"ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרהו, ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו, אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תיפול לפניו".

הגמרא במגילה ט"ז, קרי להוא אוהביו וקרי להוא חכמיו, למה פעם קורא להם אוהביו ומיד קורא להם חכמיו? אמר רבי יוחנן, כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם.

הרש"ש על אתר תמה, מדוע היה צריך רבי יוחנן להגיע לסתירת המקראות כדי להוכיח את דברו? מאיפה הוא לומד? רבי יוחנן רואה שיש סתירה במקרא, בהתחלה קורא אוהביו ואח"כ "ויאמרו לו חכמיו", למה זה? מפה לומד רבי יוחנן שכל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם.

הלא די בכך שהפסוק מכנה אותם בתואר חכמיו כדי להוכיח שהאומר דבר חכמה נקרא חכם. הרי אם הפסוק מציין חכמיו, אז תגיד שכל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם, למה אתה צריך לציין שבהתחלה קורא אוהביו ואח"כ קורא חכמיו? מפה אתה מביא את הראיה שכל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם. יכולת להגיד מהמילה חכמיו בלי קשר למילה אוהביו. זה הרש"ש הקשה.

עוד הקשה, הלא מצאנו כמה וכמה פעמים בפסוקים את התואר חכם ביחס לאומות העולם, כגון בשמות ז' י"א, "ויקרא גם פרעה לחכמים", אז רואים שיש יחס לאומות העולם, תואר חכם מיוחס לאומות העולם, "ויקרא גם פרעה לחכמים".

ואמרו בספר ויקרא רבה פרשה ה', אומות העולם נקראו חכמים, שנאמר בעובדיה א' ח', "והאבדתי חכמים מאדום", אז למה צריך את הפסוק פה אוהביו וחכמיו בשביל ללמוד שיש חכמים אצל אומות העולם, הנה פסוקים מפורשים.

אלא הוא מיישב הרש"ש, עיקר חידושו של רבי יוחנן הוא, שהאומר דבר חכמה פעם אחת כבר ראוי לתואר חכם. ועוד הוסיף, שדבר זה נאמר אף באומות העולם, בישראל אם אומר אחד דבר חכמה פעם אחת אז ודאי זה חכם, אפילו באומות העולם, ולכך הביא ראיה נפלאה מן הפסוק, שבתחילה קרא להם אוהביו, הרי שלא היו חכמים, אחר כך כשהשיבוהו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו נפול תיפול לפניו, מכח דבר חכמה אחד כבר השתנה תוארם בהמשך הפסוק לחכמיו. זאת הראיה שאמר רבי יוחנן, שיש חכמים באומות העולם, הוא יודע שיש פסוקים כאלה, אבל איפה יש הוכחה שעל דבר חכמה אחד נקראים אומות העולם חכם? הוא אומר פה, בתחילת הדיבור עוד לפני שהוציאו את החכמה היו רק אוהביו ולא חכמים, כי אחרת אם היו חכמים והם יועציו והכל היה צריך לקרוא אותם בשמותם בתואר הכבוד שלהם חכמים. אבל "ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו", שעוד לא היו חכמים, את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו, אה, עכשיו כשהם אמרו לו הם הפכו להיות חכמיו, וזרש אשתו, אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תיפול לפניו, אז רואים שהם אמרו דבר חכמה אחד ובזה נקראו חכמים, מכאן הראיה של רבי יוחנן. ככה מתרץ הרש"ש.

אחד מחכמי דורינו יישב באופן נוסף, זה הרב הגאון רבי ישראל דנדרוביץ שליט"א בקובץ בית אהרן וישראל גליון קי"ז, אמנם מצאנו במקראות את התואר חכם על חכמי אומות העולם, אולם עדיין אין זו ראיה שאף כלפי שמיא הם נחשבים לחכמים, כי יתכן שהם מכונים חכמים רק משום שאצל הסובבים אותם הם נחשבים כחכמים, אך לפי האמת הם אינם כך. לפי האמת הם אינם כך. ז"א, תואר חכם לא מכריח שזה חכם אמיתי, יתכן שקוראים הסובבים את אותם המכונים חכמים בשם חכמים, אבל לפי האמת אינו כך. משל למה הדבר דומה, לחלום פרעה, מה נאמר בו? בספר בראשית מ"א ח', "ויהי בבוקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרתומי מצרים ואת כל חכמיה", מה אני שומע? תואר חכמים, "ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה", הרי הפסוק קורא להם חכמים לא משום חכמתם האמיתית, שהרי כבר ידענו אלו פתרונות שוא והבל הם סיפקו אותם החכמים לפרעה, אלא משום שבמצרים היו קוראים להם ומכנים אותם חכמים, אז ז"א זה לא אומר שהם חכמים.

כאשר נרצה להוכיח שאדם מסוים נחשב כלפי שמיא לחכם, עלינו להביא ראיה מאופן שבו אצל הסובבים אותו הוא אינו נחשב, ובכל זאת הפסוק קורא אותו חכם, זו הראיה של רבי יוחנן מהפסוק שלפנינו, בתחילה הם נקראו אוהביו, הרי לא נחשבו לחכמים, אבל הפסוק עצמו מסיים וקורא להם חכמיו. למדנו שאומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם. איך אמר הרב מזוז כשיצא נגדי בזלזול בירושלים קרתא דשופריא בבחירות הקודמות, יש חכם, ומיד תיקן חכם בעיניו, למה תגיד ככה כבוד הרב? אל תגיד בכלל חכם, אבל מי צריך אותך שתגיד מי חכם ומי לא. עכשיו למדנו, גם אם הסובבים חושבים שמישהו לא חכם, אבל אם הפסוק קורא לו חכם זה חכם אמיתי, ולא מי שקוראים לו חכם, מי שהפסוק קורא לו חכם. ומה הפסוק אומר? לוקח נפשות חכם. על מי מדובר? מי שמחזיר בתשובה הוא נקרא חכם. מה לעשות שהפסוק קורא לו חכם?!

אז ז"א זה לא תלוי במה שקוראים הסובבים או מבינים הסובבים, תלוי אם יש פסוק עליו או אין פסוק עליו. חכם לב יקח מצוות, מי לוקח יותר מצוות כבוד הרב, מי עשה יותר מצוות בדור הזה? מי אסף זכויות למכביר? זה חכם. חכם לב יקח מצוות לעולם הבא, זה פסוק, לא צריך שאנשים יקראו או לא יקראו, האנשים שקרנים מה שנח להם הם קוראים, ישנו חכם, מי דמתקן חכם בעיניו, למה לזלזל? למה? למה? הרי מה שאמרת עלי עשית בעצמך כבוד הרב, פרשת מש"ס, אני לא פרשתי מהם, לא הייתי איתם מעולם, אז זה נכון להגיד את הדרשה שלך עליך.

מה היתה החכמה הגדולה במה שאמרו לו? חכמים ז"ל דרשו, שכוונתם היתה, אם שאר שבטים קאתי יכלת ליה, ואם משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה, לא יכלת ליה. מה היתה הכוונה שלהם? הכוונה שלהם היתה ככתוב "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו, זה החכמה שהם אמרו, אם זה משאר שבטים הוא בא, לא מיהודה ולא בנימין ואפרים ומנשה, אם זה משאר השבטים אתה תוכל לו, אבל אם הוא משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא תוכל לו, זה היתה החכמה.

הרי"ף על עין יעקב, הגאון רבי יאשיהו פינטו, שלכאורה מבאר לכאורה מה שאמרו אם מזרע היהודים זה לא מובן, מה, הם לא ידעו שהוא מזרע היהודים? הרי כתוב מפורש, "כי הגיד להם אשר הוא יהודי", אז מה זה אם מזרע היהודים? אלא החכמה היתה טמונה בכוונה נסתרת, אם מזרע יהודה הוא, שהרי כל היהודים נקראים על שמו של יהודה, אם מזרע היהודים דהיינו מזרעו של יהודה, ואם הוא מזרע מנשה ובנימין ואפרים, זה נרמז במילה לפניו, כי לגבי שבטים ההם נאמר לפני אפרים ובנימין ומנשה, אז הם אמרו לו, אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו, שאלה השבטים שנאמר בהם לפני אפרים ובנימין ומנשה, אם החילות לנפול לפניו, לאלה שנאמר בהם לפני אפרים ומנשה, אז תדע לך שלא תוכל לו כי נפול תיפול לפניו. זו היתה חכמתם, שהם ידעו את החילוק בין השבטים.

ביאור אחר ופנינה נפלאה מובאת בענין זה בשמו של הגאון רבי זרח איידליש מפראג, לכאורה יש לתמוה, איזה דבר חכמה אמרו לו אוהביו? עד שהכתוב ישבח אותם על חכמתם, הלא לעינינו נדמה שדברי סכלות הם, לומר דברים אלו באזניו של המן הנופל? כי דרך החכמים הם יודעים שברית כרותה לשפתיים, צריך לעודד, לחזק את רוחו של אדם הנתון במצוקה ולומר לו, אתה  תראה, הכל התהפך לטובה, ולא לומר לו אם התחלת ליפול ודאי תיפול עוד ועוד, זה חכמה להגיד לבן אדם כזה דבר? איזה חכמה זו? אז מה הפסוק מצא חכמה בדבריהם עד שמשבח אותם בחכמתם וקורא להם חכמיו?

אלא כוונתם היתה אחרת. דבר ידוע שאחד מהסימנים המובהקים של בני העם היהודי זה שהם רחמנים. וכך פירש בעקידה, בפרשת מקץ, אמרו אחי יוסף זה לזה, בבראשית מ' כ"א, אבל אשמים אנחנו על אחינו, מה הכוונה? עיקר העונש הם תולים באכזריות שלהם כלפי אחיהם, כמו שהפסוק אומר בהמשך, "אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו", לא היה לנו רחמים, אכזריות. ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת, כי לא נהגנו במידת הרחמנות הראויה לבן העם היהודי.

רואים שבני ישראל רחמנים וזו מידה מוטבעת בהם ואלה אחד משלשה סימנים, רחמנים ביישנים גומלי חסדים. אפילו עבדים פשוטים ידעו כלל ברזל זה על אופיו של העם היהודי, אפילו עבדים פשוטים ידעו את זה, כמו שמוצאים שאמרו עבדי המלך לבן הדד במלכים א' כ' ל"א, הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל, מלכי חסד הם, נשים אנא שקים במתנינו וחבלים בראשינו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך, אז על מה הם סומכים? שמלכי ישראל הם מלכי חסד, יש להם רחמים, אז בא נעשה הצגה, נלך במצב של שקים על המתניים וחבלים בראש ונצא ואולי הוא ירחם עליך. אז זה מידה של רחמנות, אבל לא תמיד טובה מידת רחמנות, אפילו שטבע אצל ישראל מידת רחמנות, לא תמיד היא טובה. כך ראינו אצל שאול, כל נפילתו של שאול ומפלתו באו לו שריחם על אגג, כי על עמלק ציוותה התורה לא לרחם ולא לחוס, אלא כדברי הנביא בשמואל א' ט"ו ג', לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו, ולא תחמול עליו, אין חמלה עליו, והמת מאיש עד אשה מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור, ולא די בכך, אלא שאם אנו נוטים חסד וחנינה לעם העמלקי אז יש סכנה של חרון אף, חרון אף ה', אסור לרחם על עמלק.

עכשיו תתבאר לנו הכוונה של החכמים של המן, למה הם נקראו חכמים? עכשיו נבין את זה באופן שונה מן המקובל, הם נתנו לו עצה ואמרו לו כך, אם מזרע היהודים מרדכי, הרי אנחנו  יודעים שהוא יהודי, אז אם מזרע תנצל את זה, תנצל את זה, אם מזרע היהודים מרדכי, שמטבעם הם רחמנים, אז יש לך דרך נפלאה להפיל אותו ברשת ולהכניע אותו, מה העצה? נפול תיפול לפניו, כלומר לך הפל עצמך לפניו עד שיתעוררו הרחמים שלו עליך. ואם הוא ירחם עליך אז יעשן אף ה' בו ותוכל לנצח אותו. זאת החכמה שהם אמרו לו.

על כך אמרו במדרש, אילו היה המן שומע לעצת אשתו, לא היה נתלה, כי גם היא אמרה לו את זה, מה כתוב, "ויאמרו לו חכמים וזרש אשתו, אם מזרע היהודים מרדכי" שהם רחמנים, "אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו", רק מה העצה? "כי נפול תיפול לפניו", לך, תיפול לפניו, זה העצה היחידה, בלי זה לא  תוכל לו. הוא לא שמע לאשתו ולכן הוא נתלה, כי אם היה מצליח לגרום למרדכי לרחם על עמלק, היה עמלק גובר, אבל מאת ה' היתה זאת והמן לא השתמש בעצתה בגלל הגאוה הסרוחה והגאוה תלתה אותו על העץ.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....