טוען...

החפץ חיים בענין מאכלות אסורות | הרב אמנון יצחק שליט"א

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 16.05.2015, שעה: 22:00

הורדת MP4 הורדת MP3


ספר נדחי ישראל החפץ חיים פרק כ"ז, בו יבואר ענין מאכלות אסורות.

הנה איסורי מאכלות אסורות בין איסור דם בין איסור חלב בין איסור גיד הנשה בין איסור נבלות וטרפות, בין איסור בשר בחלב, וכל שכן איסור חזיר ושאר מינים טמאים ידועים בדרך כלל לכל איש ישראל כקטן כגדול. ומאד צריך להזהר בזה ולא יועיל בזה כל ההצטדקות שהיצר מטעה בזה, כי כשאדם עובר על זה הוא רשע מן התורה ופסול לעדות ולשבועה, אז כל מי שעובר על איסור דם חלב גיד הנשה נבלות וטרפות, איסור בשר  וחלב, וכל שכן איסור חזיר ושאר מינים, ידע לו שהוא נקרא על פי התורה רשע מן התורה ופסול לעדות ולשבועה. כי על כל כזית וכזית של איסור יש לאו בפני עצמו, והאלהים יביא את האדם במשפט על הכל. וגם בעולם הזה לא ינקה האדם לבסוף על ידי זה. וכאשר נבאר בסמוך.

ומה שכתבנו שיעור כזית, הוא רק לענין חיוב מלקויות, דהיה חייב ל"ט מלקות בבית דין, על כל כזית, בזמן שהיה בית דין עונש אז היו מלקים כל אדם על כזית שלשים ותשע מלקויות, וכהיום שאין לנו רשות לזה להלקות, אעפ"כ בודאי יקבל לבסוף הכאות גדולות יותר מזה בבי"ד של מעלה, אבל לענין איסור אין צריך שיעור כלל, דאפילו טעימת משהו מן האיסור הוא גם כן אסור מן התורה, ואפילו רק לטעום מן המרק של איסור גם כן הוא איסור תורה, כמו שמובא בגמרא בשו"ע. אז מה שאומרים שאכילת כזית שיעור כזית, זה איסור לענין עונש מלקות, שמקבלים שלשים ותשעה מלקויות על כל כזית, אבל מן התורה יש איסור גם בלי שיעור כזית, אפילו טעימה של משהו מן האיסור, אם זה נבלות וטרפות, אם זה דם, כל דבר, איסור של בשר בחלב, כל דבר אפילו אם הוא טועם רק טעם מן המרק של האיסור, גם כן הוא עובר על איסור תורה כמו שמפורש בגמרא בשו"ע.

ומדבר החפץ חיים גם על אנשים שהם נדחי ישראל, אלה שנדחים בארצות בשביל פרנסה, זה הספר שהוא כתב נדחי ישראל להזהיר אותם, אל תחשוב שאם אתה נדח בארץ ובעולם, הולך לאסוף כסף להתפרנס אל תחשוב שיהיה מותר לך כמה דברים כי לא  תמצא שמה כל דבר בכשרות וכו' ותתיר לעצמך היתרים. לכן הוא אומר כך, וידעתי את טענת היצר, שהגויים לא יקרבו ליתן לו פדיון כשהוא מתנודד בכפרים אם יראוהו שהוא מובדל מהם ולא יאכל עמהם, יצר הרע אומר, תשמע, אף אחד מהגויים לא יסכים לעשות איתך עסק אם אתה לא יושב לסעוד איתו במסעדה סעודה עסקית או בבית שלו, וכל פעם תתנזר מלאכול, לא תוכל להרויח, הם לא יתנו לך, יאמרו מה אני משוקץ, אתה לא אוכל אצלי, למה אתה לא אוכל אצלי? וזוהי טענת הבל של יצר הרע, שהרי נפסק ביורה דעה סימן קנ"ז, דאפילו היכא שכופין אותו שיעבור על לאו, מחוייב ליתן כל אשר לו, ולהשאר עני ואביון, ולא לעבור על לאו דאורייתא, ואף שעל ידי זה יהיו כל אנשי ביתו גם כן עטופים ברעב, אסור לאדם לעבור על לאו אחד. אני חוזר, אומר החפץ חיים, בשו"ע יורה דעה, בסימן קנ"ז, כתוב שאפילו במקום שכופין אותו לעבור, מאיימים עליו על היהודי, לעבור על איסור לאו, ולו הקטן ביותר, או רוצים להאכיל אותו נבלות וטרפות, או דם, או מגיד הנשה, או בשר בחלב, כל דבר, כל לאו שיש, אם כופין אותו לעבור על לאו, מחוייב ליתן כל אשר לו, את כל הכסף שיש לו, את הבית שלו, את המכונית, הכל בשביל להשתחרר ולהמלט ממה שהם מנסים לאנוס אותו לאכול בכפיה או  לעבור על איסור, מחוייב ליתן כל אשר לו ולהשאר עני ואביון, ולא לעבור על לאו דאורייתא. אז אלה שקונים ספק נבלות וטרפות בגלל המחיר מחוייבים ליתן כל מה שיש להם ולא לעבור חס ושלום על איסור, הרי זה ספק דאורייתא, וספק דאורייתא לחומרא, ומי כופה אותם? הכיף כופה אותם, למה חסכון, אתה חוסך בכסף ואת הנשמה שלך אתה מפקיר לסטרא אחרא?

ואפילו שעל ידי זה יהיו כל אנשי ביתו גם כן עטופים ברעב, וקשה לראות את ה ילדים רעבים לאוכל, ועל אחת כמה וכמה בזה שאין אדם כופהו, אז מה לך להכנס בספק, מה לך לעבור איסור? ואם זה מחשבון שרק לא מקרבו אותו הגויים לעשות איתו עסקים, אם כן חמדת הממון מעביר אותו על דת התורה, בודאי שהוא בכלל רשע! והוא נקרא בשם חכמים ז"ל מומר אוכל נבלות לתאבון. וגם זהו טעות בעצם, דהלא יכול להשתמט ולומר להם שכעת אינו רוצה לאכול, או שהוא מתענה היום, או שהוא חולה במעיו, והרופאים אומרים שאסור לו לאכול בשר, זה טענה לא רק לגויים, זה גם טענה להורים ולמשפחה שמכריחים אותו לאכול אם הוא חושש מנבלות וטרפות. מותר לשנות בדיבור בשביל להנצל מאיסור, כמו שאומר כאן החפץ חיים, וכאיה גוונא איזה תירוצים יגיד, ולא יהיה להם שנאה עליו, ואכילתו שהוא צריך לאכול לחם וכדומה, טוב יותר שיאכל בדרך שלא בפניהם, ותמיד כשהוא בא אצל גוי או אצל המשפחה יהיה כבר שבע, כדי שלא יהיה להם פלא עליו על שאינו משתתף עמהם באכילתם. ואפילו אם הוא רואה שהתירוץ שלו לא מתקבל לפניהם, ולא נותנים לו פדיון, לא עושים איתו עסק עבור זה, גם כן לא יפול ליבו עליו, וידע כי כל זה נסיון לו מן השמים שמנסים אותו כדי שייוודע כוחותיו הפנימיות, אם הוא מהרהר אחר הנהגתו יתברך, ואם יעמוד בנסיון יהיה לעתיד לבוא לנס ותפארת. כענין שנאמר במן, "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך,, ופירש בזוהר הקדוש שמה שכתוב כאן לנסותך ולהגביה אותך מעל הכל, כמו נס, וגם בעולם הזה בודאי ה' יתברך הנותן לחם לכל בשר בודאי יסביר לו פרנסתו ממקום אחר. בקיצור אין שום הצדקה ושום תירוץ לעשות עסקים עם גויים ולרויח אפילו מיליונים ולסעוד איתם או להתפתות לעבור על איזה לאו שהוא בשביל הפרנסה, כי מחוייב אדם למסור כל ממונו, ולא לעבור על לאו אחד, אפילו יישאר בניו ומשפחתו עטופים ברעב.

גם אל יתפתה האדם ליצרו, שזה נוגע לו לסכנת נפשות, ישר אנשים בורחים ואומרים, מה אם אני לא אוכל בשר אני אמות, אני אמות, אני אמות, ישר הוא מת. אבל יבוא יצר הרע ויגיד לך שאתה נכנס לסכנת נפשות, כי נושא משא עליו והולך בין הכפרים כמה ימים, ואם הוא לא יאכל בשר הוא יכנס לסכנת נפשות, וזהו טעות, אומר החפץ חיים מצידי צדדים, אחד כי אפילו אם היה נוגע לו לסכנת נפשות ממש, היה צריך לו לשקול במאזני שכלו ולעיין הרבה, כל כזית וכזית שהוא אוכל אם הוא מוכרח לזה, כמו שאנחנו מעיינים לענין אכילת  חולה ביום הכיפורים, דמה לי איסור כרת מה לי איסור לאו, בדיוק אותו דבר, שניהם איסורים דאורייתא, ואם די לו להמלט מסכנת נפשות ממש על ידי כזית אחד והוא אוכל עוד קצת, הוא רשע מן התורה ופסול לעדות ולשבועה, אפילו שהוא היה בסכנת נפשות ממש. ועוד דבר אומר החפץ חיים, הלא אין אדם כופה אותו שישא משאות ויסתובב בכפרים ימים ולילות עד שירעב שיגיע לסכנת נפשות, מי חייב אותך לזה? מי הכריח אותך לבוא לידי סכנה ואז תהיה מוכרח לאכול בשר? רק הרצון העצמי שלך שאתה רוצה להסתכן ולא להיות עני, אתה החלטת שזה הפרנסה שלך. וזה אינו בכלל סכנת נפשות, ומוטב לו לאדם להיות עני שבעניים גורף ביבין, ומה שנקרא עובד בג'ורה ובזוי שבאנשים, ולא לאכול מאכלות אסורות ולהיות לנצח רשע לפני המקום. לנצח, אומר החפץ חיים, רשע לפני ה מקום. מי שאוכל מאכלות אסורות ונבלות וטרפות. ועוד שזהו טעות מעיקרו, שאינו נוגע כלל לפיקוח נפש, דהלא אנו רואים בעינינו שיש הרבה עניים ומרי נפש והיושבים בבית האסורים שאין להם רק לחם ומים, הם לא אוכלים לא בשר ולא עופות, וגם זה על פי הדחק, ואעפ"כ הם חיים זמן רב, ולא תאמר שיש הבדל לפי שהיושב בבית האסורים יושב על מקומו, מה שאין כן בזה שהוא עמל ויגע זה אינו, זה לא דומה, כידוע שאדם העמל ויגע באיזה ענין העמל יועיל יותר לבריאות של הגוף ממנוחה, וכמו שתראה זה בעניים הנושאים  משאות בעיירות גופא שבטבען ברואים הם הרבה יותר מעשירים שמאכלם הרבה יותר טוב משלהם. והכל הוא מחמת זה גופא שהוא עמל הרבה בעבודה. כמו שאמר קהלת, מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשובע לעשיר איננו מניח לו לישון. אז אדרבא, מי שעובד במשאות ועובד עם הגוף הוא בריא יותר מאלה שאוכלים מעדנים ובשר ודגים וכו'. ולבד זה אומר החפץ חיים, גם כן לא נקרא זה מן התורה בשם פיקוח נפש, כיון שאין הוא מגיע בזה למיתה ממש, רק כוחותיו נחלשו על ידי משאות, וכדאיתא כעין זה בטור בטורי זהב אור החיים סימן שד"מ ס"ק א' עיי"ש הכלל אומר לך באלו הענינים, שלא יועיל שום טצדקי בעולם שיהיה מותר לו לאכול מאכלות אסורות, ורקש היצר הרע מטעה את האדם פעם ראשונה ושניה בזה לומר שהוא אנוס, ומרשה לו היצר הרע לטעום המרק של התבשיל האסור, וכיון שהוא מרגילו בזה הוא מורידו עוד מדרגה שאולה, ומרשה לו לטעום קצת מן הבשר בטענה של שטות שאומר לו בין כך ובין כך נטמאת, אכול למלא נפשך, ובאמת אומר החפץ חיים זוהי טעות, דכי משום שאכל שום יחזור ויאכל שום ויהיה ריחו נודף יותר, והלא כתוב אל תרשע הרבה פן תמות בלא עיתך, כשאדם רשע הוא בסכנה, אבל כשהוא מרשיע הרבה כבר מחליטים בשמים לקצר את ימיו, לכן שלמה המלך מזהיר, אל תרשע הרבה, אל תגיד אם אני כבר רשע אז כבר אני אמשיך עד הסוף, כבר רשעתי אז אני אמשיך הלאה, כבר טעמתי מרק אז אני אוכל גם בשר איסור, לא אל תרשע הרבה, למה? פן תמות בלא עיתך, וגם האיסור הוא חמור עוד הרבה יותר, כי לא דומה אדם שעובר עבירה אחת לשתיים לחמש לשבע ויותר, למה הוא מקציף עליו את החרון אף שיפגעו בו יותר מהר, כי הוא מעז פניו. ותראו ברבינו יונה בשערי תשובה מה הוא אומר על זה, מי שעובר פעמיים רק. עד שהוא מרגילו בזה פעם ראשונה יצר הרע ופעם שניה, ונעשה לו הדבר כהיתר. וכמו שאמרו  חז"ל, עבר אדם עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר.

אומר החפץ חיים, ובעבור שאני יודע שנעשה זה האיסור כהפקר בארצות הרחוקות בעיני איזה אנשים ההמונים המתנודדים בעוונות הרבים לכן מוכרח אני להרחיק אצת את הענין, ולהעתיק לפני הקורא את גודל האיסור שיש במאכלות האסורות, ואח"כ נעתיק את גודל העונש שיש עבור זה להנפש ולגוף, ואח"כ גודל השכר שיהיה למי שנזהר מזה.

והנה ידוע דבהמה נשחטת בסכין שאינו בדוק כדין התורה היאנ בלה גמורה, על זה יש את השיעור ביום שלישי הקרוב, לא להתחמק מלבוא, בשעה שמונה בערב, ע"י הרב שלום רוט מפוניבז'. ואני אגיד לכם מה צריך להכין לקראת השיעור, ז"א מהם מראי המקומות שעליהם הוא ידבר, שלא יגידו לא הכנו את עצמנו כראוי, בבקשה להתכונן. שו"ע יו"ד סימן י"ח סעיף ב' ו' ט', טורי זהב טז ס"ק ב', ש"ח ס"ק ד', טור בית יוסף על סעיף ב' פרי חדש, סימן י"ח ס"ק ה', פרי טוהר ס"ק ג', הפליטי ס"ק א', על זה יהיה השיעור להתכונן. אומר החפץ חיים, כי הנה ידוע דבהמה הנשחטת בסכין שאינו בדוק כדין התורה היא נבלה גמורה, ויש על כל כזית וכזית לאו בפני עצמו  משום נבלה, ואם הבהמה נטרפה קודם מיתתה כמנהגם של הגויים שמכים אותה במח, יש עליה לאו משום איסור טריפה שהיא נקודת המח, אפילו אם היו שוחטים אותה אח"כ אז זה שני איסורים, נבלה או טריפה, וכן שכן אם מתה בעצמה אח"כ אפשר שחל על זה עוד איסור נבלה גם כן. וצריך עיון בפוסקים אם יש על זה עתה שני לאוים או לא. וגם מצוי גם כן דהמפקיר את נפשו לאכול נבלות וטרפות אוכל מן הבא ל ידו ואפילו אם יזדמן בתוך זה איסור חלב כי הוא אוכל מנוקר, הוא אוכל את הרגליים האחוריות שצריכות ניקור כראוי ולא הרבה יודעים ויש כמה מזלזלים כמו שהשמענו בכשרות של מחפוד, אז לכן אם אדם אוכל נבלות וטריפות ואוכל מכל הבא ליד כי הוא מפקיר את עצמו, ואפילו אם יזדמן לו בתוך איסור חלב שזה לא מלכויות, זה כרת שבין גיל חמישים לשישים הוא יפטר מן העולם, אז הוא גם כן לא מפקיד על זה ועל איסור חלב ויש לו לאו וכרת, כמו שמפורש בתורה. ועל ענין כרת ידוו כל הדווים שנכרתת נפשו ממקור החיים והעליונים, ואם החלב הוא מבהמת נבלה וטריפה, חייב על זה משום נבלה וטריפה ומשום חלב כמפורש בהרמב"ם פרק ז' ממאכלות אסורות, שהוא לוקה משום שני האיסורים, ועיין ביורה דעה סימן ס"ד, שיש הרבה דינים באיסורי חלב, ומי שרגיל לאכול עם הגויים במאכליהם בודאי בהמשך הזמן בא לידו אחד מן המינים שחייב עליהם כרת. וגם אפילו יהיה בקיא בדיני איסור חלב ויודע שהיה בכל כוחו נזהר מהם, על כל פנים אוכל החוטים שצריך לנקרם משום חלב, וגם מצוי שאוכל האחוריים שיש בהם גיד הנשה, וכל זה מלבד איסור דם ראה כמה איסורים חמורים יכול לעבור כשהוא אוכל עם הגוי בסעודה אחת, וכל שכן חס ושלום  מי שהורגל בזה בודאי יש לו כמה מאות לאוים של נבלות וטרפות ושל חלב ושל גיד הנשה.

אני זוכר פעם אחת, כשחזרנו בתשובה בהתחלה אז אמרו שמוכרים בקר בראש העין, ושמה מוכרים ישר משחיטה וזה יותר זול, נו, הלכתי לשם בעצמי ושמה היתה בהמה תלויה והאדם שמכר את הבהמה אמרתי לו אני רוצה את הרבע הזה, לא ידעתי אז בתחילה מה זה אחורי, מה זה קדמי, והוא התפאר ואמר לי בא תראה איך אני מוציא לך את גיד הנשה, ועשה שתי וערב ככה ומשך גיד ואמר אתה רואה הנה הכל בחוץ. יאכלו ענווים וישבעו, כמו שאומר מחפוד. טוב, ואני לא יודע בכלל מזה מהדינים האלה וכו', ונסעתי, ואמרתי לאבא שלי, אבא, קניתי בהמה בזול, בהרבה יותר בזול ממה שאתה קונה, הוא אומר לי תראה לי, יבבי, הוא ראה את זה חשכו עיניו, אבא שלי בגיל עשר קיבל תעודה של שחיטה, ממורי נחום, יחיה נחום מנוחתו עדן, ואמר לי אסור לאכול את זה, מה עושים? אמר לי זה צריך לנקר, יוצא מזה לפחות שתיים שלש קילו בניקור! יבבי, ז"א שמי שקונה ולא יודע כלום, וחושב שזה עם הזקן אמר לו ככה, ומושך לו עושה לו את הפוזה, מסכן, לא יודע הבן אדם, המזל שלי שהראיתי לאבא ואבא היה בקיא ואמר לי חביבי, זה איסור חלב, נו מה אני יעשה, לא ידעתי אבל מאז איך אומרים התימנים, זהו עכשיו זה נכנס לאזניים טוב מאד וכו'.

אז זהו, אנשים חושבים שהם מבינים ואומרים לו זה מנוקר, מנוקר כדין וכו' וכו', כמה יש בקיאים וכמה לא מזלזלים ושמענו כמה העבירו בקר אחד לשבוע שבועיים באשפר ככה מעיד המנכ"ל שהיו מעבירים עם אביחי גיאת, והיו מעבירים, ואנשים אכלו איסור כרת, חלב, חלב חלב חלב, עם חותמת של הבד"צ הרב שלום כהן וכל האחרים המחוברים.

אז אומר החפץ חיים, וכמה מאות איסור הבן אדם עובר רח"ל, כמה כמה כמה בלי לדעת. אז אדם יכול לעבור כל כך הרבה איסורים בסעודה אחת, וכל שכן חס ושלום מי שהורגל בזה בודאי יש לו כמה מאות לאוים של נבלות וטרפות ושל חלב ושל גיד הנשה, וכן לפעמים גם של חזיר, וגופו מתפתה מאיסור, ובהמשך זמן אוכל גם כן מיני דגים טמאים, וכל מיני שקצים ורמשים, זה מה שדיברנו בכלל על כל הסלטים וכו', אוי לו ואוי לנפשו, שכל אלו הדברים מטמאים לנפש כמפורש בתורה, בספר ויקרא פרק י"ח פסוק כ"ד אל תטמאו בכל אלה מזהירה התורה. וכאשר נבאר לקמן ואפילו אם אוכל רק התבשיל שנתבשל בקדירה, אם אחד מאלו הדברים גם כן אסור מן התורה משום טעם כעיקר כידוע, ואפילו אם לא בישלו בה עתה בשר כלל, הלא ידוע שמטילים בה על כל פנים שמנונית של חזיר או חלב ושמנונית של נבלה וטריפה ושאר מינים האסורים. ואפילו אם ארע במקרה שלא הטילו עתה שמנונית של תבשיל כלל, על כל פנים אסור התבשיל משום הקדירה גופה אם בישל בזה מעת לעת, גופה דבר איסור בקדרה, על כן השומר נפשו ישמור עצמו ממאכלות אסורות ויהיה טוב לו בזה ובבא.

תראו את השיעורים של הרב ניסים אביטן שמרחיב בכל נושא ונושא בדינים אלה.

וכאשר נבאר, אומר החפץ חיים לקמן בפרק שלשים, עכשיו מה הדין אם הוא שוכב בבית חולים של גויים, ואמרו לו הרופאים שהוא מוכרח לאכול בכל יום קצת בשר, או על כל פנים תבשיל של בשר, ואם לאו הוא בסכנה, ואין לו מי שיבשל לו, בלתי זה התבשיל המצוי שם, וזה נכון גם לבתי חולים פה בארץ, על כל פנים יראה להקטין את האיסור שלא יאכל את האיסור עצמו, רק המרק או התבשיל בלבד, פה בארץ יכולים הבנים והבנות להביא לו, כמו שאני, כשאמי המנוחה היתה בבית חולים אני הייתי דואג להביא לה לאכול שמה הכל, שלא לאכול חוץ ממוצרי חלב שם. גם כיבוד אב ואם גם להציל מאיסורים. אבל מי שנמצא בחו"ל ואין לו משפחה והוא תקוע בבית חולים בסכנת נפשות ואומרים לו כך וכך, אז לפחות אם יוכל עם המרק רק או התבשיל בלבד ויגידו לו הרופאים שזה בסדר, אז יסתפק בזה.

ודע עוד שכשם שאסור לאכול בעצמו דבר איסור, שימו לב, כך אסור לו להושיט לחברו ישראל שום דבר איסור, או לסייעו לשום דבר, שאסור לו לאכול, ועובר בזה על ולפני עיוור לא תתן מכשול. אז מי שיש להם ספק נבלות וטרפות והם מגישים לאנשים אוכל במסעדות, באולמות, בחנויות, באטליזים, בכל הדברים האלה, אז צריך לדעת שאיסור אסור להושיט לחברו ישראל ולא לסייעו לשום דבר, שאסור לו לעשות שום דבר שאסור לו לעשות אסור לסייע, ועובר בזה לפני עיוור לא תתן מכשול.

ואפילו לקטן אסור להושיט דבר איסור מן התורה, קטן אסור להושיט לו דבר איסור מן התורה, מדכתיב בשרצים לא תאכלום וקרא יתרה הוא, זה פסוק מיותר, כאן הקטע הזה לא תאכלו, וקיבלו  חכמים ז"ל למה כתוב תוספת לא תאכלו, רוצה לומר לא תאכילום לקטנים. והוא הדין בשאר דבר איסור. וכמו שמובא בגמרא ביבמות קי"ד. אז ז"א, עד פה ראינו ענין מאכלות אסורות כמה צריך להזהר בזה על פי החפץ חיים.

עכשיו אני עובר לפרק כ"ח. אני אומר את הדרשה ביחד, אח"כ גם נחתוך אותה לחתיכות כל אחד לפי מה שירצה לשמוע.

פרק כ"ח בו יבואר גודל העונש על מאכלות האסורות. כתוב בפרשת האזינו, כי מגפת סדום גפנם ומשדמות עמורה ענבימו ענבי ראש אשכולות מרורות למו, חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר, הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, לי נקם ושילם לעת תמות רגלם. ביאור הכתוב, אומר החפץ חיים, נראה על פי מה שהביאו הספרים בביאור דברי הנביא. מי אל כמוך נושא עוון, בספר ותומר דבורה של הרמ"ק מקורדובירו הוא מבאר 13 מידות של רחמים, מה זה נושא עוון, שאדם יוצר משחית מכל עבירה והמשחית הזה הוא צריך להיות ניזון, אז הוא אמור לבוא לבקש את המזון ממי שבר אותו כי הוא הילד שלו, ואם הוא יבוא אז הוא ישחית אותו, מה עושה הקב"ה, נושא את העוון את אותו  משחית שנברא, לא רק ששם אותו בצילו, גם מפרנס אותו, גם זן אותו. אבל אם הוא ישחרר אותו הבן אדם אבוד. זה כתוב בקצרה ברמ"ק והוא כנראה מביא משם. ועכשיו הוא מסביר, היינו דכשאדם חוטא תיכף נברא משחית לחבל אותו, ואם הקב"ה היה מניחו היה תיכף יורד למטה ומעניש להאדם שהיה תובע ממנו  מזון, כיון שנברא על ידו, אבל הקב"ה ברוב חסדו כביכול נושא עוון וטומנו וחותמו באוצרות ומפרנסו שם, כי הכל צריכים להשפעה, שישפיעו להם שפע של מזון, וממתין לאדם עד יום מותו, פן יחזור בו בתשובה, ז"א הקב"ה מחזיק אותו את העוון הזה למעלה עד שיחזור האדם בתשובה. זה מה שאמר הכתוב, "מי אל כמוך נושא עוון" שלא כמידת בשר ודם, שלא די שאין מעניש למורד אלא גם מפרנס להנושה בו כדי שלא יזיקהו, מלך בשר ודם היה שולח מיד את המשחית שישחית אותו, כי הוא מרד בו, במלך, ופה עומד אדם שעשה עבירה מרד במלכו של עולם ולא רק שהוא לא שולח בו מדנים אלא הוא גם לוקח את מי שהוא ברא וזן אותו. אבל סוף כל סוף אם אין עושה תשובה והאדם מוכרח למות, מיד פותח הקב"ה אוצרותיו כי לא לעולם יזין אותם, ותיכף יוצאים המשחיתים שנבראו מהעבירות וכל אחד מענישו באותו אבר שחטא בו.

ואמרתי, אומר החפץ חיים, שכל זה רמוז בתורה בפסוק שהתחלנו, שימו לב איזה ביאור מדהים, כי מגפן סדום גפנם, וזוהי מליצה יפה, דהיינו כשם שהאדם שעושה מצוה נוטע עבורו הקב"ה בגן עדן איזה נטיעה יפה בעץ החיים, שזה משל התענוגים הרוחניים כדי שיתענג אח"כ בבואו שמה, כן ממש כשעושה עבירה ניטע עבורו בגיהינום אין מר, שיין פירותיו הם ארסיים כארס תנינים וחמת פתנים, ובבואו שמה הוא מוכרח לשתות ולמצות שמריהם, לא רק לשתות את היין גם את השמרים שלמטה הוא יצטרך לימוץ אותם, והוא הכל העונש המר והנמהר אשר הוא יקבל על ידי משחיתיו.

ועתה נבאר הכתוב, כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה, היינו כשהאדם עולה בדעתו ומהרהר לעשות העבירה, תיכף ניטע גפן עבורו בסדום, היינו מקום הגופרית והמלח שזה מרמז על הגיהינום. ורוצה לומר, שברגע שהוא מהרהר רק לעשות עבירה, כבר הותחל לברות עבורו מקום מוכן לפורענויות, ואח"כ כשמתחיל לעשות העבירה גופא, את עצם העבירה, נגמר האשכולות ה מרים מן הגפן, וכשגומר העבירה נסחטים האשכולות ונעשה היין המר שהוא כולו ארס כחמת תנינים, וזהו שאמר הכתוב, אשכולות מרורות למו, חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר, וכל זה רמז לבריאת המשחיתים שנגמרו בשלמות לאחר גמר העבירה והם מוכנים ומזומנים תיכף לחבלו ולהשחיתו בכל כוחותם.

ושמא יאמר האדם אם כן אייהם, הלא אנו רואים עושי עבירות מידי יום ויום, ואין שטן ואין פגע רע, לזה משיב הכתוב, הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, שאני טומנם וחותם באוצרותי ואינו מניחם לצאת לחבל פן יחזור האדם בתשובה.

כל אלה שקיבלו על עצמם להגעיל את הכלים ולהתרחק מספק איסור, אשריהם ואשרי חלקם. הם ביטלו לכל המשחיתים שנבראו להם עד היום.

ומה שכפל הכתוב כמוס עמדי חתום באוצרותי הוא כי יש שני מיני משחיתים שאחד גרוע מחברו, אחד מועיל לו הטמנה, מה שנטמן באיזה מקום שלא יראה את האדם ויזיקו. השני אכזריות שלו גדולה כל כך שצריך דוקא לחותמו ולסוגרו באיזה אוצר, כספת, המוכן לזה. וזה מדוקדק בלשון הכתוב, חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר, כנגד שני מיני משחיתים אלו, לכן מסיים, הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, כל אחד לפי ענינם, כמוס עמדי זה הטמנה, ואכזר זה חתום באוצרותי.

ושמא תאמר עוד, אם כן טוב הדבר שאנו נמלא כל תאוות ליבנו והמשחיתים לא יפגעו בנו, לזה אמר הכתוב, לי נקם ושילם לעת תמות רגלם, דהיינו בעת שימוטו רגלי האדם והוא בעת פרידת הנפש, תיכף נפתח סגור האוצרות והם מוכנים לקבל נקם מאיתו. ושמא יאמר האדם, מתי יהיה דבר זה, רק אחר מאה שנה, לזה אמר הכתוב "כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו", כי באמת לא ידע האדם את עיתו, כי פעמים רבות יסובב ע"י עוונות העצומים שנקרב עת מיתתו, כמו שאמר הכתוב, "אל תרשע הרבה פן תמות בלא עיתך", ולזה אמר, "וחש עתידות", דהיינו דבר הרע שהיה עתיד להיות בסוף כמה שנים הוא מחיש לבוא לפני זמנו ע"י מעשים רעים.

וכבר שמענו כמה מחלות רעות יש בדורות האלה מרוב שוחטים שמקילים ראש מבדיקת הסכינים בשחיטה ובשאר התהליך, וכמה נפטרים מן העולם וכמה מאבדים את תרבותם ואת דתם, כבר דיברנו בזה רבות והשמענו.

היוצא מדברינו אומר החפץ חיים, שמכל עבירה ועבירה נברא כח המשחית שיענישוהו אחר כך, וכמו שכתוב, "תייסרך רעתך", הרעה שאתה עשית, אותו משחית שאתה בראת הוא ייסר אותך, תייסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך,  והיינו שהרעה גופא היא עצמה מייסרת אותו. וכעין זה אמרו חכמים ז"ל, כל העובר עבירה אחת בעולם הזה, אחת, מלפפתו ומוליכתו ליום הדין, ומה שדקדקו בלשון אחת, כל העובר עבירה אחת, להורות לנו, דאפילו אם יש לאדם רק עבירה אחת שעשה בעודו בחייו, ולא עשה תשובה עליה, מכל מקום היא נדבקת בו, ואינה נפרדת ממנו עד שמוליכתו למקום הדין, וכל שכן אם יש לו כמה וכמה עוונות בודאי כולם הם המקיפין אותו ומוליכין אותו לבית המשפט. ועתה, נבוא לענייננו, האיש שהרגיל נפשו למאכלות האסורות, כמה מאות לאוים דאורייתא עבר על ידי זה, ומכל עבירה נברא משחית אחד שממתין רק עד שימוט רגלו, ואח"כ יקבל העונש על ידו, ואם כן כמה מאות מלאכי חבלה, זה בחודש או בחודשיים, ואם זה שנה, ואם זה שנתיים, ועשרות שנים, כמה לבושים שחורים ומתעטפים שחורים יהיו רצים אחריו ומלפפים אותו להוליכו לגיהינום מקום החושך והמר. שיהיה לכם קצת ציור, לא סתם הלבישו דעש עכשיו בבגדי שחור, כדי שתתרגלו להבין, ואם אלה אתם רואים מה עושים לוקחים את האדם ובלא שום נקיפה חותכים לו את הראש ועורפים אותו, אז דעו לכם שאלה מלאכי חבלה גרועים יותר מהם. גם הם לבושים שחורים ומתעטפים שחורים, ז"א עוד יש להם גלימה מתנפנפת שיהיה מפחיד יותר. והם רצים ומלפפים אותו ומוליכים אותו לגיהינום מקום החושך והמר, ושם ישפטו אותו, ומי יכול לשער גודל היסורים והצרות שיסבול אפילו על לאו אחד. ועל אחת כמה וכמה כמה מאות לאוים, וחייבי כריתות שעבר בימי חייו על ידי המאכלות האסורות, ואז ינהום באחריתו ויתמה על נפשו, איה היה שכלי, איך שנאתי תמיד מוסר שהיו מייסרים אותי בני עמי, אייי, כל המזלזלים ואומרים עזוב זה פוליטיקה, זה הכל בשביל כסף, איייי.

כמו שכתב במשלי ונהמת באחרית ככלות בשרך ושארך, ואמרת איך שנאתי מוסר לומר זכור את בוראך, הלא תצטרך לבוא אליו לסוף ימיך, ואיך תשא פניך אליו, ולא עוד אלא שהעזתי כמה פעמים נגד פניהם של המוכיחים, וחרפתים וגידפתים וחשבתי שהם שוטים, ואני הוא החכם והמשכיל, ועתה אומר החפץ חיים, ראה חכמתך והשכלתך שחפרת בור עמוק לנפשך, והתוודה בעצמו אז על עוונותיו כמו שאמרו בעירובין כ"ב. וגם איתא שם, שמצדיק הדין עליו בראותו את גודל הקלקולים שפעל למעלה בעולמות הקדושים וגם ריבוי הקליפות והחיצונים שנתרבו ונתגדלו על ידו, אבל מי יועיל לו אז, כי אין תשובה אלא מחיים כידוע. כמה צריך להזהר ממאכלות האסורות שמלבד שהוא עבירה גדולה עוד הוא משקץ את נפשו בזה. ככתוב בפסוק "והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה, ובין העוף הטמא לטהור. כדאי לכל אחד לקרוא את ספר כור ההיתוך, נמצא באתר שופר. טי וי, אפשר לקרוא לראות מה הדין של מי שמאכיל נבלות וטרפות ומה דינם של אלה שאוכלים נבלות וטרפות.

רש"י פירש, מה זה להבדיל בין הבהמה הטהורה לטמאה? התורה מתכוונת על בהמה שלא נשחטה כהלכה, ועל עוף שלא נשחט כהלכה. ועל זה מסיים הפסוק "ולא תשקצו את נפשותיכם והייתם לי קדושים כי קדוש אני", ועבירה מטמטמת ליבו של אדם כדאיתא בגמרא ביומא ל"ט, תנא דבי רבי ישמעאל, עבירה מטמטמת ליבו של אדם שנאמר "ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם", אל תקרי  ונטמאתם אלא ונטמטם בם, נהיה מטומטם סתום ואטום. וגם על ידי שהוא מתחיל להמשיך על עצמו רוח הטומאה, על ידי מאכלות האסורות מטמאין אותו מלמעלה גם כן. כמו שמובא בגמרא.

תנו רבנן, ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה. מלמטה - מטמאין אותו מלמעלה. בעולם הזה, מטמאים אותו לעולם הבא.

וזה לשון הזוהר הקדוש בפרשת שמיני, אומר הזוהר הקדוש, אני אגיד ישר את התרגום: בא וראה, כל מי שאוכל מאותם המאכלות האסורות הוא מתדבק בסטרא אחרא יותר מאשר על ידי כל שאר חטאים, אתם שומעים? הדיבוק היותר גרוע בסטרא אחרא על ידי מאכלות אסורות יותר משאר חטאים, למה? לפי שהמאכל נעשה חלק מגופו, והוא משקץ את נפשו ואת גופו על ידי חלק הנפש של מאכל הטמא ורוח הטומאה שורה עליו, ומראה עצמו שאין לו חלק באל עליון, כי כל כך נטמא עד שמסתלקת ממניו כל הקדושה, וכאילו אינו בא מצד הקדושה, עד שהוא נראה כאילו מעולם לא היה דבוק בקדושה, ואם יצא כך מן העולם, כלומר, אם לא ישוב בתשובה בחייו, אוחזים בו כל אותם הבאים מצד הטומאה ומטמאים את נפשו ודנים אותו כאדם שהוא משוקץ לאדונו - לקב"ה, הוא משוקץ בעולם הזה ומשוקץ לעולם הבא. על זה נאמר "אל תשקצו את נפשטותיכם ונטמתם בם", בלי א', שהוא לשון טמטום, טומטום, כלומר שכל כך נעשה הלב מטומטם על ידי מאכלות האסורות עד שלא נמצא רפואה לשיקוצו אפילו בגיהינום, ואינו יוצא מטומאתו לעולם. אתם שומעים? גיהינום לא יועיל לו.

אוי להם בחייהם ואוי להם לנפשם אחר פטירתם, כי לא יתדבקו בצרור החיים, לפי שהנטמאו ע"י  מאכלות האסורות, אוי לגופם בשעת תחיית המתים, עליהם נאמר כי  תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה והיו דראון לכל בשר, ז"א התולעת תמשיך לאכול בלי הפסק והאש שלהם לא תפסק, והיו דראון לכל בשר, מה זה דראון - סרחונה, שהם יהיו מסריחים באף של אלה שיראו אותם, לפי שנמאסו ונעשו שקוצים ע"י מאכלות האסורות וזה נעשה חלק מגופם ונפשם. מי גרם להם זאת? אותו הצד הסטרא אחרא שהם נדבקו בו.

ישראל באים מצד הימין והקדושה, ואם הם מדבקים מצד השמאל והטומאה הרי הם פוגמים את צד הקדושה, ופוגמים את גופם ואת נפשם, והם פגומים בעולם הזה ופגומים לעולם הבא, וכל שכן מי שמתדבק לגמרי מצד הטומאה ע"י כל מיני חטאים שהוא נפגם כולו, כי כל החוזה בזה תחתונים אחוזים בעליונים, לפי מה שמתנהגים במאכלם והנהגתם, ועל זה כתוב "ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה. אז הזוהר הקדוש אומר שהעונש הוא איום ונורא ללא תיקון אם אדם לא עושה תשובה.

ממשיך החפץ חיים ומביא גם את המדרש שוחר טוב, ושם כתוב כך: כל המחליט עצמו לעבירה אין לו מחילה עולמית. דהיינו שהוא חלוט, מה זה חלוט? כל הזמן. אם הוא מחליט עצמו לעבורה הוא במאכלות אסורות לא בודק לא מתעניין סומך על סמוך, אם אדם כזה מחליט עצמו לעבירה אין לו מחילה עולמית. רוצה לומר, אפילו בעת שיתגברו רחמי ה' על העולם, מכל מקום לא ימחלו לו, מהטעם שהפקיר את רצונו של הקב"ה לגמרי ונעשה חלוט לעבירה זו. גם גופו מתפתה מאיסור ובהמשך הזמן נעשה גופו מלא משקצים רמשים נבלה וטרפה, מה יכול להיות לבסוף מגוף טמא כזה כי אפילו אם יהיה לו זכויות גדולות משאר המצוות ומעשים טובים, ואפילו שהם ימליצו טוב בעדו, שיקום לעת התחייה עם שאר מתי ישראל, כמובן אחרי כל האיסורים והעונשים שתקבל הנפש בגיהינום, אין לשער ולערוך גודל צרת הנפש שיהיה לו לאדם לבסוף על ידי זה, דהלא ידוע שכשנתקלקל לו לאדם בפנימיותו כגון שנתהפך באיזה מקום בגידיו הדם לליחות, נגיד שיש לו מורסה, יש לו מוגלה, יש לו שמה דלקת בדם, מוכרח הרופא לעשות ניתוח לחתוך במקום זה ולשאוב את הליחה משם, ואח"כ יוכל לחזור ולהירפא, דאם לא כך עלול הדם להתקלקל יותר ויותר אם לא יוציאו לו עד שימות. וכן אם נתהווה לו כזה דבר בשני  מקומות או בשלשה מקומות בגוף, יצטרך לסבול יסורים שיחתכו אותו בניתוח בשלשה מקומות לשאוב את הליחה משם. אבל אם יתפשט הליחה וכל הגוף שלו מדולק בדלקות, בידיו, ברגליו, בגופו, בכמה מקומות, מוכרח למות. למה? שאם יחתכו כל גופו הוא גם לא יוכל לסבול את היסורים ומה יישאר ממנו.

ועתה נתבונן בענייננו, הלא ידוע מספרים הקדושים דלפיכך אמר הקב"ה לאדם כי ביום אכלך ממנו מות תמות, משום שעל ידי האכילה של עץ הדעת טוב ורע נתערב בו כח הרע שלא יוכל להאיר עליו אור ה' שיחיה אותו לנצח, ומוכרח למות, למה? שעל ידי יסורי הקבר יתעכל כח הרע הטמון בתוכו ויתפרש ממנו ויזדכך החומר כדי שאח"כ כשיקום בעת התחיה יוכל להאיר עליו אור ה' ויחיהו לנצח, ז"א הגוף יתפרק לחלוטין, יסבול מה שיסבול בקבר, כדי להפריש אותו, הנשמה תתייסר בגיהינום עד שתתקן ותתנקה ותזדכך, ובתחיית המתים תבוא הנשמה אל הגוף כשהוא מטוהר מכל העבירות והחטאים והמאכלות האסורות שהיו בו, כדי שיוכל להאיר באור העליון. וזה דוגמא, אז כשיקום בעת התחיה יוכל להאיר עליו אור ה' ויחיהו לנצח, וזוהי דוגמא ממש כמו שמוכרח להפריש את הליחה מאת האדם החי כדי שיישאר בחיותו.

ועכשיו, נתבונן בעיננו, האיש שמילא את גופו בחייו מנבלות וטרפות, והוא ימות לבסוף, אפילו אם נאמר שיזכה לתחיה אחרי שיקבל גמול עוונותיו בגיהינום, הלא על כל פנים יצטרך עוד תיקון איום ניתוחים, שיצטרכו להתעכל חלק עפר הרע הטמון בכל אבר ואבר שבגופו, ובכל קרום דק שנמצאו בו, כי הלא כשאדם אוכל נתפשט כח המאכל וכל אבר ואבר מכף רגלו ועד ראשו ואפילו על קרומי העין וכדומה. כל זה כדי שיזדככו ויישארו רק חלק העפר הנעשה מכשרות, ויוכל לקום בעת התחיה ולזכות עם עם ישראל יחד. כמה יסורים יסבול מזה עד שיתעכל כל חלקי הרע הטמון וכל חלקי הגוף מכף רגלו ועד ראשו וינהום באחריתו על כל זה.

ציור לזה זה כאילו יקום אדם עם נמק, ואתם יודעים נמק זה סרחון שאין כדוגמתו, והיו לדראון עולם סרוחים ומשוקצים מהמאכלות האסורות שאכלו ולא חזרו מזה בתשובה והספיקו לאכול.

גם על ידי מאכלות האסורות מסתלק הצלם אלהים מן האדם, כמו שאתם רואים אלה שמתווכחים איתכם, שמדברים בזלזול באטימות, בלי שום רגש יהודי, בלי שום דאגה, בלי שום חרדה, אפילו ספק לא עולה אצלם, העיקר לאכול לאכול לאכול בעלי תאוה, פתאום הם סומכים על כולם, תתנו הלוואות גדולות לכל השוחטים שאתם לא מכירים וסומכים עליהם שהכל בסדר, נראה. אם לא תסכימו לתת לכולם הלוואות אז אל תסמכו עליהם גם בשחיטות, אם רק בעלי תאוה, הבטן שלכם זה האלהים שלכם, כמו שאומר רבינו בחיי.

מסתלק צלם האלהים ע"י מאכלות אסורות, אומר החפץ חיים, כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת משפטים בסופו, ועלול לבוא כמה מאורעות על האדם, כמו שכתוב על הפסוק "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", תשמעו איזה דבר מדהים, אם אתם מובדלים מן העמים עובדי גילולים הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו, ז"א כל רשעי העולם יכולים לשלוט בכך, אם אתם לא לי, אם אתם לא מובדלים. על זה אומר החפץ חיים, שאף בעת שהוא מתרצה להתערב עם הגויים בכל עניניהם או חילונים או אוכלי נבלות וטרפות נראים כאוהבים אותו, אבל כל זה רק בהתחלה, אבל בהמשך הזמן נסבב לו על ידם גופא רעות רבות וצרות עליו, למה? כי הקב"ה מסלק את שמירתו ממנו עבור זה, עבור שאוכל מאכלות אסורות, וכבר צווח הכתוב ואמר, אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר, אבל האיש השומר עצמו ממאכלות האסורות אפילו בעת דוחקו נושא על עצמו צלם אלהים וניצול ממאורעות רעות, וזה שהועיל לדניאל חנניה מישאל ועזריה, שהם נזהרו לא לאכול מפתבג המלך ומיין משתיו שהם ניצלו מידו של נבוכדנצר. בזכות מה? שהם לא אכלו מאכלות אסורות, אפילו שזה היה פיקוח נפש והיה מותר להם לאכול, כי אם לא הוא היה הורג אותם, ועל זה לא נאמר שהם צריכים למסור את נפשם, זה לא יהרג ולא יעבור, בכל אופן הם לא הסכימו וזה מה שעמד להם להנצל מכבשן ומגוב האריות, כמו שמובא בזוהר הקדוש פרשת משפטים, תנא במאי זכו דניאל חנניה מישאל ועזריה, אני מתרגם, שניצלו מאותם הנסיונות של האריות וכבשן האש? אלא בגלל שלא נטמאו באכילתם, כשהשליכו את דניאל לגוב האריות הוא היה שלם בצלם האלקים שלו, כי הוא לא נטמא במאכלות אסורות אז הצלם נשאר שלם ולא הסתלק ממנו צלם אלקים. והוא לא שינה את הצלם שלו לצלם אחר, ולכן פחדו ממנו האריות ולא טרפוהו.

בא וראה מה כתוב, "ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב מכל הילדים האוכלים את פתבג המלך", מה פירוש? חנניה מישאל ועזריה אמרו לסריס שהיה מביא להם את האוכל שהם לא רוצים לאכול, אמרו לו תשמע, תן לנו רק קטניות ואתה תקח את הארוחת מלכים שאתה מגיש לנו, כי הם היו גם סריסים במלכות נבוכדנצר, ונבחרו רק אנשים תמירים ונאים וחזקים בגופם לשמש את המלך, לכן הם חייבים לאכול אוכל, בשר אוכל מעדנים כדי לשמור על בריאותם ויפיותם, והם לא רצו, אז הם אמרו לו, אתה תקח את האוכל תרויח, מה אכפת לך, ולנו תן קטניות, הוא אמר אבל אם אתם תראו עם מראה רע יוציאו אותי להורג שלא נתתי לכם לאכול, אמרו לו נעשה נסיון עשרה ימים, נאכל קטניות, ואם אנחנו נראה אותו דבר נמשיך, אם לא - נדבר. הסכים, מה כתוב בפסוק, כתוב "ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב מכל הילדים האוכל את פתבג המלך" מה זה נראה מראיהם טוב - שצלם האלקים לא סר מהם, אבל מאחרים הוא סר, מי גרם כל זה, אומר הזוהר הקדוש, בגלל שהם לא נגעלו בגיעולי המאכלים הטמאים, זכאה חולקהון דישראל אה, אשריהם ישראל ואשרי חלקם שכתוב בהם "ואנשי קדש תהיון לי". הקב"ה מצווה אותנו להיות אנשי קודש.

אם כן ראינו גודל העונשים האיסורים והעונש הנצחי של מי שלא מדקדק במאכליו וסומך על סמוך, מה יהיה באחריתו. זה פרק כ"ח ועכשיו נעבור לפרק כ"ט, גם מגיע לשמוע מה השכר של אלה שהחליטו לשנות דרכם ולא להסתפק אלא לקחת מן השחיטה היותר מהודרת שאפשר. פרק כ"ט, החפץ חיים בספר נדחי ישראל, בו יבואר גודל השכר של השומר עצמו ממאכלות אסורות.

גם על ידי השמירה ממאכלות האסורות ממשיך על עצמו קדושה מלמעלה, כמו שכתוב בספר ויקרא פרק כ' פסוק כ"ד, "ולא תשקצו את נפשותיכם והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה'", גם נאמר בפרשת ראה, "לא תאכלו כל נבלה כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, ובך בחר ה'" אמרו חכמים ז"ל, מסכת יומא ל"ט, תנו רבנן, והתקדשתם והייתם קדושים, אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה, בעולם הזה - מקדשין אותו לעולם הבא. וגם עבור כל עת שנזדמן לידו דבר איסור, הוא מונע את עצמו מלעשות האיסור, חושבים לו מן השמים כאילו עשה מצות עשה דאורייתא בפועל ממש, ומה עם אלה שסילקו מביתם את כל הספקות מן המקרר והגעילו את כליהם כמה מגיע להם שכר. וכמו שאמרו חכמים "ל, ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כאילו עשה מצוה גם עבור התגברותו על יצרו בעת שהוא רואה לאיסור והוא רעב, ומתאווה לו, והוא מתאפק מחמת רצון ה' יתברך הוא נקרא בשם גיבור, כי זוהי הגבורה האמיתית. כמו שכתוב באבות, "איזהו גיבור הכובש את יצרו", אז מי שהולך לחתונה בר מצוה ברית וכו' ולא אוכל מספק בגלל שקצים ורמשים שאפשר שנמצאים בסלטים, בחומוסים, באורז ובשאר דברים שודאי לא נבדקים בדקדוק רב לאט לאט כי זה המוני, או הבשר והעופות שקונים בד"כ זולים וזה ברור למה אפשר שזה יהיה זול, כי אם עושים בתעשיה מהר זה נהיה זול, אבל אם עושים שחיטה מדוקדקת ואיטית זה עולה כפול, כי מרבים בבודקים, בבודקי סכינים, בכל התהליך ומאיטים את המהירות כדי שלא להטריף. אז מי שיושב במקום כזה ולא אוכל כולם אוכלים והוא לא אוכל, זה נקרא גיבור. ועתיד להיות אור הקדוש ברוך הוא עבור זה עטרה בראשו לעתיד לבוא, כי עבור אחד מחמישה דברים  נעשית העטרה, ומתגבר על יצרו הוא אחד מהם. כמו שאמרו חכמים "ל במגילה ט"ו, עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר "ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי לשאר עמי" מי זה שאר עמי? מי שמשים עצמו כשיריים, וליושב על המשפט, מי זה? זה הדן דין אמת, ולגבורה - זה המתגבר על יצרו, משיבי מלחמה - אלו שנושאים ונותנים במלחמתה של התורה, שערה - אלו תלמידי חכמים שמשכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. כל אלה מהחמישה הקב"ה עתיד להיות עטרה בראשם. גם זוכה, תשמעו, מי שנזהר ממאכלות אסורות למה הוא זוכה, גם זוכה עבור זה להיראות בין חבורה של צדיקים לעתיד לבוא, כשיעשה להם הקב"ה את הסעודה הגדולה בגן עדן, כדאיתא במדרש ויקרא, מה כתוב שמה, אריסטון עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא, וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו. רואים שיזכו אלה שלא אכלו נבלות וטרפות להיראות בין החבורה שיהיו של אלה באריסטון, זו הסעודה הגדולה שעתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא, ומי שלא אכל בעולם הזה נבלות יזכה לראות את הסעודה הזאת. גם זוכה עבור השמירה ממאכלות האסורות לחיי הנצח בעולם הנצח, כמו שהאריך בזה הזוהר הקדוש פרשת שמיני והקראנו קודם.

הנך רואה מכל זה את גודל השכר שיש לאדם עבור זה, על כן מה מאד צריך הישראלי להתחזק תמיד שלא להתגעל במאכלות האסורות לו, ועבור זה יהיה ה' איתו וירומם קרנו למעלה בעולם הזה ובעולם הבא.

והנה לפי מה שביארנו את גודל האיסור של מאכלות המגועלים, יתבונן כל איש כמה צריך ליתן ליבו תמיד לזה ולא יכשל חס ושלום, ואפילו אם יזדמן בין הרבה חברים רעים שמורגלים באיסור זה, מחפפים, והם מחרפים ומגדפים אותו, העיקר שיאכל איתם, ומחזיקים אותם בעיני הכל לשוטה ופתי עבור זה, אעפ"כ אל  ישים ליבו לזה, וידע כי עבור זה שסבל בזיונות עבור מצוותיו של הקב"ה יגדל שכרו בשביל זה יותר ויותר, לבסוף כמובן.

וכאיה גוונא מובא בירושלמי דפאה פרק אחרון, לענין גבאי צדקה, וזה לשונו: רבי אלעזר, אני אתרגם ישר, היה פרנס על הציבור, פעם אחת חזר לביתו, אמר מה עשיתם? אמרו לו באה לפה קבוצה ואכלו ושתו והתפללו עליך, אמר להם אין לי שכר טוב בזה. פעם אחרת הגיע לביתו ואמר להם מה עשיתם? אמרו לו הגיעה קבוצה אחרת, אכלו ושתו וביזו אותך, אמר להם פה יש לי שכר טוב. אתם צריכים להיות מאושרים, כמה מבזים אתכם על כל החומרות של זמרים פסולים, של מאכלות אסורות, של שקצים ורמשים, כל מה שאתם מרחיקים עצמכם מאיסורים ומבזים אתכם אתם צריכים לצאת במחולות, פה יש לכם שכר טוב, קודם כל ממרקים לכם את כל העבירות, דבר שני מעבירים לכם את כל הזכויות שלהם, ואתם תקבלו עוד שכר מאת הקב"ה שהייתם מוכנים לעמוד בבזיונות לכבודו ולא להתפתות לספק איסור, מתרחקים משבעים שערי היתר ולא מוכנים לבוא לשער אחד של איסור או ספק איסור.

וכן כאיה גוונא בענינינו, אומר החפץ חיים, ובכל מצוה יהיה תשלום גמולה לפי ערך הצער שהשיגו ע"י קיומה, וכאיה גוונא מצינו בתורה לענין קורבן, כתוב "ונפש כי תקריב קרבן מנחה", אמרו חז"ל, אמר הקב"ה, מי דרכו להתנדב מנחת סולת עני מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו, והכל הוא מטעם כי הקב"ה מביט על קיום המצוה באיזה אופן קיים אותה, אם מתוך רווח או מתוך דוחק, אם מעוני או שאר מיני בזיון, כל שיתגדל הצער בעת קיום המצוה יתגדל הרווח בעת תשלומה. אתם רואים, מעבר לזכויות שה' זיכני בזיכוי הרבים שהשכר הוא גדול מאד מאד מאד מאד, עוד יותר זיכני בבזיונות ישתבח הבורא כמה הוא אוהב אותי בשביל להגדיל כל מצוה ומצוה שאני עושה הרי על מצוה שעושים בביזוי לפי הצער זה פי מאה, ביזו עוד פעם - עוד פי מאה, עוד פעם תמשיכו לא להפסיק, עוד פי מאה, פי אלף, פי עשרת אלפים, ישתבח הבורא, אתם מבינים כמה זכויות? רק מהבזיונות, חוץ ממחיקת כל העוונות. וגם אתה לא יכול להכשל בגאוה, שאתה עלול להפסיד הכל, אז דואגים לך שאתה לא תוכל להתגאות, איזה שמירה מעולה, על זה נאמר "כל המזכה את הרבים אין מביאים אותו לידי חטא, אין, למה? שומרים עליו, ישתבח הבורא, איזה תשלום גדול. אז לכן יתגדל תמיד הרווח בעת התשלום לפי הצער. ועל זה גם כתוב, "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו".

והנה, כל מה שהארכנו בענין הרחקה מנבלה וטרפה צריך לדעת דאיסור נבלה האמור בתורה הוא לאו דוקא אם מתה מאליה, הוא הדין אם נשחטה אך שהיה בסכין פגום זה מה שאנחנו מעוררים, אם היה החפץ חיים בדורנו היו אומרים עליו מה שאומרים עלי. יש לו מזל שהוא היה אז לא עכשיו. והוא אומר, נבלה יכול להיות מסכין פגום, על זה יהיה השיעור ביום שלישי, תבואו להתמודד בבקשה, או שאר דברים המעכבים בשחיטה, לא רק הסכין, כמבואר ביורה דעה סימן כ"ג חמישה דברים המעכביםב שחיטה, הרי זה נבלה גמורה מן התורה. וכן טריפה האמור בתורה הוא לאו דוקא אם נטרפה בשדה ע"י זאב וכדומה, אלא כל שיש לה איזה מחלה שעל ידי זה לא תחיה לבסוף, הרי זה בכלל טריפה, ואפילו אם נשחטה כראוי הרי זו אסורה מן התורה, כי עתידה למות לאחר זמן, ועל ידי איזו מחלה היתה חוזרת ובריאה או שתמות לבסוף, הכל נתבאר בגמרא שהיא התורה שבעל פה שקיבל משה מסיני. ועל כן טבח שאינו יודע הלכות שחיטה, ז"א שוחט אסור לאכול משחיטתו, כמבואר ביורה דעה סימן כ"ג סעיף א', אם אינו יודע הלכות שחיטה בקיא בהם כמו שצריך וחוזר עליהם בשביל שיהיו שגורים בפיו, וכן אפילו אם יודע הלכות שחיטה ושחט בסכין בדוק כדין, תקשיבו טוב, אך שהאיש הזה הוא אוכל בעצמו נבלות, כמו שהעיד מנכ"ל אשפר שאכל איתו מחפוד, ואינו חושש על השחיטה, או שהוא מומר, מחלל שבת בפרהסיא, כל אלו שחיטתם אסורה מן התורה! שמעתם? יש הרבה ששוחטים ולא אוכלים מהשחיטה שלהם ההמונית, רוב אלה שהם בכירים בענין לא אוכלים. חוץ ממחפוד שאוכל הכל. אבל לא אוכלים. והם כותבים בספרים שלהם שרק מחבורה לאכול, אז למה הם שוחטים? פרנסה. אבל שאלנו, אתם זוכרים, שאלו יותר נכון את הרב קרליץ מי זה נקרא ירא שמים, צריך ששוחט יהיה ירא שמים, מי זה ירא שמים, הוא אמר מי זה ירא שמים, אתם זוכרים? מי שנכנס לאולם חתונות ולא שואל מה הוא אוכל מי שחט וכו', זה לא ירא שמים ואומר החפץ חיים, 

אדם

  •    שיתוף   

הכרת הטוב לרב שליט"א

  • 17.11 13:00

    שלום וברכה, ב"ה אני בעלת תשובה כבר 22 שנה, בזכות הרב זכינו להתחזק ולבנות בית של תורה!

  • 16.11 19:24

    בס"ד 18.05.2020 (שני, כד' אייר תש"פ) לכבוד הרב החסיד נזר הבראה שליט"א שמי: א. פ. אני מודה להשי"ת כל יום שזכינו אני ובני ביתי לחיות את הרב ולהלך לאורך! ו: 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו' ותודה רבה לך שאתה מחכים אותנו. אני מודה לך על האכפתיות ועל החסדים האין סופיים על החנות (קפז') המוצרים והתבלינים ועל הקהילה הקדושה שקיבצת סביבך. יה"ר שהשי"ת ישמור לנו עליך (אמן) כי אתה יותר מאב ומאם ותודה על המסירות נפש, זה שאתה מסלק מאיתנו את החושך בעמל רב ובאהבה רבה בלי לחשוב שניה על עצמך בכלל. הרבה זמן רציתי לכתוב לרב ולא יצא וב"ה שעכשיו הגיע לי הזכות להודות לרב. שאנחנו מרגישים שאתה כמו אברהם אבינו – ע"י שהיה בעל חסד, ויצחק אבינו – במידת הגבורה, ויעקב אבינו – במידת האמת הצרופה, ומשה רבינו רועה נאמן, ודוד המלך – נעים זמירות ישראל, ושלמה המלך בחכמתו, ופנחס במסירות נפש, ושמואל הנביא שמכתת רגלים כל יום, וכל התכונות הללו נמצאות ביחיד אחד ומיוחד לכבוד הדור המיוחד הזה! ועכשיו אתה לא רק הרועה הנאמן של ישראל אלא של כל האנושות כולה וכמו שאנחנו מצפים למשיח במהרה אנחנו מצפין ליום שיודו כולם הרב אמנון יצחק אמת ותורתו אמת והם (...) בדאים. אנחנו שמחים בשמחתך [וכואבים את כאבך בכל מה שעושים לרב, (בתאריך המכתב ב"ה נמסרה הרצאה: הבחירה בידים שלך, בני ברק 18.05.2020 shofar.tv/lectures/1320, וכן שיעור: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - חלק ב 18.05.2020 shofar.tv/lessons/12136) ומי יודע אם זה לא כפרה לכלל ישראל] אוהבים אותך אהבת נפש משפחת פ' באר שבע מבקשים ברכה: שאזכה ש... יהיה השמש בצמוד לכבוד הרב שליט"א כמו שיהושע בן נון שימש את משה רבינו ע"ה זיע"א.

  • 14.11 11:54

    'בעת הזכרת שבחי השי"ת שבברכת: 'אתה גיבור... סומך נופלים... ורופא חולים...' ניתן להשיג ישועה עוד יותר מבקשות מפורשות. מפני שבאמירת השבח אין המלאכים מקטרגים ולכן אם יצטרך להתפלל על רפואה יכון באמירת: 'רופא חולים' להמשיך רפואה ובורא עולם היודע תעלומות לב הנה הוא יעשה בקשתנו'. (ספר בני יששכר, הובא בספר לכתחילה, אמונה ובטחון עמוד קמה', ב"ה ניתן להשיג הספר לכתחילה 'אמונה ובטחון' במשרדי שופר). וכנראה זה אחד מהטעמים לסגולת ה: "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) שע"י שמשבח לבורא עולם אין מקטרגים, ומספיק כוונה למשוך ישועות... ישר כוחכם! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).

  • 11.11 10:43

    ב"ה שיעור מאד יפה, חזק וברוך! הרצאה בבני ברק 20.10.2024 בוני המגדל - הקבלת פני רבו (shofar.tv/lectures/1636).

  • 11.11 10:43

    מחנה שועפט לפני שבועיים... זה בדיוק מזכיר את הדוגמא שהרב נתן על איציק במגדל השמירה (רח"ל): 'איציק במגדל השמירה טרגי קומי' (shofar.tv/faq/1609).

  • 06.11 18:11

    כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון הסרטון הזה: '🎞 צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון' (shofar.tv/videos/7000) איך אנשים לא מבינים את זה?!

  • 03.11 14:23

    שלום כבוד הרב ב"ה בשבת האחרונה שכבוד הרב היה כאן (ראה כתבה: סיקור שבת בראשית במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בני ברק shofar.tv/articles/15236) בעלי הלך לכבודו ביקש: 'ברכה' בעניין הדירות בירושלים וחובות. כבוד הרב בירך אותנו: 'שניוושע כבר יום למחרת!'. בצפייה חיכיתי לישועה, וב"ה בערב הזדמנה לנו הלוואה כדי לשלם את כל החובות שלנו עם היתר עסקה, רציתי לבקש: שכבוד הרב יברך אותנו שנצליח לשלם את הכל ונוכל לעבור לירושלים במהרה (אמן).

  • 03.11 10:22

    כבוד הרב ב"ה שיעור בוקר, מרגש ביותר 'בלי תפילה לא מקבלים חלק קיא' - שיעור 111 שיעור מספר 1, ב"ה כמות תורמי הנציב, אח"כ המעשיות, שאין רק צריך תפילה להשי"ת, גם אם לא נקבל, עצם זה שאנחנו פונים להשי"ת, ומצפים רק לו זה עניין גדול ולהבין: שרק בזכות תפילה מקבלים זה מודעות גדולה בזכות השיעורים שמשקיע בנו הרב כדי שנייחל לישועת השי"ת, והחלק בסוף שכולם שרים 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) ושירי שבת והשאלה היפה של פרשת הנח בחלק שאלות תשובה שהצחיקה, גם מאוד קשה להיפרד מסדרת השיעורים אבל זכינו בזכותם להבין את הדבר הכי חשוב שבלי תפילה לא מקבלים כלום שבת שלום ומבורך✨.

  • 03.11 10:17

    שבוע טוב ומבורך כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון מה שכבוד הרב מסביר בשיעור זה. (עמידה בנסיונות shofar.tv/videos/15578) תודה רבה כבוד הרב שליט"א.

  • 31.10 19:09

    הרב אמנון יצחק שליט"א! יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן) ברוך השם תודה לבורא עולם התשובה של הבדיקה של הילד יצא תקין בזכות הברכה של הרב ובזכות הסגולות שעשיתי אחד מהם זה ששרתי: 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) כמו שהרב לימד אותנו ועוד כמה תפילות. תודה רבה רבה "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 [email protected]

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת

קליפים וסרטונים