איך אדם יוכל לדעת אם הוא בן העולם הבא?

ולמדנו השבת דבר נפלא, איך אדם יוכל לדעת אם הוא בן העולם הבא? איך אדם יכול לדעת? האם היום אנחנו יכולים לדעת מי בן העולם הבא? אני אלמד אתכם פטנט איך תדעו. כשאדם נוסע לחתונה של הבן שלו הבכור החשוב הצדיק, והנסיעה היא ברכבת במשך ארבע שעות, והוא לבוש מהודר מוכן כל כולו שמחה שהוא הולך עכשיו לרגע הנכסף של חייו לראות בחתונת בנו הבכור הצדיק. כשהוא נכנס לרכבת, בכרטיס שהוא רכש ניתן לו מושב שהיה רעוע, אז כל הנסיעה של הארבע שעות הוא מתנדנד ככה בצורה לא נוחה, ואח"כ יש לו עוד בעיה, כשהוא ביקש שיביאו לו לאכול, במחיר של הכרטיס שהוא שילם, אז מה קרה, הביאו לו אוכל והאוכל היה יבש. ואחרי כן הוא היה צריך חוץ מכבודכם לצאת לאיזשהו מקום וזה לא היה פנוי, והוא היה צריך להמתין חמש דקות בחוץ. האם כל הדברים האלה יעיבו על השמחה שלו שהוא הולך לחתונה של הבן שלו? לא. מה יותר חשוב, השמחה שהוא הולך עכשיו או המעבר עכשיו של הארבע שעות שהוא נתקל בכמה בעיות כאלה ואחרות, מה אתם אומרים? השמחה, נכון? השמחה.

שימו לב עכשיו איך אתם בודקים אם אתם הולכים לעולם הבא או לא. אם אתם יודעים שאתם הולכים לעולם הבא ואתם הכנתם את עצמכם לעולם הבא לחתונה, לא של הבן הבכור, שלכם, זה החתונה שלכם, חתונתו ושמחת לבו של אדם שכל מה שהוא נברא בעולם זה להגיע לסעודה האחרונה למעלה. אם כל הדרך שאתם נוסעים עד לשם, כל הזמן אתם שמחים ולא משנה מה קורה לכם בחיים, זה סימן שאתם בטוחים ויודעים שאתם הולכים לחיי העולם הבא וכל השאר זה קטן עליכם, זה קצת דברים שמערערים את מצבכם, קצת לא נעימים, קצת לא טובים, קצת כואבים, אבל זה בדרך, זה רק בדרך ועוד מעט זה יפסק. עוד מעט נגיע לסעודה האחרונה. ואם הכנו צידה לדרך, אנחנו צריכים להיות שמחים בכל רגע, "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" אדם צריך להיות שמח, "ותשחק ליום אחרון". אתה מתכונן כל יום לקראת מעבר, אנחנו לא נשאר פה, אנחנו במעבר, העולם הזה פרוזדור לטרקלין, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתגיע ותכנס לטרקלין, אז מי שמכין את עצמו הוא שמח שמחה גדולה. שמחה גדולה.

כשאדם בונה בית, ונגיד הוא בונה בית פרטי, עשה זאת בעצמך, וזה שלשה מפלסים, וזה לוקח שלש שנים לבנות את זה, והוא מדקדק על כל דבר ודבר ורוצה את האריחים הכי טובים ורוצה את הנברשות ורוצה את החשמל ורוצה בית ממוחשב ורוצה ורוצה ורוצה, והוא מכין את הכל. אז כל יום הוא קם מהבקר עד הלילה והוא נשאר עם כל הפועלים והוא עובד איתם ומתאבק באבק, וכל הזמן יש לו טענות, למה לא עשית, תעבוד יותר מהר, נו תגמור מהר ואל תשבור לי את זה, ושברת לי את זה. אבל כל השלש שנים שווה, למה? בסוף הוא יכנס לדירת הפאר שהוא הכין במו ידיו, והכל יעבוד פיקס. אז שלש שנים בשביל לחיות בדירה חמישים שנה, שווה או לא שווה? ככה כולם בונים, לא? אבל אתה הולך בסוף לדירה שלא הכנת צריף, לא עמדת על המשמר, איך היא תראה, מה יהיה שם, מה היא תכיל, שלחת לשם משהו? הכנת משהו? בדקת משהו? אתה רק בונה פה כל היום. כל היום בונה ובונה ומכין ומכין, להיום למחר למחר, למחרתיים זהו לשבוע הבא, הכל לעולם הזה. מה אתה מכין לדירה שלך האמיתית? אם אדם היה טורח להכנת הדירה האמיתית, אפילו היה טרוד כל ימי חייו בטרדה זו היה מאושר, כי כל רגע זה עוד נדבך בדירה הגדולה שתהיה לו לנצח נצחים. זה לא לחמישים שנה, חבר'ה, זה מיליארד שנה שאפילו שניה, שניה, זה לא שניה, שניה. מיליארד שנה, זה לא שניה בנצח. מיליארד שנה זה לא שניה בנצח. ואם אתה תקוע בצריף, זה פדיחה פדיחה. ואני לא מדבר על גיהינום חס ושלום, אני מדבר בגן עדן בצריף, לא בגיהינום, בגיהינום זה איום ונורא אני לא רוצה לדבר. אבל אתה בגן עדן מה הכנת? קצת, אז לפי מה שהכנת זה מה שיש. כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת יאכל אותה בשבת.

ז"א למה המשילו חכמים משל כזה? כי כל מה שאתה טורח בערב שבת, אתם יודעים מה זה ערב שבת, ערב שבת כולם בלחץ, ערב שבת, עכשיו נכנסת שבת, כולם בלחץ, נכון שאתם מתקלחים ברגע האחרון? כולם בלחץ. מכינים צורכי שבת סלטים אוכל זה פה שם, כל הזמן בריצות ריצות ריצות, ערב שבת עד שמגיעה השבת ברגע האחרון הצלחתם כבר לסדר את השעון חשמל את השעון זה וזה וזה וזה, ונכסים לשבת. מה יש לכם על השלחן? מה שהכנתם במשך כל השבוע. מה שהכנתם תאכלו. מה שלא הספקתם לקנות או לא הכנתם - לא תאכלו.

העולם הזה דומה לערב שבת, צריך להיות בלחץ, בלחץ, עוד מעט שבת. אתה מגיע למעלה זה שבת. אי אפשר יותר להביא, אין, סגור. מה שהכנת - זה מה שתאכל. אז שווה להשקיע או לא שווה להשקיע?

אז כל בן אדם במקום לראות את החסרון באחרים, שיראה את המעלה באחרים, ויתקנא במעלה שלהם וירצה להגיע גם למעלה שלהם. שילמד מהם, קנאת סופרים תרבה חכמה. אדרבא, אם אתה רואה אם הוא זכה למה אני לא אזכה? גם אני יכול לזכות. אם הוא חכם גם אני אלמד אהיה חכם. אם הוא הצליח לעשות מצוות גם אני אעשה מצוות, למה לא? אבל במה אנשים מקנאים? בחומר שיש לשני. יש לו מכונית, יש לו דירה, יש לו צימר, יש לו פה יש לו שם, אנשים מתקשקשים כל היום בהבלי העולם שישאירו פה ולא יקחו עמהם דבר. אפילו מברשת שיניים לא לוקחים מפה.אז לא כדאי להשקיע? רבותי.

באה התורה ואומרת לנו זאת תורת המצורע, המוציא שם רע, במקום לחסל על כולם ולדבר על כולם רק דברים לא טובים, תראה את המעלות של החברים, תלמד מהם ותעלה ותתעלה. וככה תבנה לך דירת קבע בעולם העליון, ומה שתטרח ותכין סוף דבר מזה תיהנה.