ארבעים יכנו לא יוסיף | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, רפואה שלמה במהרה ברמח איברים ושסה גידים

ליוחי בן אסתר ובנימין, שהקדוש ברוך הוא יהפוך לבבו לתשובה שלמה אמיתית

ושזכות זיכוי הרבים תעמוד לו למשפחתו לעד, אמן.

ופילו השופט והיכה הוא

ארבעים יקנו לא יוסיף.

על הכתוב הזה שואלים המפרשים מהלשון של הכתוב רואים שצריך להכות את החוטא ארבעים מלקות

לא פחות ולא יותר.

איך קבעו חכמים להלקות אותו רק שלושים ותשע מלקות?

כמו שכתוב במשנה במכות כב כמה מלקים אותו ארבעים חסר אחד.

ומה כתוב בפסוק? ארבעים יקנו, לא יוסיף.

אבל כמה מכים? ארבעים.

לא יוסיף.

אז איך אומרת המשנה מלקים אותו ארבעים חסר אחד?

מפרש רש״י,

חשבון המשלים סכום של ארבעים,

דהיינו שלושים ותשע,

סכום המשלים

של ארבעים?

היינו שלושים ותשע.

מלך אורה תמוה,

כתוב מפורש ארבעים, יקנו.

מאיפה לומדים שלושים ותשע?

אומר על כך הרב הקדוש משינוה בספרו דברי יחזקאל,

חכמים זיכרונם לברכה בברכות זאן אומרים,

טובה מרדות אחת בליבו של אדם

יותר מכמה מלקויות.

מה זה טובה מרדות?

חרטה אחת בליבו של אדם יותר טובה מכמה מלקויות.

כלומר,

נכון הדבר שמן השמיים מענישים את הרשע במכות על עוונותיו,

אבל העיקר והתכלית של המכות הללו, מהי?

שיגיע אדם להכרה שחטאה,

שיצטער בליבו שלא עשה טוב,

בכך שמרד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

וזה מה שכתוב, טובה מרדות.

הכוונה חרטה אחת בליבו של אדם,

שהוא מצטער בליבו על שמרד בשם יתברך.

מכאן אומר הרב הקדוש משינוה,

למדים אנו שכאשר מקבל החוטא מבית הדין שלושים ותשע מלקויות,

אז המכה הארבעים,

זוהי המרדות

בליבו של החוטא.

החרטה שצמחה מהמכות לחוטא.

לפי זה מדויקים, דברי החכמים, זיכרונו לברכה, להפליא.

כיוון שדווקא בגלל שכתוב בתורה ארבעים יקנו,

אז השיגו ברוח קודשם,

שצריך לתת לו שלושים ותשע מלכות,

ובצירוף של המרדות האחת שבליבו,

כתוצאה מהמלכות שהוא קיבל,

יתקיים במלוא הפסוק, ארבעים יקנו.

אם לא, זה יהיה יוסיף.

בספר הקדוש בני ישכר,

בתשרי מאמר חטא, מביא הגאון רבי צבי אלימלך שפירא את תרגום יונתן בן עוזיאל.

הוא מפרש את הפסוק ארבעים יקנו כך

ארבעים יצליף

וחסיר חד ילקנה.

ארבעים מלכות יצליף,

במכה אחת יחסיר.

דהיינו, ארבעים פעמים ירים השופט את ידו כדי להכות את החוטא,

אבל בפועל ייתן לו רק שלושים ותשע מלכות.

למה? מה כתוב?

הוא אומר, ארבעים מלכות יצליף.

אופס!

ארבעים.

אבל מכה אחת יחסיר, הוא אומר.

אז כמה זה בסוף?

שלושים ותשע. אז מה זה ארבעים יצליף?

הכוונה, ארבעים פעמים ירים השופט ידו להכות את החוטא, אבל בפועל רק שלושים ותשע.

מכאן אומר, הבני ישכר לומדים חידוש גדול על הכתוב ארבעים יקנו.

שהתנא הקדוש רבי יונתן מלכות אומר,

כשיגיע השופט למספר ארבעים מלכות,

כלומר לאחר ההכאה של שלושים ותשע,

ירים את הרצועה כדי להכות את החוטא,

אבל לא יקנו למעשה.

במכה ארבעים תהיה במחשבה ולא במעשה.

צריכים ביאור על כך. מניין למד התנא הקדוש יונתן בן עוזיאל שבפעם הארבעים צריך רק להרים את היד ולא להכות?

ואת המכה ארבעים במחשבה.

משיב על כך בני ישכר ואומר, חכמים זיכרונם לך למדו את הדבר מהעונש

שהטיל הקדוש ברוך הוא על בני ישראל בחטא המרגלים.

כמו שכתוב בתורה,

במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום,

יום לשנה,

יום לשנה,

תישאו את עוונותיכם ארבעים שנה.

המרגלים הלכו ארבעים יום,

כנגדם ארבעים שנה,

הם יצטרכו לשלם את העונש וימותו במדבר במשך ארבעים שנה.

מי נתבונן?

בעונש של דור המדבר נראה שלמעשה נענשו ישראל במדבר

רק שלושים ותשע שנים.

למה?

כי שילוח המרגלים היה בשנה השנייה לצאתה מארץ מצרים.

כמו שמבאר רש״י, אתה כתוב ארבעים שנה,

שנה ראשונה הייתה בכלל, יעני בכלל,

בכלל המניין של העונש.

למה?

לפי שעשו את העגל,

כשעשו ישראל את העגל, עלתה גזירה זו במחשבה

של הקדוש ברוך הוא,

אלא שהמתין להם עד שתתמלא שאתם.

אז כבר בשנה הראשונה שעשו את העגל,

כבר הייתה הגזירה הזאת שהם ימותו,

אבל זה היה במחשבה,

מה שהם המתין עד שתתמלא שאתם,

וזה היה בחטא של המרגלים,

ואז פועל משהו כבר חשב במחשבה. זאת אומרת, בשנה הראשונה זה היה רק מחשבה.

מהשאר זה היה בפועל.

מבואר מדברי רש״י, שלאחר חטא המרגלים

היו ישראל במדבר רק 39 שנים.

הרי חטא המרגלים, כאמור, היה בשנה השנייה לצאתה ממצרים,

אלא שהשם צירף את השנה הראשונה שכבר חשב אז לענישם,

כדי לקיים את דבריו במספר הימים אשר תרתם את הארץ,

תישאו את עוונותיכם 40 שנה.

מכאן למדו חכמים, זיכרונם לברכה,

שגם מה שכתוב בפרשה 40 יכנו,

הכוונה שבפועל צריכים להלקוט את החוטא רק 39 מלקות,

והמכה 40 תהיה רק במחשבה,

דהיינו שירים השופט את הרצועה בפעם ה-40,

והקטע חוטא רק במחשבה.

פעם הסברנו שפחד מוות חשוב כמו מוות.

נגיד, עכשיו הייתה הפגזה,

היה זעקה, אחרי זה טילים, טה-טה-טה-טה-טה-טם,

אחר כך עוד פעם, טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה.

אחרי 39 הפגזות היה עוד פעם הזעקה, ולא היה.

אבל מה הם פחדו?

כמו בטילים הקודמים.

אז זה נחשב,

שהם בפועל קיבלו כאילו את הטילים בעצמם. הרי לא תמיד הטיל נופל

בדיוק על המשפחה שמפחדת.

בסוף שומעים שזה היה, או בשטחים פתוחים, הוא היה פה. אבל הפחד, הפחד היה.

אבל אני יכול להוסיף גם עוד דבר כאן.

יש הרי מי שאומרים שכשמתו במדבר,

אז הם היו חופרים קברים כל תשעה באב, נכנסים לבפנים,

והיו יוצאים פחות,

כ-16,000

היו נשארים באדמה, מכסים אותם בשלום.

בשנה הבאה היה ככה.

וכתוב שבשנה האחרונה נכנסו

ולא מתו.

אז הם חשבו שהם טעו בחשבון, נכנסו למחרת

ולא מתו.

נכנסו למחרת ולא מתו.

כלומר, מרוב הפחד הם כבר לא ידעו מה החשבון.

עד שהגיע הטו, כשראו את הירח במילואו,

אז הם הבינו,

ואז נהיה יום שמחה גדול בטו באב, שכולם ניצלו וכו' וכו', אבל הם לא מתו.

זאת אומרת, גם פה, לפי הפסוק שכתוב, ארבעים שנה,

כמספר הימים אשר תרתם את הארץ,

הנה רואים שבסוף ויתר להם הקדוש ברוך הוא על הפעם האחרונה, אז יש מקום ללמוד עוד פעם

את השלושים ותשע ולא ארבעים, זה הכוונה,

כמו שאומר רשי, להשלים את מספר הארבעים,

אבל לא להגיע לארבעים ממש.

כדי לחזק את דבריו,

נביא בני ישכר, גם את דברי הזוהר הקדוש,

מתורגם בתוספת ביאות.

אמר רבי יוסף,

לא היה עוד אב רחמן על בניו כמו הקדוש ברוך הוא,

שעושן בוקר טוב.

ואפילו כשהרים הקדוש ברוך הוא את הרצועה

להלקות את בניו,

באה אם הבנים,

שהיא השכינה הקדושה,

ומחזיקה בזרוע ימינו של הקדוש ברוך הוא,

שהיא מידת החסד.

והרצועה נשארת במקומה למעלה,

ואינה יורדת למטה להכות את הבנים.

ובאמת דבר זה נעשה בחיצה אחת בין הקדוש ברוך הוא, שהפחיד את הבנים עם הרצועה,

לבין השכינה הקדושה עם הבנים שמחזיקה בזרוע ימינו, שלא יכה אותם בפועל.

אז השם רחמן,

אפילו כשהוא מרים, תרצועה להלקות את הבנים,

הוא מסכם עם השכינה שהיא תבוא ותחזיק בזרועו של הקדוש ברוך הוא, בימינו, ימינו זה צד החסד,

ואז היא נשארת למעלה ולא יורדת להקות את הבנים.

אז זו רחמנות גדולה מאוד.

ואם תאמר,

לפעמים עושים את זה ההורים,

תוכנית כזאת, כאילו אתה זה ואתה תמנע, וזה פה ושם.

ואם תאמר,

ממשיך הזוהר הקדוש.

מניין לנו דבר זה?

התשובה מה כתוב,

שלאחר חטא העגל,

כאשר אמר הקדוש ברוך הוא למשה,

לך,

רד,

כי שיחט עמך,

התחיל הקדוש ברוך הוא להרים את הרצועה להלקות את בניו.

ומשה, שלא ידע את דרכה של אם,

לא ידע את דרכה של השכינה,

שצריך להחזיק כביכול בזרוע ימינו של הקדוש ברוך הוא, שלא יכה,

שתק.

כיוון שראה הקדוש ברוך הוא כך, רמז לו משה ודחק בו ואמר לו, אתה הניחה לי,

הניחה לי,

הניחה לי, מה פירוש? תפוס אותי, תפוס אותי.

אז הוא רמז לו,

כי הוא לא ידע שככה זה, אם השם מרים את הרצועה, מה אני יכול לעשות?

הוא לא ידע שהשם רוצה לרחם, והוא מחפש שמישהו ימנע אותו.

מיד הרגיש משה ואחז בזרוע ימינו של הקדוש ברוך הוא,

כמו שכתוב, זכור לאברהם.

זה זרוע ימינו של הקדוש ברוך הוא, מידת החסד.

אברהם הוא החסד,

ועל ידי כך לא ירדה הרצועה להלקות את ישראל.

ומוסיף על זה הבני ישכר.

ידוע שהאות מ'

רומזת על השכינה הקדושה שנקראת

מידת המלכות.

בעניין הוא כי השכינה היא אורו של הקדוש ברוך הוא,

השוכן בתחתונים,

ועל ידה מלכותו בכל משלה.

זאת אומרת,

היא

נקראת מידת המלכות,

מלכותו בכל משלה זה אור הקדוש ברוך הוא ששוכן בתחתונים,

והאות מ'

היא מסמלת זאת.

לכן ציווה הקדוש ברוך הוא להעניש את החוטא.

ארבעים יקנו, ארבעים זה מ',

כדי לרמוז שהחוטא פגם בשכינה הקדושה הנרמזת באות מ'.

מעתה מבוארים היטב, דברי יונתן בן עוזיאל,

שאין צריך להכות בפועל

אלא רק 39 מלכות,

וזאת כדי לרמוז לנו שאחרי 39 מלכות כבר מתוקן הפגם של השכינה.

ואם כך,

אין צורך לתת בפועל את המכה 40. אלא השופט צריך להרים את ידו כדי להכות,

אך לא יכה,

כדי לרמוז שהשכינה עצמה הקדושה מחזיקה בידו של הקדוש ברוך הוא,

כדי שלא יכה את בניו ואת ישראל.

כל זה מה שלמדנו, רואים את רחמיו של הקדוש ברוך הוא,

אבל עיקר המכות מטרתם,

שטובה מרדות אחת בלב,

מכל ההכאות האלה והמלכויות,

מרדות זה חרטה.

יש אנשים, תיתן להם 40 ועוד 40 ותיתן להם 400 ולא יעזור.

זאת אומרת,

שגייזי אפילו יקבל 40 ועוד 40 ועוד 40 ועוד 4,000,

הוא לא יבין.

למה? זה גב כסילים.

לא מבין.

תחת גערה במבין,

מהכות כסיל מאה.

אדם שהוא מבין,

הוא ניחת מפני גערה, רק הוא אומר, וואו!

הוא כבר בסדר, טוב, טוב, הבנתי, הבנתי, הבנתי.

אבל אצל המבין זה עובד בגערה,

ואצלו לא מבין.

הכסיל, אפילו אם תיתן לו 100 מכות בגב,

תשבור לו את הגב,

לא עוזר שום דבר.

תחת גערה במבין,

מהכות

כסיל מאה. יותר טוב הגערה למבין.

לכן אמרו חכמים שדי לחכימא ברמיזה.

מישהו חכם? רומזים לו. תשמע, יש חומרים, יש הכול. הרי תפסו אותך את השקרן, רמאי, נוכל, סחטן.

הכול ברור עכשיו, אחרי ההקלטות שהתחלנו רק להשמיע,

ויש לנו שנתיים, כמו שאמרנו, אז יש מספיק זמן.

אז תחת, אולי, גערה, אולי תהיה מבין.

או שאתה רוצה ללכת, כמו שאמרת, עד הקבר.

אם אתה רוצה ללכת עד שם, אין שום בעיה.

אתה יודע את מי אתה מזכיר לי?

אתה מזכיר לי את חיאל בית האלי.

מי זה היה חיאל בית האלי?

זה היה אדם,

יהושע בן נון קילל את מי שיקים את חומות יריחו.

חומות יריחו נפלו אחרי שסובבו את העיר שבע פעמים עם שופרות.

נפלו החומות.

טוב,

והוא קילל יהושע בן נון ואמר שמי שיבנה אותה,

אז ימותו לו מהבן הצעיר עד הבן הגדול.

ימותו.

הוא לא שמע, והחליט לבנות.

רק התחיל לבנות, מת לו בן.

כן,

באו להספד, באו לזה לנחם, בא אליהו גם,

ואמר לו, תשמע, אתה יודע,

יהושע בן נון קילל, איך אתה עושה כזה דבר, איך אתה עושה נגד,

איך אתה פה שם. עזב, זה הכל וירוס, הכל זה שטויות, היה לו שפעת, הוא מת.

זהו.

אחרי כמה זמן מת השני.

בא עוד פעם אליהו, אומר לו, נו, אתה לא מבין, זה הכול, זה ברור, זה הכול בגלל זה.

לא, זה כדעת הנילוס.

זה עכשיו יש יתוש.

טוב, אחר כך בא עוד פעם, וככה מתו לו שבעה בנים.

מתו, לא נשאר לו כלום.

זה כשהוא סיים את החומות,

מתו לו.

מה קרה בהמשך? הוא למד מזה? הוא לא למד, לא למד.

אחר כך היה סיפור עם אליהו בהר הכרמל,

והיו שם נביאי הבעל,

והוא אמר, בואו נעשה, נראה מופת מן השמיים. למי תרד אש ותאכל את הקורבן?

אתם תקריבו ואני אקריב.

יאללה, קדימה.

טוב, הם יודעים שזה חרטה הבעל. מי זה הבעל?

והם בנו אותו לבד. מה, מה, מה, תצעק אליו, מה הוא יעשה לך?

אז מה הם עשו?

הם הכניסו מתחת למזבח את חיאל בית האלי,

שידליק אש מלמטה,

ואז האש תשרוף את הקורבן, יוכלו להטעות את העם.

ואז מה קרה?

הקדוש ברוך הוא שלח לו נחש, חפרפרת,

והיא נכנסה מתחת למזבח, טראח!

עקצה אותו,

והוא מת, הקיש אותו הנחש, והוא מת.

אחרי שפרקו את המזבח, אמרו לו, תחייל בית האלה.

זה קרייזי דייזי גייזי.

זה תיחת גערה במבין מהקודקסיל מאה.

אז זאת אומרת, יש אנשים שככה נגזר עליהם עד הקבר,

כמו שהוא אמר, כן? פי בכריחו.

הוא אמר, זו מילה של גבר, של גייזי, זה לא צחוק.

אז אם הוא אומר, אז זה דברים ברורים.

אבל הוא לא יודע,

הוא חושב שהחפרפרת התחילה לפני שנתיים.

הוא לא יודע שהיה לנו חפרפר גם,

עוד בהתחלה, כשהם עשו קבוצה של 24,

והקליט את כל השיחות ואת כל ה-SMS'ים והכול, עוד לא הוצאנו את הכול. תראו כמה סבלנות יש לי.

שנתיים חפרפרת אצלו, ואני שותק,

והוא מוציא סרטים, סרטים.

והוא גמר, והוא גמר, ויגמר, וגמרו, ומתו, ולא נשאר אף אחד,

וכולם עברו ליוסף מזרחי, וכולם עברו לזה,

ולא נשאר כלום, וכולם ברחוב, וכולם אצלי.

מי אצלך? כמה צלצלו אליך אתמול מכל הפרחחים שאספת?

כמה מממנים אותך?

נהיית תברן עני, לא חבל?

ככה הילדים שלך אמרת שאתה דואג להם? חמישה ילדים שאתה אותם רעבים, בלי חשמל, בלי קורת גג, בלי כלום?

איך אתה עושה כזה דבר?

בשנה שעברה, כשהיית מטומטם,

אז באלול אתה הפסקת. כנראה, לא יודע, עוד היה לך איזה שני גרם יראת שמיים, פעם של פעם,

ולא דיברת.

אמרת, אלול,

אני לא עושה שום דבר. אלול הזה אתה מתפרע, אה?

מחפש מלכויות, מחפש, אה?

אז נשאר לך עוד פעם, עוד משבועיים.

אולי אתה רוצה ככה?

אולי תהיה מבין? אולי.

אולי כדאי לך, אתה מבין, לגמור את הסיפור בשביל שתתבזה עד הסוף והכול?

למה לך?

אתה יודע שאנחנו טיפה יותר חזקים ממך.

השם איתנו, אמנם איתך הרב עובדיה כל לילה מודיע לך הכול,

חוץ ממה שהוא מטעה אותך ולא מודיע לך,

ולא מגלה לך על החפרפרות והחפרפרים.

ועל כולם.

אבל אתה יודע,

מי החזיר בתשובה יהודים? אני או אתה?

אתה רק מקלקל יהודים.

אז אולי תבין שכדאי לך לא להתעסק,

כי הסוף שלך יהיה כמו אוכיל בית האלי.

חבל.

אתה בחור טוב,

חבר של ניסים, סבג, אצינורן,

ואליהו חיימוב, הטמבלולו.

וכל החבר'ה, אם יסמין, הסגנית שלך,

שיותר יותר מגבר אמרת עליה.

זאת יותר מגבר.

אה? אתה אוהב גברים, נשים, נשים, גברים? הכול אתה אוהב. אתה מעורבב.

אי-סי, די-סי, בטריות וחשמל, הכול ביחד.

הרי מי חנאני אוהב הרגשי אומר, עושה הקדוש ברוך הוא, זה קודש ישראל,

להביא כוח רב עולם תורו ומשוות.

שנה אמור אדונא עובס למען סינגו, יגדיל תורו ויאדיר.