מה נצטדק? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

אפשר?

מה נצטדק?

אבימלך, מלך גרר לקח את שרה והקדוש ברוך הוא הודיעו

הנך מת על האישה אשר לקחת.

מה תשובתו?

ויאמר

אדוני

הגוי גם צדיק תהרוג?

חף מפשע,

צדיק תמים.

ובאמת אברהם

הציג אותה כאחותו,

ומה אשמתו?

אבל אך סנאי שבא לעיר

על עסקי אכילה ושתייה שואלין אותו,

או על עסקי אשתו שואלין אותו?

מה אתה הקדמת לשאול? מי זאת האישה?

אתה צריך לכבד אדם,

להאכיל אותו, להשקות אותו, להלין אותו.

אורח בא לעיר.

מה שואלים אותו? מי זאת? מי זאת אשתך?

מה מה?

אז רואים לאיפה הרוח נושבת.

היום יש הרבה פרשיות כאלה,

לצערנו הרב.

אדם הראשון חטא.

מצווה קלה צוויתיו

ועבר עליה,

אומר הקדוש ברוך הוא.

ובו ביום,

תוך שעה הוא כבר חטא.

ומה הוא עונה?

מה פתאום?

האישה אשר נתת עימדי,

היא נתנה לי מן העץ והאוכל.

זה היא, לא אני.

מצטדק.

והאישה,

מה איתך?

אני?

מה פתאום?

הנחש אישי אני והאוכל.

זה הוא, לא אני.

ממש מעוררים רחמים.

הם לא אשמים כלום.

אלישע בן אבויה,

ריבו של רבי מאיר, נסק לגבהים

מהארבעה שנכנסו לפרדס,

ובסוף התנפץ,

התפקר.

והקדוש ברוך הוא

ותלמידו רבי מאיר מבקש ממנו,

חזור בך.

למה לחזור?

אין לו עולמה.

אבא שלו אשם,

שהקדיש אותו לתורה שלא לשם שמיים,

ומשום כך לא נתקיימה בו.

כידוע, מה הסיפור?

גם אמא שלו אשמה,

שבהיריון שלה עמו היא הריחה תבשיל עבודת כוכבים,

והיא נתקפה בולמוס של אכילה

ופעפע בה כארס של נחש. מה הוא אשם?

גם הבת קול אשמה,

כשהוא רכב על סוס מאחרי בית קודש הקודשים, יום הכיפורים,

שחל בשבת,

ושמעה בת קול אומרת

שובו בנים שובבים חוץ מאחר

שידע כבודי ומרד בי,

כמו שכתוב בחגיגת ט״ו.

אז מי אשם?

הבת קול אשמה.

היא אמרה לי לא לחזור בתשובה.

יש עוד אחד אשם.

זה הילד המגמגם ששם מופיע,

שאמר לו,

ולרשע אמר אלוקים,

מה לך לספר חוקיי?

והוא שמע,

ולאלישע אמר אלוקים,

במקום ולרשע,

ככה הוא שמע.

מה שהוא רצה לשמוע, הוא שמע.

מה שרצה להבין,

הוא הבין. יש לנו דרשה שלמה על זאת.

אז כולם אשמים,

חוץ ממנו.

אבל כשחלה ועמד למות

על פתחה של גיהנום,

שם נגמרו התירוצים,

זלגו עיניו דמעות,

ושאל אם יקבלו אותו בתשובה.

ורבי מאיר אמר, דומני שנפטר בתשובה.

אז כולם אשמים, חוץ ממנו.

אבל כשמגיעים לאמת, לרגע האחרון, פתאום כולם מודים בשביל להוריד להם שליש.

לא זו דרכנו

ולא כזו אמורה להיות.

תנור רבנן,

כשנתפסו רבי אליעזר בן פרתא ורבי חנינא בן טורדיון

למלכות

אמר לו רבי אליעזר לרבי חנינא בן טורדיון

אנחנו אומרים רבי חנניו בן טורדיון

אשריך רבי חנינא שנתפסת על דבר אחד

שהוא לימד תורה בשעת הגזרה וספר תורה בחיקו

ואוי לי שנתפסתי על חמישה דברים

אמר לו רבי חנינא

אשריך שנתפסת על חמישה דברים ואתה ניצול

אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול

שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים

ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד

ושאלו

ובגמילות חסדים לא עסק?

בהא תניא?

רבי אליעזר בן יעקב אומר

אל יתן אדם מעוטיו לארנק של צדקה אלא אם כן ממונה עליו תלמיד חכם כי רבי חנינא בן טורדיון

לא לכל אדם נותנים צדקה לא לכל ארגון צריך לברר מי המקבל ומה עושה

אחד כמו רבי חנינא בן טורדיון

אפשר לסמוך עליו ולתת לו צדקה

ולא ממונה בלבד

אלא ממעוטיו נתן

אז איך אומרים שהוא לא עשה גמילות חסדים?

ותרצו בעבודה זרה יזן

לתת נתן

כראוי לו לא עשה

גם אם תיתן מיליונים

וזה לא כראוי לו לפי מעמדו לפי ממונו

אז לא עשה

ולא גדולי גדולים בלבד חיו בהרגשה שכראוי להם הם לא עשו

פה הנקודה שצריכים לדעת על מה נצטדק

האם עשינו כל שנתנו לנו כלים לעשות

לא רק גדולי גדולים

חיו בהרגשה שכראוי להם לא עשו

שכך שנינו בגמרא בכתובות סו'

תנו רבנן

מה עשה ברבן יוחנן בן זכאי

שהיה רוכב על החמור

והיה יוצא מירושלים

והיו תלמידיו מהלכים אחריו

וראה

נערה אחת שהייתה מלקטת שעורים

מבין גללי בהמתן של ערביים

כיוון שראתה אותו נתעטפה בסערה ועמדה לפניו

אמרה לו רבי פרנסני

אמר לה בתי מי את?

אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני אחד מעשירי ירושלים הגדולים ביותר

אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך?

אמרה לו רבי

וכי לא כן מושילים ממשל בירושלים

מלח הממון חסד?

החסד הוא כמו מלח לבשר הוא המלח לממון הוא משמר את הממון

מי משמר את הממון של הדם שלא יאבד?

החסדים שהוא עושה עם הממון

ושאלו

ונקדימון בן גוריון לא עשה צדקה?

הלא כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש היו מציעים תחתיו כלי מלט

שטיחים

ובאים עניים ומקפלים אותם מאחריו וזוכים בהם

כל פעם שהוא היה יוצא

שמים מתחתיו בדים

אריגים

שטיחים

כל הדרך עד בית המדרש

נכנס בית המדרש מקפלים אותם העניים

ולפרנסתם

חסד או לא חסד?

יש אומרים שעשה זאת לכבודו יש אומרים כך אבל תשמעו מה כתוב פה

ותרצו עם כל זה

כראוי לו לעשות לא עשה

כמאמר הבריות

לפי כוח הגמל

כך מטעינים עליו מסע

השם נתן לך הרבה אתה צריך לתת לפי מה שנתן לך

אם זה הרבה ביחס לאחרים זה לא אומר שנתת הרבה

אחד שנתן ממיליארד מאה מיליון

זה כמו אחת שנתן מעשרה שקלים שקל בדיוק אותו דבר

בדיוק אותו דבר

על העני נאמר שלא יבזבז יותר מחומש שלא יצטרך לבריות אבל העשיר לא נאמר

גם אם הוא ייתן חומש

גם אם הוא ייתן חמישים אחוז הוא לא יצטרך לבריות

ביתו

לא התרפקה על הצדקה והחסד שלו

ולא טענה אבא שלי עושה חסדים אז למה ככה

רע גורלי לא אלא הבינה שהיה יכול לעשות

יותר ולא עשה ובממון הרב

שהיה אלף אלפי דינרי זהב של נדונייתה

שמעתם כמה הוא נתן לה נדוניה?

נתן לה אלף אלפי דינרים זהב נדוניה

איש אחד עשה ביפן עכשיו

חתונה ב-75 מיליון דולר

שמעתם?

חתונה ב-75 מיליון דולר.

נו.

אז הוא נתן לה אלף אלפים דינרי זהב בנדוניה והיא ידעה שחסר החומר המשמר

של החסד

ולכן כל ממונו כלה בעשן.

לא נשאר כלום

עד שהייתה נצרכת ביתו של עשיר אדיר כזה לאכול

שעורים

מבין הגללים הגדולים,

לפרק את הגדולים

של הגמלים, להוציא משם שעורים

ולאכול אותם כי היה רעב.

אתם שומעים?

טוב, עכשיו נבין אנחנו מה איתנו.

אז ראינו, יש כאלה תמיד מצטדקים. אני?

מה אני אשם? זה לא אני, זה אשתי, זה לא אני, זה הנחש, זה לא אני, זה אימא שלי, זה אבא שלי, סבתא שלי, זה הילד, זה הבת כול, זה כולם.

כולם מאשימים את כולם, רק כולו.

אבל היו גדולים וחכמים שידעו שאין מה להצטדק וזה עוון שלנו ואשמתנו ולא עשינו כראוי וכו' וכו'. יש ויש.

לאן אנחנו שייכים?

כל אחד מאיתנו יודע כמה למד,

כמה פלפל בחוכמה,

כמה חסד עשה וכמה שעות הוא מנצל ביממה.

מי יכול לומר שהוא מנצל את כל זמנו וכל יכולתו וכל כישוריו כראוי לו לעשות?

שהרי דנים את האדם בעולם האמת לפי מה שהוא.

לפי מה שהוא,

כשהשם מוריד נשמתו לפה, לא כפי מה שהוא עכשיו,

כפי מה שהוא ראוי להיות, כשהוריד אותו הקדוש ברוך הוא לכאן.

ומי מקבל על עצמו דין שמיים באהבה ונוטל על עצמו את האשמה?

בגמרא כתוב שרשעים מלאים חרטות.

ואנחנו צוחקים, רשעים מלאים חרטות, אה?

גם רשעים וגם מלאים חרטות, נו?

אבל לפי מה שלמדנו עכשיו, הם יותר טובים מאיתנו.

לפחות יש להם חרטות.

אנחנו, אין לנו בכלל חרטות.

יש לנו רק חרטות,

שאנחנו בסדר, כי אנחנו לא רשעים בעיני עצמנו.

אבל בשמיים דנים לא אם אתה רק רשע או לא רשע.

גם האם ניצלת את כל מה שקיבלת מהקדוש ברוך הוא,

כלים וכישורים ויכולות וכולי.

הזמן הצטדק.

רבי חנניו בן עגשיו אומר, פסוק וחוזק.