הסתכל בשלושה דברים... יא בא ביי...

אז נזכיר את דברי המשנה לסיום: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה : מאין באת ולאן אתה הולך ולפני אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת- מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך- אל מקום רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון- לפני מלך מלכי המלכים, הקב"ה."

תשמעו, אם מדייקים בדברים, לא כתוב, לא מפני עצם הדין וחשבון שאנחנו צריכים להיזהר. 'הסתכל שבשלושה דברים לא תבוא לידי עבירה..' לא בגלל עצם הדין וחשבון, לא מפני המשפט, לא מפני העונש, אלא לפני מי אתה הולך לתת דין וחשבון! אני בראתי אותך, אתה הכחשת את זה, אני פה. מה יש לך להגיד? זה לא אתה עומד לפני איזה שופט או משהו שאתה יכול למרוח אותו, לא, אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים. עכשיו מה תגיד?

וכתב רבנו יונה : משל למלך בשר ודם, אדם נכנס לפניו, ימצאהו מרמה במעשה או משקר בדבריו, הלא יתבייש בושה גדולה" טוב, זה מדובר לא בכלב ים, אלא מדובר באדם. שנכנס לפניו ואם יצא אותו מרמה במעשיו או משקר בדבריו, הלא יתבייש בושה גדולה. אז לפני בשר ואדם הוא מתבייש, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ושמתביישת הנפש, אחרי שהיא נפרדת מהגוף, הבושה היא לאין ארוך גדולה יותר מהבושה בגוף. כי טבע הגוף משכח ומיישן את הבושה. זאת אומרת, בן אדם תפסו אותו בכלכלתו, אז יום ראשון, שבוע ראשון קשה לו לרדת מהבית, הוא פוחד להיפגש עם אנשים, כי כל אחד אומר 'מה אתה? לא הייתי מאמין עלייך, ככה עד כדי כך? בואנה אתה, אני אומר לך...' הוא יתבייש. יש כאלה עברו דירה, יש כאלה עברו מדינה. אבל פה עוד אפשר להסתיר, עוברים את זה. שם, אין איפה להסתיר, אין איפה להסתיר. שמה אתה עומד עם הבושה לעולם ולעולמי עולמים. כמו בשעה שאתה תתייצב לפני הבורא, כך אתה תישאר מבויש לעולמים. לכן אמרו לנו: "אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה". וכמו שהם ישאגו בעת הכרה בטעות, ככה הם שואגים לנצח. לכן, הם ממשכים כמו ברגע הראשון: משה אמת ותורתו אמת והם בדאים". הם לא מפסיקים, כי זה נשאר לנצח, ההכרה של הטעות, של השקר, של מה שהם עשו. זה המצב של הבן אדם לנצח. לכן הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. אם אתה רוצה להינצל, תראה מאיפה אתה באת? מטיפה סרוחה! זה השווי שלך. מה אתה שווה? זה שה' ניפח אותך כמו מזרון ים ונהיית עם צורה, יש היום מזרוני ים עם צורות, גם אתה עם צורה. אבל בסוף יוציאו לך את האוויר ואתה תהיה מאכל לרמייה ותולעה. תולעים לא ישאלו אותך, יעלו לך לעיניים ויכנסו לך באף ובאוזניים ויאכלו אותך ויכרסמו וישענו לך על "הנחרה" ויעשו ככה ויספרו עלייך בדיחות ואתה לא יכול לזוז, אתה "מרבוט" בתכריכים. וגם דאגו לקשור אותך שלא תוכל לבעוט, ולעשות איי, אי. יאכלו אותך ככה, אתה מונח כמו שניצל על הצלחת.

אז אם אתה לא  רוצה לעבור את כל זה ושלא יהיה לך חיבוט הקבר, אתה יכול להישאר ישן. כמו רבי אליעזר בן רבי שמעון. 22 שנה אחרי שהוא מת, היה בעליית הגג, כמו ישן. אתה יכול.. לא יגעו בך תולעים, אם חזרת בתשובה אמיתית ולא נשאר באברים שלך שום עבירה, הכל ניקית? לא יגעו בך תולעים. אתה תישאר ככה. עד תחיית המתים. זה אחת מהעונשים, שבע עונשים בקבר, תולעים. אבל לא חייבים לעבור את זה. אם תסתכל בשלושה דברים, מאין באת ולאן אתה הולך ותזכור גם לפני מי אתה עתיד ליתן דין- לפניו. אתה לא תבוא לידי עבירה, אבל אם אתה שוכח מהר- תתכונן.