טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב - איזה חכמה אמר שלמה המלך שאמר דבר כזה?

ואני אסיים לכם במאמר נפלא!!

השם הטוב של חנניה מישאל ועזריה - לא הבאיש!

על "בצלאל בן חור למטה יהודה",

המדרש אומר: "טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו"

אז כולנו מבינים ששם טוב זה הרבה יותר טוב משמן, כמה עולה שמן? 15 שקל… ושם טוב?… מי בכלל משוה? איזה חכמה אמר שלמה המלך שאמר דבר כזה? ובכלל, זה לא מין במינו; כי שמן זה חומר, ושם טוב זה רוחני! אז מה זה "שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו"?

אומר המדרש: "שמן טוב זה מקיתון לטרקלין שם טוב זה מסוף העולם ועד סופו! שמן טוב שמים על מת מבאיש שם טוב שמים על מת לא מבאיש טוב שם טוב של חנניה מישאל ועזריה משמן המשחה של נדב ואביהוא"

מה אומר המדרש?

אומר המדרש כך: שמן טוב - ריח, זה מקיתון לטרקלין, אדם מתבסם… אז לאן זה מספיק? מפה עד לשם מריחים זהו, זה הריח הטוב שיש לו.

אבל שם טוב זה מסוף העולם ועד סופו - פקע שמיה! "ויהי שם דוד בכל הארצות"

ושמן טוב שמים על מת שהוא מסריח, סופו שגם הוא מבאיש!

אבל שם טוב כמו אליהו הנביא ש"גהר על הנער" אז לא רק שהוא לא מבאיש הוא מחיה את המת!

וחנניה מישאל ועזריה שקנו את שמם הטוב על ידי זה שמסרו את נפשם שלא לאכול מפת בג המלך ולא להשתחוות לצלם, הם שזכו לקנות שם טוב בעצמם ויצאו מתוך הכבשן אש חיים!!!

ואילו נדב ואביהוא שהם נמשחו בשמן המשחה, נכנסו למשכן - ויצאו שרופים! חטאו…

אז עכשיו רואים, מה רואים? רואים שהמדרש גם כן מבין שלא מדובר בשמן רגיל, אלא בשמן המשחה, זאת אומרת שמן שגם הוא במהותו רוחני, אז זה כבר מין במינו, אז לכן המדרש מעמיד את זה בשמן המשחה.

אבל עכשיו בואו נבין מה אמר המדרש?

המדרש מצייר לנו 3 ציורים, על מה?

הוא אומר: יש שם טוב ויש שמן טוב, מדובר ב-2 צדיקים, 1 שהוא נקרא שמן טוב הכונה שיש לו יחוס, כמו 1 שנולד לאבא 'כהן' והוא נהיה 'כהן', או 1 שנולד לאבא 'קדוש' ונקרא 'בנן של קדושים' זה נקרא שיש לו 'יחוס' הוא נולד כבר עם יחוס - זה נקרא שמן טוב, צדיק שנקרא שמן טוב.

יש צדיק אחר נקרא שם טוב הוא אין לו יחוס, אבל הוא בנה את השם שלו והשם שלו זה עצמיותו ומהותו! הוא בנה את שמו בעצמו.

עכשיו יש לנו 2 צדיקים שווים במעלתם ובגדולתם;

 1 קוראים לו שמן טוב

ו-1 קוראים לו שם טוב

אומר שלמה המלך טוב שם משמן טוב, למה טוב? אתה אומר ששניהם באותה מעלה, שניהם באותה גדולה! אז למה אחד טוב מהשני?

אומר: מתי יבחנו?

יבחנו בשעת הנסיון!

איפה?

ביראת שמים שלהם…

נתחיל:

דוגמא ראשונה מביא; שמן טוב זה מקיטון לטרקלין נכון? אז מה זה אומר? שבעל היחוס בסביבה שלו - ריחו נודף! יחוסו חשוב הוא מוערך! אבל אם תוציא אותו חוץ לסביבתו, הוא לא יוכל לעמוד בניסיונות. הוא רגיל לסביבה שלו, ובסביבה שלו באמת הוא שומר על ערכו, אבל אם תוציא אותו למקום אחר רחוק - קח אותו לשיקאגו או ללוס אנג'לס או מקום אחר הוא לא יחזיק מעמד…

בעוד שאם תקח את הבעל השם טוב הוא ריחו ושמו מסוף העולם ועד סופו! אומר המדרש.

למה?

איפה שלא תשים אותו - זוהי מהותו וזוהי עצמיותו היא לא נקנית מאחרים, אלא קנין בו עצמו! ממילא זה הוא בכל מקום - בזה ודאי שהוא עדיף יותר מהשמן טוב!

דוגמא 2: אם אתה לוקח את הבעל שם טוב האדם המיוחס הצדיק הזה בנן של קדושים ואתה שם אותו על מת מי זה מת? רשע! "כי לא אחפוץ במות המת" 'רשעים בחייהם קרויים מתים' אם תשים אותו עם רשע - הוא יחליף את דעתו, הוא לא יוכל לשבת עם אחד אפיקורוס וזה… הוא ישבש אותו בשאלות שלו בקושיות שלו בדברים… הוא לא רגיל. הוא רגיל להיות טהור וקדוש לא שומע דברים זרים וכל מיני שטויות, ואם הוא יצטרך להיות בזמן מסוים בסביבה של כאלה - הוא לא ישאר במעלתו!

ועוד, שמי שיש לו שם טוב, לא רק שאם תשים אותו על מת הוא לא מבאיש אלא הוא מחזיר אותם בתשובה!

למה?

כי זו מהותו ועצמיותו! אז הוא מחיה את המת.

דבר 3: המסירות נפש של חנניה מישאל ועזריה כמו שאמרנו, שהיו מוכנים למות! ולא לעבור על דברים שהם לכאורה לא איסור דאוריתא כגון; להשתחות לצלם רק 'לפנים', או לאכול פת בג המלך שזה סכנת נפשות כמו שאומרים פיקוח נפש, והם לא הסכימו. מכל מקום השם הזה שהם קנו במסירות נפשם - הוציא אותם מתוך האש חיים!

ונדב ואביהוא שקיבלו את הכהונה והכל מהבית כמו שאומרים, ולמרות שהם היו גדולים וקדושים! במה? יותר ממשה ואהרון! והשם נקדש בהם!! אבל היה להם שמה איזה בעיה ככה, אמרו חכמים 13 בעיות שהיו בהם, שהיה בהם 'מיעוט ענוה' בלשון הנקיה שגרמה.

אחד מהם שהם אמרו: "אנחנו מי, מי יכולה להתחתן איתנו?! מי יכולה להתחתן? אנחנו במעמד כזה! מי יכולה להתחתן?!" והם לא נשאו נשים. ועוד כמה דברים שאמרו חכמים נכנסו שתויי יין וכו' וכו'.

ש'… אמרו ש'…

ת' 13 דברים מצאו בהם חכמים

ש' …

ת' 13 דברים, 13 דברים, תקרא בחז"ל, בקיצורם, המכנה המשותף שבהם שהיה בהם 'מיעוט ענוה' קצת, ושמה הם לקו.

מכל מקום הנקודה היא כזו, המדרש בא ואומר לנו על הפסוק: "ראו קרא השם בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה"

אמר משה לישראל: תראו על מה הקב"ה מסתכל, הקב"ה לא מתפעל מיחוס, לא איפה אתה לומד, איפה למדת, מי אבא שלך, מי סבא שלך, הוא לא מתפעל הקב"ה.

הוא אומר: תראה לי את השם שלך! מה השם שלך? מה השם שלך? השם שלך פקע בכל העולם? השם שלך יצא כמו דוד בכל הארצות? מה השם שלך? מה המהות שלך? איך מכירים אותך? מי אתה?

ראו קרא השם בשם בצלאל!" אחר כך "בן אורי בן חור למטה יהודה" אחר כך היחוס, קודם כל השם: מי אתה? עבדת על עצמך? לאן הגעת?

 - זה המבחן שלנו רבותי!

אין מבחן אחר.

כל אחד צריך לצאת מפה עם 'שם'.

אבל אתם לא יודעים להעריך כמה אתם יכולים למלא, לא יודעים להעריך, לא יודעים להעריך, לא יודעים להעריך, למה?

אדם שמבזבז זמן - הוא לא יודע להעריך מה נתן לו הקב"ה!

המבחן:

זה אם אתה מבזבז זמן, ולא משנה מאיזה סיבה.

אם אתה מבזבז זמן - אתה חסר דעת!

כי לאבד חיים - זה חסר דעת! 'המאבד עצמו לדעת' מה לי מאבד קצת זמן, מה לי מאבד את כל הזמן? זמן זה זמן! בזמן קונים חיים!!