עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה'

כי כך היא ההנהגה בבריאה, זה שלוקח לעצמו בלי שישתף את זולתו נוטלים ממנו גם מה שיש לו. כך הוא היה אומר: זה שלוקח לעצמו בלי שישתף את זולתו נוטלים ממנו גם מה שיש לו.

הפסוק אומר : "אם כסף תלווה את עמי, לא תהיה לו כנושה, עד בא השמש תשיבינו לו, והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני", מה הוא צועק איזה עוול עזו לו ללווה?: הוא לווה כסף ואין לו מה להשיב, המשכון לוחץ עליו להשיב את החוב, בדין, גם הקב"ה רוצה שיהודי ישיב כסף שהוא לווה, אלא בודאי הוא אינו צועק על העוול שעשו לו שהרי לא נעשה לו כל עוול, אבל, והיה כי יצעק אלי לא טוב לו, לכן הוא צועק, למה הוא צועק לה'? כי לא טוב לו, לכן הוא צועק אז מה בכך? מה נוגעת הצעקה שלו למלווה? הרי זה עניין בינו לבין הקב"ה אם לא טוב לו.

אומר הספורנו: מכול מקום שיצעק אלי על עניותו אתן לו קצת ממה שהייתי חונן אותך יותר עד כדי סיפוקך כדי שתוכל לפרנס בו אחרים.

אומר הספורנו שה' שומע את הצעקה של הלווה שהוא עני ואין לו להשיב את ההלוואה, הקב"ה אומר: אתה יודע מה, אני ייתן לו ממה שאני הייתי חונן אותך על סיפוקך כדי לפרנס בו אחרים.

כלומר: מאיפה יש לאדם להלוות? ה' נתן לו יותר מכדי סיפוקו ואז ממלא הוא יכול להלוות לשני, אז כשה' נותן למישהו יותר מסיפוקו, בשביל מה הוא נותן לו יותר מסיפוקו? בכדי שיוכל להלוות לשני. עכשיו כשהעני צועק כי אין לו וקשה לו והוא לא יכול להחזיר את ההלוואה, "כי יצעק אלי שמוע אשמע את צעקתו כי חנון אני", אז מה אני עושה? במקום שאני אתן לך המלווה יותר מכדי סיפוקך כדי שתפרנס אחרים, אני יתן חלק ממה שאני הייתי מתכוון לתת לך ואני ייתן לו.

וזה מבהיל הרעיון: יותר מכדי סיפוקו אדם לא צריך, אז לשם מה נתנו לו יותר? כדי שהוא יפרנס אחרים, "ושמעתי אומר הקב"ה", מה שמעתי אומר הקב"ה? שיש לך יותר מכדי סיפוקך ואתה לוחץ את זולתך?!, למה אתה לוחץ אותו אם יש לך יותר מכדי סיפוקך? למה? מה יהיה? אז אני ייטול את הנותר ואתן לזולתך.

וזה פסוק מפורש במשלי: "עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'", עשיר ורש נפגשו, עושה בהווה, לא עשה, עושה כולם ה', אומרת הגמרא בתמורה טז': מה אומרת הגמרא?: בשעה שעני הולך אצל בעל הבית ואומר לו פרנסני, אם מפרנסו מוטב ואם לאו, עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה', מי שעשאו עשיר לזה, עושה אותו עני, מי שעשאו עני לזה עושה אותו עשיר.

ז"א: עשיר ורש נפגשו, הוא בא לבקש ממך ואתה לא נותן לו, אין בעיה, נהפוך את העניינים, עשיר יהיה עני ועני יהיה עשיר, עושה כולם עכשיו עושה על מקום החלטה נפלה, עושה כולם הקב"ה עושה אותם, ורש"י אומר: מחדש. מה שיש לך זה רק עכשיו מה יהיה ברגע הבא? את הרגע הבא הקב"ה עושה מחדש.

אז אותו הדין הוא גם בהנהגה רוחנית, גם ברוחניות, תראו מה אומרים חכמים ז"ל כמה שורות קודם, כתוב: "רש ואיש תככים נפגשו, מאיר עיני שניהם ה'", מי הוא הרש? עני בתורה זה רש, חכמים ז"ל אומרים: מי הוא הרש תלמיד.

מי הוא איש תככים? רש"י במשלי אומר: איש מזימות בעל תורה, במקום אומר רש"י איש תככים: בינוני, שיודע שני סדרים או שלושה, יודע שני סדרים שלושה, מי הוא זה? אומרים חכמים ז"ל: זה הרבי, אז רש זה העני בתורה תלמיד, איש תככים זה הרבי שלו שהוא יודע שני סדרים שלושה, נגיד שהוא יודע: סדר זמנים, מועד, נשים, חצי ש"ס הוא יודע, בינוני נקרא וזה הרבי שלו.

בשעה שהתלמיד הולך אצל ריבו ואומר לו: למדני תורה, אם מלמדו, מאיר עיני שניהם ה', שניהם עדיין צריכים ללמוד, אז הקב"ה מלמד את שניהם, ואם לאו מה פירוש ואם לאו? הרבי לומד לעצמו ולשני הוא לא מלמד, ואם לאו? ראו מה כתוב: "עני ורש נפגשו ", זה הפסוק הקודם שלמדנו, אותו דבר עצמו: "מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש, טיפש לזה עושה אותו חכם". אתה לא רוצה ללמד אחרים תהיה טיפש.

כמו שכתוב: "חרב אל הבדים ונואלו": מי שלומד בד בבד בבד "ונואלו" נהיה טיפש, מיטפש.

תראו מה שחכמים מלמדים אותנו: נתנו לך חוכמה נתנו לך כוחות ללמד גם את השני, מדוע אתה לוקח הכול לעצמך? "עושה כולם ה'" אתה חושב שיש לך, מי עשה לך את הכול? הקב"ה, הקב"ה עושה כל הזמן, ורש"י אומר: מחדש, מה מחדש? לזה טיפש ולזה חכם, מהפך את הגלגל.

בקיצור: מה שקבלנו בין בממון בין בחוכמה: צריך לחלוק, לעזור ולסייע לחלשים, אם לא הקב"ה מהפך.