סגולתו של הסדר | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

אגזר, אגזר את המכתבים

ויחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם

העריכה התורה כל כך בעניין הדגלים

והזהירה באזהרות חמורות על שמירת חוקותיהם

וישראל נזרים בזה מאוד

כאשר נראה ממעשה את אבן שלומית שעמד וגידף

על שלא הניחוהו לטעה הולו בתוך מחנה דן

מכאן שהיו שומרים על הדגלים מאוד

ועוד מצינו

שמשורר ששיער חייב מיתה

לכאורה מה בכך?

שניהם מקדושה אחת אם,

שניהם בני לוי

אין לו מה רטע מפני שמשורר לוי שהוא משורר

מצווה על השירה

ועונשו הוא על ביטולו מן השיר שעל זה הוא חייב מיתה

כי הרי אף על פי שלא ביטל מהמלאכה מוטלת עליו

משורר ששיער

הוא חייב מיתה

ומה בכך אם אחד יעזור מעט לחברו הלוי לסגור את הדלתות

להיות שוער במקום משורר?

השיעור הזה למנוחתו של משה בן רחמים

עליו השלום, מנוחתו עדן

המחבר כותב, אני נתחנכתי בכלם

מקום שם היו זהירים מאוד בעניין של סדר

דבר שחסר מאוד אצל הישראלים

הבלאגן זה הסדר אצלם

הסבא, זכר צדיק לברכה, סבא מקלם

היה כועס

אם לא העמידו את הכיסא במקומו

ובדיוק

כמו על מעשה חילול שבת

אני ירשתי ממנו בגד

שהיה נראה כבגד חדש ממש

זה ירושה אחרי עשרות שנים

והוא זיכרונו לברכה נשאו שלושים שנה

והנה אצלנו עם הקמטים שבמכנסיים נראים תמיד יפים

הסיבה מפני שאנחנו מביאים אותם לחייט בכל חודש לתקן את הקמטים

זה מה שנקרא גאוץ בימינו

אבל בכלם לא עשו כן

אלא הבגד היה עומד בעינו זמן רב

מפני שנזהרו מאוד בשמירתו

הסבא, זכר צדיק לברכה,

לא היטה לעולם עיניו להביט אל הצדדים

לא כל מי שמסתכל עכשיו על הנכנס עושה

הסבא מכלם לא ימטה את עיניו לצדדים

עכשיו נכנס מישהו וכולם יטו את עיניהם אליו

ואם ייכנס עוד אחד יטו את עיניהם

ואם אחד ירים את היד כולם יסתכלו עליו

ואם ישמעו רעש מאיזה כיוון כולם יסתכלו מי מרעיש

הסבא לא היה מטה את עיניו לצדדים

לעולם

ואם היו רואים בכלם אדם המביט לצדדים שלא לצורך גדול

היה זה שם לחרפה גדולה

אתה אוהב את זה, אה?

ואני בבואי לכלם

בפעם הראשונה נכנסתי בשעת תפילת מעריב

בכלם התפילה הייתה שעה שלמה

ובית התלמוד תורה לא היה יותר גדול מחדר זה שנמצאים בו עכשיו

ואפילו שחשקי היה לראות את הסבא זכר צדיק לברכה

היה גדול מאוד לראותו כי לא ראיתיו עד אז

אף על פי כן לא הרימותי עיניי להסתכל בו

ולא ראיתים עד למחר

כי זה בושה וחרפה

לעטות את העיניים בצדדים.

פחד כזה היה שורר

בעניין הרמת עין

ואם לפעמים אירע

שהסבא זיכרונו לברכה הטה את ראשו

הייתה לזה באמת סיבה גדולה על זה ונחיצות רבה לראות

וגם אז היה מטה כל גופו להסתכלות

ולא רק את העיניו

אבל לא צידד לעולם עיניו לבדינה

אנחנו מניעים פעמים מספר

או אין מספר

את הכובע שעל ראשנו

תראו את דור העיל דוגמה ברעיונות כמה פעמים הוא מסיט את הכיפה שלו כל פעם

כל פעם

לפעמים מצדדים את זה אחורה,

פעמים קדימה, פעמים צד ימין, פעמים צד שמאל

אבל הסבא זיכר צדיק ברכה היה משים כובעו על ראשו

פעם אחת ביום כראוי

ומאז ואילך

לא היה הכובע זז כלל ממקומו כל היום

אפילו לא כחוט השערה

הוא לא היה צריך שטיחמוס

הסבא זכר צדיק לברכה

היה אומר שסדר

דומה לקשר שבשלשלת של מרגליות

אף על פי שהעיקר

זה המרגליות

והקשר שבשלשלת

הוא טפל מאוד

מכל מקום

אם יתירו את הקשר יפלו כל המרגליות

כך העניין של סדר

סדר הוא השומר הכי טוב בעולם

סדר אומרים זה חצי עבודה

כי רק לחפש את הכלים

זה חצי יום

אף על פי שהוא לעצמו איננו אלא דבר טפל

אבל אם האדם הוא מסודר

אז התורה והתפילה

וכל המצוות שלו שמורים ובטוחים בקיומם

ואם לאו חס ושלום

כל המרגליות יפלו ארצה

לדוגמה

צריך אדם לקום משנתו בזמן קבוע

לא פעם הוא בא עשר דקות לפני הנץ,

פעם אחרי נץ,

פעם עשרים דקות לפני קורא

וככה אף פעם לא זמן קבוע

צריך להתפלל במקום קבוע ובזמן קבוע

ולהתחיל את הלימוד בזמן קבוע

ולהפסיק מהלימוד

בזמן קבוע.

הסבא,

זכר צדיק לברכה,

היה מספר בשם הגאון

רבי חיים זכר צדיק לברכה מוולוג'י

שכשמגיעה דוגמה שעה יב',

הזמן שקבע לו אדם לגמור סדר לימודו

צריך הוא לפסוק בין תיבת אמר לתיבת רבה.

אמר רובה.

אז אדם עכשיו 12,

על השנייה והוא אמר אמר וצריך להגיד רובה,

להפסיק באמר ולהמשיך מחר במקום.

סדר.

אין לשנות את הסדר

אפילו אם ירעמו ויברקו סביבו.

יורעמים, ברקים, יגידו, יאמרו, זה סדר.

אז סבא, זכר צדיק לברכה, לא היה שומע שום אמתלה לביטול סדר.

כשאדם לומד סדרים,

סדר ראשון, שני, שלישי,

לא היה מקבל, לא שומע שום אמתלה לביטול סדר.

אפילו מחלה לא היה תירוץ לפניו.

סדריו היו ארוכים הרבה יותר מהסדרים שלנו.

סדרים שלא היו שמונה שעות לימוד התורה, בלי כל הפסק יהיה מה שיהיה.

ואף על פי שהיה מסוכן גדול,

דהיינו במצב של חולי מסוכן,

לא היה מקצר בסדריו.

פעם אחת נשמע בקושי

לבקשת בני ביתו לישן

כחצי שעה.

ואחר שישן רבע שעה,

קם כלביא ואמר, אוי!

עצלות גדולה מאוד!

והיה תולה את השינה שלו בעצלות.

סדריו לישון היו שלוש שעות בלילה וחצי שעה ביום.

הגוען היה חצי שעה כל שש שעות.

זהו.

בשבת היו אוכלים בכלם

לפני קריאת התורה.

מאחר התפילה היה סבא

דורש כמה שעות.

מה יש לעשות בשבת?

תבוא פה לשבת, תראה תשע דרשות.

כל הבריאה

מתנהגת בסידור נורא.

לו איזה דבר

ישנה זמנו אפילו בחוט השערה,

היה עולם חרב מיד.

אם השמש יזרח במוקדם רגעים אחדים,

מיד יוצאים חורבנות נוראים, חס ושלום.

מכאן נראות שסדר אינו רק כקשר שבשלשלת

של המרגליות,

אלא סדר הוא דבר אשר הכל תלוי בו,

ובלעדיו לא יוכל להתקיים שום דבר.

סדר הוא לעיכובה.

סדר הוא מהמעלות הגדולות ביותר,

וכמעט שהוא העטרת של כל המעלות.

רואים אנו אומות אשר יש להן מעלת הסדר.

אני לא רוצה להזכיר את האומה

שידועה בסדר.

וזו אמנם הסיבה להן לשלמות בתעשייה ובמדע.

ואם מעלת הסידור

עושה כל כך גדולות בדברים גשמיים,

קל וחומר שמעלת הסידור תפעל גדולות

כשנשתמש בה לתורה ולמצוות.

אחר כל דברינו אלה נבין פשוט מה הפליגה התורה כל כך בעניין הסדר של הדגלים.

מרוצה לדעת חומר עונש ביטול סדרים

יתבונן במה שלמדנו בפרשה.

משורר ששיער חייב מיתה

מפני שעבר על חוק הסדר.

לא בגלל שהמשורר ביטל מלאכתו.

יש סדר.

זה משורר,

זה שוער.

ונוראים הדברים.

נוראים הדברים.

אז רבויסי צריך לעשות סדר בחיים.

וכדאי שיהיה סדר.

הבלאגניסטים מחייכים.

כי הם לא יודעים איך עושים סדר.

לא יודעים איך לעשות סדר. יודעים?

מה?

לא יודעים.

אז צריך לקבוע זמן שמחליטים שקמים.

מקום שמתפללים.

השומר על מקומו, תפילתו נשמעת.

כל הקובע מקום לתפילתו, אלוהי אביו בעזרו.

בסדר.

נגמר התפילה, יש שיעור.

סדר.

אחרי זה,

מי שתלמיד חכם הולך למלאכתו מלאכת שמיים.

מי שתלמיד לא חכם הולך

למלאכת הארץ.

ועם סדר.

מי שלומד תורה צריך שיהיו לו סדרים קבועים.

עם מי הוא לומד?

איפה הוא לומד? מתי הוא מתחיל?

מתי הוא מסיים?

מה לומדים?

צריך להיות סדר.

לא מפסיקים לאלף, בית, גימל, דלת, זה בשום מחיר.

ולומדים רציפות כזו וכזו וכזו רצוי בתענית דיבור.

אחרי זה,

יש תפילה,

אחרי זה יש הפסקה, מה עושים בהפסקה? הולכים הביתה, לא הולכים, נחים, לא נחים, אוכלים, שותים, זה, סדר.

מתי חוזרים? לא מתעכבים, הכל עושים בתוך זמן, לא סדר.

מי שבמלאכתו סדר, סדר בכלים, סדר בראש, סדר בעניין.

הכל הולך עם סדר.

אם הוא רואה מישהו לא בסדר,

אז הוא מסדר אותו, שיהיה לו סדר.

וכן על זה הדרך.

צריך להתחיל להיות מסודר, מה לעשות?

צריך סדר.

המהר״ל מפראג מפליג יותר ממה שקראנו פה. פה אמרנו על קצה המזלג.

איך כל העולם מסודר בסדר.

בהגדה של פסח קוראים לזה סדר.

יש סדר, קדש ורחץ כרפס יחץ, יש סדר.

וכל דבר צריך ללכת לפי הסדר.

סדר, יש ממש חג שלם,

שכל המרכיב שלו זה סדר.

אז זאת אומרת, צריך לדעת,

סדר

זה אדם, יש לו תוכנית ותכלית.

אין סדר,

זה אדם שחי מהרגע לרגע בלי שום רגע.

אין לשום רגע אצלו חשיבות.

למה? כי אין סדר.

מה עושים ברגע הבא? לא יודע, נראה.

מה אתה עושה מחר? לא חשבתי על זה עוד.

מה אתה זה? לא יודע כלום.

זה סדר? יש לו תכלית? איפה התוכנית? אין לו כלום.

אבל אם בן אדם יש לו משימה, והוא מציב משימה,

והוא הולך לקראתה,

ועובד עם סדר, אפילו שלא ניכר הסדר חיצונית, אבל הסדר בראש, כך וכך וכך להזיז עניין,

אז ככה מצליחים, ככה מספיקים, ככה מנצלים את הזמן, לא הזמן מנצל אותנו.

סדר.

חייבים לעשות סדר.

אישה בבית, אם יש לה סדר,

היא תוך שעתיים יכולה לגמור את הבית.

סדר.

יש נשים, לא יודעות סדר.

מתחילות בזה, אחר כך זה, מלכלכות את זה, חוזרות על זה, הולכות לכאן, לא עושות כאן, אחר כך מתחילות ככה, ככה.

אפשר להעמיד קודם כל מכונות, כביסה והכל, זה כבר עובד.

מה שאתה יכול שכבר יעבוד, על זמן שאחר כך אתה תעבוד, תן לו לעבוד.

עד שתגמור את השלב הבא, כבר זה יתהיה.

הכביסה תהיה מוכנה, אפשר לתלות, אחר כך נהיה בשע, אחר כך ככה, אפשר לעשות כל מיני דברים.

קודם כל, להשתחרר ממטלות.

קודם כל, לעשות סדר, סדר.

מה ראשון, מה אחרון, מה בינתיים, מה קרה.

אם יודעים לחלק את הזמן נכון, פשיח, כמה אפשר להספיק.

גדולי ישראל מנהלים עולם ומלואו,

מטפלים בכל הבעיות, בכל העניינים, בזה וזה, יש להם מספיק זמן.

וגם לומדים, וגם עושים מצוות, וגם מיועצים, וגם זה, והכול.

איך זה?

סדר.

סדר.

צריך להיות סדר.

בלי סדר, לא יודע, נראה.

אתה בא? לא יודע, נראה. צלצל להם שבע, אני אגיד לך.

צלצל להם ככה, נראה.

אתה יודע מה? מחר, טוב, מחר.

מהבוקר, לא, לא קמתי, לא ככה, כן. לא, אשתי אמרה לי.

לא היה ככה, כן היה ככה.

אין סדר.

צריך סדר.

אי אפשר ככה.

חבר'ה, צריך סדר.

אז אני מקווה שמהיום תהיו בסדר.