בקונטרס דבר בעיתו של החפץ חיים, שמדבר בעיקרו במאכלות אסורות, בפרק י' בהתחלה, אני מדלג קצת ממקום למקום, להגיע לעיקרן של דברים, מה הנסיון האחרון שיתבררו ויתלבנו ויצורפו לעת קץ. פרק י', בו יבואר שלא יפול ליבו עליו על עניניו ויהיה שמח וטוב לב תמיד.

והנה מכל מה שהארכנו עד כה, יכול להתחזק האיש המתנודד שלא יפול ליבו עליו ויהיה שמח וטוב לב תמיד כי באמת הימים האלו שהוא מתנודד בעמים הם המובחרים לו שבימי חייו, מדבר על אנשים שמפאת פרנסה גלו ממדינותם, ומכל מיני סיבות ששמה יש נסיונות גדולים ומאכלות אסורות כמו שאמרנו בשיעורים קודמים. אבל זה נכון גם בין האנשים שמתנודדים פה בארץ, יש אנשים שלא סובלים אפילו להמתין שעה קלה עד שיגיעו לביתם ונכנסים למסעדות ואוכלים, אוכלים פלאפל בכל מקום, אוכלים, העיקר שיהיה בשר ויהיה זה ושיהיה טעים, יהיה שם טוב למקום שזה טרי וכו'.

ואף בשעה שאוכל פת חרבה עם קיתון של מים חמים, עליו לשמוח יותר מאילו הוא אוכל מעדני שרים, כומו בסוחר בעת מסחרו, כשיודע שמרויח הרבה, אינו שם ליבו כלל בעת ההיא למאכלו אם טוב הוא, והרבה פעמים מצוי שמסתפק כל היום בטעימה מעט מפני שאצים עליו הקונים, ואין לו פנאי להפסיק מעסקו, ובעת כזה אינו ניכר עליו עצבון על מיעוט מאכלו ומשקהו, אלא אדרבא, ליבו שמח ומראה פניו צהובות, מחייך, מפני שנפשו יודעת שמרויח הרבה בעת ההוא. וכאשר נשאלהו, למה פניך צהובות כל כך? הלא לא אכלת כל היום, הוא משיב מי יתן שאזכה שיהיה לי הרבה זמנים כאלו, נפשי שמחה בהרווחתי ואינה מרגשת כלל ברעבונה, הוא סופר כסף אז מי מרגיש רעב.

כן הוא בענייננו, כאשר יתבונן האמת כי מכל אכילה ואכילה שאוכל פיתו הכשרה, מקדש נפשו ומתעלה מדרגתו עד אין ערך, אין לו להתעצב כלל מאופן מאכליו, כי מה שווה הוא לו מניעת הנאה קלה מול הרווחתו הגדולה, ואדרבה, כל מה שבא לו מאכלו בקושי ובדוחק עליו לשמוח יותר שזכה לעמוד בנסיון. ז"א מול ההנאה הקלה של כמה ביסים ושיעברו לאחר דקות, ויצאו בקול תרועה, הוא יסתכל כמה הוא מרויח מהנסיון הזה. וכאשר לבבו יהיה שמח, גם המראה הוא יהיה יפה, כמו שמצינו בפסוק לגבי דניאל וחבריו, שדניאל שם על ליבו שלא יתגעל בפתבג המלך, כבר למדנו את זה בשיעורים הקודמים, שהפנים שלהם זהרו ולמרות שהם אכלו רק קטניות בלי בשר, בלי עופות, בלי שניצל, בלי צלעות כבש, בלי שום דבר, גם לא אנטריקוט, והם נראו נפלא. נפלא, עד שזה היה פלא בעיני כל הרואים. כי שמחת נפשם היה כל כך גדול מזה עד שהיו מתהנים בזה יותר ממאכלי מלכים, דניאל חנניה מישאל ועזריה.

והשם ליבו לזה גם ה יום ולהזהר שלא להתגעל ולשמוח במה שמקדש נפשו כל יום ויום, בודאי יהיה גם כן מראה פניו טובים ויפים, וה' יתברך יהיה לו גם כן בעזרו, כמו שעזר לדניאל וחבריו.

ומכתובים אלה של דניאל וחבריו יש לנו הערה גדולה עד כמה גדול כבודן של הנזהרים ממאכלות אסורות בעת ההיא, שהלא נחקק מעשיהם בכתובים לשם ותפארת לזכר עולם.

וכך מובא במדרש רות פרק ה', לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה, ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה: אליהו כותבה ומלך המשיח והקב"ה חותם על ידיהם. כל מצוה. למה דוקא אליהו ומשיח הם כותבים את המצוות של כל אדם ואדם והקב"ה חותם? כי שניהם מחכים מתי הם כבר יוכלו להגיע, אז כל מצוה כזאת שאדם סותם את פיו ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה, שאדם משבר את יצרו, הם כותבים בשמחה, הנה עוד מצוה שתקרב אותנו לבוא, והקב"ה חותם. ובודאי הנזהרים בזה, במאכלות אסורות שלא להתגעל בהם, יכתבו גם כן זכותם אצל משיח ואליהו, ולעתיד לבוא יתגלה מעשיהם לעיני הכל, לשבח ולתפארת, והוא נכלל בדברי קהלת במה שאמר "סוף דבר הכל נשמע" ובפירוש התרגום, הכל עתיד לעתיד לבוא להתגלות ולהתפרסם לעיני הכל בין העבירות ובין הזכויות, וכמה ישמח ויתענג אח"כ מכל פעם ופעם שכבש יצרו ולא התגעל במאכלות אסורות, שעל ידי זה יזכה לכל הכבוד הזה, שיהיה שמו לפני כל ישראל, לאות ותפארת לנצח. זה באדם אחד, זה באדם אחד שנשמר מלהתגעל. מי שנשמר וגם מזהיר אחרים, מה גודל השכר שלו. ואוי להם לאלה שמקלים ראש ואומרים לאנשים שיש אפשרות לאכול ואין שום בעיה, ולא עוד אלא הם מקשים קושיות, איך אמנון יצחק לא קורא לכל השוחטים לבית דין וכו'. הוא רצה שיקראו לבית דין לפני שיצאו עליו, שוטים שבעולם. וזה רבנים חשובים עקומי השכל מטומטמי הלב. אז כתבתי תשובה בקצרה למישהו ששאל על דבר זה. אי אפשר לענות לכל רב טיפש שאינו מבין בין ימינו לשמאלו, הרי אני קמתי מכסאי והלכתי לבדוק לברר לצלם לתעד לחקור, אחרי שעשיתי כל זאת ושמעתי עדים רבים והבאתי רבנים שזה התחום שלהם והם רק מראים את הסמפטום, זה לא שלומדים משני אנשים, זה הפרט שמלמד על הכלל, אלא מאי, אנשים לא קמים מהכסא בהינף יד, כמו בארגון הדרדרות, לא צריך להפריז על המידה, העיקר שלא יהיה צער בעלי חיים, אומר הרב המתנדנד בראשו. מה זה? איפה האחריות שלכם? אתם לא חוששים להאכיל נבלות וטרפות? אני אשמיע לכם אח"כ, תזכירו לי, רב אחד משל מחפוד. תראו כמה הם רועדים מפחד. ועוד לא אמרנו את המילה הראשונה אפילו בפרשה.

אבל כתבתי לאותו אחד, אי אפשר לענות לכל רב טיפש שאינו מבין בין ימינו ושמאלו, עד אחד נאמן באיסורים להפריש אותי מלאכול ולא צריך בית דין לזה. הטענה על צורת השחיטה ככתוב בפוסקים, ולא כלפי אנשים מסויימים, בשונה מהמקרה שלי, לא באנו לטעון חוץ ממחפוד כרגע, לטעון שזה בדקנו אותו ויצא מכתב מהרב יהודה שפירא שהעיד שבטלה חזקתו, ואמר שהוא אפיקורס ואין לו חלק לעולם הבא, ושצריך למול מחדש כל מי שמל אצלו, והזכרנו שהוא מל עכשיו ברעידת ידיו בשוחט גם, אז מכל מקום שמה דיברנו בפירוש ונביא עדויות נוספות ורבות וכו', אבל באחרים דיברנו באופן כלל, בגלל צורת השחיטה, לא אנחנו גילינו את זה, גילו את זה רבים לפנינו וכתבו על זה ספרים, והקראנו פסקי הלכות, זה אמנון יצחק עוד פעם? זה לא הוא טיפשים מטופשים, תפתחו את הספרים לבד ותקומו מהכסא ותלכו לחפש ולבדוק, לא כשבאים ואומרים לכם בא תראה שאני שוחט טוב, לא, בסתר, בהפתעה, בלי שידעו, תתחקר מקודם, אחרי שאתה יודע את הפרטים תבוא תראה אם אכן כך וכך וכך וכך, בלי שידעו. תדאג שיקחו סכינים ויבדקו אותם בהפתעה, תראה איך מתנהגים, תשאל שאלות כמה פסלו היום כמה לא וכן הלאה, צריך לעשות את זה בחקירה, בחכמה, לא להיות תמים.

כשיצאתי בזמנו נגד מחפוד בהוראה של הרב שפירא, אז מה אתם חושבים שזה היה יום יומיים? חצי שנה! והם מצאו פטנט, הלכו עם הרב מרמורש ועוד כמה לבקש מהם בואו תבדקו אותנו, ומה הלכו, ככה כתוב בפתק שלהם, שאחריו הרב קרליץ נתן לי את הפתק שפרסמתי, ומה הם כתבו, כתבו שהם בדקו הכל והכל בסדר. רגע, שאלתם אותי מה אני בדקתי ומה מצאתי? לא, שאלתם את הרב שפירא מה הוא בדק ואיזה עדים הוא שמע? לא, אתם לא צריכים עדים, אתם לא צריכים כלום, אתם הולכים רואים שיודעים לשחוט עושים תנועות הולכה והובאה, אתם רואים שהעוף הולך לכל מקום ואח"כ זה מולחים אותו וזהו וזה בסדר, נכון? זה כולם עושים ככה, יש מישהו שלא שוחט, יש מישהו שלא שם אותו על הליין, יש מישהו שלא בודק צומת הגידים? יש מישהו שלא שם במלח? זה באתם לראות? האיש מאכיל נבלות וטרפות! על מה אתם מדברים בכלל? מה יש לבדוק בכלל? בדקתם את זה? לא בדקתם, כי אין לכם ענין, רציתם להכשיר אותו, שמור לי ואשמור לך ועוד הסברים אחרים.

אז לכן צריך להבין, עלי יצאו קודם כל בדבר שקר שאין לו אפילו משהו מן המשהו של אמת, ודבר שני אתה רוצה לצאת נגדי אישית, אתה צריך להביא ראיות, אפילו ראיות, ראיות עוד בלי בית דין, תביא ראיות, עד ה יום לא קיבלתי ראיה אחת, כל פעם המצאה אחרת, נו, ואחרי זה אתה רוצה לצאת נגדי ולהפקיע את שמי? תזמין אותי. אני הזמנתי את מר מחפוד אלי, לפני שיצאתי נגדו בהוראת מורי ורבי, אני קראתי לו בא תן הסבר, הוא הסביר שהוא מאכיל נבלות וטרפות, זה ההבדל. וכשבעדני אומר שצריך בית דין לזמרים, אני הזמנתי את הזמרים לבית דין של הרב מוצפי, ועשינו בית דין למי שרצה, כגון ארז יחיאל, אפילו את העובדות הוא לא יודע. אבל אתה עשית לי בית דין, זמר יותר טוב ממני? זה רק רשעות, אין פה תמימות ואין פה טעות ואין פה שגגה, זה מזידים. אבל אני עושה הכל על פי ההלכה, מעבר לזה, כתוב בשערי תשובה שמי שהוא נאמן לא צריך בית דין, יכול להגיד את הדברים כמות שהם, מי שמפורסם באמיתיותו, ואני לא סומך על זה, ומביא על כל דבר ראיה. אפילו שאני לא חייב, הרי הם שאומרים הליצנים, הרבנים הליצנים שאומרים לא זה פוליטיקה זה... יש לך ראיה זה פוליטיקה? אתה לא צריך שום דבר, אתה יכול לנער ככה עם היד. אני שבא עם עובדות עם ראיות, מביא רבנים, מביא סוללה של פוסקים, מביא את הכל אתה בהינף יד אומר, אבל אני צריך להזמין את כל השוחטים בעולם לבית דין, נכון? שוטים שבעולם שמקשיבים לרבנים כאלה.

ראשי כשרויות כגון הראב"ד שטרנבוך מהעדה החרדית בשות שלו, וכן הרב יברוב כותב בספרו לא לסמוך על שום שחיטות המוניות עם הכשר רק על שחיטה בחבורה עם מומחים ויראים ממש.

ועוד רבים וטובים, וכן בסרטון עכשיו שהתפרסם שמעיד הבן של הרב ניסים פרץ זללה"ה, מעיד ששמע עתה שחזר מצ'ילה הרב רפאל עשור שבית יוסף ועטרה אין לאכול מהם, בזמן חיותו של הרב עובדיה הוא ראה אותם ואמר לאכול, היום הוא אומר לא לאכול, כמובן שהוא יכחיש את זה, ונאמן עלי הבן של הרב פרץ באשר אני מכירו כאברך ירא שמים, שחונך אצל אביו כהוגן, אבל ודאי הם פוחדים השוחטים, בלחישה הם יגידו לך הכל אבל שתעמיד פנים מה הם יגידו, שיאבדו את המשכורת, שיזרקו אותם מהמדרגות? כזאת תמימות של אנשים, יש שוחט שישאלו אותו תגיד אתה מאכיל נבלות וטרפות והוא יגיד בטח, בטח, אבל אם יש לו טיפת יראת שמים מהסוג הגרוע אז הוא יאמר לך תשמע, אני אומר לך אל תאכל, אז איך אתה שוחט שמה? מה אני יעשה פרנסה, פרנסה. זה יראת שמים מהסרוחות. אתה יודע שמאכילים נבלות וטרפות ואתה נמצא שם? איך אתה לא צועק חמס? איך אתה לא יוצא לרחובה של עיר? איך אתה לא מתעד ומביא ראיות לבתי דינים? אתה בפנים. אנחנו צריכים להכנס ולבדוק בשביל כלל ישראל? מה יהיה דינם של כל אלה?

ואפילו אם יצליחו מבית דין לשכנע שאין לסמוך על צילומים והקלטות, האם זה ישנה את המציאות למי שראה ונוכח ושחט ויודע את העובדות? הרי מי שראה רצח ואין שני עדים, אז אף אחד לא נרצח? בבית דין אי אפשר להוציא להורג את הרוצח, נכון אי אפשר, צריך שני עדים, אבל זה בשביל להוציא את הרוצח להורג, אבל זה לא אומר שמי שראה כעד יחיד זה לא נכון, המציאות לא תשתנה יש גופה, יש נבלות וטרפות, אז אם אתה לא יכול להוכיח את זה בבית דין אז אין נבלות וטרפות? אם את הסכין וראית מי עשה את זה עם פגימה ואח"כ הוא ברח מהמקום ואף אחד לא ראה יותר, ואתה לא יכול להוכיח בבית דין, אבל אתה ראית במו עיניך, אתה יכול לאכול מזה? מותר לך לאכול מזה? ושוחט שניבל בצורה כזאת מותר עוד בשחיטה? אז מה השטויות האלה של אנשים טיפשים.

ומה עם מה שאומר החפץ חיים שמי שיודע בודאות על מעשה עושק וגזילה, כל דבר עבירה שמצוה לפרסם ולהרחיק, אפילו אם לשני יש רק לחוש בינתיים, ולא לקבל את הדברים, האם המפרסם את הדברים בהיתר, כמו שאומר החפץ חיים, עובר עבירה שהוא מנסה להציל ולהועיל? ובפרט על מי ששני שמעונה, מי ששמועתו שנואה וידועה, ויש כאלה כמה כשרויות במשך עשרות שנים, האחרונות שרבים רבים עזבו את התחום רק בגלל זה, ואחרים לא עוזבים מסיבות פרנסה אך מודעים בעצם הענין בלחישה. ויש עוד להכביר במילים אבל כנגד כמות הטיפשות, האטימות והזלזול תמיד במי שמעיר ומעורר, הופכים הדיפלומטים האלה יפי הנפש להיות מחטיאי הרבים לאין שיעור ואת עוונם ישאו בגדול. ואין מטפלים בקבורתם וסופם חמור מאד מאד.

זאת תשובתי בקצרה.

אבל פה ראינו שמי שנזהר יזכה לכזה כבד עם אליהו ומשיח והקב"ה וסעודת לוייתן וכו' וכו' וכו'.

עוד צריך לדעת, שאם הוא מתגורר ביחד עם עוד אנשים שאינם זהירים ממאכלות אסורות והם יושבים ואוכלים, והוא נבדל מהם ונסוג אחר כמו שהרבה היום במצוקה עם בני משפחה וקרובים, והוא נסוג אחר לאכול מאכלו הכשר הדל והרזה, תחת זה לעתיד לבוא כאשר יעשה הקב"ה סעודה גדולה לצדיקים, אשר ידוע שבסעודה ההיא יהיו יחד כל קדושי עליון, אבות העולם ומשה רבינו ע"ה ודוד המלך ומלך המשיח וכל הנביאים והצדיקים והחכמים מדורות ראשונים א חרונים, ואז מי ששמר עצמו ממאכלות אסורות יזכה להיות גם כן בסעודה הזאת. ואותן שלא שמרו עצמם בעל כרחם יסוגו אחור, ויבדלו מחברת קדושי עליון אלו, כמו שמובא במדרש, אריסטון סעודה גדולה עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא, וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראות בעולם הבא, וגם לאכול ממנה לעתיד לבוא, וכמה הודעות ושבחים יתן אז השומר עצמו לה' יתברך על שזיכהו לעמוד בנסיון שלא להתגעל כשאר חבריו במאכלות אסורות, שעל ידי זה זכה לכל הכבוד הזה.

ובזוכרו זה הענין בלבד די שיהיה שמח וטוב לב תמיד ולא יתעצב כלל.

יש פה עוד אריכות קצת, אני רוצה להגיע לנקודה.

בפרק י"א, והנה בפרק העבר ביארנו שהענין הזה הוא לו לנסיון, לראות אם יתחזק לשמור את התורה בעת צר לו, ותדע עוד אחי, כי אמנם כל ענין קושי גלותנו עתה ופזורנו בקצה הארץ בסוף הגלות, הוא ענין בחינה שיתבחן ויתלבן כל איש, ויצא מחשבותיו מכח אל הפועל. עוד פעם, בפרק העבר ביארנו שהענין הזה הוא לו לנסיון לראות אם יתחזק לשמור את התורה בעת צר לו, ותדע עוד אחי, כי אמנם כל ענין קושי גלותנו עתה ופזורנו בקצה הארץ בסוףה גלות הוא ענין בחינה שיתבחן ויתלבן כל איש ויצא מחשבותיו מכח אל הפועל, וכמו שאמר הכתוב בזכריה י"ג, "וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב" וענינו הוא כמו הצורף, כשרוצה להסיר את השיג מהכסף והזהב ולהוציא אותו מזוקק הוא משליך אותם לתוך כור הברזל שמזזקין שם, ואז ע"י כח האש נבדל הפסולת והזהב יוצא מזוקק. כן בסוף הגלות, באשר הוא סמוך לעת הגמול לשלם לאיש כמפעלו עוד מעט, רוצה הקב"ה לזקק ולצרף ת בניו, ולהודיע לכל מי ומי, מי שהוא לה' באמת ובתמים. הצירופים התחילו כבר כמה שנים, פרסמנו הרבה פרשיות שכולן אמת לאמיתה, באותם זמנים לא נכנסנו לכל הפרשיות לבאר אותם עד תום עם כל העובדות, יש לי את כל הראיות הקלטות והסרטות על כל דבר ודבר, לא היתה פרשיה אחת שלא היתה עם גדולי ישראל שלא רצו להיחשף כי פחדו מגורמים אלימים, ואחת לא היתה בלי דעת גדולים, כמו שהעיד הרב ניסים קרליץ במכתבו על הפרשה של מחפוד לדוגמא. למרות שהוציאו מבית דין, לא מהרב ניסים קרליץ, מבית דין הוציאו שזה כאילו בסדר בלי ידיעתו, לכן אח"כ הוא נתן עדותו האישית על מה שעשיתי בפרשה. ובפרט שהוא שלח לרב שפירא לדעת בדיוק מה היה. והרב שפירא כתב את הדברים כמו שהקראתי אותם פה במכתב. זה להבדיל מבית דינו שלא בדקו. באחרונה רק פרשת הזמרים הורידה הרבה אנשים שהם לא דתיים בכלל והרבה רבנים שהם לא קשורים לדת בכלל. בבחירות הורידו עוד הרבה שרואים כמה נשאר מזה בכלל. כל פרשה זה בירור וצירוף כמה יורדים וכמה נשארים באמת ובתמים, טמבלויזיות וכו' - גם זה מוריד עוד ועוד. ואני מדלג עכשיו לפרשת הכשרות, זה עוד מוריד עוד ועוד, הקראתי בזמן הבחירות שרבי נחמן מברסלב אומר, שבאחרית הימים יהיה נסיון גדול מאד על מי שמחזיר בתשובה, כיון שהקב"ה רוצה לברור מי בעלי תשובה אמיתיים ומי מזוייפים, אתם שומעים? אז לכן יצאו נגדו רבנים שחשובים בעיני הבריות, בשביל לבדוק מי אמת ומי לא, כמו שבוררים את הגרים ולא מקבלים אותם בימי שלום כמו בימי שלמה, בימי דוד, ולא לימות משיח, למה לא מקבלים? כי להתגייר בגלל הרווחה והטובה וההבטחות האלוקיות, מי לא רוצה להתגייר? אבל אז לא מקבלים, וכיון שעוד מעט מגיע השכר אז לא מקבלים את מי שלא אמיתי. לכן עושים את הבירור, וצורפים כצרוף את הכסף ובוחנים כבחון את הזהב, וכל מי שיורד זה סיגים, סיגים, ערב רב, אלה יורדים, הם חושבים שהם החכמים כמובן, כמו בנפה שר' אלימלך מלז'נסק, הם חושבים שהם חכמים, אבל בסוף יזפרום, יזרקו אותו ככה בשניה אחת.

אז לכן צריך להבין, שכך נעשים הדברים והקב"ה בסוף הגלות סמוך לעת הגמול ישלם לאיש כמפעלו. לכן רוצה הקב"ה לזקק ולצרף את בניו ולהודיע לכל מי ומי שהוא לה' באמת ובתמים. ומי שהוא מחזיק עם ה' רק לפנים ובסתר הוא עושה כרצון רוע ליבו, ועל כן הוא מוכרח להתנהג עמנו באופן זה. הקב"ה חושף את הפרצוף של אלה שכלפי  חוץ נראים רבנים ונראים בעלי תשובה ונראים חרדים ונראים ונראים, ובסתר הם אוכלים מכל הבא ליד, הם אוכלים הכל, הם עוברים עבירות בסתר, וה' רוצה לחשוף אותם, לחשוף אותם בעת קץ, למה הוא רוצה לחשוף אותם? למה? למה עד עכשיו לא חשפת אותם? למה?

ונבאר דברינו, מי אומר את זה? לא אמנון יצחק, החפץ חיים אומר את זה, אוהב ישראל, בעל המשנה ברורה, שכתב הלכות לשון הרע, ולא חטא מימיו בלשון הרע. מה הוא אומר?

ונבאר דברינו, כי בימים הראשונים כשהיו כל ישראל מקובצים במקום אחד ולא נמצא שום אדם שיעבור על התורה בפרסום, כי כל אחד בכפר שלו, כולם מכירים את כולם, לאן תלך? למועדון? אין מועדון, לאן תלך? איפה תאכל במסעדה? בקיוסק? לאן תלך? איפה תוכל לעשות עבירה?

הגמרא אומרת שאם אחד רוצה לעשות עבירה ילבש שחורים וזה ילך לעיר אחרת וכו', איפה הוא יעשה עבירה? אז ז"א, בימים ראשון כשכל ישראל מקובצים במקום אחד ולא נמצא שום אדם שיעבור על התורה בפרסום, לא היה ניכר לכל בין עובד ה' באמת ללא עבדו, כי אפילו מי שיש לו לב נשחת וליבו סר מדרך ה', היה מתבייש להעיז פניו בפרהסיא להוציא עצמו מכלל ישראל ולאכול מאכלות אסורות. וכן לחלל שבת ושאר איסורי תורה, וגם היה ירא שלא ירדפוהו העם עד חורמה, כי אם מישהו היה מתגלה כעובר עבירות היו רודפים אחריו, ואף שבסתר ליבו היה חושב תוהה על ה'. ויען שחפץ הקב"ה שיתגלה לכל מחשבות לבב האדם אם הוא שלם עמו או לא, כדי שיתברר לכל כי צדק משפטו, דהיינו כדי שלא יפלא בעיני העולם בעת יום הדין, כשהקב"ה יברר ויבדיל את הפושעים והמורדים להרחיקם מנחלת ה', כולם יתפלאו על מה עשה ה' ככה, כי הם לא יודעים מחשבות ליבו ומעשיו בסתר של כל איש ואיש, לכן הסתיר הקב"ה מעט את השגחתו, וממילא מתגבר קושי הזמן ובני ישראל נפוצים על ידי זה בקצה הארץ בין העמים במקום שאין מצויים שמה קרוביו ומכיריו מאנשי מקומו שהוא יתבייש מהם ואז הוא יכול להוציא כל חפץ ליבו ואין מוחה. כי הוא רחוק מעיני המשגיחים. אז הוא יוכל לעשות כל עבירה. ואז יראו הכל לעתיד כי צדיק ה' וישר משפטו. זה הסיבה. שהקב"ה מנסה אותנו עכשיו במאכלות אסורות. כי אמר רבינו בחיי, בטנם אלהיהם. זהו. בטנם אלהיהם, זה האלהים שלהם, הבטן צועקת, לא הראש, לא הלב, הבטן, מה נאכל? מה זה, גזירה שאי אפשר לעמוד בה, מה לא יאכלו? ימותו עוללים. הצגות, הצגות של אוכלי נבלות וטרפות.

ולהיפך, מי שמתחזק אז מפני יראת ה' הטמונה בליבו לא לזוז מתורת ה', ועומד על נפשו וסובל תלאות רבות עבור כבוד ה' ושמירת מצוותיו, זהו האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך והוא הוא מאוהבי ה' אשר יאירו פניו לעתיד כצאת השמש בגבורתו, ככתוב "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", וזוהי הבחינה האמיתית שיתבונן האדם ויצורף אם ליבו שלם עם ה'. ועל זה אמר הכתוב "ובחנתים כבחון את הזהב" ועל זו העת שהיא עת קץ ראה דניאל בחזיון ואמר, יתבררו ויתלבנו ויצורפו רבים והרשיעו רשעים, רוצה לומר שאותם שהם רשעים עתה יתחזקו יותר ברשעם שיראו שאפס אצור ועזוב לישראל, אין מנהיג ואין שליט וכל אחד עושה מה שדעתו, ואין דעת חכמים, והכל זה הצגות ואף אחד לא שומע לכלום, וכל אחד עושה הישר בעיניו, וסר מרע משתולל, הפוך, מי שסר מרע אומרים שהוא אהבל, משתגע,  מה החושב לעצמו, רק הוא לבד? רק הוא צודק? סר מרע נקרא משתולל, לא נורמלי, מה קרה. זה בדיוק מה שייבחן ולא יועילו כל רשעים, והמשכילים יבינו, הם יבינו שכל הצרות והנסיונות האלה פתאום יש בעיות בכשרות, פתאום יש בעיות בזמרים, פתאום יש בעיות בזה, פתאום יש בעיות, הם יבינו שזה רק למבחן בצירוף, כי באמת לא קצרה יד ה' מהושיע. אבל הרשעים לא יבינו, והם יחשבו שעזב ה' את הארץ, וכל איש יוכל לילך בשרירות ליבו.

וכעין זה היה גם כן בדור המדבר. שכתוב שם "וזכרת את כל הדרך וזה למען ענותך ולנסותך" וביאורו הוא העינוי היה כדי שיתבחנו שיצאו כל מחשבות ליבם מן הכח אל הפועל, וגם הפירוש מלשון התרוממות כמו הרימו נס אל העמים למען נסותך להרים אותך. שני הפירושים מתאחדים דעל ידי הבחינה אם יעמדו בהם יהיו עם עליון על כל גויי הארץ, וכן המידה הזאת נוהגת בכל דור ודור ובכל איש ואיש שכשהקב"ה רוצה לעלות אדם לגדולה באיזה מדרגה הוא בוחן אותו מתחילה, ועל ידי הבחינה מתעלה האדם במדרגתו מאד.

כמו שכתוב בבבא בתרא דף י. בחדא מורא, תקשיבו טוב, ששמע למעלה שהרוגי לוד שקידשו שם שמים אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. ולאו דוקא הריגה, אומר החפץ חיים, דהוא הדין על ידי כל מיני צער ועינוי שאדם מתייסר בעבור הקב"ה נתעלה מדרגתו לעולם הבא.

הרוגי לוד מסרו נפשם, הם לא חטאו ולא עברו על גזירה, מסרו נפשם בשביל כלל ישראל, והם זכו לקדש שם שמים, שום בריה לא יכולה לעמוד במחיצתם. וזה לא היו החכמים הכי גדולים, אנשים פשוטים, והם זכו להיות איפה? במקום שאין, אין בריה יכולה לעמוד במחיצתם. אומר החפץ חיים, לא דוקא מסירות נפש מהסוג הזה של מיתה ממש, לאו דוקא הריגה, הוא הדין על ידי כל מיני צער ועינוי שאדם מתייסר בעבור הקב"ה, נתעלה מדרגתו לעולם הבא. ועל כן האיש המתבונן באמיתת הענין שהוא לו לנסיון לראות אם יקר בעיניו מצוות ה' אז בודאי שהוא יתעמת ויתחזק בכל נפשו לא להכשל אף פעם אחת באיסורים האלה, ויוכל לזכות לעתיד לבוא למדרגה רמה ונשאה באלו הימים המועטים שהוא מתגורר בעמים וכובש את יצרו, כמו האיש העובד ה' בביתו בתורה ובמצוות כל ימי חייו! שמעתם? אחד שיזהר במאכלות אסורות, בפרק זמן קצר, יכול לקנות מעלה יותר מרב חשוב שיושב ספון בביתו ולומד תורה כל היום! מי אומר את זה? מדומיין? החפץ חיים אומר את זה, עכשיו קראנו.

אני  חוזר עוד פעם, מי שלא יכשל אפילו פעם אחת באיסורים האלה של מאכלות אסורות או שרצים, יוכל לזכות לעתיד לבוא למדרגה רמה ונישאה באלו הימים המועטים שהוא מתגורר בעמים אם הוא יצא לגלות ויש לו נסיונות במאכלות, וכובש את יצרו, פה בכלל אין נסיונות כי מצוי אוכל כמו שצריך ומצוי, תעשה שחיטה כזאת או תקנה במקום הכי בטוח שיש בעולם, זה הכל קרוב, ארץ ישראל זה פיסת נייר שאפשר להלוך עליה, אז אם כובש את יצרו הוא כמו האיש שעובד ה' בביתו בתורה ובמצוות כל ימי חייו, הוא כמו האיש, כמו האיש העובד ה' בביתו בתורה ובמצוות כל ימי חייו. וכידוע, דמלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא, מלכות שמים זה כמו מלכות הארץ. מה ראינו במלכות הארץ? אנו רואים במלכות דארעא בעת מלחמה, מצוי שיזכה איש לשררה גדולה מאד בזמן קצר, אשר בעת שלום היה צריך לייגע על זה שנים מרובות מאד, והיינו משום שעמד בשדה המערכה וחייו היו תלויים לו מנגד וסבל הרבה תלאות ומצוקות מפני כבוד המלך.

במקום אחר הוא מסביר את זה החפץ חיים כך, מלך יוצא למלחמה, יורים עליו חיצים, עומדים שרים, אף אחד לא רץ לחלץ אותו, לא להסתיר אותו, לא להסתיר אותו  מפני החיצים, כל אחד פוחד לעצמו, פתאום חייל אחד בא בגבורה, בא ומסוכך על המלך, ומוכן לספוג את החיצים, איך שנגמרת המערכה הוא עושה אותו לשר הבטחון, מעל כל השרים שלמדו בפו"מ, פיקוד ומטה, בלי דרגות, מי טר"ש? שר הבטחון, למה? מה שוים השרים אם בעת מלחמה כולם אוכלים מאכלות אסורות, בשרצים, בירקות המנוגעים, בספקות של הנבלות וטרפות וכל הדברים, מי עומד לגונן על המלך, כולם מטומטמים? מי עומד, זה שיעמוד ויסוכך על המלך ויזעק! הקב"ה ימנה אותו שר לפניו. כל בן אדם הכי קטן, טרש הכי קטן, יעקוף את כל הרבנים הכי גדולים.

שאלו בלשכתו של הראשל"צ על המצב, מה הוא ענה, אחרי כמה ימים, שבוע וכמה, מה הוא אמר? אמר אני לא מטפל, זה הרב דוד לאו, אני לא מטפל בזה, חילקנו את העבודה. הוא אין לו אחריות על עם ישראל, יש מישהו אחר. טוב תתייחס, תלמד את הנושא, רד לשטח, אתה הרב הראשי, אבא שלך אמר לי, אבא שלך אמר לי שהרבנים הראשיים, לא הרב הראשי, הרבנים הראשיים הם אחראיים על הכשרות והכל על צווארם, אז זה גם על צווארך, אבא שלך אמר לי. זה לא אני, צריך לחכות עשרה ימים בשביל שיגיד בסוף זה לא אני, תפנו להרב דוד לאו, נראה מה הוא יענה. אז עכשיו התחילו לצאת כמה רבנים מאחורי ולהתחיל לבדוק מסעדות אם יש כשרות או לו, בשביל הפוזה, בשביל שיכתבו ויצלמו בכמה עיתונים של החרדים שהנה בודקים את המצב והכל בסדר גמור, הם והכל בסדר, אין פרץ ואין צווחה הכל מצויין.

יכול להיות שר גדול אצל הקב"ה, הזדמנות של החיים שלכם, הזדמנות של כל אדם שאם יצטרך לעלות בדרך הדרגות והמעלות יום אחר יום וללמוד שעות רבות ולקיים והכל והכל והכל יכול להשיג את זה בזמן קצר אם יעמוד בפרץ לעורר את עחם ישראל, אפילו שיספוג בזיונות תיכף נגיע ונראה מה שכרו.

כן הדבר בעניני עבודת ה' יתברך, כשמתחזק לשמור התורה בעת צר לו וכמה מצוקות ותלאות עוברות על ראשו שרבים לוחמים עמדו להפריעו מעבודת ה' יתברך, והוא סובל הכל לכבוד ה' יתברך ומתחזק שלא לעבור על תורתו, בודאי יזכה אותו ה' יתברך ויזכה לפני ה' יתברך בזמן קצר להמנות בין הצדיקים הגדולים המקדשים שמו בעולם. ועל זה אמרו חכמים ז"ל, יש קונה עולמו בשעה אחת ואשרי חלקו בעולם הבא. שמעתם דבר כזה? נו, מי לא רוצה לזכות ככה כהרף עין?

זה לא הגרלה, יש אדם בהגרלה יכול להרויח ארבעים שבעים, 120, 200 מיליון, אנשים עבדו כל החיים לא הגיעו, אתה מבין, לעשרת אלפים שקל בבנק, והוא בקניה אחת זכה. פה זה לא הגרלה, זה ודאי. שאתה עולה למעלה הגדולה מובטח להיות עם אליהו משיח וכל הצדיקים וסעודה של לויתן וכו', כל זה מה שהקראתי זה הבטחות של התורה שהחפץ חיים אומר, זה מה שיקרה לך אתה, שסובל את הבזיונות ונזהר ונזהר ונזהר.

פרק י"ב, והנה לפי מה שביארנו עד כה את גודל האיסור של מאכלות אסורות, יתבונן כל איש ישראל כמה מחוייב לעשות כל השתדלות שיכול כדי להנצל מן האיסור ההוא, יש אפשרות. הבאנו את הרב דורפמן, לימד איך בודקים איך עושים, יש הרב ויא עם הספרים, אז הבאנו את זה לתודעה של הציבור פתאום החרדים התגלה להם שהם לא יודעים מה הם אוכלים, החרדים, כן? נו, שכאלה שעוד לא יודעים, יש כאלה שלא מאמינים, יש כאלה שלא רוצים לבדוק, אבל הנה עשינו דבר. בא ואמר, אז אפשר להנצל, אז מתעכבים יותר בבדיקה, או מוותרים, מה קרה? מוותרים.

ואם זה בשחיטה מה הבעיה, למה אני יודע לעשות יותר טוב מכולם? למה אני יכול לקחת בודקי סכינים הכי טובים? למה אני יכול לדאוג שזה יהיה לאט ויהיה עם בדיקה איך שצריך, למה אני יכול לבקש שהסכין איך שהיא עולה ככה היא יורדת ואם יהיה משהו ולו הקטן אני לא רוצה לאכול מזה. כי אפילו אם נאמר שיש מחלוקת בהבנה, אבל זה דאורייתא, זה נבלה וטרפה מדאורייתא. אז ספק דאורייתא לחומרא, אפילו שיש אומרים כך ויש אומרים כך, אתה דתי בכלל? אתה חרד על דבר ה'? לא אכפת לך מטמטום שלך ושל בניך שיצאו לתרבות רעה כמו שאומר החפץ חיים, לא אכפת לך? אתה מפקיר הכל בשביל הבטן? בשביל גרפס? לא יאומן כי יסופר.

לכן יתבונן כל איש ישראל כמה מחוייב לעשות כל השתדלות שיכול כדי להנצל מן האיסור ההוא, ובעוונות הרבים, אומר החפץ חיים, תגידו לי הוא אומר לשון הרע? כל זה לשון הרע? תשמעו, ובעוונות הרבים, הוא קרא לכולם לבית דין? הוא קרא לבית דין? לא רשום שהוא קרא לביתדין, ובעוונות הרבים אנו רואים לרוב האנשים שאין משימים לב לזה, סליחה, החפץ חיים אתה קראת להם או לא? הכנסת אותם לבית דין אם הוא שם לב אם זה בטעות בשגגה במזיד, מומר לתאבון, מומר להכעיס, בדקת? לא. מספר לנו את העובדות. מה מותר לספר עובדות? יו, החפץ חיים, מספר עובדות לבית דין, פתאום רבני ש"ס למדו שיש בית דין בכלל, שכחו כשעשו לי בית דין כשהיה צריך לעשות בית דין לא ידעו מבית דין, אמרו איפה, הרבנים הם מעל השו"ע, לא צריך בית דין, אבל פתאום הגענו לזה שצריך להזהיר את הציבור, לא, צריך בית דין, אחד אחד אחד אחד, הנה הנה החפץ חיים בבקשה.

ובעוונות הרבים אנו רואים לרוב אנשים שאין משימים לב לזה, ובאמת מחוייב כל איש ישראל שיודע בנפשו שהוא מוכן להיות מתנודד וישתדל בעודו עדיין בביתו להכין איזה כסף, סך כסף, שיהיה לו במה להחיות נפשו לזמן נדודו. תשמעו מה אומר החפץ חיים, אדוני, אתה יהודי, אתה הולך לצאת לגלות או למדינה בשביל עסקים או שאתה נוסע לטבריה או לא משנה, ואתה יודע שצריך לאכול בדרך ואין לך אוכל ולא לקחת ולא הספקת ולא זה, לא מתוק, אתה תחסוך שנים כסף שיהיה לך בשביל שלא תתקע ותוכל לקנות מאכלות כשרים בלבד. אתם שומעים איזה הכנות הוא אומר שחייב יהודי לעשות? אתה יוצא כמו אדם שיוצא באניה, אתה לא מכין לך מאכל, פעם לא היו מכינים, לא היו מסעדות כמו שיש היום באניות, אז כל אחד הכין לו צידה לדרך. אתה יכול לצאת למדינה לשנתיים שלש כשאתה יודע שיש שמה גויים ומאכלות אסורות, אתה נוסע לתאילנד, אין בית חב"ד, אתה נמצא במקום אחרג'נה, נו מה, אז מה אתה פתאום שכחת, אתה לא יודע שתצטרך להצטייד ולהכין משלך כסף רב בשביל שלא תתקע, שלא תגיד אח"כ אני מת מרעב, סכנת נפשות. מה אתה לא יודע אומר החפץ חיים, ומי אמר לך בכלל שצריך לעשות את זה, להגיע לסכנה כמו שלמדנו בשיעורים קודמים.

צריך להכין מזון מקודם, הוא אומר, כי כן הוא בענינו אם לא ירחם על עצמו להכין מתחילה כסף מזונותיו הכשרים למשך הזמן ההוא, הרי הוא בעצמו מכניס נפשו לסכנת אבדון חס ושלום. כמו שלמדנו בזוהר הקדוש ומה יהיה דינו לעולם העליון, ומה יענה אח"כ ביום הדין, ישאלו אותו למה עברת על כמה מאות איסורים בהיותך מתגורר וטימאת את גופך ונשמתך בהיותך מתגורר דהיינו גר, ולא יעלה בנפשו לומר שישיב אנוס הייתי, אנוס הייתי, הכזה יקרא אונס? אומר החפץ חיים, אפילו לפי דבריו שאינו יכול לחיות בלי מרק ובשר, אז מה אתה חושב שהטענה הזאת תעמוד לך? הלא אתה בעצמך סיבבת את האונס הזה. האם במשך כמה שנים, תקשיבו כמה הוא מבקש שבן אדם יכין, לא יהיה לו פתחון פה, הרי אתה במשך כמה שנים עד העת ההיא, היית יכול להכין סך קצוב בשביל מאכל כשר, אתם שומעים? אז מי שהולך לחתונות אומר בא הנה אני רעב תביא תביא, אמרו לו שמע לא שמעת שיש איסור עכשיו מאכלות אסורות וספקות וכל מיני, עזוב אותך לא אכלתי מהבוקר, בחיאדליק עזוב אותך, תביא נו. החפץ חיים אומר, שנים לפני שתגיע לחתונה הזאת אתה צריך כבר לאכול הרבה שתגיע לפה שבע. אבל אוי להם לאותם אנשים שמחכים מתי יהיה אירוח שיאכלו על חשבון השני, איי, איך הם מחכים, מרעיבים את עצמם מהצהריים, יש כאלה מהבוקר לא אוכלים בשביל שיאכלו כל כך הרבה מהאולם, כן? המצפה לשולחן חברו אין חייו חיים. ועכשיו יש לי פירוש חדש, לא יהיה לו חיים לעולם הבא גם, לא רק לעולם הזה, גם לעולם הבא לפי מה שאמר החפץ חיים.

ולמה זה דומה, לאחד שהלך במדבר והתעצל ולא ראה בכל ימי השבעה להכין עצמו ולא הכין שום מזון נפשו עד שדחק אותו רעב והוצרך לעשות מלאכה בשבת בשביל סכנת נפש, האם יוכל לפטור עצמו מן העוון ולומר אני אנוס הייתי? הלא הוא בעצמו סיבב דבר זה, האם לא היה לו דעה שבלי מזון אי אפשר לאדם לחיות, ושיוכרח לבוא לבסוף לאיסורים גדולים על ידי זה.

כך ממש בענייננו, צריך ללמוד מנמלה, שכל של נמלה אין להם לחבר'ה, שהיא מכינה כשימיה קצרים היא מכינה כבר בקיץ את מזונה, לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, תכין בקיץ לחמה ובעוונות הרבים אנו רואים בעינינו היפך כל זה, תקשיבו מה אומר, מה אומר, מה זה החפץ חיים הוא לבד הצדיק היחידי שהוא רואה את כל הטעויות וכל הטענות על האנשים מה שהם עושים, והוא יושב לו ואומר על כולם ככה? מה? חושב שהוא צדיק יחידי?

אנו רואים בעינינו היפך כל זה, שכמעט אין אדם שיתבונן בזה להכין עצמו  מזון בתחילה שלא יצטרך אח"כ לעבור על התורה, לא מדובר באנשים פשוטים שלא נגה עליהם אור התורה ואינם יודעים את חומר כל איסור ואיסור, אף האנשים יודעי התורה אינם נותנים לב מתחילה להתבונן בזה, שמעתם? כמעט אין אדם גם מהחכמים הגדולים שיתן לב להתבונן בזה. איזהו חכם הרואה את הנולד לפני, לפני. אם יגידו לאחד על האתרוג שלו, אתה עישרת? עשרו לך את האתרוג? אויויו שכחתי וזה וזה וזה, פשששש, אה, איזה מרה שחורה יהיה לו, יה, אחרי כל מה שהוא קנה ורץ ועשה בסוף פתאום לא מעושר, בסטרי גמבו מה עושים. אבל אומרים לו יש ספק נבלות וטרפות, עזוב אותך אתה בא לי כל פעם עם דברים חדשים.

והנה כל זה בא מסיבת היצר שהוא מתהלך בתחבולותיו, וכמו שאמרו חכמים ז"ל יצר הרע דומה לזבוב, ויושב על שני מפתחי הלב, גם אצל החכמים הוא יושב, הוא יושב אצל כולם, למי שיש לב, הוא יושב שם. והוא לא רק יושב לצד שמאל להסית אדם לעבירה, כמו שנאמר לב כסיל לשמאלו, דאם כן אדם היה מכיר בו, אלא לפעמים בערמתו הוא פונה לצד ימין ומחזק את לב האדם לאיזה מידה טובה בהפרזה, הפרזה גדולה יותר מכפי כוחו כדי לתפוס ע"י זה אח"כ להסירו מן המידה ההיא לגמרי. לדוגמא, הוא אומר לו מה, הוא מדבר ככה? הוא אומר על כולם ככה? ממש כמו החפץ חיים הוא אומר. אני אלמד זכות על כל עם ישראל, לא יתכן שכל עם ישראל נכשלים, חוטאים, לא יתכן. רגע, רשע, בדקת משהו? לא, אתה החלטת לתפוס מידה בהפרזה, מי עשה לך את זה? יצר הרע, איך אתה יוצא? איך אתה יוצא נגד מי שמזהיר? במקום ללכת נגדו. אחד צועק, גנב! גנב! הנה למעלה במרפסת גנב, בא אחד נותן לו מכות משכיב אותו, אומר לו תגיד השתגעת במקום שתתפוס את הגנב אתה מכה אותי? אז הוא אומר לו אתה מוציא לעז על בני ישראל שהם גנבים? תתבייש           לך! זה המצב, אתה צועק ואתה אומר בדקתי ראיתי ראיתי את הגנב נכנס עלה, ואני רואה, הוא עוד שם, הוא עוד שם, מה אתה צועק, הערת את השכנים מה אתה זה, בשביל מה, תן לנו לחיות בשקט, מה אתה צועק. ואז מה עושה יצר הרע, מפתה אותו מצד ימין, נותן לו מידות טובות בהפרזה, כמו אחד שאומר לו תלמדתלמד תלמד, והבן אדם לומד עוד עוד עוד עוד, עד שיחליש את כוחו יתיש אותו ויתייאש בסוף. הוא לא רואה שהוא יכול לבטל אותו מהתורה אז מה הוא עושה, אומר לו תלמד, נותן לו כח שיהיה עירני, מבסוט, אומר לו אבל זה לימוד? כבר למדת זה, 12 שעות תוסיף עוד, קורע אותו בסוף מתיש אותו מפיל אותו לחלל. וככה הוא מחזק את רעיונותיו לומר לו שכך וכך וכך. הכוונה של היצר הרע לתפוס את האדם אח"כ בעוונות יותר חמורים, וזהו עוון של מאכלות אסורות, כי פתאום כשנופל גורלו להיות מתנודד והוא לא הכין עצמו מתחילה סך כסף למקום כשר, מצא אח"כ היצר הרע מקום לפתותו שכעת הוא מוכרח לזה. אבל האיש המשכיל צריך להתבונן על כל זה מתחילה ועל כיוצא בזה, ככתוב "אשרי אדם מפחד תמיד", תמיד, חכמים אמרו בדברי תורה הכתוב, רוצה לומר כל דבר שנוגע לדברי תורה צריך להיות מפחד תמיד! ולעשות כל השתדלות לא לעבור על התורה!

וההשתדלות בענייננו נחלקת לשתי פנים, אחד - טוב, הוא מביא פה דוגמאות, אני מדלג עליהם וקופץ לכאן.

גם באשר שאין לו מעות, אחד אין לו מעות, הגיע למקום ואין לו מעות, אין לו מעות של עצמו, אל יתעצל בכל מקום שהוא נודד שם לילך לבקש מהיהודים האלה לבקשם ולזרזם על דבר הכנת מאכלות כשרות, האחד בא אצלנו שפוט? מה אתה בא ועכשיו מלמד אותנו מאכלות כשרות וזה, מה אנחנו חשודים אצלך? אומר לא יתבייש, יזרז אותם על מאכלות כשרות, והעיקר שיבקש אותם בדברים רכים, תרחמו עלי שלא אצטרך לטמא את נפשי, תרחמו עלי, היום בני המשפחה, תאכל, כך אתה מעליב אותי, אתה פוגע בי, מה האוכל שלי טרף? במקום שיגידו מה אתה אומר ויחושו גם הם, לא מעניין בכלל, אוכל שלהם זה קודש קדשים, זה מהמקדש ישר.

ואפילו אם פעם אחת בשתיים דחוהו בלב ושב, לא מוכנים לעשות לו את מה שהוא רוצה כדי שיאכל מאכלות כשרות, והוא רעב, אין לו כסף, אעפ"כ אל יתרשל בזה ויחזור וילך לאנשים ידועים בעיר הזו לגומלי חסד ועושי טובה, אפילו שהם לא עשירים, ישתטח לפניהם שיראו לעזור לו בעני ןזה, ובנעינים אלה אפילו אם ימצאו אנשים סכלים שילעגו עליו עבור רוב השתדלותו בענין זה, תגיד אתה טיפש? כל הרבנים אוכלים, כולם אותו דבר, אתה פתאום באת המצאת את הגלגל, אתה פתאום מחמיר על עצמך ואתה רוצה שאנחנו נשנה את הכל בשבילך? תגיד אתה נורמלי? אל יחוש ללעגם כלל, כמו שמובא בשו"ע או"ח סימן א', שאל יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך, ואמרו חז"ל, מוטב לו לאדם להקרא שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום. שעה אחת לפני המקום.

ומצוה על האדם שלא להיות עצל ולא ביישן בענינים האלו, ועל זה נאמר בתורה "הוי עז כנמר וקל כנשר לעשות רצון אביך שבשמים", ובודאי מבטיח החפץ חיים, יש לו נסיון, הוא היה קרוב לקב"ה, ובודאי יזמין לו ה' בעיר אנשי חסד שיסייעו אותו בענין זה כיון שהוא עשה כל מה שמוטל עליו.

תגידו אתם לא חושבים שמה שאני עושה בשבילכם זה לא חסד? הרי אתם תשארו רעבים, נכון? נכון? נכון? אז אני צריך ללכת לקחת על אחריות שלי לבדוק כל דבר ולרוץ  ממשחטה למשחטה ולהיות נוכח ולראות ולבדוק ולסדר וכו' וכו' וכו', כל זה בשביל מה, שאתם תוכלו לאכול, אני יכול להסתדר עם דגים, זה הרבה בשבילי, מי שמכיר אותי מה אני אוכל ביום יודע שאני מסתדר עם סנדוויץ' זעם, סחוג עגבניה ומרגרינה. אין לי שום בעיה עם זה, עשרות שנים אני אוכל, אין לי ארוחות צהריים כמו שאנשים הולכים לארוחת צהריים. אז ז"א לי אין בעיה, אבל אם אפשר לתקן גם את נושא הכשרות, לתקן, להכניס למודעות, שלא יתחרו מי ירויח יותר, אלא מי יקשר יותר, תקחו יותר, תקחו יותר, תכפילו את האנשים, תשגיחו, בודקי סכינים שיהיו מספיק, שהכל יהיה בסדר לכל אורך הליין, תאיטו את הקצב, תעשו כל מה שצריך, יש הרבה פרטים, לא נדבר עוד פעם, אבל למה לא, שווה לשלם גם חמישים שקל על דבר כשר ולא שתים עשרה שקל על נבלה וטרפה. כמה אתה מוכן לשלם בשביל להכנס לגיהינום? אתה תכנס לגיהינום, מובטח לך, ככה אמר החפץ חיים, הקראנו את זה.

אז לכן ה' יזמין לו בעיר אנשי חסד שיסייעו אותו בענין זה, כיון שהוא עשה כל מה שמוטל עליו, יש אחד ליצן קוראים לו אברהם יוסף, עוד לא דיברתי עליו, יש ליהרבה חומר עליו, אני אתפנה אליו בהמשך. אבל הביאו לי הקלטה שהוא מדבר בשיעור ומלגלגל עליו ואומר שזה סוחרים, יש פה סוחרים, הרב מאלמין הוא עושה ממנו גרוטאה כזה כלומניק כזה אפס כזה, בושה וחרפה, יכול להיות אבא שלך, ומזלזל בו כאילו מאיפה הוא ירד וכו' וכו', והסוחר השני זה אני, רק שכחת שאתה עומד להכנס לבית סוהר בגלל שאתה סוחר, אתה סוחר נאלח, אתה שאחיך יעקב יוסף הצדיק לאין ערוך אמר שאתה מאכיל חמץ בפסח פפושדו ואתה נותן לאנשים לשתות יין  נסך במשך כל השנים בפפושדו, ואתה בכלל רב של רבנות, ושכחת בכלל שהיית בצבא מקולקל מבין אחיך, מה שכחת שאבא שלך תלה את עצמו על המרפסת כפי שסיפרת, שאם לא תחזור בתשובה הוא קופץ, שכחת את זה הא? אתה היום קיבלת איזה רדיו ואתה מפטפט, ואיזה אתר שאתה משמיץ, חכה עוד אטפל בך יהודי יקר. ואתה קורא לי סוחר, הא? הכרחת אנשים לפי הפרקליטות שיקחו בית יוסף אם לא תוריד להם את התעודה, יש לך רווחים חנג'ורי בסטרי, הא אברימי.

ובודאי יזמין לו ה' בעיר אנשי חסד שיסייעו אותו בענין זה, כיון שהוא עשה כל מה שמוטל עליו, וכמאמרם, הבא ליטהר מסייעין אותו. והעיקר שיהיה בדברי תחנונים ובדברים רכים, ובודאי יתקבלו דבריו, כי הקב"ה נטע נטיעה גדולה של חסד בעם ה', ואם זה יאמץ היצר את ליבו נגד הטבע שהטביע הקב"ה בנפשו, והוא לא יאבה לשמוע אל דבריו, ימצאו הרבה אנשים שיסכימו עמו ויקבלו דבריו ברוב חן. כמו שכתוב במדרש על הפסוק "מה תתהלל ברעה הגיבור חסד אל כל היום", אמר לו דוד לדואג, מה אתה סבור דואג, שאם אין אחימלך מקבלני אין אדם מישראל מקבלני? הרבה גומלי חסד יש בישראל, אם אין אחי מלך מקבלני אדם אחר מקבלנו. דואג האדומי הלשין על אחימלך שפרנס את דוד בגלל זה רצחו שמה את כל נוב עיר הכהנים וכו', אז הוא אומר לו אתה חושב שאתה מאשים אותו שהוא עזר לי, אתה חושב שאין מי שיעזרו אחרים?

ואפילו אם בשביל עצמו אין צריך לזה כלל, כגון שהוא איש עשיר, מצוה רבה שישתתף עם חבריו העניים וילך עמהם לאנשי העיר לבקשם אודות זה שיהיה כשרות והליכתו בענין זה תועיל הרבה והרבה יותר משאר אנשים כיון שהוא בעצמו אין צריך לזה. בפרט זה יועיל שבא אדם שלא צריך לזה ועושה בשביל הציבור.

נחזור לענייננו, שההשתדלות בענין הכנת מאכל כשר הוא דבר גדול מאד מאד, שהוא העיקר הגורם לקיום התורה, ואפילו אם בא לו זה בעמל רב קודם שהגיע לו מעט מעות מקרוביו, או קודם שהשיג מאנשי העיר שהוא מתגורר שם, מכל מקום אל יפול ליבו על ידי זה, וידע, כי כל זה הוא נסיון שמנסים אותו מן השמים כדי שייוודע כוחותיו הפנימיות אם הוא מהרהר אחר הנהגתו יתברך, ואם יעמוד בנסיון יהיה לעתיד לבוא לנס ותפארת כמו שביארנו באורך בפרק 11, שכל הזמן הזה, הזמן האחרון באחרית הימים, בא רק לנסיון. ואפילו אם יקרה, ואפילו בהסתרה, ואפילו אם יקרה שאיזה אנשים סכלים יחרפוהו ויגדפוהו עבור השתדלותו בענין זה, אל יתן לליבו כלל וכלל, ויהיה מהנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, וידע כי עבור שסבל רב עמל, בזיון, כל זה הוא סובל בשביל מצוותו של הקב"ה, יגדל שכרו עבור זה יותר ויותר. ולבסוף, כמו שביררנו לעיל בפרק שמיני ותשיעי שלא למדנו עדיין, מכמה כתובים ומאמרי חכמים ז"ל, כי כל מצוה ומצוה התשלום גמול יהיה לפי ערך הצער שהשיגו ע"י קיומה.

וכך מצינו בתורה לענין קרבן, שכתוב "ונפש כי תקריב מנחה" אמר הקב"ה, מי דרכו להתנדב מנחה? עני, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו, והכל הוא מטעם כי הקב"ה מביט על קיום המצוה באיזה אופן קיימה, אם מתוך הרווח או מתוך הדחק והעוני או שאר מיני בזיון, וכל שיתגדל הצער בעת קיומה יתגדל הרווח בעת תשלומה, וכמאמר הכתוב, הזורעים בדמעה ברינה יקצורו, והרמב"ם אומר, שאם אדם יש לו נסיון, אף אחד לא רואהו בנסיון, אף אחד לא רואה בנסיון, יש לו תאוה עכשיו לאכול, הוא מריח את הלאפה, הוא מריח, יו, הוא אומר יו, למה שמעתי את השיעור הזה עכשיו, אי אפשר היה לשמוע את זה אחרי זה, ועכשיו יש לו מבחן, יכנס או לא להכנס, להכנס או לא להכנס, אף אחד לא יודע, הוא החליט ללכת הביתה רעב, קנה בזה את העולם הבא, אומר הרמב"ם, זה נקרא מקדש שם שמים, מקדש שם שמים, שמעתם? כמו שנתחלפו המעות, עם רבי יוסי בן קסמא ורבי חנינא בן תרדיון. זהו, אף אחד לא ראה מה קרה שם, אבל ה' רואה, ה' רואה. זה קידוש ה'.

עכשיו תאר לך כל פעם נסיון מחדש, כל פעם נסיון מחדש, ישתבח הבורא, רבנים יכולים לשבת וללמוד כל החיים שלהם ואתה ברגע תהיה שר אצל הקב"ה, ואתה תהיה בסעודת הלוייתן, ויסתכלו עליך מי אתה, בעל תשובה, מה אתה למדת, מה אתה בא ללמד אותנו, אתם פתאום כולכם יודעים את הכל את הכל את הכל. אמר לי היום הרב ניסים אביטן, היום מבינים מי זה הבעלי תשובה. כשאמר הרמב"ם, במקום שבעלי  תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, רואים מי עומד היום במבחן של הכשרות,