המטבע של רבי דוד אבוחצירא | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 02.08.2014, שעה: 22:46
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nזכור את אשר עשה אדוני אלוהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים.
שתי פרשיות של זכירה הן,
זכירת מעשה עמלק וזכור את אשר עשה אדוני אלוהיך למרים.
ובשניהן כתוב
בדרך
בצאתכם ממצרים.
ובשתיהן פרשו בספרי
זכור בפה בשעת טירופכם.
בצאתכם
בשעת גאולתכם.
אז זכור בפה
זה בשעת הטירוף,
ובצאתכם זה בשעת הגאולה.
בהיינו דבעמלק מבואר
העוול שבמעשה עמלק
ובמרים מבואר חומר העונש,
כי העונש בא בגלל שעת טירופכם.
כלומר, בשעת עינוים במדבר מחד,
ובשעת יציאתם ממצרים מאידך.
כלומר,
בשעת גדולתם ואהבתם,
אהבה רבה גדולה ויתרה של הקדוש ברוך הוא להם.
אז מצד אחד זה היה בשעת עינוי וטירוף במדבר,
ומצד אחר
זה בשעת גדולה,
אהבה רבה גדולה ויתרה של הקדוש ברוך הוא להם.
כמו שכתוב, זכרתי לך חסד נעורייך,
ולכתך אחריי במדבר.
וגודל העונש
מעיד על גודל וחומר עבירה.
אז שתי זכירות הללו, נזכר בהן
בדרך בצאתכם ממצרים.
אז אמרנו, אחת זה זכור בפה בשעת הטירוף,
ובצאתכם
זה בשעת הגאולה.
ורואים מפה גודל העונש,
שהוא מעיד על גודל חומר העבירה.
לדעת הרמב״ן, זיכרונו לברכה,
זכירת מעשה מרים היא מצוות עשה ממניין תרי״ג.
וזה לא רק עץ הזכור ואל תשכח.
ואף שהתורה חסה גם על כבודם של רשעים,
וכל שכן של צדיקים,
וכל שכן של אנשי סגולתו ותפארתו של מקום
כמרים הנביאה,
וכמבואר בספרי על ויפן אהרון,
כאן
לא אך שלא חסה התורה לכסות עליה וגילתה את כל המעשה לפרטי פרטיו,
אלא שצוותה על מצוות הזכירה בפה.
דהיינו להגיד
בפה את מעשה מרים.
והיינו לחזור על המעשה בפה
ולשנן אותו בכל יום,
כמו שצוותה
על זכירת מעשה עמלק.
איך זה?
זה שתי קצוות, לא?
פה צדיקה גדולה מאוד מאוד מאוד,
ופה עם של רשעים גמורים מאוד מאוד.
השאלה נשאלת איך ייתכן להשוות שני מעשים אלה
באיזה צד שהוא?
איך אפשר?
איך השוותה התורה מעשה של הגרוע והשפל ביותר ממין הברואים,
הרשע מרשעי העולם,
שאין לו שום צד של מציאות וקיום בעולם,
עד מחות תמחה את זכר העמלק,
מתחת השמיים,
ואינו עומד אלא לקליה ומחיה מתחת השמיים,
למעשה מבחר היצורים
וסגולת הבריאה כמרים הנביאה,
שאנו מצווים לזכור את מעשה שניהם בשווה.
איך משתווים שני הקצוות הללו?
והנה בברכות של תורת כהנים בספר ויקרא, כו' יודה, איך כתוב
ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם,
פירש רשעי, זיכרונו לברכה,
ולא תגעל נפשי כפישוטו.
ותמא הרמב״ן,
זיכרונו לברכה, מה עניין הוא לברכות האמורות
כשישראל הן במעלה העליונה ביותר?
אם כתוב, ונתתי משכני בתוככם,
זה השיא של השיאים שעם ישראל ראוי לו.
אז איך כתוב,
ולא תגעל נפשי אתכם?
מה זה עניין הברכות?
כשישראל הן במעלה העליונה ביותר,
כי מעלת הברכות גדולה כל כך,
שלא נתקיימו בשלמותם בדור מן הדורות,
ולא יתקיימו אלא לעתיד לבוא,
כמו שמפורש בספר שם.
זאת אומרת, הרמב״ן אומר,
כל הברכות שמובטחות פה בתורת כהנים,
כל זה לא נתקיים בשלמות עדיין בדור מן הדורות,
אלא זה יתקיים לעתיד לבוא.
ואם כן, מה ברכה היא ולא תגעל נפשי אתכם?
איך זה נכנס בתוך הברכות?
והרי על שעת הגלות והכעס נאמר, לא מאסתים ולא געלתים.
אז זאת אומרת, מה נכנס פה ולא תגעל?
אכן, הרי מצינו בפרשת מרים,
ואביה ירוק ירק בפניה הלא תיכלם.
וזה הלא הוא ביטוי של שעת גיעול,
כי אם ירוק ירק בפניה, זה מה שראוי,
זה ודאי שעת גיעול.
מראה לעינינו דבר שאין הפה יכול לדבר ואין להעלותו על המחשבה,
שיהא שייך עניין מעין זה אצל מרים הנביאה,
שכביכול היא ראויה ליריקה בפניה?
שהרי כך מקרא כתוב,
ומוכרח מזה שאדרבה,
לפי גדולת המעלה תיתכן בחינה של גיעול
גם מחטא קל שבקלים ודק מן הדקים,
שהוא אינו מושג ונתפס לשום נברא.
ואף על פי כן,
לפי גדולת האדם וקרבתו אליו,
בהשראת שכינתו עליו,
ייתכן
שגם מעשה כזה יגרום ריחוק
עד כדי כך שתכתוב התורה על זה,
ואביה ירוק
ירק בפניה.
בעל כורחך ששני מיני גיעול הם.
יש האדם בא לידי מצב שכולו גיעול,
ועל זה נאמר בתורה,
שאף בהיותם בארץ אויביהם שגלו ונתגרשו מלפני השם,
והכעס עליהם גדול מאוד.
יש האדם בא לידי מצב שכול כולו גיעול.
על זה נאמר בתורה, שאף בהיותם בארץ אויביהם,
שהם גלו ונתגרשו מלפני השם,
והכעס עליהם גדול מאוד.
מכל מקום כל כך רבה היא האהבה וגדולה ויתרה היא החמלה מהקדוש ברוך הוא עליהם,
שגם אז לא מאסתים
ולא געלתים.
אז זאת אומרת, יש מצב שעם ישראל בעצמו ראוי לגיעול.
ובכל אופן,
הכעס עליהם כזה גדול ומכל מקום
הקדוש ברוך הוא חומל עליהם, אוהב אותם,
ולא מואס ולא גואל.
אבל יש גיעול שהמקור הוא דווקא המעלה העליונה ביותר,
והמעלה היא הגורמת,
שהוא כל כך קרוב לקדוש ברוך הוא,
שגורם כל צל של כתם כלשהו
לריחוק
לעומת הקירוב שהוא עומד בו.
ובלשון התורה קוראים לזה גיעול.
וגיעול זה הוא הנאמר בברכות
ונתתי משכני בתוככם.
כלומר תהיה מעלתכם גדולה ונשגבה כל כך
שהשכינה תשרה בתוככם תמיד
ובמעלה עליונה ונשגבה כזו
הרי מצוי מאוד שתהיה איזה בחינה של גיעול.
כי הלא הריחוק הוא לפי הקירוב.
ועל זה באה להם ההבטחה.
ולא תגעל נפשי אתכם
בשום בחינה שהיא.
ומשכנו יהיה בתוכם בשלמות האהבה והקרבה.
ומעלה זו לא נתקיימה באמת מעולם בהאומה כולה
בשום דור מן הדורות.
שהרי אפילו על מרים הנביאה נכתב כן.
רק לעתיד לבוא יתקיים כן כמפורש בספר.
אז לפי זה יש שתי סקירות שבשתי הפרשיות
והן באות ללמד לנו על שתי קצוות ממש.
ממעשה מרים עלינו ללמוד.
מעלתו של האדם מישראל
שייתכן שיגיע למעלה העליונה שכל חטא קל שבקלים יהיה ככתם.
רק כדי כך שייקרא בלשון של התורה גיעול.
וממעשה עמלק אנחנו לומדים להפך.
שייתכן שאדם זה שנברא בצלם
להיות סגולת הבריאה
יבוא לידי שפלות כזו
עד שיגיע למעשה עמלק.
ולגיעול כזה שאין לו תעודה אחרת בעולם
אלא
קליה ומחיה בלבד.
וזה תורת שתי הזכירות שלמדים משתי הפרשיות.
פרשת מרים ופרשת מעשה עמלק.
כשהשם אומר ולא תגעל נפשי אתכם
זאת אומרת שאפילו אם נהיה ראויים
לריחוק בגלל הקירוב
הוא לא יגעל אותנו.
אבל לעומת זאת
אצל עמלק
רואים ששם זה הרחקה עד כדי קליה.
ואלה שתי זכירות שאדם צריך לזכור.
שאדם יכול להיות ברום המדרגות
ואף על פי כן
יש מצב שהוא יהיה מרוחק שזה נקרא גיעול בלשון התורה.
ויש מצב שאדם לא מתרומם אפילו לדרגת אדם.
אפילו לא צלם אלוקים.
כמו עמלק
שראוי לקליה וזה גיעול גמור ביותר והרחקה
עד תכלית הכיליון.
בתורה מצווה אותנו נזכור תמיד
את אשר עשה אדוני למרים בדרך בצאתנו ממצרים.
וכן נוהגים לומר בכל יום את הפסוק הזה.
ביחד עם עוד הזכירות שהתורה הזהירה אותנו עליהן כמו זכירת מעשה עמלק בשבת,
במתן תורה,
ביציאת מצרים.
ונשאלת השאלה על מה ולמה נחשב העניין הזה של לשון הרעש. דיברה מרים על אחיה הגדול
שצריכים לזכור את המעשה הזה לדור ודור לעולם ועד כל יום.
כל ישראל.
למה?
הרמב״ם
מסביר לנו בדברים האלה את העניין.
הרמב״ם
מסביר בדברים האלה את העניין.
התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהייתה גדולה ממנו בשנים והיא לא דיברה בגנותו.
היא לא דיברה בגנותו
אלא טעתה
והשבטו לשאר הנביאים.
והוא לא הקפיד על הדברים האלה.
שנאמר והאיש משה עניו מאוד
ואף על פי כן נענשה מיד בצרעת.
אז קל וחומר לבני הרשעים הטיפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות.
זה דברי הרמב״ם.
ביאור הדברים
כמה גדול היצר של סיפור לשון הרע
ובייחוד על גדולי עולם
שאפילו מרים הנביאה,
אחותו של משה,
שגדלה טו על ברכיה וסיכנה את עצמה להצילו מן הים,
כלשון הרמב״ם,
מדברת עליו לפני הקדוש ברוך הוא
ומשווה אותו לשאר נביאים.
ולא עוד,
אלא בשעת מעשה,
כשכל ישראל רואים איך היא נענשת על המקום
והיא מצורעת כשלג,
עונש חמור על לשון הרע.
נאמר מפני מה לא העריך משה בתפילה?
אחותו הצדקת שהצילה אותו והוא חב את חייו לה.
למה לא העריך בתפילה?
למה אמר בקצרה, אל נא רפא נא לה?
שלא יאמרו ישראל,
אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומאריך בתפילה.
שמעתם?
זאת אומרת, היא נענשת על לשון הרע, נהיית מצורעת?
ואז משה חושב,
אם אני אאריך בתפילה ידברו עלי לשון הרע.
מה יגידו?
יגידו, ראית?
אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומאריך בתפילה.
דבר אחר,
כשלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפילה אבל בשבילנו אינו מאריך בתפילה.
אצלנו הוא אומר בוהה
ברכה והצלחה.
ואצלה,
יואווה, תראה כמה מאריך.
העונש הגלוי
איננו מרתיע ואין איש שם על לב שלא לדבר בגנותו של משה רבנו עליו השלום.
העניו מכל אדם.
מכל מה שיעשה ידברו בו שרה ויחשדו בו שהוא מאריך בתפילה בשעה שאחותו נתונה בצרה.
אכזריות. אכזריות כזאת
שגם אדם פשוט איננו מסוגל לזה.
או הצד ההפוך
שרק בשביל אחותו הוא מאריך בתפילה אבל לא בשביל אחרים.
ככה יכולים לדבר לשון הרע.
במקום להיזהר, לפחד מלשון הרע.
ובשביל זה אנחנו צריכים כל יום להגיד זכור, זכור, זכור.
בשביל לזכור מה היה למרים שהייתה צדקת כזו.
ועם כל זה
עם כל זה יכולים לדבר לשון הרע תכף ברעותם את הדבר הזה.
ולא לחשוש.
כמו שכתוב על המרגלים.
הרשעים הללו ראו מה קרה למרים
והוציאו דיבת הארץ רעה.
אז אפילו על הוצאת דיבה
על הארץ מתו 600,000 איש.
ובכן,
ובכן ובכל הדורות ובכל הזמנים
מדברים סרה בגדולי הדור.
וכן בכל הדורות
ובכל הזמנים
מדברים סרה בגדולי הדור.
וחושדים בהם דברים שאין להעלותם על הדעת.
וכמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה
בכולם בלשון הרע.
או באבק לשון הרע.
וכולם בלשון הרע.
או באבק לשון הרע.
וזו רעה חולה.
עלה כל חלקה טובה בישראל ובאדם
ולכן מזהירה התורה בכל לשון של אזהרה על נגע הצרעת
זכור את אשר עשה אדוני אלוהיך למרים בדרך
זכור
ולמד
עד היכן הדברים מגיעים
שאפילו מרים הנביאה
עלולה להיכשל בהם
בכל זה איננו מועיל לעקור את הנגע הזה
זכור וישמר בנגע הצרעת הזה
כי בנפשך הוא
היה מישהו אנונימי
שהוא לא רוצה להיחשף
וזה לא טוב
שהשאיר לי פה פתק קטן
עם מילים קטנות
שהוא שמע אותי אומר איזה לשון ארע על איזה רב מסוים
ולא הבין כלל וכלל על מה נאמר ולמה
ונתתי דרשה שלמה, אני לא יודע אם הוא הבין אותה,
להסביר מתי
זה לטובה ולהועיל
או להזהיר מפני הנוכלים והרמאים
והוא חשב אולי יש לו איזה קרבה או איזה אהדה כלפי אותו רב
שלא נאמר במכוון דווקא אבל הוא הוזכר בדווקא
בשביל להראות שגם כאלה שחושבים שהם מזכי הרבים
יכולים לעשות מעשים
של נוכלות
ולמכור מטבעות
של בהתרמה כמובן
של רבי דוד אבו חצירא
בתוך עסקה עם הוראות קבע וכולי וכולי
כשרבי דוד נשאל על זה הוא אמר שמעולם הוא לא בירך מטבעות ולא נתן ברכה על מטבעות
וככה מפתים אנשים
לתרום הוראת קבע
אז זה היה כשמישהו ניגש עם המטבע והראה אותה לרבי דוד אבו חצירא ואמר לו כבוד הרב
אתה ברכת את המטבע הזאת?
חס ושלום
אז הוא אמר מי אמר את זה?
מי מכר את זה?
אז הזכירו לו את השם של הרב שהזכרתי
שהוא מכר את זה אז הוא אמר אני כבר אטפל בו
והרב הזה הוא מאוד מקובל בציבור
ולמרות זאת הוא יודע שזה חרטה ברטה
איך הוא יודע שזה חרטה ברטה? כי כל הארגון יודע שזה חרטה ברטה
איך אני יודע שהארגון יודע שזה חרטה ברטה?
משום שיזמנו שיחה
לעמת את הדברים גם עם הארגון
האם הארגון יודע על זה חרטא ברטא או שהוא לא יודע?
אז הייתה שיחה ושתי שיחות בעצם, הן מוקלטות, אפשר להשמיע אותן,
וזה מאוד מצחיק ומאלף לשמוע את זה.
פונים שמה,
שואלים אם אפשר לקבל את המטבע.
אז אמרו כן, זה עולה 1,800 שקלים.
לא, לא המטבע.
לא המטבע.
ההוראת קבע, שהיא כוללת את המטבע,
את האתר שלהם, את השיעורים שלהם, את הרבנים שלהם,
הכל נכנס בפנים, הכל. המטבע זה לא החלק המהותי וזה. אז הוא שואל, אבל רגע, אבל המטבע אפשר לקבל? כן.
ורבי דוד ברך אותה? כן.
את כל המטבעות?
כן, את כל המטבעות.
והוא בירך, כן? טוב, אז אני רוצה רק את המטבע. אומרים, לא, זה הולך ביחד.
זה הולך ביחד.
אז הוא אומר, לא, אני לא צריך את כל השאר. כל השאר לא חשוב בעיניי. רק המטבע של רבי דוד היא החשובה.
את יכולה לברר לי את זה?
אז היא אמרה לו, כן, אני אחזור אליך.
אז היא בררה עם מי שבררה.
ודאי שהיא לא בררה עם מי שמתחתיה,
כן? כי אין מתחתיה.
היא בררה עם מי שמעליה.
והיא חזרה אליו, אז הוא אומר לה, נו.
אז היא אומרת לו, כן, אתה יכול לקבל רק את המטבע.
אומר, וכמה זה עולה?
היא אומרת לו, 1,800. מטבע שלא קיבלה ברכה,
שהוא מוחה על זה, רבי דוד,
פתאום כל הזכויות של כל הרבנים וכל השיעורים והאתר שלהם והכל,
ירד צוויפן,
העיקר להוציא את הכסף מהבן אדם על חרטא ברטא.
נו, אז זה לא צריך להציל את האנשים מהנוכלים?
שאדם באמת מאמין שהוא מקבל איזה משהו בעל ערך
סגולה כלשהי אולי?
ברכתו של צדיק?
לא היה ולא נברא.
וככה, מוכרים בקבוקים של עראק שעולים 10 שקל, 7 שקל,
עם השגחה, בלי השגחה,
באלף שקל, באלף דולר.
תלוי מי הפראייר שישלם.
מהספרדים התמימים
בולעים הכול, שותים הכול,
לבריאות.
אבל יש מצווה
לפרסם
עושה עוולה
ולהציל
עשוק מיד עושקו.
זה ההלכה בלקות לשון הרע.
כן,
אז הבחור האנונימי
שיגש אליי בסוף ויגיד לי מי הוא.
חובת ההתבוננות
ולימוד המוסר מפורשת היא בתורה ובנביאים
וכמה פרשיות בתורה ובייחוד בספר דברים
ובספר משלי מיוחדות הן לתוכחה.
בעוין ברמב״ן
שכתב לזכירת מעשה מרים
היא מצוות עשה לדורות להכיר העונש הגדול ולהיזהר מזה.
ולא חס הקדוש ברוך הוא על כבוד הצדקת
אף שהיה חטא
דק מאוד.
והנה אמרו בגמרא
בסוטה ל״ב
מפני מה תקנו תפילה בלחש
שלא לבייש את עוברי העבירה״
שהרי לא חילק הכתוב
מקום
בין חטאת לעולה.
ואף שמבואר ברש״י
שמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג
אינו מחפה עליה כדי שיתבייש ויתכפר לו
מכל מקום חסה התורה על כבוד החוטא.
וכן אמרו במשנה לרבי יוסי הגלילי
שכל החוזרים מעורכי המלחמה הוא בשביל לכסות על עוברי העבירה.
זאת אומרת
רואים שמי שעשה עבירה בשוגג
צריך להביא חטאת
כשהוא מביא חטאת כולם רואים
ואז זה גורם לו להתבייש
והבושה גורמת שיתכפר לו.
אבל גם רואים שהתורה חסה
על עוברי עבירה
ואלה שיש עבירות בידם
והוא הירא ורח הלבב מעבירות שבידו ילך וישוב לביתו
והוא לא יוצא מעורכי המלחמה למלחמה
אז איך יכעסו עליו?
אם כל מישהו בעל עבירות לא יכול ללכת בצבא
צריכים לחזור כולם ידעו הנה כל אלה חוזרים כל אלה בעלי עבירות.
מה עשתה התורה בשביל לחפות עליהם?
הכניסה עוד
יוצאים לצבא
מי שהרס אישה
מי שבנה בית
מי שנטע כרם
כל אלה זה הכיסוי לבעלי העבירות
שכשבעל עבירה יוצא אומרים אולי הוא
הרס אישה,
אולי נטע כרם ולא חיללו,
אולי, אולי, אולי.
אז אי אפשר לדעת.
התורה תראו מה עושה בשביל לכסות,
אתם שומעים?
זאת אומרת מבעלי העבירה הרוויחו שלושת
האנשים האלה של בנה בית הרס אישה וכולי.
הרי לנו עד כמה חסה התורה אפילו על כבודם של עוברי עבירה.
אז כל שכן על כבוד הצדיקים.
ומכל מקום פרסמה תורת מעשה מרים משום תועלת ההתבוננות.
בשם מה תאמרו אולי הרב ההוא לא יודע שלא נתברך המטבע?
הריני מכירו ויודעו משכבר הימים
וצחקנו מעניינים אלה ומהשיטות הפסולות האלה
כבר בימים קדמוניים.
כך שהדברים ידועים,
אבל מה לעשות זה ההוראות של הארגונים שעובדים בהם.
והרי כמה גדולה היא חובת ההתבוננות.
ואמרו זיכרונם לברכה כתוב אלה המצוות.
ואחר כך אלה הדברים.
אמר הקדוש ברוך הוא
חביבה עליי תוכחת משה לישראל
כעשרת הדברים.
הרי נלמד בכאן
החשיבות הגדולה של תורת התוכחה
שהיא שקולה כנגד כל המצוות
ותוכחה לא עיקרה בקבלתה והשפעתה על המקבל.
מה העיקר של תוכחה? רק להשמיע.
העיקר זה שהשני, השומע, יקבל ויושפע.
והנה התוכחה של משה רבנו הייתה
לבאר לעם ישראל דברים ועניינים
שראו הם עצמם בעיניהם.
כמו מעשי המרגלים
שראה כל הדור שלא נותר מהם איש מלבד יהושע וחלב.
ודבר זה היה נס ופלא.
וראו הכל בחוש.
ומכל מקום היה צורך בדברי תוכחה
לחזק את הרושם של המאורע.
וראה לנו כמה גדולה חובת ההתבוננות המוסרית.
והנה כתוב בדברים
טוז
כי השוחד
יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים.
שני דברים נאמרו בשוחד
מעוור ומסלף.
מעוור
היינו שלא רואה את האמת.
וזה בין במציאות הדברים
ובין בהלכה.
וכמו שכתב הגאון בפרשת משפטים
בשמות
כג כתוב יעבר עיני פיקחים.
כאן כתוב
עיני חכמים.
דה פיקחות הוא בהבנת המציאות.
אתה פיקח, איך אתה עיוור?
וחוכמה
זה בהבנת ההלכה.
אז למה המשנה כתוב בשני מקומות?
כי השוחד יעוור עיני פיקחים, כי השוחד יעוור עיני חכמים,
עיני פיקחים שמתעוורים מלראות את המציאות נכוחה.
וחכמים זה בעניין ההלכה,
שלא מבינים את ההלכה. השוחד מעוור אותם מלהבין את ההלכה.
ואת שניהם מעוור השוחד.
ומסלף,
מעקם,
מהפך את העניינים בגלל השוחד.
הנה האדם
הרי יצר ליבו רע מנעוריו,
ומילדותו אינו מכיר
רק את ענייני החומר ואת הרצונות שלו הטבעיים.
דבר זה עוד הולך ומתחזק על ידי ההרגל
וגם על ידי השפעת הסביבה,
שהרי לא הורגל כלל להרחיקם
ולהבין בדרכי השכל,
ואף כשהוא כבר מגיע ללמוד תורה,
עדיין הוא משוחד מאוד מצד הרצונות.
הוא כבר כתב הגאון במשלי,
כשהדיין מטה הדין בשביל שוחד,
כשבאים אחר כך לפניו דינים אחרים מעין זה,
אינו דן בהם כהלכה,
אפילו שאין לו כבר בהם נגיעה.
למה?
לפי שדעתו כבר משובשת
מההנחות הקודמות,
הרי שמלבד הרצונות הטבעיים
וההרגל שחיזק אותם,
גם דעתו כבר משובשת מההנחות הקודמות
ומהיסודות הכוזבים,
והוא דן בכל עניין הבא לפניו
הצריך הכרעה
והשערה לפי הדעות הללו,
עד שיוצא משפטו מעוקל.
אתם רואים?
מי שנכשל אפילו פעם אחת בשוחד
משתבש שכלו ומסלף את דיניו.
הבנתו היא לא על מתכונתה,
כי הוא כבר לא מפולס.
וצריך אדם להתבונן רבות,
וצריך לעשות בדיקות
כדי להישיר את הדעת שלו.
והנה באמת,
על ידי התורה בא אדם לידי ישרות.
התורה נקראת ספר הישר,
וכתוב בהושע י״ד כי ישרים דרכי אדוני,
וכן כתוב ועשית הטוב והישר,
אך כל זה בהולך מתחילה בצדקו ואינו מביט בדעותיו.
כל זה דווקא בהולך מתחילה בצדקו
ואינו מביט בדעותיו,
אלא הולך ביושרו ומתבונן בתורה.
זאת אומרת,
מתחילה הוא הולך בצדק
ולא נגרר אחר דעותיו שלו,
אלא הולך ביושר ומתבונן בתורה.
ואז יש לו סיוע מן השמיים
לעשות הנכון.
והתורה מדריכה אותו.
מתי?
אחרי שהוא הכין את ליבו.
אבל אם כבר נטע מן הדרך ונתעוות,
וגם במעוות שלא יוכל לתקון,
אז השולחן ערוך שלו יהיה מלא שגיאות.
הוא יקיים את ההלכות כפי רצונותיו ולא כפי מה שכתוב.
עד שבהכרח הוא להגיע ולתקן.
אז מה העצה?
מה עושה אחד כזה שתעקם כבר והוא מסולף?
אין עצה אחרת זולתי לימוד המוסר.
הן הלימוד הכללי כדי להגביר יראת שמיים ולהכיר את האמיתויות,
אך ביותר הוא צריך ללמוד מוסר,
לימוד פרטי הנוגע למידותיו.
אז אם הוא יודע שהוא נוטה אל הממון,
אל השוחד, הוא מתפתה, הוא בעל תאווה,
הוא בעל נפש רחבה,
יש לו רוח גבוהה,
צריך לטפל במידות האלה ללמוד מוסר פרטי.
מוסר כללי זה כדי להרחיב את היראת שמיים שלו,
להגביר אותה ולהכיר את האמת בכללות.
אבל לטפל בבעיות שלו הוא צריך להתמקד בלימוד המידות המקולקלות אצלו.
זה מה שאמר הגאון רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק וקודם וברכה,
כי להתהפך מרע לטוב
אי אפשר בלי מוסר.
כי הרי צריך לשנות את הדעות והמוסכמות אצלו.
ובזה לא די בלימוד תורה בלבד.
כי מה זה מועיל כשאתה לומד תורה אם אתה תפרש אותה לפי המידות שלך?
המידות שלך הן לא טובות.
אתם יודעים, יש דבר כזה שנקרא בעולם החרדי השקפה.
השקפה.
השקופה.
השקופה.
יש תורה, מה שאתה לומד תורה, ויש השקופת.
איך רואים את המציאות? איך רואים את החיים? איך צריך להתנהג ביחס לזה, לזה, בעניין זה, לזה?
איך ההשקפה של התורה?
אחד ששם משקפיים
שהן מתאימות
והוא רואה בהן שש-שש,
אז הוא רואה נכונה,
כמו אדם בריא שלא צריך משקפיים.
אבל אם אדם, המספרים שלו לא תואמים
את העיניים,
הוא גם רואה,
הוא בטוח שהוא רואה,
רק הוא רואה כפול,
הוא רואה מטושטש,
הוא לא יודע,
כי הוא חושב שזה מה שרואים כולם.
זה המשקפיים שיש לו.
אבל אם הוא ילך לבדיקת עיניים, יגידו לו, אדוני, אתה צריך להחליף מספר,
שיעושים את החדשות לפי המספר הנכון,
וואי,
וואי.
אני סיפרתי פעם, כשאני עוד לא נזקקתי למשקפיים,
אבל שמתי לב שאני נוסע בלילה, קשה לי להבחין באנשים שחוצים את הכביש או משהו רק בקרבת מקום.
הלכתי לבדיקה,
אז אמרו לי, אתה צריך חצי,
חצי מספר.
חצי מספר טוב?
אז נתנו לי משקפיים עם החצי מספר,
עמדתי על הדלת של האופטימטריסט,
והסתכלתי למדרכה מעבר ונדהמתי. כולם באו אליי.
כל האנשים התקרבו.
פתאום ראיתי אותם עם תווי פנים, עם הכול.
קודם הייתי רואה, והייתי מבין שאני רואה בסדר.
איזה הבדל בין חצי מספר
לבלי החצי מספר.
אז תאר לך אם זה מספר שלם ואם זה שתיים או שלוש וכו'.
עכשיו, אדם שלא יודע מה המצב האמיתי,
אז הוא חושב שהוא רואה ברור והוא צועק על כולם, מה אתה מדבר שטויות? הנה אני רואה.
כן, אבל אתה לא רואה טוב. למה אתה לא רואה טוב? כי המספר לא נכון.
יש לך בעיה בהשקופה.
זה הבעיה בהשקופה.
כולם רואים, כולם רואים את המציאות, כולם,
אבל זה מפרשן אותה כך, וזה כך, וזה כך, וזה כך.
יש לו בעיה במספר.
אז רק אם אדם יחדד את הראייה על ידי לימוד המוסר,
לפעמים אדם גם יכול לקחת מספר נכון,
והמשקפיים באמת הן תואמות.
ושוב פעם הוא רואה את המטושטש.
אז הוא אומר, אולי עלה לי המספר עוד
פעם.
הוא הולך לאופטומטריסט, והוא אומר לו, לא עלה לך מספר.
אתה צריך מדי פעם לנגב את הזגוגיות.
פשוט מאוד.
הן מלוכלכות,
מטביעות אצבעות וכל מיני דברים,
וזה מטשטש.
אז לפעמים מרוב דעות שאדם שומע, נהיה לו בלבול, טשטוש,
והוא לא יודע איך להבריג את הזגוגיות.
זה המוסר עושה, המוסר.
כשאתה לוקח את המוסר זה כמו המגבת הזאת,
כן?
והיא מנקה לך את העיניים,
ושמה זה האמת לאמיתה.
או,
עכשיו אתה רואה נכון.
זה בטוח. מה שאתה רואה פה,
זה המאה אחוז נכון.
אז לכן אומרת בישראל,
להתהפך מרע לטוב אי אפשר,
בלי מוסר.
כי הרי צריך לשנות את הדעות והמוסכמות אצלו.
ובזה לא די בלימוד תורה בלבד,
כי עניין המאכל הטוב,
שהוא מספיק לבריאים,
לברים מספיק לאכול מאכל טוב.
ללמוד גמורה בלי מוסר זה טוב לחזון איש.
כי הוא בריא.
אין לו השחטת המידות, הוא רואה טוב, הוא רואה ברור.
הוא מכוון לאמיתה של תורה, הוא לא התקלקל,
לא התעוות,
לא מסולף.
אז אם הוא ילמד תוירה,
זה מספיק.
כמה יש כאלה, אחזון איש?
אבל מאכל טוב הוא מספיק לבריאים,
אבל לחולים זה לא מספיק.
החולים בתוספת לאוכל הטוב והבריא,
מה הם צריכים?
תרופות.
תוסף זה בדלק.
וכן הוא בענייני הנפש.
כי ההולך בטוב מתחילה,
הנה השם לא ימנע טוב להולכים בתמים.
אבל אחרי שדעותיו ודרכיו כבר מסולפות,
הוא כבר חולה שזקוק לרפואה.
התיקון שלו יהיה על ידי הלימוד המוסרי בהתבוננות המוסרית.
מהם היסודות העיקריים במוסר?
אז מהיסודות העיקריים של המוסר
זה להקטין את ערך השוחד.
עד שיכיר את זיופו של השוחד
ועד שיבין שהוא הבל ושווא נטעה.
שוחד זה לא רק כסף, רק
שוחד זה כבוד.
שוחד זה שררה.
ולא רק מצד העולם הרוחני הנצחי,
אלא גם מצד עצמו.
לדוגמה, מידת הקנאה
שמבואר באורחות חיים,
שהיא רעה חולה שאין לה רפואה.
ובפסוק כתוב במשלי,
ורקב עצמות קנאה.
בעיני העצמות הן חזקות מאוד,
ולא בנקה לריקבון שולט בהן,
אך מקנאה הן מרכיבות.
שכל כך קשה ערש הקנאה,
עד שהוא חודר לעצמות ומכלה אותן.
קשה כשאול קנאה.
אך המתבונן,
כי אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו כמלוא נימה,
אתה לא יכול לגעת בשל חברך מה שנקצב ונכתב לו מן השמיים אפילו כחוט הסערה אתה לא תוכל להיכנס בתחומו לקחת משלו או על חשבונו.
אי אפשר. כל מאמץ בעולם שתעשה,
כל העולם שיעזור לך בעניין,
לא יצליחו להטות את מה שגזר הבורא.
לא תוכל לגעת
כלום
בשל חברך מה שלא נגזר שיהיה לך.
ומכל שכן,
אם יהיה לאדם מידת הביטחון,
הרי יהיה קל עליו לשאת
בראותו את טובת חברו.
אדרבה, היי, השתבח הבורא, קנית אוטו חדש.
ברוך תהיה.
תסע בדרכים בטוחות.
שמשמור עליך.
שתשיג תחנות דלק במחיר זול.
כמה יש כאלה שבאמת יכולים לשמוח?
איי איי איי.
כמה יש אנשים שיכולים לשמוח?
איי איי איי.
כשקניתי את האוטו,
אולי שלושה אנשים אמרו לי מזל טוב.
זה לא היה שמח ממש.
ואחד מהם אמר לי, סחטיין.
סחטיין.
גם אנשים קרובים, לא תגידו, סתם אנשים קרובים.
סחטיין.
שיחקת אותה?
איפה השכל?
איפה השכל?
אז מה אם אדם קנה דירה, מה יגידו לו?
מה, השתגעת? מה, אתה הולך לגור בבית כזה?
מה אתה צריך כל כך הרבה חדרים?
למה אתה צריך?
מה, אתה קנית בקומה שלישית?
יש לך כוח לעלות במדרגות?
אז איפה אתה רוצה שאני אגור?
במנהרה? אצל החמאס?
איפה אתה רוצה שאני אגור?
לא יכול לראות.
לא יכול לראות מה קנאה שיש למישהו משהו.
בא הביתה, את יודעת?
הוא קנה דירה.
ראית?
קנו דירה. אז מה אתה רוצה? תגיד, מה אתה רוצה?
שהבן אדם הזה יהיה ברחוב? מה אתה רוצה?
למה אתה לא שמח?
איי איי איי, סיפרתי פעם.
אני כל פעם משתעשע בזה.
הייתם צריכים לראות רק את הפרצוף שלו.
אני נוסע ברבי עקיבא.
עוצר באדום עם האאודי אני עוצר באדום
ניגש אל האחד עם קטנוע ככה
מתקרב לחלון, דופק לי בחלון
אני פותח את החלון ואומר אני יכול לשאול אותך שאלה?
אמרתי לו כן
ואתה לא תיפגע?
אמרתי לו לא
אז הוא אומר לי
איך אתה לא מתבייש לנסוע עם אוטו כזה?
אמרתי לו אני אגיד לך את האמת
אני באמת רציתי לרכב על חמור
אבל אני חששתי שיחשדו שאני חושב שאני המשיח
אז בשביל להרחיק עד הקצה
לקחתי אאודי
הייתם צריכים לראות את הפרצוף שלו, איך הוא נראה אחרי זה?
הוא עד היום מתחרט כנראה שהוא שאל אותי
איי איי איי איי איי איי
כי רגש הקנאה
הוא כמו שכתוב במסילת ישרים
שיחשוב שכל הטובות שביד חברו
כאילו נטלו ממנו
אתם שומעים?
שיחשוב שכל הטובות שביד חברו כאילו נטלו ממנו
הוא מצטער כל כך עד שגם הטובות שיש לו אינן מהנות אותו זה בעל קנאה
תראו לפעמים בחתונה
מביאים צלחת מלאה עוגות
יושבים אנשים כולם כמובן מנומסים
למה הם מנומסים? כי יש אנשים
אם לא היו אנשים
הצלחת הייתה ריקה
אבל אי אפשר להושיט את היד כל רגע לקחת, כן? כי מסתכלים אתה גרגרן
אבל יש אחד לא עושה חשבון, הוא רעב
לא אחד
לוקח
ועוד אחת ועוד אחת
ואלה שמסביב
מסתכלים אחד על השני כאילו מה איך הוא לא מתבייש?
אבל אם הייתה מציאות
שאפשר היה לקחת וזה לא בושה
עם שתי הידיים היו לוקחים
מאיפה אני יודע?
אנחנו יוצאים לסופי שבוע בית מלון
אז שמים לאנשים
פינת קפה ועוגות
יש אנשים לא לוקחים עוגה אחת או שתיים
צלחת הם באים
שמים עליה ככה מגדל והולכים
שואל אותו מה זה?
לא זה לאשתי בחדר
לאשתי בחדר?
איזה אשתי יש לך?
כמה אשתי יש לך?
אני אשתי בחדר
האישה אשר נתת עמדי
יכול להיות שהוא בכלל בא לבד
אשתי בחדר
תגיד לפחות ולילדים גם
שיהיה מוצדק
אבל אשתי זה כבר פותר את כל הבעיות
נמצא שעל ידי הקנאה הוא שולל מעצמו את כל הטוב שיש לו
ולחברו הוא אינו מפסיד מאומה
ואם יתחזק באמיתיות האמונה כי הכל בהשגחה פרטית
וגם יקבע בדעתו שהקדוש ברוך הוא מנהיגו לטוב לו
באופן היותר מתאים למצבו
לכן הוא נותן לו לרכוב על וספה
ולא על האהודי
וגם יכיר
שמה שאין לו לא שייך לו כלל
וכמו שאין מקום לקנאה בדבר שאינו ראוי לו
וכל דבר שלא שייך לו
אז זה כמו שאין דבר כזה במציאות כלל
ככה הוא צריך להתנהל
כשאדם עובר בשבת ורואה 100 דולר על הרצפה בשבת
מישהו דתי אמיתי
הוא יודע שאין פה 100 דולר זה מעשה תעתועים לנסותו
האם השבת חשובה או 100 הדולר חשובים
אין פה 100 דולר יש פה ניסיון
דמיון
שקוראים לו 100 דולר
בשבילו בשבת כל סכום שיש ברצפה לא קיים במציאות
זה מה שרוצים שתגיע להכרת זאת
אין במציאות
ולא להקפיץ את זה כמו קלאס הצידה
זה לא במציאות
נראה אותך
אותו דבר פה
אם אין לך משהו הוא לא קיים במציאות לא שהוא
נמצא
ורק אתה לא השגת הוא לא במציאות
כמו שכפרי
לא חושב לשאת את בת המלך
זה לא במציאות
שבת המלך תינשא לכפרי חוץ מהסרטים
אבל זה לא במציאות זה לא שייך זה לא אותה מעלה לאותה מדרגה
לא שייך
דמיון, בדמיון אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה
וגם אם מתבונן בחרכם הפחות של ענייני העולם הזה
כי אינם כדאים להצטער עליהם
ולעומת זאת דיבור אחד של תורה שורה אחת בדבריהם זיכרונן בברכה
או עניית אמן יש מרבה ומכל שכן אם זה בכוונה ראויה
הרי כל חללי דה-עלמא אינם כדאים להם
הם יתנו לך כל הון שבעולם
בגמרא מסופר על רב תיבות
שאי
הווה יאהבו לה כל חללי דה-עלמא לא הווה משנה בדיבורו
תן לו
את כל העולם את אמריקה ואת רוסיה אירופה אפריקה אז תן לו הכל
הכל שלו כך הנה עכשיו רשום על שמך
תשנה בדיבור לא תשקר חלילה תשנה בדיבור
אם יתנו לו זה לא ישנה לעולם בדיבורו
דהיינו לא רק לא לשקר אלא שינוי שמותר שאפילו מחוסר אמנה אינו בשביל זה גם לא היה משנה
יש דבר שמשנה בדיבורו ומחוסר אמנה
אבל אם יהיה אפילו בדיבור כזה שאינו מחוסר אמנה גם לא משנה
שום דבר לא שווה בעיניו
ואפילו בדרך היתר
ומכאן
עד כמה היו רחוקים חכמים
אפילו משמץ של קנאה
וכן הוא הדבר במידת הגאווה ורדיפת הכבוד
התבונן
כמה הגיעות וביזיונות סובל הרודף אחרי הכבוד
עד שמגיע לרצונו אם בכלל
ובהגיעו נוחל קלון מכבוד
ראיתם כמה נשיאים רצו להיות השנה?
ומה הם נחלו שלושה מהם?
קלון?
וחקירות משפטיות ויש כאלה שעומדו למשפט בגלל שהם חיפשו את הכבוד הם רצו להיות פרזידנט
עכשיו יצטרכו לבוש בגדים חומים
רחבים
מעיין בחובת הלבבות בסוף שער הכניעה מה שכתב בתועלת הכניעה בין בענייני העולם הזה
ובין בענייני העולם הבא
ואף אם יתרחק מן הכבוד
אך בשביל למנוע ביזיון
מכל מקום מתוך הכניעה
במעשה יגיע לכניעה באמת
כי אחרי שיוקטן ויתבטל השוחד יכיר האמת
כי הרי ישנם חשבונות
להוכיח את גנות הגאווה ושקרותה
כמו שכתב חובת הלבבות בשער הכניעה ובמסילת ישרים
ואחרי שיסור במעשה יכיר בהכרה
גם יתבונן שהתוצאה מהגאווה היא הפוכה ממה שהוא מבקש
אמרו חכמים בסוטה ממזן מנדי יהיר
אף אה אינשי ביתה לא מתקבל
שנאמר גבר יהיר ולא ינווה
מי שהוא יהיר בעל גאווה
אפילו אנשי ביתו מזלזלים בו, הוא לא מקובל עליהם עם הגאווה שלו
גבר יהיר ולא ינווה אפילו בביתו
והגאווה היא המעכב היותר גדול לעבודת השם יתברך
וכן ולעניין ביטול הזמן היקר מכל
בהזנחת האפשרויות לעלייה בתורה ולהשלמה רוחנית
ומובן לכל בר דעת מהו גודל ההפסד בזה.
אך האדם הולך בדרכו בלי התבוננות
וגם אם לעיתים יחשוב
מסתפק הוא במועט
אבל בהתבוננות אמיתית
בעשיית גדרים חזקים
הרי הוא עולה מעלה-מעלה.
מכאן יוצא ששורש התיקון הוא בהתבוננות
בכל ענייני המידות
לצאת ממהלך ההרגל שבו אנו רגילים
ובלי לימוד המוסר אי אפשר להגיע לזה כלל.
והאדם יהיה עיוור ושומא ומסולף ושקרן
ואוי ואבוי אם הוא יצא כך מן העולם.
של נעליך מעל רגליך
של
של נעליך
מעל רגליך
את כל המנעולים שיש לך על ההרגלים
תסיר אותם
אם לא תסיר אותם
לא תזכה לעמוד על אדמת קודש
שבות שלוש
כבוד הרב, מאור עינינו, אין דף, עט ודיו היכולת להכיל את אשר ליבנו מבקש לומר. ב"ה בזכותכם רואים אנו עד כמה גדול אלוקי ישראל, כמה גדול אלוקי הרב אמנון יצחק, יה"ר שהשי"ת ישמרכם מכל מרעין בישין, וכל אויביכם שהם אויבי התורה הקדושה, שיפלו תחת רגליכם, אכי"ר. קשה ועצוב לראות את התופעה של קריעת מודעות, ואי אפשר להתרגל לכך. מר ממש. ואשרי הבחור שמדביק מחדש. כבוד הרב מלמד שאין אדם מלאך – אלא חצי אדם וחצי מלאך. אך כבוד הרב עצמו – אדם כמלאך. אתמול זכיתי למעט ביזיונות. שעת ניסיון קשה מאוד, אך ב"ה בזכותכם נשארתי שפויה לגמרי. יהי רצון שבזכות הבזיון שקבלתי ונתתי ברכת הדיוט למשפחה שהגיעה מרחוק לישועה – שיהיו להם בשורות טובות. בשורה משמחת נוספת, גיסי הניח ציצית ובירך, ואשתו ואנשים מסביב שמחו מאוד וענו אמן. ועוד כמה דברים יפים אירעו ביום שני. האוכל של א. מ. מטובל בטוב טעם ונדיבות, יה"ר שימשיכו ויצליחו, אמן. שוב אודה לכבוד הרב ולכל העמלים במלאכה – יהי רצון שהשם יתברך יגשים כל משאלות ליבכם לטובה. ותודה מיוחדת גם לרבנית היקרה, שאם לא אודה לה – הרי זו כפיות טובה ממש. ודבר אחרון היום בבוקר עברנו מהמקום, ששמו שלט ענק של מורינו והלב היה מלא שמחה לראות. יה"ר שנזכה ברחמים לקבל פני משיח צדקנו במהרה, אמן.
שלום כבוד הרב, נשלח סרטון של אדם שאינו מוכר, המסביר בקצרה ותוקף בחריפות את התנהלות מועצת הרבנות, בטענה שהיא גורמת להכשלת הציבור בענייני נבלות וטריפות. אמנם הדברים ידועים לרבים, אך ייתכן שהצפייה בסרטון תועיל גם לכמה תמימים שעדיין אינם מודעים למציאות, ותפתח את עיניהם (לקליפ "אתה מוריד לנו את האמונה ברבנים" shofar.tv/videos/10084).
הקנאות הטהורה והכנה של כבוד הרב שליט"א כלפי ה' יתברך נדירה ומייצגת את אהבתו וביטולו המוחלט להשי"ת. כבוד הרב מהווה דוגמה למחויבות מוחלטת לתורה ולקיום מצוות, ופועל אך ורק לשם שמים, ביושר ובאומץ. תודה להשי"ת שזוכים לראות דרך זו בפועל. שבת שלום ומבורך (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה זה וסגולת "עבדו" אלו סגולות שממש עובדות חזק... ניסיתי את הסגולה הזאת לא רק על פרנסה אלא על עוד דברים ועובד ממש טוב. תודה כבוד הרב על הסגולות שאתה נותן לנו, על החיזוקים בתשובה, על כל שעה ושעה שאתה זמין עבורנו, יה"ר שהשי"ת יברך אותך בכל הברכות הכתובות בתורה (אמן) אתה כמשה רבנו של הדור שלנו!
בוקר טוב. ב"ה ראיון מרתק ומעשיר – כל מילה של הרב נאמרת בקפידה, בקול מדוד ובדיוק. ניכר שליטה ברוח, התנהגות מרתקת ודקויות שמלמדות רבות, מעבר לדברי התורה המיוחדים והנדירים שמועברים. נוכחותו של הרב בדורנו מהווה מקור חיזוק, ברכה והשראה, במיוחד בזמנים מאתגרים. תודה על ההקשבה, ההכלה, הברכות והעצות – הכל נאמר מתוך לב טהור ומסירות אמיתית. שבת שלום (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה זכינו בכבוד הרב, תלמיד חכם מופלג, סיני ועוקר הרים "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, כה) יראת השמים, הטהרה והעמידה על האמת ניכרות בכל דבריו. זכותו תגן על כל עם ישראל, אמן (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV). יהי רצון שהשי"ת יברך את כל העוסקים עמו בהפצת תורה ואמונה, בכל ברכות התורה. שבת שלום וחג שמח.
בסיום הראיון אמר המראיין: „אני לא התחנפתי אליך.” דווקא משפט זה הדגיש את ייחודיות הדברים שנאמרו: "אצלי אתה לא מצטרף למניין... זה שולחן ערוך ...!" הרב בחר לומר את האמת בבהירות וביושר, ללא התחנפות וללא ויתור, מתוך נאמנות מוחלטת להלכה ולדרך התורה. גם כאשר הדברים אינם קלים לשמיעה – הם נאמרים בכבוד, בצלילות ובאחריות. ראיון שממחיש כיצד אמירת אמת נקייה משאירה רושם עמוק ויוצרת כבוד אמיתי (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
כבוד הרב היקר, ב"ה עכשיו זכיתי לצפות בראיון, לראות לא רק לשמוע וכל רגע התמוגגתי ושמחתי באיזה רב זכינו לדבוק כמה חוכמה ושנינות. קןדם כל אין מתאים יותר מכבודו להביאו לערוץ שהמראיין כינה אותו ״קול האמת״ אכן רבנו הוא הוא קול האמת שאפשר להשתמש בדמות רבנו כלוגו ״האמת״ שנשמע 40 שנה + ויישמע לנצח אמן. לא צריך להיות מומחה בשפת גוף להבחין איך הרב יושב נינוח בשילוב ידיים שנשאל שאלות והתשובות נשלפות במהירות, שנינות, חינניות בחדות מיוחדת במינה בחיוך ובחן שהשי"ת חננו… מצא חן בעיני ה׳. רק איש אמת כרבנו יושב נינוח ורגוע… כי רק איש אמת שמדבר מהלב שפיו וליבו שוים יושב רגוע מחייך ושולף תשובות חדות כמו תער... זה אחת הסיבות מיני רבות שגרמו לי לדבוק ברבנו כשפגשתי לראשונה ביוטיוב… שעונה בשלוף 40 שנה לאלפי שואלים שמפתיעים בשאלות והתקלות לכאורה, נסיונות שווא להתקלות יותר נכון… …ולא שהרב יודע את השאלות מראש ומסוננים גם עבורו מראש בפתקים חחח חחח ב"ה הרב עומד אמיץ חזק ובלי פחד מול כל שאלה שתשאל כי אמת יש אחת!!! המראיין סיכם את זה ב 4 מילים, כששאל את רבנו על ספייקס (ספק) והרב ענה ״ספק זה עמלק״ - ״אי אפשר להתמודד איתך״ ב-4. המילים האלה המראייין סיכם את עוצמתו של הרב את החוכמה והבינה והשכל החד והחריף שהשי"ת חננו... שאף אחד לא יכל ולא יכול ולא יוכל על רבינו "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מט, כב). אלפי מיליוני סרטונים של שו״ת ביוטיוב יעידו על כך שכל מי שניסה לקנטר, להפיל, לבלבל, לעצבן, לנסות להוציא מריכוז וכו' וכו' את רבנו לא צלח והשואל חזר הביתה עם זנב בין הרגליים… רק יחידי סגולה מצליחים בכך... יה"ר ברכת ה׳ עליך תמיד תהיה ..ותמיד תמשיך להיות ״וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה״ (ירמיה טו, יט) קול השי"ת מדבר מגרונך... תודה לכבודו על כל הפרשנות והניתוחים על טראמפ וכו׳ שבזכותו ובזכות פרשנותו מצליחה להבין מה קורה בעולם, מי נגד מי. כל ראיון כזה גורם לשמןח יותר להפנים יותר לעכל יותר (לא מובן מאליו אף פעם) זכות נפלה בחלקנו שאנחנו דבקים בך, בדרכך, בשעורייך בכל! יהי רצון שנזכה תמיד לדבוק באיש יקר וחשוב לעם ישראל בכלל ולנו בפרט... המושיע הפרטי שלנו, שנשתל מלמעלה עבורנו כדברי הגדולים שמעידים על רבנו! וכמו שהרב אמר פעם לבחור בשו״ת שאמר לרב ״איפה אנחנו ואיפה אתה הרב בעולמות העליונים, פה אנחנו זוכים איך שהוא...' והרב ענה; ״אבל יש עצה מי שיידבק בי יש לו חלק ממה שאקבל שם״ יהי רצון שנקבל ולו פיסה... שהשי״ת תמיד אוהב אותך! ותמיד תמצא חן בעיני השי"ת ...חן חן תמצא, חן חן מצא! תודה על שעה ורבע של ראיון של אושר! ישר כוח ועלה והצלח ביתר שאת ועוז אמן (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
כבוד הרב שליט"א. חזק ואמץ!!! השאלה של המראיין על קורח והשוואתו לשואה השאירה אותו בהלם עם התשובה של כבוד הרב על התיקון של 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא! יה"ר שהמראיין יחזור בתשובה. אשרינו שזכינו שיש לנו רבי כזה! (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה סיימתי לצפות בראיון כולו – ראיון מרגש, מעשיר ומעורר לב. ניכרת הבנה רחבה ועמוקה בכל נושא שהוצג, ותשובות בהירות ונוגעות, הנאמרות מתוך יישוב הדעת ואמונה פשוטה. דברי הרב בביאור שיטתו של רבי יואל מסאטמר זצ״ל בסוגיית הציונות נאמרו בעומק ובאחריות, מתוך נאמנות לדרך התורה. במיוחד בלטה האמירה הברורה כי כל הנהגת השי"ת מדויקת ומכוונת, ודברים אלו נאמרו בכזו בהירות עד שהם מסירים ספק ומחזקים את האמונה. לאורך הראיון ניכרת הנהגה של סבלנות, אהבת ישראל וברכה – כדוגמת הנהגתו של משה רבנו ע״ה, שבירך את העם גם מתוך קושי. למרות אתגרים ומניעות, הרב ממשיך במסירות להאיר את עיני הציבור ולהרבות חיזוק ואמונה. זכות גדולה לעם ישראל שזוכה להנהגה כזו (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).