מה עשה הרב גלינסקי זצ"ל בכלא רמלה?

אומר הרב יעקב גלינסקי: בי היה מעשה. הוזמנתי להרצות בפני אסירים בבית כלא רמלה. הזהירו אותי להביא תעודת זהות, אם לא, לא תוכל לצאת. התברר שגם להיכנס עם זה לא קל. תשאול, בידוק, תחקור, אימות, משער א' לשער ב', ג', ד'... בסוף הודיעו הדרך פתוחה. צא לחצר בסוף המסדרון, הביתן הראשון מימין.

אני רוצה לפני כן לשוחח עם מנהל הכלא. התקשרו והודיעו אינו פנוי כרגע. אמרתי גם אני לא פנוי, זמני יקר לא פחות מזמנו. פניתי לאחורי "אפשר לצאת?".

"חכה רגע, חכה". התקשרו שוב שאלו "באיזה עניין?".

- "בעניין השיחה שאני אמרו למסור בפני האסירים". התקשרו בשלישית והאישור ניתן. המנהל הואיל לפנות לי מזמנו היקר. העלוני ללשכתו. שאל: "מה ברצון הרב לדעת?".

אמרתי: "קוראים לרופא לביקור בית, הוא מגיע ואומרים לו 'כתוב מרשם'. ודאי הוא יתמה: היכן החולה, מה מחושיו, מה מחלתו, מה מצבו, ואז אדע אילו תרופות לרשום. עוצרים מונית, מתיישבים, מתרווחים ואומרים סע! לאן אסע? מה מחוז חפצך? וכאן אתה מזמין מרצה, רב, שימסור שיחה, תגדיר לי מה רצונך? מה אתה מקווה להפיק מהשיחה? לאן אתה רוצה לנווט אותה? לאיזה תועלת אתה מצפה? ואז אדע מה לומר". זה היה דבר חדש עבורו.

תמה, מנהל הכלא לשמוע, חשב מעט ואמר: "האמת, איני מצפה לשום דבר".

עכשיו הגיע תורי לתמוה. מה פירוש הדבר? מדוע הטרחתם אותי לחינם?

הסביר: "ראה, המדובר בעבריינים המשלמים את חובם לחברה, הם לא משתפרים פה ולא משתקמים פה, אולי להפך. שיצאו ישובו ברובם לחיי פשע. אבל בינתיים הם פה? ואנו דואגים להם להווי ובידור. מישהו הגה את הרעיון להזמין אותך כי שמענו שאתה מצחיק בדרשותייך".

נו, שם טוב הולך למרחוק. ושם רע עוד יותר. אמרתי: "אני מעביר מסרים בדרשותיי, תובע תביעות, דורש דרישות, ממתיק את הגלולה בסיפור ושנינה. ואתה הופך את הטפל לעיקר? אין בפיך מסרים עבורם? רצונך רק לבדרם? טוב, אני כבר אמצא את המסר בעבורם".

קמתי לצאת וקם ללוותני. אמר לי :"חיפשתי במקורות אין ביהדות עונשי מאסר. רק עונשי מלקות ומיתה". לאמר אנו המתקדמים ביטלנו את עונד הגוף ועבריינים משלמים את חובם לחברה בעונשי מאסר.  

התיישבתי, הגמרא בשבת ל' אומרת שבדברי תורה "ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו". יש לו קושיות על התורה. נו, זה כסיל כבר, צריך לענות לו.

אמרתי לו, למנהל הכלא: "אדם גנב והוא גנב ואין לו כסף לשלם,מה דינו?

אמר: "גוזרים עליו מאסר". מנהל הכלא, הרי הם מהמתקדמים.

שאלתי: "מה יצא מזה לנגנב? האם הוא יקבל את כספו הגנוב?".

השיב: "לא".

המשכתי ושאלתי: "ואשתו ובניו ממה יתפרנסו בתקופת המאסר?"

משך בכתפיו. "מה זה העסק של בית המשפט?"

- "והגנב עצמו יגמל בתקופת המאסר?".

 כאן הוא כבר צחק: "איפה !בית הכלא זה חממה לפשיעה. הוא יצא מכאן גנב מדופלם! לומדים כאן שיטות חדשות, מתעדכנים בכל החידושים".

אמרתי: "וכעת אספר לך מה עונשת התורה: התורה אומרת: הגנב משלם כפל ולפעמים פי ארבעה וחמישה. כדי להשריש שהפשע אינו משתלם. ואם אין לו כסף? בזבז את הכסף, אין כסף. התור האומרת :'ונמכר בגנבתו'. ומי מוכן לקנות גנב לעבד? להניח לגנב להתגורר בביתו?! רק מי שחדור ברצון עז להדריך, לחנך ולשקם, הוא משלם עבור העבד והכסף נמסר לנגנב. בנוסף הוא מכלכל את אשתו ובניו של הגנב. ובמשך שש שנים מצוי הגנב תחת חסותו ומקבל יחס כשווה בין שווים. יתר על כן, אם יש לאדון כר אחד נותנו לעבד. יש לו פת נקייה ופת כבר, יתן העבד את הפת הנקייה. קנה עבד קנה לו אדון. בכך יהיה העבד אסיר תודה לבעל הבית. ויציית להדרכתו, יעסוק במלאכת כפיים שתעזור בשיקומו ויצא משם לדרך חיים חדשה בהחלטה נחשוב שלעולם לא עוד! זה משפט התורה בגנב".

במשך הזמן הוא חושב: תאר לך שהייתי פורץ לבית של אדם כזה יהודי יקר כזה שמוכן לקחת גנב כזה ומכלכל אותו ואת אשתו ואת בניו ולשקם אותו ולתת לו קודם הכל, מה זה? איך אפשר להיות גנב אם יש אנשים כאלה? לאיזה בית אתה נכנס? זה השיקום של התורה. זה משפט התורה.

אמר לו הרב גלינסקי למנהל הכלא: "נתנו בידך אסירים, לא כדאי שתבדר אותם עד שיחזור לפשע. אלא שתשקם אותם במהלך הכליאה. לכן באתי לעזור בכך". וקמתי.

והוא אמר: "אני בא איתך! אני רוצה לראות איך אתה עושה את זה".

כתוצאה מאותה פגישה יזם המנהל ערוץ שיקום תורני בבית הסוהר שיעורי תורה והרצאות  ומלבד הרווח שבעצם לימוד התורה, הוכיח המעקב שבוגרי שיקום זה אינם שבים לסורם.

הנה, מה שאפשר לפעול באמרה אחת! זורקים גלעין של אפרסק ונהיה מזה אח"כ מטע אפרסקים.  משעור אחד נהיה שיעורים והרצאות ושיקום, ולא חוזרים לסורם.