מחלוקת קרח ועונשו | הרב אמנון יצחק שליט"א

הפסוק אומר "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה" בילקוט שמעוני כתוב, על תהילים מ"ה, למנצח לבני קרח משכיל רחש ליבי דבר טוב, להודיעך שלא יכלו בני קרח להתוודות בפיהם אלא כיון שרחש ליבם בתשובה קיבלם הקב"ה. ולמה לא יכלו לומר בפיהם שירה? שאולה פתוחה והאש מתלהטת סביבותיהם, דכתיב "ואש יצאה מאת ה'", ואומר "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם" לכך נאמר רחש ליבי. אז הילקוט שמעוני מסביר לנו, למה כתוב רחש ליבי דבר טוב, אלא לא יכלו להתוודות בפה כיון שהשאולה פתוחה ואש מתלהטת ולכן בפה לא יכלו לבטא את התשובה לומר וידוי שזה אחד מתנאי התשובה, אלא רחש ליבם, הרהרו תשובה בליבם.

מבואר במדרש שכל בני קרח היו בפתח השאול ולא הספיקו לומר תשובה בפיהם כי עוד רגע קט כבר היו בתוכו, והספיקו רק להרהר תשובה בליבם. וכיון שלא עשו תשובה מושלמת ולא אמרו זאת בפיהם, לא הועילה להם לגמרי, ונבלעו יחד עם כולם, רק הועילה להם שנתבצר להם מקום גבוה בגיהינום ולא היו יחד עם כולם.

בהערת ביניים צריך להבין, כיון שבני קרח חזרו בתשובה מדוע נכנסו לגיהינום, ומה תועלת יש להם שנתבצר להם מקום גבוה בגיהינום וישבו שם? וכי מישהו יחפוץ לשבת במזרח של הגיהינום?

ביאר בספר כתב סופר, אמרו חז"ל, כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, שלא יהיה הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהינום. למה מי שהחטיא את הרבים כמו ש"ס שהחטיאו את הרבים ועקרו תורה, למה לא מספיקים בידם לעשות תשובה? כדי שהם לא יהיו בגן עדן, גם אם יעשו תשובה ותלמידיהם ישארו בגיהינום, וגם אם יחזור בתשובה אין תשובתו מקובלת עד שישובו גם הם ותשובתו תלוה ועומדת, זז"א אם הם החטיאו מאה אלף איש, אפילו אם 900, אם 90 אלף ועוד יחזרו בתשובה כמותם, אם הם חזרו, אבל ישאר אפילו אחד שעוד לא חזר, לא יועיל להם לצאת מהגיהינום. לכן התשובה תלויה ועומדת, ולכן בני קרח, הגם שהרהרו בתשובה כיון שהחטיאו אחרים לא הועילה לגמרי, ותשובתם תלויה ועומדת האם אלו יחזרו בתשובה אם לאו. ז"א כל זמן שהם מחטיאים את הרבים אז התשובה שלהם אפילו לא תועיל עד שגרמו לו גם כן את הדבר יצטרך לחזור בתשובה אבל לא, תשובתם עדיין אינה מקובלת.

אותו דבר מי שמחטיא את הרבים באכילת נבלות וטרפות, אומי שאומר שהכל בסדר, כל אלה שהושפעו בגללו ולא ידעו שהוא חזר בו בסוף וחזר בתשובה וכו', הרי זה לא יגיע לכל מקום שיתפרסם, אומלל האיש הזה, לכן הזהרתי מאד לא להגיד באופן גורף שהכל בסדר, כיון שאנשים אפילו לא שמעו את כל העדויות כולם ואת כל הראיות וכו'. אלא מליבם הם בודים זאת.

וכיון שכן, אין דינם בגיהינום ככל הרשעים, בני קרח לא כמו כולם, כי הם שבו בתשובה, ואולי אולי ישובו גם אלה שהחטיאו אותם, ולא ראינו שהם בעצם החטיאו בני קרח, הם היו בעצם יותר טובים מכולם, אבל עצם זה שהם ראו שגם הם בפנים זה גורם השפעה על אחרים, לא צריך לדבר דוקא, אם רואים אותך אוכל באיזשהו מקום, ואומרים אם זה עם הזקן אוכל פה אז גם אני אוכל פה, אתה החטאת אותו בזה שהיית שם ואכלת, והוא ראה אותך עליך הוא סמך כי אם אתה בן אדם שניכר עליך כאילו אתה חרדי, אז אם אתה אוכל ודאי בדקת, הוא אומר, ואם אתה אוכל אני יכול לאכול בשקט. נמצא שאתה מחטיאו, גם לא באמירה, עצם זה שאתה מתנהג בדרך מסוימת ולומדים ממך דברים שליליים אז זה גורם שאתה מחטיא הרבים.

לכן נתבצר להם מקום גבוה בגיהינום, מקום מיוחד, עד שיתברר האם ישובו בתשובה אלה שהחטיאו אותם. זה הענין שאומר הכתב סופר, למה נתבצר להם מקום. מה פתאום הם היו במזרח של גיהינום, לגן עדן אי אפשר להביא אותם כי התשובה לא מספקת, להחטיא את הרבים הם החטיאו אז אין שום שייכות שיכנסו לגן עדן, ומה עושים איתם בינתיים ,להנכיס אותם לגיהינום לגמרי אבל הם עשו תשובה הספיקו, לא בדרך הראויה והרצויה, אז לכן מתבצר להם מקום בינתיים.

אבל למדנו עוד דבר עצום, תשובתם של בני קרח היתה ממש כאשר ראו מול עיניהם את אש השאול, והרי כמוהם ראו כל עדת קרח, ויכלו גם הם להתחרט בלבבם ולשוב בתשובה, ובכל אופן נשארו במרדם ולא שבו. איך ניתן להבין זאת? הרי קרח ידע שהוא רמאי, קרח ידע שהוא בודה הכל מליבו, קרח ידע שהוא משקר, שהרי הוא לא רצה להתמודד מול משה רבינו, הוא לא נתן לאף אחד להתקרב אליו לשאול אותו שאלות, לברר על מה ולמה הוא בחר את אליצפן, והוא רק התלוצץ וגרם לחבר את כולם בליצנות כנגד משה רבינו, עם טענות מצחיקות ודרך הליצנות כמו שכתוב במדרשים, אז הוא ידע את זה, ומשה רבינו הזהיר אותם ואמר להם תשמעו עכשיו האדמה תפצה את פיה ותבלע אתכם. נגיד שהוא זלזל ולא האמין שזה יקרה, אבל ברגע שזה קרה והם התחילו להשאב לתוך הבור העצום שנפער, ואש הגיהינום החום שלה חוץ לחום זה אלפיים קילומטר, אז נשאלת השאלה, איך הם לא הרהרו בתשובה כמו הבנים שלהם, שברגע שהם ראו שהאדמה פצתה את פיה אז תוך כדי הם הרהרו תשובה, לדבר כבר לא יכלו  מהחום, אבל הרהרו תשובה. רחש ליבם דבר טוב, למה קרח ועדתו לא. אלא אמרו חז"ל רשעים אפילו על פתחה של גיהינום אינם חוזרים בתשובה. שנאמר בעירובין י"ט, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, לא נאמר שפשעו בי אלא עדיין פושעים והולכים לעולם, נמצאים בגיהינום, נשרפים בגיהינום, ועדיין פושעים בי פושעים בי פושעים בי פושעים בי. והדבר טעון באור רב, כיון שרואים הרשעים אש אדירה של הגיהינום  מול עיניהם מרגישים היטב את החום הנורא שיש שם, איך יכולים להתעקש ולא לשוב בתשובה?

אלא אמר רבי שלום שבדרון זצ"ל, אדם סבור שיכול לעשות ככל אשר יחפוץ ותמיד יוכל לשנות עצמו מן הקצה אל הקצה כרצונו, ומתי שיחפוץ וסמכים על זה שכשנרצה נוכל תמיד לשוב בתשובה. והנה אדם התעורר רוצה לשוב בתשובה אבל רואה שזה קשה, והוא לא מצליח לשוב, אז הוא אומר חסר לי יראת שמים, אז אני אלמד מוסר עכשיו ואני אראה את העונש ואתחרט ואצייר את זה בחוש ואז אני אשוב מהמעשים הרעים. ואז זה עדיין לא עוזר לו, והוא מאשים את עצמו בחוסר יראת שמים, ואומר לעצמו אם הייתי יכול לטוס לראות את העונש חי ולחזור ודאי שאני הייתי מיד מאמין בשכר ועונש ומפחד ומתיירא, בודאי שהייתי חוזר בתשובה. גם זה טעות ולא כן הדבר. כי אם אדם שקוע במעשים רעים קשה לו לפרוש, אפילו כשהוא רואה שכלתה אליו הרעה, וגם כשרואה גיהינום פעורה לרגליו, וגם אם הוא מאמין באמונה שלמה שעוד רגע הוא ימות ויהיה שם, קשה לו לפרוש מן ההרגל של המעשים. לא שהו אלא רוצה, רוצה מאד, אבל לא יכול, לא יכול. הוא כלוא בנחושתיים, הוא כבר לא אדון לעצמו, בעל כרחו הוא ימשיך בחטאים יפול בגיהינום ויאבד.

למה הדבר דומה, יש אדם יחש לו חולשה של רגע והוא החליט לקפוץ מן הגג, כשהוא באויר הוא רואה את הקרקע מתרבת במהירות לעבר עצמותיו, ואז מתיישבת דעתו והוא מתחרט, אבל עוד שניות יהיה ריסוק כל האיברים, והוא מתחרט, הוא יכול לעלות עכשיו באמצע הנחיתה ולעלות לגג? כבר אבוד, ברגע שאדם נכנס למדרון המעשים המעשים כבר שולטים עליו, הוא לא בר חופש, הוא לא יכול להשתחרר.

כך ברוחניות, אנשים יודעים שהולכים למיתה והם לא שבים בתשובה, הגמרא בשבת ל"א אומרת, יודעים רשעים שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם, החלב הזה הוא מעט במשקלו, אבל הוא מכביד על הלב כמו הר גבוה ואינם יכולים לשוב. כשאדם מעמיק לרדת ולא חוזר בזמן פתאום מגלה שאינו יכול לשוב אחור כי ליבו כבד מאד. כמו שהפך ליבו של פרעה להיות כבד, כבד ככל שצולים אותו או מבשלים מתקשה עוד יותר.

חז"ל אמרו לנו, יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיה, חוט של עכביש, לבסוף הוא דומה כעבותות העגלה, את העגלה שנרתמים אליה סוסים יש חבל עבה, זה מתחיל הכל עם חוט של עכביש העבירות, אח"כ זה הופך להיות כעבותות העגלה. אבל עבותות עגלה עוד אפשר להתיך אותם באש בקלות, אבל אם אדם לא שב גם אז אז זה הופך להיות כמו אזיקים של פלדה, אין בכוחו יותר לשוב.

והזכרנו את הרשעים שהיו בדורו של אור החיים הקדוש, שאמרו לו שהם רוצים לחזור בתשובה בתנאי שהם ימותו  מיד. כי אם לא הם יודעים שלא יחזוק מעמד בתשובתם. לפיכך הרשעים שעומדים בפתח גיהינום, כשרואים כבר את סופם לא שבים, לא שלא מכירים את האמת, לא שלא מכירים באמת, לא שהם לא רוצים לשוב, הרי זה בלתי אפשרי שמי שרואה את הגיהינום לא רוצה לא להשרף, הם באמת רוצים, מתחרטים, אבל מכח ההרגל והשתרשות החטא אין בכוחם לחזור, הם לא יכולים להפרד מן החטאים ומן הזוהמה הדבוקה בהם, הם הפכו להיות חתיכא דאיסורא, הם בעצמם נהיו איסור גמור, כמו האוכל נבלות וטרפות שהוא בעצמו משוקץ נבלה וטרפה, ככה הם הופכים להיות חתיכא דאיסורא. ז"א הרשעים הופכים להיות ותהי עוונותיהם על עצמותם, הם הופכים להיות ממש, תייסרך רעתך, הם הופכים להיות חתיכת איסור.

אני אתן לכם רק דבר אחד שתראו עד כמה הדברים הם איומים ונוראים. הגמרא בגיטין נ"ז מספרת על אונקלוס הגר, לפני שרצה להתגייר, אונקלוס בן קלוניקוס שהיה בן אחותו של טיטוס הרשע, רצה להתגייר, והוא עשה בירורים חוץ מלהכיר את התורה והכל, הוא החליט שהוא מוריד את בלעם ע"י כישוף באוב, מעולם האמת לשאול אותו שאלות, ושאל אותו, מי הכי חשוב בעולם שם למעלה, אמר לו ישראל, בלעם עונה לו ישראל, אני נמצא פה ישראל מקום ראשון. שואל אותו, כדאי להדבק מהם? אמר לו לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים, רשע בן רשע, אתה כבר נמצא בעולם האמת, ואתה בעצמך אומר את האמת שישראל הם למעלה מקום הכי גבוה, אז הוא שאולא ותך להדבק בהם, מה אתה אומר לא בשום אופן לא, שאל אותו במה דנים אותך? אמר לו בשכבת זרע רותחת, זה היו מעשיו עם האתון שלו. אז הוא נמצא שמה, כמה? 1200 שנה, מתי שהוא דיבר איתו כבר עברו 1200 שנה, ובתוך והוא עונה לו לא תדרוש שלומם וטובתם. לא על פתחה של גיהינום, בתוך הגיהינום, בשכבת זרע הרותחת מכיר את האמת ומכחיש אותה.

והרמב"ן אומר שרגע אחד בגיהינום יותר גרוע מכל היסורים של איוב בעולם הזה. ושם לא מתרגלים, מה שהרגשת ברגע הראשון זה מתחדש כל פעם מחדש, שורפים את האדם קולים אותו מחיים אותו מחדש ומחדש מתחילים ואין הרגל, והוא כבר עובר 1200 שנה את זה, ועד אז הוא ממשיך ככה להגיד את זה לא תדרוש שלומם וטובתם.

רואים שהרשעים שהחטא דבוק בהם כל כך עד שאפילו בתוך תוכו של הגיהינום, עם כל העינויים והסבל לא יכולים להשתנות, לא יכולים, לא שלא רוצים, לא יכולים.

יש שלשה פתחים לגיהינום, הגמרא בעירובין י"ט אומרת שלשה פתחים לגיהינום ולגן עדן פתח אחד, מקשה המהרש"א, מידה טובה מרובה ממידת פורענות, למה לגן עדן רק פתח אחד ולגיהינום שלשה פתחים?

תירץ העיון יעקב, זה שיש שלשה פתחים לגיהינום זה גם מידה טובה, הטעם לשלשה פתחים כי מוליכים את הרשע לפני פתח אחד, כדי שיראה את הגיהינום, אולי יחזור בתשובה, כשאינו רוצה לשוב מוליכים אותו לפני פתח השני, אולי יחזור עתה בתשובה, ואם עדיין הוא לא שב אז מוליכים אותו בתוך פתח השלישי לגיהינום. אז נותנים לו עוד צ'אנס ועוד צ'אנס ועוד צ'אנס. ואתם רואים שרשעים אפילו על פתחה של גיהינום אינם שבים בתשובה.

זה מה שארע לקורח ולעדתו, עומדים על פתח גיהינום, מתגלגלים אליו בחפזה, עוד רגע קט שקועים בתוכו ללא מוצא, על מה הם חושבים באותו רגע? מה הם הרהרו באותם שניות מועטות? האם עשו תשובה? לא ולא, מתעקשים בדעתם וממשיכים לאחוז בטעותם.

חכמים ז"ל אמרו על הפסוק "ובני קרח לא מתו", שהרהרו בני קרח תשובה בדעתם, והתבצר להם מקום גבוה בגיהינום וישבו שם.

יש להתבונן, היכן הם הרהרו? אם קודם שנפתחה הארץ אז למה התגלגלו, למה נפלו? אם לאחר שכיסתה עליהם הארץ ככתוב "ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל" אז הם כבר אינם בין החיים ולא יכלים לעשות תשובה, אלא על כרחנו בשעה שהארץ נפערה ונתגלגלו לתוך פיה, אבל עדיין לא הגיעו לגהינום, בזמן המועט בשעת הקלקול הרהרו בני קרח תשובה בליבם ולכך ניצלו.

המהרש"א ביאר מעין זה, מובא בעין יעקב וזה לשונו, מקום להתבצר להם בגיהינום ועמדו. החכם דקדק בלשון הכתוב "ובני קרח לא מתו" שנענשו והגיע ענשם למיתה רק שעשו תשובה ולא מתו, ז"א היו צריכים למות ולא מתו. כשעשו תשובה ואמרו משה אמת, תורתו אמת והם בדאים, וכשנבקעה הארץ אשר תחתיהם נתבצר להם מקום שישבו עליו ולא נבלעו, כאשר יארע לפעמים במקומות שמתבקעים שנשאר קצת מקום שלא יתבקע וינצלו בו האנשים, ואלה היו ראויים להבלע זולתי שעשו תשובה ונעשה להם נס, ונשאר קצת מקום תחתיהם בתוך הבקע שלא נפל ועמדו עליו. אם כן ברור שגם קרח ועדתו יכולים היו לשוב כמו הבנים שלו. ואנחנו רואים שכולם מתו, על כרחך שהם לא שבו בתשובה.

אם כך יוצא לנו תיאור נורא, משה מזהיר את קרח, ואומר לו הארץ תפתח את פיה, הדברים מתקיימים, קרח ועדתו נבלעים פנימה ומתגלגלים אל התהום ועדיין בשניות האלה ברגע האחרון ממשיכים קרח ועדתו לאחוז בדעתם ולומר צודקים אנו, איננו שבים.

מכאן הוכחה שהטבע של האדם כובל את ידם להפיל אותו בלי יכולת קום, מחמת קושי ההרגל המכביד עליו את משאו, הוא לא יהרהר תשובה בדעתו, וגם כשרואה הוא בעיניו את אבדן גופו הוא אשר דיברנו, רשעים אפילו על פתחה של גיהינום אינם שבים בתשובה.

וזה המצב שאנחנו רואים היום, וגם אם ישובו בתשובה לא יעזור. כל זמן שאלה שקלקלו אותם, והשפיעו עליהם לרעה, ושיקרו אותם והוליכו אותם שולל, והצטרפו אליהם כמו שקרח גרר את כל החכמים, כל החכמים היו נגד משה רבינו. מי היה עם משה? רק העם, העם היה עם משה היחיד, וכל החכמים התקבצו כולם נגד משה רבינו, ובמה האשימו אותו? בדבר שאי אפשר בכלל להאשים אותו, שהוא לא עניו, שהוא בעל גאוה, ומדוע תתנשאו על קהל ה', הם בעלי הגאוה שבאים לחלוק על העניו מכל האדם, שהעיד עליו הקב"ה, הם באים אליו בטענה למה הוא מתנשא. אז בגלל שהם דיברו על התנשא הכניסו אותם עמוק עמוק בתהום. ככה יכולים להטעות רבנים גדולים, אפילו ראשי סנהדראות, את כל הציבור כמעט, ולקחת אותם אחריהם לשאול תחתית.

ככה עשרת המרגלים שהיו חשובים מאד, גרמו שכל דור המדבר ימותו במדבר בגלל שהאמינו להם כי הם היו הרוב. אבל מה לעשות, טעויות כאלה היו בעבר ואף אחד לא לומד, ואף אחד לא מברר, ואף אחד לא מתבונן. וזאת בעיה חמורה.

נסיים פה את השיעור וניתן שיעור נוסף באותו ענין מכיוון אחר בשביל להבין את גודל הטעויות והמטעים שמטעים את הציבור. והציבור לא יודע להבחין בין טוב לרע, אבל תזכרו תמיד, נשאת ונתת באמונה, גם במי שאתה מאמין, במה שאתה מאמין תשא ותתן תמיד על פי התורה, האם הוא נוהג כדין או לא נוהג כדין, יתברר לך שכל אלה שאומרים לך ואתה סומך עליהם לא יעזור לך, גם אם אתה סומך על הרב שלך אם הרב שלך הכשיל אותך לא יעזור לך, תשכח מזה. אם אתה חושב שאתה תגיד אני שמעתי לרב, תדע לך, במקום שהרב שלך עובר עבירות לא תוכל להשתמש בזה. אתה לא תהיה מוגן.

ואני אראה לכם עכשיו דבר שיסביר לכם זאת באופן ברור, כבר דיבנרו בזה בעבר ונגיד עוד פעם. היהודי הקדוש זי"ע, אמר שמשיח צדקנו ישלח מעל פניו הרבה חסידים עם מלכיהם בראשיהם, שילכו לקראתו, ולא יועיל טענת החסידים שטעו בו במנהיג שלהם, ברבי שלהם, כי צריך להתפלל על זה כל ימיו, ויותר עבודה להיות מחובר לטהור מלהיות טהור בעצמו.

בספר תפארת היהודי מובא שם כך: אמרו חז"ל, כל המחובר לטהור טהור, אז הקשה לו פעם אחת הרב הקדוש חכם הרזים מורנו הרב מפרשיסחא, אם כן לקתה מידת הדין היתכן זאת שיתדמה לצדיק אמיתי אשר היה פרוש ומובדל מהבלי עולם הזה ועבד כל ימיו לבורא יתברך שמו במסירות נפש? והוא אך התחבר לו יהיה נעשה טהור כמוהו? איך יתכן? כתוב כל המחובר לטהור טהור, אחד עבד כל ימיו חייו בפרישות, בחסידות, בטהרה, בקדושה בשביל להיות טהור מובדל מכל הבלי עולם הזה, עובד את ה' במסירות נפש, ואחד שהתחבר אליו נהיה טהור כמוהו? המחובר לטהור טהור? איך אפשר?

והשיב על כך כי להיות מחובר ל טהור זו עבודה יותר גדולה מלהיות טהור בעצמו, כי מי שעובד על עצמו להיות טהור בעצמו הוא יודע בדיוק מה הוא עושה ולמה, אבל להיות מחובר לטהור שהוא באמת טהור, זה עבודה קשה מאד. כי יותר קל לאדם לנטות למי שמיקל, למי שמאיר לך פנים, למי שיותר נח איתו, לא מעמיס עליך יותר מידי, יותר קל, אתם רואים שההמון נבער מדעת, מתדבק לאלה שאומרים, הוא אמר שמותר מה אתה רוצה, הוא אמר שמותר, קופץ מבסוט, מישהו אמר לו מותר. צריך להדבק  לטהור, טהור זה לא אחד שקופץ כל רגע ואומר מותר. טהור הפוך, פורש מכל הבלי עולם הזה מכל הדברים של איסור וחשש איסור, ואתה קופץ ונהנה מתי שמישהו אומר לך מותר אפילו על חשש דאורייתא, אז איך אתה להדבק בטהור זה קשה מאד. והדברים שלו הובאו בכמה ספרים.

הדברים האלה גם מתאימים לאשר שמעתי מפי  ידידי המנח החסיד ה מופלג מורנו הרב יצחק בער הכהן, משכרישן, שהוא שמע בעצמו מפי הרב הקדוש, מורינו הרב ליבוש אב"ד קודש צוזמיר, תלמידו של היהודי הקדוש, ואת זה הוא שמע ביום א' דראש השנה. סיפר בשם רבו היהודי הקדוש זי"ע, כשיבוא משיח צדקנו ילכו לקראתו כל הצדיקים, ומנהיגי ישראל, עם אנשים החסידים אשר שאבו מימהם, ויהיה ביניהם מנהיגים כאלה שמשיח צדקנו יאמר להם גש הלאה עם החסידים שלך, מה שאצלנו אומרים היום תעוף מפה. ופעם אחרת הוא אמר, אז יקרבו החסידים ויבכו מאד ויאמרו משיח צדקנו מה חטאנו ואשמנו, הלא היתה לנו אמונה שהוא צדיק אמת, אז מה תלונתך עלינו? ומשיח צדקנו ישיב להם, כל ימיו של איש מהצורך לבקש מהבורא יתברך שמו שיזכה להתקשר בצדיק אמת, והבורא יתברך שמו לא ימנע טוב להולכים בתמים, מי שבאמת רוצה להדבק בצדיק אמת הקב"ה לא ימנע ממנו, ואם היה רצונכם באמת להתקשר בצדיק אמת, היה מאיר לכם את האמת. אבל בודאי לא היה רצונכם האמת באמת. לכן הוא יגרש אותם עם הרבי שלהם.

לא פשוט, לא פשוט. האמת היא כבדה, לכן מעטים הם נושאיה, אנשים לא רוצים את האמת, כי היא ממסגרת את האדם וזהו. אדם רוצה להיות כמו עש יו, איש ציד איש שדה, בלי גבולות, אבל יעקב איש תם יושב אהלים, מקובע זהו, אין לזוז. ארבע אמות של הלכה. ומוסר, מידות, להיות בן אדם קודם כל. יש אנשים שחושבים שהכל זה תלוי בלימוד, אם אתה מבין בלימוד, אבל הפוך, הלימוד גורם שאתה תהיה חייב יותר, כי אם לא תקיים ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים גם קיום אין לך וידונו אותך לפי הלימוד שלך, זה ידעת ולא עשית. ולמדתם ועשית, אם אתה לא בכלל עשיה גם בכלל לימוד אתה לא, וכבר למדנו יראת ה' היא אוצרו, אם יש יראת שמים שאוצרת את התורה, אם לא חבל שהעלית.

אז ז"א הכל חיים בדמיונות, חושבים שהם מבינים את העולם ולא שומעים אפילו מה שמדברים איתם.

אני אשמיע בימים הקרובים שיחה שהיתה לי עם משגיח של ישיבה, של בעלי תשובה מסכנים שהם נמצאים בידו, שהוא החליט על פי רגש שאפשר להמשיך לאכול מחמוד, והוא מחטיא הרבים שענשו גדול מאד. כיון שהוא מדבר עם רגש, הזמנתי אותו לבוא לשמוע את העדויות, את הראיות והכל, יש קרוב למאה אנשים שמעידים, מאה אנשים ביניהם ראשי ישיבות תלמידי חכמים גדולי דור והכל, שידעו שמחמוד מאכיל נבלות וטרפות, אנחנו עכשיו עושים את הרשימה. שלחנו לפחות 116 באופן זמני גליון הרשאות במה שהוא מורשע, מחמוד על מה שעשה ופעל באיכלת נבלות וטרפות חלב ודם. ועם כל זה זה לא מספיק לו, לא מספיק לו, כי רגש, פעם הוא שמע סיפור שמישהו תלמיד חכם אמר עליו משהו, כן, זה נכון, יכול להיות שאמרו עליו משהו, הרבה משהו אפילו, אבל המשהו שאמרו זה בגלל חוסר ידיעה, והמשהו שאמרו זה לא נוגע לעובדות ולמציאויות שנתבררו בבית דין וכו', אז איך אתה יכול לדחות זאת? רגש, אז אתם רואים אפילו אנשים שנחשבים תלמידי חכמים, אולי, ויראי שמים, אולי, מתברר ברגע של מבחן שאם יש לו רגש למישהו מסוים הוא יכול להפיל את כל התוה שלו בבירא עמיקתא, וללכת עם קרח לגיהינום. ותשמעו את זה בקרוב.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.