רחמים ואכזריות | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

ויאמר אלוקים אל אברהם אל יירע בעיניך על הנער

ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

הסבא מקלם זכר צדיק לברכה היה מעורר

שהנה בטבע מוטבעים באדם מעלות ומדרגות שונות

והדבר נתון לפי כוחות האדם.

יש, ונמצאת בה, מידת ההטבה במדרגה רבה ורוצים יותר להיטיב משאר אנשים,

ויש, הנמצאת בקרבה, מידה פחותה,

וכן בכל המידות מחולקים האנשים לסוגים שונים,

ועל ידי עבודה רבה והגיעה

יכול להוסיף ולהתעלות בתכונותיו,

כגון להגביר את מידת ההטבה שבו,

ולחזק אותה,

וכן להפך, יכול לרדת במדרגת המעלות.

אומנם

לעקור מידות

ולהשריש בקרבו אופי אחר

בתכונות שונות

קשה מאוד,

מפני שכל אחד פועל על-פי כוחותיו

ועל-פי אופיו,

ותכונותיו מתמידות בעבודתם תמיד,

ולכן קשה לעוקרה מהשורש.

אומנם כל זה דווקא בשעה שפועל על-פי כוחותיו,

אבל בשעה שמקבל מתנה מאת השם יתברך,

מסוגל להגיע למדרגות ומעלות שאינן כלל בכוחותיו,

וזוכה לדברים שהם למעלה מן הטבע.

בהארה זו נוכל להבין הנהגת אברהם אבינו, עליו השלום, עם בנו ישמעאל.

הנה חזנן

שאהבת אברהם לבנו ישמעאל הייתה גדולה ורבה לאין שיעור,

כמו שמובא בפרשת העקדה.

בעת שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם,

קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק,

ולך לך אל ארץ המוריה,

כתב רשי, על-פי חכמים זיכרונם לברכה,

קח נא את בנך,

אמר לו שני בנים יש לי,

אמר לו את יחידך,

אמר לו זה יחיד לאימו וזה יחיד לאימו,

אמר לו אשר אהבת,

אמר לו שניהם אני אוהב,

אמר לו את יצחק,

מבואר שאברהם אבינו עליו השלום החזיק

את ישמעאל לבנו ואהב אותו באותה מידה שאהב את יצחק,

אף על-פי שהוא היה מהגר השפחה.

ולכן כשאמר לו הקדוש ברוך הוא,

אשר אהבת,

עדיין לא ידע אם הכוונה לישמעאל או ליצחק.

מעתה צריך להבין,

האך מובנת הנהגת אברהם אבינו עליו השלום עם ישמעאל?

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתיך,

כל אשר תאמר אליך, שרה, שמע בקולה.

והיה כל זה לאחר שרע דבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו,

שראה שבנו יחידו אשר אהב יוצא לתרבות רעה.

וישכם אברהם בבוקר,

ויקח לחם וחמת מים,

וישלחיה,

ותלך ותתע.

וברש״י אומר שהוא שילח אותם בלא כסף וזהב,

לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה.

איך נהפך האוהב הגדול, איש החסד, אברהם אבינו,

לפתע פתאום לשונאו

של ישמעאל

על שיצא לתרבות רעה.

לכאורה, הנהגה זו נראית כאכזריות

שלוקחת בנו יחידו,

מגרשו בעירום חוסר כול אל המדבר,

ומובא בחכמים, זיכרונו לברכה, שהיה חולה,

כיוון ששרה אמנו נתנה בו את עיניה,

וקדחת תוחמה.

יש לתמוה,

היאך מתאים זה עם אברהם אבינו, עליו השלום, שהיה בעל חסד,

ומידת חסדו הייתה לאין שיעור,

ולמעלה ממדרגת אנוש.

איך לא התעוררה מידת החסד והטוב על בנו ישמעאל,

ובפרט שאהבתו לישמעאל הייתה גדולה כאהבתו את יצחק?

ואפילו שהיה ציווי השם לגרש את בנו ישמעאל,

אומנם לא הייתה מצוות הקדוש ברוך הוא לגרשו בעירום ובחוסר כול.

איך היה מסוגל אברהם אבינו, עליו השלום, עם מידת חסדו,

להתנהג עם בנו באכזריות כזו?

ביאור הדברים שלא הייתה מעלת החסד של אברהם אבינו, עליו השלום, מפני אופי תכונת טבעו,

שהוא רצה להיטיב עם הבריות ולגמול עמם חסד,

אלא זו הייתה מעלה ממעלותיו של הקדוש ברוך הוא,

והוא מצווה, ובו תדבק, להתדבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא,

מהו גומל חסדים, אף אתה גומל חסדים,

הוא חושב שאצל הקדוש ברוך הוא אין סתירה כלל בין מידת טובו וחסדו שהיא לאין שיעור,

לבין מידת המשפט

שהיא משפט לאין שיעור וללא ויתור כלל.

צדקתך כהר אל האל,

משפטך תהום רבה.

כשהקדוש ברוך הוא עושה צדקה עם הבריות זה כמו עררי אל, אין שיעור כמה שהוא עושה צדקה וחסד.

אבל כשהוא עושה משפטים,

זה עד תהום רבה.

ואין סתירה.

זה לא צריך להיות סתירה.

הקדוש ברוך הוא מדקדק בדין כחוט הסערה,

ואפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו

מגידין לו לאדם בשעת הדין.

ואין סתירה בין שתי הנהגות.

כך הייתה הנהגתו של אברהם אבינו, עליו השלום,

שבעת החסד

הייתה מעלת החסד עמוקה ונפלאה.

אבל בעת שהיה ציווי הקדוש ברוך הוא לנקוט במידת הדין,

לא היה מקום כלל למידת החסד.

והייתה הנהגתו על ישמעאל בדין

ללא רחמנות וחסד כלל.

שבט לוי ניזונו במשך 210 שנים מהמעשרות

של אחיהם בית ישראל,

שהיו מפרנסים אותם מפיתם ומלחמם,

מבלי להתלונן עליהם, לכו לצבא.

אז כמה הם חייבים לכל עם ישראל ולשבטי ים?

אבל כשאמר משה רבנו, מי לה' אליי,

ואמר שיקחו איש חרבו ויהרגו

את בני המשפחה שעבדו לעגל,

הם לא עשו שום חשבון, הם עשו את מה שהוא אמר.

ואיפה הרחמים והחסד על מי שהטיבו לכם?

אין דבר כזה. במקום שיש הוראת דין,

כשהשם אומר, כשהתורה אומרת

לעבוד בהיפוך, עובדים בהיפוך.

אין שום חשבון קודם.

צריך לעשות מה שנכון לעשות.

כאשר המידה נובעת מתכונת האדם,

אז קשה מאוד להבדיל בין החסד והמשפט.

ואפילו בעת המשפט מתערבת מידת החסד, כמו אלה ששולחים לי אס.אם.אסים.

ולכן המשפט אינו משפט כראוי למשפט הקדוש ברוך הוא.

אמנם בעת שהחסד נובע ממעלת החסד,

שהיא מעלה ממעלותיו של הקדוש ברוך הוא,

ובעל החסד דבק בשם יתברך

בעת החסד,

וכצדיקים הנהנים מזווי השכינה בעולם הבא,

כך הוא דבק גם בשם יתברך בעולם הזה.

אם כן, כל החסד שייך רק

בעת שהנהגה צריכה להיות בחסד.

אמנם כשהוא נתבע להתנהג במידת המשפט,

אין שייכות כלל למידת החסד, לא לערבב תחומים.

יש להוסיף,

כמו שאצל הקדוש ברוך הוא אפילו בשעת המשפט זה חסד,

ומשפט השם זה גופו חסד,

כן, אצל חסידיו שזכו להגיע למעלת החסד.

אין סתירה בין הנהגת החסד

להנהגת המשפט.

לדוגמה,

אם אדם צריך וחייב על פי דין להוקיע אדם

שעושה נגד התורה,

לא יכולים לבוא ולהגיד, תשמע, אבל זה לא נעים, אבל הוא בן אדם כזה, אבל הוא עשה לך פעם טובה,

אבל הוא עשה ככה.

למה?

מה עם החסד שאתה מתחסד עם אחרים שייפגעו ממנו,

או שיוטעו על ידו,

או שילכו אחריו ויאמינו לו, כי אתה לא עושה שום דבר?

אתה רוצה לעשות חסד למי שלא ראוי לחסד, ומי שראוי לחסד אתה לא רוצה לעשות לו חסד?

כל המרחם על אכזרי,

סופו להתאכזר על הרחמנים.

זאת אומרת, צריך לדעת איך לנהוג במידות. מי שלא למד מוסר לא מבין,

הוא מדבר מהרגש,

כמו אלה ששולחים לי אס.אם.אסים.

ולכן וישכם אברהם בבוקר ללא שהיות כלל.

כאשר זוכה האדם למתנה מאת הקדוש ברוך הוא,

זוכה למעלות ומדרגות שהן למעלה מכוחות הטבע האנושי.

ומכיוון שזכה אברהם אבינו עליו השלום להתנהג במידת החסד

לפי כוחותיו,

זכה לקבל מאת הקדוש ברוך הוא מעלות ומדרגות עד אין סוף.

כשאתה מנצל את הכוחות שלך והמידות

עד איפה שאתה יכול,

משם הקדוש ברוך הוא מרים אותך למעלה למעלה לאין שעו.

עיקר העבודה המוטלת עלינו זה לעשות את ההתחלה לפי כוחותינו.

אחר כך נזכה לקבל מתנה מאת השם יתברך.

זה שנאמר ועתה עם שמוע,

תשמעו.

העבודה שלנו לעשות את השמוע.

דהיינו כל מה שעולה בכוחנו.

ואז נזכה לתשמעו,

שזה מתנה מהקדוש ברוך הוא.

זאת לומדים מהפרשה הזו.

עצם ההבנה בעניין הנהגת האדם

בדבר החסד והמשפט,

גם הוא צריך להיות מעיקרי עבודת האדם,

שחייב להבדיל בין ההנהגות.

לפעמים צריך להתנהג להפך,

במידת ההרחקה והאכזריות.

וכך צריך להיות

הנהגת כל אחד ואחד לגבי היחס אל הרשעים.

לפעמים חייב לקרבם, ולפעמים חייב וצריך להרחיקם.

הנה יש לראות

לגבי הנהגת אברהם אבינו עליו השלום

עם אנשי סדום,

שהתפלל עבורם וביקש רחמים ותחנונים מהקדוש ברוך הוא שלא יהפוך את סדום.

מפני שאין לנו לשנוא את הרשעים מחמת מידת השנאה הנמצאת בנו.

בגלל שאדם אוהב לשנוא, אז הנה יש סיבה למסיבה.

אלא שנאת הרשעים חייבת לנבוע מתוך רצון נטיבם.

אז יש חובה לשנוא את הרשעים.

זאת אומרת, שנאת הרשעים חייבת לנבוע מתוך רצון נטיבם.

רק לפרקים

חייב להרחיק את הרשעים,

והרחקה זו גם כן נובעת ממידת החסד. זאת אומרת, פעמים צריך להרחיק אותם לחלוטין.

כמו שהרמב״ם פוסק שיש רשעים שעובדים

כפי גודל רשעתם לעולם ולעולמי עולמים.

וזו הטבה שלהם,

זה החסד שהשם עושה איתם.

חסרן מזה שבכוח האדם נזכות

למעלות עליונות,

אך כל זה לאחר שיעבוד ויתייגע בכל כוחותיו.

איך יכול להיות טוב לרשע?

איך יכול להיות טוב לרשע? הם מרחיקים אותו לגמרי בהיותו כלי לגילוי לצדיקים ולטובים.

איך השם מתנהג עם אלה שמתרחקים יותר מדי?

אז הוא שימש כלי לעבודת השם.

בזה שיודעים

מה העונש שמקבל הרשע.

גם זה לטובתו.

פעם אמר הרב שכטר,

שליטא,

הוא אמר הרצל יימח שמו. אז מישהו אמר לו, הי הי הי, מה אתה עושה? זה יהודי.

אז הוא אמר,

אני עושה לו טובה.

כי כשאני אומר יימח שמו וייאבד זכרו,

אז בשמיים לא מרביצים לו עוד יותר.

למה? אומרים, יופי, לא הצלחת להטעות את כולם.

אבל אם משבחים אותו, אז אומרים, תראה, הטעת את הבריות.

חושבים שאתה היית בסדר.

אז נותנים לו עוד חליח.

ככה, כשהוא אומר לו ככה,

אז יוצא ככה, אמר הרב שכטר, שליטא.

זאת אומרת, יש מצב כזה.

ראינו שהרב שטיינמן מקלל באחרונה את לפיד

וחוזר על זה כל פעם, מברך את כל ישראל,

חוץ מלפיד, יימח שמו וזכרו.

ככה אומר הרב שטיינמן כל פעם.

בגלל שהאיש הזה עוקר תורה,

וכל שאיפתו לעקור תורה.

כך אומר הרב שטיינמן, שליטא.

אז זאת אומרת, רואים שפעמים יש להרחיק תרשעים בהרחקה גמורה,

לא מתוך תקווה שהוא לא ישוב בתשובה. אדרבה,

אם ישוב בתשובה, יעשו הילולה.

אבל אין סיכוי שיהיה דבר כזה. עיין ערך אביו.

וכל מה שהוא עושה זה לעשות נחת רוח לאביו שבשמיים.

אז לכן צריך להבין, רבותיי,

שיש מצב שאברהם אבינו, האוהב הגדול, איש החסד, עמוד החסד,

יכול להתנהג באכזריות בן רגע לבנו ישמעאל ולזרוק אותו מהבית בלי שום דבר כשהוא חולה לסכנת חיים.

למה?

כי השם אמר,

שמע בקולם. מה היא אמרה? גרש את בן האמה הזאת.

גרש?

איך מגרשים? עם כסף וזהב זה גירוש?

עם עבדים ושפחות?

מגרשים כמו שיש גירוש.

תעלה על האוטובוס ותעוף.

אז איך זה יכול להיות שבן אדם אחד יש לו שתי קצוות?

בדיוק כמו שהקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא,

חסדיו גבהו לרום מרומים,

אבל דינו עד התאומים.

או עד התאומים.

מכל מקום,

הקדוש ברוך הוא יש בו את המידות האלה,

וכתוב שאנחנו צריכים לדבוק במידותיו,

ולכן הוא בוא תתבע, קיים אברהם אבינו.

אז אין אצלו מתוך רגש, הוא לא עושה חסד מתוך רגש.

הוא עושה חסד מתוך זה שהוא למד מהקדוש ברוך הוא איך הוא מתחסד עם העולם,

לכן הוא עשה.

על כן גם הוא התפלל על סדום.

הרי הם היו הסתירה לעבודתו. הוא היה איש החסד, והם הרגו מי שעושה חסד.

אז איך הוא מתפלל עליהם?

הוא אומר, אם השם נותן אוכל לרשעים גם כן לאכול, ונותן להם אוויר לנשום,

אז הוא מקיים את הרשעים בעצמו.

אז הוא מאכיל אותם.

אז גם אני אכיל אותם.

אבל אם השם אמר כבר גרש,

אם הוא אמר שהוא הולך לשרוף את סדום,

אז עד איפה שאני יכול להתפלל,

אם זה תלוי בי,

כי צדיק יכול לבטל גזירה, אז אני אשתדל.

מרגע שכבר אין מה לעשות,

אז בשילומת רשעים תראה.

ובאבות רשעים רינה.

וככה מדי,

שצריך לדעת איך להתנועע עם המידות על פי מידותיו של הקדוש ברוך הוא,

ולא מחמת הרגל או רגש,

אלא מחמת ובו תדבק.

רבי חנניהו ברגשיו אומר,