הכל תלוי בהתחלה טובה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

בה אצווה אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשוני.

אמר רבי חנינא

אזהרה לבית דין

שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו.

באזהרה לבעל דין

שלא יתאים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חברו.

קרי בי

נמי שמוע בן אחיכם

ושפטתם צדק.

זה גמרא בסנהדרין,

זן,

עמוד ב',

בקהלת

טוב אחרית דבר מראשיתו.

ואיתה בחכמים זיכרונם לברכה

שרבי עקיבאיה דורש טוב אחרית דבר.

אם מתי טובה אחרית

בעת שאף הראשית הייתה טובה.

וללא ראשית טובה

אין שום אפשרות שאחרית תהיה טובה.

וכשנמצאים

בתחילת זמן שמתחילים ללמוד

ודומה בעינינו כאילו הראשית טובה

כי באים ללמוד מתוך חיזוק גדול בתורה ובתפילה.

ואומנם בתחילת

הזמן ניכר מאוד התחלה טובה.

הסדרים מלאים את תחילתם בניכרת אווירה של תורה.

וכמו כן התפילה והלימוד של המוסר

מחוזקים כיאות.

לא עובר זמן מרובה

וכבר ניכר רפיון בין כותלי בית המדרש.

ההתמדה כבר לא כראוי.

חסרים בני ישיבה בתפילה ובלימוד המוסר.

ולכאורה ייפלא מאוד.

ולו הראשית הייתה טובה אז מדוע אין האחרית דומה לראשית?

והלא אמרו חכמים זכרוננו לך שהמפתח לאחרית טובה זה פתיחה טובה, ראשית טובה.

ואם הראשית טובה היא תיתן את אותותיה גם לגבי האחרית?

ואילו במקרה שאנו מציירים אנחנו רואים

שיש חילוקים מהותיים מאוד בין הראשית הטובה לבין האחרית.

וביותר יש להתפלל.

והלא בני ישיבה שנמצאים בשחרית ימיהם ושקועים בעמלה של תורה ובחיזוק ירית שמיים.

וכשנביט לאחריתם של אותם בני תורה לאחר הנישואים נראה שרבים עזבו לגמרי הכנה של תורה.

ואפילו אחרים שעדיין נמצאים בין כותלי בית המדרש

ניכרת בהם החלישות והרפיון ואינם נמצאים במצב של חיזוק רוחני כבהיותם בישיבה.

גם זה תמה.

הלוא ראשיתם הייתה טובה

ומדוע רחקה אחריתם מראשיתם?

אבל עלינו זאת לדעת.

נכון, ראשיתו של הזמן הייתה טובה בחיזוק תורה ותפילה.

אבל זו עדיין לא הראשית האמיתית.

לראשית הזו של התחלת הזמן קדמה ראשית אחרת והיא הראשית דראשית.

בראשית הזאת הייתה לא ראויה.

בעיקר מה שהורינו חכמים,

זיכרונם לברכה, זה שהאחרית לטובה נגמרת לפי הראשית.

הכוונה לפי הראשית דראשית,

שהיא הנקודה הראשונה ממש.

ושם צריך לבדוק מה טיבה של הראשית, אם היא טובה אם לאו.

אז מי שלא מבין,

עד שהגיעו לישיבה להתחיל את הזמן,

לקח זמן,

בין הזמנים.

ולמה הם ניצלו את בין הזמנים?

זה הראשית לראשית שיתחילו בישיבה.

ואם שם העמיסו להם טיולים,

השכרת מכוניות וכל מיני קשקושים בחוויות,

אז הראש היה תפוס בראשית בקשקושציה.

ומילא כשהוא בא לראשית השנייה,

זה כבר לא הראשית דראשית.

אז גם האחרית לא תהיה כזאת.

סבא מקלם,

זיכרונו לחיי העולם הבאים, מתעורר מהדקא הימלן שכאשר באים שניים לדון לפני בית דין,

אסור לדיין לשמוע טענות בעל דין אחד לפני שבא

אפילו הבעל דין השני לפני.

שבעת ששומע טענות הבעל דין

ואינו שומע כנגדו טענות בעל דין אחר המכחישות דברי הראשון,

מתקבל בדעת הדיין טענות הראשון.

ואפילו שיבוא לאחר זמן חברו ויטען כנגדו,

כיוון שקיבל כבר את טענות הראשון,

קשה לו לעקור את ההנחות הראשונות שקיבל.

ולזה קורא הסבא, זיכרונו לברכה, השרשה ראשונה.

והשרשה ראשונה זו קשה לאדם לעקור.

אז אם לוחשים באוזן של מישהו כל הזמן ומשרישים אצלו דברים והוא בכלל לא שומע וגם לא מבקש לשמוע את הצד השני,

אז ברור שעוברים על איסור דאורייתא מפורש של שמוע בן אחיכם,

עוברים על איסור לשמוע בעל דין אחד בלי לשמוע בעל דין שני.

זה סתם לשון הרע בהוצאת דיבה.

ומעתה

אכן נכון,

כשבאים תחילת זמן מתוך חיזוק ורצון נכון להתעלות בתורה, בירת שמיים,

אמנם אין זו עדיין הראשית האמיתית,

כי קדמה לזה השרשה ראשונה הטמונה בליבו מנערותו שהיא מחשיבה לעיקר את העולם הזה,

אכול ושתו כי מחר נמות.

והשרשה ראשונה זו פועלת בקרבו

ואין לו כמעט אפשרות לעוקרה.

מה הראייה? כשהוא מגיע בין הזמנים הוא לא אומר סוף סוף אני יכול לשבת וללמוד שעות על גבי שעות לא לפי סדרים,

כל מה שליבי חפץ להשלים,

מה שאני לא לומד בישיבה, אני לא מחפש,

איפה נתפרק ואיפה לרוץ ואיפה זה ואיפה זה.

מאיפה זה בא? מההשרשה הראשונה של החשבת העולם הזה.

אם למדת כל הזמן שהתורה זה העיקר ואין דבר יותר טוב ממנה, איך רצת בחופשה?

להפך ממה שלמדת.

היית צריך לרוץ, להוסיף עוד תורה,

בתורה שאתה לא יכול להשיג אותה בישיבה.

וכן בעניין האמונה.

אפילו שמתחזק אדם באמונה בקדוש ברוך הוא,

מכל מקום קדמה לזה השטרשה הראשונה,

כשהיא כוחי ועוצם ידי, עשה לי את החיל הזה.

כל זמן שלא ישקיע מאמצים ויגיעה מרובה לעקור את ההשטרשה הראשונה בקרבו.

כל אשר יקבל וידע,

יהיה מונח על גבי השטרשה הקודמת, והיא אשר תפעל את פעולתה.

יש אחת שנמצא בשיעורים שלי כבר שנים.

כל פעם שאני מדבר על ביטחון, הוא עוזר עוד פעם ועוד פעם על השאלה, אבל איך אפשר בלי לעבוד? אבל איך אפשר בלי לעבוד?

לא יצא ממנו.

לא יעזור. הוא יסכים איתי בסוף השיעור. אתה צודק, אבל זה קשה, וזה וזה. ושם שיעור הבא יתחיל מחדש.

באמת, העניין הזה יש לראות

בהייד החכמים זיכרונם לך גופה של טוב אחרית דבר מראשיתו.

שאמר אחר, ובי היה מעשה.

אחר,

אלישע אחר מספר שבו היה מעשה טוב אחרית דבר מראשיתו.

והוא מספר על עצמו. אבויה אבי

מגדולי הדור היה.

וכשבא למולני מילה עשה סעודה.

וקרא לכל גדולי ירושלים וגדולי הדור.

וקרא לרבי אליעזר ורבי יהושע עמאהן.

מן דאכלין ושתין שרינו מטפחינו מרקדין.

אמרי עדי לנעסקין בדידו, נעסוק בדידן.

מי היו שם?

גדולי הדור.

מי היו שם?

גדולי ירושלים.

מי היו שם?

רבי אליעזר ורבי יהושע.

מה עשו כולם?

אכלו, שתו, שרו, טיפחו ורקדו.

מה אמרו לבן אליעזר ורבי יהושע?

הם עוסקים בשלהם, אנחנו נעסוק בשלנו.

ישבו ונתעסקו בדברי תורה.

ירדה האש מן השמיים,

והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני.

האש הקיפה אותם.

אבויה,

אבא של אלישע, אמר, הואיל וכך גדול כוחה של התורה,

אם יתקיים הבן הזה לתורה,

אני מפרישו.

ולפי שלא הייתה כוונתו לשמיים,

לפיכך לא נתקיימו בי.

אמר, אם יתקיים הבן הזה לתורה, אני מפרישו, אני אתן לו את כל האפשרויות,

רק שילמד תורה.

אם זה כבוד של התורה, פששש.

אבל כוונתו לא הייתה לשם שמיים.

לפיכך לא נתקיימו בי, ככה מספר,

אחר על אביו.

באמת, לפי הבנתנו הפשוטה,

מוקשים הדברים של חכמים, זכרון המלכה, שהרי כיוון שראה אביו כבוד שמיים,

ובמו עיניו ראה שהעוסקים בתורה זוכים שתרד אש מן השמיים ויגיעו עד לנבואה ממש,

לכן הקדיש את בנו לתורה. איזה פגם יש במחשבה כעין זו.

אלא רואים

מכאן שמחשבה לשם שמיים

היא מחשבה טהורה ממש ללא כל תקווה לקבל שכר

ולהשיג גדלות ומעלות,

אלא עשייה פשוטה, משום שכך הוא רצונו יתברך,

ושעל ידי זה יתגדל כבוד השם יתברך.

ומחשבה אחרת זולתה אינה מחשבה רצויה.

והיא הסיבה מדוע לא התקיימה התורה באחר.

והנה

הרי אחר לפני שיצא לתרבות רעה הגיע למדרגות גבוהות

שהרי ארבעה נכנסו לפרדס

ואחד מהם היה אחר.

והוא זכה להיות ריבו של רבי מאיר.

נמצא שכל מעשיו מינקותו היו מעשים טובים.

ואם כן, לכאורה התקיים בו ראשית טובה,

בכל מקום מגלים לנו חכמים, זיכרונו לברכה, שעדיין אין זו הראשית הנכונה.

כי קדמו לכל מעשיו הטובים נקודה ראשונה שהייתה בשעת המילה שלא הייתה ראויה.

ולכך לא הועילו כל מעשיו ותורתו,

שנקודה ראשונה זו פעלה בעמקי נפשו,

וכל תורתו הייתה לאחר ההשרשה הראשונה,

ונקודה ראשונה לעולם אינה מתבטלת.

מעתה אין לנו להתפלק כלל.

מדוע אינה מוחלת אצלנו ההתחלה הטובה בראשית הזמן ניתן את הפירות אבל לאחר זמן?

כי יקדמו אצלנו מחשבות כזב ושקר של תאוות ורדיפת כבוד.

וכל רצוננו בתורה אין לזה שייכות כלל לשם שמיים.

אלא להיפוך, עשיית התורה היא קורדום לחפור בה.

ובוודאי שהשקפה זו פועלת, אותותיה,

ולאחר זמן, בעת שעוזב את כותלי הישיבה,

מעבד את כל תורתו ויראתו שרכש במשך שנות לימודו בישיבה.

כי לעולם לא עקר מקרבו את השרשה הראשונה,

בעוד להפך הוסיף לחזק את מחשבותם הפסולות.

אל תאמין בעצמך עד יום מותך.

שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה,

ולבסוף נעשה צדוקי.

ובגמרא שם איכא.

מאדה אמר שיוחנן כהן גדול.

היינו ינאי המלך

שבנערותו היה צדוקי,

ומשום כן לא הועיל לו שימושו בכהונה גדולה שמונים שנה.

שכיוון שהשטרשתו הראשונה הייתה פסולה, פעלה שורש הרע את פעולתה אפילו לאחר שמונים שנה שהוא נכנס לקודש הקודשים

ויצא חי.

רואים מכאן שכדי לעקור השטרשה הראשונה לא מספיק לאדם שעסוק בתורה ובמצוות,

אלא חייב לעשות פעולות מיוחדות לעקור את השטרשות הקודמות

וליצור בקרבו השטרשות חדשות מנוגדות להבנות הקודמות.

כך פתח הרמח״ל

את ספרו מסילת ישרים.

שיתברר לאדם מה חובתו בעולמו.

חייב ליצור ידיעות ושורשים חדשים שכל תכלית חייו היא רק למען עולם הבא.

ללא הכרה עמוקה זו,

אין מקום כלל שיזכה לחיי עולם הבא.

שכיוון שקדמה לכך השטרשה בחשיבות העולם הזה,

כל מעשיו ידרכו על ידי רצון העולם הזה.

ובוודאי שהעבודה החמורה מוטלת עלינו.

ובלעדיה יוסיפו המידות הרעות לפעול בקרבנו.

וכמו שכתוב,

כל מי שיש בו שלוש מידות הללו הרי הוא מתלמידיו של בלעם הרשע.

ואפילו אם הוא יישב בישיבתו של אברהם אבינו עליו השלום.

וכמעט אין בן אדם שאין בו לפחות אחת מהשלוש האלה של החבר'ה של בלעם.

אז מי שלא לומד מוסר כל יום,

לפחות שעה בשביל לטפל במידות הרעות ובהשרשות הראשונות,

אין אפשרות שהוא יגיע לחיי העולם הבא.

מה לעשות?

חייבים להשקיע, זה לא צחוק.

זה לא צחוק.

אנשים בונים בגבש, לוקחים פלס, מסתכלים, פלס.

עכשיו עומדים בריצוף, לוקחים פלס, פלס, כל הזמן לוקחים לפי הפלס.

אנשים חיים, צריך להסתכל לפי הפלס, לפי התורה. אם זה מפולס, לא מפולס. זה הולך לפי הפלס,

בסדר,

אם לא בודקים, בסוף זה יהיה עקום, מדרון, מדרום, ישר לגיהנום.

כן?

יש כאלה עם כוס יהלום, ארבעה צאן, עושים להם תגלית שלמטה, דרום,

ישר למשאמה.

רבי יחנן רבנין, כשהוא אומר,

נסתכל על פי המשארד הזה.