האחרונים, לאור מורי עסקה, שהבינו עד כמה, עד כמה אנחנו נרדפים, עלמה, שאנחנו רוצים להעמיד תורה, ואנשים שלא בוחלים בשביל כלום, בשביל ממון, בשביל יצר הרע, שוכחים תורה, מפקירים  תורה, שונאים תורה, עוקרים תורה, אנחנו שבחרנו בדרך האמת צריכים להתאחד באחדות גמורה וגאולה יכולה לבוא על ידי זה, שהרי אפילו כנישתא חדא שהם מאוחדים באחדות אמיתית גמורה יכולים להביא את הגאולה. יהי רצון שנזכה לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר...