הבחירה בידך אם להקרא 'שוטה' או 'טמא'...

הנה נתבונן ונצייר לנו, אדם נכבד בעירו, מעורב בין הבריות, והוא נכשל בלשון הרע, אתם רואים, יכול להיות גם בן אדם מכובד, נחשב מאד בין הבריות, ואמר לשון הרע, אם חשבתם שזה לא יכול להיות, הנה אתם רואים זה יכול להיות.

אדם נכבד בעירו, מעורב בין הבריות, נכשל בעוון לשון הרע, נו, אז בחסדי שמים החליטו בבית דין של מעלה לרפא אותו מהמחלה, יש לו מחלה, הוא חולה, הוא דיבר לשון הרע, הוא חולה, חולה חמור, האדם הנכבד חולה חמור, בחסדי שמים רצים למרק את חטאו בעולם הזה כדי שלא יגיע חס וחלילה מלוכלך לעולם הבא שמה הניקוי הוא יותר מסובך, התהליך יותר ארוך יותר קשה גם. אז החליטו לנקות אותו על ידי נגע הצרעת, נגע הצרעת.

דרך אגב יש מי שהיום מלמדים ואומרים שהסרטן זה היום נגע הצרעת של פעם. אז אומר מיד נעשה אדם זה מנותק מביתו ועסקיו וחיי החברה שהוא שקוע בהם, פתאום מנתקים אותו, זהו, בדד ישב חוץ למחנה, אין יותר לא עסקים לא שיעורים לא פה לא שם, שום דבר אין כלום, מנותק מביתו אשתו וילדיו, מעסקיו מהפרנסה מהכל מחיי החברה שהיה שקוע בהם, מבודד מחוץ למחנה, "בדד ישב" בלי שיוכל לפצות את הפה לפני מישהו שום דבר, אין לו עם מי לדבר, אין לו עם מי לדבר, גם אחרים שהם מחוץ למחנה לא מתקרבים אליו.

אחר כך, לא גמרנו, פוקדת אותו פרשת בזיון של פריעת ראש, קריאות בוז בפניו "טמא טמא", מופרד מבני אדם, אורח חייו התקין זה הופך להיות עד שתעלה מכתו ארוכה - רפואה, ולפעמים נשארים במצב זה עד יום המיתה. יכול להיות שהוא בן שלשים, הוא יחיה עד תשעים, שישים שנה הוא ישאר ככה.

זה יותר גרוע מצינוק. בצינוק עוד נכנס האסיר מידי פעם בודק מסתכל זה פה שם, זה שמה לבד.

וגם אם נרפאת צרעתו, שוב מלווה בפרשת הטהרה שלו בזיון, במה? יש מצות תגלחת של כל גופו, מגלחים לו את הזקן, את הגבות של העיניים, כל השערות שיש לו, ראיתם פעם בן אדם בלי גבות? בלי זקן? בלי שערות, בלי שום דבר, משהו כמו אבטיח עם עיניים, זה משהו מפחיד כזה, בזיון וחרפה כה גדולים, ולפעמים למשך כל החיים בגלל שעה אחת של לשון הרע. ומאליה בוקעת ההכרה, עכשיו הוא יכול להבין, עכשיו הוא מבין מה חכמים אמרו, מוטב להיקרא שוטה כל החיים ולא יהיה רשע שעה אחת לפני המקום.

למה זה יותר כדאי? למה זה יותר כדאי? למה זה יותר כדאי? כי אם לא, אם תחטא שעה אחת לא יקראו לך 'שוטה', "טמא טמא טמא" ויבזו אותך באמת באמת באמת, וגם לא תהיה מחובר לאנשים, אבל אם אתה תעדיף לא להיות חוטא שעה אחת לפני המקום, אפילו אם כל העולם יקרא לך 'שוטה' זה משתלם כי אתה תהיה מהמשפחה, אתה תהיה בעסקים, אתה הכל בסדר, אתה יכול להצטרף למנין, הכל טוב, זה שיש אנשים שקוראים לך שוטה שוטה שוטה, נו מה אכפת לך? קבל את השכר שלהם, מה הבעיה שתקבל שכר של אחרים, אם רוצים לנדב לך את זה וולקם (ברוך הבא!). אבל אתה לא מצורע, אתה לא מנודה מהחברה, אז זה לא עסקה משתלמת? במקום שוטה שסתם קוראים לך לטמא שבאמת קוראים לך, לא שווה? הרי זה בדיוק אותו דבר, זה חטא של שעה, אז כדאי לא לחטוא שעה ולהיקרא שוטה, מאשר לחטוא שעה ובאמת להיקרא טמא ולחיות אתה מבין חיי מצורע.

חשבון חיים זה הוא רצון התורה שמתגלה בבהירות למתבונן בפרשת המצורע, כי היא ההנהגה משמים לרפאות את האדם, והדבק בדרכי שמים חייב לממש הכרה זו בחייו, חייב לממש, לממש, לחיות בממשות ההכרה הזאת כל ימי חייו.

זאת אומרת צריך לפחד מהחטא יותר מכל דבר אחר. מי שראה חולה סרטן רואה שבעצם כל מה שכתוב פה כמעט מתקיים בהם, חוץ מהבדידות, כן, אמנם יש הרבה שלא באים לבקר כאלה כי הם פוחדים שזה לא מדבק ולא יודע מה, אבל נושר השיער ונושר הזה ועוברים טיפולים ורק מצטמק, מצטמק ורע לו, וכו' וכו', מצב לא טוב בכלל, זה נגעים, כתוב שנגעים באים על מי שמספר לשון הרע באים עליו נגעים, זה אחד מהנגעים, כן, יש סוגים רבים לנגעים האלה.

אז זהו מהלך תיקון האדם בדרכי התורה, והמתכחש לזה אינו מתכחש לחסידות מופלגת, אלא הוא מתכחש לפרשה מפורשת בתורה. והנה אם נתבונן באורח חיינו נמצא כי אנו חיים בהיפוך גמור להכרת אמת זו, כל אחד מאתנו חי כפי שנח וערב לו, שבוי תחת ממשל המידות הרעות, מוכנים להפקיר את הנשמה, מזלזלים בקיום מצוות בגלל רדיפות כבוד, מתפשרים על הרבה דברים, הרגשת מה יאמרו הבריות, או אי נעימות אחרת מביאה לעזיבת מקום תורה, נטישת חיי רוח ושקיעה בחיי חומר, מצב הפוך ממה שצריך להיות, בגלל שעה אחת שנראה כשוטים נכנסים למצב של רשעות לכל החיים.

כי אם הבריות יאמרו, 'אה, מה אתה? חניוק אתה, אתה יותר מידי, אתה הגזמת אתה פה, אתה פורש מהחיים, אתה פורש מאתנו, בא בא בא בא',

בשביל שעה אחת שיקראו לו 'שוטה' הוא כל כך מפחד מהשעה הזאת שיגידו לו יפגעו בו ויאמרו לו, הוא מוכן להתפשר על חיי רשעות עם אותם האנשים בשביל שהוא יהיה במחיצתם בחברתם וכו' וכו' וכו'. והדברים ברורים גם במהלך האחרון שהיה.