צריך זכויות כדי לתרום להתרים | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו שהיה מביא ציד ומאכיל את יצחק

ורבקה

אוהבת את יעקב

וכי זו הסיבה בגינה היה יצחק אבינו עמוד היראה,

פחד יצחק,

אוהב את עשיו

שהיה איש שדה,

אדם בטל

אומר רשי

שיוצא וגוזל וחומס

והיו בני אדם מערערים אותו,

כמו שכתוב בתנחומא תצא ד',

פוקד בתי עבודה זרה,

כמו שכתוב בבראשית רבה סג',

אהוד,

וידע יצחק שאין שם שמיים שגור בפיו,

כמו שאומר רשי בראשית כז כא',

ואהבו משום שאכל מצדו,

ויהאהב יצחק את עשיו. למה?

כי ציד בפיו.

ומה עם כל המעלות במרכאות האלה שאמרנו?

זו סיבה לאהוב אותו?

ולא זו בלבד,

אלא ביקש לתת לו את הברכות?

מה קורה פה?

אלא מאי?

יצחק אבינו ראה

שעשיו מפרנסו במסירות רבה,

והבין

שמשום כך העניק לו הקדוש ברוך הוא שני בנים אלו,

את עשיו

ואת יעקב.

ולפיכך עשיו הבכור,

כי אם אין קמח אין תורה,

וכל תורה שאין עימם מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון.

הבין יצחק

אבינו

שזו חלוקת התפקידים בין עשיו ליעקב.

עשיו ממונה על המלאכה להביא את הקמח,

ויעקב אשתם יושב אוהלים,

אוהלי שם ועבר.

אוהלי התורה והתפילה

מתעלה ברוחניות

ומקרין על אחיו

כעין השותפות

יששכר וזבולון.

כשם שזבולון העושה פרקמטיה ומסחר

עבור יששכר העוסק בתורה,

הוא מוזכר ראשונה בברכות

שברך יעקב

וברך משה,

כקדימת קמח לתורה.

אם אין קמח אין תורה.

אם אין זבולון יששכר לא יכול ללמוד.

אז לכן הוא קודם.

אז כך גם קודם עשיו ליעקב.

לכן הוא הבכור.

כיוון

שהוא צריך להביא את הקמח. ככה הבין יצחק.

לכן ביקש לתת

ברכות יבול ושפע גשמי לעשיו.

כפי שעם ישראל מחזיק מיבולו המבורך את בני שבט לוי,

שהם מקדישים עצמם לתורה ולעבודת השם,

ומקרינים רוחניות

למחזיקיהם.

יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל.

עד פה מסביר הרב יעקב גלינסקי,

זיכרונו לחיי העולם הבא, ושואל.

אם כן, מדוע התנגדה לכך רבקה?

אם זו ההבנה

של יצחק אבינו למה מתנגדת רבקה?

וממרום הודיעו לה בנבואה

שיעקב ייטול את הברכות

ולא יהיה סמוך על שולחנו של עשיו.

שתי סיבות לכך.

אחת,

הרב מפונוביץ', זכר צדיק וברכה,

אמר לי, כך אומר רב ינקל'ה, פעמים רבות,

בבאור דברי הגמרא ביום העין א',

הרוצה לנסח יין

על גבי המזבח

ימלא גרונם של תלמידי החכמים יין.

אז זה נחשב

כאילו נסח יין על גבי המזבח.

תלמידי החכמים,

שהם אמיתיים,

הם כמו מזבח.

והממלא גרונם יין,

זה כאילו מנסח על גבי המזבח.

מה זה שכתוב ימלא גרונם,

וכי החכמים יפתחו את הפה

והוא ייצוק להם יין לתוך הגרון?

ימלא גרונם?

ודאי שלא.

אלא מה הכוונה?

העניין כך הוא, הסביר הרב מפונוביץ',

לא האדמו״ר מפונוביץ',

הרב מפונוביץ',

הקדוש ברוך הוא קוצב

לעשיר פרנסתו.

ומוסיף לו גם עבור התלמידי חכמים.

אז לעשיר בכל הכסף שיש לו יש כסף בשבילו לפרנסה,

והוסיפו לו כסף לתלמידי החכמים.

ואז

ראשית כל חי העשיר בפזרנות,

והם הוציאו את הכסף שלו, והכסף שמופקד אצלו גם בשביל התלמידי החכמים. הוא מבזבז.

וכשנותן כבר למשולח של הישיבה,

לוקח המשולח את האחוזים שלו.

ומה מגיע כבר לגרונם של תלמידי החכמים?

עשרים אחוז.

כי יש גם נהג שלוקח, דרייבר שלוקח בדרך.

לפיכך, אמר לי הרב מפונוביץ'

שהוא מכתת את רגליו בעצמו למרות זקנתו וחולשתו,

כי בנועם שפתיו הוא פותח את לב הנדיבים לתת יותר,

ולתת את כל החלק המופקד אצלו,

ושכולו יהיה קודש לישיבה.

זהו, שאמרו, ימלא גרונם,

שייתן להם את הסכום במלואו.

ימלא,

מלשון מלא.

זאת אומרת, הכל יהיה לגרונם של התלמידי החכמים. הוא יוציא עם העשירים את מלוא הכסף המגיע לתלמידי החכמים.

רבקה אימנו חששה שאם עשיו יהיה הממונה על פרנסת יעקב,

יקבע יעקב ברעב.

דבר שני,

אמר לי הרב מפונוביץ', זכר צדיק ברכה, מטרה נוספת יש לבנדודיי,

לזכות יהודים במצוות החזקת התורה.

רצון זה נותן לי את הכוח

לשאת את הקשיים והביזיונות

שהם מנת חלקי.

זאת אומרת,

לא רק להחזיק תורה אני הולך,

אלא לזכות יהודים בהחזקת תורה.

והוא מוכן לזכות את היהודים בהחזקת תורה.

והוא יספוג ביזיונות וחלבונות וטריקת דלתות בפרצוף.

וסיפר, נקשתי בדלת ביתו של עשיר מופלג.

פתח את הדלת ואמר,

איני נותן למשולחים.

טראח, טרק את הדלת.

איזה עוז פנים.

ועוז פניו ישונה.

תלמיד חכם גדול,

מקים עולה של תורה, עומד בפתח, טורק לו בפנים ככה.

עשיר יענה עזות.

טוב, אז אני פטור.

ניסיתי,

טרקו את הדלת,

בשמיים רשום,

פטור.

עשיתי את המצווה.

ניסיתי לזכותו, הוא סרב.

אבל עקפתי את הבית ודפקתי על הדלת של המשרתים מאחוריו.

המשרתת פתחה וראתה זקן לבן

והניחה לי להיכנס.

היית צריך לראות את הפנים של בעל הבית שראה אותי פתאום בפנים.

התבוננתי סביב

וראיתי תמונה ממוסגרת של יהודי חרדי וזקנו יורד על מידותיו.

שאלתי, מי זה?

וענה לי זה סבי.

התעניינתי.

והוא התרכך.

סיפר על אורחותיו וצדקתו.

אמרתי,

תמונה כזו

מן הדין שתפאר חדר בישיבה

שהתלמידים יראו אותו וילכו באורחותיו.

ונענה לי ותרם חדר בישיבה.

כי סבורים אתם שהחדר לא היה נבנה בלעדיו?

בשמיים כתוב שיהיה ישיבה ויהיו חדרים ויהיה...

אבל הוא שזכה.

מי זיכה אותו?

אפונובי שרון.

מהדלת של הכניסה לא הייתה לו זכות.

מהדלת של המשרתים

נהייתה לו הזכות.

והוא זכה בחדר בישיבה.

כל מה שלומדים בחדר הזה,

הכל הזכות שלו

ועל שם הסבא שלו.

אבל רבקה אימנו ידעה שלעשו אין זכויות להחזיק את יעקב.

להחזיק את יעקב צריך זכויות.

עשו

זה לא האיש שיכול לזכות בזכויות כאלה. מאיפה יש לו זכויות כאלה לזכות?

להחזיק את יעקב,

את כל עולם התורה שיהיה לנצח נצחים?

יעקב אבינו זה היסוד של כל התורה של עם ישראל.

לעשווי יש זכות כזאת? היא ידעה שלא יהיה לו זכות כזאת.

לכן היא אמרה לו, תיכנס, תתברך,

אם אתה תסמוך עליו.

פעם חזר הרב מפונוביץ' במסע מתיש למען הישיבה

ואמר לי, בוא,

בואו ראה מעשה אלוהינו,

השגחה פרטית.

הבנתי שהוא חווה הצלחה מיוחדת.

וכך סיפר לי, הייתי בארצות הברית

ושמעתי על פלוני,

יהודי מיליונר,

שהוא מבקש

להנציח את שמו במבנה ציבור רב רושם בארץ הקודש.

חשבתי לעצמי,

ברוך השם, ישיבת פונוביץ' עומדת על תילה.

אבל נרתום אותו להציב יד ושם לישיבה נוספת

שנכחדה בשואה הנוראה.

ישיבת גרודנה,

ריימלס,

קוברין,

ברנוביץ',

לא חסר.

זאת אומרת,

הפונוביץ' רוב אמר, גם אם אני לא צריך כרגע להעמיד ישיבה,

אז יש ישיבות שנכחדו בשואה.

ולהעמיד אותם מחדש,

אז נטרים אותו.

בפרט שהתפרסם שהוא מבקש

להנציח את שמו במבנה ציבור רב רושם בארץ הקודש.

טוב,

טרחתי,

ניסיתי בלי סוף,

וכל העת היו דחיות מדחיות שונות.

ממש מניעות ממרום.

פה אומרים שהוא יצא, פה אומרים שהוא נסע,

פה אומרים שהוא חלה, פה אומרים שהוא נופש עכשיו.

התייאשתי.

התרמתי גבירים כיכולתי.

ברוך השם, עלה בידי.

כשעליתי למטוס לשוב ארצה,

מי יושב לידי במושב הצמוד?

אותו יהודי.

יהודי חם,

בעל לב נפלא,

שוחחנו בלבביות.

והצגתי את מרכולתי לזכות אותו בשני העולמות.

ואמר לי, חבל שהרב אחר בשבוע.

כבר תרמתי אצטדיון ביפו

שהוא יישא את שמי, אצטדיון בלומפילד.

זה השם של המיליונר.

איי, איי, איי, מעשה אלוהינו.

לא היו לו זכויות.

לא נמצא ראוי.

אם היה זוכר ובונה היכן לתורה,

כמה מצוות היו מתווספות לו מדי שנה בשנה,

מדי חודש בחודשו,

מדי שבוע ויום ובכל שעה ושעה.

אבל משום שלא זכה

כמה חילול שבת וחילול השם, רחמנא ליצלן, יזדקף לחובתו.

זה יהודי חם, עם לב טוב,

אבל לא זכה, אין זכויות.

בעניין הזה שאל הגאון

רבי דוד גריינמן,

זכר צדיק לברכה, את דודו מרן,

החזון אי זכר צדיק לברכה.

שאל אותו, אני נוסע לארצות הברית לאסוף כספים עבור כל אל-חזון איש.

ויהודים רבים עונים לי, תבוא מחר.

אני לא מבין,

וכי מחר הם יהיו יותר עשירים?

אני כבר כאן, למה לא ייתנו?

מה ההסבר בזה?

אומר ביאנקה לגלינסקי, אה, חבל שלא שאל אותי.

יש לי ניסיון בזה.

מה שקרה זה שהייתה פה תקלה.

מה הייתה התקלה?

הוא שואל

שפתחו לו את הדלת

ואמרו לו שיבוא מחר.

אז רבי ינקלה אומר,

אם היה שואל אותי, הייתי אומר לו שהייתה פה תקלה.

מה התקלה? בטעות פתחו לו את הדלת.

באמת, בלי כוונה.

אבל מחר ידעו להגיד לו שאין אף אחד בבית.

לכן הם אמרו לו, תבוא מחר.

כי מחר כבר הם יהיו מאורגנים להגיד, אין אף אחד בבית.

עכשיו הם פתחו לו בטעות,

אז לכן הם אומרים, תבוא מחר.

וכמו מעשה שהיה,

פעם ישבו שלושה יהודים.

רופא,

נדיב,

וסוחר מצליח.

והתגלגלה שיחה.

והתחילו לדבר,

ואמרו, מעניין מה יגידו עלינו אחרי פטירתנו.

אמר הרופא,

ודאי יספרו כמה חולים ריפאתי,

לכמה עזרתי,

איך קיטטתי את רגליי,

ולעיתים לא גביתי תשלום.

אפילו רכשתי לכמה תרופות ממני.

הנדיב אישר.

אני יכול להעיד על כך.

הנדיב אומר, אבל מובן שבהספד שלי יפריזו מעט עליי דומני,

ויספרו על הלב הפתוח והיד הרחבה.

הסוחר אמר, שמענו על כך.

אבל מובן שבהספד

שלכם

יפריזו יותר ויותר, הפלא ופלא.

בחייכם

מספרים עליכם את האמת במידה.

וכשאתם עולים לעולם האמת,

יפריזו עליכם בשקרים.

אבל אני,

אומר הסוחר,

בעולם השקר

חי בשקר.

אבל בעלותי לעולם האמת,

יאמרו עליי את האמת.

כיצד

תמהו

הרופא והנדיב,

אמר להם, תשמעו,

כל משולח וגבאי צדקה שבא לביתי,

אומרים לו, הוא איננו.

זה שקר.

כמובן, זה שקר.

אבל כשאמות,

יאמרו לו, הוא איננו.

וזה יהיה אמת לאמיתה.

אז אצלי לא יפריזו, יגידו את האמת.

כשאני חי,

אני חי בשקר,

אומרים, הוא איננו, ואני נמצא.

אבל כשהוא ימות,

יגידו את האמת.

הם ידעו, והוא איננו.

באמת, הוא איננו.

זאת לא הייתה התשובה של החזון איש

לרב דוד גריינמן.

אתם יודעים מה הוא ענה?

החזון איש אמר לו,

כשאמרו לך, תבוא מחר, לא מהסיבות שאנחנו תיארנו.

כי היהודי הזה נצרך לעוד זכויות

של קריאת שמע

ערבית ושחרית,

ועוד שלוש תפילות,

כדי שיהיה לו הזכות להחזיק תורה.

וזה אנשים לא מבינים.

לא כל אדם זוכה ליתן

ולא כל אדם זוכה ליתן למקום ראוי,

ולא כל אדם זוכה שמעותיו יפרנסו אותו בגדול.

אין זכות יותר גדולה מחזרה בתשובה.

אין כזאת זכות.

כבר הקראנו

מהזוהר הקדוש,

מרבנו בחייה,

מרבי עקיבא אבינו ראייה, בהספדו על בנו ועוד.

שמונה דרגות לצדקה

ופדיון שבויים הגדולה שבכולן

ופדיון נשמות למעלה מהן.

אבל כמה אנשים זוכים לתרום לזה?

כמה אנשים שמעו שיש מציאות כזאת ואפשר לתרום?

ולא תרמו.

מי נעל להם את הלב?

אין להם זכויות.

גם להתרים יש אנשים שאין להם זכויות.

לא רק לתרום,

להתרים.

גדול המעשה מן העושה.

זאת אומרת, להיות מעשה צריך זכויות יותר ממה שהעושה.

צריך זכויות.

זאת אומרת, אדם צריך להיות מודאג

למה הוא לא זוכה.

זו עדות מן השמיים שהוא לא בעל זכויות.

כי אם היו לו זכויות, הוא יהיה זוכה.

מגלגלים זכות

על ידי זכאי.

אז הוא לא זכאי.

אחרת הוא יהיה זוכה.

זאת אומרת,

אדם יש לו קנה מידה לבדוק

מה הוא נחשב בשמיים?

אדם שאין לו זכויות זה פחד פחדים.

אז מה יעמוד לו ליום הדין?

הרי כשמגיעים לעולם האמת, מה צריך זכויות?

עכשיו נגיד שבן אדם

נמצא בעולם

ונגיד הוא עשה מצוות, ובואו נגיד שהוא צדיק גמור.

צדיק גמור.

הוא לא עשה עבירות בכלל, והוא עשה את כל המצוות.

אבל הוא לא השאיר בעולם מצוות שימשיכו אחריו.

אין לו תלמידים,

אין לו בעלי תשובה.

הוא לא הקים ישיבות, הוא לא הקים בתי כנסת.

אז הוא נפטר רק עם החבילה שלו, מה שיש לו.

ויש אדם

שאין לו, הוא לא היה צדיק כזה כמו שתיארנו.

והיו לו גם עוונות.

אבל הוא יגיע לעולם האמת,

והוא יכול להיות יותר

מאותו אדם שיצא מפה צדיק.

איך?

הוא יהיה, נגיד, אם לא חזר בתשובה בסוף ימיו,

בגיהנום, יתנקה,

יקבל מה שמגיע לו,

אבל זכויות ימשיכו לעלות לו למעלה כל הזמן.

כל הזמן.

כל הזמן.

כל הזמן.

למה?

כי הוא השאיר בעלי תשובה.

בעלי תשובה מקימים דורות של בעלי תשובה.

וזה אלפים על אלפים שמקיימים תורה ומצוות בזכותו,

והכול עולה אליו כל הזמן.

זאת אומרת, הוא בבחינת ילכו מחיל אל חיל בלא סוף.

עד סוף. עד סוף הדורות.

כי הוא היה חכם להשקיע.

לכן נאמר,

ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם.

ואפילו אמרנו שהוא למד ושנה ושימש תלמידי חכמים, והיה סיפק בידו לעשות ולא עשה,

הוא ארור.

וברוך האיש

אשר יקים את התורה הזאת, זה אפילו לא למד ולא עשה.

ולא היה סיפק בידו, לא היו לו אמצעים,

לא הייתה אפשרות.

אבל הוא הלך והתרים אנשים.

הלך ועשה.

העמיד תורה.

העמיד תורה זה ברוך, בירכו אותו כל ישראל במעלתו בשמיים גדולה מאוד, בלתי נפסקת.

אז זאת אומרת, צריך זכויות בשביל זה.

וזה מדאיג אם בן אדם לא זכה לתרום ולהטרים.

ולתרום זה לא בעיה, זה כל אחד יכול לתת מהמעשרות שלו.

זה לא בעיה.

גם לא נותנים.

ואם נותנים למקומות לא טובים,

מעטים האנשים שזוכים לתת במקום טוב,

ושזה מביא פירי פירות,

מעטים.

ולהטרים זה בכלל,

כמה יש אנשים כאלה שמסוגלים להטרים לדברים טובים?

יחידי סגולה.

זה מראה מי זוכה מן השמיים ומי לא זוכה,

כי מגלגלים זכות

או רק על ידי זכאי.

זכאי.

עשו לא היה זכאי.

רבקה ידעה שהוא לא זכאי. להעמיד את התורה של יעקב אבינו, עשו לא זכאי.

לכן היא אמרה לו, אל תסמוך, תיכנס, תקבל את הברכות.

ואני אומרת לך בנבואה,

ועליי קללתך, בני. אל תפחד, תיכנס.

ואם לא, אוי ואבוי.

אז זאת אומרת, רואים.

נכון, אם אין קמח, אין תורה.

אבל לא כל אחד זוכה להיות מאלה שמעמידים.

אבל ראיתם את הרב מפונוביש?

הרב מפונוביש,

אפילו שטרקו לו את הדלת בפנים,

הוא בא מאחורה.

ומה הוא הצליח להוציא משם? חדר בישיבה.

אז כמובן שזכה אותו עשיר

בדיעבד

והסבא שלו זכה

ומעל הכל זכה פונוביש.

כמה גדולי תורה יצאו מישיבת פונוביש

בזכות זה שכיתת את רגליו וקיבל ביזיונות.

ועל הביזיונות היה לו מרוקעוונות

וגם הוא קיבל פי מאה על כל ביזיון וביזיון.

אז זה לא רק שהוא קיבל את הסך,

מה שיש תורה שיוצאת מפונוביש זה פי מאה ומאה ומאה ומאה כנגד הביזיונות.

הוא היה יכול להיות גאון הגאונים אם היה מפריש עצמו רק לתורה

ולא להעמדת התורה.

היה גאון הגאונים.

העידו עליו בני דורו, היה גאון הגאונים.

אבל הוא ויתר בשביל להעמיד תורה בישראל.

מי לא מכיר ישיבת פונוביש בכל העולם?

מכל מקום,

ראינו מפה שצריך להיות בעל זכות לתרום ולהתרים.

וכל אחד יבחן את עצמו כמה הוא עשה בשביל לזכות

עד היום בדבר הזה.

אדם נותן

באופן שוטף,

זכויותיו שוטפות,

לא רק עכשיו,

לדורי דורות.

אין לך הגנה לעולם הבא יותר בטוחה

שאתה לא תתקע בגיהינום ותעלה במעלות גבוהות מאוד בעולם העליון.

ככתוב, בצל החוכמה, בצל הכסף.

אלה שתורמים ואלה שמתרימים,

הם יהיו בצל אותם תלמידי חכמים שנהנו מהם.

בצל החוכמה,

בצל הכסף.

נו, זה כל אחד יכול לעשות.

כמובן שהוא צריך להיות מוכן לקבל ביזיונות.

כי אם זה לא היה עם ביזיונות כולם היו עושים את זה. למה לא לזכות לחיי העולם בגדולים?

אבל יש אנשים שאומרים, עזוב אותי,

תן לי להיות בגיהינום בלי להתבייש.

כבוד גדול להיות שם.

רבי חנניהו ברנגשי אומר,

רוצו הקדוש ברוך הוא זו כל ישראל,

נפיקו חרבו לעולם תורה ומצוות,

שנה אמור אדונו וסלמנו וסלמנו וירדיל תורו ויעדים.