מדוע צוה ה' 'שמע בקולה'? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

למדנו שהיה אברהם תפל לשרה בנביאות.

והיא נקראת יסקה

על שם שסוחה וצופה ברוח הקודש.

שרה אמנו,

אחת מן הנביאות,

כל האמהות היו נביאות,

והיא נקראת יסקה

על שם שסוחה וצופה ברוח הקודש.

כידוע,

השם

של האדם מציין את המהות

בערי שהנבואה השתרשה במהותה,

לכן היא נקראה יסקה,

שהיא סוחה וצופה ברוח הקודש.

ואברהם היה תפל לה בנביאות. זאת אומרת, מדרגת הנביאות שלה הייתה יותר גבוהה. הסברנו פעם,

כיוון שהוא היה טרוד בזיכוי הרבים,

והיה פחות פנוי

נבואה הדורשת יותר התבודדות וכו',

אז היא שהייתה בבית,

הייתה לה מציאות יותר

להשיג בנביאות יותר.

הקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו

ואגדלה שמך ואברכה מברכך.

במדרש אגדה מובא, שמה דורשים,

וזה גם בתורה שלמה באות סמ״ב,

ואגדלה בהה

ואברכה בהה.

האות ה.

אלו שני ההיין

שנתוספו לאברהם ולשרה.

אברהם נקרא אברהם, ושרה היא נקראה שרה.

זה שתי ההיין.

אבל לא מובן.

כי הרי אמרו בירושלמי סנהדרין פרק ט' הלכה ו' ובראשית רבה מ' זאן

שנטל הקדוש ברוך הוא תאות יוד משרי וחילק אותה.

יוד

נחלקת להה בהה.

ה. אחת נתן באברהם

בעשאו אברהם

וה. אחת בשרי בהפכה לשרה.

אם כן, יש אגדלה באברהם

אגדלה בהה.

ששמו גדל מאברהם לאברהם.

אבל איזה ואברכה בהה

יש בשרה.

הלום יעטו אותה מיוד להה.

אבל זוהי הברכה לאישה.

הברכה לאישה,

אם ממעטת היא את עצמה כדי להגדיל את בעלה.

זה הברכה. זו ברכה.

אדם שזוכה לאישה

שהיא ממעטת את עצמה בשביל להגדיל את בעלה,

ואפילו שהיא נביאה,

שרה הייתה גדולה ממנו בנבואה.

ולמרות זאת,

גם בגדלותה היא ממעטת את עצמה.

זו ברכה.

אנחנו פוחדים לדבר

על האבות והאימהות.

אין לנו שום מושגים בהם, כלל וכלל.

כמו שאנחנו לא נדון ונדוש בהבדל בין מלאך מיכאל,

למלאך גבריאל.

יש לנו מושגים?

אין לנו שום מושגים בזה.

אבל נציין את דברי המדרש

מבראשית רבה כ'

זן

מעשה באישה אחת

מבית טבריאנוס

שהייתה נשואה לליסטים

אחד שהיה מצערה

נשואה לשודד

והיה מצער אותה.

ובאו חכמים אצלה להוכיחו.

אומר הרב יעקב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא, כפי הנראה

ממשפחה כבודה הייתה

בית טבריאנוס

לאישה נכבדה

ובעלה כמה נחות ממנה

וליסטים

ומצערה

כיוון שבאה לפני חכמים

הוציאה לפניהם מנורת זהב

ונר של חרס על גבה

מנורת זהב, זכם פמוטים

ונר זה הכלי שמכיל את השמן, נר זה כלי שמכיל את השמן

ונר של חרס

על גבה.

מה היחס בין חרס לזהב? כולם מבינים.

הנה כי כן

רק הוציאה את המנורה ושמה את הכלי הזה, הנר של החרס על גבה, זהו.

לא אמרה דבר,

לא הוציאה הגה,

רק הציגה את הפמות

של זהב

ובזיך של חרס על גביו.

כמה חכמה הייתה.

היא רמזה לחכמים

אומנם הפמות הוא של זהב.

זה אני,

כאילו היא.

ובעלה הוא הבזיך של חרס

שמדליקים אותו, הרי הוא מוקצה מחמת מיאוס.

אבל מה אני אעשה? הוא האיש

ואני תחתיו.

ממעטת את עצמה.

היא מזהב ובעלה מחרס.

אז היא לא רוצה אפילו להוציא את זה בפיה, היא רק רומזת לחכמים,

ואז החכמים באו לביתה

בשביל להוכיח אותו.

זאת הברכה שלה, של האישה.

וזהו, ששנינו בברכות יוזן שגדולה ההבטחה שהבטיחה הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מלאנשים.

מה ההבטחה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מאנשים?

ובמה הם יזכו עוד יותר מבעליהם?

בהקרויה בנייהו לבקנישתא ובאתנויה גבריהו ברבנן.

שהן ממריצות את הבנים והבעלים ללמוד תורה וממתינות לבעלים עד שישובו מבית המדרש.

כמו שאמר רבי עקיבא ל-24,000 תלמידיו,

שלי ושלכם,

שלה הוא.

כל התורה שלי ושלכם,

שלה הוא.

תשמעו את הדרשונת שאמרתי בבר מצווה לשופר

על הנושא.

אומר רבי ינקלה, עוד זוכר אני את הזעקה של האלמנה של החזון איש,

זכר צדיק וברכה, בהלוויה.

מהי זעקה?

אני הייתי הקלף

שעליו נכתב החזון איש.

אני הייתי הקלף

שעליו נכתב החזון איש.

אמרו ביום העין זן,

כן ייתן לי ידידו.

מי זה ידיד השם?

אומר רבי ינקלה, תארו לכם שהייתי מקבל מכתב מהחזון איש.

והיה כותב לי, לידידי,

הייתי מבקש להטמין את המכתב הזה עימי לאחר מאה עשרים.

והייתי מזמין אותו, את החזון איש לעמוד לימיני.

לא שיעני משופטי נפשי.

זה אם כותב תלמיד חכם עצום כחזון איש ידידי,

פששש.

כמה זה שווה.

ואם הבורא יתברך קורא לי ידידי,

שאני ידידו,

ודאי שאיני צריך לדאוג כלל.

ולמי הוא קורא ידידו?

אומרת הגמרא,

אלו נשותיהם של תלמידי חכמים שמנדדות שינה

בעולם הזה וזוכות לעולם הבא.

ופירש רש״י

בכתובות סב שממתינות לבעליהן,

שהם בבית רבם

ושונים את פרקם.

כלומר, הן הופכות את עצמן טפלות לבעליהן ולתורתם.

דהיינו, הבעל עיקר, יש עיקר ותפל.

זאת אומרת, הבעלים הם העיקר.

הן טפלות לבעליהן ולתורתם.

ואכן,

כמה שהייתה שרה גדולה,

הרי אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים,

ונאמר עליה, הנה בא אוהל,

הצניעה את עצמה,

הקטינה עצמה כדי לגדל את בעלה.

יש נשים שהן לא מצניעות עצמן. באים אורחים, הן ישר נכנסות, מתערבות, אומרות את דעתן, דעתניות וזה,

גם מהסות את בעליהן.

נו, נו, נו.

כאילו, מה אתה, מה אתה מדבר שטויות?

נו.

זו דוגמה קלה, כן? עדינה.

מכל מקום,

אלה נקראות ידידות של הקדוש ברוך הוא.

אה,

מה הידידות שיש לנשות כפז,

ששלחו את הבעלים לחודש?

יא חביבי, יא חביבי, זה לא ממתינות עד שישובו, זה עוד חודש.

יא חביבי.

ונזכיר

מה שאמרו,

ששרה ירדה למצרים וגדרה את עצמה בבית פרעה.

היא לא נתנה לפרעה להתקרב אליה.

היא ישר ריכתה אותה בנגעים.

והיא גדרה את עצמה.

בזכות זה נגדרו כל הנשים בזכותה.

כמו שכתוב בשיר השירים רבה, ד' כ' ה'.

מי נגדרו בגללה?

כל דור המדבר.

כל הנשים.

בזכותה שהיא גדרה את עצמה, היות והמעשה אבות סימן לבנים.

והסברנו, זה לא סימן רמז.

זה מציאות.

כמו שחותמים על הבהמה ושמים עליה סימן והוא מתקיים בה עד יומה האחרון.

סימן.

אין לנו מושג כמה מזולזל העבד

וכמה הוא תלוי באדוניו.

אז בני ישראל היו עבדים במצרים.

והעבד הוא מאוד מאוד מזולזל בעיני אדוניו.

וידוע שרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות.

רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות.

בעלו משום כך אסרו שבויה לכהן.

כמו שכתוב בכתובות כזן.

למה? כי אם שבויה נאסרה אז מן הסתם עשו מה שעשו ולכהן היא אסורה כיוון שהיא נתחללה.

זה מה שאמר החזון איש.

שיהרג ולא יעבור שבנות ישראל יהיו בצבא או בשירות לאומי.

כי זה גדר של שבויה.

כי היא לא בעל אם לקום וללכת מתי שהיא רוצה.

זו מסגרת מחייבת.

אז הוא אמר שיש לה דין של שבויה.

זאת אומרת, היא תהיה אסורה לכהן.

והמצרים בייחוד היו פרוצים בעריות

שמצרים נקראה ערוות הארץ.

אז איך נגדרו כולן

עד אחת?

חוץ מאחת שלומית,

שלומית בדברי שהייתה עם ארבע שלומות לכל אחת. שלום, שלום, מה שלומכם, מה שלומך, מה שלומך, מה שלומכם, שלום אשתך, מה שלום, שלום, שלום, שלומית.

בדברי דברונית.

דברת, דברת, דברת.

ובסוף אנס אותה מצרי.

זאת היחידה.

כל השאר היו גדורות לגמרי,

לגמרי,

במשך 210 שנה.

איך נגדרו כולן?

כל זה מכוחה של שרה אימנו שהוטבע בהן.

כמו שאמרנו,

שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה בבית פרעה,

ונגדרו כל הנשים בזכותה.

אם כן,

אם כוח האימהות מוטבע בבנותיהן עד עולם,

אף המידה הזו של שרה אימנו מוטבעת בכל אחת מבנותיה לדורי דורות.

גדולה וחשובה

ככל שתהיה,

מצטנעת ומגדילה את בעלה.

אז כמו שהיה מוטבע בשרה,

גם המעלה הזאת שהייתה מקטינה עצמה, אפילו שהייתה גדולה מאברהם בנביאות,

כדי להגדיל את בעלה.

ומעשה אבות ואמהות, סימן לבנים.

אז גם המעלה הזאת מוטבעת

בבנות ישראל.

כמובן, למעט החינוך הקלוקל

של שוויון, פמיניזם, שיגעון וכולי,

שגורם לאנשים לצאת מגדרן.

אכן,

אך רק הגיע הדיון לעניין של חינוך,

כל מה שאמרנו היה נכון עד עכשיו,

אבל כשהגיע הדיון לעניין של חינוך,

כשהיה מדובר בסיכון בעניין החינוך,

אז גם אם דגל בעלה בשיטה של קירוב,

והרי עזרה לו בפעולותיו אלה,

בנפשות שעשו יחדיו, את הנפש אשר עשו שניהם בחרן,

הוא מגייר אנשים והיא פועלת בקרב הנשים,

והיא גם עזרה בהכנת ובהכנסת האורחים המופלגת.

מהרי, קומי, לושי ועשי עוגות. כל אורח שהוא מזמין, כל אורחים שהוא מזמין,

מי טורח ומכין?

שרה אימנו.

הכל היא שומעת לו.

אבל בנושא חינוך,

ישמעאל מקלקל את יצחק,

גרש את הגר.

גרש את האמה ואת בנה.

תגרש אותו, אני לא רוצה שהוא יקלקל את הבן שלי, את יצחק.

לאברהם היה קשה, חרה לו על הדבר הזה.

כשהגיע הדבר לחינוך של הבן,

לשמץ סכנה לתואר החינוך,

יצאה מגדרה.

לא ויתרה,

לא נסוגה החור,

דרשה בתוקף.

מה, הקדוש ברוך הוא הסכים, עם מה?

ואמר לו שמע בקולה.

בנושא חינוך היא צודקת מאה אחוז,

היא לא מוותרת.

תואר החינוך בבית

הוא חשוב מאוד.

יש ילדות שקוראים להן טוהר. טוהר זה לא שם.

רחל זה שם.

אבל היא לא צריכה לוותר על השם טוהר.

היא יכולה להיות באמת טהורה.

זה הטוהר.

השם

הוא פועל,

אבל הוא צריך להיות בפנימיות.

לא בחיצוניות, רק שם.

צריך לפעול.

אז אם קוראים לילדה רחל,

זה הרבה יותר מטוהר, כי רחל הייתה שיא הטהרה.

אבל שם מודרני, טוהר,

זה לא שם.

אז גם התכונה הזאת של עמידה על חינוך הבנים והבנות,

מוטבעת,

מוטבעת בבנות ישראל.

אם לא נתקלקלו, מה, חינוך הקלוקל.

אבל כל אחת יכולה למצוא בקרבה את הדאגה והאכפתיות על חינוך הבנים והבנות.

צריך מסירות נפש על זה.

יש ממי ללמוד,

וזה גם מוטבע.

צריך רק להוציא את זה לפועל.

ורואים שבזה הסכים הקדוש ברוך הוא עם

שרה עימנו, וזה נחקק בתורה.

שמע בקולה.

רבי חנניהו ברגשיו אומר,

רוסו הקדוש ברוך הוא זה קדוש ישראל לפי כוך.

הרבו להם תורה ומצמות שנה אמור אדון אוהב סלמאן סדגו הגדיל תורו.