"ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פתשגן כתב היד אשר ניתן להשמידם" נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה.

ההתנהגות של מרדכי הצדיק באותן שעות גורליות זועקת להסבר, מדוע הוא לא מיהר בעצמו לספר לאסתר המלכה על הגזרה הנוראה שנגזרה על עם ישראל, אלא רק כאשר אסתר שולחת אליו את התך הוא מספר לו על כך, והלא אסתר יכולה להכנס אל המלך ולהתחנן לפניו להעביר את רוע הגזרה, ומן ההגיון היה שלפני הכל ימהר אליה, יודיע לה על מה שארע ויבקש ממנה לפעול בכל כוחה אצל אחשוורוש.

ישוב לשאלה זו אנחנו שומעים מהגאון רבי אברהם ישראל משה סלומון הרב מחרקוב, מרדכי הצדיק לא רצה לבטל אפילו רגע אחד מלבקש רחמים מהקב"ה ומללבוש שק ואפר ולעשות תשובה, כאשר העיד עליו הכתוב "ויבוא עד לפני שער המלך כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק". וכן בהמשך כתוב "ותתחלחל המלכה מאד ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קיבל". וזאת משום שהשק והאפר הם מדרכי התשובה, ומרדכי לא רצה להבטל מן התשובה אפילו שעה אחת.

זאת ועוד, מרדכי רצה שכל היהודים יראו אותו לבוש שק ואפר, ויעשו גם הם תשובה, ואילו ראו שהסיר את שקו מעליו והלך לדבר עם אסתר יסיחו גם הם את דעתם מן הרחמים ומן התשובה. וכך אמרו חכמים ז"ל במגילה ט"ו, תנו רבנן, מה ראתה אסתר שזימנה את המן? רבי נחמיה אומר, כדי שלא יאמרו ישראל, אחות יש לנו בבית המלך, ויסיחו דעתם מן הרחמים. ז"א ירגעו, יש לנו בת המלך, יש לנו בבית המלך את אסתר המלכה, ואז לא צריך לדאוג, מה אתם דואגים? לכן היא זימנה את המן שיהיו מודאגים כי הרשע הזה שגזר את הגזרה נמצא על שולחנו.

כך גם מרדכי לא רצה להסיר את שקו מעליו אפילו שעה אחת וללכת אל אסתר, כדי שבני ישראל לא יסיחו את דעתם מן הרחמים ומן התשובה, כשישמעו שמרדכי הלך אל אסתר ויאמרו כי בודאי היא תבקש מן המלך שבלי ספק יעתר ויבטל את הגזרה, ואם כן אין צורך להתפלל ולשוב בתשובה. כדי למנוע זאת שלח לה מרדכי את בקשתו על ידי התך בלי שכל ישראל ידעו את פשר הדברים. ז"א הוא השאיר את עצמו במצב של תשובה לא לאבד רגע, וגם שלא יטעו שלא צריכים להמשיך להתפלל לקב"ה כי הישועה מאת ה' ולא יתלו את זה בזה שיש לנו מפלגה ואפשר לסמוך על המפלגה.

מרדכי ואסתר נחלקו בטעם הגזרה, "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו" לכאורה תמה הגאון רבי אליעזר לאון, בעל שו"ת שמן רוקח ממה נפשך, אם שורת הדין נותנת שאסתר תמסור את נפשה, אם כן למה המתינה עד מאמר מרדכי? ואם אין הדין כן, למה ציוה עליה מרדכי לנהוג ההיפך מן הדין? אז אם הדין היא צריכה למסור, ואם לא - למה הוא מבקש ממנה? כי הוא אומר לה כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים  ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו". והוא מבאר באופן נפלא על פי שני הטעמים לגזרה שהובאו בגמרא במגילה י"ב. מה שני הטעמים שהובאו בגמרא? היה דין ודברים בין רבי שמעון בר יוחאי לתלמידיו, האם זה מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, של אחשוורוש, או מפני שהשתחוו לצלם תשע שנים לפני כן? יש נפקא מינא בין שני הטעמים, אם הגזרה היתה מפני שנהנו, אם כן אינה שייכת הגזרה אלא לגבי שושן, שהם השתתפו בסעודה ונהנו, אבל אם הטעם הוא מפני שהשתחוו לצלם אם כן הגזרה היתה על כל העולם, דהיינו על כל היהודים. אך הלא אמרו חז"ל, הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים, ז"א זה רק להפחיד אותם וליירא אותם אבל באמת הגזרה לא תצא לפועל, כי גם הם לא השתחוו לצלם אלא לפנים, לא שהם קיבלו עליהם חס ושלום עבודה זרה, גם הצלם היה נוי בלבד ולא היה עבודה זרה ממש. ועל כן, כל שאר העיירות לא הצטערו כל כך ולא דאגו כאשר הגיע אליהם דבר הגזירה, כי ממה נפשך, אם הגזרה משום שנהנו מהסעודה אז הרי הם לא נהנו, לכן שאר העיירות לא הצטערו כל כך ולא דאגו כשהגיע דבר הגזרה, אבל אם זה משום שהשתחוו לצלם, אבל הם לא עשו אלא לפנים, אז מה יש להם לדאוג? ורק העיר שושן נבוכה, כלומר תושביה של העיר שושן היו נבוכים ומבולבלים כי לא ידעו מאיזה טעם באה הגזרה, אם משום שהשתחוו לצלם אז ודאי שהם ינצלו, שהרי לא עשו אלא לפנים, רק למראית העין, אך אם בשביל שנהנו  מהסעודה, הרי תעבור עליהם כוס הצרה חלילה, כי הם נהנו אם זה הטעם שהם נהנו אז הם יסבלו, שאר העיירות לא, אבל אם זה הצלם אז הם עשו לפנים והם ינצלו, אז האיום הוא רק לפנים, לכן רק העיר שושן נבוכה, שאר העיירות לא.

נוכל לומר לאור זאת שאסתר חשבה שטעם הגזרה הוא מפני שהשתחוו לצלם, ומאחר ולא עשו אלא לפנים אם כן הם יינצלו מהגזרה, ועל כן לא חשבה שהיא צריכה למסור את נפשה, למה למסור את נפשה אם היא סוברת שהגזרה היא משום שהשתחוו לצלם היה זה לפנים אז הם ינצלו, למה צריך למסור את הנפש על דבר שאין טעם אין צורך. אבל מרדכי סבר שטעם הגזרה מפני שנהנו מהסעודה, ולכן אמר לה, אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, אלה שהם ממקומות אחרים יעמוד להם רווח והצלה, אותם שהם לא מהעיר שושן אלה יהיה להם רווח והצלה, שהרי הם לא נהנו מהסעודה, אבל את ובית אביך תאבדו, שהרי אתם משושן ונהניתם מהסעודה. אז לכן מובן עכשיו למה היא לא, לפי זה למה היא לא מסרה את נפשה, ולמה הוא ביקש ממנה למסור את נפשה שהיא תכנס אליו בכל מקרה ומיד. לכן הוא אמר לה כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, כל היהודים שהם ממקום אחר יהיה להם רווח והצלה, אבל את ובית אביך תאבדו, כי אני סובר שהגזרה בגלל שנהנו, ומי נהנו? אנשי העיר שושן, היהודים, ואתם משם, אז הגזרה חלה עליכם. אז זה כביכול המחלוקת שהיתה ביניהם למה היא לא מסרה ולמה הוא ביקש, כי אם לא צריך אז למה הוא מבקש, אז זה מסביר הגאון רבי אליעזר לאו בעל שו"ת שמן רוקח שזה מחלוקת ביניהם מה הטעם של הגזרה, האם הצלם, כי אם זה הצלם אז הם יינצלו, כי זה היה רק לפנים אז ה' יפחיד אותם רק לפנים, ואם זה היה מטעם שנהנו אז באמת זה נכון רק לגבי שושן. אז זה היה הסיפור ביניהם.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.