http://live.shofar-tv.com/videos/3932 6-6-14

מאכלות אסורות : ע"י המאכלות האסורות מסתלק הצלם אלוקים מן האדם. כמו שמובא בזוהר הקדוש פרשת משפטים בסופו, ועלולים לבוא כמה מאורעות על האדם בגלל מאכלות אסורות, כמו שאמרו חכמים ז"ל על הפסוק "ואגדיל אתכם מן העמים להיות לי", אם אתם מובדלים מן העמים הרי אתם שלי, ואם לא - הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו. מה זה אומר? ה' אומר אני הבדלתי אתכם מן העמים בכמה דברים, בכמה ענינים, בתורה, במצוות, במאכלות, בכל מיני דברים, אז אני הבדלתי אתכם להיות לי, אז אם אתם מובדלים מן העמים ולא דומים להם בשום דבר מה שאני לא התרתי לכם הרי אתם שלי, ואם לא הרי אתם של נבוכדנצר אובמבה וחבריו. ואף שבעת שהוא מתרצה להתערב עמהם כמו ביבי שרצה להתערב עמהם, נראין העמים כאוהבים אותו, כל זמן שהוא שומע להם, אבל כל זה הוא רק בתחילה לבד, אבל בהמשך הזמן נסבב לו על ידם גופא רעות רבות וצרות, עכשיו הם יטילו חרם על ההתנחלויות ויסמנו את המוצרים, ועכשיו הם יטילו סנקציות על ישראל בגלל שהחליטו לבנות עוד כשלש מאות יחידות דיור בירושלים וביו"ש, מה קרה? אתם יודעים למה זה, הוא אומר כי הקב"ה מסלק שמירתו ממנו עבור זה. אה, אתה אני אמרתי לך שתהיה מובדל לי, לשמי, תלך רק בעצתי, במצוותי, אתה לא רוצה, אתה מתרצה מעצמך להיות איתם בחיבור כזה, אה, אם ככה אני אתן אותך בידם של נבוכדנצר וחבריו, ואז מה קורה, הקב"ה מסלק שמירתו ממנו עבור זה. אז מאכלות אסורות אפילו, זה כבר סיבה להסתבך. אולי אפשר להגיד ברמז, שלכן פוגעים גם במוצרים של ההתנחלויות, במאכלות, במה הם יסמנו   את המוצרים שלהם של ההתנחלויות. וכבר צווח הכתוב ואמר "אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר".

אבל האיש השומר את נפשו ממאכלות אסורות, אפילו בעת דחקו, נושא על עצמו צלם אלהים וניצול מכמה מאורעות רעות, וזה שהועיל לדניאל חנניה מישאל ועזריה להנצל מיד נבוכדנצר, כמובא בזוהר הקדוש פרשת משפטים קכ"ה. תנא, במאי זכו דניאל חנניה מישאל ועזריה לאישתזבא מאינון נסיונין, איך הם ניצלו מאותם נסיונות? אלא בגין דלא הסתעבו במאכליהון, כיון שהם לא נטמאו במאכלים שלהם, כדרמו יתי לגובא דארייותא אישתלין בצורבא דמראה ולא שני צולמא לצולמא אחרא, כשהשליכו אותו לגוב האריות את דניאל, הוא היה שלם בצלם של אלוקיו, צלם אלקים, ולא שינה את הצלם שלו לצלם אחר על ידי המאכלות האסורות, לכן על דא דחלו ארייוותא מיני ולא חבלוהו, לכן האריות לא יכלו לאכול אותו ולא יכלו לחבול בו ולפגוע בו, בגלל שנשאר בו צלם אלקים, אתם שומעים, אדם שאוכל מאכלות כמו שצריך על פי התורה יש לו צלם אלקים והוא נשמר מהרבה רעות וצרות. אפילו מאריות. תא חזי מאי כתיב, ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב מכל הילדים האוכלים את פת בג המלך, נראה מראיהם טוב, אומר הזוהר דצולמא דמראיון לא ארי מהן דאחרי מיהת, ז"א הצלם של האלקים הם לא הפסידו אותו ולא הוסר מהם אבל מאחרים הוסר צלמם,  מי שאכל את המאכלות של פת בג המלך, חנניה מישאל ועזריה לא הסכימו למרות שזה איסור לא לאכול את המאכלים המדויקים שמביאים לסריסים, כי הם צריכים להיות גבוהים ונאים ובריאים וחסונים, ואם הם לא יאכלו את מה שמכינים להם בדיוק הם עלולים להיות חלשלושים וזה לא כבוד מלכות, הם יוצאו להורג, אבל הם לא הסכימו לאכול. והמשרת שהיה מביא להם את האוכל, הם עשו איתו דיל, אמרו לו תשמע, אנחנו לא אוכלים את המאכלים האלה, חבל שנזרוק את זה, אתה תביא לנו קטניות, ואנחנו נאכל קטניות וירקות, ואת האוכל הבשר וכל הדברים הטובים ארוחה ככה אתה תקבל אתה, פשששש כל ארוחה שווה חמש מאות דולר, הוא הסכים, אבל הוא פחד מה יקרה אם חלילה אתם תיראו לא טוב, יוציאו את כולנו להורג, אמרו לו נעשה עשרה ימים, אם עשרה ימים לא יטש כוחנו ולא נכחש ולא כלום נמשיך. מה כתוב, כתוב, ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב מכל הילדים האוכלים את פת בג המלך, אפילו נהיה יותר טוב מאחרים שאכלו, והם אכלו רק קטניות. מה זה נראה טוב יותר? אומר הצלם של אלקים לא הוסר מהם, אבל מאחרים הוסר צלמם. מאן גרם היי? מה גרם להם לכך? בגין דלא התגעלו במאכליהון, משום שהם לא התגעלו בגיעולים של המאכלים שלהם, לא נטמאו בטומאת מאכליהם, אה, אומר הזוהר זכאה כוליהון בישראל, דכתיב בהוא ואנשי קודש תהיו לי, אומר הקב"ה, אני רוצה שאתם תהיו אנשי קודש, כשאתם אוכלים מאכלות המותרים, ולא נוגעים במאכלות אסורים, אז אתם נקראים אנשי קודש תהיון לי, לי, לי, לי, ואבדיל אתכם.

נבאר את הכתוב בהאזינו, כי מגפן סדום גפנה ומשדמות עמורה, כשאדם עולה בדעתו ומהרהר לעשות את העבירה, תיכף ניטע הגפן עבורו בסדום, דהיינו במקום גפרית והמלח, הכוונה בגיהינום יש לו כבר נטיעה שמה, ההרוהור מספיק, חשב לעבור עבירה כבר ניטע לו גפן בסדום. במקום הגפרית והמלח. ורצה לומר שהותכה להבראות עבורו מקום מוכן לפורענויות, ואח"כ כשמתחיל לעשות העבירה גופא, נגמר האשכולות המרים מן הגפן, וכשגומר העבירה נסחטו האשכולות ונעשה היין המר שכולו ארס כחמת תנינים. זהו שנאמר "אשכולות מרורות למו", איייי, אמר בלשון למו, גם בסוף הפסוק וחש עתידות למו, להורות לנו שמלאכים רעים נכנסים ועבירות נשלחים אח"כ לענוש רק את החוטא שנבראו על ידו, ולא חוטא אחר, על זה מרמז גם הנביא במה שאמר, תייסרך רעתך, הרעה שאתה בראת אותה היא תייסר אותה, המלאך המשחית שאתה בראת מהעבירה הוא הוא שייסר אותך. חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר, כל זה רמז לבריאת המשחיתים שהם נגמרו בשלמות לאחר גמר העבירה, והם מוכנים ומזומנים תיכף לחבלו ולהשחיתו בכל כוחותיו. ושמא יאמר האדם, אם כן אייהם? הלא אדם עושה עבירות מידי יום ויום ואין שטן ואין פגע רע, על זה משיב הכתוב, "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי", אני טומן אותם וחותם אותם באוצרותי, ואיני מניחם לצאת לחבל, למה? פן יחזור האדם בתשובה. ולמה כפל כמוס עמדי חתום באוצרותי, יש שני  מיני משחיתים, אחד גרוע מחברו, אחד מועיל לו רק הטמנה, מה שנטמן באיזה מקום שלא יראה את האדם ויזיק אות,ו אז מטמינים אותו רק, השני, האכזריות שלו גדולה כל כך שצריך דווקא לחותמו ולסגרו באוצר המוכן לזה, וזה מדוקדק בלשון של הכתוב "חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר" כנגד שני המשחיתים האלה. לכן כתוב "הלא הוא כמוס עמדי" זה הסוג של ההטמנה, "חתום באוצרותי" זה אכזר, כל אחד לפי ענינו. נו, אז זה על מי שנכשל במאכלות אסורות.

ושמא תאמר עוד, אם כן טוב הדבר שנמלא כל תאות ליבנו והמשחיתים לא יפגעו בנו, לזה אמר הכתוב, הופה, לי נקם ושילם לעת תמות רגלם, בעת שימותו רגלי האדם בעת פרידת הנפש, תיכף נפתח סגור האוצרות והם מוכנים לקבל נקם מאיתו. ושמא יאמר האדם, מתי יהיה דבר זה, רק אחרי מאה שנה, לזה אמר הכתוב הופה, כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו, כי באמת לא ידע האדם את עתו, כי פעמים רבות יסובב ע"י עוונות העצומים לקרב את מיתתו, ככתוב אל תרשע הרבה פן תמות בלא עיתך, ולזה אמר מחש עתידות, דהיינו דבר הרע העתיד להיות בסוף כמה שנים חש, הוא מחיש לבוא לפני זמנו על ידי מעשים רעים. עד כאן דברי מי? החפץ חיים בספר נדחי ישראל פרק כ"ח עונש מאכלות אסורות, אתם שומעים?

וכתבו בשם רבינו הארי ז"ל, באם אחד שומר נפשו ממאכלים אסורים, אז הקב"ה שומרו גם בהשגחה עליונה, ואינו מתקרב אצלו שום מאכל אסור, אם אתה רוצה להשמר ואתה נשמר ואתה עושה כל בדיקה שצריך, ה' ישמור אותך שלא תכשל גם בשגגה. אבל רק שיבקש תמיד רחמים על זה, להנצל ממאכלות אסורות, ונכון לבקש על זה בכל תפילה בשמע קולנו.

מובא בספר חכמת אדם, לא לאכול שום דבר בפרט בקיץ עד שיסתכל מה הוא אוכל ושותה, וכתב שם שהרבה פעמים ניצול מכמה מכשולים על ידי זה, כי הרבה פעמים נמצאים תולעים במים, ועל הלחם, וגם בפירות בקיץ, בפרט על הענבים רוחשים לפעמים תולעים, והמה סכנה גדולה חס  ושלום לבד מהאיסור, לא רק שיש איסור יש גם סכנה מאכילתם, ואדם חוטף ואוכל וממלא נפשו מאיסורים. אמנם זה העצה טובה, שישגיח על הדבר שאוכל, והעיקר "ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה", וישגיח על נפשו ולא יהיה להוט אחר תאוותו. ופה הוא אומר כל מיני מינים, אבל זה נאמר באידיש אז אנחנו לא נקרא אבל זה מסוג הדברים שכולנו יודעים שאין היום דבר שהוא לא מתליע, אין דבר שהוא לא מתליע, אפילו פלפל חריף ביס בס, אם תחתכו אותו פלפל יבש תמצאו בו תולעים מידי פעם. שלא לדבר על בצל, חושבים שבצל אם בחוץ אין כלום אז הכל בסדר, לפעמים תמצא בבצל רקב בתוך הגלידים הפנימיים ותולעים שמה רוחשות. שלא לדבר על כרובית שהיא נגועה מאד ועוד כל מיני סוגי מאכלים, יש תותים, תותים נראים יפה, אבל יש כאלה שהם נאכלים, אכלו אותם תולעים וכו' וטוז נכנסו פנימה ולא שמו לב וכו', שלא לדבר על שקדים ופקאנים וקשיו שהמון יש, ובוטנים שהם קצת ישנים, חומוס שלא לדבר, שעועית שצריך להתפיח אותה בשביל לראות אותה, אין שום דבר שאפשר לאכול בלא בירור, אכלתם גרעינים ופתאום הרגשתם אבקה בפה, נכון? תולעת שאכלתם, בתאבון. ז"א אדם צריך לדע שצריך לבדוק כל דבר, כי אם הוא אוכל אחד, אחד שרץ אחד, זה 195 מלקות. מה זה 195 מלקות? מורידים לו את החולצה, לוקחים שוט בעובי כזה, טפח, חמישה ככה בונקלה בסוף עם זה ומצליפים עם עור, עור שהוא עבה ככה, סלח נותנים לו 13 פה, 13 באמצע, 13 בצד השני, זה נגלה ראשונה, חמש נגלות כאלה זה 195 מלקות על חרק אחד, על כנימה קטנה שנמצאת בלימון או בתפוז שחורה, נקודה ש חורה קטנה שבטעות סחטת עם הלימון לתוך הסלט או לתוך הזה או שנדבק לך ביד כשאתה לחצת, אח"כ תפסת את התפוז ואכלת, ואכלת אותה. 195 מלקות חוץ מטומאת הנפש שתיכף נראה מה זה גורם.

עכשיו יש גם בדגים, בעור שלהם, בסנפירים, בקשקשים, ולא ניכר רק למומחה וקשה בהם הבדיקה, וגם אחרי בדיקה עם מומחה לפעמים נשארים תולעים, ויש להם לפעמים מאחורה פה בחנג'ורי בורנטו, ושמה יש בעיה צריך לראות טוב טוב ולבדוק. והכתוב אומר "ולא תטמאו את  נפשותיכם בכל השרץ השורץ על הארץ" פירוש, מלבד דברים שאתה מעלה על דעתך לשמור עצמך מהם, עוד אני מבטיחך שלא יאונה לך כל מין הרע, והוא אומרו בכל השרץ הרומש, ועוד הוא רומז שבאמצעות שמירת מצוה זו, שימו לב, לא ישלטו הגויים בעם בני ישראל. למה? כיון שהגויים בעצמם נקראים שרצים ושקצים הרומשים על הארץ.

עכשיו, עוון מאכלות אסורות הוא חמור כמו איסור עריות, וזה היה עוון פגם אדם הראשון שהשליט על כל גופו יצר הרע, ועקר עצמו מרוחניות הקדושה העליונה הפשוטה מיצר הרע, ונתלבש בחומר העולם וכוחותיו ובזנות וכיוצא משאר הקליפות, שקליפת הזנות היא כוללת הכל, וכך אמרו רבותינו ז"ל בתנחומא בראשית י"ב, במדבר רבה ט"ז, שהקב"ה מתקנא בזנות יותר מכל שאר עבירות, דהיינו הקב"ה הוא אל קנא ונוקם בעיקר על הזנות, יותר מכל שאר עבירות, והטעם הוא זה מפני שעוקר עצמו באיבריו ונפשו מכל הקדושה, ומתלבש כולו ביצר הרע, מה שאין כן בשאר העבירות, שזה לא כך, חוץ מענין האכילה, שגם היא עבירה כוללת גם כן, והיא מטמאה את הנפש, "ולא תטמאו" זה מטמטם, מפני שנעשית הטומאה ההיא חלק אבר בגופו, והזנות משתווה לה. שנאמר בה בזנות גם כן שם אכילה, שנאמר אכלה ומחתה פיה, ככה נאמר על האשה שהיא לא בסדר, אכלה ומחתה פיה.

יום אחד הגיע לערלוי אדמו"ר פלוני וקול הברה יצאה בעיר והדברים הגיעו לאזני רבינו הגאון הקדוש רבי שמעון סופר זי"ע זצ"ל, כאילו אותו אדמו"ר אינו בודק את פרי הדובדבנים לפני אכילתם מחשש תולעים, אלא מה, הוא מרגיש ברוח הקדוש מה ראוי וכשר לאכילה. ובענינים של דאורייתא לכולי עלמא אין לסמוך על רוח הקודש, מיד שלח למסור לו אזהרה בשמו, שאם יתנהג ככה במקום הזה שהוא הרב של המקום, ידרוש ממנו לעזוב מיד את ערלוי. שמעתם? בדיקה ברוח הקודש, אפילו אם האדמו"ר הוא בעל מדרגה ברוח הקודש, אם לא יבדוק את הדובדבנים בבדיקה ממש, תצא מהעיר, אל תשאר פה ותלמד את הציבור כאן שאפשר להקל.

איסור ועונש אכילת תבלין כאיסור ועונש אכילת מאכלים אסורים. עשר תעשר, מה כתיב למעלה מן הענין, לא תאכלו כל נבלה, רבי עזריה ורבי יונתן בן חגי ורבי יצחק בן מריון בשם רבי יוסי אמרו, האוכל פירותיו תבלין כאילו אוכל נבלות וטרפות, אם הוא אוכל פרי שהוא תבל ולא עישר אותו כאילו אוכל נבלות וטרפות, מה טעם, לא תאכלו כל נבלה, ואחרי זה מה כתוב, עשר תעשר. רבי אבא ורב הונא בשם רב אמרו, האוכל פירותיו תבלין למעשר עני חייב מיתה. תנחומא פרשת ראה ט"ז י"ז.

מי שיש לו מח בקודקדו יחשבו איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי, אם אדם היה יודע שיש ארס באוכל היה אוכל? אם היה ספק ארס באוכל היה אוכל? כי הנה אם דבר זה יארע היקל אדם על עצמו אם יאכל אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש ואפילו חשש קטן? ודאי שהוא לא יקל, ואם יקל לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור. אף איסור המאכל כבר ביארנו שהוא ארס ממש ללב ולנפש, אם כן מי אפוא יהיה המיקל במקום חשש אשר איסור אם בעל שכל הוא. מי אומר את זה? מסילת ישרים פרק י"א.

אמרו חכמים ז"ל בברכות ס"ג, למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות? לומר לך, כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותן לכהן סוף נצרך לכהן ע"י אשתו. רש"י אומר, אם אתה מעכב מתנות הכהן וכו', והקשו המפרשים, זה מופיע בטללי אורות ותורה תמימה פרשת נשא, למה בחטאו תיענש אשתו? ראוי היה לומר שענשו בעצמו, כמו למשל סוף בא לידי זנות, שאמרו בהוה אמינא סוטה ד' על מי שאינו נזהר בנטילת ידיים, אתה לא נזהר בנטילת ידיים סופך בא לידי זנות, לא אמרו אשתו תסבול, למה פה אומרים שבסוף הוא יזדקק ע"י אשתו לכהן? אלא כנראה שאת התרומות ומעשרות שנשארו בבית אשתו אוכלת אותם, כמו שיש אנשים שלנשים מקלים לאכול זיתים כיון שאינן חייבות בזכירת התורה, אז הוא גם כן מיקל לה בתרומות ומעשרות שנשארו בבית ונותן לאשתו לאכול אותם, במקום לתת אותם לכהן, למה הוא לא נותן לכהן משום שהוא צר עין, קמצן, כילאי שחס על ממונו, ומפני כך הוא עצמו אינו נענש ביוצא בזה, למה, כי הוא לא נטמטם מהמאכל, הרי הוא צדיק, הוא צדיק של וצדקתך, שהפריש המתנות כדי לתקן את המאכל, אבל לתת את המעשרות הוא לא נתן. וכן לילדיו הוא לא יתן את התרומות ומעשרות, למה הוא חפץ שיגדלו לה' לתהילה ולתפארה, מה יהיו מטומטמים? אז בתורה וביראת ה' הוא רוצה שיהיו בכל מידה נכונה ואינו רוצה לטמטמם חס וחלילה, וממילא מי יאכל - האשה אוכלת ומטמטמת, עד שהיא מגיעה להסתתר אחר עד שהיא תסתתר לאחר ויקנא לה בעלה. אולי הוא גם מכסה את פשעיו ולא מודיע לה שהוא מאכיל אותה, וזה גזל הכהנים, ומוטב שהיא לא תדע כדי שחטאה יהיה קל בשוגג, ככה הוא חושב, אבל אעפ"כ היא מטמטמת, כי ידוע שמאכלות אסורות עשה שוגג כמזיד, גם מי ששוגג ואכל משהו זה לא יעזור לענין טמטום, טמטום יש, אמנם זה שוגג אבל מטומטם, הוא אורגינל. זה מה שמזהירה אותו התורה, כי סוף המאכל האסור שאתה מאכיל אותה יאלץ אותך לבוא לכהן לבדוק אותה אם נטמאה חס ושלום. אתה טמאת אותה במאכלות אסורות עכשיו לך תבדוק אותו אצל כהן שמנעת ממנו תרומות ומעשרות אם היא לא נטמאה לך ממש. לך בבאלה שיהיה לך פדיחות עכשיו אצל כולם, כל העובר עבירה בסתר מפרסמים אותו בגלוי. צריך להשקות אותה מים המאוררים לעיני כולם בשער נקנור, וכולם ישמעו שאשתו נסתרה ואיזה סיפור וכותרות בעיתונים, מי גרם? אתה חשבת אתה פקח, הא? אייייי.

נחלקו רבותינו אם מותר למסור נפש על עבירה חוץ משלשת החמורות, עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, האם יש עוד מצוה או עוד עבירה שאסור לעבור שאדם יכול או צריך או חייב למסור את נפשו חוץ מהשלש החמורות? יש אומרים שעל מאכלות אסורות מותר למסור נפש, כי מטמטמים ועלולים להעביר את האדם על דעת קונו. אתם שומעים? זה בספר חרדים רי"ט ובמפרשים. אתם שומעים עד כמה זה חמור, שיש אומרים שצריך למסור נפש לא לאכול מאכל אסור. אתם שומעים?

סיפרתי לכם בעבר, אבל אני אספר לאלה שלא שמעו, שהיה לי פה פעם עורך וידאו שהיה חילוני גמור ומרוב סרטים שהוא ערך שאלתי אותו  יום אחד, תגיד לי אתה לא השתכנעת מכל מה שאתה שומע? אז הוא אומר לי אני משוכנע, אני אומר לו אז למה אתה לא עושה מצוות? אומר אני לא מרגיש שום דבר לזה, אני מבין בשכל שזה נכון, ברור לי שזה נכון, אבל אני לא מרגיש, לא בא לי לעשות שום דבר, שום דבר, אין לי שום משיכה לזה בכלל, כלום. אמרתי לו אתה יודע למה? למה, אמרתי אתה אוכל נבלות וטרפות, אתה אוכל מאכלות אסורות, אז אתה מטמטם את כל הדם שלך, את הנפש שלך, כי הדם הוא הנפש, ואתה אוכל, מה קורה לאכול הוא מתעכל והוא עובר בדם, איפה הוא עובר, בלב ובמח, אז אתה מטומטם בלב ובמח, ואתה לא יכול לספוג דברים שבקדושה, כי טומאה זה ההיפך מקדושה, זה שתי דברים סותרים, אתה לא יכול להתחבר לקדושה אם אתה טמא. אדם שהמחשבות שלו מלאות בטומאה הוא יכול לחשוב על קדושה? הרי צריך עדינות הנפש וזכות בשביל שאדם יתפס למשהו שבקדושה, אבל אם הוא מטומטם, הוא טמא כולו, איך הוא יכול להרגיש רגשות עליונים, הוא לא יכול, אז הוא צחק גיחך בהתחלה, אמרתי לו שמע, מה שאני אתן לך עצה זה מה שהחברותא שלי סיפר לי פעם, שהיה אצלו מישהו שבא עו"ד מאד מפורסם ולמד איתו במשך שבועים, שבועיים למד איתו גמרא, והבן אדם לא קולט, והוא עו"ד מפולפל ופיקח והוא לא קולט, אז הוא אמר לו תשמע, אתה אוכל מאכלות אסורות, נכון? אומר לו כן. אומר זה לא נותן לך להבין. אז מה לעשות? אמר לו שבועיים תאכל רק מאכלים כשרים מה שאני אגיד לך, אחרי שבועיים נפתח לו הכל. אז לכן אני אומר לך את העצה כי יש כבר מי שעשה וזה עבד, אז אני מציע לך אותו דבר, ואמרתי לו מה לאכול ומה לא, ואיפה לאכול וכו', שלום. אחרי שבועיים הבן אדם חזר בתשובה גמורה, היום הוא חרדי לכל דבר. הוא היה קיבוצניק של השומר הצעיר. זהו. זה הסיפור.

הרב הקדוש המלבי"ם, זי"ע, בדרשה הראשונה כשהוא התקבל להיות הרב בבוקרשט הוא אמר, הנה בזמן שהיו בני ישראל על אדמתם היו צריכים ליתן לכהנים המתנות זרוע לחיי וקיבה, עתה בעוונותינו הרבים שאין לנו כהנים בעבודתם הרבנים עובדים עבודת הקודש, והנה שלוחי דרחמנא ודציבורא ועל כן המתנות שייכים לרב, ובכח זה אני דורש מכם שתתנו לי את הזרוע, את הלחיים והקיבה, מה זה הזרוע - אני רוצה שתניחו עליה תפילין, הזרוע זה שלי. והלחיים - אני רוצה שתגדלו פאות וזקן. לחיים אני רוצה פאות וזקן. ואת הקיבה אני גם רוצה - שתניחו בה רק דברים הכשרים והמותרים. זהו, זה שלשת הדרישות מהקהל, תפילין, פאות וזקן, צורת יהודי ובקיבה להכניס רק מה שמותר ולא מה שאסור. מפה הוא כבר יגיע איתם לכל, שמעתם? הבנתם גם לאיזה קהילה הוא הגיע, כן, שצריך להגיד להם דברים כאלה.

מסופר על הגאון הקדוש רבי יוסף יונה הלוי הורוביץ, הרב דאונסדורף בפרנקפורט לפני השואה, שפעם באה לפניו שאלה של עוף, וקרא לנוות ביתו הרבנית נשמתה עדן ואמר לה, כדאי לקנות עוף המן השואל, בא אחד עם שאלה, האם העוף כשר או טרף, הוא בדק אותו ואמר לאשתו, תקני ממנו את העוף. וכך עשו שילמו כסף מלא וקנו את העוף מהשואל. כשהלך השואל הורה לרבנית לזרוק את העוף ולהשליך אותו לבעלי חיים. והסביר לה את מעשהו, מפני שעל שאלה זו נאמר בפוסקים שהמחמיר תבוא עליו ברכה, ז"א ניתן להכשיר את העוף, אבל המחמיר תבוא עליו ברכה, לא לאכול אותו, המחמיר שלא יאכל אותו, תבוא עליו ברכה, ופשוט שאין הברכה חלה על המחמיר לאחרים, והוא מפסיד ממונם בכך, אם אני אגיד לו שזה כשר אבל המחמיר תבוא עליו ברכה, אז מה אני עושה, אני מחמיר על אחרים, אני מחמיר עליו וגורם לו להפסד, כי אם הוא שומע שהרב אומר תבוא עליו ברכה מה הוא מבין, שצריך לזרוק את זה. אלא על המחמיר לעצמו הוא אומר, המחמיר לעצמו תבוא עליו ברכה, אז לכן אמר לה שכדאי לקנות את העוף  ולהחמיר ואז נזכה בברכה. שמעתם את הרעיון? ולמה הוא מנע את הברכה מהשני? אלא הוא הכיר בשני שהוא לא יחמיר, אז לכן הוא העדיף שההוא לא יאכל מה שיש עליו המחמיר תבוא עליו ברכה, להחמיר עליו הוא לא רצה, להפסיד את ממונו הוא בלאו הכי לא יהיה מוכן והוא גם לא ירצה, אז לכן הוא החמיר בעצמו, לקח את העוף והאכיל לבעלי חיים וזכה בברכה מן השמים.

ש. העוף לא היה כשר

הרב: העוף כשר אבל המחמיר תבוא עליו ברכה. יש כשר כזה אתה יודע שיש לו ככה.

ש. זה היה תרגיל?

הרב: זה לא תרגיל.

ידוע הדבר ומפורסם בין בני האדם כי לפי המאכלים יתפעל הגוף בבריאות או בחולי. תלוי מה אתה אוכל אז הגוף שלך  יושפע, או בריאות או חולי. כי בשר הגוף הזה נפסד בכל יום ויום, ולפי המזונות הטובים יתהווה בו בשר בריא וטוב, ולפי רוב המאכל יתהווה בהיפוך, על כן היה מחסדי האל הגדולים עלינו, אנחנו, עמו אשר בחר, הרחיק ממנו כל מאכל מזיק אל הגוף ומוליד בו ליחות רעות, וזה הכלל שיש לו לפי הפשט בכל איסור המאכלות, כמו שאמרנו למעלה, וידוע כי החלב דבק ומוליד ליחות רעות, מי אומר את זה? ספר החינוך במצוה קמ"ז. מה שהבדילנו ה' יתברך מכמה מאכלות אסורות מפני שקצתן מטמטמים את הלב, כחלב ודם, וקצתם שמולידים כמה מיני חולאים קשים ורעים כשרצי הארץ והמים, מי אומר את זה? כף החיים להגאון הקדוש רבי חיים פלאג'י זי"ע בסימן כ"ד. ועכשיו תשמעו סיפור מדהים.

מספר הרב משה ויא שליט"א, הוא מומחה גדול עולמי לזהירות והרחקה ממאכלות אסורות, יש לו ספרים עם ציורים של כל המאכלים והחרקים שנמצאים בהם, איך מטפלים בהם איך מרחיקים אותם וכו'. הוא נתן הרצאה בנושא מאכלות אסורות שמשפיעות על כל חלקי בני האדם במדינת מקסיקו, ניגש אליו אדם עם סיפור אישי אחרי הדרשה, ואמר לו לפני כמה שנים אשתו חלתה מאד, ונתגלתה במוחה תולעת אלימה וטורפת. ניתחו אותה והצילו את חייה. לאחר ההחלמה באו להפרד מהמנתח שהיה שליח להצלתה, בין הדברים שאל אותם הרופא אם יש להם היכרות עם העם היהודי, השיבו לו אנחנו יהודים, ענה להם הרופא בשאלה, כיצד יתכן? החידק האלים והטורף הזה מופיע רק באכילת חזיר, והיהודים הרי אינם אוכלים חזיר. התביישו האנשים מאד ונחרדו מתוכחתו של הגוי ומאז הם מקפידים לאכול אך ורק כשר. אתם שומעים, צריך שהגוי יסביר ליהודי כמה יתרונות יש לו שהוא לא אוכל מאכלים אסורים.

ועכשיו תראו מה זה זעזוע כששומעים על דבר איום ונורא. הגאון הקדוש רבי לייב חסמן זיע"א המנהל הרוחני של ישיבת חברון היתה לו אמונה צרופה וברורה עד מאד. בתקופה ההיא נזדעזעה ארץ ישראל 400 פרסה על 400 פרסה כשנודע שבאחד הקיבוצים מגדלים שפנים לאכילה, באותם ימים נכנס בחור אחד ממקורביו של רבי לייב לביתו, מצא אותו יושב ודופק באצבעו על השולחן במשך זמן רב ולא דיבר דבר, כך היה מנהגו כשהיה לו צער גדול. על השאלה של הבחור על מה הוא דואג, לא ענה. כשהלה הפציר בו מאד השיב לו כדברים האלה: כתוב בתורה, ולא תקיא הארץ אתכם, אם כן במצב כזה הרי יגרשו אותנו מהארץ הקדושה, מילא, אני אלך, אלך באשר אלך, אבל היא, הראה בידו על הרבנית ששכבה חולה, היא שברה את רגלה ולא הבריאה עד יום  מותה, כיצד היא תלך, הוא הבין שבגלל זה יגרשו אותו מן הארץ, הארץ תקיא את יושביה. אתם שומעים?

אזהרות התורה וענשיה היו עבורו חיות ומוחשיות מאד, זה מופיע בהקדמה לסרפו הקדוש אור יהל.

עכשיו תקשיבו, חכמת אדם בכלל ל"ו אומר, הרבה אזהרות הזהירה התורה בשרצים, האוכל שרץ המים חייב ארבע מלקויות, כפול 39, האוכל שרץ הארץ חייב חמש מלקויות - 195 מלקות, ושרץ העוף כזבובים וכיוצא בהם לוקה 6 מלקויות, ומטמאים הנפש כדכתיב "ונטמתם בם" לכך צריך האדם להזהר מאד שלא יכשל חס ושלום. צריך להזהר במים הידועים ומוחזקים שיש בהם תולעים שאסור לשרות בהם בשר או להדיח בהם דבר מאכל בלא סינון דהתולעים נדבקים במאכל, אז היום יש רשת ששמים וזה מונע את היציאה שלהם.

הירקות בכל המדינות מוחזקות בתולעים, ואסור לאכלן בלא בדיקה, כל דבר צריך בדיקה לא מועיל מה שבדק מקצתן, ואפילו אם בדק הרוב לא מועיל, אלא צריך לבדוק כל פרי ופרי דהוא מיעוט השכיח. כיון שזה מיעוט המצוי.

עוד הוא כותב, ראוי לאדם להסתכל במה שאוכל ועל ידי זה ינצל מתולעים, ומעיד אני עלי שכמה וכמה פעמים נצלתי ע"י זה ברוך ה'. בתוך הדגים נמצאים לפעמים תולעים, במח או בכבד או במעיים או בפה או באזניים, ובפרט בדג הנקרא הכט, זה במים, יש בו תולעים דקים וארוכים, ובמקום השכיח צריכים בדיקה. וכן בדג מלוח, מצוי בתוך החלב תולעים דקים, וצריכים בדיקה. ויש מקומות שיש על הדגים מבחוץ אצל הסנפירים וגם על הסנפירים ובתוך הפה ואחורי האזניים שרצים קטנים מאד, והם עגולים כעדשה, צריכים לבדוק שם ולגרדן היטב.

ועכשיו תראו מה זה נקרא זהירות. הקהילות יעקב, הסטייפלר זי"ע כל דבר שהיה עליו חשש איסור לא אכל. אפילו אם היה כשר בבירור. פעם התפרסם באיזה עיתון שבדודי המים שעל הגגות מתרבים בעלי חיים זעירים, ומאז לא שתה ממים אלו בלא סינון.

התפרסם שמצאו תולעים בין קליפות הבצל הפנימיות, מאז הורה לחצות את הבצל ולהפריד את קליפותיו.

הפוסקים דנו בענין ערלה בחצילים, האם פרי עץ הוא או פרי האדמה, הפסיק לאכול חצילים. יש חשש בקטניות, תולעים בקטניות, לא אכל קטניות. מששמע שיש חשש תולעים בתותים לא אכל עוד תות אחד. עוררו חשש על שמן סויה, החשש תוקן, אבל רבינו פסק מלהשתמש עוד בשמן סויה.

כתבו ספר תורה בביתו, השמחה היתה רבה והביאו יין ומיני מזונות, רבינו נמנע מלאכלם, יש הרבה יבחושים באויר, העוגה היא אורירית, יש בה חורים, הראיה שלי חלשה, יתכן שיבחוש מסתתר בעוגה ואני אבלע אותו בשוגג, הסביר לנכד. בסוף הוא הסכים לטעום מן העוגה אחרי שהנכד עיין בה ובירר בודאות שאין כל חשש, ז"א הוא הפך לו אותה פירורים עד שהוא חיפש לו בין האוירים.

לעילוי נשמת חתנו הגר"ש ברזם זצ"ל בחר לפרסם את בירורו, שהכנימות, זה הנקודות השחורות על תפוזים עם בעלי חיים זעירים ויש להזהר מאד שלא ידבקו לידיים וישובו לתפוז ויאכלו עמו. החמיר מאד מלאכול משאלה שהורה בה חכם, אפילו ממראה דם בביצה. ז"א אם היתה שאלה שהובאה לחכם והוא הורה בה להיתר, הוא כבר לא אכל. אם היה שאלה - הוא לא אכל. היתה מנורה בחדרו בלילה, יצאו לאכול בחדר אחר מחשש שאור המנורה משך חרקים רבים, כשביקש לשתות ומישהו העיר לו שחדר זבוב לכוס לא ידע את נפשו מרוב חרדה, הוא לא יכשל חלילה באיסור, אבל היה כה קרוב לזה, כל אותו לילה לא יכול היה להרדם, לא מצא מנוח, ורבינו הודה והכיר טובה לזה שמנע ממנו לשתות, ואמר לו, אינך יודע איזה חסד עשית עמדי מכמה יסורי גיהינום הצלתני. זבוב אחד פעם אחת בחייו, לא שתה.

רבינו הפסיק לעשן סיגריות זמן רב קודם שהיה שייך שיהיה חשש שהסיגריות מגידולי שביעית הם, באמרו שמרגיל עצמו להפסיק מפני השביעית שקרבה, שיהיה לו קל. איייי.

יהודי דתי מדרום הארץ רצה לפתוח חנות מכולת, בא לבקש ברכה שיצליח בעסקו, אמר לו רבינו, אינני יכול לתת לך ברכה, ולקבל אחריות שתכניס למכולת בלי הכשרים, אינני יכול לברך להצלחה על מאכלות אסורות ולהכשיל רבים, הבטיח לו האיש שיכניס לחנות רק מצרכים כשרים, ואז בירך אותו בחמימות ובלבביות שיצליח.

נו, עד איפה מגיע ההשפעה של מאכלות אסורות. בחדר האוכל היה מסביר, שאכילה ללא ברכה היא כמו מאכלות אסורות המטמטמים את הלב, ולא רק אם המאכל בעצמו אסור. אתם שומעים? אם אדם לא בירך על מאכל זה כמו שאכל מאכלות אסורות. וכמו שמאכל אסור מטמטם את הלב, אז גם אותו דבר אכילה בלא ברכה מטמטמת את הלב.

כידוע שמאכלות אסורות מטמטמים את הלב, ונטמאתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם בם, והביא מעשה נורא, מי זה, המשגיח דקמניץ הביא מעשה נורא, תשמעו משהו מבהיל, עד היכן נקרא מאכלות אסורות שמטמטם את הלב. בזמנו של בעל התניא היה איש כשר שהיו לו חמישה בנים, הגדול ביניהם היה קשה הבנה בלימודו, כשבא אבי הילד אצל רבי עקיבא איגר, מה אמר לו? למה הילד קשה הבנה? היום אם היו הולכים למישהו מה היה אומר? תקח אותו לאבחון, יכול להיות שהוא היפראקטיבי, יכול להיות שהוא ככה ואחרת, כך היו אומרים, נכון? אתם יודעים מה אמר רבי עקיבא, איגר, אמר לו גדולי הפוסקים פוסקים שמאכלות אסורות מטמטמים את הלב מלקלוט את התורה. אתם שומעים מה שסיפרתי לכם קודם. אז ז"א אם הבן שלך קשה בהבנה ואם פה מישהו מרגיש שהוא קשה בהבנה, אז הוא היה עכשיו אצל רבי עקיבא איגר, ומה הוא אמר לו, תדע, אם אתה קשה הבנה מאכלות אסורות טמטמו לך את המח, בגלל זה אתה לא קולט, בגלל זה אתה לא קולט. בצר לו חקר ודרש היכן אכל הבן שלו מאכלות אסורות, הרי הילד אוכל רק בבית והבית מוחזק בכשרות. לאחר חקירה ודרישה, מה התברר? התברר שהילד אכל באיזו חתונה וטעם שמה טעם של עוף, נו, אז מה יש אם הוא טעם טעם של עוף? חקר אצל בעל האולם, ואמר לו תשמע, השוחט הרגיל לשחוט שחט אצלנו, הכל היה כשר. פנה לשוחט והשוחט נבהל מעצם השאלה, ואמר שחטתי בכשרות, אבל נכון היתה בעיה, מה הבעיה? אומר אחר זמן נודע לי שהחתונה היתה אסורה על פי דין. מאחר והאישה התגרשה בגט שבעל התניא פסל אותו, ולא ידעתי מכך רק לאחר מכן, ז"א אשה שנתגרשה בגט פסול לפי בעל התניא, והיא התחתנה עכשיו כאשת איש עם גבר אחר, בחתונה הזאת אכל הילד מהעוף. העוף נשחט בכשרות, החתונה פסולה, הילד אכל מהעוף וזו היתה הבעיה. למה בעיה? איך  נהייתה בעיה? תשמעו.

יש תשובה בבעל התניא, בסוף שולחן ערוך שלו, שולחן ערוך הרב, ביורה דעה ושמה כתוב בסימן ל"ט, חושן משפט סימן ל"ט, וראה כמה זהירות וראיה רחוקים של צדיקים היה בדבר.

הבעל תניא אוסר בתשובה להשיא אשה כזאת שהתגרשה בגט שהוא פסול לפי דעתו, אסור להשיאה, זה פשוט, נכון? אבל הוא מסיים את ההלכה, ולגזור, הוא כותב, ולגזור בכלל ובפרט בגזרת חכמים על השוחטים שלא ישחטו על החתונה חס ושלום שום בהמה ועוף, ואם יעברו חס ושלום תהא שחיטתם נבלה. שמעתם? השחיטה כשרה אבל בגזרת חכמים הפכו את הכשרה לנבלה. והילד אכל מזה, מזה נטמטם ולא הצליח בלימוד. אז מה הציע לו רבי עקיבא איגר כשנודע הדבר שאכן מאכלות אסורות טמטמו את ליבו של הילד הזה, אמר שהילד ילמד מתוך הדחק, שילמד מתוך הדחק, אולי אומר רבי עקיבא איגר, אולי בזכות זה, תקשיבו, אולי בזכות זה הקב"ה יסייע בידו לפתוח את מוחו וליבו לתורה. וכך היה, שלחו אותו לבדו את הילד לארץ ישראל, ילד לבד, זה דחק וצער בלי המשפחה בלי כלום לחיות פה לבד וללמוד תורה מתוך הדחק, ולאט לאט ראה פרי בעמלו ויצא מהטמטום של הנפש.

ש. מה הילד אשם?

הרב: מה זה משנה מה הילד אשם, ילד בטעות הכניס את היד לאש, מה הילד אשם? נשרפה לו היד, מה הוא אשם? הוא לא אשם, מי אמר שהוא אשם, אבל נשרפה היד, מה עושים ליד שרופה, צריך לטפל בזה. הילד אכל ולא אשם, אבל מה קרה, ילד החליק על בננה הוא אשם? הוא לא אשם, אבל שבר את הרגל.

ש. לא שומעים

הרב: עזוב את החשבון של הקב"ה, יכול להיות שבגלגול קודם הוא היה ככה, יכול להיות שההורים שלו ככה, יכול להיות ככה, אלף ואחד סיפורים מה זה מעניין אותנו כרגע, העובדה היא זאת והתוצאה היא כזאת, אז עכשיו, מי שרוצה לצאת מהטמטומים שיש לו, למה הוא לא קולט תורה, למה הוא לא מבין מהר, למה הוא לא חריף למה הוא לא זה, הוא לא זך, אם אדם זך בליבו במוחו אז הוא קולט צ'יק צ'ק, אבל אם לא יש לו אטימות, הטמטום זה אטימות, הוא אטום כי הוא אכל לפי המסורת. יש כאלה אומרים לך אני אוכל, אפילו שאומרים לו שמע בדקו וזה שמה ספק גדול ואנחנו יודעים שזה יותר מספק גדול, אני לא יודע, אני אוכל לפי המסורת. תאכל אתה, אם אתה רוצה לאכול לפי המסורת תאכל אתה.

ש. לא שומעים

הרב: נכון, אם הוא אכל מאכלות אסורות או לא. אם ישלו רגשות לתורה, אם יש לו רגשות להבנה, אם יש לו את כל זה זה קנה המידה הכי ברור והכי בולט בצ'יק צ'ק, אתה מבין? דיברנו על זה קודם.

תשמעו עכשיו דבר מדהים. תשמעו. מסירות נפש בואו תראו עד איפה מסירות נפש של כשרות, אנחנו בושה וחורפה, יש לנו כל אוכל שאנחנו רוצים לאכול ויכולים לאכול ולא משגיחים על הכשרות כמו שצריך, אז בוא ותשמעו מה זה מסירות נפש.

הרבי הקדוש מצאנז קלויזנבורג סיפר ברבים על עצמו, במהלך אחד משיעוריו בחומש עם רש"י כשלימד כבר בארץ ישראל סיפר, הייתי במחנות בשואה, אך טריפות סירבתי לאכול, טריפות סירבתי לאכול, הגעתי לאושוויץ, היה זה בערב שבת קודש, ביום שישי בשחרית בשעה עשר, תיכף כשירדנו מהרכבת דחקו בנו בכח ובאכזריות להכנס אל תוך המחנה, אחרי בואנו חילקו שמה אוכל לאנשים שנבחרו כשרים לעבודה, היה זה מאכל בשרי לארוחת בוקר, הכל נדחקו לקבל מנה זו, המריצו אותי שאבוא גם כן לאכול בחלוקה זו, אך אני הגבתי שבשום אופן לא אוכל טריפות אצל רשע זה שלקח ממני את כל אשר לי, בשום אופן לא אוכל  טריפות, וכך צמתי כל אותו יום שישי צום מלא, פשוטו כמשמעו. בערב כבר הייתי רעב ותשוש מאד, ושוב למחרת ביום שבת קודש אני שומע שצועקים ומכריזים שיבואו לאכול, אך אני לא הלכתי, וכה ישבתי מכונס בתוך עצמי, וכשהתרוקן הצריף ואף אדם לא נשאר שמה, לפתע פתאום התפרצתי בבכיה בנחלי דמעות נפתחו למרות שלא נהגתי לבכות כי קיבלתי על עצמי לקבל באהבה את כל מה שקורה כאשר ציוונו ה', אך בצהרי אותו יום שבת קודש פרצתי בבכי איום ואמרתי, רבונו של עולם, נשארתי לבדי חסר כל, את הכל לקחת ממני, נשארתי ערירי ויחף, הוא איבד עשרה ילדים, נשארתי ערירי ויחף ועוד אלך לאכול טריפות? אינני רוצה לאכול טריפה, אינני אוכל! והנה בעוד אני יושב עם עצמי ומדב רכה, נכנס אל הצריף יהודי מבוהל וניגש אלי ישירות כשהוא שואל, האם הנכם הרב מקלויזנבורג? נבהלתי מעצם השאלה, כי את הרבנים וכלי הקודש נהגו הרוצחים להוביל ראשונה אל הכבשן, אבל תוך כדי דיבור בא אליו יהודי נוסף וקורא לעברי, הנך מחויב לגשת מיד סמוך לדלת עומד מישהו ממתין אליך, לא נותרה בפני שום ברירה כי אם לגשת אל הדלת אפילו שהייתי חושש מאד אולי זה קאפו או אחד מאנשי האס אס ואין לי פה שום אפשרות להמלט או להתחבא, אבל כשהגעתי קרוב לדלת ראיתי לפני אדם מבוגר יהודי ששאל אותי במילים האלה: האם הרבי מקאשינוב היה דודך? אני עומד משתומם מהיכן ידע איש זה אודותי, כי אני שרוי פה במחנה אושוויץ, ומהיכן ידע שהרב הקדוש רבי דוד מקאשינוב זי"ע היה דודי, והשבתי מיני וביה, אמת הדבר, הרב מקאשינוב היה דודי, מיהר והושיט לי ככר לחם וצלוחית מלאה ריבה ואמר, הבאתי שיהיה לך מה לאכול, הבאתי שתשביע את נפשך, וכהרף עין נעלם האיש המסתורי והסתלק לא ראיתי אותו יותר אף פעם. וראיתי אז בחוש כי יש אלהים בארץ, והצדקתי את עצמי על שלא רציתי לאכול טרפות, ואז קיבלתי מחדש על עצמי יהיה מה שיהיה בשום אופן לא אוכל טריפה, במיוחד שהקב"ה מזמן לי מאכלים, וקידשתי אח"כ על הפת ומצאתי מים ליטול את ידי וישבתי לאכול סעודת שבת קודש, לחם עם ריבה. וכל השנה שהייתי עצור אצל הנאצים ימח שמם, לא אכלתי שום טריפות, למרות כל מה שעבר עלי במחנות, ואפילו ללא חילול שבת, ושמרו אותי מן השמים, אף אחד מהרשעים לא ידע מי אני, וכמה פעמים כבר הייתי כפסע שבין החיים והמוות, רצו להכחיד אותי וראיתי בחוש שהקב"ה מגן ומציל את שומרי התורה ולומדיה ואני אף זכות אבות הגנה עלי.

אחד ממקורביו השלים את הנושא והוסיף, כי לא רק באושוויץ, אלא גם לאורך כל תקופת השעבוד אצל הנאצים ימח שמם, התנזר הרבי זצוק"ל ממאכלים לא כשרים מכל סוג שהוא, רק בנוגע לחלב חיכך בדעתו והסכים  מתחילה לשתות, חלב נכרי, חלב נקי שאין בו שום תערובת כל שהיא, אך לבסוף חזר בו גם מזה. מתי חזר בו? באחד הימים צבה בטנו שהיא תופעה אופינית לאנשים הסובלים מרעב נפוחי כפן, שהבטן מתנפחת להם, ושמע שאנשים מסביב מתלחשים שקיצו קרב, מיד אמר לנפשו, אם בין כה וכה הולך אני למה לי לשתות דוקא עכשיו חלב שלא חלב אותו ישראל כשר, וחדל מלשתות. ואחרי ימים ספורים התאושש והבריא, נעלמה הנפיחות מגופו כלל ולא הזדקק יותר לשתיית החלב, וכך ניצל הרב מקלויזנבורג וזכה לעלות לארץ הקודש בריא ושלם.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.