באחרית הימים לא רבים יזכו להגיע לאמת

- - - לא מוגה! - - - 

בספר דניאל, פרק י״ב,

בדברו אודות אחרית הימים, נאמר

ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך.

והייתה עת צרה אשר לא נהייתה מיות גוי עד העת ההיא.

ובעת ההיא מלאת עמך כל הנמצא כתוב בספר.

אז דניאל מגלה לנו מה יהיה באחרית הימים.

תהיה עת צרה גדולה מאוד,

שלא נהייתה מעולם.

ובעת ההיא מי ימלט?

עם ישראל, כל מי שנמצא כתוב בספר.

איזה ספר?

אז נדברו אי של רעהו.

ויקשב השם וישמע, ויכתב ספר לפניו, ליראי השם ולחושבי שמו.

היראים שידברו ביניהם מה לעשות להגדיל כבוד שמיים ולמנוע חילול השם,

אלה ידברו אחד אל השני.

הקדוש ברוך הוא ישמע מכתוב ספר

לאלה הניצולים שיהיו,

שהם

היו יראי השם וחושבי שמו,

חשבו על שמו ולא חשבו על שמם.

אלה ייכתבו וימלטו הכתובים בספר.

כשאנחנו מתבוננים עתה במהלך מאורעות חיי העולם,

רואים ממש את דברי הנביא מתאימים לזמננו.

אין לך יום אשר צרתו אינה גדולה מחברו.

בעל חובת הלבבות רבנו בכי, בשער עבודת האלוהים, ט',

כתב

אחד מן הבחינות שצריך אדם לראות טובות הבורא הוא

הסכמת בני האדם והתחברות ליבותם עם רוב התחלקות מידותם למנות עליהם איש מהם.

ומקבלים עבודתו ושומעים בקולו ויראים אותו.

הוא שומר אותם ודן בצדק ביניהם ומנהיגם על מה שיש בו תקנת כולם.

זה נקרא תקנת העולם.

זאת אומרת שבקול עם ובכל לשון החברה מתכנסת ובוחרת מה שקרוי היום בחירות,

והם מסכימים למרות שהם חלוקים בליבותם ובמידותם,

אבל הם מתחברים בלב כי צריך מישהו מנהיג עליהם למנות עליהם.

ואז הם מקבלים עבודתו ושומעים בקולו ויראים אותו,

והוא ישמור אותם וידון אותם בצדק וינהיג אותם על מה שיש בו תקנה לכולם.

זה נקרא תקנת העולם.

אבל היום בזמננו רואים שהכול להפך.

אין מלך ואין מנהיג וכל אחד הישר בעיניו יעשה.

לכן התרבו המחלוקות והמלחמות רבות בעולם, וכל כת וכת ממנה עליה שולט ומנהיג.

הוא מדחין אותו אחר כך, ואחר כך הוא יצמנה למלך.

וכל זה בכלל כוונת הנביא, והייתה עת צרה, אני יעקב.

עת צרה אשר לא נהייתה, מהיות גוי עד העת ההיא.

זה מלבד צרות הפרט,

כגון מחלות וייסורים וכדומה, שרבו רחמנא ליצלן באחרונה,

על אף המלחמות והמהומות ששולטות בעולם.

מדויק.

הכל.

רואים את המלחמות מסביבנו, כל העמים הורגים אחד את השני.

במצרים, תוך שנים ספורות החליפו את מובארק,

על המורסי, העיפו את מורסי, על הסיסי,

סיסו את ירושלים.

אה סאדה.

ועכשיו הוא יהיה נשיא, ועכשיו יעיף אותו בבעיטה, וככה זה הולך.

בקיצור,

המהומות שולטות בעולם, המלחמות.

אין קבוצות שמתאחדות, הכל זה קבוצות-קבוצות, עדרים-עדרים.

האמת לא ניכרת ונעדרת,

ויש גם בפרט צרות, מחלות, ייסורים, חובות, מה לא?

אבל כתוב, ובעת ההיא מלאת עמך כל הנמצא, כתוב בספר.

כמה אנשים יצליחו לשרוד את המצב הזה, ולא להתערבב עם כולם.

בפסוק בדניאל אומר, יתבררו ויצורפו רבים,

והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים,

והמשכילים יבינו.

זאת אומרת, באחרית הימים, בשעה שנראה את כל הדברים האלה, יתבררו יהיה ברור.

הקב' ברוך הוא יעשה ברור בעולם,

ויצרף את הרבים.

והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים,

והמשכילים יבינו.

אז מלבד העת צרה שתהיה בעולם בנוגע למשפט הכלל,

כך תהיה עת צרה שתהיה למשפט היחיד,

וזה מחלות ופגעים שיהיו בעולם.

כך תהיה עת צרה בעולם גם בנוגע לרוחניות,

ולא רבים יזכו להגיע לאמת.

היינו שאמר הנביא, יתבררו ויתלבנו ויצורפו רבים.

יהיה ברור אחר ברור, וצירוף וליבון,

ולא הכל יזכו.

רק יחידי סגולה יהיו מכלל הזוכים להשיג רוחניות ושלמות.

מה שאנחנו רואים היום בדיוק.

וכן יש לראות בזמננו שמדי יום ביום יורדים אנשים ממדרגתם,

ואפילו לאחר שהשיגו איזה מעלה ומדרגה,

לא יכולים להתמיד בכך, אלא נופלים יורדים ממעלתם.

וכל זה הוא הצירוף והליבון שנאמר בכתוב, ישוטטו רבים ותרבה הדעת.

אנשים ישיגו הרבה חוכמה, הרבה תורה, הרבה הרבה.

ישוטטו רבים ותרבה הדעת.

ונתבונן עכשיו במצבנו.

בני תורה עצמם יחידים מהם אחד מעיר ושניים ממשפחה.

רוב העם רחוקים מקיום התורה והמצוות.

ואפילו בקרב בני התורה רובם מסתפקים במעט לימוד תורה וסבורים כי בכך הגיעו לתכליתם.

ואילו העיקרים הנדרשים כמו אמונה ויראה,

השגחה,

ביטחון, נעלמו מאיתם לגמרי, ואין שמים ליבם לזאת כלל.

מי לומד היום יראת שמיים, ללמוד ספר ראשית חוכמה?

מי לומד את זה?

מי לומד השגחה וביטחון, רבנו בכי, חובת הלבבות?

בעיון כמו שצריך ולהשתנות.

מי לומד אמונה? אני צריך ללמוד ספרי אמונה? מה, אני לא מאמין?

מי לומד אמונה?

והרי דרגות האמונה הן אינסופיות.

כל זה נעלם מאיתם לגמרי, ואין שמים ליבם לזאת כלל.

ובאמת הדברים מפליאים.

איך עולה על הדעת כי במעט תורה השיגו שלמות?

והלא תורה שלמה לפנינו ואנחנו לא מכירים אותה בכלל?

כמה ספרים סיימנו מההתחלה עד הסוף?

שאנחנו יכולים להגיד שאנחנו כבר שלמים בחוכמה.

אם החופץ חיים שהקיף כל כך הרבה היה עומד ליד הספרייה ואומר, ישראל מאיר, ישראל מאיר, מה אתה חושב את עצמך?

אתה כבר יודע את כל הספרים פה בעל פה?

נו,

אז אנחנו לא גמרנו חמישה ספרים?

אז מה אנחנו מתפועלים מעצמנו?