מתן צדקה לנרקומן בצומת, האם מותר? [מצחיק]

- - - לא מוגה! - - - 

אה, עכשיו נהנה.

אני מעריץ מאוד גדול שלך,

באמת, ואני אוהב לשמוע אותך,

וכשאני נוסע באוטו אני שומע קלטות שלך. אני לא שם כיפה על הראש,

אבל אני אשלי טיירת שמיים שלי ואני מחובר לאלוהים שלי בכל נפשי ובכל מועדי.

יום אחד באוטו שמעתי קלטת שלך ששואל אותך מישהו על נרקומנים שעומדים בצומת

ומקבצים דבות.

הוא שאל אותך מה לעשות עם אותו נרקומן

אם לתת לו צדקה, את הכסף,

או לא לתת לו.

איך יש את זה,

אני חושב שישב היום יוסף בבית-סוהר,

שר האופים, ואמר לפרעה, את חטאי אני מסביר היום, אני נרקומן שעבא,

ואני מאוד נפגעתי,

נגע ללמד, המילה שאמרת לו,

הוא אמר לך, אבל אם אני לא אתן לו, הוא ילך לגנוב.

והרגילו אותי מהבית, בן-אדם מושיט לך יד, תן לו.

אז אתה אמרת לו,

תן לו עשר אגורות.

אני הייתי שם פעם,

ומה זה אני הרגשתי,

את המילה הזאת,

כל כך הרה לי מה שאמרת.

למה לתת לו עשר אגורות?

אולי אנשים פה לא יודעים,

נרקומן זה בן-אדם חולה במחלה ארורה שיש בה מכוחו של השטן,

כמו חולה סרטן וכמו כל מחלה.

אני היום נקי, אני לא שותה גם אלכוהול,

עוד מעט 18 שנים.

אני עוזר לנרקומנים.

אני לא רוצה לגזול זמן, אני עוזר לנרקומנים.

אני היום כמעט 18 שנה, אנשים פה יודעים, מכירים אותי, כל הארץ.

אני הולך על בסיס יומיומי, כל יום בשעה שמונה,

למרכזי גמילה,

לקבוצות מיכה של נרקומנים.

אני לוקח נרקומנים,

אני הולך לכל בתי-סוהר בארץ ללא תמורה,

ועוזר לאנשים לתת להם תקווה ואמונה להחיות נשמות, כמו שאתה אומר, כי לנשמות האלה יש ילדים אומללים,

כמו שהילדים שלי היו פעם אומללים, כשאני הייתי בסמים.

ואני ציפיתי ממך,

אתה יודע, כשאני עובר נרקומן ואני רואה אותו בצומת,

תודה לאל, איפה שאני עומד היום, אני נותן לו את השקל ואני אומר לאלוהים,

מהנשמה, אלוהים יודע, אני מתפלל בשבילך.

לא להגיד, לא להגיד, תן לו עשר אגורות, תן לו את השקל.

באלוהים ייתן מקום שני, ככה אני מאמין.

היה עובר אחד עם סובארו לפני, עכשיו עובר, גם להסתובב ברחובות. נשמות, יהודים צדיקים,

בן-אדם חולה, אישה חולה, תביאו תרומה.

כל פעם הייתי רואה אותו, הייתי נותן לו 20 שקל, 20, לא חסר לי כלום, תודה להם.

היום הוא נוסע על מאזדה, הוא היה בעל סובארו.

היום הוא נוסע על מאזדה, צדיקים בני צדיקים.

אז אני לא יודע מי יותר צדיק, הנרקומן זה או ההוא.

אני אומר, מה, מקום שלי,

ואני חי איתם ארקומאנים, אנשים יודעים,

כבר 18 שנה?

אני יכול להגיד שאני בשנה מינימום,

מינימום, מינימום, 50 איש מחזיר מהעבדות הזו של הסמים,

ממשפחות הרוסות ואומללים, לוקח את האוכל של הילדים לקנות סמים.

אני מחזיר להם נשמות, אני נותן להם את חיית המתים,

את מה שהם לא מאמינים.

אז אני אומר, לא לתת להם.

עשר אגורות.

תן לו את השקל, ואלוהים יוצא.

אני יכול להשיג מוסר, חס וחלילה. שמעתי, נשמה, עכשיו אני אגיד לך, הפרש ביני ובינך בסך הכול הוא 90 אגורות.

זה בדיחה. מה זה מציאות? אתה אמרת שקל. זה בדיחה. זה גם לא תשובה לשאלה. רגע, עוד לא עניתי.

אתה רוצה לענות? עוד לא עניתי.

חכה, חכה, חכה, חכה, חכה. אמרת שלימדו אותך מהבית שכל מי שפושט יד, לתת, נכון? כן.

אני בטוח שאם היו שואלים את אמא שלך כשאתה היית אז בסמים אם לתת לו 10 אגורות או שקל, היא היתה אומרת לא לתת לו גרוש. איזה טעות. למה?

למה?

אני אגיד לך, רגע, אני אגיד, אז אל תגיד, אמא שלי, חכה, אני אגיד לך למה.

אמא שלי הייתה נותנת לסבאקה שפרוסית זה כן. חכה, אני אגיד לך למה.

כי אם נותנים לילד שקל ועוד שקל, הוא קונה עוד מנה והוא נהיה מסומם יותר.

הוא לא מקבל תרופה, הוא מעמיק את המחלה.

מעמיק את המחלה.

אז אני אמרתי לתת מעט כדי לצאת חובת מצוות צדקה.

אבל אתה אמרת, תן לו לפתיהן.

תן לו עוד שקל ועוד שקל,

הוא יקנה. במקום שיפרוץ לך את הבית וישתוק לך וישאר לך, אה, אה, זה חילוק.

אבל אתה לא דואג לו, אתה דואג שהוא לא יפרוץ.

אני דאגתי שהוא לא יחלק.

אני אגיד לך משהו יותר טוב. כן.

אל תיפגע. לך תבין מהי מחלת ההתמכרות של נרקומן, כן. ואולי כל ההבנה והתובנה שלך בקשר לעשר אגורות ולשקל ישתנה.

אתם לא מבינים שנרקומן חולה במחלה ארורה, די. שיש בו מכוחו של... די.

אתם לא מבינים שזה סטטרנט. די. עד שבן-אדם לא יש, גם לא יבין. די. די. אני אסביר לך עכשיו משהו. אתה לא יודע להגיד טעה איתי, חבל. לא, אני אסביר לך משהו. אתה לא יודע להגיד טעה איתי? חכה.

אתה יודע מאיפה אני באתי?

אתה באת מרחובות,

ואני באתי מכרם התימנים,

ואני הייתי יושב עם אנשים שהיו צוללים לי בהרצאה.

צוללים, ככה. אתה ישבתי, תן לי לדבר.

אני לא ראיתי את המחטים, ראיתי את הבקבוקים, אל תשאל. ראיתי. חכה. ואני לא הוצאתי 50 שנה,

מאות ואלפים מהם.

ויש לי סרט שקוראים לו בנייני האומה שמדבר שם רוני שיקי שהביא אותי יום אחד אליו לגג לדבר לארבעים כאלה.

ואתה יודע שחמש עשרה מתוכם היום אברכים מערב אחד. תודה להם. תודה להם. עוד רגע. תודה. אז אל תלמד אותי אם אני מבין או לא. מבין לא פחות ממך.

טיפלתי בהם, רגע.

וקיבלתי גם אות הוקרה ממשטרת ישראל לפני 25 שנה.

עד כשהייתי בכרם התימנים היו זורקים רימונים על ניידות.

כשאני הגעתי לשם, אתה יודע מה נהיה?

נהיה מאה שערים.

במקום סמים היו מוכרים סידורים.

סידורים.

אני עצרתי לאנשים מכרם התימנים. אני. גם אני. אני הסתובבתי בכרם, ואני אביא לך, גם אני. של המנדטורים שלך. גם אני. כי אני הפריתי אותם ממחלת ישראל. גם אני. אני לא רוצה להזדלם ולהכניס את הגב. חס ושלום. אתה תמשיך ברחובות, ואני מתחיל. תן כל אחד, עומד בן אדם בצומת, מבקש כולה שקל. תן לו,

איך אומרים, כשהיד פתוחה,

היא פתוחה גם לתת וגם לקבל. זה מה לימדו אותך. רגע, חכה, חכה, חכה, חכה, רגע. זה למדת עם נרקומנים.

עכשיו הם אינשם לא כאלה.

אתה מוכן לתת 1,000 שקל בשביל שיהיו דיסקים? בוא, אני אגיד לך משהו. כן או לא? בוא נראה את התרומה. בוא נראה את התרומה עכשיו. נו. מה עם מחיאות כפיים? מה יש? מה יש? אסור? רק לך? רק לך מה יש? דקה. למה אתה מלבין את פני? אולי אני מרוץ שאין לו תאריך?

אולי לי יש רק אסדרה אגורית. למה אתה מלבין את פני? אין לי 50 שקל, אני חי מביטוח לאומי. אלווה לך. אלווה לך. למה אתה מלבין? אלווה לך.

במקומי, אתה יש לך אוניות. אז למה אתה אומנות? איווא, אני יש לי חמימית על הדלק. תראה איך אתה מגיע אלי, הופ, אה, אתה מזומנים. עוקב כל אורץ. למה אמרת לי כמה לתת? למה אתה אומר לי לתת שקל? אבל למה אתה מלבין את זה? אולי יש לי 10 אגורות?

למה אתה מלבין את פני? אולי אין לי אלף שקל לדרום. אתה קשה מאוד להלבין. אם אני אלבין לך את הפנים, תהיה אשכנזי.

קשה מאוד, קשה מאוד. את התשובות שלך.

פעם תגיד לי, תדרום. אולי אין לי, אולי אני בן-אדם עני, ואני נחנק. אתה בן-אדם ערי, עני שיש לו מרצדס שחורה. אה, איך אמרתם? למנשינים לא תהיה תקווה.

למנשינים לא תהיה תקווה.

אני אין לי צ'יפ טיוטו של 2 מיליון שקל.

כל העובדים שלך עם צ'יפים, טיוטות, כל הדברים, כל הסוגים.

בדרך לצמור תעלו הטיוטות.

אלוהים יודע, אלוהים שלי יודע מה אני תורם, ואני יודע מה אני תורם. אשכנזי. אני אתרום למי שאני, לא חסר לי כלום. ברור. ספח שמו. אני באתי מ-100 קילומטר מתחת לאדמה, מ-100, ואנשים יודעים.

אני אתרומנתי, אלוהים הראים אותי כל כך גבוה שלא חסר לי כלום.

אבל אני אתרום איפה שהנשמה שלי אומרת. יפה וגם אני. לא, אתה תגיד לי,

אלף, ולא המלשינים יגידו את נרצלת. וגם אני. וגם אני. בן פורת יוסף, שאני מעריץ אותך בכל מצב. תהיה בריא מטוב. אני מעריץ אותך.